פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת העבודה והרווחה
16/10/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 98
מישיבה משותפת של ועדת העבודה והרווחה
ופרוטוקול מס' 42
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, א' בחשון התשפ"ד (16 באוקטובר 2023), שעה 12:30

1. הפעלת תוכניות לשעת חירום בשירותי הרווחה
2. הקמת מוקד ארצי למתן מענה מיידי ואקטיבי למניעת נפגעי טראומה בטווח הארוך בקרב נפגעי המלחמה בעוטף עזה, ביישובי הדרום והצפון

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – יו"ר ועדת העבודה והרווחה
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
דבי ביטון
אלי דלל
מאיר כהן
יונתן מישרקי
צגה מלקו
יבגני סובה
חוה אתי עטייה

קארין אלהרר
מירב כהן
שלי טלי מירון
יסמין פרידמן

ינון אהרוני - מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי

אילן ברוש - מנהל אגף חירום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אבי אורן - יו"ר מועצה ארצית לשיקום פסיכיאטרי, משרד הבריאות

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר

סיון שחר - רפ"ק, ראש חוליית חסרי ישע קטינים, המשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל

ערן טמיר - יועמ"ש נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אילת כהן קלוזנר - סגנית ראש מנהל, ומנהלת אגף נפגעי עבודה, המוסד לביטוח לאומי

שירי בר-לב אשכנזי - ממונה בכירה באגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

ענבל חרמוני - יו"ר ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

דוד קורן - מנכ"ל עמותת ער"ן

אסתר קרמר - חברת ועד מנהל, העמותה לשילוב מתמודדים בהעצמה בבריאות הנפש

אברהם יוסף סלומה - יו"ר ארגון נכי שיתוק מוחין

עמיחי תמיר - יו״ר ארגון זכויות נכים

שמואל סמי קידר - מנכ"ל הל"ב, איגוד העמותות לזקן בישראל

אליקו שליין - מייסד התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות

איציק כהן - מנהל העמותה לגריאטריה בישראל

הניה מרמורשטיין - מנהלת קשרי חוץ על"ה

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

רונית אילתי ממן - דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, ארגון בזכות

אריה מונק - מנכ"ל בית חם

אילן עמית - מנכ"ל שותף אג'יק, מכון הנגב

סטפן קליינמן - מנכ"ל עמותת משפחות בריאות הנפש

קרולינה ברוכי - ראש מסלול מדעי הסיעוד, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

בלה בן גרשון - ממונה על חירום בריאות הנפש וטראומה נפשית, משרד הבריאות



יפתח בנבנישתי - מנכ"ל משאבים



דויד גודרון - ראש ענף התנהגות פיקוד העורף, צבא הגנה לישראל

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל – מנהלת ועדת העבודה והרווחה
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

ריקי קמחי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הפעלת תוכניות לשעת חירום בשירותי הרווחה
הקמת מוקד ארצי למתן מענה מיידי ואקטיבי למניעת נפגעי טראומה בטווח הארוך בקרב נפגעי המלחמה בעוטף עזה, ביישובי הדרום והצפון

שלום לכל המתכנסים, ולכל האנשים שבאו בזמן קשה כזה לטפל בנושא הרווחה של כל האנשים שזקוקים לכך במסגרת המצב המלחמתי. לפני הכול אנחנו צריכים לברך ולהתפלל למען שלום החיילים שנמצאים עכשיו בחזית, שהקדוש ברוך הוא יחזיר אותם בשלום, וינחם את כל האזרחים שנפגעו ואת כל המשפחות השכולות. אין ניחומים, רק המקום והקדוש ברוך הוא ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. לגבי הפצועים, שהשם ישלח להם רפואה שלמה. לגבי החטופים, אנחנו כל הזמן במחשבה איך, בעזרת השם, הם יבואו, יזכו ויחזרו הביתה בשלום.

במסגרת העבודה שלנו קיבלנו פנייה לביטוח הלאומי שיתחיל להכיר במשפחות שכבר הודיעו להן על החטופים. להכין אותן כמו האנשים שמאושפזים, אני לא יודע באיזה סעיף זה בחוק, אבל אני חושב שיש אפשרות ואני מבקש התייחסות מביטוח לאומי לעניין הזה.

עסקנו פה הרבה בנושא נפגעי טראומה ממלחמות קודמות. עכשיו אני מבין שאנחנו נצטרך מייד אחרי המלחמה או בעיצומה, לעסוק בסיוע לאנשים שנפגעו מטראומה והם במצב הזה. כמעט כל אזרח בישראל נפגע מטראומה מסוימת, אבל הטראומה של האזרחים בערים שלא נפגעו היא טראומה זמנית, טבעית ועכשווית. לאנשים שהיו שם זאת טראומה שתהיה הרבה יותר מורכבת לטיפול.

הישיבה שלנו היום היא ישיבה של ועדת העבודה והרווחה, לגבי הפעלת תוכניות לשעת חירום בשירותי הרווחה. לפי ההוראות של הכנסת היום אנחנו מתעסקים רק בנושא המלחמה ולא בשום דבר אחר. אני רוצה להודות לחברי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, שביקש לצרף נושא של הקמת מוקד ארצי למתן מענה מיידי ואקטיבי, למניעת נפגעי טראומה לטווח ארוך בקרב נפגעי המלחמה בעוטף עזה, ביישובי הדרום וביישובי הצפון. אנחנו נחלק את הדיון בשני הסעיפים.

צריכים לשים דגש על אנשים עם צרכים מיוחדים.

כמובן, אנחנו ננהל ביחד את הדיון הזה. חברת הכנסת דבי, גם את מגיעה משדרות.

אני לא רק באה משדרות, אדוני, מעל בית הכנסת שרשום על חמי, 4 מטר מהבית, היו ארבעה צלפים ואופנוע עם שני מחבלים. מנגד אני מנהלת שיחות – סליחה שאני נרגשת – עם ביתי שנמצאת בכפר עזה, כשמחבלים מסביב לביתה, כשהנכדים שלי שם. היא מדברת איתי בטלפון ושואלת אותי, אימא איפה הצבא? אימא, יורים בשכנים. זאת טראומה, עד שהיא יצאה משם, אדוני. אני מנסה להיות אשת ציבור, באמת, ולהכיל כי זה לא הסיפור האישי שלי, אדוני, זה הסיפור של עוטף ישראל, של שדרות ושל הנרצחים.

אני יושבת בממ"ד ומקבלת תמונות של נרצחים משדרות, ואני כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, מילא שאני אלך לטבח, אני כבר בת 60 עוד מעט, סבבה חייתי, אבל הנכדים שלי מתחת למיטות, הם ילדים. אני מקבלת תמונות מזעזעות, ואני פה באמת כדי להשמיע. אנשים עם צרכים מיוחדים שאין להם אפילו ממ"דים, וכל היום אנחנו מניידים, אני באמת מנסה. אדוני, זה לא הסיפור שלי, ולכן אנחנו חייבים להסכים עם ועדת כספים. אמרתי לשר האוצר, תיתנו להם הכול, אחר כך תתחשבנו איתם. מחזירים הוראות קבע, זה הזמן עכשיו לפגוע? יש ילדים עם צרכים מיוחדים שאין להם בכלל ממ"דים בבתים, אדוני.

נגמרו לי המילים, אני יודעת שאני נמצאת בוועדה הנכונה, ואדוני, תמיד היה קשוב. אני מבקשת שמפה יצאו החלטות נכונות וחשובות לזמן הזה. סליחה שאני אומרת, השואה הייתה קשה אבל, אדוני, השואה שעשו לנו עכשיו, המראות, אני לא זוכרת בספרים כשלמדתי כתלמידה תיאורים כמו שקרו עכשיו. אמרתי לבעלי, תעיר אותי עוד חצי שנה אני כבר לא מסוגלת. אדוני, אנחנו נתרומם מזה, אנחנו עם חזק, אני יודעת שהכאב הזה ילווה אותנו. אדוני, מפה אני רק רוצה לשלוח תנחומים למשפחות. כל יום אני מקבלת הודעה על עוד הלוויה, אני מכירה את האנשים, הייתי חברת קיבוץ בכפר עזה. הילדה הקטנה שלי למדה בדורות, אני מכירה את הנפשות. אדוני, זה לא רק שדרות. החלמה מהירה, כפי שאדוני אמר, בעזרת השם, שהנעדרים והחטופים ישובו בשלום בריאים ושלמים ושיהיה לנו אור בלב. תודה, אדוני.

הדברים יוצאים מהלב ונכנסים ללב. אנחנו באים, גם אני וגם חבר הכנסת מאיר כהן, מוועדת המשנה של חוץ וביטחון להגנת העורף, אני יושב שם כבר עשר שנים עם אמיר פרץ בשעתו שהיה יושב-הראש. עד היום, תמיד כשדיברו על ההכנות ועל כל הדברים האלה, חשבנו שזה כמו רעידת אדמה. לא האמנו שאנחנו נגיע למצב הזה כשהוא אקטואלי לעכשיו.

20 שנה אנחנו מכילים ומכילים.

אני מניח ויודע עכשיו, אחרי הוועדה הזאת, שיש מערך שלם שעוסק בזה ויש כול מיני תוכניות. כל מי שיצטרך להתפנות יהיה לו לאן להתפנות. אני מקווה, בעזרת השם, שלא יצטרכו בסוף. כנראה שגם בצפון וגם בדרום יהיו פינויים ואנחנו נדבר על הדברים האלה. כדי לעשות סדר בעניין, אני רוצה לתת לחברי יושב-ראש הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגלילי, מיכאל ביטון, להגיד דברי פתיחה. אחר כך מנכ"ל משרד הרווחה ייתן פריסה על מבנה המלחמה – מלחמת חרבות ברזל, של משרד הרווחה והביטחון החברתי. זה הדבר הכי חשוב והמעשי. הרבה אנשים אומרים, אל תדברו עכשיו אלא תעשו מעשים שיכולים לעזור לאנשים. מיכאל ביטון, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

חברי, חבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש הוועדה. תודה על השותפות לדון בנושאים כאלה חשובים יחד עם הוועדה שלי לקידום ופיתוח הנגב והגליל, שהופך להיות החזית של מדינת ישראל – אנשי הנגב והגליל. אנחנו בשבר, במשבר ובאסון גדול, ובכל זאת אנחנו נדרשים לקום ולגלות כוחות נפש. לעמוד על הרגליים ולהתחזק בגוף ובנפש. מכאן אנחנו שולחים לכל החיילים בישראל – בתוכם גם שלושת ילדיי, החתן שלי והחבר של הבת שלי, חמישה ילדים שלכל אחד מהם יש משהו בצבא. אנחנו עם מגויס, אין בית שאין בו לוחמים ולוחמות שהתגייסו. אני שולח להם ברכה והצלחה בחזית ובמאמץ המלחמתי. נחמה לאלה שאיבדו את יקיריהם, וכוחות נפש למי שעוד לא יודע תשובות על הנעדרים והחטופים.

אנחנו כחברי כנסת יכולים לעשות דבר אחד, לדחוף את הממשלה לפעול מהר. אני לא אוהב לשמוע עכשיו יותר מדיי דברי פגיעה והוצאת דיבה על אנשי מקצוע נפלאים שעובדים בכל משרדי הממשלה. הייתי אצל מפוני חולית, סעד, כפר עזה, בארי – הייתי בשפיים ובים המלח. ראיתי את חוליות פיקוד העורף, ראיתי עובדים סוציאליים, ראיתי את מחוז הדרום של משרד החינוך שמקים בית ספר, ראיתי את הרווחה – כולם עובדים בשטח. ואני רוצה להודות לכל אנשי המקצוע האלה בשם הכנסת ובשם הממשלה על פועלם. כחברי כנסת יש לנו כוח לדחוף נושאים שצריך להשלים אותם. קבוצת חברי כנסת נאבקה כדי שיהיו נשקים, כי לא הבינו את העוצמה של אזרח שמגן על ביתו. חילקנו אלפי נשקים, קבוצת חברי כנסת, בתוך שבוע והקמנו כיתות כוננות ונקים עוד בכל המדינה. זה קרה בזכות דחיפה גדולה מאוד של חברי הכנסת.

בוועדה הזאת אנחנו רוצים לדחוף את הטיפול האיכותי, המיטבי, הראשוני והמניעתי בכל אותם נפגעי טראומה. השבועיים, שלושה והחודש הראשון שבו נגיע לאדם שחווה טראומה, שם הוא יפגוש פסיכולוג, יפגוש עובד סוציאלי, יפגוש מטפל באמצעים שונים, יפגוש פסיכיאטר ויטופל, כך אולי נציל את העתיד שלו. מי שלא נטפל בו מייד וייפול בין הכיסאות, נפגוש אותו כנפגע טראומה לכל החיים בביטוח לאומי. לכן, הוועדה מבחינתי – מעבר לנושא החשוב שאתה יזמת של כלל עבודת הרווחה – תעסוק במיקוד, במניעה ובאיתור של נפגעי טראומה בתוך שבועיים-שלושה פרו-אקטיבי. הגעה למלונות, הגעה למפונים, ממש מטה חירום, מוקד חירום למניעת פוסט-טראומה בקרב הנפגעים הישירים של המלחמה. הם אלפים ורבים אבל זה אפשרי.

תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. אנחנו נפתח בדיווח של משרד הרווחה על הפעילות של משרד הרווחה והביטחון החברתי בקשר למלחמת חרבות ברזל. אם אפשר לתמצת כדי שכל האזרחים הצופים בנו וכל הציבור שנמצא פה, וחברי הכנסת יוכלו להתייחס אחר כך לדברים שלך. בבקשה, מר אהרוני.

(מלווה את דבריו במצגת)

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, גם לך, יושב-הראש מרדכי ביטון. אני רוצה להגיד שאני מאוד מתחבר למה שאמרת, חבר הכנסת ביטון. עובדי המדינה והעובדים ברשויות המקומיות, לפחות מהידיעה שלי, מהמחלקות לשירותים חברתיים, עובדים מאוד קשה סביב השעון מהרגעים הראשונים כדי לתת שירותים מיטביים לאזרחי המדינה. אני אנסה להציג בקצרה את כל הסוגיות השונות שמשרד הרווחה נוגע בהן. חלקן מהרגע הראשון וחלקן עם התפתחות הימים. אני אחזור, ברשותכם, למבנה הארגוני כדי להסביר איך משרד הרווחה מתמודד עם זה. בעיניי, קודם כול, התשתית צריכה להיות נכונה.

צודק.

לקח לנו כמה ימים לבנות את זה ונבנתה תשתית ארגונית. מצד אחד, המשרד ממשיך לעבוד בשוטף באמצעות מספרי שתיים. ומצד שני, הקמנו מטות, מטה שטח ומשרדי כדי להתמודד עם המלחמה.

אני אעבור בקצרה על השירותים השונים. השירות הראשון הוא שירות 105, הוא המוקד שעובד בשוטף. זה לא מוקד חדש והוא שייך למשטרת ישראל, משרד הרווחה ומשרד החינוך. הוא מטפל באלימות כנגד ילדים ברשת. המוקד הזה הוסר על ידי משטרת ישראל ועל ידי משרד הרווחה, להפוך להיות המוקד שיקבל את כל הפניות, ואת כל פתיחת התיקים של האנשים שיקיריהם נעדרו או שהם לא יודעים מה קורה איתם. המוקד הזה קיבל 12 אלף שיחות, הוא בנוי משוטרים ומעובדים סוציאליים. תגברנו את המוקד הזה בצורה משמעותית. תפקידם של העובדים הסוציאליים במוקד הוא לתווך את השיחות. חלק נכבד מהשיחות של המשפחות שמתקשרות מאוד קשות, השיחות לא פשוטות. האנשים עם מטענים רגשיים מאוד קשים ועם טענות לא פשוטות. השוטר מבקש מהעובדת הסוציאלית שנמצאת לידו להתערב בשיחה, זאת המשימה הראשונה של העובדות הסוציאליות, הן מתווכות את השיחות האלו, ומבצעות טיפול או הכלה ראשונית של המשפחה.

המוקד הזה לא עוסק רק בנעדרים עכשיו?

הוא ממשיך לטפל גם באלימות ילדים ברשת.

בקשר למלחמה, זה רק לנעדרים?

רק לנעדרים, כן. כל בן משפחה שרוצה לדווח על מישהו או שהוא לא מודע לגבי מישהו מיקיריו, מתקשר למוקד הזה או מגיע פיזית.

נתתם 12 אלף תשובות?

12 אלף שיחות טלפון, אבל זה לא פתרון. אנחנו לא נותנים את התשובה, אנחנו מקבלים את התלונה.

בוא נעבור, בתקווה שאת הגל זה כבר עברנו ולא יהיו חלילה עוד אנשים נעדרים.

עדיין לא סיימנו אותו. יש עוד שיחות, אבל הגל המרכזי כבר עבר.

הוא עוסק גם במשפחות אבלות?

אם המשפחה אבלה, היא כבר יודעת וקיבלה כבר את התשובה לגבי היקירים שלהם.

טיפול נפשי, נניח של אבא, אם או אחות?

זה עוד לא פה, לפי מה שהבנתי. זה לא המוקד הזה, זה בהמשך.

המוקד הזה והמוקד הבא, שהוא מרכז משפחות להב, הם אלה שקולטים את הפניות. מרכז המשפחות הוא מרכז פיזי שנמצא באותו בניין בנתב"ג, שבו משפחות מגיעות כדי לדווח פיזית על יקיריהם. הן מגיעות כדי לתת דנ"א או ממצא פורנזי אחר רלוונטי. המוקד הזה מופעל על ידי המשטרה ועל ידי משרד הרווחה. הוא בנוי משלוש תחנות, אני לא אפרט לכם את הכול. מה שחשוב לדעת הוא שעובדת סוציאלית נמצאת שם בכניסה, ויחד עם שוטר היא מלווה את המשפחה לאורך כל התהליך, ממש יד ביד. הם עוברים את תהליך הזיהוי, והחקירה וכן הלאה יחד עם העובדת הסוציאלית, שלא עוזבת אותם לאורך כל התהליך. אלה שני המוקדים שמקבלים את הפניות של המשפחות, הם לא נותנים תשובות אלא מקבלים פניות.

יש מספר חמ"לים משותפים. יש את חמ"ל הודעות מרות. לצערנו, אחרי שבמחנה שורה מזהים חלל או מזהים גופה, המידע עובר למרכז שהוקם על ידי: פיקוד העורף, משטרת ישראל, השלטון המקומי, משרד הרווחה, ביטוח לאומי ועוד מספר גורמים, שיושבים באותו שולחן ומנהלים את תהליך ההודעה המרה למשפחה. אני לא רוצה לספר ולהרחיב פה, אבל זה סיפור מאוד מאוד מורכב.

לא. תמשיך הלאה.

המוקד לליווי משפחות. זיהינו שהמשפחות שהתקשרו בטלפון למוקד 105, או שהגיעו למרכז המשפחות שלנו והגישו את הפנייה על יקיריהן, לא מקבלות תשובות מייד כי הזיהוי אורך זמן. אני אשאיר לחברים שלי להסביר על התהליך הזה, כי זה לא באחריותנו. אך מכיוון שהתהליך לוקח זמן, הקמנו שלושה מוקדים: בתל אביב, בירושלים ובחיפה. המיקום שלהם הוא לשם הנוחות, ויש שם קרוב ל-100 עובדים סוציאליים שחוזרים טלפונית לכל משפחה שהגישה תלונה. מנהלים איתה שיח רגשי, לשאול את מצבם, לשאול אם הם צריכים עזרה מכל סוג שהוא וכן הלאה. בסוף התהליך מחברים את המשפחה עם המחלקה לשירותים חברתיים של אותו תושב. המחלקה מקבלת דוח - - -

של היישוב של אותם אנשים?

של אותו יישוב שממנו הוא מגיע. מי שצריך המשך טיפול, המחלקה ממשיכה טיפול פיזי במשפחות האלה. יש הרבה אנשים שלא מעוניינים ואומרים, תודה רבה, הכול בסדר, אנחנו נמתין. יש הרבה שדורשים טיפול או שהעו"סית מזהה שהם צריכים טיפול פיזי, והמחלקה מבצעת את הטיפול הזה ומקבלת דוח מאיתנו.

השיחות האלו הן לא חד-פעמיות, אנחנו מזהים ויש אנשים שאנחנו מקיימים איתם שיחה כל יום. האדם מקבל שיחת טלפון מהעו"סיות במוקד עד שהוא קיבל את ההודעה המרה, לצערנו. אני הייתי עד לשני מקרים שבהם הנעדר נמצא בבית חולים, גם בבתי החולים הכול היה מורכב. עד שהתמונה מתבהרת המוקדים האלה פועלים כדי ללוות את המשפחות טלפונית.

מחנה שורה, נגעתי בו, אני רק אגיד שמשרד הרווחה נמצא בתוך מחנה שורה, אבל אנחנו לא אחראים עליו. גם שם אנחנו שותפים מכיוון שחלק מהמשפחות מוזמנות להגיע ולזהות.

אני כל כך מקווה שזה כבר לא יהיה רלוונטי לעתיד, כל מה שהיה עד עכשיו.

אני מאוד מאוד מקווה. יש לנו שם עמדה של עובדים סוציאליים שמלווים את המשפחות אחרי תהליך הזיהוי.

בואו נעבור לסיוע שאתם נותנים.

הייתי בבסיס שורה עם חבר הכנסת מלול, הלכנו כדי לראות. אני רוצה לומר שהם עושים שם עבודה מדהימה, כולל גורמי הרווחה. היינו שם כשהודיעו למשפחה, הרגישות – אני מאוד מבקשת כי אני שומעת שנאמרים דברים לא לעניין. נעשית שם עבודת קודש, עם כל הקושי שיש שם.

שמעתי על הרבה הרבה אנשים.

אני רוצה להגיד משפט כללי, התקשורת עם המשפחות זאת לא שיחת טלפון של מוקדן שמדבר שלוש דקות.

העיקר זה ההמשכיות והליווי.

זה טיפול ראשוני וארוך. לעיתים השיחות נמשכות יותר משעה. העו"סיות עושות את זה ברגישות ובאהבה גדולה.

מוקד 118, הוא המוקד הרשמי של משרד הרווחה. הוא תוגבר במיידי, תוך יום, בעוד חמישה עובדים סוציאליים ובעוד מוקדנים, כולל כאלה שמומחים לעבודה עם זיקנה. המוקד מפורסם כל הזמן בכל התקשורת. אנחנו מזמינים את כל האזרחים להתקשר אלינו כדי לקבל סיוע ראשוני, וגם לחבר אותם עם השירותים בשטח. השיחות עלו ל-700 שיחות ביום בממוצע.

אנשים קשישים? או אנשים שזקוקים לעזרה ופינוי?

כל אזרח שצריך עזרה מתקשר למוקד 118, זה המוקד הראשון בשגרה.

מה אתם עושים שם עכשיו?

תגברנו אותו בצורה משמעותית בעו"סים מומחים לתחומים שונים, בעיקר לזיקנה אבל לא רק. המוקד הזה מקבל פניות של אזרחים רגילים ולא רק פנייה על נעדר או על הרוג, ומייד מפנה לטיפול, או במחלקות המשרד או במחלקות השירותים החברתיים. זה המוקד הראשוני שכל אזרח פונה אליו.

אבל עכשיו הרלוונטי הוא האנשים שרוצים להתפנות, אתם עוזרים בזה?

זה הדבר הכי חשוב.

תכף נדבר על פינוי כי אני לא עוסק בפינוי כללי.

אבל ליווי של אותו קשיש, שיושב ושואל אתכם לאן אני יכול ללכת? אני רואה פה את מלון האורחים למשל. תסביר מה זה מלון אורחים, אני יודע אבל הציבור צריך לדעת.

נכון, אני אסביר. אני אעבור פאזה, המפונים מכל אזור העוטף וגם משדרות ואשקלון יצאו למלונות. יש היום למעלה מ-110 מלונות שונים ברחבי הארץ – אם תרצו נעבור לדף השלישי.

לא, לא. אני בדף הזה עדיין כי אני רוצה פינוי ממסגרות.

אשקלון לא פונתה.

לא, אנשים מתפנים באופן עצמאי.

על חשבונם.

אבל זה במימון פרטי.

הם מגיעים למלונות וגם בהם אני מטפל. גם במלונות הפיראטיים כביכול.

אני רק רוצה לכוון. ענבל, יש כמה סוגי פינויים, אנחנו צריכים לעשות בזה סדר. יש מה שנקרא משב רוח, זה מצב שבו שדרות ואשקלון וערים שנמצאות מחוץ ל-4-0 יוצאות לשבוע. ראש העיר מקבל סכום כסף ואומרים לו, אתה מוציא את האנשים לשבוע ריענון. לכן, קוראים לזה משב רוח. יש עם זה בעיות גדולות כי חלק מהאזרחים לאחר שבוע אומרים שאין להם לאן לחזור. גם בוועדת הכספים וגם בוועדת חוץ וביטחון מטפלים בזה. הדבר השני, יש מלון אורחים, זה כל החבר'ה מהעוטף. בארי, ניר עוז וכולי שפונו לבתי מלון ונמצאים שם. המדינה מממנת את בתי המלון.

היות ואני צריך לצאת, אני רוצה רק להגיד מילה, אדוני. אני מצטרף למה שמיכאל אמר. אני מטייל בכל המקומות האלה, בשפיים ובכל מלונות האורחים, אני רואה שם את אנשי משרד הרווחה, ולא בגלל שהייתי שר הרווחה. העובדים הסוציאליים עושים שם עבודה, הם נמצאים שם 24/7 והם הראשונים שמקבלים את האנשים עם הטראומות. משפחות שיקיריהן נהרגו, משפחות שישבו והחזיקו בממ"דים 24 שעות וכל הסיפורים שאנחנו מכירים. הראשונים שמקבלים אותם בשטח הם העובדים הסוציאליים. ובכל הכאוס הזה יש לנו ביקורת על משרדי הממשלה. אין לי ביקורת על משרד הרווחה, הם באמת עובדים יפה מאוד ויש שם שיגרה טובה. הרבה פעמים גילינו כל מיני, והפעם אנחנו מגלים את העובדים הסוציאליים. אנחנו בתחילתה של המערכה. אדוני, יודע בדיוק כמוני מה צפוי. תודה רבה למשרד הזה.

תודה רבה, לשר לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן. הפסקת במלון האורחים, תמשיך לפינוי מסגרות רווחה.

רגע, אני אגיד מילה על המלונות. כל המלונות כבר מתועדים, המלונות לא באחריותנו.

אני יודע. לכן, אני רוצה שתעבור לפינוי מסגרות רווחה.

רגע, אני רק אסביר מה קורה במלון, כדי שתדעו מה קורה בכל מלון כזה. יש לנו תיעוד מלא, על כל מלון שתלחץ תראה את הנתונים. כמה מפונים יש במלון, מי נמצא שם וכולי. יש פריסה ארצית של מעל 111 מלונות כאלה. בכל מלון יש לנו עובד סוציאלי אחראי – בכל מלון.

לא נכון. זה לא מדויק.

העובד הזה יכול להיות ממשרד הרווחה, יכול להיות מהרשות המקומית. בסופו של דבר, אני מזכיר שמערכת הרווחה בנויה משלושה רבדים. משרד הרווחה, המחלקות לשירותים חברתיים, והרובד השלישי הוא של העמותות והגופים השונים. בכל מלון יש נציגות שלנו או נציגות של המחלקה לשירותים חברתיים - -

הרובד הראשון זה האזרחים.

- - שעושים מאמץ לתכלל את האירוע הזה. נותנים שירות וטיפול פרטני, או בעצמם או באמצעות מתנדבים. יש אלפי מתנדבים. פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, עובדים סוציאליים חיצוניים, פסיכיאטרים וכך הלאה. אנחנו עושים כל מאמץ לתכלל את העבודה הזאת. אנחנו לא בהכרח אלה שנותנים את הטיפול הישיר בפועל, אבל אנחנו עושים כל מאמץ לנהל את זה.

בוא נעבור למשהו שאתה אחראי עליו ישירות. פינוי מסגרות רווחה.

פינוי מסגרות רווחה. אתם יכולים לראות כמו שחבר הכנסת מאיר כהן אמר, פינינו מהצפון ומהדרום כבר עשר מסגרות שזוהו ככאלה שחייבות לצאת מהמרחבים. זה יכול להיות מסגרות של אנשים עם מוגבלות, מסגרות של אזרחים וותיקים שאין להם מיגון.

אתה זוכר בעל פה כמה מהם?

אני זוכר שתי מסגרות, אבל אני לא זוכר שמות. שתי מסגרות בשדרות. שתיהן נפגעו – גוונים ועוד מסגרת בשדרות, של אנשים עם מוגבלות.

- - - שפינו אותם.

יום למחרת הפינוי, נפגעה אחת ויומיים אחריי נפגעה השנייה. את שתיהן פינינו בזמן לפי הערכת מצב מקצועית שנעשתה בתוך המשרד. פנינו מסגרות של אזרחים ותיקים, כולל מהעיר אשקלון, כאלה שאין להן מיגון. הניתוח הזה נעשה עכשיו, או על בסיס נתונים שהמשרד אסף כל השנים. אנחנו ערוכים לזה, יש תוכנית פינוי מפורטת ומדויקת. אנחנו יודעים להגיד בכל מסגרת מה מצבה, איפה יש מיגון ואיפה אין, לפי זה התוכנית מבוצעת. בצפון פנינו כבר שתי מסגרות, קריית שמונה שאנחנו יודעים שהם ללא מיגון, וכך הלאה, עקב בצד אגודל מטפלים בכל הפינויים של המסגרות.

עכשיו בצפון מדברים על כמה מקומות לפינויים, ויש לכם שם מוסדות. בישובים יש להם מוסדות רווחה שצריך לפנות, ולכן, שאלתי אם אתה יודע. יש עכשיו פינויים בצפון, ויש גם מסגרות רווחה שצריך לפנות בצפון ולא רק בקריית שמונה. אני מניח שאתם נמצאים בכל מקום שצריך.

בוודאי, בוודאי. השתיים הראשונות שזוהו והיה צריך לפנות במיידי, לא חיכינו לפינוי של ההכללה של משרד הביטחון אלא כבר פנינו. הכול כמובן בתיאום עם משרד הביטחון ועם משרד הפנים.

כמובן. השאלה לגבי הרווחה, אתם נמצאים שם?

כן. אנחנו נמצאים שם, האנשים שלנו נמצאים שם. גם מהמחוז וגם מהמטה ומבצעים את הפינויים, כולל עכשיו. זה לגבי מסגרות חוץ ביתיות, אבל גם פינינו אנשים.

זה גם שלכם. יש גם אנשים שנמצאים בבית.

נכון, אוכלוסיות רווחה.

אפשר שאלה, ינון?

כן, בוודאי, אדוני.

בנושא המלונות נעשית עבודה מדהימה ואני מכיר את זה. אני נמצא גם בחמ"ל של עיריית נתניה. נכון שיש מלונות ללא חדר אוכל ויש לכך טיפול, וזה בסדר, אני לא מערער על זה. אבל צריך לחשוב קצת אחרי בנושא. אנשים לא אוהבים להיות בבתי מלון, זה נכון וטוב לשבוע, אולי מקסימום לשבועיים. יש פתרונות ואני העליתי אותם ממש בקצרה בוועדת הכספים. אתם צריכים להיות בקשר עם משרד האוצר. ישנה אפשרות היום להקים קראווילות בשכונות מסוימות במועצות האזוריות במעט כסף. תוך יום ניתן להקים קראווילות, ויש לי בדיוק את התוכנית הזאת.

אבל השר התנגד. סמוטריץ' אמר לנו.

הוא לא התנגד.

חבר הכנסת, דלל. אני לא רוצה לסטות מהנושא, הוא באמצע דיווח על הרווחה. יש כל כך הרבה מוסדות רווחה.

לא. אבל זה רווחה.

בוא נתמקד. הרעיון שלך טוב, ואתה אומר שזה לאחר כך.

לא, לא. ניתן גם היום לעשות את זה. ניתן ביום אחד להקים את זה. יש לזה גם הצעות מחיר של יזם ישראלי שבנה תוכנית.

אני מבקש, רק אהרוני המנכ"ל מדבר.

אני רק מעלה את הרעיון, לא מרחיב.

הינה, הוא יענה לך.

ברשותך, אני נמצא בהערכות מצב ובפורמים של משרדי הממשלה, משרד השיכון מתעסק בזה. אני לא יודע מה יהיו הפתרונות בסוף וכולי אני לא ניכנס לזה.

בוא נתמקד.

משרד השיכון לא נותן תשובות.

אני לא רוצה לדבר בשמו.

דיברת על אוכלוסיות רווחה, בוא נחזור.

כן, פינינו מסגרות וכל מסגרת שצריך לפנות אותה אנחנו מפנים. אנחנו על זה, האנשים שלנו ממפים את הכול בצורה סדורה. בצפון ובקהילה פנינו 300 קשישים ו-200 אנשים עם מוגבלות. אני אגידall to all 660 אנשים פונו כבר מהצפון ומהדרום. 660 אנשים, משפחות, פונו למרכז הארץ, לירושלים ולעין גדי.

זה בניצולים או אחרי?

סליחה?

זה המקומות שבהם היו - - -

זה אנשים מהקהילה, שגרים בבתים.

רגע שנייה. אבל אתה מדבר על האנשים מתוך היישובים שהם אחרי ה-4 ק"מ?

כן, כמובן, בוודאי. אנחנו פינינו כ-660 אנשים לפי תוכנית סודרה, אנשים בקהילה חסרי עורף משפחתי. אזרחים ותיקים או אנשים עם מוגבלות שחיים יום-יום בקהילה, כולל מקרים מאוד פרטניים של אנשים שלא עומדים בדיוק על הקריטריון ופונים אלינו, ואנחנו עושים את כל המאמץ כדי לפנות אותם מהאזורים המסוכנים יותר.

בוא נתקדם.

רגע, אפשר בנקודה הזאת.

את מדברת על הצפון או על הדרום? על מה את מדברת?

גם על הצפון וגם על הדרום. יש הרבה מאוד מקומות שבהם המדינה עדיין לא מפנה באופן יזום. יש אנשים עם מוגבלויות שנמצאים במקומות ללא מיגון. גם ילדים, גם מבוגרים וגם קשישים. אני רוצה לציין לשבח את מנכ"ל משרד הרווחה, שכל פנייה פרטנית שלי אליו נענית. אבל צריך להבין שאי-אפשר לסמוך על זה שכל הפניות מגיעות אליי. צריך לעשות עבודה שיטתית.

הפניות מגיעות לחמ"ל.

לחמ"ל זה אליי. אתי, הפניות הן לחמ"ל – אני בחמ"ל. אבל צריך להבין שלא כולן מגיעות לחמ"ל. אי-אפשר לסמוך רק על החברה האזרחית, צריך שהמדינה שיש לה את הנתונים של כל האנשים תעשה פנייה יזומה. תעשו reaching out. אל תחכו למקרה שלא נדע.

אני אשיב על זה.

אנחנו כבר הרבה זמן מדברים על זה, האם יש את הרשימות של כל הקשישים וכולי בזמן חירום, ואמרתם שיש לכם.

יש לנו.

בוודאי שיש.

עכשיו זה זמן האמת, זה המאני טיים, זה הזמן שלכם להגיע אליהם.

אני אענה. משרד הרווחה ערוך לעתות חירום עם רשימות וכול. האנשים שאני מקבל באופן פרטני הם אנשים שנמצאים מחוץ לקווים שהגדירה ממשלת ישראל. מחוץ ל-2 ק"מ בצפון ומחוץ ל-6-4 ק"מ בדרום וכן הלאה. האנשים שנמצאים בתוך הקווים מפונים במיידי. אפילו לא חיכינו, כבר שהנחנו שזה הולך להיות ביצענו את זה, ואנחנו לאט לאט נרחיב את המעגל הזה של הפינוי. צריך לזכור, שהרבה מהאנשים נמצאים עם מיגון בבית והם לא בעדיפות ראשונה לפינוי. העדיפות הראשונה לפינוי הם אלה שנמצאים בקהילה ובאזורים מסוכנים ללא מיגון.

אנחנו לא יוצאים מפה, בלי שכולם מדברים.

- - -

מגבלות נפשיות זה משרד הבריאות, לא אנחנו.

זה גם משרד הרווחה.

רק שנייה. היועצת המשפטית שלנו תעדכן אתכם בדיוק איפה עומד העניין הזה.

יש לנו תקנות בנושא שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בנושא מאגר מידע לשעת חירום. זה תקנות שהגיעו בנוסח מאוד רזה, אבל מאוד מרחיבים כרגע את הנוסח המוצע, והוועדה תצטרך לדון בזה.

הוועדה תהיה מוכנה בכל שעה ביום ובלילה. אבל אני מבקש ממשרדי הממשלה להביא לנו את זה עכשיו, דחוף.

נתייצב בכל שעה שנדרשת, כפי שאמר היושב-ראש.

משרד הביטחון שהביא את התקנות אומר, שהביצוע הוא גם הטמעה והכנה וזה לא יהיה בביצוע מיידי.

אין זמן, אין זמן. צריך לתת תשובות מיידיות לאנשים האלה ואנחנו פה.

חלק מהביצוע אפשר להתחיל כבר.

אתם לא רוצים להחריף את הפוסט-טראומה של האנשים.

אנחנו מבקשים שזה כן יהיה עכשיו כי כל מה שדיברנו כל השנים בניחותא עכשיו זה הזמן.

זה צו השעה.

זה בתקנות לשעת חירום, זה חייב להיות עכשיו.

אדוני, המנכ"ל, אתה סיימת? לא, אז תמשיך.

הרובריקה השמאלית מדברת על המרכז הישראלי להתנדבות. הקמנו מוקד התנדבות שיש לו שתי רגליים. רגל אחת קולטת את כל הבקשות להתנדב ולתרום זה יכול להיות כסף, טובין, שעות עבודה וכך הלאה. והרגל השנייה מרכזת את כל הצרכים שעולים מהשטח ומבצעת את המאץ' הזה. יש תוכנה לדבר הזה, יש מערכת שמנהלת את האירוע הזה והמרכז הזה הולך ותופס תאוצה. הוא אמור לסייע לכל המתנדבים וכל הכספים שנשפכים ולתעל אותם לכיוונים שמשרד הרווחה חושב שנכון שילכו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לפיקוד העורף יש משהו שנקרא מרס"ל. אתה מכיר את זה?

כן, כן. אני מכיר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה מחובר?

אנחנו מחוברים לזה. רק שאנחנו מנסים למקד את התרומות לסוגיות רווחה כי בסוף אנחנו אגואיסטים ללקוחות שלנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בסדר גמור.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא וצמוד עם רח"ל ופקע"ר, ועם משטרת ישראל. אין מוקד כולל הבוקר - - -

שתי השמות שאמרת, לצורך האנשים שצופים בנו. רח"ל – רשות חירות לאומית, שהיא צריכה לתכלל את זה. ופקע"ר – זה פיקוד העורף. אתם עובדים איתם יחד? האנשים שלכם נמצאים שם במוקדים האלה?

כן, באופן מלא וצמוד. אנחנו נמצאים בכל הצמתים ובכל המוקדים של משטרת ישראל, פיקוד העורף ורשות החירום הלאומית. צוותי צח"י – צוות חירום יישובי. בכל היישובים בעוטף וגם לא בעוטף, במרחב הכפרי, יש הרבה מאוד צוותי צח"י. הצוותים האלה הוקמו על ידי משרד הרווחה והם אמורים לסייע לחוסן הלאומי. אני יכול להגיד לכם מעדות ראשונה בקיבוץ רעים. אם צוות צח"י לא היה שם, הקיבוץ היה ניכנס לכאוס. אי-אפשר לנהל מרחוק את היישובים האלה. בסוף אנחנו צריכים להסתמך על שני כוחות – ואני לא באתי לתת עצה לאף אחד מאנשי הביטחון, אבל מהזווית שלי כאזרח, לא רחוק מהעוטף, וכמי שמבין מה זה צח"י, כי אני חי במגזר הכפרי. בסופו של דבר, שני גופים הם הרלוונטיים בכל אירוע חירומי. אחד, צוות הצח"י, והשני, כיתות הכוננות. צוות הצח"י, אנחנו מפעילים אותם כל השנה. ועכשיו לאור ההתפתחויות בצפון ובאזור יהודה ושומרון, אנחנו מפעילים תוכנית ריענון לאנשים האלה, כדי להכין אותם למקרה שחלילה יתפתח אירוע. ממש עכשיו בימים הקרובים הם יעברו השתלמויות קצרות. חידוד הנהלים והעבודה, והקשרים ביניהם לבין המשרד ולבין המחלקה וכך הלאה.

רצית לסכם?

אחרי שמשרד הרווחה הבין מה קורה, בנינו מבנה ארגוני למלחמה הזאת, מכיוון שהבנו שיש לנו כמה מופעים מאוד דרמטיים. משרד הרווחה פועל בשיתוף ומחזיק את כל המערכים שלו. בסוף לקוחות הרווחה לא יפסיקו ואני לא יכול להכניס אותם לפאוזה. מי שמטפל בכל המינהלים והאגפים הם מספרי שתיים. הקמנו שני פרויקטורים מרכזיים ועוד שניים נלווים. אחת, פרויקטורית מלחמה, אתי קיסוס. מי שבשדה אני מניח שמכיר אותה. אתי קיסוס, מנכ"לית שח"א. אם מסתכלים על מבנה יחידה, יש מטה ויש מחוז, אתי היא המטה של המלחמה. והיא אחראית על כל הנהלים ועל כל המוקדים, על כל הקשרים וההתקשרויות והתיאומים עם כל גופי הממשלה הרלוונטיים.

בקשר למלחמה הזאת.

כן, כן. המשרד עבר לעבוד במוד מלחמה. בנינו ממש מבנה ארגוני.

סליחה שאני מחזיר אותך, בדיונים אצלנו הייתה כספת נצורה של כל האנשים. השמות שלהם, הפרטים שלהם, באופן של שמירת צנעת הפרט שלהם. זה פועל עכשיו?

כן, בוודאי.

לא בכל הרשויות.

הצטרף אלינו אילן ברוש. אילן הוא ראש אגף החירום של המשרד.

תגיד משפט על זה, אני לא רוצה להאריך בזה. אבל אני רוצה שזה יהיה ברור.

קודם כול, שלום לכולם. כספת נצורה נפתחה באופן גורף לכלל הרשויות. מי שהעיר את ההערה היא נכונה. בגלל סוגיית צנעת הפרט, הרשויות שמנהלות את המחלקה לא חתמו על הסכם חיסיון של צנעת הפרט, והכספת לא נפתחה אצלם. כרגע מתוך 256 רשויות 128 רשויות פתחו. אלה שלא חתמו חותמים עכשיו ומי שלא יכול מגיש לנו ידני. בקיצור, זה נגיש לכולם.

כדי שהציבור יבין על מה מדובר. מי שנמצא ברשימה, נציג מהרווחה בא אליו לטפל בו.

כל הנתונים של כספת נצורה זאת בעצם אוכלוסיית בטל"א, ביטוח לאומי. הם לא מופיעים במחלקות ולא במוסדות, והרשויות צריכות להכיר אותם. לכן, הם נמצאים תחת חסיון של צנעת הפרט. לכל מנהלות המחלקות יש נגישות לנתונים האלה.

הם מגיעים לאנשים האלה?

מה תעשה עם הרשימות?

בוודאי. כל מנהלת מחלקה שיודעת – אני לא רוצה להרחיב – שיש לה X אנשים כרגע בשדרות לצורך העניין, שהם מטופלי בטל"א, כספת נצורה, יודעת לגשת אליהם. קיים סוג הלקות, הטלפון והמוגבלות שלו במידה ויש, ואז מגיעים אליו, בוודאי.

זה מאוד חשוב בתקופה הזאת.

זה לקח מהמערכה הקודמת.

המחלקות, בעיקר בעוטף, עובדות מאוד קשה. חלק מהמחלקות גם קולטות.

איזה סוג של מענים ניתנים?

חלק מהמחלקות קורעות תחת הנטל. אנחנו עושים את זה באופן יזום ופונים כל הזמן למנהלי המחלקות. כל מחלקה שביקשה עובדים, קיבלה עובדים סוציאליים שהוצמדו אליה מהמשרד. גם באילת וגם בשדרות, גם באשקלון – ראש העיר היה בוועדה הקודמת שהייתי. כל מי שמבקש תגבור בכוח אדם מקצועי של עו"סים מהמשרד מקבל.

ינון אהרוני, תודה רבה לך על הדיווח.

אני אשמח לדעת איזה מענים ניתנים לאנשים עם מוגבלויות שמפונים. לפנות זה לא מספיק.

אני ראש אגף החירום של המשרד. אני אתייחס בקצרה, אני לא יודע אם התייחסתם לזה. נכון להיום בבוקר משרד הרווחה פינה 11 מסגרות חוץ ביתיות, שלחלקם אין מיגון, בעיקר מאשקלון כולל שני בתי אבות. כרמיה וכל העוטף פונו לבתי מלון ומוסדות קולטים ייעודיים, עם צוותים של עובדים סוציאליים, זה בהקשר של המוסדות החוץ ביתיות כולל היום בבוקר. אנחנו מפנים את מסגרת אור שלום כרגע לבן שמן, מפנים את כרמיה ואת כל המעון לנערות למרכז שלווה בירושלים.

לגבי הקהילה, אנשים עם מוגבלויות שנמצאים בתווך של 4-0 פונו כרגע לאנא עין-גדי. יש לנו 60 אנשים עם מוגבלויות שנמצאים באנא עין-גדי עם צוות של עובדים סוציאליים ועם ראש צוות שמטפל בהם. כל האנשים שבין ה-7-4, מה שנקרא משב רוח, פונו לבתי מלון שפס"ח הגדיר להם – אם תרצו אני גם יכול להגיד מספרים מדויקים – שם יש צוותים של עובדים סוציאליים משולבים מתחילת המערכה. אני רוצה לומר, קארין, ואנחנו בקשר כמעט כל היום.

נכון. ותודה לך.

גם האנשים של בריאות הנפש? סליחה.

אני לא רוצה להתייחס לבריאות הנפש, כי זה חונה תחת משרד הבריאות. משרד הבריאות אחראי במדינת ישראל על בריאות הנפש. אני לא רוצה להתייחס אבל אני אגיד על זה מילה אחת. זה חשוב מאוד, הנושא היום הוא פחות סוציאלי, ויותר טיפולי של פסיכולוגים ושל פסיכיאטרים ופחות של עובדים סוציאליים, אבל הם נמצאים בכל מקום ובכל נקודה – מהיום הראשון הם נמצאים בשטח.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני רוצה להעיר הערה. המבחן של משרדי הממשלה הוא לא להסביר לנו את הגבולות ביניהם ואת התחומים, המבחן הוא מוקדים אחודים. עזרה הדדית והשלמה.

שיהיה איגום משאבים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

למצוא את האזור של הנפילה בין הכיסאות ובין המשרדים. שאף אחד לא יגיד, זה לא התחום שלי וזה שלו, זה לא אני זה הוא. המלחמה הזאת לא תאפשר את הדבר הזה. שבו ביחד, צוותים ממשרד הבריאות והרווחה ותפתרו כל בעיה.

גם משרד השיכון.


מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא נקבל פה תשובה שזה לא אני זה הוא – זה לא יהיה פה. תקימו מוקד משותף ותטפלו ביחד בטראומה. זה פסיכולוגי, זה פסיכיאטרי, זה טיפולי וזה רווחתי – על כל הרצף.

אתה יותר מצודק. שר הרווחה הנחה את כל עובדי המשרד שאין הבדל. כל מי שמפונה והתפנה עצמאית מרגע זה מוגדר אוכלוסיית רווחה, אין הבחנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני אגיד לך עוד משהו ואז תמשיך. אני הייתי בפיקוד העורף אתמול עם אלוף פיקוד העורף ועם עוד אנשים, ושמעתי שם משהו שצריך להגיד אותו בכל משרד ממשלתי. יושב אלוף פיקוד העורף ואומר: אני מבין שאני במלחמה. ולכן, אמרתי לעובדים שלי וללוחמים שלי – תפיסה מרחיבה. אני אחראי על הכול. אני העורף ואני אחראי על הכול. צריך שמירה באופקים – אני שולח שומר. צריך הסעה – אני שולח הסעה. ככה אמר אלוף פיקוד העורף – אני הכול. אני לא אגיד מי אחראי – אני אחראי להכול.

כל משרד פה, במיוחד בעיסוק שלנו שהוא מורכב, מחייב עבודה בין-משרדית. לא מספיק שכל משרד יסביר לנו כמה הוא מתפקד, אלא צריך מוקד אחוד לעבודה משותפת על הסוגיות. הדבר הזה מאוד חשוב לנו – עבודה שוטפת ביניכם.

אני מצטרפת לקריאה של חבר הכנסת ביטון.

אני מודה לך. אתה רצית להוסיף עוד משהו שלא אמרנו?

רציתי להגיב על זה, אבל זה בסדר.

אני רוצה לעבור לנושא אחר שהוא מתוך העניין, לפני שאני נותן לחברי הכנסת לדבר, ולביטוח הלאומי – אני רוצה תשובה מביטוח לאומי – וכמובן למשרד הנגב והגליל ולאחרים. נמצאות עכשיו כמעט 200 משפחות, שקיבלו הודעה שבני המשפחה שלהם חטופים בעזה. זה מחייב אותנו לפעול מיידית. צריך לקדם באופן מיידי תקנות זמניות – ואני מדבר אל היועצת המשפטית שלנו שכבר עוסקת בזה – להכרה במשפחות החטופים כנפגעי פעולות איבה מאושפזים. למה מאושפזים? כי זה סעיף בחוק שכבר קיים. אני מבקש מהביטוח הלאומי ומהיועצת המשפטית שלנו ששותפה לדבר הזה, לנסח באופן מיידי תקנות זמניות, כדי שנוכל לתת מעטפת נדרשת למשפחות החטופים כבר מעכשיו. מעכשיו והלאה אתם יכולים לטפל בזה. אולי היועצת המשפטית תגיד לנו.

נמסר לנו מהביטוח לאומי שהממשלה בוחנת פתרונות לסוגיה הזאת במסגרת חוק נפגעי איבה. אבל אולי אפשר לשמוע מהם איפה הדברים עומדים ומה הלו"ז של כל דבר.

ביטוח לאומי, בבקשה. תשובה למה שדיברנו עכשיו ואחר כך נעבור לדברים האחרים. קודם בנוגע לנושא משפחות החטופים, מה אתם עושים?

אני מהביטוח הלאומי. כמו משרד הרווחה גם אנחנו נכנסנו לעבודה בנוהל חירום, נפגעי איבה הפך להיות המוקד שלנו. פקידי השיקום שלנו, שהם עובדים סוציאליים מצוותים לכל החמ"לים, בין אם זה בלה"ב ובין עם זה מהל"ב של החטופים. אנחנו מגיעים לבתי החולים בתיאום עם הרווחה. לא תמיד רוצים שנגיע, אבל בשלב שרוצים שניכנס אנחנו נכנסים. לגבי החטופים הנושא חוסה כרגע תחת הצוות שמרכז גל הירש. אנחנו שם, אנחנו מאוד מנסים לקדם את הנושא של ההכרה המיידית, כדי לתת מענה מיידי למשפחות. כרגע, התפיסה היא שזה צריך להיות אחיד בין החיילים לבין האזרחים. אני מזכירה לכולם שביטוח לאומי מטפל באזרחים. אני אדבר עם נועה אחרי הפגישה על ההצעה שהעליתם פה כדי לראות איך אנחנו מקדמים את המבנה המיידי.

אדוני היושב-ראש, זה חשוב גם לגבי הנעדרים, לא כולם קיבלו הודעה. אנחנו לא יודעים מה מצבם של החטופים וצריך להבין שיש משפחות שטרם קיבלו הודעה. תהליך הזיהוי טרם הסתיים ויכול להיות שצריך לקחת את זה בחשבון.

זה ברור מאליו, שברגע שידעו מה איתם הם כלולים בעניין הזה.

כל מי שיכנס להגדרה.

היות ואת אומרת שצריך להכין, ואנחנו כוועדה רוצים – אני לא רוצה להגיד תוך כמה ימים – שתהיה תקנה אפילו זמנית שנוכל לאשר בוועדה, כדי שתוכלו לתת להם. אם לא תמצאו בסעיף הקיים אפשרות לתת להם זכויות של נפגעי פעולות איבה, תכינו תקנות זמניות ואנחנו נאשר אותן בוועדה כדי שתתחיל לפעול מייד. היועצת המשפטית את יכולה להשיב?

צריך לבדוק במסגרת המשפטית האם אנחנו צריכים תיקון חקיקה, האם יש בסיס לתקנות כאלה. ראינו שיש אפשרות לפרשנות לגבי הנעדרים, למי שלא ידוע, בדומה לחיילים.

אבל יש מושג של נפגעי פעולות איבה מאושפזים.

אני אבדוק את הנושא.

תבדקי את זה. אולי אפשר דרך הסעיף הזה, ואם לא תעשו סעיף אחר.

אני יודעת שיש נפגעי איבה שהם נכים ויש נפגעי איבה שהם נפטרים. אבל אני אבדוק את הנושא.

תבדקי את הנושא הזה.

אפשר לבקש לבדוק את המשמעות של הדבר. האם זה רק תשלומים או שזה גם מתן סיוע. למשל יכול להיות שהתקנה מאפשרת מתן סיוע מעבר לתשלומים. התשלומים אינם הבעיה, אפשר לתת אותם רטרואקטיבית.

מדובר בסיוע, אנחנו צריכים סיוע. המשפחות צריכות סיוע היום.

אני איתך בעניין הזה, כולנו בצד אחד. אני אומר שבתוך כמה ימים יסתיים תהליך הזיהוי, ואז נוכל להבין שמנותק קשר או נעדר כנראה שרוב הסיכוי שהוא נמצא בין החטופים, זה מה שהיה אתמול בדיון בוועדת חוץ וביטחון. תשלומים רטרואקטיביים אינם הבעיה, הבעיה היא לא התשלומים. הבעיה היא כל חבילת הסיוע, צריך לבדוק מה היא כוללת. אפשרות לקבל סיוע פסיכולוגי, אפשרות לביקור עובדים, זה חשוב כי לא כולם יכולים לקבל את הזכויות.

המוסד לביטוח לאומי אומר שהדבר הזה כבר ניתן. אולי תסבירו מה זה אומר.

במוקד מהל"ב נמצאים עובדים – ציינו את זה גם ממשרד הרווחה – סוציאליים גם של משרד הרווחה וגם של הביטוח הלאומי שמלווים את המשפחות. זה צריך להיות מאוד רגיש ומאוד מתואם, עובדי השיקום שלנו לא נכנסים בלי אישור של הרווחה לדיון עם המשפחה. המשפחה לא צריכה עשר כתובות, רוצים שיהיה גורם אחד שיתכלל את הטיפול בהם. ברגע שאנחנו יכולים אנחנו נכנסים. אנחנו בודקים גם את ההיבט הכלכלי. תראו, מה שלא יהיה האזרחים יהיו אצלנו. לכן, ברור לנו שהמענה צריך להיות מתואם גם לגבי החיילים וגם לגבי האזרחים.

כל החוקים שעשינו הם לגבי נפגעי פעולות איבה ונכי צה"ל – מדובר באותם חוקים ובאותם זכויות.

לא להיבהל זאת הכנה למליאה.

לא, לא. זאת לא אזעקה.

רגע. אפשר עוד משהו, עצה קטנה. אני חייב לצאת.

אני אתן לך לדבר, אתה ברשימה.

אולי לבדוק מענק כמו בקורונה שיהיה אפשר לתת אותו, זה יעזור. בכל זאת אנשים נמצאים באי-וודאות.

קיבלת תשובה עכשיו. מה התשובה שנתת לו?

אמרתי שזה בדיוק מה שבוחנים עכשיו. איך עושים את זה משפטית וחוקית.

עכשיו נעבור לחברי הכנסת. קודם חבר כנסת ואחר כך משרד ממשלתי, אחד אחד. יונתן מישרקי, ברכות להתמנותך ליושב-ראש ועדת הבריאות, אבל תישאר חבר נאמן בוועדת הרווחה.

בהחלט, תודה רבה. כבוד יושבי-הראש של הוועדה ושל דיון החשוב הזה. אני רוצה לפתוח קודם כול בתודה. תודה רבה לעובדי ועובדות משרד הרווחה. לעובדים ולעובדות הסוציאליים, הם עושים עבודת קודש. אנחנו נתקלים בהם בכל מקום. לאחר הסקירה הזאת, אני רוצה לומר דבר אחד, החוסן הנפשי של האזרחים במדינת ישראל, אני חושב שכולנו, אין כמעט אזרח פה שלא זקוק לאיזושהי עזרה או סיוע. בדיון הזה נתמקד במפונים בעוטף, בצמודי הגדר בצפון ובדרום. אבל כל אזרחי ישראל, ללא יוצא מן הכלל, כולם, לצערי, מצולקים נפשית. חלקם יותר וחלקם פחות כתוצאה מהמלחמה הקשה והנוראית הזאת.

אני רוצה לשאול את אנשי משרד הרווחה, ינון, ברשותך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שגם אתה תשמע את זה. כרגע אתם נמצאים בתגבור, יש לכם מתנדבים, פסיכיאטרים וכולי. המלחמה הזאת לא הולכת להיגמר מחר, יש כאן אנשים שישבו בוועדת חוץ וביטחון ומכירים את זה קצת יותר ממני, אבל זה לא הולך להיגמר מחר בבוקר. המתנדבים הללו שאתם נשענים עליהם היום, בכל הצוותים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים ואחרים, מה קורה בעוד שבוע? מה קורה בעוד שבועיים? מה קורה בהמשך המלחמה? זאת שאלה ראשונה.

צריך עכשיו לגייס עובדים – עכשיו.

האם אתם יודעים או שיש לכם איזשהו מנגנון להמשך טיפול באותם אנשים שזקוקים? דבר שני, מבחינת פינויים, אם חלילה וחס המלחמה הזאת מתפשטת לאזורים אחרים בארץ, הזכרת ונגעת שאתם מתחילים לפנות, אתם ערוכים במקומות נוספים? כי אני מבין שאנחנו במיצוי בבית המלון, בבתי ספר שדה וכולי. האם יש לכם גם על זה תוכנית? אילו השאלות שלי בהקשר הזה.

תודה רבה. אנחנו נעבור לפיקוד העורף.

כבודו, אתה רוצה שאני אענה?

לא, לא. עכשיו אני נותן לחבר כנסת ולמשרד ממשלתי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תרשום ותאסוף שאלות.

תרשום. מישהו מצה"ל נמצא פה? דויד גודרון, בזום? משרד הביטחון, אבי מישרים, נמצא? משרד האוצר, יש פה רפרנט רווחה? כן, בבקשה. רפרנטית רווחה ממשרד האוצר, אנחנו רוצים לשמוע האם המשרד שלכם פותח את כל האוצרות לצרכי הרווחה?

אני רפרנטית רווחה באגף תקציבים במשרד האוצר. אנחנו נמצאים מן הסתם כל השבוע וכבר מהיום הראשון בקשר שוטף עם משרד הרווחה, ונותנים מענה מהיר לכל הצרכים שעולים. לא רק במשרד הרווחה אלא בכל העולמות של מערכת הרווחה רבתי, שכוללת גם את הביטוח הלאומי ועוד משרדים נוספים כמו משרד הקליטה. מנסים כמה שיותר לחבר בין המשרדים כמו הנגב והגליל, כדי שלא יצא מצב שמשרדים עוסקים באותן נישות, ולוודא שבכל התחומים מקבלים מענה. אם יש שאלות פרטניות אני אשמח לענות.

מה עם תקציב לתקנים? עכשיו צריך להתחיל לטפל ביום שאחרי המלחמה אחרת זה לא יקרה לעולם. אי-אפשר לבנות על זה שהעובדים – יש היום אלפי עובדות סוציאליות שמתנדבות בנוסף לעבודה שלהן – זה לא ימשיך לאורך זמן ואי-אפשר לבנות על זה. אני רוצה לדעת מה התכנון קדימה מבחינת קליטת עובדים? אני לא אגזים, אם אני אגיד שצריך עוד אלפי אנשי טיפול ולא רק עובדות סוציאליות. אני מייצגת את העובדות הסוציאליות. המערכות היו מורעבות גם לפני כן. אני רוצה לדעת, ואני שואלת אותך, תאיר, ואת תצטרכי לענות פה על משהו שאנחנו נרצה לדעת שהוא גם מקובל על האנשים למעלה אצלכם. אתם נותנים את המענה המהיר גם בחשיבה לטווח הרחוק?

תודה רבה, על השאלה.

עוד 100 תקנים לא יעזרו.

זה לא רק העובדים הסוציאליים, יש הרבה מטפלות ומטפלים בכל מרכזי היום.

הזכרתי את זה.

תודה רבה על השאלה.

אני רוצה תשובה מהאוצר, כי אחר כך משרד הרווחה לא יצליח להתמודד מול זה לבד וגם לא הרשויות המקומיות.

תאיר, מרכזי היום סגורים והעובדים עדיין באים. אם הם לא מגיעים לעבודה איך הם יקבלו את השכר ואי-אפשר להוציא אותם לחל"ת?

אני מבקש תשובה.

אני אתייחס לשני הנושאים. קודם כול, לעובדים הסוציאליים ולאחר מכן למרכזי היום וכמובן שינון יחדד את הדברים. מבחינת הטווח הארוך יש ניהול של מלחמה גם אצלנו וגם במשרד הרווחה. אני לא יכולה לומר שכרגע יש חשיבה קדימה, כמובן שהיא תתחיל אבל לא בשבוע הראשון של המלחמה.

חבל. כי היום אנחנו צריכים להתחיל בזה – היום.

בסדר גמור. בהתייחסות לתקנים - - -

לא, לא. אנחנו בשבוע השני, אנחנו מדינה בתוך טראומה.

אני לא שומע שום דבר, ואם לא שומעים הפרוטוקול לא שומע, אז תתני לה לענות.

הבעיה שקיימת בתחום שאת מציגה היא לא כרגע במספר התקנים, יש הרבה מאוד תקנים לא מאוישים וצריך לחשוב איך משנים דברים, אבל זאת לא הבעיה שאת מציגה.

בואו נחשוב איך.

והשאלה השנייה.

בואו נחשוב איך.

לגבי השאלה השנייה של מרכזי יום, אני לא חושבת שנעשה את זה בשולחן הזה.

התשובה השנייה, בבקשה.

גם הפתרונות של קיום עובדים, היא לא - - -

לגבי מרכזי היום, משרד הרווחה הנחה את מרכזי היום של האזרחים הוותיקים בשלב ראשון להיות סגורים.

חבר'ה, אם לא נתחיל עכשיו, זה לא יקרה.

אני לא שומע את התשובה שלה, בבקשה.

אז שלא יפריעו, ואז תשמעו.

ההנחיה של משרד הרווחה והביטוח הלאומי הייתה בשלב הראשון לסגור את כל המסגרות בקהילה, ובין היתר את מרכזי היום. הביטוח הלאומי עושה המון מאמצים שקשורים גם בעולמות של הסעות למטפלות, שכרגע לא מצליחות להגיע לאזרחים הוותיקים. גם בכוח אדם שכרגע לא נמצא במרכזי היום, ומחייבים או דורשים מהעמותות להצליח ולתת איזשהו טיפול מינימלי בבתים, במקום במרכזי היום. בתקווה גדולה שעם צמצום הנחיות פיקוד העורף בחלק מהאזורים, כמובן יוכלו לחזור לפעילות במרכזי היום, ובאזורים אחרים יוכלו להמשיך לתת לזקנים את הטיפול בבית.

אתם תפתחו את זה מייד. תודה.

אדוני היושב-ראש, תיקון קטן זאת לא החלטה של משרד הרווחה ושל ביטוח לאומי אלא החלטה של פיקוד העורף. אני לא מחליט איזה מסגרות לסגור ואיזה לא.

הינה עכשיו, פיקוד העורף איתנו. דויד גודרון, מפיקוד העורף.

כפי שציין חבר הכנסת ביטון, אלוף פיקוד העורף הנחה אותנו לנקוט בגישה מרחיבה לכל נושא. אנחנו נמצאים איפה שצריכים תמיכה. פיקוד העורף משולב בהמון מהשירותים והמרכזים שהוזכרו פה. מוקדי המידע, והתר"ח שהיה במחנה שורה, בנוסף לזה יש את המרכז מידע שלנו, 104, שלשם יש פניות ומענה לתושבים. יש לנו בנוסף לכך מערך קציני התנהגות אוכלוסייה, שהם יהיו חלק מהמגיבים הראשונים, שנותנים מענה ראשוני לאוכלוסייה שנפגעה במקום האירוע. עסקנו בנושא הפינוי מהיישובים עצמם, בהובלה. בפועל אנחנו תומכים בכול מקום, נמצאים שם ומסייעים לשותפים שלנו. אם זה משרד הרווחה, שהוא שותף מרכזי וגם משרד הבריאות. בכל שאר המשרדים אנחנו נמצאים כדי לתמוך במאמץ, לנסות ולתת מענה הוליסטי למרכזי החוסן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני רוצה לשאול שאלה. פיקוד העורף הקים מספר מינהלות וצוותי עבודה לפי נושאים שהוא מזהה כנושאים שדורשים שליטה ובקרה. ואני חושב שנפגעי טראומה ומניעת טראומה מחייב מוקד אחוד, שיהיו בו פיקוד העורף, בריאות, רווחה, רשויות מקומיות, ביטוח לאומי, ארגונים אזרחיים וכל גורם אחר. יהיה שם גוף שיידע להפעיל בהשלמה את החברה האזרחית. אני חושב שאיתור ומניעת טראומה חייב לקום במשלט של פיקוד העורף, עם קציני התנהגות האוכלוסייה שציינת. כמו שיטת העבודה שבה לקחנו כמה נושאים וחיברנו אותם. למשל, בני המקום, כיתות כוננות עם אלוף משנה שמרכז. אנחנו צריכים מוקד או משלט לאיתור ומניעת טראומה עם כל הגופים שאמרתי. זה יהיה נכון שהמשלט יישב בפיקוד העורף עם כל משרדי הממשלה. אני מבקש ממנכ"ל משרד הרווחה – מנכ"ל משרד הבריאות לא נמצא פה – ומנכ"לית הביטוח הלאומי – ואם אנחנו עושים ישיבת מעקב בעוד כמה ימים או שבוע, מה שתחליט.

בנושא הביטוח הלאומי נצטרך לעשות דיון נפרד.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אם אנחנו מחליטים על ישיבת מעקב או בישיבה אחרת שלך נעשה מעקב של רבע שעה על הבקשה הזאת, שיקום מוקד אחוד לאיתור טיפול ומניעת טראומה בקרב מפונים ונפגעי המלחמה. נפגעי המלחמה יכולים להיות חטופים, נעדרים, זה יכול להיות כל דבר. אני מבקש שהמוקד הזה יקום בתוך ימים ספורים. ידענו להקים מוקדים אחרים, הדבר הזה מצדיק. ועוד הערה לאוצר, גברתי מהאוצר, מה שמך?

תאיר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תאיר, לא הקשבת לי, וזה חבל ולא בסדר שעשיתם את זה. אני ביקשתי שמשרדי הממשלה יקימו מוקד אחוד לטיפול, מניעה ואיתור של נפגעי טראומה. הזמן פועל לרעתנו כי מה שלא מטופל בשבועות הראשונים בטראומה, הופך לטראומה לכל החיים ולפוסט-טראומה. לכן, אני פניתי אלייך כי ההשקעה הזאת במוקד אחוד תחסוך לך תביעות בביטוח לאומי. מי שיטופל עכשיו מהר – עם פסיכולוג, עם מטפל רגשי, עם מטפל בבעלי חיים, מטפל בספרים, בכל אפשרויות הטיפול ועם עובדים סוציאליים קליניים – מכל אותם עשרות אלפים ואולי יותר נפגעי טראומה יחסוך למדינה כסף. אני פונה אלייך, לגבות את פיקוד העורף ואת המשרדים הממשלתיים במוקד הזה, לתת תוספת למוקד הזה.

מנכ"ל הרווחה פה.

אני אגיד, שעד כה כל דרישה שהגיעה אלינו - - -

מיכאל, סליחה, קריאת ביניים. אני מנכ"ל ער"ן.

זאת לא אזעקה. זאת לא אזעקה.

המוקד הזה ביוזמת הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות יוקם תוך יומיים. אנחנו מפעילים אותו עבור שני המשרדים האלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

רגע, רגע, אני אדייק. אני לא מדבר על מוקד שקיבל טלפון. אני מדבר על קבוצת עבודה כמו שעשינו בכמה תחומים לפי נושא שהוא בין-משרדי.

מיכאל, זה בין-משרדי והמודל הזה הוקם לפני יומיים בשותפות של משרד הבריאות והביטוח הלאומי, זה יפורסם בתוך יומיים-שלושה. זה משפך, ובטלפון אחד האדם שזקוק יקבל בדיוק מה שתיארת, כי הזמן מאוד קריטי. בטלפון אחד הוא ישורשר לאיש מקצוע שחוזר אליו בתוך יום.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני לא רוצה רק טלפון. פה אני לא מסכים איתך.

הוא חוזר אליו, מיכאל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, לא, לא. אני לא מסכים. הקבוצות שנפגעות טראומה עכשיו מפוזרות.

אני איש מקצוע אני יודע על מה אני מדבר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

רגע, חכה, שמעתי. אני מסכים איתך לגבי מי שיחייג. אנחנו מדברים על איתור וידיעה של מספר אלפי אנשים שהם בעשרות מוקדים עכשיו, שם אנחנו רוצים כיסוי מלא, פרואקטיבי שלא יחכו לטלפון. עוברים על סקירה יישובית, עם המתנדבים, ושואלים מי פה בסיכון. תצביע על האדם שלא מדבר, שמסתגר, שלא בה למפגשים של הקהילה. פרואקטיביות – הגעה לכל בן-אדם. לא לחכות לטלפון למוקד. זה משהו אחר לחלוטין.

אני בעד.

לא כולם מגיעים למוקדים, בהחלט.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לשתי חברות כנסת. צגה מלקו ושלי מירון, בבקשה.

אנחנו גם נשמח לדבר.

מתי האורחים מדברים?

מילה אחת לפני כן. מיכאל, מחר יש דיון בוועדת הבריאות בנושא הטיפול הפיזי במפונים. אני גם אעלה את ההצעה שלך לגבי המוקד המיוחד הזה, אם תרצה להשתתף מחר בשעה 12:00 אתה מוזמן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בעזרת השם. אבל זה מחייב חיבור משרדים. אתה הולך להיות בוועדת בריאות?

הוא יושב-ראש ועדת הבריאות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מברוק.

צגה מלקו, חברת הכנסת, בבקשה.

תודה, יושבי-הראש, אני מברכת על הדיון. בתקופה הזאת זה נושא מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לדבר על עניין הרווחה, אולי אנשי ונציגי הרווחה יקשיבו לי. אני נתקלתי בפניות של אנשים, במיוחד כשמדובר באנשים שמתקשים בשפה, כמו עולים או וותיקים יוצאי אתיופיה. נתקלתי בכך שזורקים את הפניות לרשות המקומית, והעירייה זורקת לרווחה. אני יכולה לתת דוגמה, אדם שהוא 100% סיעודי ואין לו ממ"ד בבית, גר בנתיבות וביקשו מבני הבית להתפנות. הרווחה זורקת אותם לעירייה, והעירייה זורקת לרווחה. לכן, יש מקרים בהם האנשים נופלים בין הכיסאות. נכון, אתם עובדים קשה, ונותנים מענה אבל כשאני מסתכלת על הפנייה שהגיעה אליי, לא יכול להיות שברווחה יגידו לאדם סיעודי ללכת לעירייה והעירייה יגידו לו ללכת לרווחה. אדם סיעודי שאין לו שום מענה ושאין לו ממ"ד בבית – לא יכול להיות. לכן, אני באה ואומרת את זה, קחו לתשומת ליבכם, אני מאמינה שיהיו עוד מקרים שלא הגענו אליהם ושלא מדובר רק בו. אני מבקשת את טיפולכם.

שלי מירון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה להגיד תודה.

מה עם האנשים עם המוגבלויות? אני מחכה ומחכה.

תודה. אנחנו כמובן נאפשר לו אחר כך.

וודאי, וודאי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד תודה באופן אישי לינון מנכ"ל משרד הרווחה. אני בחמ"ל הכנסת, מהרגע שפתחנו אותו והאמת שיצא לי לטפל בקשת מטורפת של דברים שהאוכלוסייה האזרחית, החיילים שלנו וגם המילואימניקים שלנו צריכים. בינתיים ערוץ התקשורת בינינו טוב ואנחנו מציפים קשיים ונענים.

יש לי נושא חם מהשטח שנוגע למשרד הרווחה וליושב-ראש ועדת הבריאות החדש – יוני מישרקי, ברכות – זה נוגע לשניכם. יש לנו סיטואציות של מפונים בבתי מלון. ספציפית המקרה שאני מדברת עליו כרגע הוא מלון לאונרדו בתל אביב, שקלט 300 משפחות – אני לא יודעת אם זה 300 משפחות או 300 איש. יש הרבה בתי מלון שבהנחיית המדינה מספקים ארוחת בוקר וערב ויש מקומות שמספקים שלוש פעמים ביום. אני מניחה שזה קשור להגדרה.

- - -

רגע, שנייה. אני נותנת לכם עכשיו מהשטח דוגמה, כי אני מתכתבת איתם ברגע זה. במלון לאונרדו בתל אביב הם מקבלים רק ארוחת בוקר וערב, אין להם ארוחת צוהריים. מיותר לציין שיש שם משפחות מפורקות נפשית, וגם פניתי אליך בנושא הליווי הפסיכולוגי בלילות, כי בלילות הם מתפרקים שם. נמחקו להם הבתים ואין להם, גם אם הם רוצים להזמין ארוחות, והם לא צריכים. אנחנו לא צריכים להעמיד אותם במצב הזה. יש שם 140 ילדים רעבים לארוחת צוהריים. מסעדת האחים המדהימה בתל אביב, מוציאה 25 אלף ארוחות ביום ומפזרת אותם ברחבי הארץ. אני רוצה להגיד להם מפה שזאת עבודת קודש. מלא אזרחים שמתנדבים שם ובאמת אין מילים. הם אפילו קיבלנו תעודת הכשר, הם יכולים להפיץ את האוכל בכל מקום. משרד הבריאות נתן הנחייה למלונות לא לקבל את האוכל הזה בשום פנים ואופן, בגלל נושא השינוע, כמו שאני מבינה, כדי להבטיח את איכות האוכל. אותי זה לא מעניין, אותי מעניין שיש עכשיו 140 ילדים רעבים לארוחת צוהריים, ואנחנו לא נעשה קומבינות כדי להבריח את האוכל למלונות. אנחנו כמדינה אחראים לפתור את הדבר הזה.

יש הרבה רעיונות, אני בטוחה שאתם הרבה יותר חכמים ומקצועיים ממני, יש מערך צהרונים בעיר תל אביב שלא עובד כרגע עם שינוע של מזון, משאיות מוכנות שעושות את זה בשגרה. קחו אותם, תשנעו את המזון הזה. לא יכול להיות שיש משפחות מפורקות שאין להם ארוחת צוהריים מהמדינה. יש פתרון, יש תעודת החזר, יש שינוע של מתנדבים ולא מאפשרים להם להביא את האוכל. איפה נשמע דבר כזה? אני מבקשת מכם לפתור את זה עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה. משרד הבריאות, הזכרנו אותם. בלה בן גרשון, מנהל מחלקת אוטיסטים וטראומה, בריאות הנפש.

הכותרת לא נכונה, אני ממונה על חירום בבריאות הנפש וטראומה נפשית. תודה על זה שנתתם לי אפשרות לדבר. בקצרה, משרד הבריאות עובד בצורה מאוד מאוד מחוברת ומסונכרנת עם משרדי הממשלה. גם עם הרווחה, אני בקשר יום-יומי עם אתי קיסוס שהוזכרה פה, גם עם החינוך וגם עם פיקוד העורף.

איתי את בקשר?

סליחה?

את בקשר עם האוכלוסייה? לא.

דויד גודרון נמצא פה, ואנחנו בהחלט בקשר עם כל הגורמים. אני רוצה להגיד כמה דברים שישלימו לכם את התמונה. יש פורום משותף, דיברו פה על תכלול ועל שיתופי פעולה, יש פורום משותף גם ברוה"מ, שם יושבים כל נציגי המשרדים ומתאמים ביניהם כדי לא לעשות את הכפילות.

מה שמשלים את התמונה וקיים למשרד הבריאות הם קווים לעזרה ראשונה נפשית, גם בטלפון. דויד דיבר על ער"ן שנותן את העזרה הראשונה הנפשית, יש גם קווי טלפון של קופות החולים וגם שלוש שיחות ממיטב המומחים שמקבלים כל אזרח שמעוניין ושיכול לקבל דרך הקופה שלו באופן מיידי.

בבסיס שורה יש ליווי משפחות, יש לנו שם קבוצה מאוד גדולה של עובדים סוציאליים ופסיכולוג ראשי שמנהל אותם ונותן תמיכה גם לעובדי המכון, וגם ליווי לכל משפחה. הייתי שם לא פעם ולא פעמיים, לוקחים אותם יד ביד ומלווים אותם לזיהוי גופות. אחר כך יש קבוצה שנותנת תמיכה לאותם עובדים סוציאליים שמבצעים את עבודת הקודש הזאת, אלה עובדים סוציאליים של משרד הבריאות.
המוקד של גל הירש בשיתוף משרד הרווחה ומשרד הבריאות בטיפול בכל אותם משפחות הנעדרים והחטופים. אתמול יצא מתווה מחולק לגבי בתי המלון, יש את מרכזי החוסן של משרד הבריאות, עם שיתוף פעולה של משרדי ממשלה נוספים. ויש את הקואליציה הישראלית לטראומות בדרום.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גברתי, אני חושב שיש פספוס בסקירה שלך. אם אנחנו נסקור את כל הגופים שעוסקים בטראומה יכלה הזמן ואנחנו לא נספיק. פרטי הפעולות שכל אחד עושה לא כל כך מעניין עכשיו. מה שמעניין זה האם נגיע לכל אדם שנמצא בסכנת טראומה.

תנו לי לסיים, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איך עושים דבר שונה מהשגרה.

אנחנו עושים משהו אחר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה שעשינו עד היום לא ייתן מענה למה שאנחנו חווים כרגע, זה אירוע בסדר גודל אחר ודרכי הפעולה אחרות. לא להסביר את כל מה שיש, להסביר מה עושים עכשיו אחרת.

מה שעושים עכשיו אחרת וגם ניכנס בכל בתי החולים הפסיכיאטריים הוא שהוציאו צוותים מכל בתי החולים לכל האזורים, חילקנו לפי גזרות. אני נמצאת עכשיו במצפה רמון במרכזי הפינוי, הכנסנו לכאן את הצוותים של בית חולים באר שבע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מעולה, זה בדיוק הדבר.

כן, אבל הם לא מגיעים לכל המלונות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה שאמרת עכשיו זה הדבר.

חברים, אני מבקשת להקשיב. מאתמול כל בתי המלון חולקו לגזרות. לכל גזרה יצא בית חולים פסיכיאטרי עם צוותים מקצועיים של עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שנותנים סיוע.

זה לא מדויק, זה לא נכון.

אתמול בלילה הם נחתו וכבר מעכשיו נותנים את הסיוע בכל הגזרות. עכשיו אני עוברת ממקום למקום כדי לראות שזה מתקיים כמו שצריך. דבר נוסף, שהוא חדש לחלוטין, בעקבות המצב הוקם מרכז חוסן על אזורי. המרכז הזה ייתן מענה בכל המקומות שאין להם מרכזי חוסן.

איך מגיעים לשם? מה הטלפון של המקום הזה?

רגע, שנייה. אנחנו פותחים מוקד – אנחנו מפרסמים אותו מחר – ולשם יפנו כולם ויקבלו טיפול באמצעות נוהל חרדה. כלומר יהיו זכאים במיידי בין 24-12 טיפולים. מרכז החוסן הזה הוא דבר חדש והוא מדהים והוא ייתן מענה לכל אותם נפגעים.

תודה רבה לך.

איפה הוא יפורסם?

למה לא חשבת עליו לפני? למה לוקח עשרה ימים?

סליחה, סליחה, אני יכולה להגיד משהו?

רגע, רק שנייה, יש פה סדר, כולכם רשומים. דיברו על עניין הטראומה, בית חם, אריה מונק. אנחנו רוצים לשמוע מה אתם עושים ומה אתם יודעים לעשות בעניין הזה.

ברשותכם, יושבי-הראש, אני רוצה להגיד מה אנחנו עושים וגם מה אנחנו חושבים שצריך לעשות.

בקצרה.

ממש בקצרה, אני אגע בנקודות. לבית חם יש מוקד שנקרא מוקד קווי ייעוץ שעובד כל השנה, ובזמן חירום הוא מתוגבר. המספר שלו הוא כוכבית 9518 והוא נותן שירות. יש שם מגוון של שירותים שאנחנו נותנים, החל מייעוץ מיידי על ידי אנשי מקצוע בלבד, עובר דרך מעגלי שיח שאנחנו עושים היום. הצוות שלי חוזר עכשיו מחיל האוויר במוצב רמון. נתנו לנשות הטייסים, לילדים ולצוותי ההוראה.

הדבר השלישי שאנחנו נערכים אליו – אני חושב שצריך רגע לדבר עליו – הוא כל נושא הטיפול בטראומה ובפוסט-טראומטיים עכשיו. הדבר הזה לא יכול לחכות, תעבור חצי שנה וכולם ישכחו. הפוסט-טראומטיים, כאיש מקצוע אני אומר לכם, מתחילים מבעוד תקופה כשהמדינה תהיה כבר באתגרים אחרים. ולכן, תאיר, הכספים צריכים להיות מוקצים עכשיו. מכאן אני רוצה לדבר על בעיית הבעיות של המלחמה. אני יושב בקבוצה של מעוז, שמכנסת למעלה מ-1,200 בוגרים, כולם שם כרישים. השבוע גויסו מיליארדים רבים גם בטובין וגם בכספים. הבעיה שלנו וצריך להגיד את זה וגם לשמוע, זאת בעיה של תכלול של משרדי הממשלה מול הארגונים האזרחיים. אנחנו רואים עכשיו את עם ישראל היפה, אנחנו רואים את כל הארגונים האזרחיים שתורמים מיליונים, מיליונים והמדינה לא יודעת לקבל את זה.

אני אתן דוגמה אחת, החל מאפודים קרמיים, כשיש ביורוקרטיה שלמה של צה"ל שלא מוכן לקבל את זה, זה כן בתקן או זה לא בתקן. ואחר כך מס הכנסה שלא גומר לעשות צרות. יש לי תורמים שעומדים עם מאות אפודים ורוצים לתרום והמדינה לא מוכנה לקבל אותם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה שהערת עכשיו הוא נושא אחר. תבוא אליי ונטפל בו, כי יש בזה התקדמויות, אבל לא לאבד פוקוס. מדובר פה על מערך טיפול הרווחה הטבעי, וזום אין על מניעת טראומה ואיתור פרואקטיבי. זה הדברים שאנחנו רוצים לעסוק בהם.

בית חם עושה את זה בעיקר מותאם תרבות אבל לא רק. האוכלוסייה החרדית בשדרות, נתיבות, אופקים, יפרח פגועה מאוד, ואנחנו בקשר עם כל מנהיגי הרווחה והרבנים בקהילות. אני מדגיש שוב, יש המון משאבים מבוזבזים כי הם לא מתועלים נכון, כי המדינה לא יודעת לעבוד בסנכרון עם הארגונים האזרחיים.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, כשאנחנו נמצאים בחירום, יש לי 400 עובדים. 170 מהם עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים שיצאו לתת בהתנדבות. ההתנדבות הזאת נגמרה, יש להם מקומות עבודה, הם צריכים להיות מרותקים למקומות העבודה שבהם הם עובדים. חייב להיות סעיף, ויש אותו, אני חושב שזה סעיף 3.2 לתקנות לשעת חירום, שבו האוצר משחרר כסף דרך המשרדים אל מול הארגונים שעובדים כל השנה איתם. אנחנו עובדים עם משרד הבריאות, הרווחה, הביטחון, עם קופות החולים ועם ביטוח לאומי, והמשרדים מכירים אותנו. לשחרר את הכסף עכשיו, לא להגיד לי לקחת הלוואה ותחפש את הכסף.

אני רוצה לומר ליושב-ראש אייכלר, אסון מירון, מישהו זוכר אותו? אף אחד. הפוסט-טראומתיים מאסון מירון עדיין ממשיכים לקבל טיפול מבית חם, על חשבון בית חם. לא משרד הבריאות ולא משרד הרווחה שמו את היד בכיס כדי לממן את כל הדבר הזה. לכן, הנושא של הארגונים המוכרים שעובדים מול משרדי הממשלה צריכים לקבל תקציבים פתוחים עכשיו, תתחשבנו איתנו אחר כך. אם לקחנו את הכסף לא ליעד שלו, תבקשו אותו חזרה.

אבי סלומה, אני רוצה שאתה תדבר.

אני מעמותת אנשים, ארגון שיתוק מוחין. אני בעצמי נפגע טראומה ממה שקורה פה. כל גוף זורק את הטיפול אחד לשני, אני לא רואה פה שיתוף פעולה אמיתי. בעשרת הימים האחרונים פונים אלינו אנשים קשישים ללא מיגון, ללא ממ"ד, מקלטים ללא מעקות. אני יכול להראות לכם תמונות, ממ"ד ללא חלון וללא דלת. מי אמור לממן את זה? פנינו לרשויות והם מבקשים תרומות. במצב הנוכחי הזה אנחנו לא מסוגלים לגייס תרומות עבור ממ"דים ועבור מקלטים. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה. נציבות שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ערן טמיר.

שלום, יש הרבה מאוד דברים שצריך לדבר עליהם.

ויש עוד הרבה דוברים אז תתמקד.

אני רוצה להתמקד בצורך אחד שעלה שחשוב להתייחס אליו. אני אשמח שמשרד הרווחה ייקח חלק בחשיבה על הדבר הזה. דובר פה הרבה על נוהל כספת, אני רוצה להסביר בשתי מילים. נוהל כספת הוא נוהל שהופעל על ידי משרד הרווחה. פותחים מידע על אנשים עם מוגבלות ועל קשישים לרשויות. זאת כספת וירטואלית ויש בה מאגר מידע על אנשים שצריכים סיוע בשעת חירום, ועם פוטנציאל לסיוע בשעת חירום. הכספת מתעדכנת מדי חודש כך שאנחנו מקווים שהיא יחסית מעודכנת. היא כלי טוב לרשויות מקומיות כדי לדעת מי האנשים עם המוגבלות שנמצאים אצלם. הנוהל הופעל, נפתח וכבר הרבה מאוד רשויות משכו את המידע, לא כולם. אני חושב שזה מפתח חשוב מאוד אבל הוא לא יכול להספיק, משום שיש רשויות יותר חזקות ויש רשויות יותר חלשות. כל הרשויות, גם החזקות בשלב הזה של האירוע נמצאות במצב של עומס יתר.

יש לכם תשובה לסלומה, שהעלה את זעקת האנשים עם הפגיעה המוחית?

אני חושב שחלק מהפתרון צריך להיות ממה שאנחנו מציעים כרגע ושמבוסס על ניסיון העבר שלנו, כולל בסבבים קודמים ובקורונה. זה תהליך שצריך לעשות אותו עכשיו, כי אם אנחנו צריכים להיערך למצב שהולך להיות ארוך ואולי יותר מורכב, זה הזמן לעשות את ההיערכות הזאת, שאני חושב שהיא יכולה לעזור גם במיפוי הרלוונטי בכל ההקשרים.

גם בהקשרים של מניעת טראומה וגם בהקשרים של מיגון. מה שעשו בעבר, ואנחנו מבקשים שיתחילו לעשות – אפשר לעשות את זה כמובן באופן הדרגתי – הוא לעזור לרשויות המקומיות. אפשר בהתנדבות אבל לא רק בהתנדבות. לגייס אנשים שנקראים תומך קהילתי, או אב קהילה. אלה דברים שעשו בעבר. הג'וינט כבר התחיל בעבודה הזאת, הוא גייס כבר כסף, אנחנו יודעים מה התקציבים והם לא כאלה גדולים כמו שנדמה. הוא גייס כמות מסוימת אבל זה לא מספיק. אב קהילה או תומך קהילתי מקבל נתונים מהכספת, ומייצר מיפוי ואיתור אנשים עם מוגבלות שאין להם עורף קהילתי, שצריכים השגחה מתמדת, שיש להם קושי ואין להם עורף משפחתי. הוא יוצר קשר ויוצר חיבור, בודק את הצרכים. אם צריך הוא מחפש את הפתרונות. הוא כבר עובד ויש את התו"ל, את תורת העבודה של מי שהוא צריך ליצור איתו קשר. אם הוא מוצא שיש אדם ערירי שנמצא במקום ללא מיגון, הוא יוצר קשר עם פיקוד העורף כדי שימצאו לו פתרון כזה או אחר, אם צריך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל למה להאריך? המילה הזאת קהילה תומכת, קיימת כבר עשרות שנים. הפרויקט של הג'וינט, או לגייס כסף או לממן הוספה ולהקים קהילות תומכות מהמדינה.

אתה צודק, זה מופעל אבל צריך את המעבר switch למצב חירום. כרגע אין אנשים כאלה, הג'וינט התחיל לעשות את זה אבל זה לא מספיק. אנחנו ממש דורשים – סליחה, אנחנו לא דורשים כי אנחנו רואים את כל המאמץ ואת העבודה הקשה של כל הגורמים, וכולם באמת ב-700% של עבודה, וכולם בקיטור גדול. צריך משאבים כדי להפעיל אב קהילה או תומך קהילתי שעושה את הדברים האלה בשעת חירום, זה לא כל כך הרבה ודיברנו על זה עם הג'וינט.

אוקיי. כמו שאמר מיכאל אנחנו רוצים דברים לעכשיו.

זה לעכשיו. עכשיו צריך לעשות את זה.

מה אתה מציע עכשיו? צריך להקים אב קהילה.

צריך לתת לזה תקציב.

צריך לתת לזה תקציב. אין מספיק אבות קהילה, ממש ממש לא, לא בדרום ולא בצפון.

אתה מדבר על תקציב.

כדי שהרשויות המקומיות יוכלו להשתמש בזה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני בן-אדם פרקטי. הגברת מהאוצר, עולה פה רעיון של הג'וינט שכבר קיים, קהילה תומכת. זה היה אצל האנשים בגיל הזהב ולאנשים עם צרכים מיוחדים. הכלי הזה יאפשר בקרה וליווי של משפחות ואנשים עם צרכים מיוחדים גם בתקופת הטראומה. יש פה פוטנציאל להשקעות של יהדות העולם, במיזם משותף איתכם. אני מבקש ממך, לשבת עם הג'וינט ולבחון את הרחבת המיזם הקיים, עם החידוד שמשימתו תהיה מוכנות וליווי טראומה בתקופות חירום. יש כבר משאבים של המגזר השלישי, וצריך למנף את זה, להכניס את זה ולהגדיל את זה.

עם הרשויות. ככה משתמשים גם בכספת נצורה יותר יעילה.

איפה הרשויות? למה הם לא באים לפה?

תודה רבה. אנחנו עוברים ליושב-ראש וועדת הרווחה – יש עוד יושב-ראש ועדת רווחה – במרכז השלטון המקומי. אבי הררי, ראש מועצת אבן יהודה, האם הוא כאן? הוא לא נמצא. נעבור ליפתח בנבנישתי, מנכ"ל משאבים.

שלום רב, אנחנו מרכז משאבים שהקים פרופ' מולי להד. המרכז הוותיק בארץ ובעולם לפיתוח חוסן והתמודדות עם מצבי משבר, כל היבטי טראומה וכן הלאה. אנחנו מפעילים היום את מרכזי החוסן בצפון, למעלה מחצי מיליון איש במודל מסוים שאני רוצה להציע לכם. חלק ממשרדי הממשלה ועוד ארגונים כבר עושים את זה. מעבר למוקדים כאלה ואחרים לטיפול, שבהם בצד השני יושב איש מקצוע או מתנדב. התפיסה הבסיסית של יכולת התמודדות עם משבר בסדר גודל כזה, וזאת התפיסה הבסיסית שלנו, היא להכשיר צוותים מקומיים, לא בהכרח אנשי מקצוע אלא גם וגם. זה יכול להיות כמעט כל אחד. לתת מענה ראשוני, לזהות ולתת כלים בסיסיים לתמיכה. את זה אפשר לעשות באופן מסיבי על ידי וובינרים וחומרים, יש מגוון של דרכים. עשינו את זה ואנחנו עושים את זה עכשיו, לשמחתי, עם רשות החירום הלאומית ועם בית הספר לאיתנות, שמכשיר את עובדי הרשויות ומשרדי הממשלה. אנחנו יוצאים מהר מאוד לסדרה של וובינרים, אנחנו מתחילים עכשיו.

כשתיתנו כלים לאנשים המקומיים, לרשויות המקומיות ולקהילות עצמן לסייע, זה בפני עצמו יכול לייצר מניעה משמעותית של התפתחות של תחלואה נפשית. אני חושב שזה מוקד שאפשר לעבוד איתו, היום, באפשרות הזום ככל שהוא קיים. אפשר להרים וובינרים ענקיים, וכלים מאוד מאוד ממוקדים של וובינרים.
מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

דבר איתנו בעברית. הלכת לוובינרים, דבר עברית.

אפשר להגיע במכה אחת ל-3,000 אנשים, ובשעה וחצי להעביר להם ידע איך לתמוך בחבריהם ובמשפחותיהם שנפגעו, או חשופים באיזשהו אופן. הפצנו לרופאי קהילה איך לזהות טראומה למענה ראשוני, ואיך להבין שמישהו נמצא במצב אקוטי ואפשר לתת לו מענה במקום שכבר יסייע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה מונע מזה להתרחב ולפעול בשטח?

אנחנו עושים את זה בצפון ועושים את זה עכשיו ברשות החירום הלאומית. אני מציע לאמץ את הגישה הזאת יותר. להקים עוד מוקדים זה מצוין והינה זה גם נעשה, סיפר לכם מנכ"ל ער"ן, וגם בזה אנחנו מעורבים. אבל ללכת להפצה רוחבית כמה שיותר גדולה, בכלים בסיסיים ובשפה מדוברת ופשוטה, אפשר לעשות במיידית כמה שיותר. אנחנו במגזר השלישי עושים את זה ביוזמות פרטיות, וביחד עם משרדי הממשלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תשמע, הרעיון טוב. אני בן אדם מעשי, אני אשאל אותך, אחד, מרכזי החוסן בתקציב שלהם כרגע, מתפקדים ועובדים או שאתם בבעיה, ודרושה הגדלה תקציבית? שתיים, אני מבקש מנציגת האוצר, לשבת עם משאבים ולראות את המודל שלו, כי המודל שלו הוא במכפלות. זה להגיד אני אדריך 3,000 אנשים שהם יטפלו בטראומה, ואני עושה את זה בכמה שעות. זאת השקעה אדירה עם מכפלות.

אבל זה קצת מסוכן.

משרד הרווחה מתעסק בנושא הזה, ומן הסתם כל דבר כזה צריך להיות מרוכז במשרד הרווחה. אני יושבת עם משרד הרווחה ברמה שעתית, וכל מה שעולה אליהם מגיע אלינו ומקבל מענה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

את צודקת, ההערה שלך במקום. ינון צריך להוביל את זה אבל לא לבד. משרד הבריאות צריכים להיות איתו. בגלל זה אני צריך את השולחן המשותף הזה.

הוא מקבל גיבוי מלא, אנחנו ביחד.

בעיניי, נורא מסוכן שזה לא אנשי מקצוע.

אני רוצה להתייחס לשאלות שלך ולהערה לגבי נורא מסוכן. אחד, לשמחתי יש קשב גדול במשרד הבריאות, וכבר לפני תחילת האירוע ביקשו מאיתנו לציין את הצרכים שלנו. אני יודע שהרחבה בהקשר הצפון אמורה להיות מאושרת בהקדם. לגבי הדרום אני יודע שזה מאושר. לגבי האמירה שזה נורא מסוכן ומה נדרש, אנחנו לא מדברים על ללמד אותם לטפל. יש דברים ראשוניים שכל אחד יכול לעשות. והדבר הזה יכול לסייע באופן משמעותי.
מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה. יפתח, אני רוצה להציע להקים משלט טראומה. תקראו לו מרכז מט"ר – מרכז טראומה, או מטרי"ה – מרכז טראומה ייעודי הוליסטי. תקימו מרכז כזה שיש בו בריאות, רווחה, ביטוח לאומי, פיקוד העורף, חינוך ומגזר שלישי. תקימו את זה תוך יומיים. ואז תבדקו שיש לער"ן אפשרות לחייג, ושהלכנו לכל מוקד, ודיברנו עם כל מזכיר יישוב על מי שנמצא בסיכון. שעשינו הדרכות לאנשים כדי לעשות מכפלות של טיפול, ושעשינו לכל הרשויות בישראל בתוך שבועיים שלושה את ההדרכה הזאת שדוברה פה. זה לא דבר בשמיים וזה מחייב צורת עבודה בין גופים. כל גוף שהוא לעצמו לא יביא את התוצאה.

אני עובר עכשיו לאנשים שנמצאים כאן. תודה רבה למקוון. קרולינה ברוכי, מדברת על חירשים. בבקשה.

נכון. אני מהאקדמיה. שמעתי על כל המענה שנותנים, נכון שזה מענה חירום בהתחלה אבל הכול ניתן דרך הטלפון. יש לנו אוכלוסייה של חירשים וכבדי שמיעה שלא יכולים לקבל את המענה הטלפוני בכל המוסדות ובכל המענים שנפתחו. הכול דרך קופת החולים, הרווחה. אדוני מהרווחה, ינון, כל המענה שלך הוא דרך הטלפון. יש פה בעיה לאנשים חירשים וכבדי שמיעה. קשה גם לאנשים מבוגרים עם הטלפון. יש פה בעיה מאוד גדולה ואני מבקשת שתתחשבו ברווחה.

גם משאבים אמרו, שתהיה הדרכה פסיכולוגית פוסט-טראומה נגישה. תעלו את שעות התרגום לשפת הסימנים ואת התמלול עבור האנשים האלה. עבר שבוע, אני מבינה, לא לחכות יותר, עכשיו הם כבר צועקים. גם אדוני מפיקוד העורף, אני מבינה שיש התרעה נגישה אבל הם לא יודעים איך להוריד את המחסומים ולעשות את זה נגיש יותר. תעלו סרטון בשפת הסימנים איך אפשר להוריד באייפון ואיך אפשר להוריד בסמארטפון. ההורים שלי חרשים ואני יודעת שיש בשפת הסימנים איך להיכנס לממ"ד, אבל צריך לעשות את זה נגיש בפלאפון האישי, זה מאוד פשוט. אני מבקשת להעלות את התקציב של התרגום לשפת הסימנים ושל התמלול. תודה.

איילת מביטוח לאומי רוצה להוסיף משהו חשוב.

אני רוצה לעשות סדר בנושא. כמו שאמר חבר הכנסת ביטון, הטיפול המיידי למניעת נזקים עתידיים הוא משהו שכבר קיים, במרכזי החוסן של הביטוח הלאומי ושל משרד הבריאות. העניין הוא שמרכזי החוסן לא נמצאים היום בכל הארץ, והתפקוד שלהם לא יכול לכסות את הכול. לכן, מיכאל, בדיוק עובדים על הדבר זה. המשפך יהיה המוקד שמרכז, ער"ן הטלפוני. מעבר לבתי המלון שנמצאים שם נציגים של הרווחה ושלנו ונותנים מענה לכל האוכלוסיות בקו 4-0 או 7-4. המוקד הזה יקבל שיחות ויפנה לאנשי טיפול. ביטוח לאומי מממן – אפרופו אוצר וכספים – 12 פלוס 12 טיפולים לכל אחד עוד לפני ההכרה מביטוח לאומי. לא צריך לחכות להכרה שלנו כדי לקבל את המענה הזה. אני לא יכולה לומר האם יש מספיק אנשי טיפול כדי שיתנו את הטיפול לכולם, אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו יחד עם המשרד הבריאות. הוקצה כסף גם על ידי משרד הבריאות ועל ידי הביטוח הלאומי כדי שיהיה את המשפך. קודם כול מענה טלפוני ואחר כך הפנייה לטיפול ללא צורך בהכרה.

מה עם טיפולים פרונטליים?

תודה רבה. הגברת מרמורשטיין, ארגון על"ה.

אני מארגון על"ה. על"ה נותן מענים מגיל לידה ועד לבוגרים, אפילו לזקנים. מענה לאוכלוסייה של ילדים עם צרכים רפואיים ומיוחדים. גם עיוורים, גם עם מוגבלות פיזית ושכלית קשה. יש לנו מעונות שהם גם באזור צהוב וגם באזור אדום ששם יש אזעקות וכל הזמן נדרשים להתפנות. יש לנו מאות תחת הנהלת על"ה. הם מקשיבים לנו והם באו לבקר, הם מקשיבים לנו בטלפון אבל אני לא יודעת אם לפנות למשרד הרווחה או למשרד האוצר. אנחנו זקוקים עכשיו למענה מיידי כדי שלא יגיעו לפינוי ולא לטראומות של אחרי. אנחנו זקוקים לעוד עובדים, יש מעט עובדים על כל מספר ילדים כדי להתפנות, גם כדי לטפל בהם וגם כדי לתת את המענה.

הרבה עובדות ועובדים לא יכולים להגיע מכיוון שיש כאלה שיושבים שבעה ויש כאלה שלא מוכנים לעבוד כי יש להם ילדים קטנים בבית. אנחנו צריכים לקבל במקום זה עובדים. עד עכשיו השתמשנו במתנדבים אבל המתנדבים הם לא לעולם והם לא יודעים את המקצוע כדי לעשות את זה בצורה נכונה. לכן, אנחנו צריכים משאבים לכוח אדם, לתגבר כוח אדם, לתת כסף לכוח אדם. כסף לציוד שאנחנו צריכים למענה של תוכניות מקצועיות וגם למטפלים, כדי שנוכל לתת לילדים שלנו ולחוסים שלנו את מה שהם צריכים. במיוחד שזה הולך להיות משהו ארוך ולא משהו נקודתי של כמה ימים. תודה.

סמי קידר.

מנכ"ל איגוד הל"ב. לאיגוד הל"ב יש 120 עמותות שפרוסות מתל חי ועד אילת. אנחנו מפעילים אותם למרות שיש הנחייה חד-משמעית לסגור אותן. למשל בבני ברק, השאירו את המקום פתוח למרכזי היום וקראו לזה מרכז יום נייד. הם נותנים ביקורי בית ונותנים אספקה של ארוחות. קיים קשר טלפוני רציף, שולחים את העובדות, יש מפגשים מקוונים בזום ובטלפון והם משקיעים את כל המרץ כשהם עושים את זה.

דבר נוסף, מה שהיה באשכול בדרום. לצערי, בדרום העמותה חטפה הפגזות וגם חדירת מחבלים. לצערנו, עובדת בשם סתיו קמחי נהרגה, דביר קרפי נהרג במקום, איש המחשבים נהרג והבן של העובדת שמרכזת את הנהלת החשבונות נהרג. רבותיי, למרות הכול, הם ממשיכים לתת את השירות לזקנים איפה שהם נמצאים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הרווחה, אנחנו מבקשים לקבל הנחיות מדויקות, איך אנחנו נותנים תגמול לקבוצה שעובדת, לאותם עובדים ועובדות למרות שמרכז היום סגור, ואנחנו שולחים אותם לעבוד בבתים שלהם. עברנו ניסיון בקורונה, בקורונה האנשים היו בבתים, כשהאנשים היו בבתים המצב היה חמור מאוד, כי הם לא לקחו תרופות והם אנשים מבוגרים. הם שוכחים להתקלח והם לא מתלבשים. לכן, איפה שאפשר לפתוח צריך לפתוח כדי שהם יגיעו ויראו את המקום ויטפלו בהם. תודה רבה.

תודה רבה. אבי אורן, המועצה לשיקום פסיכיאטרי.

שלום לך, כבוד היושב-ראש. ברשותכם, אני רוצה לדבר על הטווח הבין-משרדי, איפה אנחנו נופלים בין הכיסאות. המדים שלי פה, אבל בגלל שדיויד נמצא הוא יענה על השאלות הצבאיות. אני ראש תחום מוגבלות וזקנה בפקע"ר במילואים, ויושב-ראש המועצה הארצית לשיקום פסיכיאטרי. אדוני, יש שלושה עקרונות בחירום. אחד, הרשות היא המלכה, כולנו עובדים של הרשות, זה העיקרון הראשון שמלמדים אותנו.

זה עובד? זה בסדר?

תכף אני אגיע למה שעובד ומה שלא עובד. הדבר השני, מחלוקת אחריות לאחריות משותפת. כל המחיצות נופלות, בטח ובטח באירוע בסדר גודל כזה. השלישית, סגירת מעגל. יש לנו נטייה להעביר אחריות. אתה הבאת את זה אליי ל-106, אני מעביר לעמותת על"ה, עמותת על"ה מעבירה למרס"ל ומשם זה עובר למשרד הרווחה, ובסוף זה חוזר לבן-אדם. אם אתה מקבל פנייה ולא סוגר מעגל חבל על הזמן שלך. שלושת העקרונות האלה עד עכשיו לא מתבצעים. אני אומר את זה גם בתפקיד שלי, אני כרגע על אזרחי כאן, אבל כל שאלה בנושא הצבאי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בגלל זה צריך את המשלט הזה. כדי לסגור מעגלים.

נכון. המשלט הזה נמצא במרס"ל. אני כרגע מדבר על התחום של השיקום הפסיכיאטרי. אני יועץ של שר הבריאות, לא תמיד אני מצליח לתפוס את השרים. אבל כרגע זה לא עובד. בתי החולים הפסיכיאטרים רידדו את התפוסה ב-50% בגלל שאין להם ממ"דים. כולם יצאו לקהילה עכשיו.

לאן הם שלחו את האנשים?

לקהילה.

לבני משפחות.

שם יש ממ"דים?

יש למשפחות, לקהילות התומכות, להוסטלים. ההוסטלים בדרום מורעבים בשגרה ובטח ובטח לא מצליחים לתפקד בחירום. כלומר, אני היום שקוע בחיפוש מתנדבים להוסטלים וליחידות שיקום. זה מה שאנחנו עושים. זה כרגע העיסוק המרכזי שלי.

אנחנו צועקים עליו שנים שזה מה שיקרה. בשגרה יש בעיות ובחירום - - -

יש לנו קושי. אני פונה לרווחה הרבה פעמים – סלח לי, אילן, וסלח לי, ינון – בצרכים רווחתים. צריך להבין, משרד הבריאות עושה שירותי שיקום לא שירותי מזון. הוא לא תומך במזון, הוא לא תומך בביגוד. הוא נותן אנשים מומחים לשיקום. אני דוקטורנט בעבודה סוציאלית בשיקום, אני לא יודע לספק מזון. הם האזרחים שלכם והם קודם כול התושבים שלכם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבי, אל תעשה את זה. אל תגיד שלכם, אנחנו פה עכשיו ביחד. אתה תשב עם ינון לפגישת עבודה, ותראה שתקבל טיפול אחר. אין שלנו ושלכם.

אני חייב להגיד שאני עובד עם כל ראשי המנהלים, עם יריב ועם חגי אופיר, ואנחנו עובדים יחד מצוין. אבל בשטח בלשכות הרווחה אנחנו נופלים. כשאני בא ומבקש מזון למשפחה עם שני הורים שמתמודדים עם הפרעה פסיכיאטרית וארבעה ילדים היא אומרת לי שהוא שייך למשרד הבריאות, זה לא תקין ולא יכול להיות ככה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כשאני הייתי ראש עיר, והפניות האלה הגיעו אלינו, גם כשלא היה לנו כסף והיינו עירייה ענייה, אין פניה כזאת שראש העיר לא יביא את המזון לבית. אין מנהל מחלקת רווחה - - -

לא כל ראשי הערים הם מיכאל ביטון.

צריכה להיות הנחיה ברורה של משרד הרווחה.

לא תמיד יודעים עליהם, מיכאל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אם הוא אומר שהוא פנה על אדם שאין לו אוכל בבית. אנחנו עשינו ביטחון תזונתי וחיפשנו את המשפחות שאין להם.

גלשנו לנושא כאוב מאוד. אבוי לאלה שנמצאים תחת משרד הבריאות. אשרי אלה שנמצאים תחת משרד הרווחה. אני אומר את זה מתוך הרבה ניסיון בעניין הזה בוועדה. ולכן, אתה פונה למשרד הרווחה ולא פונה למשרד הבריאות כי אתה אומר שמשרד הבריאות לא נותן את המזון, בהרבה מאוד דברים הוא לא נותן. צריך לעשות רוויזיה אחרי המלחמה, בעזרת השם, לא עכשיו. עכשיו אנחנו מדברים רק על נושא המלחמה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

נכון.

אני רוצה לעבור לגברת סרגוסטי.

אני מארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם ולאנשים עם מוגבלות. אני רוצה להדגיש ולחדד שני נושאים שכבר עלו. ערן טמיר מהנציבות דיבר על הצורך שתומך קהילה. ערן היה עדין ואמר, אנחנו מבקשים, אז אנחנו דורשים שהמשרדים ימצאו את הדרך לתקצב את הדבר הזה – עכשיו, לא לחכות עד ש- - ועד ש- המערכות שבשגרה לא עברו והורעבו לאורך שנים, כמו שענבל אמרה. המערכות האלו עכשיו קורסות, ולכן צריך עכשיו ומייד לתת פתרון שגם יחזיק מעמד לאורך זמן. אי-אפשר לבנות על מתנדבים של החברה האזרחית עם כל הרצון הטוב, אי-אפשר לעשות עוד פלסטר ועוד פלסטר שעוד שבועיים יקרוס. צריך עכשיו לבנות פתרונות, אנחנו באירוע שעומד ללוות אותנו לאורך הרבה מאוד זמן, אני מקווה שהמלחמה תסתיים מהר אבל הגלים של הדבר הזה יימשכו.

אני רוצה להמחיש מהי המשמעות של תומך קהילה. אנחנו יודעים שכשמישהו מרים את הטלפון באים אליו ויתנו לו את המענה. יש אנשים שלא יעשו את זה, אם לא יגיעו אליהם ולא יפנו אליהם. אנשים שלא מסוגלים לצאת מהבית לקנות אוכל, אנשים שלא מסוגלים לצאת מהבית להזמין תרופות. אם לא יהיה את המישהו שירים אליהם טלפון, וכשהם לא עונים הוא יבוא וידפוק להם על הדלת, ויברר מה הם צריכים, וידאג לתת להם את המענה, זה לא יקרה. זה לא יכול להיות מבוסס על פילנתרופיה, זה לא יכול להיות מבוסס על התנדבות. זה צריך להיות חלק אינטגרלי מחובתה של רשות מקומית, ושל משרד הרווחה לעשות כלפיי אנשים עם מוגבלות וכלפיי זקנים – כל רשות בתחומה. חייבים לפתור את זה עכשיו כדי שזה יתקיים.

תודה. ענבל חרמוני, שם ותפקיד.

אני עובדת סוציאלית ואני יושבת-ראש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. קודם כול, אני רוצה לציין בהזדמנות הזאת שלושה עובדים סוציאליים שנרצחו. ישראלה ויצן ומשה ידידיה רזיאל, שניהם נרצחו בכרם שלום בהגנה, הם היו חלק מכיתת הכוננות. ועובדת סוציאלית סיגל לוי מנתניה שהייתה במסיבה במסגרת תפקידה כעובדת סוציאלית. מספקים במסיבות האלה תמיכה לאנשים שבגלל הסמים וכל מיני דברים אחרים מתפלף להם משהו – סליחה על הניסוח העממי, אוצר המילים שלי לא משהו בימים האחרונים – ובמסגרת תפקידה במסיבה היא נרצחה. יהי זכרם ברוך.

אני רוצה להגיד שברשויות המקומיות, במשרד הרווחה, בביטוח הלאומי ובכל המקומות. גם הקב"נים בצבא, גם העובדים והעובדות הסוציאליים, עובדי צה"ל או במילואים, עושים עבודה מדהימה – אין ספק. משרד הרווחה עושה כל מה שהוא יכול כדי להתארגן, ובכל זאת – אני מאוד מאוד מחוברת לשטח ומחוברת לעובדות – קרוב ל-2,000 עובדות סוציאליות בכל הארץ מתנדבות בימים אלה. וגם לעובדות ברשויות, ואני רוצה להגיד על זה כמה דברים.

אני רוצה לסיים. אני מבקש שתגידי במשפט אחד מה את רוצה.

אני עדיין לא התחלתי. אני כנראה לא אצליח במשפט אחד. קודם כול, אני רוצה שהיום יתחילו לקלוט – תאיר, לקלוט, ינון – עוד אלפי עובדים ועובדות סוציאליות ופסיכולוגים ופסיכיאטרים – שיהיה לנו בהצלחה עם הפסיכיאטרים כי אין בארץ אבל זה לנושא שיחה אחרת.

אם היום לא יתחילו את תהליכי הקליטה האלה, אנחנו נמצא את עצמנו, ואני אומרת לכם כי אנחנו כבר במצב קשה. אני מבקשת ומתחננת – עברתי מדרישה לתחנונים – אני מבקשת ומתחננת ממדינת ישראל, ומתחננת אליך, יושב-ראש הוועדה המכובד, לעשות כל מה שצריך. השטח זועק לעוד אלפי אנשי טיפול. מה שמחכה לנו פה בשנים הקרובות, זה קטסטרופה לאומית. צריך להרים את המדינה הזאת ואת האזרחים פה מעפר ומאפר. זה מה שצריך לעשות, וצריך המון כוחות בשביל זה.

אני נורא שמחה שיש מודעות היום לטיפול ולטראומות וכולי. אבל חייבים להבין, המעגלים הראשונים, והם מטופלים ראשונים וזה מצוין, אבל יש אנשים באופקים, בשדרות, באשקלון, בנתיבות ברהט ובפזורה שאין להם שום מענה. יש מענה של הרווחות המקומיות שקורסות. הן קורסות, ואני יודעת את זה בידיעה ברורה.

אני רוצה לשאול כי זה לא עלה פה פעם אחת, מה המענים לחברה הבדואית? מה הם? האנשים שם בלי מיגון, האנשים שהחברה הישראלית עכשיו – וצריך לשים את הדברים על השולחן – עוד יותר דוחה אותם ממנה בגלל המצב. מה אנחנו עושים עם זה כוועדת רווחה? אדם הוא אדם הוא אדם. עלינו לדאוג בעצם לכולם.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד גם לינון, שהנושא של תכלול – לא תכלול אלא כמו שחבר הכנסת מיכאל אמר – אני אקרא לזה מינהלת. כל הפן האזרחי: שיכון, בטל"א, רווחה ובריאות. חבר'ה, צריך לשים את הדברים על השולחן.

וחינוך.

וחינוך. בימי שגרה כלומר עד היום, משרדי הממשלה לא יודעים לעבוד יחד. ואם אנחנו לא נדע להסתכל על זה בעיניים וביושר לא נדע גם לתפור את זה. הייתי שמחה אם משרד ראש הממשלה היה עושה את זה, אבל אני לא בטוחה שניתן לצפות ממנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יכול להיות שהוא ייקח את המשימה הזאת. הוא לא כאן, אבל אנחנו נפנה אליו.

תודה רבה.

יכול להיות, מעניין איך זה ייצא לפועל. אבל מה שאני רוצה להגיד שאם זה לא קורה, כבוד היושב-ראש, אם הוועדה הזאת לא תדאג שזה יקרה, כולל קליטת אלפי מטפלים שיעזרו גם לחבר'ה שלכם באוצר – למרות שלפעמים אנחנו כועסים עליכם – אנחנו נמצא את עצמנו עוד שנה או שנתיים ממשיכים להיות חברה מרוסקת. כל הכוחות והאדרנלין שיש עכשיו לאנשים לא יישארו, אי-אפשר לבנות על התנדבות.

סטפן קליינמן, בבקשה.

אני מנכ"ל עמותת משפחות בריאות הנפש. אני רוצה לציין שמאז שנכנסנו למלחמה העמותה לנו נותנת תמיכה דרך הטלפון לבני המשפחות. קו התמיכה שלנו מופעל על ידי אנשים שעברו הדרכה. אתם מוזמנים להגיע אלינו דרך האתר של העמותה. אני רוצה להודות לחברי אבי אורן על הדברים שקשורים לבריאות הנפש. אני מבקש גם לציין, ואני מבקש שהאנשים מהרווחה יקשיבו. אומנם ל-30% ממתמודדי הנפש יש סל שיקום אבל צריך לזכור שיש רק ל-30%, ל-70% אין סל שיקום. אני מבקש שתבינו כפי שאבי אורן אמר, שלא מעט מתמודדי נפש שוחררו לבתים שלהם, והטיפול בהם נופל על המשפחות. מה שנדרש כרגע מהרווחה הוא לבדוק איפה הרווחה יכולה לעזור לבני המשפחות האלה, שנמצאים במצוקה גם בזמן רגיל. אנחנו יודעים שמערכת בריאות הנפש מורעבת גם ברגיל.

גם הרווחה מורעבת, כולנו רעבים.

לא יודע, המבטא ההונגרי שלי בעייתי, אבל זה מה שאני יכול להגיד.

הרשימות של מתמודדי הנפש נמצאות אצל מנהלות מחלקות הרווחה? הן יודעות מי האוכלוסייה?

רגע, רגע, אמרתם שיש כספת.

בכספת יש.

זה נמצא בכספת.

אני מבקש להודות לעדית סרגוסטי על הדברים שלה. תודה רבה לכול מי שעובד, כי מצבנו קשה כיום.

רויטל לן כהן, שעוסקת בילדים. בבקשה.

אני עורכת דין מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני אעשה את זה ממש במהירות. יש לי כמה נקודות. אחד הדברים שראיתי מייד הוא שבמבנה המלחמה המשרדי אין שום התייחסות לאנשים עם מוגבלות. אני לא יודעת למי במבנה המלחמתי אני יכולה לפנות. זה בסדר שיש את מינהל מוגבלויות, אבל אם יש מבנה גם אנחנו צריכים להיות שם, אנשים עם מוגבלות בכלל לא רק ילדים.

גם בדיון שהתקיים קודם, ההתייחסות הייתה בעיקר למסגרות, פינו מסגרות וכולי. יש אנשים שגם גרים בבית, הם חיים בקהילה, זה שיש הוסטל ברחוב לא הופך אותו לחיים בקהילה. אנשים שגרים בדיור עצמאי נתמך או לא נתמך. אנשים שברגיל מקבלים שירותים מהרווחה, אנשים שלא מקבלים ברגיל שירותים מהרווחה – כלום. נכון שיש מקומות נקודתיים ברשויות מסוימות שלקחו יוזמה והתחילו להתקשר, אבל זה צריך להיות מערכתי ומובנה, וצריך להיות באיזשהו פיקוח שלכם כדי שיגיעו בסופו של דבר לכל אחד. זה חייב להיות ב-outreach, יש אנשים שבמצב הזה לא מסוגלים לפנות.

צריך לקחת בחשבון שיש משפחות שיש בהן ילד עם מוגבלות ויש משפחות שההורה הוא עם מוגבלות. יש משפחות שתומכות בבן משפחה עם מוגבלות. צריך להבין שזה יותר רחב ממה שביום-יום. אחד הדברים שלא נתנו עליו את הדעת וזה משהו שאנחנו מקבלים עליו פניות ברמה יומית כל היום, הורים שהם מטפלים בילד או באדם עם מוגבלות שהוא מעל גיל 21 וחי בבית. כי כל מה שמתייחס בדיני עבודה וברמה של מלחמה מתייחס עד גיל 21. אבל יש גם אנשים בגיל 30 ו-40 שחיים בבית, חלקם סיעודיים וחלקם לא, והם זקוקים לעזרה. לא יכול להיות שאין התייחסות לזה בדיני העבודה בתקופת מלחמה. חלק מההורים האלה או מבני המשפחה האלה הם עובדים חיוניים, גם לזה צריך לתת את הדעת.

נושא מעונות יום שיקומיים, במקומות בהן לא ניתן להפעיל את המסגרות צריך לחשוב איך כן נותנים את השירות לילדים האלה. השירות הזה הוא שירות מציל חיים עבור חלק מהילדים האלה. דיברו על זה פה ואני רוצה לדייק, יש מחסור חמור מאוד לא רק בעובדים סוציאליים, יש מחסור חמור מאוד במטפלים ממקצועות הבריאות: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנחנו מדברים על זה בוועדה הזאת. אחרי שמשרד ראש הממשלה עוד בגלגוליו הקודמים, סוף-סוף נאות לבדוק, אנחנו יודעים שהיום מדובר על מחסור שבשגרה של כ-8,000 מטפלים במקצועות הבריאות. מה אנחנו הולכים לעשות עם זה? זה לא רק נקודתית עכשיו, זה כמו שאמרו פה לפניי, יש לזה השלכות.

ההמשך יהיה בדיון הבא, בעזרת השם.

שתי נקודות אחרונות.

לא, לא. אנחנו עוד נקיים דיוני מעקב. יש ישיבות סיעה.

אדוני, אחרון, לגבי מתמודדי נפש שגרים בקהילה. אי-אפשר שלא לתת לזה התייחסות.

דיברת על זה, ואני מזדהה עם זה. אני רוצה שמנכ"ל משרד הבריאות ייתן לנו דברי סיכום.

רגע.

הישיבה הבאה, בעזרת השם, תהיה ישיבת מעקב.

אנשים הגיעו מאילת.

תוכנית עבודה שלמה בלי מערך סוציאלי, בלי התייחסות למזון.

הישיבה נפתחה ב-12:30 ואנחנו כאן כמעט שעתיים. אנחנו חייבים לסיים אותה עכשיו. לכן, אני מבקש ממנכ"ל משרד הרווחה - - -

אנחנו רוצים לדבר על פגיעה מינית.

אוקיי, בישיבת המעקב, בעזרת השם. המנהלת תרשום אתכם.

למה לחכות עד לישיבה הבאה?

למה לחכות? תן לנו לסיים ולהציג את הדברים.

מנכ"ל משרד הרווחה, בבקשה לסכם.

הוא דיבר מספיק.

זה ממש לא בסדר.

בן-אדם מגיע מאילת בהתנדבות.

זה ממש לא בסדר. אנשים הגיעו לכאן ונסעו עד לכאן, אתה צריך לתת להם לדבר.

אנשים הגיעו לפה מאילת.

אליקו, שאתה תגיד שזה ממש לא בסדר, אחרי שאתה יושב פה בכל דיון ודיון ומקבל רשות דיבור.

מה זה עוזר לי אם אני לא מדבר.

ואתה תמשיך לקבל את רשות הדיבור. אני מקבל באהבה את הדבר שאמרת שזה לא בסדר, אבל אין לי ברירה.

למה?

כי הישיבה חייבת להיסגר, יש ישיבות סיעה.

תן לנו עוד עשר דקות לסיים את הדברים שלנו.

אנחנו יושבים כבר שעתיים רצופות.

מה יקרה אם נשב עוד עשר דקות?

לא קיבלנו תשובות.

בעזרת השם, תהיה ישיבת מעקב. אנחנו ממילא צריכים להמשיך, אנחנו לא סגרנו את הדיון. אנחנו נקיים ישיבת המשך ומעקב.

אבל המלחמה היא עכשיו. אנחנו במצב אקוטי.

המלחמה עכשיו ומה שיש לנו להגיד הוא מהשטח. אני בא מהמלונות.

האם המנכ"ל רוצה לדבר?

אין אפשרות לעוד עשר דקות, אדוני?

עוד עשר דקות.

ידברו שלושה אנשים.

אדוני המנכ"ל, בבקשה, דברי סיכום.

אני רוצה לסכם ולהגיד שאני הקשבתי בקשב רב לכל מה שנאמר פה. מערכת הרווחה ביחד עם משרד הרווחה, כי אנחנו לא פועלים לבד, אנחנו לא פועלים בחלל סגור.

בואו נצא, כנראה לא סופרים אותנו.

רגע, בבקשה, בבקשה.

זה ממש לא בסדר, אני נוסע 600 ק"מ בשביל שאדוני ידבר. תן לנו לדבר גם מהשטח. אתה הגעת לאילת למלונות? הגעת? תגיד לנו פה, קבל עם ועדה.

אני שלחתי סמנכ"ל בכיר שלי וראש אגף בכיר.

לא שלחת, לא שלחת לכל המלונות. תגיד את האמת, כמו שצריך.

שני עובדים ועוד 30 עובדים סוציאליים. אני אומר, ואני עונה לך למיקרופון, וכולם שומעים אותי. שלחתי סמנכ"ל בכיר במשרד.

לא יודע, לא ראיתי אותו במלונות שלנו. יש לי אנשים עם סיוטי לילה.

שלחתי גם מנהלת אגף בכירה, עו"סית ועוד 30 עובדים סוציאליים.

אני לא ראיתי אותם במלונות שלנו.

המחלקה לשירותים חברתיים בעיר אילת עובדת שם מהיום הראשון ללא הפסקה. כן, זה מה שעשיתי בעיר אילת. אני מוכן לתת לך שמות ומספרים. בשמחה.

בבקשה. אני לא מחפש שמות. היית בכל המלונות?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אליקו, אתה היית בכל המלונות?

אני ביקרתי במלונות ויש הבדלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני מבקש ממך, אני מכיר אותך, ואתה בנייד שלי על בסיס יום-יומי.

הלוואי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה זאת אומרת?

הלוואי ואני אהיה איתך ביום-יומי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה לא כותב לי כל יום בנייד?

לא כל יום. לא צריך להפוך אותי לכזה. אני כן דורש סידרתי את מה שראשי הרשויות לא.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אל תגיד דבר שהוא לא נכון.

מה לא נכון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בכל המוקדים יש אנשי רווחה.

אין. לא נכון. ביו-ספלאש אין. אני במלון יו-ספלאש ואין לנו, אני הולך למלונות אחרים. אני בא מהמלון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש עכשיו באילת עשרות עובדים סוציאליים שהולכים למלונות ברגע הזה. הגיעו צוותים, שלחנו ממוקד הכנסת צוותים.

אתם טוענים שאני משקר ואתם צודקים?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תשמע, יש מה לתקן, אבל לא לתקוף את המנכ"ל באופן שאתה עושה. אנחנו רוצים להשלים את הטיפול.

אני לא תוקף את המנכ"ל. אנחנו עם פוסט-טראומה ואתם רוצים להרחיב לנו את הפוסט-טראומה?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו נטפל בכל פוסט-טראומה ברמה האישית.

אני מחכה עד שיגיע העובד הסוציאלי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו נלווה אותך בכל מה שאתה צריך – אישי.

לא אותי. אני באתי לזעוק את הזעקה של 17 אלף מפונים, של תושבי שדרות.


מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני מתכוון להקשיב לך גם אחר כך. בסדר?

תודה רבה.

אדוני המנכ"ל, האם אתה יכול להשלים את דבריך?

כן. אני רוצה להגיד שאנחנו פועלים ונפעל ביתר שאת מול משרד הבריאות. כדי לייצר שיח ושיתוף פעולה מלא שיש לנו בכמה חזיתות אבל לא בכול. אני רוצה להגיד משפט אחרון, אנחנו עובדים כרגע, חבר הכנסת מישרקי, שאל לגבי התוכנית העתידיות, וענבל דיברה לגבי מה שנעשה בעוד כמה שבועות כי אי-אפשר להחזיק את זה ככה. אין לי תשובה, התשובה שלי היא שיש צוות כרגע, צוות אסטרטגי במשרד הרווחה שעובד על הדבר הזה, ותהיה תוכנית תוך מספר ימים ספורים.

אנחנו מדברים על כ-14-13 אלף עובדים סוציאליים ברשויות. יש לנו מחלקות שפ"חים – שירות פסיכולוגי חינוכי. אתה היית ראש עיר, אדוני, אתה יודע. יש לנו מתנדבים בכמויות גדולות שאנחנו רק צריכים לדעת לנהל אותם בצורה נכונה ולאורך זמן. צריך לבחון איך מתגמלים אותם על זה ואיך מנהלים את האירוע הזה לאורך זמן. אני לא יודע לתת תשובה עכשיו, אני כרגע מתעסק בכאן ובעכשיו. הצוות האסטרטגי של המשרד כבר התחיל לעבוד על זה בשיתוף פעולה עם עוד משרדים.

דבר נוסף, יש הצעת מחליטים שכבר רצה והיא בטיוטות. ההצעה מדברת על צוותים שונים של משרדי הממשלה. משרד הרווחה אמור לעמוד בראש צוות של חברה וקהילה: בריאות, חינוך, רווחה ועוד מספר משרדים, כדי לדבר ולראות על היום של אחרי. מה עושים, אל מול האוכלוסייה בעוטף וגם מעבר לכך. הממשלה קצת פועלת בכיוונים האלה ואנחנו עוד לא יודעים לתת תשובות על הכול. אני מבטיח לכם שמהערכת עושה כל מאמץ.

דבר אחרון, אני רוצה להגיד מפה, למסור לחבריי העובדים הסוציאליים, אני מנכ"ל המשרד הזה פחות משנה ואני מסתובב במערכת הרווחה בערך חמש שנים. זאת שעתם היפה של העובדים הסוציאליים, הם נמצאים בכל פינה. צר לי לשמוע על ההשמצות שעולות.

זה לא השמצות, תתבע אותי דיבה.

סליחה, אדוני. העובדים הסוציאליים מכל הרמות גם בעמותות וגם ברשויות וגם במשרד - -

תגיד אני טועה, אני לומד מהשטח. אל תגיד שאני משמיץ.

- - עושים כל מאמץ.

הדבר היחידי הוא היושרה שלי ואתה לא תיקח לי אותה. אתה תתנצל ואתה תחזור בך.

אני לא אמרתי שום דבר על היושרה שלך.

ינון, ינון, דבר אליי.

אתה תחזור בך על מה שאמרת. אתה תתנצל ואתה תחזור בך. תבדוק בהשמצות, כי אם התכוונת אליי, אתה תחזור בך.

אני לא השמצתי אותך, חס וחלילה.

לא, לא, לא, אמרת שאני משמיץ – אתה תחזור בך.

חס וחלילה. אדוני היקר, אני לא יודע מה שמך. לא דיברתי עליך.

אתם יכולים להוציא אותי, זה יהיה הכי טוב שבעולם שיוציאו אותי.

אני מתנצל בפנייך על אף שאין לי על מה, כיוון שלא דיברתי עליך בכלל. אני פשוט שומע בתקשורת.

אתה לא יודע. אתה לא נמצא בכל השטח, אדוני, עם כול הכבוד.

אדוני המנכ"ל.

אני ממש לא דיברתי עליך, אני מדבר כמי שמונה להיות אחראי על מערכת הרווחה מתחת לשר הרווחה. חשוב לי, ואנחנו שומעים בתקשורת, ושומעים לעיתים אנשי ציבור שונים ומובילים דעה, שמעת לעת קצת משמיצים, וקצת אומרים דברים לא ראויים על העובדים הסוציאליים. אני חושב שזאת שעתם היפה. אני חושב שצריכה לצאת קריאה מהוועדה שאחראית עלינו.

זאת גם שעתו היפה של העורף שסופג את זה.

סליחה, אני מתנצל. העובדים הסוציאליים עושים כל שביכולתם. והיה חשוב לי להגיד את זה. ואני מודה לך מאוד על ההזדמנות לדבר.

תודה רבה. תודה לכל אלה שבאו. לישיבה הזאת תהיה ישיבת מעקב. המנכ"ל אמר שתוך כמה ימים תהיה תוכנית. אדוני המנכ"ל, אנחנו רוצים לראות את התוכנית מקרוב, אנחנו נעשה ישיבת מעקב. ישיבה זאת נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:35.