פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
ועדת הכלכלה
25/10/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 216
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, י' בחשון התשפ"ד (25 באוקטובר 2023), שעה 9:00

תוכנית הסיוע לעסקים של משרד הכלכלה

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
אליהו ברוכי
אלי דלל
שלום דנינו
בועז טופורובסקי
סימון מושיאשוילי

נעמה לזימי
גלעד קריב
קטי קטרין שטרית

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת
אמנון מרחב - מנכ״ל משרד הכלכלה והתעשייה

יוסי עדס - מנהל תחום מימון, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

רועי כהן - עו"ד ונשיא להב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

אבירם אלון - מנכ"ל התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים

רויטל סיטון בן ארי - ראש מחלקת מיסוי, התאחדות המלאכה והתעשייה

רמי בז'ה - יו"ר פורום העצמאים מבית ההסתדרות

אורן בוטא - מייסד תנועת העצמאיים

אוריאל לין - נשיא איגוד לשכות המסחר

אמיר שני - סגן נשיא איגוד לשכות המסחר

אייל יהודה - איגוד לשכות המסחר

חנן דגן - מנכ"ל איחוד גני הילדים

גיל וקנין - יו"ר איגוד שכירים בעלי שליטה

שי ברמן - מנכ"ל איגוד משתמשים בהובלה ימית

רמי ויינברג - מנכ"ל סוויספורט

טלי לאופר - מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות

אלכס מילר - ההסתדרות החדשה

יוסי פתאל - מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל

רון תומר - נשיא התאחדות התעשיינים

נתנאל היימן - ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים

קרן אוחנה איוס - יו"ר ח.י.ב.ה, ארגון ילדי הגנים הפרטיים

אלי שלום סתוי - יו"ר עמותת פורום הקמעונאים הקטנים בענף המזון





רונן לוי

- יו"ר איגוד המוסכים בישראל

איתי עצמון

עידית חנוכה

ריקי קמחי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תוכנית הסיוע לעסקים של משרד הכלכלה

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה בנושא תוכנית הסיוע לעסקים של משרד הכלכלה. שר הכלכלה מכבד אותנו בנוכחותו, נשמע את התוכנית שלו ונדון בה. מאגף התקציבים הודיעו לי אתמול שהם במילואים, למרות שראיתי שהם מגיעים לוועדת הכספים, שם הם לא במילואים. אמרתי להם, תשלחו לפחות נציג והם לא שלחו. יהיו לזה השלכות בעתיד, אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לוותר בעניין הזה. אנחנו נדבר על זה לאחר הישיבה ולא בישיבה עצמה. כבוד השר, בבקשה.

אדוני, אני יכול לשאול שאלה לפני דברי השר?

אני לא רוצה לפתוח דיון לפני דברי השר.

לא, לא. אני רק רוצה לשאול שאלה. אתה יושב-ראש הוועדה, כינסת את הישיבה.

כן, תשאל שאלה.

אדוני, בוקר טוב, ואני שואל גם את כבוד השר, אני לא מצליח להבין את מהות הישיבה הזאת, באמת. עם כל הכבוד, כמו שמשרד האוצר הוא רק משרד האוצר והוא לא ממשלת ישראל, גם משרד הכלכלה הוא רק משרד הכלכלה והוא לא ממשלת ישראל. אנחנו כפסע מציון שלושה שבועות למלחמה והעובדה היא אחת, לממשלת ישראל – שאתה, אדוני השר, חבר בכיר בה – אין תוכנית לסיוע למגזר העסקי.

לא, לא, לא. אני עוצר אותך.

אבל אני רוצה להבין מה תכלית ההצגה הזאת פה?

אני עוצר אותך, אני עוצר אותך.

שכבוד השר ילך וישב עם עמיתו שר האוצר - -

אני עוצר אותך.

- - יגיעו לקבינט החברתי-כלכלי, יגיעו לממשלה ויביאו בשורות. מה הטעם במשחק הזה?

קריב, קריב, אני לא רוצה להוציא אותך.

אנחנו הבמה להצגה - -

אתה רוצה לצאת? אל תעשה לי פרובוקציות.

- - של שר הכלכלה במלחמה הפוליטית שלו נגד שר האוצר?

אני אסביר לך. טוב, אני מבקש צא החוצה, צא החוצה.

אני מבין שאתה רוצה להוציא אותי, על מה?

לא, אני לא רוצה להוציא אותך.

נהוג לתת קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, נכון?

לא. אני לא נותן לך, כי אתה ביקשת הצעה לסדר.

הצעה לסדר היא מהי מהות הדיון.

אז נענה לך.

מה? לשמוע על הטיוטה של שר הכלכלה?

כן, בדיוק.

ילך שר הכלכלה, ישב בקבינט, ייגש לראש הממשלה בבור בקריה, ידפוק בשולחן ויאמר: אדוני, תכריע.

סיימת? סיימת? יופי.

מה זה סיימתי? אתם עושים מאיתנו בדיחה. מה אנחנו התפאורה למשחק הפוליטי שלכם?

צא החוצה. אתה לא באמת רוצה תשובה.

אדוני השר, הלכת לראש הממשלה ואמרת לו: אדוני ראש הממשלה, במקום לעשות סיורים עם יוניקלו וכל מיני צילומים, שב איתי ועם שר האוצר ובוא נכריע על תוכנית.

הרי אתה לא מחכה לתשובה.

אני מחכה לתשובה.

לא, אתה לא מחכה.

אתם עושים בדיחה.

אתה לא מחכה.

אתם צוחקים על כל האנשים החשובים שיושבים כאן ועל כל בעלי העסקים.

סיימת?

מה זו ההצגה הזו?

אתה יכול לצאת.

לא אני עושה הצגה, אתם עושים הצגה.

אתה עושה הצגה עכשיו.

לא אני עושה הצגה, אתם עושים.

אתה עושה הצגה עכשיו, כן.

אתה עושה הצגה.

צא, צא.

אתה מטעמים פוליטיים מפלגתיים עושה הצגה. אם אתה רציני אתה תקרא לשר האוצר ולשר הכלכלה לשבת ולסגור תוכנית.

טוב, אוקיי.

פשוט בדיחה.

בסדר, קיבלת.

העיקר לדבר על פקידי האוצר.

קיבלת את הכותרת שלך.

מי שאשם זה אתם, שלא טרחתם לעשות כאן שום תוכנית.

נו, צא החוצה, צא החוצה.

מה הטעם? אתם יושבים ושומעים טיוטה, קשקוש. תשבו ותתלוננו על האוצר והאוצר יתלונן עליכם. אתם לא מבינים שזאת בדיחה?

בסדר, קיבלת את הכותרת שלך. אתה יכול לצאת החוצה, הרי לא ציפית לקבל תשובה. בבקשה.

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מכובדיי כולם. אם כבר מדברים על המטרה של הדיון, אז להיכנס לעומקם של פרטים ולהבין יותר לעומק מה עומד מולנו. יש כאן כמה תפיסות עולם, ודיון אינטליגנטי, פתוח וישיר רק מוסיף. זה לא עניין פוליטי בכלל, זה ויכוח עקרוני. אני רוצה להציג את הפערים בין שתי תפיסות העולם, ובסופו של דבר כמובן שהממשלה צריכה להציג – זאת בכלל לא שאלה. העצות הטובות שקיבלנו, ברור שצריך לשבת עם הממשלה ולגבש. עד שזה יתגבש, אני חושב שנשתף בשקיפות מוחלטת את כל החברות והחברים באתגר – זה היעד.

אני כבר הודעתי, שאני לא אוותר הפעם. יהיה דיון גם במסגרת ועדת הכלכלה ויש לי כוונה לערער על כך שהחוק יגיע לכנסת ושהוא יעבור רק בוועדת הכספים. לוועדת הכלכלה יש מה לומר, ולכן, החלטתי לשמוע את שר הכלכלה ואת התוכנית שלו. בסופו של דבר כשזה יגיע לדיון, או שתהיה ועדת משותפת או שזה יגיע אלינו, אין מצב שוועדת הכספים תדון בזה לבד.

אני חושב שזה נכון ששתי הוועדות ידונו.

הוא קיבל את התשובה שלו, מר קריב, שירוץ לתקשורת.

תודה רבה. מה שהוא אמר ברור מאליו ולא צריך להטיף לנו, אני רוצה לחדד את המסר במטרה. בשבועיים האחרונים אני יושב בזומים עם כל המגזר העסקי. המנכ"ל, אנוכי וכל צוות המשרד שלנו יושב לתחקר, להבין ולנסות יחד עם המגזר העסקי לאפיין צרכים. למה זה כל כך חשוב? במלחמה שנכפתה עלינו יש לנו שני יעדים מרכזיים. אחד, לנצח צבאית – לנצח את החמאס. שתיים, לדעת לצאת מהאירוע הזה, מהמלחמה, כשהעסקים שלנו שורדים ומוכנים לצמיחה מהירה יום אחרי.

היעד השני לא פחות חשוב מהיעד הראשון, שכן אם אנחנו נסיים ונכריע צבאית והכלכלה שלנו תהיה על כרי התרנגולת הפסדנו במלחמה. היעד של לצאת מהמלחמה מנצחים גם כלכלית הוא יעד אסטרטגי. אם החמאס יידע שהוא בטוח יפסיד בקרב הצבאי, אבל הוא מוטט את כלכלת ישראל, והוא גרם לנזקים אדירים לכלכלת ישראל והעסקים קרסו – זה לא ניצחון שלנו. לכן, אחד היעדים שאנחנו חייבים לאמץ לצד ניצחון החמאס בעזה בפן הצבאי, הוא לדעת לשרוד ולאפשר זאת לעסקים שנכפתה עליהם מציאות קשה. אלה אותם עסקים שמשלמים מס הכנסה, ביטוח לאומי והם מייצרים את הקופה הציבורית שבזכותה אנחנו חיים פה. כלכלת ישראל היא בזכות אותם העסקים שנקלעו למצוקה.

אני רוצה לחדד, היעד שלנו הוא לגרום לעסקים לשרוד בתקופת המלחמה. יעד המשנה שלנו הוא לעודד המשכיות של העסקת עובדים. שתי המטרות האלו הן הבסיס שאיתו ניגשנו להכין את תוכנית העבודה. בנוסף לכך אנחנו מחפשים נוסחה פשוטה, שנותנת ודאות לאנשי העסקים כדי שיידעו לחלחל את צעדיהם בחוכמה במציאות המשתנה.

אנחנו לא יודעים אם מחר תיפתח חזית צפונית או לא, האם יהיו לנו הקלות, האם יהיו לנו עלויות או ירידות אל מול המלחמה. אחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות למגזר העסקי זאת אי-ודאות. ולכן, צריך מערכת פשוטה מאוד, ודאית, שבגינה העסקים יוכלו לקבל החלטות, לעיתים קשות, אבל מוסכמות מראש ולעשות את זה בשיא המהירות.

חברים, אנחנו חייבים לסיים את העסק הזה בעוד כמה ימים. אני חושב שגם האוצר, גם אנחנו וגם ראש הממשלה – כולם מבינים את זה. והדיון הזה ככל שהוא פתוח וככל שהאנשים יבינו את האופציות, אני מאמין שנקבל החלטות יותר נכונות. המפתח להצלחה מבחינתי הוא אחד הדברים שרואים היום בצה"ל. מי שהלך לראות – אני הלכתי לראות את הלוחמים מתארגנים ועושים תרגילים לפני הכניסה לעזה – איזו ערבות הדדית, כיף לשמוע אותם. לא מעניין אותם פוליטיקה מעניין אותם איך מנצחים את המלחמה. גם כאן היעד הוא איך אנחנו כממשלה, יחד עם הנציגים של המגזר העסקי, יחד עם הארגונים של העובדים ועם ההסתדרות הלאומית מגיעים לאיזושהי נוסחה שאנחנו מרגישים איתה בנוח, שהיעד ממומש. כששמים כתף מול כתף, ויד לוחצת יד במודל שעושה שכל.

אני רוצה לומר לכם שאני גיליתי במהלך שיח, עם המגזר העסקי – עם ארנון ועם החברים בלאומית – שיח של פטריוטים שאכפת להם מהמדינה. הם לא מנסים לעשוק את מדינת ישראל או את הקופה הציבורית, הם באים עם אחריות לא מבוטלת. ועם רמת הניסיון שיש לאלה שיושבים מולנו, דוד, של אנשי העסקים פה, תחבר אותם יחד לארגוני העובדים ויחד עם המשרד שלנו – הם לא נופלים בשכל שלהם מאגף תקציבים. הניסיון וההבנה של איך להתמודד עם המציאות הזאת ממש לא נופלת.

אני רוצה להציג מושג שהוא די חדש, דובר עליו בעבר, הוא כחוט השני והוא ילווה אותנו במודלים ובפתרונות. אנחנו קוראים לעקרונות מודל העסקה גמישה, יש כאלה שקוראים לו חל"ת גמיש, אבל הוא לא חל"ת, כי בחל"ת האנשים יוצאים החוצה והקשר שלהם ניתק עם הארגון. אנחנו קוראים לו העסקה גמישה, שמאפשרת לכל עסק לא לנתק את יחסי העבודה בין העובד למעביד. לאפשר להפעיל עובדים בחלקיות משרה. בימים שהעובד לא עובד מתחלקים 70% מדינה, 15% מעסיק ו-15% העובד. מה הדבר הזה נותן לעובד? העובד בגדול יקבל הכנסה יותר גבוהה, הוא יקבל במירכאות כפולות את מה שמגיע לו בחל"ת, את ה-70% פלוס 15%. הוא שומר על כל הזכויות הסוציאליות שלו, יש לו רצף של שמירה של כל התוספות הסוציאליות, והוא לא נפלט משוק העבודה. ברגע שהמעסיק ירצה אותו, הוא חוזר אוטומטית לפעילות. הדבר הזה יותר טוב לעובד מהמודל הישן של החל"ת.

מה היתרון למעסיק? קודם כול למעסיק יש גמישות בהעסקה. תרחישי המלחמה כרגע עולים ואחר כך יורדים. הוא יודע לנהל את העסק שלו בחוכמה. העסק שלו בוודאות ייפגע פחות, הוא יכול להחזיר לעבודה. אומנם זה עולה לו 15% אבל הגמישות הזאת שווה לו – היא שווה זהב, גם למדינה כמובן.

השותפות הזאת היא ערך. אני רואה בשותפות עם המגזר העסקי ועם ארגוני העובדים ערך אסטרטגי – זה לא משהו קטן. זה מגדיל את היציבות במשק, העלויות במשק בוודאות יורדות במדינת ישראל, וזה מגדיל באופן ניכר את השרידות ואת יכולת הייצור של המגזר העסקי.

אני רוצה לדבר על עוד אתגר אחד שהוא אתגר תזרימי לפני שנצלול לנוסחאות. אני רוצה להגיד משהו מאוד טוב על החשב הכללי. אני חושב שהחשב הכללי מגלה גמישות חשיבתית, הוא קשוב ואני רואה גם את המגזר העסקי – הם בטח ידברו על זה בעצמם – הם מגיבים מצוין. גם בצורך לשדרג את קרן ההלוואות בערבות המדינה, גם את הנושא של דחיית מע"מ. גם הקדמת תשלומי המדינה בין אם זה למילואימניקים היקרים שלנו ובין אם זה לעסקים, שמקבלים מספקים של המערכות הציבוריות. הדבר הזה מאוד מאוד משמעותי. אני חושב שכשיש לנו ביקורת מסוימת על אגף תקציבים באותה מידה ראוי ונכון שנשמיע מה כן טוב, וזה בגדול החשב הכללי.

ברשותכם, רציתי לסכם את כל המטרות הללו, ואת כל התהליכים הללו למקבץ פשוט ככל שניתן של סדרה של שקפים. אולי עוד דבר אחד, מדברים הרבה על הרחבה גיאוגרפית של האזורים הזכאים לפיצוי מלא – זאת חובה, חברים. אני לא רואה את ההבדל הגדול בין אופקים, לשדרות ולנתיבות שבאמצע, אנחנו צריכים להיות נדיבים. אני רוצה לומר עוד משהו משמעותי.

גם בצפון, גם בצפון.

כן, אותו דבר בצפון – להיות נדיבים. למדינת ישראל אין קושי ואין אתגר תזרימי. כשאתה נותן בטעות קצת יותר לעסק, נניח שנתנו קצת יותר לדרום, מה קרה? מה האסון הגדול? כשהם ירוויחו הם ישלמו את זה חזרה במס הכנסה. אנחנו נראה לציבור במרכז הארץ שאכפת לנו מהדרום, שיהיה כדאי יותר לעבור לדרום ושלא יהיה חשש לגור בדרום, או לפתוח עסק בדרום. מה הסיכון, רחמנא ליצלן, שמדינת ישראל לוקחת כשהיא יותר נדיבה לתושבים שנפגעו.

כבוד השר, כמה כבר עסקים יש בדרום? הריכוז בתל אביב ידוע כהרבה יותר גדול. המרחבים שלהם גדולים ואין הרבה עסקים בתחומים האלה.

שר האוצר אמר את זה ואין לי ויכוח איתו. שמעתי את שר האוצר, הוא גם רוצה לבוא בנדיבות. אנחנו צריכים לתרגם את הדבר הזה, להרחיב את הקו של מי שמקבל 100% סיוע לדרום. שיגידו אנשי המרכז, ואללה - - -

כרגע יש המון נדיבות במתווה שלו. המון נדיבות.

מה זה רוצה לבוא? איפה הוא? מה זה אומר?

בשיחות איתנו, כשהוא עולה לתקשורת וגם בממשלה בקבינט. אני חושב שהקו של להיות נדיב הוא קו שמקובל על ממשלת ישראל.

אתם מציגים מתווה - - -

רגע, תנו לי להתקדם למתווה עצמו. אני רק אומר שבנושא ההרחבה הגיאוגרפית: נתיבות, אופקים, אשקלון – חברים להיות נדיבים, זה המפתח. אני ממשיך הלאה, ברשותכם. מה אנחנו רואים על העסקים הזעירים הקטנים, אותו מפרנס או מפרנסת שעובד או עובדת לבד, ונותנים שירותים של עד 100 אלף שקל מחזור בשנה בכלל לא צריכים דיווח. החברים האלה, אי-אפשר לדעת מה קורה אצלם.

האוצר רצה לתת 1,500 שקל למי שמתפרנס עד 50 אלף אם יש לו ירידה במחזור. אנחנו די דומים, עד 100 אלף שקל אנחנו חושבים שצריכים להיות יותר נדיבים. בלשכת יועצי המס, ירון גינדי, עשו חשבון והגענו למסקנה, שבגידול מסוים של המענק אנחנו מבטיחים שרוב מוחלט של האנשים בקטגוריה הזאת יקבלו לפחות 75% מההכנסה שלהם. כלומר, אנחנו אומרים להם, אנחנו לא נוכל לתת לכם 100%, אבל השאיפה שלנו להעביר אתכם בממוצע מעל 75% הכנסה.

הקטגוריה הבאה היא העסקים הקטנים של עד 300 אלף שקל. כאן כבר נכנסות שתי נוסחאות מרכזיות. יש מענק בסיס ומקדם. אנחנו מסכימים לשיטת העבודה עם האוצר, שיטה של בסיס עם מקדם היא נכונה. אבל כשעשינו סימולציות וראינו מה קורה לעסק שיש לו ירידה מאוד משמעותית, מעל 80%, במקדם של האוצר שהוא 1.75 הוא מקבל פחות מחצי מההכנסה שלו. והשאיפה שלנו להביא אותם יותר קרוב ל-75%. הפער הוא ממקדם של 1.75 ל-3.3. איך הגענו למקדמים? שוב, מהיעד של שרידות העסקים. הוויכוח שלנו הוא לא טקטי עם האוצר אלא הוא מה היעד. אם היעד הוא שרידות צריך להגיע למקדמים שאנחנו תכננו והצענו. אני מקווה שאתם מבינים את שיטת החשיבה שלנו בכלכלה אל מול שיטת החשיבה של אגף תקציבים. יש להם תקציב ונראה מה עושים איתו.

נעבור לקטגוריה הבאה, שם נמצאים רוב העסקים במדינה. מ-300 אלף ל-400 מיליון שקל שנתי. יש פה שלושה פרמטרים מרכזיים. מקדם ירידה במחזור, יש לנו פער גדול מאוד במקדם הזה מול האוצר. המקדם הבא הוא התמיכה בעובדים, אם עוברים למודל של העסקה גמישה, הוא פותר את רוב הבעיות של העסקים בקונטקט של עובדים. ומה המענק המקסימלי? אם שמים מענק מקסימלי של 300 אלף שקל, הגענו למסקנה שהפגיעה בעסקים היא לא מידתית. ולכן, עסקים שנפגעים ויש להם הרבה עובדים, אומנם יכולת השרידות שלהם יותר גבוהה אבל זה לא מידתי. וכשמעלים את הרף המקסימלי אנחנו מקבלים מענה הרבה יותר ראוי והרבה יותר הוגן כלפי אותם עסקים. שלושת הנושאים הללו הם הפרמטרים שבגינם יש לנו פערים מול האוצר.

הדבר הבא, הם העסקים היותר גדולים. יש לנו גם עסקים גדולים במדינת ישראל, תודה לאל. בשיחה איתם הם מסכימים שבמידה ונותנים להם מודל העסקה גמישה, ונותנים להם אפשרות להלוואות בערבות המדינה, הם מאמינים שהם יודעים לשרוד את האירוע. בניגוד לעסקים הקטנים, שצריכים גם תמיכה לירידה במחזורים, כי הם הרבה יותר פגיעים ויש להם הרבה יותר קושי לשרוד. העסקים הגדולים במדינת ישראל אומרים שזה יספיק להם. חברים, אין הוגן מזה. אני חייב להגיד לכם שעוד דבר אחד ריגש אותי כשאני דיברתי עם העסקים הגדולים. הם נכנסו אליי השבוע, כמדומני ביום ראשון, והם אמרו: אדוני השר, אנחנו חברות ציבוריות – רובם חברות ציבוריות – אנחנו יכולים להתחייב שאם בסוף התהליך הזה הרווחנו יותר מהממוצע בעבר, אנחנו מתחייבים להחזיר כסף למדינה. הם לא רוצים להרוויח. הם מוכנים לספוג במידה מסוימת, הם רק רוצים את הכלים לשרוד.

לכן, מה שהצגנו כאן הוא תמהיל של סיוע לעסקים במדינת ישראל, כשהמטרה היא לתת מענה על פי גודל העסק ועל פי יכולת השרידות שלו. אנחנו רוצים לתת לחברים שנאבקים בתקופת המלחמה, עם אי-הוודאות – פתאום אין בית ספר, אנשים לא מגיעים וכולי – כלים פשוטים שנותנים ודאות. אני אומר לכם שכל מה שתיארתי עכשיו זאת לא הוצאה למדינת ישראל – זאת השקעה. ושבעזרת השם, נצא מהמלחמה הזאת כש-99% מהעסקים שלא היו צריכים להיסגר לא יסגרו. אני מחדד כי אולי יש עסקים שהיו נסגרים גם ככה. אבל 99% מהעסקים שבגלל המלחמה יכלו, חלילה, להיסגר שלא יסגרו וישרדו.

בעזרת השם, אני אומר עוד פעם, לצד הניצחון במלחמה בקרב של הלוחמים שלנו, שאותם מילואימניקים לא יצטרכו לחשוב מה קורה מאחורה. אני רוצה שהם יידעו להתרכז, ושיהיה להם לאן לחזור. לעסק שלהם, למפעל שלהם, לקולגות ולחברים שלהם בעבודה. שהם יחזרו לאותו מקום שממנו הם יצאו לקרב. חברים זה לא בשמיים.

מילה לסיום, חבר'ה, אנחנו לא במאבק עם אף אחד. אנשי האוצר הם חברים שלנו והם אנשים טובים. אני חושב שבאגף תקציבים נתנו תוכנית קצרה מדיי. הייתה להם אולי תפיסה של, בואו נשים משהו קטן ואז נתגלגל ונשפר אותו, ובמקרה שלנו זאת טעות אסטרטגית. נותנים את המתווה המלא היום – נותנים לעסקים ודאות. אני רוצה שהעסקים יחתמו שזה בסדר כמו שהם חתמו על התוכנית, כי אנחנו פה כולנו לחלוטין באותה סירה.

בא לי להגיד לך אחרי ה-abuse שעברנו בוועדת הכספים, איפה חותמים? איפה חותמים? אנחנו עוד נדייק את זה, אבל איפה חותמים?

אני מבקש רק דבר אחד, אנחנו באמת כולנו ביחד. אין מה לריב ואין מה להתרגז, לא על אנשי האוצר ולא על אף אחד. אנחנו באנו לפה להציג פתרונות.

בהמשך למה שגלעד קריב אמר, יש כוונה להביא את התוכנית שלך לדיון בממשלה?

ביום חמישי, כשהיה דיון בקבינט החברתי-כלכלי, כששמעתי שעומדים לצאת עם התוכנית, ביקשתי שלא ייצאו עם התוכנית כי היא לא בשלה. ביקשתי בפורום רחב של שרים לחכות עם זה. לצערי הרב, יכול להיות שהם חשבו להוציא טיוטה ואז לתקן אותה. אני חושב אחרת, אני חושב שצריך לגמור את העסק ולתת ודאות לשלושה חודשים, ואני מניח שזה גם יימשך.

מה התהליך בממשלה?

התהליך כרגע הוא שאני ביקשתי לעשות דיון בקבינט החברתי-כלכלי ואני מקווה שיקראו לי ונשב. אנחנו באים לעזור אנחנו לא נגד מישהו.

מה זה, אני מקווה?

רק תזכור שהיושב-ראש הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

חבר'ה, אנחנו צריכים לפתור את זה יחד.

המוטיבציה שלו לכנס את הדיון היא כמו המוטיבציה שלו לעזור בטיפול בעצמאים.

אני מבקש שכולנו נשנה דיסקט.

אני מבקשת ששר האוצר ישנה דיסקט.

לחפש שיתופי פעולה ולסגור הסכם.

חברים, אל תקלו בכוח של חברי הכנסת. כל המתווה של החקלאים התשנה ביומיים בוועדות.

אני תוקפת - - -

זאת לא אופוזיציה קואליציה. אנחנו נעשה את הדוח שיח הזה. זה לא סתם דיון, אנחנו ננתב את זה למקום הנכון.

אנחנו לא מתכוונים לוותר, גם לנו יש מה לומר – לכנסת יש מה לומר. בסופו של דבר, הכול מגיע לכנסת, זה תהליך חקיקתי, זה לא שיש החלטת ממשלה ובזה נגמר הסיפור. לכן, אני עושה דיון גם על התוכנית של משרד הכלכלה. ועדת הכספים עשתה דיון על תוכנית האוצר, זה התפקיד שלנו.

דוד, יש כאן נציגי אוצר?

לא, אין.

אין.

אני מכיר את כולם, אין.

ואז אומרים לנו שעובדים איתם.

הם לא רוצים לבוא, שלא יבואו.

אני רוצה להעיר.

- - - בואו נפסיק עם הדברים האלה, אוצר או לא אוצר.

רגע, אוריאל לין. חברי הכנסת, רוצים לומר משהו?

אני רוצה לומר משהו בקצרה, ואני חייבת לומר משהו. אני לא תוקפת אותך, להיפך, אני אומרת בואו נחתום על זה. אתמול הצבעתי בעד העברות תקציב שמסייעות למשרדים. הכי ענייני, אנחנו בזמן מלחמה ואני רוצה לומר שזה לא נאמר כאופוזיציה בשום צורה, אבל זאת חרפה של ממש, שהאוצר לא רק שהוא לא באירוע, הוא ממש בלם להתעוררות. הוא בונה על החברה האזרחית, ממצה את מעט המשאבים שאמורים גם להיות כאור להמשך ושלושה שבועות לא עושה שום דבר. ומה שאתם אומרים פה – אני מצטערת, אתה מציג מתווה חלופי לאוצר – זה אני מקווה שישמעו אותי ויכנסו ועדה, אותי זה לא מרצה.

זה לא מה שאמרתי, אני מצטער.

אמרת, אני מקווה שיקשיבו לעצתי.

לא נכון.

לא, לא.

המילה מקווה, הייתה פה.

אני אציג אותה בקבינט.

לכל משרד יש את הזכות להציג תוכנית בממשלה, זה התפקיד שלה.

אני לא תוקפת בכוונה, כי אני אומרת חד-משמעית, יש מקומות שצריך להגיד. אתמול בוועדת הכספים רצו להביא רק לשלושה חודשים את הכרזת אשקלון כיישוב ספר. אמרנו כולנו, אופוזיציה קואליציה, או שיהיה אישור קבוע או אישור לשנה לפחות. עכשיו, אנחנו מצביעים כי יש לנו סמכות להצביע בוועדה שהיא מחוקקת. יצאו החוצה האוצר ורשות המיסים, וחזרו עם אישור לשנה. באמת אפשר, אין סיבה לגרור את זה, אין סיבה שאנשים ירגישו שהעולם קורס עליהם, זה לא יכול להיות.

אני אומרת לך, שר הכלכלה, למרות שאני הייתי רוצה אפילו יותר נדיב ממה שאתה הצעת, אני עכשיו חותמת על זה, עכשיו אני עוזרת לקדם את זה, עכשיו, עכשיו, עכשיו, רק תגידו. אני לא תוקפת, אבל אל תמכרו סיפורים על סינרגיה – אין סינרגיה. אני שומעת מפקידי האוצר, שאומרים לי מאחורי הקלעים, בחייאת, גם אנחנו מדברים איתם. אני שומעת על הכאוס, אני שומעת על כיפוף הידיים, אני שומעת על המשטור ואני יודעת שזה נכון. אל תמכרו פה לוקש, תגיד כאן שעכשיו אנחנו מעל הראש של האוצר, מעל הראש של סמוטריץ'. מה נסגר איתנו? כשרציתם לחוקק פה דברים בשנה האחרונה רצתם, רצתם עם חוק טבריה, רצתם עם כל מיני חוקים הזויים, תקתקתם אותם בשבועיים. שלושה שבועות למלחמה, מישהו פה קיבל משהו? בבקשה, רבותיי, עכשיו לחוקק, אני איתכם בזה עכשיו.

תודה, נעמה. אוקיי. עוד חבר כנסת רוצה לדבר? בועז, אתה רוצה? בבקשה.

אני אשמח, תודה רבה. קודם כול, אדוני השר, תודה שבאת והצגת בפנינו את התוכנית. אנחנו ננסה להיות כמה שיותר מנומסים בתקופה הזאת. יש לי מספר שאלות, כמו שאתה יודע העסקים במדינת ישראל במצב לא טוב, יש הרבה חוסר ודאות. אין כניסה של לקוחות לעסקים הקטנים, יש להם עלויות קבועות מאוד מאוד גבוהות והם עדיין לא קיבלו שום פתרון. גם שכירים וגם כוח גדול של גמלאים שעובד או שמחפש איזשהו פתרון. יש לי כמה שאלות, האם אחרי הקורונה לא הכנתם איזושהי תוכנית מגירה למצבים כאלה? בלי קשר למקרים כאלה - - -

נגמרו המגירות באוצר, אין להם מספיק מגירות.

אני מדבר עם שר הכלכלה לא עם שר האוצר.

אני רוצה להגיד לך שוועדת הכלכלה התחילה לטפל בזה, ופשוט לא הספקנו. התחלנו לטפל בתוכנית חירום.

לחיצת כפתור.

קראנו לה לחיצת כפתור, יחד עם ההסתדרות. אבל לא הספקנו.

נכון. אנחנו במדינה שסיפרו לנו שבמצבי חירום אנחנו יודעים להתנהל יפה ואיכשהו במצב חירום הנוכחי נראה, שלפחות בכל מה שקשור בנושא האזרחי, יש הרבה מאוד – בואו נגיד את זה בעדינות – חוסר ודאות. אני אשמח לדעת אם היו תוכניות.

הדבר הנוסף, יש תחת אחריותך המון רגולטורים, במדינת ישראל יש משהו כמו 220 רגולטורים. היינו בישיבות של הוועדה הזאת בימים האחרונים, וראינו שבמקום פתרונות רגולטורים רבים אחד עם השני, ומסירים את האחריות מעצמם ומאשימים רגולטורים אחרים. אותנו ואת אזרחי המדינה זה לא מעניין. לא מעניין בדרך כלל, בטח במצב מלחמה שהשטח משווע לאיזושהי ודאות ולאיזושהי עזרה. הוא בטח לא רוצה לראות בדיוני ועדה שככה המדינה עובדת. ריבים בין רגולטורים שמונעים מעזרה ומדברים חיוניים להגיע לאותם אזרחים ולכולם. ראינו את זה גם עם מפעלי המזון, עם החומרים ועם הכול.

אני לא ראיתי את התוכנית הזאת לפני, הציגו לנו אותה רק עכשיו. אני אשמח לדעת מהי הערכת העלויות למשק? ועד כמה מה שמוצע לנו עכשיו היא מה שתהיה התוכנית המועדפת על ידי ממשלת ישראל?

על זה צריך לעשות דיון בממשלה ולראות.

אנחנו מבינים שזה לדיון בממשלה אבל אנחנו יודעים איך הדברים עובדים. אני מסכים עם מה שאמר שר הכלכלה, אין זמן להתנהלות כמו האוצר כשאנחנו רגילים אליה. שהוא מביא משהו עם עזים וכולי כי הוא יודע שיהיו על זה שינויים. אנחנו במלחמה, ובמלחמה אין זמן לשטויות האלה. אין זמן וזה אסון וזה עושה נזק. השאלה מתי אנחנו נדע? ומתי נקבל תשובה ודאית, אמירה ודאית ותוכנית ודאית כי אנחנו שלושה שבועות אחרי – מגיע לאזרחי ישראל ודאות בטח אחרי המכה שקיבלנו.

תודה. שלום דנינו.

אני אדבר בקצרה, בבקשה. שרידות העסקים היום שנסגרים בכל שנה היא בערך 40 אלף עסקים ונפתחים 50 אלף – כבר שרידות העסקים עומדת על 20%. אני חושב שבשנה כזאת בטוח שאנחנו נגדל באופן אוטומטי. הרקע של הריבית, האשראי והדירוגים שמדברים עליהם היום לדעתי יחריפו עוד יותר. אני רוצה לתת מספר כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, ואתם בהסתדרות כבר התחלתם את זה והדלקתם אצלי את העניין של ללכת ולבדוק. כשישבתי עם רשות המיסים הסתבר שעד 120 אלף מחזור, יש לנו מתוך 800 אלף עסקים, בערך במדינה 420 אלף כאלו. לכן, הדבר הזה צריך לקבל תשומת לב, ודווקא אלה עם ההכנסות הכי נמוכות שמגיעות בממוצע ל-9,000-8,000 שקל במקסימום שהשכר החציוני במשק עומד על משהו כמו 6,000 שקל, שחצי ממקבלי התלושים זה השכר המקסימלי ומתדרדר עד לשכר המינימום. יש המון אנשים בעניין הזה ובטח בתוך המתווה שמציג האוצר.

אני יכול להגיד לכם, חברים, אל תקלו ראש בח"כים. יש פה את דלל, את ברוכי, אותי ואת דוד, ואף אחד לא מדלג עלינו, אנחנו לא חותמת גומי של אף אחד. המתווה של האוצר מדבר על ההוצאות הקבועות, שהן בעצם עצומות והן קשורות במע"מ. אנחנו מדברים רק על שכירות ואולי על חשמל, אלו שתי ההוצאות. לא ייתכן שעסק שנסגר, מסעדה שיש לה עשרה עובדים יגידו לה, את תממני ארבעה עובדים ואנחנו שישה, וניתן לכם 18%, זה לא מתקבל על הדעת בטח מתוך הניסיון שיש לנו מתקופת הקורונה. אנחנו מדברים על זה המון, גם בתוך הסיעה, שכל הכבוד לשר האוצר דיאז וראש הממשלה שהצליחו קצת באיחור להשקיע את המשאבים בתחום של העסקים – כמו שאמר שר הכלכלה – שנמצא אותם אחרי האירוע הקשה הזה שאנחנו הולכים לעבור.

דבר נוסף, לא יכול להיות שהמילואימניקים שמסכנים היום את עצמם ואת החיים שלהם בשבילנו יחזרו לעסקים שקרסו – זה לא מתקבל על הדעת, זה לא יקרה ולא יהיה. זה לא עניין של אופוזיציה או קואליציה, אני חושב שהראנו את זה אתמול עם המתווה של החקלאות. כששאלתי את החקלאים בסוף היום איך ההרגשה שלכם עכשיו לחזור לעוטף, ההרגשה הייתה, באמת שהם חוזרים עם שקט נפשי. לדעתי, אפשר לדחות את סלילת הכבישים ב-50 מיליארד, אפשר לדחות את שבילי האופניים ב-20 מיליארד, את כל הדברים האלה נעשה עוד שנה. אנחנו נאבד השנה הרבה דברים, הדבר היחידי שאסור לנו לאבד הוא את העסקים – אסור שיקרה.

לגבי מאמץ שר האוצר וכולי, התחלתי קודם ולא סתם נתתי את הדוגמה של שלם יחידה. במבנה הממשלתי ההצעה של ניר, שלקח על עצמו את האחריות הזאת לבוא עם מתווה כלכלי נורמלי, הגיוני וסביר הוא בדיוק כמו ההצעה של שר האוצר. זה שהוא יושב במשרד האוצר זה בסדר, הוא אחראי על חלוקת הכסף. אבל הכסף הוא לא באחריותו או בחלוקה שלו. וזאת הדוגמה שאני נותן על שלם יחידה, שלם היחידה צריך לדעת למי הוא משלם. אנשים נוטים להתבלבל ולחשוב שאם אני שומר על הקופה יש לי גם את המסכות חלק אותה, וזה לא ככה.

שלום דנינו, תודה.

ברשותך, שני דברים. כבוד השר, כמו שאמרתי לך בישיבה הקודמת אנחנו איתך, לא מאחוריך אנחנו איתך. אני חושב שמה שאתה עושה יחד עם המגזר העסקי, זאת הדרך הנכונה. וחבל לי שבאוצר לא עושים את זה ככה. שאלה קטנה, מה הפער באחוזים בסוף בין התוכנית שלך - - -

אתה מדבר מבחינת התקציב?

כן.

אני אענה לך.

זה גם בפער בתפיסת עולם, לא רק באחוזים.

גם שלום דנינו אמר משהו נכון. נכון לדחות פרויקטים כמו אופניים וכולי, השאלה היא האם בסוף כשאנחנו יושבים כאן ודנים על הסכומים.

השאלה האם מכניסים דחיות מע"מ לתקציב, כבוד השר. זאת דחיית מע"מ, לא משהו שירד מהתקציב.

חברים, השאלה היא אחרת, האם זאת הוצאה או רק השקעה?

הוא לא מדבר על דחיית מע"מ.

אתה מדבר על כמה להשקיע או על כמה להוציא?

להשקיע.

להשקיע, יפה. בהשקעה יש החזר. אם לא תשקיע יהיה לך הפסד.

הכול בהנחה שזה להשקעה.

תלוי מה תהיה המסגרת התקציבית.

אנחנו יודעים מה יהיה? האם תהיה חזית צפונית? האם לא תהיה חזית צפונית?

אבל עשית את התחשיב?

איך אפשר לדעת? אנחנו מדברים על פרמטרים, בהינתן מצב קשה נותנים יותר מההוצאה. במצב קל נותנים בדומה להוצאה.

משקיעים יותר. הכול בנתונים של השקעות.

נכון. לכן, השאלה הנכונה היא מה ייצר - - - אני אשאל אותך דוגמה. נניח ששר הביטחון בא ואומר שהוא צריך 100 טנקים כדי לנצח את המלחמה. האוצר יגיד לו, לא אתה תקבל 30 טנקים? ולכן, הצרכים לנצח את המלחמה בחזית, מבחינתי שווה ערך לצרכים שצריך בשביל לייצר שרידות.

אתה צודק לגמרי.

ונניח שזה פי שלוש, מה זה קשור בכלל? זאת לא השאלה.

אנחנו יכולים לדעת את זה.

אני לא יודע להגיד לך. אני יכול לומר לך מה יקרה אם לא ניתן, מה הנזק האסטרטגי אם לא ניתן.

אנחנו רוצים לדעת את הפערים.

אף אחד לא יודע, ואם האוצר יגיד לך שהוא יודע, הוא טועה בענק. הוא לא יודע מה יהיה, כמה זמן תימשך המלחמה, האם יהיו עליות וירידות, אולי כמה עסקים ייפגעו קשה וכמה ייפגעו בינוני וקל.

השאלה המרכזית היא מה תהיה התפתחות המלחמה.

באופן אחראי הייתי אומר שעסק שנפגע קשה, נשלם לו יותר ממה שהאוצר תכנן. נניח פי שלוש, אני חי עם זה בלי בעיה. גם אתה צריך לחיות עם זה בלי שום בעיה.

נכון, נכון. אני חי עם זה, חד וחלק.

אני חושב שהפער הוא בין התרסקות של העסקים לבין התקווה - - -

אנחנו לא יודעים מה התמהיל של הפגיעה הקשה ואת התמהיל של הפגיעה בהתרסקות של עסקים.

זאת לא התרסקות של עסקים, זאת התרסקות שלנו.

נכון.

שלום, בקורונה חולקו 160 מיליארד שקל כמענקים, כפיצויים וכהלוואות, ב-15 חודשים. עד יוני 2021.

לא מדברים פה על 15 חודשים.

ועברה שנה וחצי וכאילו לא הייתה קורונה.

10 מיליארד שקל.

עברה שנה וחצי וכאילו לא הייתה קורונה.

לא רק זה, הייתה צמיחה גדולה וסגירת גירעון.

ברור.

לא לפחד להשקיע. כל שקל שנשקיע יעזור לעסקים לשרוד.

מי יחזיר את הוצאות המלחמה? העסקים יחזירו.

אם תיתן כסף והוא לא ישרוד, תיתן מעט חבל על הכסף. ולכן, היכולת להגיע לנוסחה שעוזרת לעסקים לשרוד, גם אם אתה נותן יותר ממה שהאוצר תכנן, זה בסדר גמור – לא יקרה כלום. אנחנו נקבל את זה בחזרה בריבית דה-ריבית. ואם לא נעשה את זה תהיה פגיעה קשה מאוד והחמאס ינצח.

דרך אגב, זה גם יעלה לך, כי אם עסקים יקרסו הם יצטרכו לשלם דמי אבטלה, דמי קיום ודמי רווחה, יש לזה עלות חילופית. אם לא נעשה ואז רק נפגעו עסקים לא יקרה כלום.

9 מיליארד שקל בחודש דמי אבטלה למיליון עובדים, לעומת 10 מיליארד שאתה מוציא לעסקים.

אדוני היו"ר, אדוני, דוד ביטן, חברי.

כל אחד יקבל את זכות הדיבור, בשביל מה כל אחד מעיר הערות? מי שיעיר הערות בדרך, אני לא אתן לו זכות דיבור כי הוא כבר דיבר. תחליטו אתם.

שר הכלכלה, אני מאוד מעריך שאתה נמצא פה בישיבות בכנסת וזה מאוד חשוב. אתה והמשרד שלך נותנים את כל המידע ואת חוות הדעת, וזה מאוד מאוד חשוב. אנחנו נמצאים באירוע מאוד מאוד לא פשוט, ואנחנו מתנהגים כאילו אין אירוע וזה לא הגיוני. הייתי מצפה לעשות ישיבה משותפת יחד עם ועדת הכספים, כי יש נושאים ממש חופפים. ואז יבואו מהאוצר, יחד עם משרד הכלכלה, יחד עם חברי הכנסת כדי לעשות דיון עמוק ולקבל החלטות.

נעמה לזימי ציינה את הנושא של אשקלון. ראינו אתמול בהחלטה, תוך שעה כאשר כל חברי הכנסת היו בדעה אחת – זה עבר. אנחנו נמצאים במלחמה, צריך לתת שקט נפשי וכלכלי לחיילי המילואים. יש מאות אלפים של חיילי מילואים.

שמחזיקים עסקים .

והם בעצמם.

לעובדים שלהם.

והעובדים שלהם. חברים, תנו לי .

צר לי להגיד, אבל יש כבר אלמנות שעכשיו צריכות לטפל בעסקים שהשאירו הבעלים שנפלו בקרב. אני דוגמה טובה לזה, הילד שלי לא חזר. אני אשמח להסביר מה קורה עם האלמנות ברשות הדיבור שלי.

תודה. ולכן, העוגן של המדינה היא העסקים. בלי עסקים אין מדינה. ולכן, אנחנו צריכים לשמור על העוגן הזה. כדי לשמור עליו בתקופת מלחמה צריך השקעה, וכשאנחנו נותנים עכשיו סיוע זאת השקעה. מי כמוני יודע, אני ניהלתי עסקים ומפעלים וכולי, אם אתה משבית עסק כדי להתחיל אותו אחר כך יכול לקחת שנה אם לא יותר. ולכן, צריך לתת עכשיו סיוע. הדבר החשוב הוא לתת סיוע בהבנה, כלומר לעשות את הדברים כשאתה שומע את העסקים ומקשיב להם. אתה לא חייב להסכים עם כל מילה שלהם אבל כן לשמוע אותם. וזה גם מה שאמרתי בישיבה שהייתה בוועדת הכספים. ראינו שהאוצר הגיע עם תוכנית בלי להקשיב, בלי להבין ובלי לשמוע וצריך לעשות את הדברים האלה בהבנה. לא חייבים לקבל כל מה שהאוצר אומר, לא חייבים לקבל כל דבר שמשרד הכלכלה אומר, אבל צריך להבין מה המשמעויות של זה, ולפי זה לקבל את ההחלטות. תודה.

תודה רבה. אני מבקש מהאנשים לדבר בקצרה. לרכז את הדברים בצורה תמציתית. אוריאל לין.

תודה רבה, כבוד היו"ר, כבוד שר הכלכלה ניר ברקת. אנחנו מקרטעים על ציר הזמן – אנחנו מקרטעים על ציר הזמן. אנחנו עדיין בהלם מחוסר המוכנות הצבאית שלנו, חבל לדבר על זה. אסור לנו לעבור למצב שאנחנו נהיה בהיעדר חוסר מוכנות כלכלית. משום כך אני אומר, שאנחנו מעריכים מאוד את היוזמה של שר הכלכלה. אנחנו מעריכים מאוד את הדיון כאן, משום שזאת אפשרות להציף ולהביא למודעות הציבורית את מה שלא עושה הממשלה, ואני לא רוצה לטאטא דברים מתחת לשטיח. המצב הוא כל כך חמור שאסור לטאטא דברים מתחת לשטיח.

יש עכשיו משבר אמון בין המגזר העסקי לבין הממשלה – ממש משבר אמון. ואני חושב, אדוני היו"ר, בלי כחל וסרק ובלי לשחק משחקים, שמשבר האמון הזה יכול להיפתר רק בדרך אחת, שינוי העדיפויות תקציביות – עכשיו, בלי משחקים. אם אנחנו נמצאים עכשיו במצב שתואר כאן וכולם מרגישים אותו, לא יכול להיות שלא יהיו שינויים בעדיפות התקציבית של המדינה. קודם כול כספים לאלה שנפגעו ישירות, לאחר מכן כספים לכל מי שפונה בעבר ועזב את ביתו. ולאחר מכן את הסיוע שאנחנו מדברים עליו. אנחנו המגזר העסקי, ואני לא צריך להדגיש כרגע את חשיבות המגזר העסקי לחוסן הכלכלי ולמאבק שלנו.

אני בא ואומר, אדוני היו"ר, הממשלה צריכה עכשיו – אתה צריך לתבוע ממנה, אתה אישית צריך לתבוע ממנה – להצהיר על שינוי עדיפות תקציבית, בלי משחקים. ואנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות. כי רק כך אנחנו נוכל להחזיר את האמון. אין היום אמון, בואו נבין, הזמן חולף, אנחנו מקרטעים על ציר הזמן ואנחנו עדיין בהיעדר מוכנות כלכלית. מה זה? איך אנחנו נחזיר את האמון של המגזר העסקי בממשלה, שלא מנהלת את הדברים?

אני אמרתי, ואני לא רוצה להאריך, אני רוצה לגעת רק בכמה נקודות מרכזיות, אחר כך החברים ישלימו אותי בפרטים.

דרך אגב, בוועדת הכספים אתמול אנחנו עמדנו על כך שכל הכספים שהועברו בוועדה יהיו כספים שלא קשורים להסכמים הקואליציוניים. כל ההעברות וכל הכספים שעברו אתמול הם אך ורק למאמץ המלחמתי. זה מה שעשינו אתמול ועל זה עמדנו – ונמשיך לעמוד על זה.

החלטה מצוינת. אתם צריכים לתבוע מראש הממשלה שהוא ייתן את ההצהרה המחייבת הזו. שנחזיר את האמון. האמון התערער, אתם לא מבינים שהאמון התערער? שלושה שבועות חולפים - - -

קביעת פרויקטים הם לא רק כספים קואליציוניים. יש המון פרויקטים שאפשר לדחות אותם לעוד שנתיים.

אני יודע.

אמרתי, גם העברות.

יש פרויקטים שאפשר לדחות אותם.

יש פרויקטים שהם קואליציוניים.

נגדיל את הגירעון, לא נעצור פרויקטים. נגדיל את הגירעון לא יקרה שום דבר.

למה? אפשר לעצור חלק מהפרויקטים.

לא צריך, לא צריך, אין צורך.

אי-אפשר לעשות את הכול.

הגירעון תוכנן ל-2% בערך.

אני אומר שכיום יש עדיפות תקציבית וכולנו יודעים על מה אנחנו מדברים. זאת הצהרה מחייבת צריך לתבוע את זה. אנחנו אמרנו תמיד, שכל תוכנית שצריכים להגיש, צריכה לעמוד במבחן. הראשון, שהעסקים לא יסגרו. השני, שהמעסיק יוכל לשלם שכר לעובדיו. השלישי, שהעובדים לא ייפגעו. התוכנית שהוצגה על ידי שר הכלכלה עונה על המבחנים האלה. לכן, אני אומר שזאת תוכנית – ואני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים. אני הייתי חבר כנסת, וגם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט וכשמגיעים חברי כנסת לשעבר אני נותן להם את כל הכבוד הראוי להם, לא מעבר למה שצריך. אני רק אשלים את דבריי ואומר בצורה פשוטה ביותר. ההתחלה החשובה בעינינו, זה נכון. המצב היום שונה ממה שהיה בתקופת הקורונה, אבל אנחנו לא יכולים לבנות תוכנית שלא תהיה מבוססת על עקרונות כלכליים נכונים. כל תוכנית שתהיה מבוססת נגד עקרונות כלכליים בסיסיים דינה להיכשל. אני מסיים, דוד.

אוריאל, תסיים. נתתי לך יותר בגלל שאתה חבר כנסת לשעבר.

תודה רבה לך. אני אומר בפשטות אנחנו מתחילים עם החל"ת הגמיש. החל"ת הגמיש נותן לי אפשרות במהירות להתאים את מצבת העובדים למצב העסקים האמיתי. מה שכל עסק חייב לעשות כדי להתנהל ביעילות. תודה רבה.

תודה. רון תומר.

תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי, רציתי לומר תודה גם לוועדה שלא רק יושבת פה, אלא גם ירדה לשטח וכמו שאתה יודע, כבוד היושב-ראש, אתה והחברים באתם וראיתם בעיניים. כמובן לשר הכלכלה ולמנכ"ל משרד הכלכלה, כי מה שהם עושים בשבועות האחרונים - -

טיפלנו בבעיות שעלו בסיורים האלה.

- - זאת עבודת מאמץ שאתם לא רואים. רק עכשיו בנינו מתווה, אבל ביום-יום יש צוות נפלא מאחורי שני האנשים האלה, שעובד איתנו, עם חדר המצב שלנו, באינטנסיביות שהלוואי וכל משרדי הממשלה היו ככה. לכן, קודם כול, חשוב להגיד גם מילה טובה. אני לא האריך, אני היום במצב שאני לא רגיל אליו, להיות בכנסת. השר ברקת הציג והתגובה הראשונה שלי היא: מה שהוא אמר, אני מסכים ב-100%. זה שם האירוע, באנו לפה מאינטרסים שהם לא תמיד אחודים, ידענו לשבת ולפתור את העניין באמצע מצב לחימה. לפנות את הראש של כולם, מראש הממשלה, השרים, שר הכלכלה ואחרים לעשות את מה שצריך. ובמקום שנלך ונסגור את זה וניתן שקט למעסיקים, לעובדים ולכולם, כל האירוע הזה של אין מתווה ממשיך להתגלגל. חבר'ה יש פה הסכמה כללית, יש פה אירוע שהוא לא תקציבי חורג, בטח לא מעבר לרמות הקורונה אלא הרבה פחות.

כמו שהשר ברקת אמר, המטרה של המתווה הזה היא לא רק להציל אותנו – חלק מהיושבים פה ממש צריכים הצלה – אלא לגרום לכולם להחזיר את הכסף הזה ביום שאחרי. כמו שבקורונה סגרנו את הגירעון מהר, כך יהיה גם כאן.

חשוב לי להגיד שני דברים, אני מצטרף לידידי אוריאל לין. דבר ראשון נושא העסקה גמישה ללא קשר במחזורים וללא קשר בפגיעה. תזכרו דבר אחד, יושבים היום מאות אלפי אנשים בבית, מאותה שבת ארורה של ה-7 באוקטובר, כשהילדים שלהם לא בבתי הספר, כשהם מטפלים - - -

אני יוצא לשיחה קצרה ומיד חוזר. אני מתנצל, זה משהו חשוב.

אנחנו ממילא אחודים בנושא הזה. יושבים אנשים בבית, כשהילדים שלהם לא בבית הספר, כשיש להם הורים קשישים שהם אולי לא יכולים לעזוב אותם עכשיו לבד, שיש להם אלף סיבות אחרות ואף אחד עדיין לא נתן מענה על השכר בתקופה הזאת. מי המדינה מצפה שישלם? העסקים שקשה להם יהיו גם נדיבים וישלמו לעובדים שלא הגיעו? העובדים חשובים לנו, מתווה העסקה גמיש הוא לא רק בשביל העסקים, הוא בשביל כולנו יחד. עסקים עובדים וכך כל השאר.

זה חייב להיות מנותק ממחזורים. ולמה אני אומר את זה, היושב-ראש, כי מדברים על פגיעה וכך הלאה. ואני מסכים בנושא של הוצאות קבועות ושל דברים אחרים. יש עסקים שעובדים עם מלאי, הם לא מייצרים מוצרים חדשים, והירידה אצלם בהכנסות תהיה בעוד חודשיים. אבל העובדים לא באים לעבוד עכשיו או שאין להם עבודה בשביל העובדים עכשיו. לכן, זה חייב להיות רחב, זה חייב להיות מיידי. אתם לא מבינים את המצוקה שבשטח ואני לא מדבר על המצוקה הביטחונית והחרדתית שרובנו חווים אל מול המצוקה ההישרדותית והכלכלית.

בסוף אני אומר דבר אחד, ואני מתחבר פה לשר הכלכלה, זה מתווה של כולנו. זה לא אנחנו מול האוצר והכלכלה וכך הלאה. שר הכלכלה והתעשייה פשוט הרים את הדגל ראשון, הוא עשה מהלך נכון. הוא עשה מה שהאוצר שכח. ואני לא מאשים אותם יש להם המון חזיתות.

זה גם התפקיד שלו.

בסדר. אני מודה שיש להם המון חזיתות והם שגו, הם פרסמנו מתווה שגוי לא מכוונות רעות. הם היו שקופים, הם איבדו את זה איפשהו באירוע. בואו נשב יחד, אני קורא לקבינט הכלכלי-חברתי לשבת איתנו. אפשר לסגור את זה מהר ולנקות את זה מהשולחן, לתת לעסקים שרידות ולקדם את מי שיכול לקדם ולהתעסק במה שצריך. להביס את החמאס ולהביא את המילואימניקים שלנו הביתה לסביבה פורחת ושמחה.

נציג ההסתדרות, רמי בז'ה.

אני נציג העצמאים הקטנים והפרילנסרים, בעיקר מבית ההסתדרות. יש פה הרבה מכובדים בשולחן שייצגו את החברות ואת המעסיקים וכולי. אנחנו רוצים לדבר בשם העצמאי הקטן. קודם כול, אמר שר הכלכלה ואנחנו מודים למשרד הכלכלה. נמצא פה המנכ"ל אמנון מרחב, כי השר יצא, אנחנו רוצים להודות לכם גם על הרגישות וגם על הגמישות. אנחנו פונים אליכם, כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת הרגישים גם – והוכחתם את זה במהלך הישיבות איתנו ביחד – להעביר את נוהל לחיצת כפתור, שאנחנו מנסים להעביר בשנתיים האחרונות.

אנחנו נעביר אותו.

כי מתחלפות לנו כנסות ומתחלפות ממשלות.

הייתה פגרה, אין מה לעשות.

היינו חוסכים את כל הדיון הזה אם היה פה נוהל מוסדר, כי זה בדיוק עונה לשלושת הפרמטרים שהציג שר הכלכלה: ודאות, מהירות ופשטות. אם היה את נוהל לחיצת כפתור שהצענו וכתבנו הצעת חוק כזאת, תעבירו אותו, בבקשה. כבר עשר שנים מאז צוק איתן, משנת 2014, ואנחנו כבר נוגעים בשנת 2024. עשר שנים, תראו מה עברנו בעשר שנים: צוק איתן, מבצעים, מגיפה, סגרים, עוד מבצעים, עוד פיגועים, עוד סיפורים והינה בא אסון כזה – בואו נעביר את זה.

רמי, אין ויכוח בינינו. יהיה נוהל לחיצת כפתור בסופו של דבר.

אני רוצה להגיד לשר – וחבל שהוא יצא – שהוא צודק, אנחנו צריכים לשנות דיסקט. אבל מי שבעיקר צריך לשנות דיסקט הוא משרד האוצר, לא רק השר אלא גם הפקידים. כי הקיבעון המחשבתי שלהם - -

דומים לממשלה כולה?

- - בלשמור על הקופה הציבורית לא מתאים לעת הזו, לא מתאים לזמן מלחמה בכלל. שר האוצר חייב להבין, וצריך להגיד לו את זה בפרצוף, תהפוך מיד קפוצה – כמו שאנחנו בהתנדבות ובנדיבות רצנו ראשונים לחזית. בעלי עסקים: הספרים הלכו לספר בחינם, השפים הלכו לבשל, בעלי החנויות הלכו לחלק גרביים, תמיד המגזר העסקי קופץ ראשון ללכת ולהתנדב. כשזה מגיע לדאוג לנו תראו מה קורה, במקום יד קפוצה צריך מישהו להגיד לו, תפתח ותפרע את תקציב המדינה. תפתח את תקציב המדינה ותזרים כסף מיידי. זה חמצן, זה טיפול נמרץ, זה לא לשלוח אותנו לקופת חולים. בגלל זה אני לא אוהב, בכלל, לא את המתווה המעליב שלו בטח, וגם לא את כל ההתחשבנויות כלפי השכירים וכלפי הפרילנסרים. לא צריך לעשות בכלל התחשבנויות.

פרילנסר שמוציא חשבונית בסוף החודש, גבירותיי ורבותיי, 10-12 אלף שקל בחודש, לא צריך להתחשבן איתו. הוא צריך את כל ה-10,000 האלה בשביל לחיות, אי-אפשר לעשות איתו אחוזים. מישהו פה יודע לחיות עם 10,000 שקל בחודש? בואו תסבירו לי, אחרי ארבעה ימים ייגמר הכסף. הוא צריך להחזיק אגב, פעמיים, גם את משק הבית שלו וגם את העסק שלו. צריך להבין מה זה עצמאי קטן. אפרופו הסתדרות שדואגת לשכירים, שיש להם משרד הגנה, המגזר הציבורי וכולם נהדרים, וכמו בקורונה אנחנו שוב מוצאים את עצמנו חשופים בצריח – אולי לא הייתי צריך להשתמש במילה צריח בעת הזו.

רמי, תסביר גם שההכנסה היא לא קבועה. כי חלק ממודל האוצר לוקח השוואה עדיין בין החודשים, והרי פרילנס מקבל כל חודש - - -

לא צריך נוסחאות והתחשבנויות בכלל. כבוד היושב-ראש, אני מסתכל לך בעיניים ואומר לך משהו, אנחנו נרוקן את הקופה ביחד, ואחר כך נמלא אותה ביחד. רק אנחנו נמלא אותה, תנו לנו תחמושת בצורת כסף, בצורת תזרים ונשקים ארוכים ואנחנו נגן על עצמנו. כמו שאתם צריכים לשמור על החיילים, והם שומרים על הגבולות והביטחון, ככה אתם צריכים לשמור על העצמאים, כי העצמאים אחר כך ימלאו לך את הקופה מחדש.

זה חשוב מאוד להבין כי במשרד האוצר, לצערי, לא. אני מבקש מכם, חבר הכנסת דנינו, אמרת דברים מדהימים. סופרים אתכם, אנחנו רוצים לראות שסופרים אתכם. אנחנו פה גם ביום שאחרי – כולנו פה גם ביום שאחרי. אנא מכם, ממשלה וקואליציה ואופוזיציה, בועז, אתה נציג האופוזיציה, אני אומר לך, המתווה הזה אם אתם יודעים לשים עליו מחר את היד ולא לעשות קשקושים, אין לנו את הזמן הזה, אנחנו פוגשים בראשון לחודש את כל ההוצאות – לא פגשנו הכנסות מה-7 לחודש.

מבחינתי עכשיו להצביע בעד.

אנא, תתעלו לגודל השעה ותעבירו את מתווה שר הכלכלה – כאן ועכשיו.

רמי, תודה. אתה רוצה אלכס? בבקשה, נסיים עם ההסתדרות.

כן, כן. תודה, אדוני היושב-ראש, אני אתייחס בקצרה. ראשית, אנחנו בקשר רציף עם שר הכלכלה. אנחנו תומכים כמובן במתווה הזה, עם תיקונים כאלה ואחרים, ואנחנו גם בקשר עם שר האוצר, נערכות פגישות. בסופו של דבר, אנחנו רוצים לראות משהו שמגיע, ונותן מענה לאותם האנשים שנמצאים בקו הראשון של ההגנה על המולדת. אותם האנשים שמשרתים ואותם האנשים שעובדים וצריכים לקבל בשורה. וכמובן, הולכים לדיונים שמתקיימים כאן בכנסת. אבל בסופו של דבר, צריכים לשמוע. אני רוצה להבהיר את הסוגיות השונות, אנחנו גם מקבלים כל מיני תלונות מהעובדים, הקו של ההסתדרות פתוח, גם לחברים וגם לאילו שלא. כל מיני הוצאות לחל"ת ללא הסכמה, זה דבר לא מקובל, אדוני היושב-ראש, צריכים לשמור על האיזונים. אנחנו קוראים לכל אלה שחושבים בדרך כזו או אחרת לנצל את המצב שישמרו על העובדים. בסופו של דבר, ראינו מה קרה אחרי הקורונה שהוציאו את האנשים בהמוניהם לחל"ת, ואז היה קושי גדול מאוד להחזיר אותם.

אדוני היושב-ראש, אחרי הקורונה עשינו יריד תעסוקה עם 17 אלף משרות פתוחות. תחשבו כמה אנשים יצאו החוצה ולא חזרו למקומות העבודה. בנושא הזה חשוב לשמור על האיזון וגם על הביקורת, שלפעמים אני שומע לעבר עובדי המדינה. חברים, אלה האנשים הראשונים שיוצאים החוצה ונענים על כל הפניות ועל כל הבקשות. בסופו של דבר, הם אילו שמוציאים לפועל את ההוראות של הדרג המדיני, צריך גם לשמור עליהם. אלה אנשים שקופים במדינת ישראל ותשמרו גם עליהם. תודה רבה.

תודה. רועי כהן.

תודה, אדוני היושב-ראש, מה שהיה פה ביום שני האחרון היה פרסה אחת גדולה, כאזרח במדינת ישראל התביישתי לקחת חלק בדיון. מדינת ישראל שידרה למגזר העסקי ולציבור העצמאים – שנמצאים באמת במצוקה – בלבול, כאוס, וחוסר אמון מוחלט במדינה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הזעם שיש למטה – הזעם הזה שאני פוגש בטלפון ובכל מקום הולך להתפוצץ. ההר געש הזה הולך להתפוצץ, כי אנשים מבינים ששוב פעם הפקירו אותם בזמן אמת. ואני אומר לך את זה, אדוני היושב-ראש, כי אתה בא מהשטח, אתה יודע מה זה אנשים שלא יודעים מה זה לשלם את השכירות שלהם.

רועי, בסופו של דבר אנחנו נפתור את הבעיות. אין לך מה לדאוג.

הזמן הוא קריטי, אנשים צריכים לשלם את המלאים שלהם, את השכירויות שלהם ואת ההלוואות שלהם. המתח שיצרו בין המעסיק לבין העובד הוא מתח הרסני. זה אדם שמתסכל בלבן של העיניים לבן-אדם שעד לפני רגע היה לו חלק מהייצור של ההכנסה של העסק, והוא אומר לו: תשמע אני לא יכול להעסיק אותך, צא לחל"ת. והוא אומר לו: תשמע, אין לי חל"ת, אין לי זכאות כי ניצלתי אותה בקורונה. והוא אומר לו: אני מצטער, אני לא יודע מה לעשות, אני לא יכול לשלם לך את הכסף – אני לא יכול. אם המדינה לא נכנסת מתחת לאלונקה אני לא יכול לשלם לך.

דוד, תבין את זה. זה מה שקורה כרגע בשטח, במוסכים, במסעדות, באולמות האירועים, בסוכנויות הנסיעות ובכל מקום. הרי הוציאו אותם לפני שנתיים לחל"ת – המדינה לקחה עליהם אחריות. הם לא ידעו שיקרה עוד פעם אירוע כזה. ועכשיו הוא מסתכל לו בעיניים והוא אומר לו אבל לא מגיע לי, בדקתי מול הביטוח הלאומי, לא מגיע לי. עם מה אני אשלם את המשכנתא? ממה? לא מגיע לי. פניתי לביטוח הלאומי אמרו לי, רועי, זה החוק, לא מגיע להם, כי הם ניצלו את הזכאות שלהם.
אף אחד לא יושב לחשוב על זה? אני לא מבין. לפני ששר האוצר יצא עם המתווה הזה, והוא ידע כי הוא אמר את זה במסיבת העיתונאים, הוא ידע שמאות אלפים יצאו לחל"ת – הוא אמר את זה. מה לא ידעת שלאנשים אין זכאות? מה לא ידעת שתשאיר אותם בלי כסף? מה לא ידעת שתשאיר אותם בלי הכנסה? אתה אמרת את זה בקולך, אמרת אנשים ייצאו לחל"ת, ידעת שלא ביטלו את תקופת ההכשרה, ידעת שאנשים ניצלו את הזמן הזה. למה אתה שולח אותם לבוא מול המעסיק ולומר לו תשמע: אתה משאיר אותי בלי אוכל, אתה מכיר את הילדים שלי, לילדים שלי לא יהיה מה לאכול. אתה מכיר אותם הרי היינו לפני כמה זמן בחופש ובנופש יחד.

לאן הגענו? מה זה הניתוק הזה? איפה הם חיים האנשים האלה? איך אפשר לבוא, אני אומר לך, כי אני לא מכיר בן-אנוש, שיכול להוציא את הנייר הזה, שרושם על ירידה של 80%, 2,000 שקל לבן-אדם, אני לא מכיר אדם שיכול לעשות דבר כזה. אלא אם הוא יודע שב-1 לחודש, ביום כיפור, במלחמה תהיה לו הכנסה קבועה בבנק – זה הוא יודע, הוא יודע שיהיה לו כסף בבנק. אבל הוא יודע להגיד 2,000 שקל לבן-אדם, איך אפשר לחשוב על זה, דוד? איך אתה יכול להוציא נייר עם לוגו משרד האוצר, שאומר לתת לעצמאי שיורד ב-60% מ-12,000 שקל, 2,000 שקל? איך יוצא נייר כזה? מי נותן להם את האומץ לעשות דבר כזה? אני רוצה לדעת איזה בן-אנוש יכול להוציא נייר כזה, עם לוגו של משרד האוצר? די מספיק.

רועי, תודה רבה. אורן, בבקשה.

מכובדיי, שר הכלכלה, יושב-ראש ועדת הכלכלה, כל חברי הכנסת. אני אופטימי למרות שעברנו ארבע ועדות – אני אופטימי. כי אני יודע שסמוטריץ' הוא לא זה שיחליט על הגורל של כולנו. אנחנו יחד נחליט על הגורל של כולנו ואם צריך מעל סמוטריץ'. אני מאלה שדחפו להקמת הממשלה הזאת, ואני מודיע פה לכולם, הממשלה הזאת תצליח לסייע במספרים. אנחנו מביאים 60% מהכנסות המדינה, 22 מיליארד שקל, תבדקו אותי. ואם צריך, לא לשלם אבטלה למיליון עובדים שנוציא לחל"ת חלילה, זה 9 מיליארד שקלים בשכר ממוצע, 75% מהברוטו שלהם. אנחנו צריכים לשלם להם עד 10 מיליארד שקלים בחודש והחודש הראשון יהיה הבור הגדול ביותר.

אם אנחנו לא נקבל עד ה-10 בנובמבר את הכסף הבור יתחיל, כי אנחנו נתדפק על דלתות הבנקים. הבנקים הם אלה שלא נתנו לנו שלושה חודשים אוויר, לא יצאו בתוכנית. אנחנו לא נותנים לכם מגבלה, תחרגו ממסגרת האשראי, תשלמו את הריבית, ורק לא נחזיר לכם – את זה הם לא עשו. אבל אין פה פקידים מהאוצר והם ישמעו את זה, את מה שאני אומר עכשיו – אנחנו מעל ראשו של סמוטריץ' בזכות הליכוד שיש לו 32 מנדטים, בזכות עוצמה יהודית, בזכות ש"ס ויהדות התורה, נצליח לעשות את זה. ואני מודיע לכם, לא יכול להיות שעסק שהפסיד 20% מהמחזור וירד ל-30 אלף שקל הפסד, יקבל 20 אלף שקל פיצוי, לא יכול להיות. ולכן, אנחנו תומכים במתווה של שר הכלכלה, אנחנו נהיה שם בכל הכוח. אני לא רוצה שנהיה בכיכר הכנסת ברחובות, אני לא רוצה להקים מפלגת עצמאים, אבל אם נצטרך נעשה זאת. תודה.

טוב. רק רגע.

כבוד היושב-ראש, אני אנצל את ההפוגה הזאת הואיל וחזרת, כבוד שר הכלכלה. אני נשבע לך שזה רק משפט, אפרופו שינויי הדיסקט. כבוד שר הכלכלה, החמאנו לך כולנו על המתווה ואני רוצה להגיד בפנייך, תודה. אני רוצה להגיד לך על הפרמטר השני שאמרת בנוגע להלוואות בערבות המדינה. קודם כול אנחנו צריכים את זה, בוא ננסה לשנות את הדיסקט הזה? תיקחו הפעם אתם הלוואות ואנחנו נהיה הערבים שלכם. כאשר לי חסר כסף אני הולך לבנק ולוקח אשראי. חסר לכם בקופה? הוא מפחד שחסר לו בקופה?

לא, לא חסר כסף.

שייקח הלוואה ל-50 שנים, 300 מיליארד – אני ערב לו, אנחנו נחזיר את זה לא הוא. זה המשפט – בואו נהפוך את הדיסקט גם בזה. שהוא ייקח הלוואה ואנחנו נהיה הערבים. סליחה ותודה, דוד.

המקורות לא צריכים לעניין אתכם.

אין בעיה. סיימנו עם האנשים שמייצגים גופים כלליים ואני רוצה לתת לאנשים שביקשו רשות דיבור ממסגרות ספציפיות. התאחדות המלאכה והתעשייה, בבקשה.

נעים מאוד, אני רואת חשבון, וראש תחום המיסוי של התאחדות המלאכה והתעשייה. אני לא אחזור על מה שאמרו פה. אני רוצה להחמיא לכבוד שר הכלכלה על הירידה לפרטים ליו"ר הוועדה. לא סתם מרגישים שאתה איש עסקים, אתה יורד לרזולוציות מאוד מאוד נמוכות. איזה תענוג לעבוד מול מישהו שמבין, זה לא מספר ולא אקסל, ולא שיפטינג שמתכתב עם המציאות. אני ראיתי אותך בכל הדיונים, ואתה ממש יושב וכותב את כל ההערות ומקשיב לכל אחד בסבלנות ובכבוד, ועל כך שאפו גדול. וככה הייתי רוצה שהנציגים בממשלה ייראו, הלוואי.

אני לא אחזור על מה שאחרים אמרו אבל אני רוצה לומר שאין משפחה או עסק או אדם במדינה הזאת שלא נכווה ונשרף מהיום הארור הזה. גם על משפחתי זה לא פסח, לצערי גם בת דודתי חטופה בעזה. והמשבר הוא תהומי, אנחנו לא מפסיקים לבכות, אנחנו בחרדה ממה שקורה. בנוסף לזה תוסיף שהאנשים מפרנסים את הילדים שלהם. החרדה היא שכל היום אנחנו צופים בחדשות וכולי, וכמו שאמרת אנחנו רוצים ודאות, כל הזמן אמרנו את זה. אנחנו אנשי עסקים, מי כמוך יודע את זה כבוד השר, אנחנו רוצים תוכנית עסקית. אנחנו לא יודעים לעבוד כשאנחנו לא יודעים מה קורה. רק תגידו לנו מה יקרה ואנחנו נדע להיערך לזה.

אני רוצה לומר משהו על ה-7-0, 20-0. חבר'ה 40-0 חטף שנים וחוטף. קשה לחיות שם, המחבלים הגיעו גם ל-40-0 לא מפרסמים את זה בחדשות, אנחנו הסתגרנו בבתים שלנו. יש לי משרד, ויש לי עובדות שלא הגיעו שבועיים לעבודה כי הן רועדות מפחד לצאת מהבית. העסקים בדרום בכלל לא עובדים. 40-0 זאת לא מילה גסה, כשכל חודש וכל חודשיים יש מבצע כזה ומבצע כזה ואנחנו סופגים את זה. אני רוצה להגיד משהו, רוב העסקים ב-40-0 הם עסקים קטנים, ואני רוצה להתחבר לכל מה שחבריי אמרו, הפיצוי לעסקים קטנים הוא - - -

מה שמציע האוצר?

גם מה שמציע האוצר וגם המתווה.

אין 100%, ברור.

רגע, אבל העסקים האלה מעסיקים שכירים אין פיצול לשכר. בכל השנים כתושבת הדרום, בעלת עסקים ומייצגת המון עסקים בדרום, מה הקשר בין ירידה במחזורים לכך שהעובדים שלי לא עבדו? אני צינור, אני מעסיקה. יש מושג – כבוד השר, אתה בטח תכיר, גם אתה, יושב-ראש הוועדה – שנקרא בסיס מזומן. אני קיבלתי כסף מאוגוסט עכשיו, אין ירידה במחזורים ואני מושבתת. מה הקשר? בכל המתווים, בכל המבצעים בדרום מעולם לא היה לזה קשר. גם בשומר חומות, תמיד היה מסלול שכר. קחו את זה לתשומת ליבכם. אנשים פה יצטרכו לשלם כסף והם לא זכאים לפיצוי, אנחנו הצינור. אני מתכתבת עם כל מה שאמרתם, עם כל מה שהבחור מההסתדרות אמר, העובדים שלנו הם האהובים שלנו. ההמלצה לחל"ת גמיש היא מהממת והיא נהדרת רק כמה דברים.

רבותיי, לא יהיה זמן לאנשים אחרים לדבר. מספיק.

שכר באמת לא צריך להיות תלוי בשום מחזור.

זה חייב להיאמר.

אמרת את זה, בסדר. מספיק, די.

שנייה, רק עוד משפט אחד ברשותך. חיילי מילואים עצמאים - - -

לא, לא, לא, זה הכול. אנחנו לא נספיק שכולם ידברו עד 11:00, אני מאוד מצטער. לא לחזור אחד על דברי השני. אבירם אלון, בבקשה.

אני מהתאחדות בעלי האולמות וגני האירועים, אני אקצר יחסית. כידוע לכם מרבית בעלי האולמות וגני האירועים לא עובדים. אנחנו נמצאים במצב של שכול במדינה ובלחימה במדינה. ואף אחד לא רוצה לעשות אירועים. חשוב לנו להגיד תודה לשר, ליושב-ראש ולמנכ"ל. תודה על המתווה, זה מתווה שאנחנו יכולים לחיות איתו. יש כמה שינויים וכמה פרטים קטנים שצריך לשפר בו. לצורך הדוגמה, תקרת גג של 600 אלף שקל, אנחנו חייבים להעלות אותה קצת יותר. בסופו של דבר, בוועדת הכספים מגיע בעל אולם אירועים והוא צועק שיש לו שכירות של 500 אלף שקל – רק השכירות. איך הוא יכול לקבל בתוספת לזה גם ארנונה והוצאות קבועות? ובנוסף להכניס בפנים גם את מתווה העובדים? אנחנו חייבים לטפל גם בתקרה.

אוקיי.

מעבר לזה להיאחז חזק במי שנפגע 100-80, להיאחז חזק ב-30% האלה. אנחנו לא יכולים לוותר על זה. והדבר שהכי חשוב לנו הוא המהירות. אתמול קיבלתי בערב טלפון לא מבעל אולם אלא מעובד של בעל אולם. העובד הזה אומר לי אבירם, אנחנו על סף הוצאה לחל"ת או פיטורים. אבירם, אני הולך לקבל באזור ה-70% מביטוח לאומי. איך אני יכול לשלם את המשכנתא? ואז בעל האולם מתקשר אליי ואומר לי אבירם, איך אני מסתכל לו בעיניים? מה אני אומר לו? אני לא יכול להוציא אותו לחל"ת, מה אני אומר לו? מה עם המתווה של המדינה? ומה אני אומר לבעל האולם – המדינה לא שם.

תודה רבה. קרן.

תודה. אני אשמח להגיד מילה על ניב, הבן שלי. מכיוון שזה מקרה בוחן שכנראה ייצג הרבה מהנופלים. הבן שלי לוחם, מסורתי, גר בניצן ביישוב של מפוני גוש קטיף. עברנו את השבת השחורה. הוא קם בבוקר של יום ראשון ב-8 באוקטובר, וכמיטב בננו הוא החליט שהוא הולך למילואים לפני צו 8. באותו בוקר יש לנו עסק משפחתי, מוסך, כמובן שאין עובדים ואין פועלים. המוסך סגור והדבר המתבקש בשבילו היה לקום ולעמוד בחזית, כאשר יש לו אישה בבית בהריון – שעכשיו היא אלמנה בהיריון, שאמורה להתמודד עם מוסך סגור ועם פועלים שלא מגיעים. בדרך הוא נהרג מאש כוחותינו וזה קורע לב. אני יכולה לגלות סבלנות מאחר ואנחנו בעת לחימה והכאוס הוא גדול, אבל הכאוס שהולך בחוץ הוא גם זה שנמצא בפנים. כאשר אין אחידות בין הצדדים ויש דיס-אינפורמציה, בדוגמה הפרטית שלי, בין הצבא לבין המשטרה. אני מקבלת טלפון כהורה על טעות בזיהוי, ואני קוברת את הבן שלי, ואני כאן לאחר שקמתי משבעה, ואני יושבת כאן ואני רואה דיס-אינפורמציה בין האוצר, לכלכלה לבין הציבור. כואב לי, ואני יושבת כאן ומייצגת ענף מאוד מאוד ייחודי, שאפילו בקורונה הוכרנו כענף ייחודי וקיבלנו מענק סקטוריאלי. גני הילדים הפרטיים שמטפלים בכחצי מיליון ילדים, המעונות, גילאי לידה עד שלוש, שרובם, 77% מהם, נמצאים במגזר הפרטי.

המדינה אומנם העבירה את חוק הפיקוח אבל טרם נותנת שירות לכולם. 77% מהילדים בגילאי לידה עד שלוש שנמצאים אצלנו, נמצאים בבית בהנחיית פיקוד העורף ורק עכשיו חזרנו לפעולה. אנחנו עובדים עם מגזר מאוד מאוד ייחודי. אנחנו מגזר ש-99% ממנו הוא נשים, שכרגע יושבות בבית עם הילדים שלהן ולא יכולות לצאת לעבודה משני טעמים. האחד, כי הבעלים שלהם בחזית. השני, אי-אפשר להשאיר ילדים ללא השגחה מתמדת. לי יש מעון פה בירושלים, היום קיבלתי הוראה מהרשות המקומית שאני יכולה לחזור לשגרה, ואין לי צוות וקשה מאוד לגייס אותן חזרה לפעולה.

אנחנו רוצים, ראשית, ניר, לתמוך בך. באמת בתוך האי-שפיות אתה אי של שפיות. תודה, על זה שהבאת משהו שאפשר לעבוד איתו. אנחנו למודי ניסיון והקורונה לא הייתה מתווה טוב, מכיוון שלכאורה ניתנו מענקים שנתבקשנו להחזיר בחזרה. כשיש בור יש מאין. אנחנו עדיין מלקקים פצעים של חקיקה חדשה, של קורונה, של מבצעים, וקשה מאוד להרים את הראש ולחטוף כל פעם מכה בלי לעמוד בצורה מאוזנת. זה כמו שיכור מתנדנד, ככה מרגישה העבודה מול האוצר. ואם אנחנו נתבקש להחזיר את המענקים האלה בתוך שנת המס, לא בטוח שגני ילדים יפתחו חזרה ואז יהיה לנו גדל הביקוש על ההיצע. ואז תהיה עליית מחירים, ושוב אנחנו פוגעים באותה אוכלוסייה של זוגות צעירים, כי זה יהיה חינוך לעשירים – וסליחה שאני אומרת את זה. מי שישרוד הוא זה שיש לו כיס עמוק ומי שאין לו – לא יהיה שם.

תודה.

על המוסך של הבן שלך, זיכרונו לברכה, קיבלתם עזרה?

לא קיבלנו כלום. ואנחנו כרגע בפתחו של ה-1 בחודש. אני באה כרגע בשם הענף שאני מייצגת. אין לי מושג איך הולכים לשלם לגננות, למטפלות, למבשלות ולכל מי שאמור ב-1 בחודש עדיין להיות זמין.

ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו לעניין הילדים שהוא הכי חשוב לי, ויסלחו לי חבריי שעובדים בתחומים אחרים. ילד צריך קביעות אובייקט, ילד צריך לפגוש את אותו מבוגר שהוא ראה לפני שיצאנו למלחמה הארורה הזאת, אין לנו תחליף. אני לא יכולה בכל בוקר להביא לילד מישהי אחרי שאני פונה לרשות התעסוקה ואגיד: מי פנוי באלנבי? אני צריכה את אותה מטפלת, את אותה גננת. אחרי שבדקתי לה אי-רישום פלילי, שעברה קורס עזרה ראשונה ועברה הכשרה, שהיא תיתן את המענה לילד שעכשיו גם צריך מענה רגשי. יסלח לי כבודו, אני לא יכולה לחפש אנשים בכנס תעסוקה, אני לא אמצא שם עובדים למעונות יום. לכן, תנו לנו לשמר את העובדים שלנו. תפרידו בין שכר העובדים לבין ירידה במחזורים.

אני החמאתי לך בדיון הקודם, שבשומר חומות, תקצבת עלות יומית של עובד. עזרת לנו להחזיר אותם ביום שאחרי. אפילו קבענו אז עד 80 ק"מ, ויש לכם את הכלים. תנו לנו להתרומם בכבוד, אנחנו צריכים כרגע לטפל גם באלמנות וגם ביתומים, גם בקטינים חסרי ישע וגם בעורף שהוא הנשים. עזרתכם בבקשה. תודה.

רק להגיד לך בשמי ובשם כולנו, חיבוק חזק, אנחנו איתך. אחרי זה תקבלי ממני חיבוק פיזי.

תודה רבה.

גני הילדים.

אנחנו עוברים מבצעים כבר לא מהיום, זה לא דבר חדש לנו לשבת בוועדות ולשבת בוועדת הכספים. עד היום ראינו את הדברים רצים בקצב מספיק מהיר בשביל לבוא ואיכשהו להתמודד עם הדברים האלה. הפעם אנחנו נתקלים עם מצב שהוא בלתי אפשרי. אנחנו מגיעים כבר לסוף החודש, ואני מקבל טלפונים מגננות רבות, מה אני עושה? ואני אפילו לא יודע להגיד להן או מה הכיוון. הן גבו בתחילת החודש שכר מההורים, הן צריכות להחזיר את הכסף והן לא יודעות מה לעשות. אם הן לא יחזירו הן לא יקבלו מענק, כי לא תהיה ירידה. אם הן יחזירו, הן לא יוכלו לשלם שכר בתחילת החודש לעובדים, והינה אנחנו נמצאים בכאוס שהן לא יוכלו לצאת ממנו. חייבים לדעת כבר עכשיו, עוד לפני סוף החודש לאן הולכות פנינו, לפחות מהכיוון שהן ידעו להכין את עצמן. אנחנו חייבים לקחת את זה במלוא העוצמה קדימה.

מה היה הפתרון בקורונה בעניין הזה?

בקורונה הן קיבלו מענק יפה בגין הירידה בשכר. מענק שכל גן קיבל כפול מספר הילדים שהיו.

מה קרה עם הכספים שגביתם. הרי אתם גובים שיקים מראש, נכון?

הן לא גבו. הן גבו מראש בתחילת חודש אבל הקורונה הייתה מהלך של כמה חודשים. שהן בקושי שרדו אותו, זה היה קצת אחרת.

אז קיבלתם מענק לעובדים והפעלתם את הגנים.

היו מענקים לעובדים במבצעים ואז חזרו לעבוד. דרך אגב, הנזק לא השלים את עצמו ועד היום הן משלמות את ההלוואות של הקורונה. הן אומרות לי, אנחנו לא נוכל עוד פעם לעבור את השלב הזה, אנחנו חייבים להגיב על זה מהר.

הדבר השני שחייבים לקחת בחשבון הוא חוסר האמון. גם לקחו את החלק מהמענקים וגם איך שקיבלו את המענק דרשו מהן מע"מ. הן הגיעו שוב למצב כזה כי לא היה להן ממה לשלם את המשכורות. בגן ילדים רוב הרכיב הוא שכר, וזה מאוד מאוד משמעותי.

שכר ושכירויות.

והשכירות. במרכז הם מגיעים לשכירויות מאוד גבוהות, אבל בפריפריה העיקר הוא השכר, עם שכר לימוד נמוך ומרווח נמוך.

תודה רבה. יוסי פתאל, סוכני התיירות.

אני מלשכת מארגני תיירות נכנסת. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך על הדיון. אדוני השר, אני לא אחמיא לך כי כמות המחמאות המצטברות כבר עלולה להזיק לך ולתוכנית. אם אתה מבין למה אני מתכוון. אני חושב שהדיון חשוב.

הוא הרוויח את זה ביושר.

אדוני היושב-ראש, במשפט אחד, היעדר תוכנית חירום היא לא מקרה, זאת כוונת מכוון. זאת התוכנית להבטחת תעסוקה של הביורוקרטיה. אני כבר הצעתי שנכין את השלטים: יחד ננצח את הביורוקרטיה.

אנחנו התחייבנו שזה יהיה.

אגב, לגבי התיירות יש כבר החלטת ממשלה והיא לא מקוימת. לכן, יש פה משהו שהוא גדול יותר ממקרה כי כל שנתיים-שלוש יש פה משבר. לגבי התוכנית עצמה, אדוני השר, כתבתי לך הערות טכניות חשובות. מרבית התשומות של מארגני התיירות הנכנסת אינן מדווחות למע"מ בשל התנאים המאפיינים את הענף שלנו. אין לנו מע"מ על תיירות, אלא רק בגין הוצאות קבועות. לכן, בנוסחה שמוצעת לא יהיה לנו כמעט מחזור הוצאות להראות לצורך המענק של 6%-8%. בתיירות הנכנסת אנחנו מדווחים רק על התשומות הקובעות. אגב, הן משקפות נאמנה את ההוצאות שלנו.

אתם לא מדווחים על ההכנסות? לא קשור למע"מ.

בתי מלון זה אפס מע"מ. ורוב האתרים - - -

עדיין, אתם לא מדווחים על - - -

אנחנו מדווחים על ההכנסה. אבל בהוצאה בתשומות שלפיהן המתווה אומר שנמדוד את ההוצאות שלנו אנחנו לא מדווחים.

השאלה האם אתם לא מדווחים על המחזור? האם אפשר להשוות?

התשובה היא כן.

אז המחזור קובע, לא המע"מ.

הוא מדבר על החישוב של התשומות, של ה-18%.

ניר, הם מדברים על ההוצאות הקבועות. הם מדברים על תשומות שיש להן מע"מ. זה שכירות של מבנה שבבעלותם, גם על זה הם לא מקבלים. משהו אמר פה קודם, גם הארנונה לא נחשבת.

אני מעיר את תשומת הלב, כי אני חושב שחשוב שיהיה מנגנון של איזשהו השגה למקרים האלה כי יהיו לכם עוד. אדוני היושב-ראש, אני מבקש שמנגנון ההשגה יהיה בפיקוח הכנסת. אל תשאירו אותנו לבד מול הבירוקרטים אחרי המלחמה. זה חייב להיות בליווי שלכם.

דבר נוסף, הוא נושא כוח אדם. נדמה לי שאין ספק שאין כיום תיירים במדינה. אנחנו באפס הכנסות ואנחנו מתעקשים להחזיק את העובדים. מדובר בכוח אדם מקצועי ולא נצליח לגייס אותו לאחר מכן. גם בקורונה שכולם התפנקו בחל"ת נדיב, אנחנו התעקשנו לשלם משכורות בסיוע המדינה. אנחנו מבקשים, והאוצר הודה בדיון, שהוא רוצה בעצם שמי שיש לו פגיעה משמעותית של 60%-80% שיוציא את העובדים לחל"ת. ולכן, הוא הציע תמיכה מאוד מאוד נמוכה. אנחנו מבקשים באפס הכנסה להעסיק את העובדים ולשמור אותם.

חשוב לי להדגיש, תיירות נכנסת מהווה את ענף הייצור הרביעי בגודלה של המדינה, כמו התעשיות הביטחוניות האזרחיות. 10% ממקומות העבודה בפריפריה, ירושלים, טבריה, צפת, נצרת לא יחזרו לחיים כלכליים בלי תיירים ברחובות שלהן. אדוני, אנחנו גם ארגון המעסיקים של מורי הדרך, ויש פה בעיה שאני רוצה להפנות לתשומת ליבך – למרות שאני לא מייצג אותם – מורי הדרך - - -

תודה, זהו.

לא, אדוני. זה עוול שלא קשור אליי.

תודה, מספיק. אנשים לא יספיקו לדבר.

ועדת ההשגה הזאת היא קריטית כי הם לא יכולים לקבל כרגע כלום.

זה הכול. טלי לאופר.

תודה. אדוני, אני מבטיחה לקצר.

טלי היא מהמתמצתות.

תודה. אני מנכ"לית התאחדות משרדי וסוכני הנסיעות בישראל. קודם כול, אני רוצה להגיד בכנות, מאוד מאוד קשה לחזור לדבר על הנושאים הכלכליים בעיקר לאחר ששמעתי את הגברת כאן. אני רוצה להשתתף בצערך, ולהגיד לך שמאוד מאוד נגעת לליבי.

תודה.

אין לנו ברירה כי יש את השרידות בחזית, ויש את השרידות של העורף שזאת השרידות הכלכלית. אני אקצר בדברי התודה. כבוד השר, וכבוד היושב-ראש, כל מה שאמרו אני חוזרת. משרדי וסוכני הנסיעות בענף התיירות, אולי זה עוד מוקדם לדבר על זה, אבל אנחנו עוד שנייה הולכים להמשך של משבר שיהיה מאוד קשה. אנטישמיות בחו"ל, חברות תעופה שלא פועלות לכאן, כל הילדים של כולנו במילואים, הלב נמצא פה עם החטופים. אני מעריכה שהענף הזה הולך לתקופה מאוד ממושכת של קושי שיהיה מאוד קשה להתאושש ממנו.

לכן, התוכנית הזאת קריטית לנו, מצוין שהיא מדברת לא רק על הישרדות אלא גם מאפשרת את הצמיחה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי עוד לא ראינו בינתיים תסקיר חוק, ואני בטוחה שתהיה לנו הזדמנות, ואני מקווה להגיב. אני רוצה להגיד שקריטי, קריטי – בין אם זה יהיה משרד הכלכלה שיעשה את זה, בין אם אתם תסייעו למשרד האוצר, תלוו ותעשו יחד – קריטי לתת את הדעת על המאפיינים הייחודיים של הענפים. אני לא רוצה לחזור על דברי יוסי פתאל, יש לנו בדיוק את אותה בעיה עם התשומות שהן ללא מע"מ – זה נושא קריטי.

שנת ההשוואה, 2022, ענף התיירות היוצאת לפחות בינואר פברואר לא עבד, היה את האומיקרון, צריך לקחת את זה בחשבון בממוצעים. דבר אחרון, עשית פה מעשה מדהים שכללת את החברות, שלא שמת גג של מחזורים. לגבי נושא העסקת עובדים, אני מתחננת, אצלנו בענף יש 6-5 חברות כאלה שהן במחזורים של מעל 400 מיליון. הן מעסיקות את מירב העובדים בענף הזה. הן מספקות גם את העבודה ליתר החברות בענף הזה, והן התשתית. הן חייבות סיוע, הן כמובן לא מוכללות בתוכנית של משרד האוצר, ואני מזכירה שבתקופת הקורונה הן הודרו מכל המענקים. אני מבקשת לא לוותר על הנקודה הזאת.

ברור.

לוודא שהם ייכנסו לסיוע. תודה רבה.

תדעי שיש להם מגבלה.

לשכר בתוכנית של השר ברקת אין מגבלה. וזה מאוד חשוב, זה מה שהיא אמרה.

כן, כן, זה מה שאמרתי. קודם כול, תודה שזה נכלל בתוכנית ורק לוודא שבמה שיקרה בתוכניות אחר כך שלא ידירו אותם, כי זה יהיה אסון כלכלי. תודה.

רמי ויינברג.

יושב-ראש הוועדה, תודה רבה על ההזדמנות לדבר פה. אני מחזק את הקודמים פה לגבי הברכות. אתמול התוודעתי בפעם הראשונה על הכיוון הפרקטי שבחרתם להוביל, וזה כיוון פרקטי בהחלט. ניתן קצת רקע שתבינו מאיפה אני בא. אני, מנכ"ל של חברה בשם סוויספורט שרותי מטען. אנחנו מסוף מטענים שפועל 24/7 במדינת ישראל, אחד משניים קיימים. המתחרים שלנו הם חברת ממן. למעשה, כל כניסה ויציאה של מטענים מסחריים במדינת ישראל עוברת דרכנו. כמו שאתם יכולים להבין, זה עסק קריטי וחיוני להמשך הקיום המסחרי של המדינה, ללא קשר לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה.

אצלכם זה אמור לעלות? לא?

ממש לא.

למה?

כי המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע הוא קיפאון משקי. אנחנו נמצאים כרגע במצב שבערך ירדתי ל-30% פעילות, מבחינת היקפי הפעילות.

אין טיסות, אין משלוחים – אין כלום.

יש תחליף מול הסוכנות.

שנייה, אני רק רוצה להגיד בשתי מילים מה כואב לי. שהעסק הזה ימשיך לחיות וימשיך להיות עסק, כי אני חייב לשמור על המשאב העיקרי שהוא העובדים שלי. הכיוון שהלכתם אליו הוא כיוון נכון, הוא כיוון פרקטי. העובדים בתחום הזה הם משאב, איש איש הוא כמעט ללא תחליף. קשה מאוד לגייס עובדים לתחומים האלה, אתם יכולים להבין לבד שזאת עבודה לא קלה, והאתגרים שהיו לי בתקופת הקורונה היו מאוד מאוד לא פשוטים. הגענו להתייצבות וגם היום – זכיתי לפגוש את חבר הכנסת בועז טופורובסקי בעבר, הוא מכיר את הסיפור הזה – אנחנו נלחמים במשך שנים על שימור העובדים שלנו.

זהו מספיק, נגמר. אמרתי לכם לתמצת, אתם לא מבינים מה שאני אומר, אני מאוד מצטער. גיל וקנין.

אני יושב-ראש איגוד שכירים בעלי שליטה. מי שלא מכיר את המושג הזה, הוא צמח בקורונה, קיבלתם עליו הרבה רעש מאיתנו. אנחנו מייצגים היום כ-6,000 בעלי חברות, יחד, אנחנו מעסיקים בערך כ-100 אלף עובדים. יש לי מגוון רחב של חברות בתוך האיגוד שלי, חלקם מענף התיירות, מענף התוכנה, משרדי הפקות, אולמות ומכל מיני תחומים.

אלו חברות ארנק?

לא, לא בדיוק חברות הארנק. אנחנו חברות רגילות שמחזיקות עובדים, אנחנו עובדים ממש. אני עובד בחברה של עצמי.

הבנתי, שכיר בעל שליטה.

כן, בדיוק. שכיר בעל שליטה.

זה גם חברות ארנק וגם חברות גדולות.

כרגע אני לא מדבר על חברות ארנק. אני מציג כרגע חברות פעילות שהעובד שלי יורד יחד איתי. אני רוצה לחדד שני נושאים. אחד, אצלי יש המון חברות שההוצאות אצלם באמת לא כוללות מע"מ. קרי בתי תוכנה שמשכירים שירותים בחו"ל, אין לו מע"מ על זה, זה לא מופיע ב-Esta שלו וזה גם לא יכנס לתחשיב. אנחנו סובלים מאותה בעיה כמו שהזכירו כאן התיירות, זה על אותו עיקרון. יש המון עסקים שהנוסחה של ההוצאות לא תיכנס טוב בנושא של ההוצאות ללא מע"מ.

נושא שני שאני רוצה להדגיש, ראיתי את התוכנית הנהדרת של כבוד השר, ואני בהחלט מברך עליה. אני רוצה לחדד דבר אחד חשוב, ישנן המון חברות שמחזיקות מספר שותפים. זאת אומרת שלושה, ארבעה או חמישה שותפים באותה חברה, ומעסיקים עוד עשרה או 15 עובדים. כשאתם אומרים 15% פיצוי על חשבון המדינה ו-15% על חשבון המעסיק, זה אומר שאני משלם 15% ממני ועוד 5% שלי נוספים, על זה שאני עובד אצלי – זאת אומרת שאני משלם 30%. לא נראה לי הגיוני שבחברות שיש בהן מספר שותפים צריכים לקבל פחות, ולממן יותר מהמדינה. המדינה צריכה לשקול נוסחה נוספת, לשפות את אותו בעל שליטה שעובד בחברה של עצמו ומעסיק עובדים יחד איתו.

נקודה אחרונה שאני רוצה לחדד, יש אצלי מספר עסקים בתחום התיירות, שאני יודע שכרגע משמשים צינור לתשלום של המדינה לבתי המלון. הם לא מרוויחים מזה שום דבר כדי שיוכלו לעשות סוג של גוף מתכלל, וזה יופיע אצלם במחזור. צריך לקחת את זה גם בחשבון, כי בעצם הם לא יהיו זכאים לפיצויים. תודה.

שי ברמן.

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, המנכ"ל. אנחנו במשבר, מדינה במשבר, עם במשבר. אני רוצה לחשוב שכולם במשבר הזה: ימנים, שמאלנים, דתיים, חרדים, ערביי ישראל – כל מי שחי על האדמה הזאת, חש את הכאב ואת האובדן. היה לנו דבר כזה לפני 50 שנים, מלחמת יום כיפור.

אתה סוטה מהנושא, עזבו אותי מהדברים הכלליים כרגע. תתייחס לעניין שאתה מייצג כרגע. מה הבעיה? אני לא מדבר ברור? אני מדבר ברור, נכון? תתייחס לעניין שאתה מייצג, זה הכול. כן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, מה שנדרשת לנו כעת זאת מנהיגות, וכמו שצריך מנהיגות צבאית, ומנהיגות מדינית, צריך גם מנהיגות כלכלית וחברתית, כי הבעיה הזאת היא מעבר לפינה. אצלנו במסעדות התאריך הוא ה-1 בנובמבר. ב-1 בנובמבר אנחנו צריכים לשלם את משכורות אוקטובר, אנחנו לא נוכל לשלם את המשכורות. ולכן, אנחנו מבקשים מכם, השר, ממך היושב-ראש, בוואקום הזה שנוצר תהיו האדם שאנחנו נושאים אליו עיניים. נושאים אליו עיניים בתקווה שהפתרון הזה יבוא, ושאנחנו נוכל להציל את העסקים שלנו.

אצלם הכי קשה כי הם ממש לא עובדים – כלום.

וההוצאות הקבועות שלהם הכי כבדות.

אני אגיד משפט סיום, אנחנו מכירים היטב את המתווה, לא ניכנס לפרטים. הייתה פה עבודה מדוקדקת.

המתווה של משרד הכלכלה.

המתווה של משרד הכלכלה. ישבו על פרטי פרטים בצורה מדוקדקת, עניינית ומקצועית. ולכן, צריך לקדם אותו. ולקדם אותו מהר, גם כדי שיהיו מקדמות, אדוני היושב-ראש. מאוד חשוב שיהיו קדמות לתשלום כי אצלנו התזרים נעצר – אמרת בצדק, נגעת בדיוק בנקודה – אין תזרים. זה עסק, מסעדה, שבנוי רק על תזרים.

תודה. רון שרייבר, נשיא לשכת רואי החשבון, בזום.

נחזור אליו. עכשיו מישהו אחר.

אוקיי. רונן לוי, יושב-ראש ארגון המוסכים. בקצרה, רונן.

קודם כול, אני רוצה באופן אישי לחבק את קרן ואת בני איוס ההורים של ניב, זכרו לברכה. אנחנו מכירים אישית את בני, הבעלים של מוסך מולדת בירושלים, ואת קרן אשתו, שדיברה פה. כואב לנו מאוד על כל מה שקורה. אני רוצה להגיד שאנחנו בענף קצת בבעיות אחרות, כרגע אנחנו בחוסר כוח אדם קיצוני. העובדים שלנו מגויסים, וכל מי שהסתמך על עובדים מהשטחים אין לו עובדים, מוסכים סגורים באשקלון, בבאר שבע וכמובן שבעוטף.

אנחנו נדרשים להיות החילוף של המדינה. שימי לב שאם את לא שומעת טוב מה אומרים, לא לכתוב סתם של המדינה עכשיו, ואנחנו צריכים עזרה כדי לעזור לכל מי שצריך. בעיקר בדרום, להחזיר את החקלאות, להחזיר את המפעלים, את השינוע למפעלים האלה ולעזור בכל מה שאנחנו יכולים כדי לתת להם כתף. אנחנו צריכים את הכתף של המדינה כדי שתעזור לנו להיות הכתף של מי שצריך אותנו. וזה מאוד מאוד חשוב שאתם תעזרו לנו בדבר הזה. זאת משימת העל הראשונה שלנו, אנחנו מנסים לגייס עובדים ולתת עזרה למי שכרגע לא יכול לעבוד, ויש לו גם עובדים שהוא יצטרך אותם בעתיד. כמובן שאנחנו תומכים באופן מלא בתוכנית של שר הכלכלה, רק שאנחנו רוצים לדעת שהיא זאת שתהיה ולא התוכנית שהוצגה על ידי האוצר. אנחנו תומכים מאוד מאוד במודל הגרמני, כי אנחנו יודעים איזה נזק עשה המודל הקודם בקורונה לענף שלנו. אנחנו מקווים מאוד שהמדינה לא תאמץ את המודל הישן הזה.

אני רוצה להביע את המחאה הגדולה שלי, על מה שקורה היום בענף תיקוני תאונות הדרכים. חברות הביטוח עדיין גונבות רכבים מהמוסכים שלא בהסדר. מוציאות לאנשים שאין להם עבודה, ואין להם עובדים את הרכבים וממשיכות בציניות. בתקופת חירום, בתקופה מטורפת כשלאנשים אין מכוניות במוסך, כשמגיע אוטו, מוציאים להם את האוטו ומאיימים על הלקוחות. צריך להפסיק את הציניות הזאת, בטח עכשיו להפסיק לגנוב לאנשים את הפרנסה, ולהוציא מהם את הפרנסה בכוח. אני פשוט לא מבין את זה, אנחנו בזעם איום ממה שקורה עכשיו בעניין, מעבר לכך שאנחנו צריכים לתת את כל כוחנו לעזור.

רונן, תודה. רונן, אמרתי בקיצור. סיימת. אלי סתיו, יושב-ראש פורום המכולות.

אני רוצה, לצידם של הקמעונאים הקטנים בענף המזון, גם לברך את שר הכלכלה וגם את יושב-ראש ועדת הכלכלה, על יוזמה ברוכה שלכם במסגרת המלחמה, שבו הפסקתם את הפשע הנוראי של העלאת המחירים בענף המזון. אני רוצה להגיד לכם שמאז שיצא המלשינון, אני רואה – אני מסתובב הרבה בשטח –הקמעונאים נרגעו. הם מוכרים במחירים סבירים, יש אפילו תחילה של תחרות מחודשת וכל הכבוד.

אני רוצה להגיד משהו בנושא הזה שהוא מאוד חשוב, אני מייצג 10,000 קמעונאים קטנים בענף המזון, שחלקם כבר היו פה בוועדה והתלוננו בעבר, ואני רוצה להתלונן גם היום. יצרני הענף הגדולים ויבואני הענף הגדולים גובים מהמכולות ומהמינימרקטים מחירים מופקעים, שמגיעים לפעמים עד 100% יותר יקר ממה שהם גובים ברשתות השיווק הגדולות. אתם מצפים מאותם אלפי קמעונאים קטנים, שנותנים שירות לאוכלוסייה הנזקקת בישראל, להיות תחרותיים. אתם מצפים מהם להיות הוגנים עם הלקוחות שלהם, ואתם חייבים לוודא שהיצרנים והיבואנים נותנים להם יחס הוגן. משרד הכלכלה יצא בתוכנית מצוינת בעניין הזה. אני מבקש משר הכלכלה באופן אישי, תן גיבוי לתוכנית המצוינת שמשרד הכלכלה יצר, על מנת שאלפי קמעונאים קטנים ומוחלשים בענף המזון, יתנו שירות יעיל, תחרותי והוגן לציבור בישראל. תודה רבה.

אלי, תודה רבה. חן שרייבר, נשיא לשכת רואי חשבון.

בעניין הפקעת המחירים, אדוני היושב-ראש, אנחנו בתהליך חקיקה, כן. אני מקווה שבתוך כמה ימים נוכל להביא תסקיר.

נביא את התקנון.

מה זה תקנון? רגע, רגע.

אתה לא היית בישיבה. נושא הפקעות המחירים לא קשור לנושא הזה.

הרעיון הוא שמי שינצל את המלחמה ל - - -

הבנתי. לרגע חשבתי על - - -

כבוד השר, אני רוצה לסיים. קודם כול, בגדול, אנחנו תומכים בתוכנית שלך. ואני חושב שהיא נותנת בהרבה מאוד היבטים תוצאות טובות. שמענו פה את אנשי המשק ונציגי כל הגופים שהתייחסו לזה.
כמובן שיש נושאים שיש להם מאפיינים ייחודיים, כמו גני ילדים, תיירות וכולי שגם שם אתם צריכים להיכנס לעובי הקורה.

טיפול מיוחד.

ולשפר את התוכנית הזאת במובן של מי שיש לו מאפיין חיובי. מה שחשוב באמת, הוא פתרון להוצאות הגבוהות ופתרון לעובדים. זה שני הדברים שהפתרון של האוצר לא מספק בכלל בעניין הזה. אני לא מדבר על רווח, אף אחד לא מצפה לרווח. מצפים לצוף מעל הקרקע.

דוד, הפתרון לעצמאים הקטנים.

בוודאי, זה חלק מהעניין. לעצמאים הקטנים יש עובדים.

מדברים על דמי הקיום.

דמי הקיום, מה שהובטח לנו. המענק הסוציאלי על ידי שר האוצר.

רגע, רגע. אתם לא נותנים לי לסיים, שמענו אתכם, תנו לי רגע להגיד משהו. אלה הדברים העיקריים. מעבר לזה כמובן, עצמאי שעובד, אלה שפטורים ממע"מ, ומרוויחים עד 10,000 שקל, גם צריך להכניס אותם לעסק הזה, כי הם כמו עובדים רגילים לכל דבר ועניין. השכירים של עצמם, בחברות שהם חברות של אדם אחד או של כמה אנשים - -

בעלי שליטה.

- - בקורונה כן נתנו להם פתרון. צריך להבין, אנחנו לא בקורונה, שהייתה שנה וחצי. אוי ואבוי אם המלחמה תמשך כל כך הרבה זמן. אנחנו מדברים על תקופה מאוד קצרה, ולכן אפשר להיות לארג' הרבה יותר מאשר שהיינו בקורונה. בסופו של דבר, מי שיחזיר את הוצאות המלחמה הם האנשים האלה שיושבים פה. אם ניתן להם לחיות, הם גם יממנו את הוצאות המלחמה בסופו של דבר.

אנחנו מבקשים מהממשלה לדון בתוכנית שלך, עם כל הכבוד לפוליטיקה הפנימית. אנחנו כן רוצים שהממשלה תדון בתוכנית שלך בהקדם. אנחנו נעשה ישיבה בעוד עשרה ימים.

מה שאתה צריך. כל יום מבחינתי.

עשרה ימים זה כבר משכורות. החרדה עולה וגואה.

זה רחוק מאוד עשרה ימים.

גם השכירים שלנו ייפגעו, כבוד היושב-ראש.

כדאי ללחוץ לפני סוף החודש. ב-1 בנובמבר יש משכורות.

גם השכירים שלנו ייפגעו. לא נוכל לשלם להם כסף כי אנחנו לא יודעים מה יקרה.

ממש בימים אלה אנחנו נאלצים לקבל החלטות על החל"ת.

אבל אמרתי שעוד צריכים להיכנס לנושאים הייחודיים.

מקבלים כבר החלטות על החל"ת.

עכשיו כל אחד יחזור על מה שהוא אמר? בוודאי שצריכים ללכת לדברים ייחודיים כמו תיירות, גני ילדים, אולמות, מסעדות, כל הדברים שדיברנו עליהם. אז עכשיו נחזור על הכול עוד פעם?

לא, לא. דיברנו על השכירים, כבוד היושב-ראש.

שכירים יש לכולם. התייחסנו באופן כללי לנושא העובדים, לא? זה חל על כולם.

על תשלום השכר.

מה שחשוב הוא שב-10 בחודש אנשים משלמים משכורות. צריך לסיים את התהליכים עד ל-10 בחודש.

ברור, ברור.

צריך גם להביא חוק לכנסת, אנחנו צריכים לדון בזה בוועדות. לכן, צריך להקפיד שזה יהיה מהר מאוד.

כבוד היושב-ראש, ב-9.

סליחה, טעיתי ביום.

חברים, אם זה יהיה ב-10 אני אהיה מבסוט. הלוואי וזה יגמר ב-10 בחודש.

לכן, אין הרבה זמן לדיון. בדיוק כמו שראש הממשלה והקבינט דנים בנושא הביטחוני כל יום, כך אנחנו צריכים לדון בנושא הכלכלי.

אני מסכים לגמרי.

אני רוצה להעריך את שר הכלכלה על זה שהוא תפס את העסק ונלחם את המלחמה הכלכלית. זה התפקיד שלך, לא רק של שר האוצר.

וגם הגיע לכל ישיבה, אדוני היושב-ראש.

אני לא יודע למה הולכים תמיד לאוצר בעניין הזה.

דוד, הערה טכנית אחרונה על המסלול הגמיש. אני מאוד חושש כי אתה מדבר על פשטות ודווקא בסעיף הזה של ה-15 והחלוקה, אני ממש ממש חושש שזה יהיה מבוסס על תצהירים ועל דיווחים ונסתבך. אם אפשר לקחת איזשהם שוליים לטובת העסקים ולפשט את זה, כי גם המיסים יצטרכו לבנות פלטפורמה מתאימה.

אני רוצה להגיד לכם לצוות BB, ביטן וברקת. זה שנציגי האוצר לא נמצאים פה - -

די, די עם זה.

- - ולא באו לכבד אותנו, לא אותנו אלא את הגברת הטהורה הזאת כאן.

חבר'ה, בואו נתקדם, בבקשה.

תסלח לי, אני מגיעה מוועדת בריאות וגם לשם הם לא הגיעו. אתה יודע למה? כי אוהבים לקחת את הפוליטיקאים ולהגיד שהם אשמים בהכול.

אל תצעקי עליי.

אני לא צועקת עליך, אני משלימה אותך.

היא מצדיקה אותך.

היא הסכימה איתך.

אני מגבה אותך.

זה כשהיא לוחשת.

ואני עוד לוחשת.

רבותיי.

חברים, בדברי הסיכום אני רוצה לדבר לקרן. נתת שתי דוגמאות מאוד קשות, גם העסק המשפחתי של הבן שלך, זכרו לברכה, וגם את כמייצגת גננות. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה, וכמוך, לצערנו הרב, יש עוד הרבה מאוד. ולכן, אני חושב שאנחנו צריכים לגשת לעניין הזה בחרדת קודש. כשאנחנו מדברים על לגרום לעסקים לשרוד, אני מבקש שכל אחד יחשוב. לצערי הרב, את הדוגמה הטובה ביותר למי שמדינת ישראל צריכה להתאחד סביבו, ולוודא שיש לכם את כל הכלים בעולם, כדי לשרוד את המלחמה ולצאת מפה טוב ואופטימי לקדימה.

אתה שאלת אותי כמה כסף זה יעלה, אם נתת לעסק חצי מהכסף זאת הוצאה – הוא לא ישרוד. אם נתת לו את כל הכסף זאת השקעה – הוא ישרוד. ואת הכסף שהשקעת נקבל חזרה בריבית דה-ריבית. לכן, השאלה כמה זה עולה, זה לא גזברי כמה עדשים שמים בקופה, היעד הוא שרידות.

לא מדובר פה על שנה, מדובר על חודשיים-שלושה.

כבוד השר, תדגישו שמדובר בהשתתפות בהוצאות ולא ברווח. לא חוגגים פה, אף אחד לא הולך לקזינו עם זה. השתתפות בהוצאות כשהעסק שלי דומם וממשיכות לרדת - - -

את מחפשת כל הזמן, ורוצה לדבר כל הזמן. אני לא רוצה להוציא אותך, מספיק.

חברים, תנו לי לסכם.

את כל הזמן נכנסת ומדברת, אני לא מבין את הקטע הזה.

לגבי כמה כסף זה עולה אני מקווה שכולנו מבינים, אם נעשה את זה נכון זאת השקעה ואם נעשה את זה לא נכון סתם בזבזנו כסף. אני מדבר פרטני, כי לא כולם מקבלים הרבה. אלה שזקוקים, שפצועים קשה אם לא נעזור להם – שלחנו אותם לקבר. לאלה שפצועים קשה נעזור והם יחזרו למציאות הטובה. אלה שפצועים בינוני אם לא נעזור להם הם יהיו פצועים קשה. לכן, הגישה שלנו היא מידתית בהתאם למי שנפגע ויש לו פגיעה עסקית. אנחנו בתקווה שזה יהיה מהר ככל שניתן. העניין הוא ברמה החודשית, אבל הנוסחה צריכה להיות נכונה מעכשיו עד שאנחנו מסיימים את המלחמה.

שאלת האם למדנו מהניסיון של הקורונה? התהליך הוא 50% מהפתרון. התהליך בא קודם כול לתחקר ולהבין את הענפים השונים ואיפה הפערים שלהם. על זה עבדנו שבועיים. אגב, למה יש הלימה? כי שאלנו אותם, התרשמנו מהם האתגרים שלהם, השתכנענו שהם צודקים – לא בהכול הם צודקים – ובנינו מודל שמתחיל מהצרכים. ואז הלכנו לראות: מה למדנו מהקורונה, מה למדנו משומר החומות, מה קורה בעולם, והפעלנו את הכלים ההכי רלוונטיים למקרה שאצלנו.

המשבר הבא יהיה שונה, אתה לא עושה קופי פייסט מלא, אתה מתאים את הכלים לצרכים. התחלנו עם הצרכים – אמרתי כל הזמן לחברים באוצר, אצלי בבית שלוש שעות ביום שלישי, שלוש שעות ביום רביעי – ניסינו להסביר לאנשים באגף תקציבים את הפערים בין צרכים לבין הקופה. הקופה לא מעניינת אותי, אותי מעניינים הצרכים, התהליך הוא 50% מהפתרון.

אנחנו מגיעים לכאן אחרי שדיברתי עם יואב שמחי ועם ארנון בר דוד, אנחנו מסונכרנים עם כל האנשים הרלוונטיים על תוכנית אחת שעושה שכל. אני רוצה להדגיש את התיעדוף של הפריפריה. חברים, הפריפריה לא מקבל 75% היא מקבלת 100%. וכשמדובר על הרחבה גיאוגרפית של האזור, תהיה סוף-סוף הזדמנות לממשלת ישראל, לכנסת ישראל, להגיד אנחנו גאים בכם, אנחנו תומכים בכם 100%, אנחנו מרחיבים את התמיכה – היגיון, היגיון.

לכו לנתיבות – הייתי שם בנתיבות ובאופקים – זה היגיון, שכל ישר. הם צריכים להיכלל בתוכנית של ה-100%, רחמנא ליצלן. מרכז הארץ עד 75% – אין מה לעשות. מה הבעיה עם זה? צריכים להיות נדיבים ולאותת להם שאנחנו אוהבים אותם. אתם סובלים יותר, אנחנו רוצים שמי שקיבל סיוע של 75% במרכז, כשהוא יעבור לדרום הוא יקבל 100% אם חלילה הוא יידרש לכך.

אני רוצה לדבר על עוד שני דברים שאנחנו עושים. אחד, יש לנו חמ"ל תעסוקה. בחמ"ל הזה שותפים כל משרדי הממשלה. מה אנחנו עושים שם? אנחנו מבקשים לדעת מכם איפה הצרכים שלכם. אתמול היינו באזור התעשייה בצפון, במפעל שמייצר נשק וחסרים לו עובדים, דחוף לשלוח לו עובדים. אנחנו יודעים לנייד ולהציע לקבוצות שמעוניינות בכך להגיע למקומות הנכונים. אנחנו גם יודעים להביא יותר עובדים מחו"ל, ביקשתי לקיים דיון בקבינט ולהביא 160 אלף עובדים מחו"ל. ואנחנו כבר עכשיו במכתבים עם כמה מדינות מהעולם, עושיםg to g כדי להתחיל ולהזרים בהיקפים הרבה יותר גדולים.

היה לי ויכוח עם אנשי האוצר, אדוני היושב-ראש, הם מסתכלים על העובדים הישראלים מול העובדים בחו"ל. אני אומר, סליחה, זה פרמטר אחד אבל יש שני דברים יותר חשובים. תל"ג וצמיחה. וכשאתה מגדיל את ההיצע אתה מקרין על יוקר המחייה, אז להביא עובדים זרים זה אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. והמשרד שלנו ומשרד הפנים וההגירה שותפים לזה יחד, זה חמ"ל מאוד מאוד משמעותי וננצל אותו.

דבר אחרון, חמ"ל יבוא ויצוא. שמענו כאן על כמה אתגרים, אנחנו עובדים עם אל-על, עם רשות שדות התעופה ועם משרד התחבורה כדי להבין איך אנחנו מתמודדים עם הירידה של המטענים שמגיעים מהאוויר בעיקר. יש לכך כמה פתרונות ועובדים על זה. צריך לוודא שאין בעיה של יבוא ויצוא כדי שלא יהיה מחסור במדינה. אדוני היושב-ראש, תודה על ההזדמנות.

רגע, רגע. יש עדיין את הנושא של החקלאות, אומנם זה לא התחום שלך, אבל גם את החקלאות נצטרך להכניס לעניין הזה.

כן, אני מסכים.

דבר נוסף, בשבוע הבא, ביום שני, אנחנו נעשה ישיבה עם הסוכנות היהודית. יש המון תרומות שמגיעות מיהדות התפוצות והסוכנות עשתה תוכנית סיוע לעסקים, כולל קרן להלוואות ודברים נוספים. הם יציגו לנו אותה, אני אזמין אתכם כי יש לכם מה לומר בעניין הזה, אתם הצרכן של התוכנית שלהם. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.