פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

48

48
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
21/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"ד (21 בנובמבר 2023), שעה 14:18

תמונת המצב של המסתננים והמומחים הזרים בענף המסעדות בראי המלחמה ובחינת הצורך בעובדים זרים לענף

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר

דינה דומיניץ - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עינבל משש - מנהלת מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

ישי לוי - רשות האוכלוסין וההגירה

יאיר אלבין - מנהל אגף בכיר מסחר ושירותים, משרד הכלכלה והתעשייה

תמר מירסקי - משרד הכלכלה והתעשייה

לינא סאלם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, רפרנטית עובדים זרים, משרד המשפטים

דינה דומיניץ - עו"ד, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

לטם נויהויז - סטודנטית, היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה, משרד המשפטים

אביבית אסרף - מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

מאיר דוד - מנהל מנהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה

יקיר ליסיצקי - סמנכ"ל רגולציה, בעלים של מס' מסעדות בתל אביב, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

ארנון וולוסקי - מנכ"ל ארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל

עמית גרוס - עו"ד, שדלן, יועץ משפטי, ארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל

אילן זגדון - מייסד ויו"ר פורום המסעדות

ורוניקה רוזנברג - מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל

עידן אורן - ארגון חברות הניקיון בישראל

יניב פרץ - ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

נעה בן שבת

דיקלה טקו

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תמונת המצב של המסתננים והמומחים הזרים בענף המסעדות בראי המלחמה ובחינת הצורך בעובדים זרים לענף

צוהריים טובים. לפני שאפתח בדברי פתיחה, אני מבקש לדעת איזו נציגות משרדית הוזמנה לדיון ולא הגיעה או שנמצאת בזום.

משרד האוצר.

משרד האוצר. מי במשרד האוצר? אוקיי, אז קודם כל, למשרד האוצר מאושר. כי גם נועה נמצאת במשרדים. שאר המשרדים פה.

טוב, אז צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא תמונת המצב של המסתננים והמומחים הזרים בענף המסעדנות בראי המלחמה ובחינת הצורך בעובדים זרים לענף. כמו בכל ישיבה, חשוב לי לפתוח ולשלוח בשם כולנו חיזוקים לכוחות הביטחון הפועלים יומם ולילה להכרעת המלחמה. כולנו מתפללים לשובכם בשלום הביתה. לשלוח מכאן את איחוליי להחלמה מלאה לפצועים. איחוליי הכנים ותפילותינו המרובות לשחרור החטופים. ובצער ובכאב, להוסיף שוב פעם את כאבי והשתתפותי בצער המשפחות השכולות, שמספר הולך ונערם ופונה לבורא עולם שיגיד די לצרותינו, כשידינו תהיה על העליונה.

אז כאמור, הדיון הזה נקבע בהמשך לשני דיונים שעסקו בהבאת עובדים זרים לענפים נוספים, בעקבות המחסור בידיים עובדות. כידוע לכם, לגישתי, הצורך בתגבור בידיים עובדות זרות זה צורך שהחל עוד לפני המלחמה. ותוך כדי המלחמה הצורך גבר וצף יותר לגבי ענפים שלא זכו לקבל הכרה כבעלי זכות להבאת עובדים זרים.

הוועדה השתכנעה כי ישנם עיסוקים בענף המסעדנות בהם בלתי ניתן ואפשרי לגייס עובדים ישראלים גם אם יוצע שכר גבוה – למשל שוטפי כלים וניקיון. אני בטוח ומשוכנע שאף נציג ממשלה לא היה מוכן להיות שוטף כלים, גם לא בשכר של 30,000 שקלים בחודש. בוא נגיד את האמת. זו המציאות. שלא יגידו לי שסטודנטים ישראלים יגיעו לשטוף כלים. ולצד זאת אני אומר שכמה שגורף זה לא יהיה, אני עדיין תמיד מצפה ודורש מכל ענף שמבקש לקבל הכרה ומקבל אצלי במה, שישקף לי את הפעולות הכנות והאמיתיות שהוא וענף שהוא מייצג נקטו כדי לגייס עובדים ישראלים. חשוב שנבין שככל שאני יותר פועל למען ענף מסוים, כך אני יותר דורש ממנו תשובות ברורות. אני מבהיר שענפים שאני מבקש מהם שיראו לי וישקפו לי את המהלכים שהם ביצעו. ויכול להיות שהם ביצעו, אבל הם לא משקפים לי – הם באותו רגע הפסידו מניות מכובדות שהיו להם אצלי. אני הבהרתי את זה כבר בישיבות קודמות.

אז דוגמה לכך שיראו את הדיונים בוועדה היא שהוועדה הזו השתכנעה שגם קבלני שיפוצים, שעד היום לא היו זכאים להעסיק עובדים זרים, אכן זקוקים לכוח עבודה זר ולא פלסטינאי. ואני שמח לבשר לכם, למי שעדיין לא עודכן, שהדיונים נשאו פרי יחד עם רשות האוכלוסין. וכיום קבלני השיפוצים רשאים להעסיק עובדים זרים. אנחנו נצטרך לטייב את התהליך ולוודא שהאישור הזה ניתן, תוך כדי ייעול וחסיכה בבירוקרטיות.

אני מבקש לדעת קודם כל מה היקף הפעילות של ענף המסעדנות בזמן מלחמה. לקחת בחשבון, אגב, שכשאומרים ענף המסעדנות זה בכלל ענף האוכל, המזון. כי אולם אירועים הוא ענף אוכל, אבל הוא לא מסעדה והוא עדיין נצרך לאותו כוח אדם. ומדובר בהיקפים גדולים. אני אבקש לדעת מה היקף המחסור כעת בעובדים, על סמך מה מבוסס אותו אומדן. את זה אני אשמח לשמוע קודם כל מנציגי המסעדנים וממשרד הכלכלה. ואני מבקש שתתייחסו אך ורק למחסור בעיסוקים הרלוונטיים. אין לוועדה עניין שיהיו מלצרים זרים, מנהלי חדר אוכל זרים.

ואני אומר את זה כי נתקלתי בזה. כמו שאתם יודעים, כשצף נושא אני יוצא לחקור אותו בשטח. גם כלקוח סמוי וגם באופן רשמי. אני משתף אתכם ששבוע שעבר תוך כדי דיון וסיור שקיימתי עם התאחדות בתי המלון, הגעתי לבית מלון ובאופן בלתי מתוכנן פשוט חמקתי לחדר האוכל ופגשתי שם עובד סודני נחמד ואדיב, שהוא מנהל משמרת בחדר אוכל בבית מלון. כששאלתי אותו כמה זמן הוא מנהל, הוא אמר שחצי שנה הוא בבית המלון. היה מלצר ומרוב שהוא טוב אז קידמו אותו להיות מנהל. אני עם המציאות הזאת לא משלים ולא מקבל. ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון.

לפני שאני אגלוש לשאר השאלות, ברוכה הבאה עו"ד לינא סאלם. אני יודע שכבר היית, אבל אני מקדם את בואך בברכה. וזה מפגש שני שלנו היום, היינו כבר בדיון בוועדת הפנים. נשתדל שפה האווירה תהיה קצת יותר נינוחה, שכולם יצליחו לבוא ולהביא את עצמם לידי ביטוי ושנהיה תועלתניים. נציגי המסעדנים, בבקשה.

יקיר ליסיצקי, איגוד המסעדות.

מה תפקידך באיגוד?

אני מנהל באיגוד. שי ברמן ממנכ"ל את האיגוד. אני מסעדן בעצמי עם ארבעה עסקים.

נפלא. אני מניח, אגב, שאתם יוצאים מתוך נקודת הנחה שאם אני מקדיש לטובת העניין דיון פרטני, אך ורק לתת התחום שלכם, זה כי אני באמת באמת מבין את הצורך ואת המצוקה ובא להשמיע את קולכם החלוש.

אנחנו לחלוטין מודים שזה על סדר היום, שאנחנו פה בכלל. כאשר רבים אחרים לא נעצו ולא נעלו ולא התדיינו על הנושאים הללו וזה מאוד מאוד מוערך מבחינתנו.

אנחנו היום בחוסר של מעל 30,000 עובדים, עובדי ניקיון ושוטפי כלים.

מה יחס חלוקה?

יחס חלוקה הוא לערך 75%.

75% שוטפי כלים ו-25% ניקיון?

כן, פחות או יותר. שוב, תלוי באיזה סוג אפיון העסק. אבל אין מסעדה במדינת ישראל ללא שוטף כלים. זאת אומרת, אף אחד לא עבד מעולם בשטיפת הכלים, לא עובד בשטיפת הכלים ולא יעבוד בשטיפת הכלים.

קודם כול, בעבר עבדו.

ההורים שלנו.

אני מדבר על העידן הזה. ולא רק על העידן הזה, זאת אומרת על המצב אחורה בעשורים האחרונים שאני לא עבדתי, אני עבדתי בתור פיקולו והיו שוטפי כלים אחרים ממגזרים כאלה ואחרים. זאת עבודה שאין לה פתרון, עבודה שלא מצאנו לה פתרון ואין פתרון, אין פתרון כי בכל מדינות אירופה ובעולם, ב-OECD העובדים הזרים נמצאים בשטיפות הכלים.

אנחנו צריכים 20,000 עובדים. זאת אומרת, אם אני מסתכל על פריזמה רחבה יותר, לטווח הארוך, אנחנו שואפים להגיע לדבר הזה. הדבר הזה, לפי מחקר שעשינו עם פרופ' בלס, שהגשנו אותו, הדבר הזה ירים את תוצר המחזור של ענף המסעדות בין 4 ל-8 מיליארד שקלים.

אנחנו, אתמול – לא היום – אתמול כבר חייבים ASAP 2,000 עובדים. זאת אומרת, הענף היום, בייחוד שהפלסטינאים כרגע גם לא נמצאים, אין לנו יכולת הפעלה תפעולית. אני שם בצד את הטייק אווי ואת בתי הקפה, ואת חלק מהמסעדות שכן הצליחו לעבוד ועובדים עם תקרת זכוכית במחזור; במעל 50% מהמסעדות היום לא עובדים. זאת אומרת, יכולת היציאה מהמקום קשורה להיבט התפעולי, קודם כל בראש ובראשונה, עוד לפני המצב הביטחוני. על אחת כמה וכמה שאנחנו בחגורה סגורה בנושא העובדים הפלסטינאים. שזו בכלל מציאות שהיום בבוקר, מהמסעדה שלי בתל אביב, בכיכר רבין, בגורדון פינת מלכי ישראל – הטבחים נכנסו לשטיפת הכלים, והם לא, זאת אומרת, זו לא עבודה שלהם, וזה אחרי תחנונים ובקשות. ואני כמנכ"ל של קבוצה מוצא את עצמי מנהל משבר עם כיווץ בלילה ועם חרדות. ואחת לעשרה ימים נכנס לשטיפת הכלים.

זה לא נתפס. זה פשוט לא מאפשר לנו לייצב את הענף הזה. זה עסקים קטנים. אין פה משהו שהוא, אני בעד העסקה ישראלית ואין לנו איזה שהיא יומרה להשית את זה על כל התפקידים במסעדות. זו פשוט עבודה שלא ניתן, לא ניתן להכניס אליה. אני עשיתי ניסיון עם חיילים משוחררים. הצעתי 70 שקלים לשעה, הם לא הסכימו. הם פשוט חייכו אליי. 70 שקלים לשעה, 80 שקלים לשעה. זה בכלל לא עניין של כסף. זה עניין של תדמית, זה עניין של אגו, זה עניין, לא יודע. זה לא מצטייר חברתי בנורמות החברתיות. ואנחנו לא מצליחים. ניסינו הלוך ושוב במהלך הרבה מאוד שנים לפתור את הסוגייה הזאת.

יקיר, רק שאלה קטנה, ברשותך. אתה יודע לומר לי אם יש לך חתך באחוזים, מה אחוז המסעדות, אני לא שואל על אולמות, כי אני מניח ששם זה מאה אחוז. אבל מה אחוז המסעדות ששוטף הכלים שוטף באמצעות מדיח כלשהו, ומה אחוז שהוא ידני?

הרוב היום במדיחים. אגב, אם אני אציג את המחזור בהתפלגות גיאוגרפית, אז לערך זה 40%, 40%-45% לערך באזור המרכז והשאר פריפריה צפון ודרום. זאת אומרת, זה לא רק בתוך תל אביב, אלא זה לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל. וכל הענפים, כל הענפים וסיעוד וחקלאות וזה, יש להם את היכולת להמשיך ולקיים תוצרים ולייצב ענף במגזר שהוא על סף הכחדה. זאת אומרת, עוד לא התאוששנו מהקורונה. אנחנו עוד עם הלוואות של הקורונה. אנחנו נמצאים עכשיו בעוד אירוע מתגלגל, שאין הון אנושי. ההון האנושי של הענף הזה, אגב, גם מלצרים, עזב להייטק ברובו. יש אלטרנטיבות הכנסה. אנחנו חייבים בנושא של שוטף הכלים לא, למה אני צריך לעבוד עם פליטים? למה אני צריך לצאת לטיול חוצה ישראל? למה אני צריך להיות עבריין בסוף בקצה? למה אני לא יכול להעסיק עובד זר עם רישיון עבודה, מעוגן ומוסדר על פי דין, על פי חוק. למה עובדים מומחים, כ-1,000 עובדים מומחים אנחנו צריכים לשלם עלות מעביד של 30,000 שקלים? עם מיסוי כפול במאות אחוזים. מדוע, למה?

האחת, להוציא את הפליטים ממדינת ישראל – המטרה לא הושגה. ופעם שנייה, אני משלם 76, 78, 74 שקלים לשוטף כלים פלוס מע"מ לשעת עבודה, עובד כללי בלי ניסיון, בלי הכשרה. והוא סוגר את הטלפון. אתמול ב-6:00 הוא פשוט לא הגיע. פשוט אני באתי לפתוח את השטיחים ואת הברז ואת הכיור ואת הג'יפה והרמתי, ובאהבה ובכיף. אבל אי אפשר לעגן ככה ענף. פשוט הענף בפשיטת רגל. וזו פרסה שאנחנו, אין, אנחנו צריכים את זה, את ה-2,000 איש האלה אתמול. רק להיות חלק. למה ענף התיירות, מסעדה תחת כותרת גג של ענף התיירות יכולה ואנחנו במשרד הכלכלה עוד לא הצלחנו? אנחנו גם לא מבקשים עכשיו מאות אלפי עובדים ולא 150,000 ולא 180,000 ולא, אנחנו רוצים 2,000 אתמול, כי אנחנו בהשבתה תפעולית. השבתה תפעולית הזאת בסוף נוגעת, אנחנו מעסיקים מאות אלפי עובדים בשרשרת של ספקים ומשפחות של ספקים וצוות וקהילה. ואנחנו נודה לפתרון בסוגיה הזו ויפה שעה אחת קודם, כי אנחנו פשוט בסבל צרוף.

אני מודה לך. אנחנו עוד נחזור אליך. יאיר אלבין, נציג משרד הכלכלה, נשמח בבקשה לדעת מה התייחסותכם לנושא.

בשמחה. תודה, כבוד יושב הראש. יאיר אלבין, מנהל אגף בכיר, מסחר ושירותים. אנחנו מכירים, אנחנו בקשר שוטף גם דרך הסוכנות, עם המסעדות, עוד לפני המלחמה. אנחנו מכירים איזה שהוא מיפוי שעשינו בקיץ ועוד לפני כן, כששמענו את הקול שעלה שהיה חוסר באלפי ידיים עובדות גם לפני המלחמה. שכמובן עכשיו המצב מצד אחד החמיר, בגלל שהפלסטינאים, כמו שצוין פה, לא נכנסים לארץ. מצד שני, אנחנו יודעים שיש גם ביקוש פחות במסעדות ויש הוצאה לחל"ת וכו', זאת אומרת המצב עכשיו הוא כן זמני. אני חושב שכן צריך להסתכל פה גם על המצב הקיים וגם לאורך זמן.

זמני מה? זמני צריך פחות או זמני צריך יותר?

המצב הנוכחי הוא זמני. אני לא יודע לאן הוא יתגלגל אחר כך.

זמני שמה?

בסופו של דבר השוק בשיווי משקל שהוא היה לפני המלחמה היה בו חוסר של אלפי ידיים עובדות.

למה לא הצפתם את זה?

כמו שאתה מכיר, גם המנכ"ל והשר שלנו היו פה לפני שתי ישיבות והציגו את המודל הרחב יותר שעלה.

לא רוצה לדבר עליו.

לא, ששם המשרד עבד. יש דיון נפרד שמתקיים מול רשות האוכלוסין, מול הגורמים הרלוונטיים וגם פה בוועדה הלאה. ושם אנחנו התמקדנו במאמץ הרחב. עכשיו יש צורך יותר חיוני.

למה מול רשות האוכלוסין? למה? למה לא מול האוצר?

גם האוצר, כמובן. משרד העבודה, רשות האוכלוסין, משרד האוצר, בהחלט. מול כל הגורמים הרלוונטיים.

רשות האוכלוסין בקצה אמור לתכלל, אמורה לתכלל את העבודה הבין משרדית. ולהוציא לפועל החלטות. בסדר? יש המון המון שיקולים, שבתוכם זה משרד האוצר ומשרד המשפטים. וכשכל דבר אומרים רשות האוכלוסין, רשות האוכלוסין, זה בתקופה האחרונה קצת ככה, נותן לי איזה שהיא תחושה בתת מודע של להגיד 'בואו נתקע את זה'. למה? כי לצפות מהם לקדם תהליך שלא חונה אצלם, כשיש כבר החלטה להביא ויש כבר מכסות, נפנה אליהם, נטרטר אותם, נגיד למה אין? אבל עכשיו? מה עשיתם באופן אופרטיבי לפני המלחמה כדי להשלים את אותן ידיים עובדות.

כמו שציינתי, אנחנו הסתכלנו על הדברים בצורה רוחבית. ואז לפני המלחמה אנחנו דיברנו דווקא להגדיל את המכסה של הפלסטינאים לענף הזה ולענפים נוספים שיש בהם צורך לעובדים נוספים.

למה פלסטינאים?

בסופו של דבר זה היה גם שיח שהועלה גם מול מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

שמה?

שזו המדיניות. בסופו של דבר זה עלה בחשבון.

שמה? מה המדיניות של מתאם הפעילות בשטחים? של להגיד בוא ניקח ענף ונעמיד אותו בתלות עם כיוון זרימה אחד של ארץ מוצא אחת, של ספק אחד? שמה? תסבירו לי רגע. למה לא אמרתם אנחנו מדיניות ממשלת ישראל באמצעות מתאם הפעילות בשטחים רוצה להכניס X עובדים פלסטינאים, נחלק אותם בין הענפים. כדי שלא ייווצר מצב שכשהם לא נכנסים אותו ענף יהיה תלותי עד כדי כך.

אני לא יכול לשבת לדבר בשם גורמים אחרים. אני אגיד שאנחנו הצפנו את הצורף בידיים עובדות לא ישראליות.

למה לא זרות?

בין אם זה זרים ובין אם זה פלסטינאים.

ומה עשיתם בשביל זה?

המהלך, אנחנו בעצם ריכזנו את העבודה במהלך יולי ואוגוסט והתחלנו את השיח עם הגורמים הרלוונטיים גם ברשות האוכלוסין, גם האוצר, משרד המשפטים ומשרד העבודה. כל הגורמים הרלוונטיים. וכמובן משרדים אחרים שגם צוין.

יאיר, סליחה שאני טיפה קצר. זה לא עליך באופן אישי.

לא, לא, אני מבין לחלוטין. אני רק מתאר את התהליך.

אני מבקש לדעת, כמה זמן אתה בתפקיד הזה?

אני שנה וחצי.

שנה וחצי. למה חיכיתם עד יולי אוגוסט? כי אתם נביאים? ידעתם שתפרוץ מלחמה?

לא. היו גם מהלכים קודמים, גם היו חילופי ממשלות. היו תהליכים שהתחילו.

מה זה שייך? אתם גורמי מקצוע, אתם לא פוליטיים. איפה אתם לשקף צורך של ענף שחוסה תחתיכם, שאתם נמל הבית שלו, להגיד: "תעצרו רגע. א', אנחנו נזהה תהליכים. אבל אפילו אם אנחנו לא נזהה תהליכים, יש היום צורך. לא בעתיד יהיה צורך, היום הוא קיים". היום. למה? אני מבקש רגע לדעת מהן באמת הפעולות לאורך זמן שביצעתם. פעולות להגדיר אותן באופן רוחבי ומבצעים גדולים, זה משול לביס גדול שאתה בסוף לא מכניס כלום לפה. תאכל ביס קטן, תהנה ממנו גם.

מה ביצעתם לפני ומה אתם עושים מאז פרוץ המלחמה? כי בהגינות, יש לומר, הם לא אומרים אנחנו צריכים 30,000 היום. אומרים אנחנו צריכים, ונצטרך. רק שלאור העובדה שהענף בפעילות מאוד מאוד נמוכה, אנחנו צריכים משהו כמו 8%, אבל במיידי. בסדר? אז בואו תגידו לי אופרטיבית מה עשיתם עד המלחמה ומה עשיתם מאז המלחמה. איך זה שהם עדיין מגיעים לפה לבקש דבר שהייתם אמורים להגיד :חבר'ה, יש. מה קורה? הנה, יש מכסה, יש אישור". מה קורה? מה עשיתם כדי שזה יקרה?

כפי שציינתי, אנחנו ריכזנו את הצרכים במהלך האביב והקיץ הקודמים, עוד לפני המלחמה, מכל הענפים. המטרה להציג מודל אחר להבאת עובדים זרים שאינם ישראלים, לצורך העניין, לענפים הרלוונטיים. תוך כדי התהליך הזה והשיח עם הגורמים הרלוונטיים פרצה המלחמה והמצב השתנה.

סליחה, להגיד לי באוגוסט התחלנו לטפל באופן אופרטיבי.

לא, לא אמרתי אוגוסט, אמרתי זה קרה לפני כן.

עזוב, נובמבר 2022, מה הפעילות שמשרד הכלכלה עשה כדי לשחרר את השסתום באותו ענף? פשוט. שאלה פשוטה. מה עשיתם? למי פניתם, איזה דיון קיימתם? איך הצפתם את זה? אני אומר טרום הקמת הממשלה הנוכחית. בוא, אני הולך, כי המשרד נתן מענה קודם. הענף הזה קיים קודם והצורך קיים קודם. מה עשיתם?

אני יכול לבחון את זה יותר לעומק ולהחזיר לך תשובה.

אוקיי. אז תרשמי לך את זה בבקשה. אוקיי. ומאז פרוץ המלחמה מה?

מאז פרוץ המלחמה התקיימו מספר דיונים גם עם המשרדים הרלוונטיים. הוצפו הצרכים של הענפים השונים ואנחנו מתאמים, כמו שאמרנו, הייתה הסתכלות באמת לקדם, כמו שהשר והמנכ"ל ציינו כאן, מהלך רחב שמתקדם במקביל. וכעת אנחנו מבינים שיש צורך. אנחנו רוצים - - -

עזוב רגע את המהלך הרחב ונעזוב רגע את מה שעשיתם קודם. Once כשפרצה המלחמה, שבוע אחרי, מסעדות באופן מטופטף החלו לפעול. חלקן מהיום הראשון, כי הן מה שנקרא חיוניות. בסדר? אם יש חדר אוכל, לא יודע מה, בתעשייה אווירית, תעשייה אווירית לא הפסיקה את הפעילות שלה. חברה שנותנת מענה ביטחוני, יש שם חדר אוכל, יש שם עובדים.

אדוני יושב הראש, מעבר לכך. מעל 1,000 יחידות עסקיות לקחו את המטבחים שלהם, נכנסו לשטיפת כלים ותרמו מעל 9 מיליון שקלים אוכל לצוות שלנו, לעובדים שלנו, לחיילים שלנו, לצבא שלנו. אנחנו נכנסנו, הפכנו את זה, עד שמטבחים הצבאיים יתעשתו. זו הסיבה מס' 1 בענף התרבות פנאי ליוקר המחיה. זו הסיבה שסלט ירקות עולה 60, 70, 80 שקלים, כי שוטף הכלים עולה 80. כי יש רגולציה בדרך. למה אני לא יכול להעסיק עובד - - -

יקיר, כמה אתה חושב שיעלה לך עובד מהודו? לינה, ביטוח, אגרות. בוא תגיד לי כמה?

אני חושב שפחות.

כמה? מה זה אני חושב? אתה צריך להראות לי מודל עסקי.

זה תלוי במחוקק.

היום, היום. היום אני מביא לך 1,800 עובדים מסרילנקה.

אני חושב שזה יעלה סביב ה-55 שקלים. אבל ייצבת גם את העסקים. 55-60 שקלים.

הכול תלוי במחוקק. אם המחוקק יקבע 10,000 שקלים, אז זה יהיה 10,000 שקלים.

זה יהיה משהו שהוא לא overpaid 30%. וה-30% האלה מתורגם לאזרח קצה. זה יוקר המחיה. זה מתורגם לאזרח קצה.

אוקיי. שנייה, אני מתנצל, אני לא נוהג לעשות את זה.

אני יכול להגיד כמה דברים?

בכל זאת, אני אשמח להשלים רק בעוד שני משפטים.

כן, בבקשה.

אני אשמח להשלים שבסופו של דבר אנחנו מסכימים שבאמת יש מאות עסקים שהמודל העסקי שלהם בנוי לידיים לא ישראליות גם כיום שפעילות. ולפי המספרים שאנחנו רואים ולפי הדרישה שגם נתנו החברים פה בשטח, גם אם עכשיו יהיה איזה שהוא מהלך מהיר, יבואו ה-2,000 הזרים שנדרשים ואחר כך יחזרו 2,000 פלסטינאים יהיה מקום לקלוט את כולם וזה לא משהו שבא, להבנתנו, אחד על חשבון השני.

מחזק את התסכול שלי. מחזק את התסכול שלי. ואני אומר לכם משהו, אני חייב לומר לכם, בני לפני גיוס, ממתין לפני גיוס. יש לי ממש חשק עכשיו לבקש הפסקה, לצאת לחייג אליו, להגיד לו צא תעבוד בשטיפת כלים. 75 שקלים לשעה? מדהים.

אני אסביר לכם, זה לא עניין של מפורסם.

מדהים. אתם יודעים מה זה 75 שקלים לשעה? זה המון כסף.

אבל שיעשה את העבודה שלושה חודשים, הוא לא ישרוד. הוא לא ישרוד את העבודה. העור מתקלף.

בוא תראה, קח את החשבוניות, נשלח לך את החשבוניות. תסתכל.

אוקיי, בבקשה מר זגדון.

אילן זגדון מבאר שבע. דיברנו בוועדה לא מזמן. אז קודם כל, אני רוצה להודות לך שוב פעם, למרות שהודינו לך, ולהתייחס לדברים שלך לפני שאני אגיד את מה שרציתי להגיד.

אז קודם כל לגבי השיחה עם יאיר אלבין, הוא מכיר אותי. לא נשאר לו חלק בגוף שלא כרסמתי. אני נפגשתי עם ניר ברקת בסוף יוני, תחילת יולי. ישבתי איתו, הבאתי איתי את השפית רותי ברודו, שתהיה עדה. שמתי אותה לידי ואמרתי לו תקשיב טוב, הנה יש פה עדה שמקשיבה. בסיום השיחה הוא אמר לי אילן, 50,000 הודים נכנסים לישראל. דיברתי עכשיו עם שר הכלכלה ההודי, המקביל, אני מכניס 50,000 הודים.

יש לך זמן אחרי הדיון?

כן, בטח.

בוא נלך לחפש אותם.

זו ההודעה ששלחתי לו. זה ההודעות שאני שולח. בקיצור, דיבורים, עניינים. מאותו רגע יצאתי, אמרתי וואו, זהו, נפתרו כל הבעיות. הודים, בלי פנסיות. סיכמנו על שכר שהוא יהיה כפול מהשכר שלהם, שכר שלהם בהודו 200-300 דולר. למה אני צריך לשלם להם 2,000 דולר פה? הם מרוויחים 200 דולר ואומרים תודה. פה הם יקבלו 400 דולר, אני אשלם להם על שכר דירה ואתן להם לאכול.

לא, לא. עדיין, חלק מהרגולציה, בוא, שנייה. חשוב רגע שנעשה סדר. זה לא "חרבו דרבו" מה שנקרא בפולנית.

מאיפה ללא פנסיות?

אני לא צריך לשלם. את יודעת שאני משלם לעובד הפלסטיני פנסיה כפולה? פי שתיים מהבן שלו שיעבוד אצלי? הבן שלו מקבל פנסיה רגילה. עובד פלסטיני אני צריך לשלם כפול. חופשה, הבראה, את יום העצמאות אני צריך לשלם לו. הוא בא שואל אותי אילן, מה זה יום העצמאות? למה אתה משלם לי על זה כפול? חגים. הוא לא מבין. יום בחירות אני צריך לשלם לעובד הפלסטיני. זה מה שהיה פה עד עכשיו.

אבל בוא נעבור, ברשותך, לנושאים שרציתי לדבר עליהם.

לא, שנייה, אז בוא נעשה רגע סדר. בוא לא נעשה סבוטאז'. גם כשיגיע לפה הודי, כל זמן שלא קיבלנו גיבוי מבית המשפט העליון, לצערי, אני מבטא את התסכול הזה, פנסיה תשולם כחוק. לגישתי, אני אומר לכם, שבאופן רוחבי לכלל הענפים, לגישתי, אני אנסה לקדם אותה, עדיין ללא הצלחה יתרה. עובד זר שמגיע לעבוד בישראל אמור לקבל את התנאים הפנסיוניים שלו כפי שנהוג בארץ המוצא שלו. ולא כפי שנהוג לשלם פה, כי הוא לא הולך להזדקן פה. ואם הוא יזדקן פה – כשלנו.

בדיוק.

זה אחד. שתיים, אז כל עוד שלא הוחלט אחרת אנחנו לא עושים חוק לעצמנו. שתיים, שכר מינימום הוא לא 400 דולר.

פה בארץ.

אז עדיין יש, הרגולציה באה להגן על עוד אינטרסים והם רחבים יותר ולא נפרוט אותם פה היום שוב פעם. אבל בוודאי ובוודאי ב-400 דולר אנחנו לא נאפשר לאף מעסיק להעסיק. ולפיכך שכר מינימום פלוס הוצאות שחלקן אגרתיות, חלקן לינה, ביטוחים וכן הלאה. וזה מה שאמור לעבוד, עובד. אמור להגיע בקצה סביב 8,000 שקלים אם אני עושה תחשיב נכון.

עלות מעביד? כולל הכול?

לא, הוא דיבר ברוטו.

אני מדבר על ברוטו.

בסדר, אז זה לא 18,000 שקלים פליט, אלא 10,000 שקלים עלות מעביד לעובד זר. זה נפלא.

אם הוא שלי, עובד רק אצלי. אם הוא עובד אצלי וחי אצלי והוא נאמן לי, והוא אצלי במסעדה כל הזמן, אני אתן לו גם 10,000. אני יודע שהוא לא יכול להגיד לי בבוקר 'אני לא בא'. מה זה אתה לא בא? אתה חי אצלי בדירה. זה ככה אגב זה היה עם העובדים הפלסטיניים.

מחזק את הרצפה, את הקונסטרוקציה עליה אנחנו פועלים.

אוקיי, בוא נמשיך.

אוקיי. אז אני רוצה לתת פרספקטיבה, קודם כל, אני מגיע מבאר שבע, אני יותר מייצג את המסעדות שם. יש לי קבוצות שלהם. אני רוצה לדבר ככה קצת על ההבדל בין אזורים אחרים וגם לתת את נקודת הפתיחה שלי, בתור מסעדן, איך אני חווה את זה. בסדר? אני אתן את הדוגמה שלי.

אני, המסעדות שלי בנות 21 שנים. אני נחשב לאחד הוותיקים. לא קל לשרוד בענף הזה. ואני רוצה עכשיו אנחנו הכנסנו את אוקטובר למתווה המדהים, אולי גם את נובמבר. ואני רוצה בדצמבר להתחיל לפתוח. ואמרתי אוקיי, אני רוצה לפתוח את המסעדה שלי, השאלה איך אני פותח אותם? אז כל העובדים שלי במטבח, כולם כמעט, 85% מהם זה עובדים פלסטינים שדרך רשות האוכלוסין, 12 במספר. שוטפי כלים, קוצצים, עובדים אצלי כבר שלוש שנים. המנהלים שלי במילואים בצפון. אוקיי?

סליחה, קוצצים וטבחים הם לא עובדי ניקיון. בסדר?

לא, לא, לא. עובדי המטבח, לא, זה עובד ככה.

אני מבקש רגע לחלק. עו"ד עינבל משש הנכבדה, כבר כמה וכמה דיונים שאת מתמקמת לך, אני חושב שזה לא בטעות, בכיסא שהמסך מסתיר אותך.

זה המקום ששמים אותי.

אז אני רק נותן תמונת מצב. אני באמת רוצה לפתוח. אתמול עשיתי ישיבה עם מי שנשאר מהעובדים שלי.

אגב, אני ביקשתי לראות אותה, כי תכף אני הולך להביא.

ארטילריה.

עינבל, לי לפחות, או ליתר דיוק לנו, לבאר שבע – היא מאוד זמינה לכל בעיה וכל דבר.

לכל הארץ.

אוקיי. אז מה שקורה עכשיו בשבוע האחרון זה שבאר שבע, בכלל, היא עיר של סטודנטים. 25,000-30,000 סטודנטים אינם, אז אין לנו גם את העובדים הסטודנטים. המנהלים של העסקים שלי היום הם חיילים. נפל עליי ככה שהם בגולן, הם בצפון. אז אין לי מנהלים שיכולים לפתוח. אני לא יכול לפתוח. יש לי כמעט 200 עובדים, אני לא יכול לפתוח את העסקים שלי. העובדים הפלסטינים, כפי שאמרתי, במטבחים. שאר המסעדות בבאר שבע זה או עובדים פלסטיניים או שב"חים או עובדים פלסטינים שהם היו עובדים בבניין והיום עובדים במסעדות. זה מה שהיה קורה עד עכשיו. אז אני לא יכול לפתוח.

אומרים לך בוא תהיה עבריין בכוח.

בוא תהיה עבריין בכוח ואנחנו נעלים עין כשצריך. זאת אומרת, אין לי איך לפתוח את העסקים שלי אחרי 21 שנים. אני לא יודע איך אני עושה את זה. ואני עוד במצב טוב. יש לי חברים עם מסעדות הרבה יותר גדולות, רציניות, שמגלגלות, שלא יכולים לפתוח. הם מתקשרים אליי אילן, איך פותחים? מה עושים? עכשיו, אני מתחנן לעובדים הודים, סרילנקיים, לא אכפת לי מאיפה. רק עם שתי ידיים, עיניים, שעומדים על הרגליים ויכולים לחתוך. כבר חודשים. וכלום לא קרה. ואני מבין את הכעס שלך, או איך שזה בא לידי ביטוי, כי כלום לא קרה. שום דבר. אני רדפתי אחרי יאיר אחרי הצעת מחליטים, כל היום הייתי מתקשר אליו. כלום. זה עומד במצב אפס. עכשיו נכנסנו למלחמה. אם לפני זה היו חסרים עובדים, היום אני לא יודע איך הם נראים. אני חולם עליהם בלילה. אני מתעורר עם איזה שוטף כלים שמסתכל עליי שאולי הוא יבוא לעזור.

אני רוצה רגע לשאול אותך שאלה. סתם ככה, אם אני הייתי מסעדן, גם לתועלת הציבור, גם להיות הומני, גם לתת מענה למילוי פונקציה. יש הוסטלים של משרד העבודה והרווחה שלנים בהם אנשים בוגרים, עם יכולת חלקית להשתלבות בחברה. בחנתם את האפשרות להעסיק כאלה?

ברור, הם עובדים אצלי. אני מעסיק אותם מיום הפתיחה. הטבח הראשי שלי 21 שנים הוא חצי עיוור, הוא לא רואה בלילה. הברבסבא שזה הבר שלי, אני עצמי משוקם 8 שנים בשיקום. ויש לי בר גדול מאוד, 850 מטר, שקוראים לו ברבסבא. לבר הגיע סבא. כל שישה-שבעה חודשים, כל חצי שקל בהקלדה בקופה הולך לניצולי שואה. אני עובד עם שבע עמותות של ניצולי שואה. כל שלושה-ארבעה חודשים 180 ניצולי שואה מגיעים לשם וחוגגים במקום. זה חלק מהעסק. בבאר שבע זה מאוד נפוץ, אני לא מיוחד. כמעט כולם מעסיקים אותם. זה חלק מאתנו.

למה לא להגדיל את אחוזי המועסקים לדוגמה בשטיפה? ניקיון?

אני מעסיק. שוטף הכלים שלי מלפני המלחמה, רוני ועוד אחד, הם שניהם מביטוח לאומי, משוקמים. יש להם עובדת סוציאלית. אני מעסיק עובדת סוציאלית שמפקחת.

לא, למה לא להגדיל את המפעל המדהים הזה? אפילו לתמרץ אותך.

לא מתמרצים. אבל אתה צריך כל הזמן לפקח עליו. אתה שם אותו, הוא עובד, פתאום אתה מוצא אותו בחוץ מעשן סיגריה. פתאום הוא בוכה. פתאום הוא צריך את הכדורים שלו. וזה לא קל. אתה צריך כל היום להיות על הדופק. הוא שותה אלכוהול, אסור לך אלכוהול, אסור נלך להיות זה. היה לי אחד שמסתכל על המלצריות.

כן. אבל יש איזה מכסה מסוימת, איזה שהוא אחוז מסוים שניתן להעסיק.

אז אנחנו מעסיקים אותם.

יש להם איזה קאוצ'ר כזה.

ולהם אני משלם יותר. מגיע להם 18-20 שקלים לשעה, הם מקבלים יותר. לא משלמים להם שקל פחות, זה גרושים. זה לא הנקודה. תנו לנו עובדים.

אוקיי. רצית לומר עוד דבר חשוב.

כן. רציתי להגיד דבר חשוב וקשה וצריך להיות מציאותי. אני לא אוהב, אני ימני בדעותיי, בסדר? כולם יודעים, מכירים אותי, הכי ימינה שקיים. ואני אומר לך שהיום, אם אתה נותן לי לבחור היום, וכן זה קשה לי להגיד את זה, בין עובד פלסטיני שוב מיהודה ושומרון, מעל גיל 40 עם חמישה ילדים לפחות, שוב, עובד פלסטיני מיהודה ושומרון, מדהרייה, או לבחור את הערבי הישראלי או הבדואי שמחזיק נשק בבית, מהפזורה. יש חלק כאלה, אתה יודע, לא הרבה. אנחנו עדיין בנגב הפרוע. לא מזמן היו יריות, אתמול בלילה מצאו שני מחבלים. לפני שבועיים מצאו שני מחבלים ברהט עם כלי נשק. אלה שהשתתפו בטבח, ברהט. זה צמוד אלינו, זה מטר מאתנו. אז אם אתה נותן לי לבחור את הבדואי שמחזיק נשק לא חוקי בבית או את הפלסטיני, אני בוחר בפלסטיני שיבוא לעבוד. בוא אני יותר בוטח. הוא לא יעז לעשות כלום, כי הוא צריך להביא פרנסה לילדים שלו אחרי שהשב"כ בדק אותו ואחרי שהוא נכנס ויצא את גבולות ישראל כל יום. אני יודע שזה לא מקובל, זה לא פופולרי היום. עוד חודשיים זה יהיה פופולרי.

אוקיי. אם אני לא אתייחס למה שאמרת אני בהכרח שותף לדעותיך ואני חייב טיפה להתייחס, ואנחנו לא נצלול פה לעומק.

אתמול הצפנתי לנחם שתי משפחות של גיבורי ישראל שנפלו בקרב, משפחה מבית ג'אן ומשפחה מפקיעין. והתבקשתי לשאת דברים. ומה שברוח הימים האלה, חלק מהדברים שאמרתי שעלינו כנבחרי ציבור לוודא שמדינת ישראל לא תפסיד את העדה הדרוזית המדהימה והנדירה, כמו שהיא הצליחה להפסיד את העדה הבדואית. למה אני נזכר בזה? כי חייבים לומר את האמת. חלק גדול מתושבים הבדואים היו אזרחים למופת. יש עדיין כאלה גם היום. אבל חלק גדול מאלה שהיום מודרים, כי הם באמת באמת ברחו מהתלם באופן קיצוני וצריך לטפל בהם ביד קשה. חלק גדול מהם מדינת ישראל הצליחה במאמץ רב, מבלי לשים לב, להפסיד אותם ולגרום להם להיות כאלה.

אז אני מבקש למחות ומבקש דרך זה ממך לא להכליל אוכלוסיות. אנחנו מנסים לחבק את מי שהוא אזרח נאמן ונורמטיבי. ואנחנו חייבים לעשות את זה, כדי שנוכל להוציא את המוץ מן התבן ולהרחיק מהחברה את אותם בעייתיים. והם קיימים והם לא מבוטלים. ולצערי, כפי שאמרתי, יש למדינת ישראל תרומה לא מבוטלת במציאות הזאת.

ובמענה למה שאמרת שאתה מעדיף להעסיק את אותו פלסטינאי בן 45, אבא לארבעה ילדים. אז קודם כל, בדרך כלל הילודה אצלם היא הרבה הרבה יותר גבוהה מארבעה ילדים. זאת המציאות. וזה סותר את הבקשה שלך, כי אתה למעשה אומר אל תמהרו לשחרר לענף שלנו מכסות של עובדים זרים, כיוון שאוטוטו תסתיים המלחמה וזה יהיה כבר פופולרי ואנחנו נוכל לקלוט אותם ונעשה את זה בחפץ לב.

זה לחלוטין לא.

אני משקף כרגע ומתרגם את מה שאתה אומר. אני מנסה ליצור איזה שהוא באלאנס ואני אומר, אם היום בערב הצלחנו להכניע את החמאס וידינו על העליונה והסתיימה המלחמה ואפשר להכניס פלסטינאים מאיו"ש נבדקו ואושרו והם בסדר והם מאה אחוז.

נכנסו היום 4,000.

אז אני אומר שאני אתנגד לכך בכל כוחי, והוא לא רב, אבל הוא קיים. שענף כמו ענף המסעדנות כולו יישען על עובדים פלסטינאים. מכאן אנחנו מבינים שאנחנו לא בונים אך ורק על הפלח הזה, כי גם אם יהיה מאה אחוז מענה מהם, אני לא מסכים. אסור לנו. כשלנו, לא ניכשל שוב פעם, לא במשמרת שלי. ואמר ביושר ובהגינות מר יאיר אלבין ש-once אם היום יכולים להיכנס פלסטינאים זה לא ייתר את הצורך ואת הקליטה שאנחנו נקלוט של עובדים זרים. לפיכך, אני מבקש להתמקד בזירוז הליכי הכנסת עובדים זרים, בין היתר לענף המסעדנות, בכלל לניקיון ושוטפי הכלים. בסדר? אז בואו נתמרכז בחזרה.

ותוך כדי זה שנייה אני מבהיר ואומר לך שברח לך או לא התכוונת ואתה אמרת שחסרים לך קוצצים וכאלה במטבחים. ואין בכוונתנו לעודד או אפילו לאפשר קליטת עובדים זרים ו/או פלסטינאים במקצועות שעדיין ניתן למצוא בהם ישראלים. בסדר? הנה, אני אומר את זה ברור.

העמדה שלנו כאיגוד איתך.

את זה עוד לא הוכחתם לנו. ואני לא יכול להשלים עם זה. ולכן אני מקודם ביקשתי שהגב' משש תהיה בזווית, בכינון ישיר. כדי שנבהיר את זה. ולצד זאת אני מבקש לדעת: א', ביקשתי כבר בדיונים הקודמים לדעת מה עמדתכם ומה ניתן לעשות כדי שכל מי שמחזיק בוויזת העסקת פלסטינאים יוכל להסב את זה באופן מיידי להעסקת עובדים זרים.

אז אני אשמח רגע להתייחס. קודם כל, כמובן שיש שיח שוטף ורציף גם עם אילן, בעיקר עם אילן, וגם עם נושא המסעדות האתניות. עם ארנון. אני לא יודעת למה הוא בחר לשבת פה, אבל בסדר. לגבי העסקת פלסטינאים, עובדים זרים ובכלל. אני אגיד שברור לי שענף המסעדות ככלל בסדר הוא נמצא ברמת סיכון מאוד גבוהה ממילא. הקורונה לא היטיבה את מצבו ובטח עכשיו במלחמה אז אני כל הזמן שומעת את המצוקה מאילן, כמה קשה בענף המסעדנות.

אני אגיד שב-2021, בדצמבר 2021 העלינו את מכסת העובדים הפלסטינאים מ-1,500 ל-2,000 והענף, כן, מ-1,500 ל-2,000. זה היה בדצמבר 2021.

כמה נוצל מתוכם?

כל המכסה של ה-2,000.

מה זה אומר?

שיש מיצוי מקסימלי של המכסה.

לא, לא שיש מיצוי מקסימלי. שהצורך הוא צורך מוצדק.

כן, כן, לא חלקתי על זה.

לי יש בהמתנה איזה 300. אני מייצג איזה 1,000 מסעדות.

אז מיד, מיד תקבל את רשות הדיבור.

אז אני אגיד שיש את המכסה של ה-2,000 פלסטינאים, שמועסקים בכל עסק שמוגדר בית קפה, מסעדות, מזנון, בית אוכל, שיש לו רישיון אוכל והוא לא קבלן כוח אדם. זה כתוב. בנוסף, יש מסתננים שעובדים, מסתננים רשאים לעבוד. עובדים במסעדות. לפי הבדיקה שלי על חודש אוגוסט אז יש כ-1,550 מסתננים שעובדים בבית עסק שמוגדר בדיווח מסעדות. וזה כמובן לא מכסה שמוגבלת, שהם יכולים להעסיק.

אין החלטת ממשלה שמתירה העסקת עובדים זרים במסעדות. רק במסעדות אתניות, לזה אין מכסה והם מעסיקים וזה עובד בשוטף.

במסלול המומחים.

כן. שפים זרים למסעדות.

לא טוב לנו.

לא, זה משהו אחר.

כן, כן, לא שייך.

זה לא נותן מענה לאילן, זה נותן מענה למסעדות אסיאתיות. כמובן, עוד פעם, את מדיניות ההגירה לא אנחנו קובעים.

את אומרת, ננסה רגע להיות ממוקדים. את אומרת יש צורך בלהעסיק עובדים. המכסות ממומשות. מדובר בעובדים פלסטינאים. כדי שיסבו אותם מעובדים פלסטינאים לעובדים זרים זה צריך להיות תוצאה של החלטת ממשלה.

כן. אבל אני אומרת שאת שוק התעסוקה לא אני מתכללת. מי שמתכלל זה משרד העבודה, משרד האוצר. שהם צריכים, וכמובן משרד הכלכלה צריך לשים את הצורך והם צריכים לתכלל את שוק התעסוקה במדינת ישראל, בהסתכלות כמובן משקית.

לא. הרי ברור, גברתי, הרי ברור מאליו שאם אחמד יכול להיכנס אז ג'וני יכול גם. אם יש הצדקה להעסיק את עבד מדהרייה אז יש גם הצדקה להעסיק בכלל עובד שהוא לא ישראלי. עכשיו מפה אנחנו צריכים לעבור לשיח בין משרד העבודה ומשרד הכלכלה.

לא, אם אדוני שואל אם אפשר לקחת את ה-2,000 פלסטינאים ולהסב אותם ל-2,000 זרים, זה מחייב מדיניות ממשלתית כמובן.

יפה מאוד. זאת אומרת שזה מחייב החלטת ממשלה.

החלטת ממשלה, כמובן.

הצעת מחליטים. ואת זה אמורים לעשות משרד הכלכלה.

הם צריכים להוביל את השיח על הצורך, כמובן אדוני, כמי שמתכלל את הענף. כמו שחקלאות מובילים חקלאות. אדוני צודק.

ומכאן זה מחזיר אותי למה ששאלתי בהתחלה. אני ביקשתי שאת תעני, כי כל הטרמינולוגיות שבאמצעותן ניסיתי לבטא את השאלה שלי למר יאיר לא צלחו. בסדר? ואני אומר, רמזתי לאורך כל הדיון, רמזתי, שאני מבקש לדעת מה אתם כן יכולים לעשות מאז שפרצה המלחמה ועדיין לא עשיתם.

אני אומר להביא במקום 2,000 להגיד, נאמר והיום יש, אנחנו נמצאים ב-5 באוקטובר, יש מאה אחוז עובדים של פלסטינאים. להביא במקומם זאת לא שאלה, לא על זה מדברים. חסר. והחסר רוצים עובדים זרים. ואתם פעלתם. אבל אני אומר, מה-7 באוקטובר אותם מאה אחוז של הפלסטינאים לא קיימים. לא קיימים. לא יודעים מתי הם יהיו. יודעים שגם אם יגיעו במקומם זה לא יבטל את הכניסה שלהם ואת הצורך שבהם כשתסתיים המלחמה ולא יודעים מתי היא תסתיים. ולפיכך, מובן מאליו שלפחות להשאיל בינתיים את אותה מכסה של המאה אחוז פלסטינאים שאושרו ומוצו באופן מלא גם את המכסה הזאת, להעביר החלטת ממשלה פשוטה. פשוטה. החלטת מחליטים, שלהסב את אותן ויזות של פלסטינאים לעובדים זרים. כדי שמאותו רגע אני יכול באמת לטרטר אותה. אני עוד לא יכול לפנות אליה. אני שואל למה אפילו את זה לא עשיתם. זאת השאלה. אפילו את זה. 40,000 מהודו בדרך, 170,000 במתווה רחב. מרוב עצים לא רואים יער. ואני יש לי משקפיים, לא רואה מספיק טוב. למה רק את זה לא עשיתם? או שאני אשאל יותר פשוט, מה אני צריך לעשות או לבקש שלפחות את זה תעשו?

כמו שנאמר, זה נושא שנוגע למדיניות ההגירה.

לא.

וזה מנגנונים שונים.

לא קשור. אנחנו עוד לא שם. זה בדיוק העניין. זה בהכרח השלב הבא. זה בהכרח השלב הבא. אלא אם כן אני מבין את השלבים באופן שגוי תתקנו אותי. כמו שאני מבין, ואני לא הרבה זמן בתחום, זה בדיוק השלב הבא. אני הבהרתי בתחילת הדיון ואני עושה את זה כבר בכמה דיונים לאחרונה. רשות ההגירה לא קובעת אם המכסה צודקת או לא. כי היא לא מאפיינת את הצורך. משרד הפנים הוא לא נמל הבית של ענף המסעדנות או ענף הניקיון ובכלל התעשייה. הוא קבלן מבצע. משרד הפנים הוא קבלן מבצע. רשות ההגירה יכולה להגיד העובד הזה לא נכנס. למה? ככה. יש לי בדיקות, יש לי מערכות, יש לי סינונים. ככה, שרירותית. אבל היא לא אומרת הענף הזה לא יקבל. יש הצעת מחליטים, תביאו, נקבע מנגנון, כללים, תנאים. אנחנו נהיה הקבלן המבצע שגם יכניס אותם. ונקבע באיזה תנאים ולכמה זמן, ואיך ואיפה ואני לא יודע מה. איפה אתם? אתם אמורים לייצר את הצורך של העבודה אצלם.

אתם פשוט התרגלתם, מתוך נוחות, חלק גדול מהמשרדים, שוב פעם, תסלח לי, לא מכוון את זה אליך. אבל מתוך נורות התמכרתם לריכוזיות שקוראים לה רשות האוכלוסין, מנהל עובדים זרים. פשוט ככה. וזה, אני לא רוצה לומר אפילו למה זה גורם. אבל טוב למעסיקים ולכלכלה? בטח שלא. בטח שלא.

אני רק אציין שוב שאנחנו בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים, משרד העבודה, משרד האוצר ומשרים רלוונטיים כולם ואנחנו כן במגעים בנושא, גם לקדם את הצורך של מסעדות.

אתה יודע מה אני מצפה? אתה יודע מה ציפיתי? בוא, אף אחד לא שומע אותנו. שתבקש לצאת לעשר דקות לדבר עם הממונה שלך בשביל לקבל ממנו אישור שאתה נכנס ומכריז משרד הכלכלה החליט שאחד הנושאים הקרובים בישיבת הממשלה הקרובה יעסקו בבקשה להמרת ויזות של עובדים פלסטינאים לעובדים זרים. זה מה שרציתי לשמוע. לשם ייחלתי.

אחרת אלפי מסעדות ייסגרו.

אנחנו מנהלים דיונים ריקים מתוכן.

ייסגרו המסעדות בזמן השיהוי.

מה זה? לא יפתחו.

יהיה אירוע. לחתוך את הרגולציה. אנחנו בשעת משבר. שותף שלי בעסק במילואים, נפצע בעזה, הוא באיכילוב. אנחנו לא באותם סדרי תהליכי עבודה. צריך לעשות קרוס ולהביא לשולחן תוצאה כלשהי. אחרת אנחנו גמורים. אנחנו לא יכולים לפתוח את העסקים שלנו. איך נפתח את העסק? מה, הוא יקרוס שנייה, יקרוס ונמחק מאות מיליונים? כי לא מצאנו את, משרד ההגירה רגע צריך את הזה. ורוצים לעשות עכשיו אירוע פוליטי של מאות אלפי עובדים? זה לא רלוונטי לאירוע. אנחנו מבקשים 2,000 איש אתמול ולאשר את זה שלשום.

אפשר שאלה לעינבל?

לא, לא כרגע. אנחנו תכף נעבור לעמית גרוס, עו"ד עמית גרוס, תכף. אבל קודם כל אני מבקש לשאול איזה שהיא שאלה את שירות התעסוקה.

היי, אני נמצא כאן. שלום יושב ראש הוועדה. יניב פרץ, ראש אגף מעסיקים בשירות התעסוקה.

אני רוצה רגע לשאול שאלה קודם כל את מנהלת הוועדה המסורה. שאלתי איזה משרד הוזמן ונמצא בזום. לא ציינתם אותם. הבנתי, יש לך קרדיט. היא זו שמחליטה. בסדר.

רשמתי בזום שרציתי להתייחס, כי אני חושב שאני יכול להציג נתונים שישפכו קצת אור.

אז רק לפני שאתה מציף אותנו בנתונים חשובים, שאני צמא להם, אני מבקש לדעת כמה עובדים, כמה דורשי עבודה חדשים הצטרפו למלאי שלכם בחודש וחצי האחרונים, שהם בהגדרה מוכנים יהיו לעבוד בענף המסעדנות בניקיון ושטיפה?

אז אני אשיב לשאלה הזאת ואחר כך אציג עוד כמה נתונים, ברשותך, של דקה שתיים.

כמה זמן שאתה צריך יש לך.

מעולה. אז כיום, בשירות התעסוקה, בוא נתחיל מזה, טרם 7 באוקטובר היו רשומים בשירות התעסוקה כ-163,000 דורשי עבודה, שזה משהו שנע בין סביבות 3.1% זה שיעור האבטלה הנמוך ביותר שהיה בעשור האחרון, עוד אפילו טרם הקורונה. בסדר? מאז ועד היום עברנו כברת דרך. נרשמו בשירות התעסוקה כ-106,000 דורשי עבודה חדשים שהוצאו לחל"ת. ועוד קרוב ל-104,000 דורשי עבודה שפוטרו או התפטרו מסיבות נוספות. כרגע רשומים בשירות התעסוקה כ-307,000 דורשי עבודה בסטטוס של מובטלים וחל"ת. שצריך רק לסייג, ברשות יו"ר הוועדה, שמי שמוגדר בחל"ת כרגע הוא יכול להיות פוטנציאל העסקה. אבל צריך לקחת בחשבון שהמדינה צריכה לעשות איזה שהיא פעולה מסוימת, אנחנו בעצם, המדינה זה אנחנו, סליחה. אנחנו צריכים לעשות פעולה מסוימת. כי עובד שהוא נמצא בחל"ת כדי שהוא יעבוד אצל מעסיק אחר צריך לנקוט בפעולה מסוימת. וצריך לקחת בחשבון שחל"ת זו חופשה ללא תשלום, שבעצם המעסיק הוציא אותו לחופשה לפרק זמן מסוים והוא עתיד לחזור אליו. אז ההגדרה של אותו פלח שנמצא בחל"ת הוא מאוד מאוד ספציפי. אבל עדיין הוא יכול לשמש ולתת מענה לענף.

תרחיב בבקשה שקיימת האפשרות שאותו עובד ישודרג במקום עבודה חדש וכך אנחנו מניעים את גלגלי המשק. נכון?

לגמרי.

יופי. ולמה עדיין לא ביצעתם את אותה פעולה?

לא, לא, אין שום מניעה.

לא, אני רוצה לדעת אם יש לכם מדיניות שאומרת שמי שנמצא בחל"ת צרך ליצור לו אינסנטיב לעבוד בעוד עבודה בזמן הזה. אגב, זה לא אמור לתת מענה לענף המסעדנות לאורך טווח. אבל אני כן רוצה שאנשים ייצאו מהבית. ובמקום שהם יגידו משתלם לי לשבת בבית, נגיד לו אתה תקבל תוספת במקביל. ואז אתה תקבל 50% מפה ו-100% מפה והנה הרווחת 150%.

אז א', יושב ראש הוועדה צודק. ואצלנו, מי שמוגדר בחל"ת, מבחינת ההתייחסות שלנו הוא כמו אבטלה. זה אומר שאותו דורש עבודה, אם אני מפנה אותו לעבודה הוא אמור ללכת לאותו מקום עבודה, כשאני מפנה אותו, גם אם זה עבודה זמנית למספר חודשים עד לכשישוב למעסיק שלו, או שלא. כמו שציין יו"ר הוועדה.

אבל משהו נוסף שצריך לקחת בחשבון שחלק לא קטן מאותם עובדים שנמצאים בחל"ת הם מפונים. ואז אחד האתגרים שאנחנו נתקלים בהם זה שנגיד אני אקח את שדרות כ- study case, המקום שממנו אני בא. עיר שהתפנתה כולה לאילת וים המלח, 37,000 תושבים, מתוכם 35,000 מפונים.

ותל אביב.

כל מי שמוגדר בחל"ת בעצם הוא ממשיך לקבל שכר מלא מאותו מעסיק, מעצם היותו מפונה. ועד שלא ייצרו, ניסינו באמצעות האוצר, לייצר את האינסנטיב הזה שהוא יוכל לקבל או כפל שכר או חצי שכר נוסף, אין לו שום אינסנטיב היום לצאת למקום עבודה נוסף. כי הוא מקבל משכורת רגילה מאותו מעסיק. אם האוצר לא יהיה מוכן להיענות לבקשה שלנו ולאפשר לו לקבל או חצי שכר נוסף אצל המעסיק הנוסף או שכר מלא, יו"ר הוועדה מבין שאין פה שום תמריץ.

מה עשיתם כדי לגרום לאוצר כן והם עדיין אומרים לא?

פנינו. וכרגע, כמו אז שהיה גם בקורונה.

תשלח לי בבקשה את הפנייה, בסדר?

אוקיי.

ובוא נעזוב רגע את הנושא הזה בזה שאתה שולח לי את הפנייה. אני מבקש רגע שנבודד את המפונים ואת אלה שבחל"ת. בוא ניקח את ה-100% שמורכב ממי שנרשם אצלכם קודם ומי שנרשם מאז העבודה כדורש עבודה. בסדר? בן אדם שגר בבת ים והוא דורש עבודה חדש. זה עומד על 280,000 בערך אם אני לא טועה. נכון?

243,000.

243,000. הייתי על יד. אני רוצה לדעת קודם כל מה מהם הם לא עובדים מקצועיים בהגדרה.

אבל לפני שאני אשיב לכבודו, אולי אני אוכל לדייק אותו. הכנתי, מה שנקרא הכינותי מראש לוועדה רק על ענף המסעדנות. בסדר? פרטני לכל אחד מהמקצועות בענף המסעדנות כמה נמצאים בחל"ת אצלנו רשומים היום ויש להם ניסיון יותר משנה אחת במגוון המקצועות שאני אוכל להציג לכבודו.

נכון לאיזה תאריך אדוני?

יש לנו 35,000 דורשי עבודה פוטנציאליים.

נכון למתי הדוח הזה?

רשומים בשירות התעסוקה, באבטלה וחל"ת.

נכון לאיזה תאריך?

נכון להיום. בסדר? 35,000 דורשי עבודה.

נכון להיום.

לא, נכון להיום ברור, כי חלקם עוד לא חזרו. כי חלק מהמסעדות סגורות פשוט.

זה לא מעניין. אז אני רוצה לענות לך. שנייה רגע, יניב, שנייה. מתאים לי ואני מעודד את זה. בסדר? שמי שבינתיים לא עובד כי המקום עבודה שלו לא פעיל שיגיע בעל מסעדה שכן עובד, שיפתה את אותו עובד וישפר את תנאיו ויעלה את שכרו. והנה, אני אומר לכם.

זה לא יקרה.

שנייה. תראו, אם אנחנו נגיד זה רק זמני והם יעזבו אותי, אנחנו לא, אנחנו רוצים היום לפתוח. כי אם היום אני אגיד לכם קבלו עובדים זרים זה ייקח עוד שבועיים שלושה. אם היום אני אגיד. וזה לא יהיה. נכון? אז אם אנחנו רוצים היום להעסיק ויש היום עובדים זמינים אנחנו לא נשאל מה אופק ההעסקה שלהם היום. זה לא מבטל את הצורך בלטפל בשאר התהליכים. אבל קודם כל בואו נעסיק את אותם שנמצאים בחל"ת או דורשי עבודה. אני הייתי שמח, מכובדי, אם היית יודע לפלח לי מתוך ה-35,000 כמה מהם דורשי עבודה וכמה מהם בחל"ת. שהיום רק מבקשי עבודה.

אז כבודו, אולי אני אקריא. זה כמה מקצועות, כמה יש ואחר כך אני אפלח. בסדר?

אוקיי. קיבלתי.

סתם, רק כדי לסבר את האוזן. אנשי בריסטה יש לנו למעלה מ-3,000. מנהלי מטבח ומנהלי מסעדה למעלה מ-6,500. אני אדלג על חלק מהמקצועות, בסדר? עובדי מטבח ועוזרי טבח וקונדיטורים למעלה מ-6,000. שוטפי כלים 700. שפים 5,890. זה רק על קצה המזלג. יש לי פה עוד רשימה מפורטת, מלצרים וכיוצא בזה למעלה מ-8,000 שהם עונים להגדרות של מחסור שיש בענף המסעדנות ואלו המקצועות המובילים שם.

ניקיון?

של עסקים סגורים, לא על הצרכים של המסעדות. של עסקים סגורים. אבל אדוני יושב הראש, איך אנחנו מחזירים אותם ממסעדה אחרת? איך?

בוא, תקשיב. אני רוצה להסביר לך. אני אסביר לך. מאן דהוא שרגיל, שעובד איזה שהוא פרק זמן במסעדה מסוימת שהיום סגורה זה בסדר גמור שאתה בינתיים תעסיק אותו.

נכון. איך, איך אבל? כסף.

מה זה איך?

אם יש לו עד 75% כפול אחוז הפגיעה וזה בהיבט של, סליחה, החל"ת, דמי אבטלה, אם הוא זכאי ועומד בקריטריונים זכאי לעד 75%. אז הוא יבוא לעבוד בשביל ההפרש?

אז קודם כל, זה נושא שהוא בטיפול ואני התחלתי איתו את השיחה. מה זה אסור?

זה מה שרצינו, חל"ת גמיש. אסור לו לעבוד אם הוא בחל"ת.

בדיוק.

לא, לא, לא. ביקשנו חל"ת גמיש, כמו שאתה אומר. מה שאתה הצגת, הצעת היה פותר את הכול.

הרי אם עובד מקבל 50 שקלים לשעה והוא מקבל 35 שקלים כשהוא בבית, הוא יבוא לעבוד בשביל 15 שקלים הפרש? על זה דנו עם משרד האוצר לגבי החל"ת הגמיש והם התנגדו.

אתם יודעים מה עמדתי לעניין החל"ת הגמיש. הצלחתי להביא לא מעט הישגים, עם כל הצניעות, בעניין מתווה הפיצויים. לא הצלחתי לבטא את כל רצונותיי. אחד מהם שכשלתי בהם זה חל"ת גמיש. אבל אני מבקש, כדי שיהיה לנו קל לנהל את הדיון באופן יעיל. תבודד בבקשה את האנשים שנמצאים בחל"ת. אני מבקש דורשי עבודה. אלה שלפני המלחמה, תצרף אותם לאלה שמאז המלחמה הם נמצאים באותה קטגוריה. כמה כאלה יש? 35,000 זה כולל אנשי חל"ת.

החל"ת כולל דורשי עבודה בהתפטרות ומתפטרים.

יפה. ואני מבקש שתבודד בבקשה את אלה שנמצאים בחל"ת מסיבה כלשהי, לאלה שהם דורשי עבודה, לא משנה אם הם חדשים או ותיקים.

לא. אז רגע, כבודו. את זה אני לא יכול לעשות אונליין, אני אוכל לשלוח לו את הנתונים. אני יכול ספציפית על המקצועות שהקראתי לו, שקשורים לענף המסעדנות. לא על כלל העובדים.

אתה יודע מה? בוא, אני אנסה רגע לעזור לך. ניקח נתון חלקי. בסדר? 5 באוקטובר בענף המסעדנות, כמה נרשמו כדורשי עבודה?

אין לי את הנתון הזה אונליין.

הבנתי. בסדר. אז בוא, אז אנחנו קובעים שאתה מכין לי בהקדם, בהקדם אבל, עם כמה דגשים מתחת להקדם, פילוח של כל ענף. תבודד מתוכם את אלה שנמצאים בחל"ת. בסדר? אני רוצה לכלל הענפים. מתוך זה אני אקח את המסעדנות ומתוך המסעדנות נחלק לבעלי מקצוע. כי יש לנו, אנחנו עוסקים בעוד ענפים.

רק צריך לקחת בחשבון, כבודו, שבכל יתר הענפים שהוא לא ענף המסעדנות, כרגע יש לנו תעדוף שאנחנו עובדים עליו בחמ"ל הלאומי של רח"ל במשרד הכלכלה, חמ"ל תעסוקה. שהוא בעצם מתעדף את המקצועות שנמצאים במחסור. כרגע זה חקלאות, נהגים, אבטחה.

לא רלוונטי עכשיו.

בסדר גמור.

בסדר? אז בואו נתקדם רגע. אני אשאל אותך שאלה אחרת, ברשותך.

רק רגע, ברשותך. לפני כן, אם מותר לי. ככה קצר. ב-35,000 רק לענף המסעדנות, מתוכם כ-10,000, ככה בשלוף, הם באבטלה.

יופי.

נו? עסקים סגורים.

לא, אבטלה.

אבטלה, לא חל"ת.

אבטלה זה דורשי עבודה. אוקיי?

אני חייב לציין שלדעתי בדצמבר זה הולך לרדת בגרף חד, כי גם המענקים לכאורה אמורים להפסיק, אם בעזרת השם המלחמה תירגע.

אוקיי, מבין. אז בואו נתקדם רגע. אני אשמח בבקשה שתענה לי, יניב, אם יש לך את הנתון כמה קליינטים הגיעו אליכם? יש דורשי עבודה, זה צד אחד של המשוואה. יש את הצד השני שמבקשים להעסיק. כמה מעסיקים פנו אליכם בענף המסעדנות בחודש וחצי האחרונים?

אז סך הכול ביקושים שיש לנו בענף המסעדנות זה כמה מאות. נגיד מארגני אירועים, הזמנות, אני מדבר על הזמנות שנמצאות אצלנו. בערך משהו כמו 150 הזמנות. שזה מעט מאוד.

הבנתי. ובתוכם אתה אומר זה מארגני אירועים וכאלה. אני לא שם. אני מדבר על ענף המסעדנות. כמה יש?

אז רק ענף המסעדנות בהארד קור, משהו בסביבות 100 הזמנות. שזה טיפה בים לעומת ההיצע.

אתה יודע מה אתה אומר לי?

שהם לא פונים לשירות התעסוקנה.

שנייה. אני אגיד לכם מה אתם אומרים לי. אנחנו צריכים ואנחנו זקוקים, אבל אנחנו לא עושים, לא רוצה להגיד כלום, אבל אם אני רוצה להיות אתכם לארג', לא באמת מתאמצים למצוא ידיים ישראליות עובדות.

זה כמעט מניפולציה מה שהוא הציג, המספרים. לא כמעט, זה מניפולציה.

למה?

אם אדוני, אדוני חד ומנוסה. ידעת לפלח את השאלות.

אני לא יודע עד כמה אני חד ואני לא יודע אם אני מנוסה. אני הדיוטות. אני עכשיו יושב פה ולומד אתכם ביחד. למען הגילוי הנאות, אני התחלתי בדברי הפתיחה והבהרתי לכם שכשאני מוצא ענף שהוא צדיק את ההתערבות האישית שלי עד כדי כך שאני מייחד לזה דיון. זה לא דבר שהוא מה בכך. לצורך העניין, להבדיל, הגבלתי אתכם לסיעוד ביתי. אתה מבין? זה משהו שהוא משמעותי. הרבה בכירים ממשרדים ממשלתיים הטריחו את עצמם, הגיעו. הכינו עבודות רגע כהכנה לדיון הזה. אמרתי לכם שיהיה לכם ברור שככל שאני אתכם, כך אני אדרוש תשובות יותר ברורות. וכשאני אמצא כשל אתם באתגר מסוים איתי. בסדר? ואני שואל, אני רוצה מספרים. אני העליתי נציג של שירות התעסוקה, שואל אותו שאלות פשוטות. הוא עונה בצורה ברורה, נוקב, חד. לא מערבב. כשהוא לא יודע הוא אומר שהוא לא יודע. כשהוא צריך לבדוק הוא אומר שהוא יבדוק. לכולי עלמה ברור שיש לכל הפחות, לכל הפחות.

אדוני, אפשר לשאול שאלה לגבי המספרים שהוא הציג? האם הוא ציין ש-10,000 איש באבטלה, מעמד חל"ת הוא חל"ת שזכאי או לא זכאי לדמי אבטלה. יש חל"תים שלא זכאים לדמי אבטלה. האם זה נכנס?

זה לא מעניין אותי בכלל. אותי זה לא מעניין. אני שואל רק את מה שאותי מעניין. לא, לא, לא, אני אסביר לך. מי שנמצא באבטלה, כל דורש עבודה, כל דורש עבודה, הוא נמצא על המדף. סליחה על הטרמינולוגיה. בסדר? נמצא על המדף, הוא זמין. אני רוצה שאתה תציע לו לעבוד. תעצור שנייה. אני רוצה שתציע לו לעבוד. אני רוצה שיקרה אחד משני דברים: או שהוא יגיד לך אני בא, או שהוא יגיד אני לא רוצה. וכמוך הוא יגיד לעוד שניים, ואז באותו רגע שירות התעסוקה יפסיק לשלם לו אבטלה.

זה לפני ה-7 באוקטובר.

לא מעניין אותי. אני ביקשתי לבודד, אני מבהיר. אני רוצה לדעת כמה פוטנציאלים להעסקה יש ומה אתם עשיתם מצדכם, כניסיון כן ואמיתי בשביל לאתר אותם ולהעסיק אותם.

אני יכול להגיד לך מה אני עשיתי? אני רוצה להגיד לך מה אני עשיתי.

בבקשה אדוני.

אני נפגשתי עם הבוס שלו, רמי. רמי, הבוס של, מנכ"ל משרד התעסוקה. נפגשתי איתו. אמרתי לו תקשיב, אין לי עובדים, בוא תארגן לי. הוא הצמיד לי רפרנטית שלו בבאר שבע.

יפה.

במשך שנה וחצי. יש לי פה הקלטת שיחה, אם תרצו. אני אשמיע אותה. והשמעתי אותם לו. שנה וחצי לא הצלחתי לגייס עובד אחד דרך לשכת התעסוקה. רבע מהעובדים האלה כשהיו באים אליי לריאיון, אבא שלהם כבר היה מתקשר להגיד לנו תגיד שהם לא יכולות, תגיד שהן לא יכולות. שאתה לא רוצה לקבל אותן.

ומה עשית?

ברור שלא אמרתי. אמרתי בואי תעבדי. 'לא, מטבח לא מתאים לי. זה לא מתאים לי. לא, זה אני אלרגית לבשר, אני טבעונית'. ממציאים, הם לא מוכנים בכלל. הם לא רוצים לעבוד. הם מוצצים את הקופה הציבורית. צריך לבטל את האבטלה הזאת לגמרי.

בטוח לא בשטיפת הכלים.

בוא, אני מוכן להשמיע לך הקלטות של שיחה, איך האבות מתקשרים אליי. כי הם מכירים אותי בבאר שבע. אני דיברתי עם רמי, שנה וחצי פרויקט. יש לי את הרשימה. שמתי פקידה שתתעסק רק בעובדים האלה. אחד בשנה וחצי לא גייסתי. מתפתח פה דור של אנשים שלא רוצים לעבוד.

אילן.

לקחת את כל הבטלנים לעבוד אצלי במטבח. איזה מנה אתה רוצה לקבל במסעדה? אתה רוצה שבמקום מלח ישימו לך סודה קאוסטיק? צריך בן אדם שיבין.

לא ביקשתי טבח.

גם האבטלה, שוטפי כלים.

הם בטלנים, הם לא רוצים לעבוד בכלל.

לא נותנים לנו לשטיפת כלים.

לא חסרים לי מלצרים, יש לי מלצרים.

תקשיבו, אני מדבר פשוט וברור. כששירות התעסוקה מדווח לי על מספר של דורשי עבודה ובמקביל לזה הוא מדווח לי על מספר המעסיקים שפונים, על ההזמנות הפתוחות. ואנחנו מבינים שיש אנומליה עצומה, אתם אומרים לי בוא נחליש אותך אל מול המשרדים הממשלתיים. למה? כי אני רוצה לוודא ולהיות שלם עם עצמי, כשאני הולך לסייע לענף מסוים, שהוא באמת ניסה לעשות ככל שהוא יכול לפעול בשביל להשיג.

הם לא מעוניינים לעבוד בשטיפת הכלים.

וגם לא במטבח. והנה, אני, אתה רוצה את ההוכחה? אני המסעדן הכי ותיק בבאר שבע, 21 שנים, אומר לך יש סיכוי שאני לא אפתח את המסעדות שלי. אני לא יכול כבר.

חלילה.

אני מתחנן לעובדים שלי שיבואו לעבוד.

לא ביקשנו מלצרים, לא ביקשנו טבחים, לא ביקשנו מנהלים, רק שוטפי הכלים.

הוא רואה את המטבח. מה? מה זה? לא.

ריאיון עבודה 1 מ-10,000, אחד לא יסכים לעבוד בשטיפת הכלים, אחד. אחד.

בוא, תקשיב. אני אדלג לקצה ואז אנחנו נתקדם הלאה. אני מצפה שאתה תעשה לי שירות, בסדר?

אוקיי.

ואתה יודע שכשאתה הולך לבקש עובד אתה מקבל בן אדם שלא יעבוד אצלך. אני עדיין רוצה שתעשה לי את זה.

אוקיי.

למה? אני רוצה קודם כל שאצלו ייפתחו, אם יש 1,000 ייפתחו 3,000. כדי שבאופן מיידי אני אבקש ממנו לראות גרף שהולך ויורד לכמות האנשים שזכאים לקבל דמי אבטלה. אני לא מעוניין להיות חלק מאותו ריקבון של מדינה שמשלמת דמי אבטלה למי שיכול לעבוד ולא רוצה.

מסכים איתך.

בסדר? אני לא מבקש שבן אדם שהוא היה מתכנת בהייטק יבוא לשטוף כלים. לא ראוי. לא ראוי. איש איש על פי כבודו ומעלתו נכתב. אני מבקש שבן אדם, כשהוא לא מקצועי ועדיין זקוק לעבודה, ורוצה לחיות בכבוד, שבא לדרוש עבודה ומציעים לו, שלפחות ינסה. ואם מראש הוא אומר אני לא רוצה, אני אגלה את זה באמצעותכם. לפחות אני אדע ש-א' המדינה חסכה כסף ו-ב' דחפה אותו לשוק העבודה. אם לא מתוך רצון, מתוך אי רצון. הבנת?

מסכים.

זהו. ואני רוצה שבדיון הבא הוא ידווח לי, עוד לפני הדיון הבא, שהוא קיבל עלייה בגרף לפתיחת הזמנות.

אני דואג שכל המסעדנים בישראל יפתחו קריאה. כמה אתה רוצה? 10,000? עד שבוע הבא.

אף מלצר, אף מנהל, אף ברמן, לא יסכים לעבוד בשטיפת הכלים, כולל טבח. נקודה.

אני דואג לזה.

אנחנו נתעד לך את הכול.

אני ארסק לו את המערכת. אין מסעדן שלא יפתח קריאה ברשות התעסוקה.

אילן, אילן.

חברים, תקשיבו.

יו"ר הוועדה, הייתי מציע ברשותך, נאמרים פה דברים מאוד מאוד קשים. אני לא בוועדה כדי להגיד או לקבוע מהם הכללים. אבל אני חושב שהאמירות האלה מקומן בטח לא בוועדה. להגיד 'אני ארסק להם את המערכת'.

העסקים שלי מרוסקים, זה לא מספיק?

מי אמר? על מה אתה מדבר?

סליחה, לא שמעת אותו. לפני כן הוא אמר שהוא ישלח בעצם מסעדנים שירסקו לי את המערכת.

שיפתחו קריאות.

במובן הזה, הבנתי שהוא מתכוון, רגע, רגע. הבנתי שהתכוונת שאתה רוצה להגיד להציף את המערכת בהזמנות.

בדיוק. תספק לי עובדים.

אז א' בטח שזה לא מפחיד אותי. זה התפקיד שלי ואני אקבל את זה באהבה. אבל להגיד 'אני ארסק' זו טרמינולוגיה שמקומה בטח לא בוועדה.

אני לא מקבל אותה.

זו מטפורה, מטפורה.

- - - את הכול על מנת לסייע.

לא, לא, לא. אז יש דברים שאני הסברתי לך, אנחנו בתקופה מתוחה.

זה מטפורה.

וגם למטפורות לא תמיד יש מקום. בסדר? אגב, גם בדבר שבשגרה.

אז אני אתנצל.

לא, לא, אני לא שם. אני לא בא להוכיח את שירות התעסוקה, הנה אני מודיע לכם. כשיש לי למתוח ביקורת אני עושה את זה. אני לא חוסך במילים. אני כן מבקש להוכיח ולהביך את דורשי העבודה שיודעים מראש כשהם קמים בבוקר והולכים להחתים, שהם יודעים שמה שלא יהיה הם רק חותמים והולכים, כי הם לא רוצים באמת לקבל עבודה. אני רוצה להתמודד איתם. הנה, אני אומר לכם בכנות רבה.

להציע למלצרים להיכנס לשטיפת הכלים?

אני, לא, בוא תקשיב, אל תיכנס איתי לשם. יש הגדרה. כשיש עובד, כשיש דורש עבודה שהוא לא מקצועי, יש פרמטרים למי מציעים איזו עבודה. נכון יניב?

נכון, בהחלט.

יופי. אני מבקש, אל תעשה לי את החשבונות ואל תעשה את החשבונות לשירות התעסוקה. כדי שכשאני בא לסייע לענף אני בקצה רוצה לסייע לכלכלה הישראלית. אחת הדרכים לסייע לכלכלה הישראלית היא לאפיין באמצעותכם את אותם בטלנים שהם לא מובטלים מאי רצון, הם בטלנים כשגרת חיים ומרוקנים את הקופה הדלה של המדינה בעת הזו. כשהם דורשי עבודה מדומיינים. הם לא באמת מבקשי עבודה, הם באים לקבל דמי אבטלה. אני מכיר בעובדה בראייה סוציאלית, הומנית, רגישה, כשבן אדם נמצא במעבר בין תקופה לתקופה, הוא יממש את זכאותו והמדינה תשלם לו דמי אבטלה להתקיים בכבוד. אני לא רק מקבל את זה, אני מעודד את זה. אבל כל מי שמשתחל בין לבין והוא לא מהמעטים שמגיע לחתום כדורש עבודה, שכל מה שמעניין אותו זה לקבל דמי אבטלה ולא באמת להשתלב בעבודה, אני רוצה להקיא אותו. אני רוצה להביך אותו. אני רוצה לדאוג לכך שלא ישלמו לו דמי אבטלה. כשהם לא ישלמו לו דמי אבטלה הוא יגיע אליך וידפוק לך בדלת ויגיד בבקשה תן לי צ'אנס.

לא לשטיפת הכלים.

לא מעניין אותי.

שלחו אותו לקטוף עגבניות.

לא מעניין אותי. תקשיבו טוב, מה שאני, התהליך שאני עובר אתכם אני עובר עם כל ענף שאני מזהה בו צורך מוצדק. זאת אומרת שהטיפול שלי חייב להיות טיפול הוליסטי. הבנו? אז אתם תשנו את הגישה, שאתם תפעילו את שירות התעסוקה זה לא בשביל להתיש אותם. חלילה לא בשביל לפגוע בהם. אלא לאפשר להם לעשות את עבודתם. כי אני רוצה שאם יש לו היום 10,000 הוא יגיד לי בעוד שלושה שבועות יש לי 4,000. למה? 4,000 מתוכם השתלבו בעבודה ו-2,000 גילינו שהם מתחזים ופלטנו אותם. זה מה שאני רוצה. בסדר?

את ההודעה, אני מסנכרן אתכם את ההודעה שאני מעלה באתרים ובקבוצות של המסעדנים.

טוב. אני יותר מאוחר גם אשמח לדעת עוד איזה פעולות ביצעתם. אתה לא דוגמה טובה. כי אם אתה מעסיק את מי שאתה מעסיק, אתה לא דוגמה טובה של מסעדן. אתה יוצא מן הכלל. והלוואי כולם היו כמוך.

יש הרבה כמוני.

אני שמח. זה מעודד אותי, זה מרגש אותי, זה מחמם לי את הלב, לחלוטין.

אדוני, אם אפשר רק עוד משפט אחד לסיכום.

אתה לדברי סיכום, בבקשה.

מעולה. אז מה שרק רציתי להגיד שזה א' שאנחנו מזמינים את המעסיקים לאתגר אותנו ולהעביר את הביקושים. כמו שכבודו ציין, ככל שדורש עבודה הוא בלתי מקצועי ומופנה לעבודה ובעצם מסרב לעסוק באותו מקצוע, הכלל הוא שהוא מקבל סירוב והמשמעות שלו שנשללת ממנו הקצבה למשך 90 יום. זו סנקציה מאוד קשה ודורשי עבודה לא רוצים להגיע לסיטואציה.

90 יום, אגב, זה מעט.

לא, בעצם זה כל פעם. בפעם הבאה הוא יפנה לעוד עבודה. בעצם זה גומר לו. כי ה-90 יום זה בהתאמה לימי זכאות שיש להם.

חבר'ה, אני צריך להילחם גם בזה, כך אני אעזור לכם.

לא כולם זכאים למאות ימים.

טוב, אז אני מודה לך. חילקתי לכם כמה מטלות. אני קודם כל, לפני שאני עובר לשאר הדוברים, תודה רבה יניב. דקלה אמרה שפעם הבאה היא תוודא שאתה תוזמן בפרק זמן כזה שאתה גם תגיע לכאן.

רק כבודו, אני רוצה לציין ששירות התעסוקה מקבל למעלה מ-35,000 הזמנות עם 200,000 דרושים בשנה. ובמשך חמש שנים אחרונות מבצע למעלה מ-81,000 השמות במשך כל שנה.

מדהים.

ככל שיש מעסיקים ומקצועות מאתגרים, אבל אנחנו כאן כדי לעמוד באתגר בהצלחה.

מדהים. אגב, גם בניקיון לא מסעדנות יש לך לתת לי פילוח?

גם אליו אני אוכל לתת לך. ככל שכבודו יעביר אליי פנייה. כרגע ספציפית זה לא עומד מולי הנתונים, אבל נוכל להביא לגבי כל בקשה שאדוני יבקש.

הוועדה כבר מטפלת בזה. היא תוציא את זה בדברי הסיכום הרשמיים.

מעולה. כל מה שתבקשו נעביר אליכם.

תודה רבה. מי נציג משרד העבודה? שלום גברתי. שמך ותפקידך?

אביבית אסרף, מנהלת תחום בכיר מדיניות, הסדרה ואכיפה, משרד העבודה.

תודה. גב' אסרף, כן, הופעת אצלי בעבר כבר. ברוכה הבאה. תאמרי לי בבקשה, אני אשמח לדעת מה עמדת משרד העבודה בנוגע לפתרון באמצעות העסקת עובדים זרים בענף המסעדנות?

אז אני רגע רוצה לחלק את זה שנייה לשני נושאים: אם אנחנו מדברים כרגע על העובדים שאמורים להחליף עובדים פלסטיניים אז אנחנו חושבים שחייב לקבוע איזה נוהל ממשלתי לכל הסוגייה הזאת. הסוגייה הזאת היא רחבה, בכל אופן, מהידיים שלנו. יש פה נוגעים של משרד הביטחון. הרי כל הכניסה של עובדים פלסטינים במהלך השנים למשק נבעה בין היתר מהצורך הביטחוני.

ברור, ברור. אני מבטא את זה לאורך כל הדיונים.

כן. ולכן אנחנו בהחלט חושבים שכתחליף לעובדים פלסטינים אנחנו צריכים רגע להבין מה המשמעות? זאת אומרת, לכמה זמן לא יהיו פה פלסטינים לפי משרד הביטחון.

ברשותך, גב' אסרף, כדי שלא נתבלבל. אני אבקש רגע לחזור ל-5 באוקטובר ואז אני אשאל את השאלה הזאת. בסדר? תעני לי עד ה-5 באוקטובר. יהיה לך קל יותר.

אז ככה, ברמת העיקרון, כל ענף חדש שלא היה לעובדים זרים מעולם, צריך, המשרד הרלוונטי מעביר צרכים של אותו ענף. מראה את הנתונים, אנחנו עושים בדיקות שלנו.

זה בוצע אבל.

לא מה שידוע לנו.

נו, הנה, יש פה נציג משרד הכלכלה.

זאת אומרת, היה איזה שיח. אמרו שיעבירו נתון. היה איזה שיח.

לא שיח, מה פתאום? בוצעו פעולות.

אמרו שיעבירו לנו נתונים.

לא 'אמרו שיעבירו נתונים'.

ודרישה. אני, אני אישית וגם תוך כדי עם המנהל שלי, שעוד לפני בזה, לא מכירים בקשה רשמית שהועברה אלינו עם כל הנתונים וכל השוק. זה מה שאני יודעת עד לפני כמה דקות.

אוי, אוי, אוי.

ואני מדברת כרגע על מכסות.

מה את אומרת? מר אלבין, רוצה להתייחס לזה? בהנחה שאנחנו מדברים על אותה מדינה, באותו יקום ואותו זמן. עם אותם משרדים.

כפי שנאמר, הנתונים הועברו ואכן לא עברה בקשה רשמית, כי היו דיונים בנוגע לעובדים שאינם ישראלים.

מה זאת אומרת?

הנתונים אבל הועברו.

לא יאומן.

לא הועברו?

אנחנו אומרים שלא הוגשה לנו שום בקשה רשמית, כתובה, בבקשה להגדלת מכסות. זה כרגע מה שהנתונים אצלנו. כן, לפתיחת ענף חדש. כמו כל ענף חדש שמבקש, לא הועברה לנו הצעה רשמית, בקשה עם כמויות, עם החלטה. עם טיוטה למחליטים, להגדלת מכסות.

יש הצעת מחליטים במחלקה המשפטית, לא? מה הסטטוס, יאיר?

לא, זה לא שם. טוב, אז אני נותן מפה מענה לכם ולך ולכל מי שקשור לתחום התעשייה, שמגיע אליי בוודאי מאז פרוץ המלחמה חדשות לבקרים לדיונים, הודעות, לאנשי לשכתי. ושואל מה עושים, איך יוצאים מהמשבר הזה? אני מודיע לכם כרגע באופן חגיגי, שום פנייה אתם לא פונים אליי מהרגע הזה. שום פנייה, עד שאתם לא מראים לי שעשיתם את כל מה שאתם יכולים וצריכים אל מול משרד הכלכלה. מודיעים לכם עכשיו כאן באופן חד וברור, תוך כדי הסקירה מגב' אסרף אני מקבל עדכונים גם כן ממשרד הפנים ומשרד האוצר וממשרד המשפטים, ששום פנייה לא הועברה. ואני עכשיו ברגע זה אני מבקש לאתגר את כולנו ולבקש מכם את הנתונים שכן אתם אומרים שהעברתם, מהם הנתונים, למי העברתם ומתי? לא כפנייה אפילו. בואו, תעבירו לי את זה בבקשה. בסדר? אז הנה, קיבלתם תשובה?

אני רוצה, אפשר להוסיף משהו קטן?

כן.

אני אומרת, המשרדים הרלוונטיים יודעים איך עובדים מול, בהצעת מחליטים. גם כשמציפים נושא, הם ידעו לעשות את זה בענפים נוספים כשבאו ודיברו והגישו מחליטים על כמות מסוימת והסבירו אותה. ועשינו את זה גם מתחילת המלחמה ואנחנו עושים את זה בשגרה. כל פעם כשרוצים לפתוח ענף חדש מגיעה גם טיוטת מחליטים, הצעה להחלטה, כמויות שנדרשות והכול יחד. זאת אומרת, טיוטה לא הגיעה. זאת אומרת, שום דבר.

אני ביקשתי ממנכ"ל משרד העבודה והוא הוציא מייל למשרד הכלכלה כדי לקבל.

לא, לא, תבין רגע משהו, זה עובד הפוך.

זה לא עובד בצורה כזאת.

תפסיקו לעבוד עקום. המערכות האלה עובדות בצורה כל כך מעוותת שבגלל זה אנחנו קיבלנו את זה בפרצוף כמו שקיבלנו את זה עם פרוץ המלחמה. יש סדר. יש סדר. אתה לא אמור לפנות למשרד העבודה והרווחה. משרד העבודה והרווחה לא אמור לפנות למשרד הכלכלה, זה בדיוק הפוך. בדיוק הפוך. אל תפנה אליי ולא אליהם, הנה אני מודיע לכם. אני שם את הדברים פה על השולחן. אני לא רוצה להיות הילד ששם את האצבע על הסכר, אני לא מוכן. הנה, אני מסביר לכם. יותר בוטה ממה שאמרתי לא יכול להיות.

הם רוצים מהלך רוחב של 180,000 עובדים שנחכה לו 75 שנה.

שמעו, אני לא עוסק בזה. אני לא שם. מה שהיה לי לומר, אמרתי, לרבות בדיון הזה. היו לכם שאלות, היו לכם טענות, היו לכם מענות. אני אומר לכם, צודקים.

אז איך אתה עוזר לנו? אנחנו חייבים עזרה.

אני?

אף פעם לא שמעתי מישהו שמדבר ככה, כאילו, אין לי מה להוסיף. אבל איך עושים את זה שזה יקרה? איך עושים את זה? הם כבר לא עונים לי מרוב שאני מטריד אותם.

מי זה "הם"?

כולם פה, והם יודעים על מי אני מדבר.

מי זה "הם"?

יאיר, מה אתה מציע?

מי זה "הם"?

אנשי משרד הכלכלה, משרד העבודה.

אז הנה, אז תקשיב טוב.

הם כבר לא עונים לי יותר.

מעכשיו, בוא נחלק. כל המשרדים שאתה פונה אליהם שהוא לא משרד הכלכלה, אתה באמת מטריד אותם. כי אתה מבקש מהם לעשות משהו שלא שייך אליהם. כל מה שאתה פונה למשרד הכלכלה, לא רק שאתה לא מטריד אותם, אתה עושה פחות ממה שאתה צריך.

יאיר, איש יקר.

תקשיבו חבר'ה, זה לא אישי כלפי יקיר.

הנה, משרד הכלכלה, ישבתי עם השר שלו, שנתן הוראה למנכ"ל, שהמנכ"ל נתן לו הוראה.

תקשיבו, אתם יודעים עד כמה זה הזוי? הדוברת הבאה שהתכוונתי לתת לה את רשות הדיבור, כמו שעשינו בדיונים האחרונים, זו הגב' ורוניקה. אני נבוך לומר לך, שאין לי למה לתת לך רשות דיבור. אני נבוך. כי למה? אני ביטאתי את זה בצורה מאופקת, אני חושב לפני שניים או שלושה דיונים. שאמרתי לכם, היינו באולם נגב או ירושלים, לא זוכר. ירושלים. ואמרתי חבר'ה, אתם צודקים. אני מכבד, מאשר, זורם, מגבה. תמשיכו מפה אל משרד הכלכלה. אמרתי לכל ענף וענף שפנה אליי, כי באמת צאו לדרך.

חבר'ה, תשמעו, היכן שאין היררכיה ישנה אנרכיה. אני מחוקק. אני רק חבר כנסת.

זו אותה ממשלה אבל?

קודם כל אני לא ממשלה. אל תתבלבלו.

לא התבלבלנו.

אני לא ממשלה. אני לא חבר ממשלה. אני חלק מהקואליציה שבחר בממשלה, אני גאה על כך. אבל אני לא ממשלה. תפקידי הוא לפקח אחר עבודת הממשלה. בסדר?

זה תקוע אצל - - -

אני משקף את המציאות כפי שהיא. מביכה, כואבת, מתסכלת. עד כדי כך שבחורה הטרידה את עצמה לא בפעם הראשונה ואין לי מה, מה היא תגיד לי שיכול לקדם אותנו? היא קיבלה את התשובה. כשעניתי לך, עניתי גם לה. ועניתי לכלל האיגודים והחברות שפונות אליי במשק. אל תפנו אליי ולא אל אנשי לשכתי ולא אל מנהלת הוועדה ואל תבקשו בקשות, כי זה לא חונה אצלנו. זה רק מתסכל אותנו. עכשיו, אני ביטאתי את זה שאי אפשר לפרש אותה ביותר מפירוש אחד. ויותר מזה, הוצאתי כרגע הנחיה שהוועדה דורשת לקבל, אני דילגתי על זה קודם, אבל אין מנוס. תראו לי מה אתם כן עשיתם ואיזה נתונים העברתם למי ומתי, לטובת קידום העניין. אם בקשה לא? אלה המהלכים? אלה המהלכים במשרד שמתכלל את הצורך וזיהה את הצורך יותר מכולנו? יותר מכולנו? אני חשבתי שהכנתי כל כך הרבה שאלות קשות למשרד המשפטים ולרשות האוכלוסין. אין לי מה לשאול אתכם. אין לי מה לשאול אתכם. תשמעו, זה פשוט מביך. אתם פשוט, הנה אני מודיע לכם, משחיתים זמן יקר של עובדי ציבור, של תעשיינים ושל נבחרי ציבור – לחינם. לחינם. יכולתי לקיים דיונים בנושאים אחרים. למה? טוב, תקשיבי.

איך אני פותח את העסק?

לא, זה לא מצחיק.

אני באמת שואל.

אוקיי. אוקיי, תקשיבו, אנחנו נדלג לתת-נושא אחר. אני מקווה שאני לא אצטרך עוד פעם לפנות אליך, יאיר. אנחנו נקשיב לעו"ד עמית גרוס, שמייצג את המעסיקים של המומחים.

גם וגם. אני מייצג גם את עמותת מסעדנים חזקים ביחד, את ארגון המסעדות האתניות ולמעלה מ-1,000 מסעדות, ברים ובתי קפה בארץ.

מה הראשון? יתכן שזה היה נשמע 'מסתננים חזקים ביחד'?

מסעדנים חזקים יחד זו עמותת מסעדנים, למעלה מ-2,500 מסעדות. ככה הם נקראים. לא תאמין, הם המציאו את החזקים ביחד.

אני מתנצל, סליחה. נכון?

מסעדנים, לא מסתננים. גם מסתננים זה דווקא נחמד.

קרה לך בטעות הדבר הכי נכון שיש.

כן, נכון.

גם אני שמעתי מסתננים.

עו"ד משש, אמרתי לעצמי לרגע, יכול להיות שיש עוד במה לחזק את המסתננים ממה שהם חזקים שצריך גם עמותה? אה, עו"ד סאלם.

ועוד מי יחזק אותם.

כולנו שמענו מסתננים.

אם כולכם שמעתם, כנראה שזה מה שנאמר.

אני הולך לפרוטוקול, אני הולך לשמוע בשמע המוקלט.

אתה חייב לשמוע, כי זה היה מסעדנים, אבל - - -

יאללה, אבל זה בא טוב. גם אם טעית, ואיתו יתברך, ככה הקדוש ברוך הוא נותן לנו טיפה לחייך בימים האלה, וזה בסדר.

נכון. בכל אופן, כמי שמייצג אל מול המסתננים, לא יודע מה, עשר שנים לפחות, את כל מסעדות, הברים ובתי הקפה, אני יודע מה זה מסתננים בישראל. אני יודע את הנזק שנעשה בתצורה של האובר טיפול בהם, אובר חיבוק שלהם, אובר זכויות שלהם. שגרירויות, עמותות, עורכי דין שלוחשים להם באוזן דקה לפני שהם יוצאים. החפיפניקיות של המסעדנים שלא ידעו איך לאכול את ההעסקה שלהם. וזה נזק שהעסיק את בתי הדין לעבודה לאין סוף, את כמויות הזמן שאני בזבזתי ו-20 עורכי הדין שלי בזבזו ואת כמויות הכספים שהלקוחות שלנו, שזה מסעדות, ברים ובתי קפה, בזבזו על כל מיני זכויות עודפות שלכאורה מגיע להם. אני יודע לספר לכם פה, אבל זה לא העניין.

אחד, אני חושב שאת הצעת המחליטים בנושא שכבוד יושב הראש דיבר עליו, זה לדעתי משרד העבודה ולא משרד הכלכלה.

ממש, ממש, ממש לא. אגב, יש לי מילים קשות לומר על משרד העבודה. אבל זה לא שם. ואתם יודעים מה? אתם יודעים מה? בגלל שהגב' אסרף אני משוכנע שהיא לא תחשוד שזה אישי, אז אני גם אבטא את זה תכף. אבל זה כלפי כולכם. כן, בבקשה.

לגבי עצם הדיון. אחד, הענף הזה הוא ענף קטן, שולי ולכן זה לא מפתיע אותי שמשרד הכלכלה לא העביר למשרד העבודה. זה לא סתם.

מה הוא? ענף קטן? שולי?

כן. אין לו לוביסטים, הוא לא עובד עם לוביסטים. אף אחד לא מזיז לו את הגבינה, אף אחד לא עושה לו את הדברים. ולכן יושבים מולך שניים: אילן זגדון שהוא מסעדן ויקיר שהוא מסעדן. בסוף כל הדיון מתקיים עם אנשים שהם היום בבוקר שטפו כלים, היום בערב אני הולך ל-85/15 למסעדה שלו ואני אראה אותו שם מתזז בין השולחנות. וזה הענף בסוף. לפעמים שי ברמן בא, לפעמים תומר מור בא. אין באמת ענף, כמו שהייתי בדיון של עובדים זרים הקודם שאדוני היה בו. שמגיעים אנשים עם לוביסטים, שלושה לוביסטים מאחורה, שני זה. זה עולם אחר. זה ענף קטן. ולכן אף אחד לא מזיז אותו. זה אחד.

קודם כול, אני חייב להשחיל פה משהו באמצע, בסדר? לא הופעת אצלי מספיק פעמים, אז אני מבטא את זה עכשיו כאן עכשיו שוב פעם. עוד מצעירותי אני מוצא את עצמי מזדהה, מדבר, מתחבר, עם אנשים חלשים ממני, ועם קבוצות מוחלשות יותר והפחות מקובלות והפחות משווקות. אני מודיע לך עכשיו כאן ועכשיו, אם לא היה ברור לכם. הוועדה הזאת, לפחות כל זמן שאני יושב הראש שלה, והלשכה שלי, היא הבית של כל מי שאין לו מספיק במה ואין לו לוביסטים. בסדר? ואני פה בשביל לסדר לכם קדימות ועקיפת תור לפני כל מי שמגיע באמצעות לוביסטים שעולה לו ארגזים של כסף. שמעת?

חשוב מאוד. כי עד היום בגלל זה לא התקיים הדיון אף פעם.

אז לעולם אל תגדיר את הענף שלכם כקטן, כשולי, כלא מעניין, כלא חשוב. אין ענף כזה.

הוא עורך דין, הוא לא מהענף.

אין ענף כזה. אז הנה, אני מודיע לכם, אין ענף כזה בכלל במשק, לאו דווקא במדינת ישראל. אין שרשרת שיכולה לשרוד כשחוליה אחת חסרה בה. אין.

אני איתך. אני עם אדוני לגמרי. אני רק חושב שעד היום לא בכדי לא התקיים דיון על הנושא הזה. והצורך הזה הוא צורך של למעלה מעשר שנים. לא התקיים דיון, לא התקיים דיון כזה. מעולם לא הייתי בדיון שהתקיים בכנסת בוועדת עובדים זרים בנושא הצורך של מסעדות בעובדים זרים. אז זה למה.

אנחנו פה ואנחנו מודים לו.

אל תודו לי, עוד לא עשיתי מספיק.

זה למה אני מגדיר את הענף הזה כשולי. עכשיו, והוא ממש לא שולי. הוא רחוק מלהיות שולי. הוא ענף של מיליארדים, הוא מייצר הכנסות, הוא מייצר מע"מ, הוא מייצר מס הכנסה. הוא מעסיק למעלה ממאות אלפי עובדים. תרבות ותיירות.

עכשיו, אני רוצה להגיד משהו על מה שנאמר, להוסיף על מה שיניב וזגדון אמרו. אין צורך רק ב-2,000 איש. למעשה, אני הגשתי לדעתי מתוך 2,000 פלסטינאים שהוגשו וזה, לדעתי המשרד שלי הגיש איזה 1,200. אפשר לראות את זה במשרד, ברשות האוכלוסין, בהגשות. ואני אגיד, הצורך הוא הרבה מעבר ל-2,000.

20,000 ציינו.

אני אסביר למה. זה אפילו לא להסב את ה-2,000 פלסטינאים נגיד להודים, זה נחמד, אבל זה לא טיפה בים. זה עוד שבועיים אנחנו נפגשים פה עוד פעם. יש היום בכמה היבטים משהו שאנשים שסותמים למעשה את החורים האלה. אחד, זה כל מה שקורה באוקראינה והעובדים שהגיעו הנה. אז העובדים האלה בחלקם עובדים במסעדות, שוטפי כלים. היום הם פה, מחר הם לא פה. והם ייעלמו מהשוק ואז נצטרך לקיים עוד פעם דיון. שתיים, יש עובדים שהם לא עובדים. יש בג"ץ קו לעובד, קבע שאין אכיפה על העסקת מבקשי מקלט. אותם מבקשי מקלט לא אוכפים אותם.

אגב, אצלי לא קוראים להם מבקשי מקלט. תשנו את הטרמינולוגיה.

מסתננים, מה שצריך, אני יודע? מסתננים, כן.

מהגרי עבודה, מסתננים. תבחר, יש.

לחלוטין, לחלוטין אני מסכים עם אדוני. והם ממלאים חלק מהפונקציה שאם מדיניות הממשלה זה להוציא אותם, ואני מניח שכך הדבר, אז יום אחד הם לא יהיו פה. חלקם, רובם כבר הולכים ועוזבים. ואז עוזבים לקנדה, עוזבים לכל מיני מקומות אחרים. ויפה שעה אחת קודם שיעזבו כולם, אבל כשהם יעזבו אין עובדים. וכשהם עובדים, הם עובדים ב-70 שקלים. אז זה לא זה.

עוד שני נושאים חשובים. אחד, חלק ניכר מהעובדים הם בכלל עם תעודות מזויפות, מזייפים, כבר אני רואה זיוף רביעי וחמישי של העובדים. ואז אותן חברות שמעסיקות יש כמות חברות כוח אדם שמעסיקות את אותם עובדים. אותם עובדים מעבירים אותם ממקום למקום, ממסעדה למסעדה. ואז הם מגיעים למקומות, חלקם לא חוקיים, חלקם בכלל בשמות אחרים. ורובם, לפחות איזה 7,000 או 8,000 איש, הם בכלל בחברות כוח אדם שדרך חברת כוח אדם יש רווח קבלני. וברווח קבלני גוזרים את זה. אז המחיר עצמו, שאילן מדבר איתך על 70 ו-60 שקלים זה לא סתם. כי הם מעסיקים לרוב דרך כוח אדם. כי אליהם הם מגיעים. הם מפנים אותם, הם גוזרים עליהם את כל הדלתות. וזה לא מדובר ב-2,000. כי אם מחר נתפסים כל, יש אכיפה ונתפסים כל הלא חוקיים, אז אתה מדבר מינימום על 7,000-8,000.

עכשיו, לגבי הפלסטינאים, שיש 2,000 בקשות. סך הכול 2,000 איש, שאצלי במשרד יש איזה 400 שממתינים. פשוט מה קרה? מי שהיה חכם, הגיש מהר מהר מאוד, כי הצורך הוא ברור. אז מי שהיה חכם, לא סתם לזגדון יש 12 עובדים. הוא מסעדה קטנה בבאר שבע. תחשוב מה צריכה רותי ברודו בפלסטינאים. או חיים כהן או לא משנה מי. הם צריכים כמות. אין להם אותם, כי הם נגמרו. כי מסעדה קטנה שכן השכילה להגיש בזמן תפסה את ה-12 פלסטינאים ומעסיק אותם. אבל יש מסעדות שמעסיקות אלפי ישראלים, אלפי ישראלים. אני מדבר על 10,000 ו-8,000 ו-6,000 ו-5,000 ישראלים שאין להם את זה כבר. אין להם מי שישטוף כלים. אין להם מי שיעשה את זה. ו-2,000 זה טיפה בים. יכול להיות שיקיר אומר מחר פתח, תביא לי את ה-2,000 נפתח מחר את המסעדות. זה נכון. אבל זה ממש לשעה וחצי הקרובות.

טוב, אני אשאל אותך שאלה רגע.

21,000 אני ציינתי שחסרים, לא 2,000.

לא, פשוט אמרת שיציעו הצעת מחליטים ל-2,000. ואם הצעת מחליטים תהיה ל-2,000 - - -

אמרתי 30 וצריך 20,000 ופעימה ראשונה שישחררו עכשיו 2,000 היום.

זה גם לא מספיק.

בוא תספר לי בבקשה רגע על קצה המזלג מה שנקרא, אבל תנסה ככה למקד. מה האתגרים שאתם נאלצים להתמודד איתם בהעסקת עובדים מומחים זרים?

אני אגיד עוד משפט, לפני המומחים, ברשותך.

כן?

אני מייצג בזה שתי חברות ציבוריות בתחום המרכזים המסחריים. ושבוע שעבר, אני אתן לכם דוגמה, כדי שתבינו כמה המצב הזוי למחסור בעובדים. יושב מנכ"ל חברה ציבורית ומתחנן לשני מסעדנים, חברים של יקיר, רציניים מאוד. באמת, מהטופ טופ של הענף שלנו. שני שפים. ואומר להם אני רוצה שתבואו למרכז שלי ברמת השרון ולמרכז שלי בבאר שבע ותפתחו את המסעדה. אני מממן את הכול. יש לי 500 מטר, אני מממן את כל העלויות. 7 מיליון שקלים מסעדה, מההתחלה. מקצה לקצה, אפס עד מאה. הכול מהכול. יושבים מולו ואומרים לו גם אם תממן לנו, זו פגישה, זה באמת, אני, שאני מתעסק בתחום הייתי בשוק, אבל זה המצב. לא נפתח את המסעדה, לא היוונית הזאת ולא מסעדת שף הזאת, כי אין לנו עובדים. אין מי שיהיה, אין מי שיעשה את זה. עכשיו, עלות מלאה. זה לא קורה.

אותו דבר בית מלון שאנחנו מטפלים. מתחנן שמסעדה תפתח למטה, בכניסה, את המסעדה שלה. ואף אחד לא פותח. אין עובדים בשוק הזה. והדבר הזה גורם לשני דברים: יוקר המחיה, אספר לכם שפעם הייתי הולך למסעדת המבורגר או מסעדה אסיאתית או לכל דבר כזה, לוקח למשפחה, רגילים. אני אוסף ביום שישי בצהריים. מביא לצוהריים לפני שאנחנו נאכל בערב ככה נשנושים של שישי בצהריים. פתאום שקית עולה 600, 650, 580. אין לזה, זה לא יכול להיות. עכשיו, אתה יושב עם המסעדה. יש אצלי היום במחלקה המשרדית של שלמה נס ושלי, עסקים למכירה. ואתה, אתה אומר, 60 מיליון שקלים מחזור, אין רווח. עלות עובדים 50%. עלות לייבור 50%. זה לא קיים. אני, אם היה לי במשרד עלות לייבור 50% הייתי פושט את הרגל. ואני משרד עורכי דין, שאמור להתפרנס מהעובדים שמייצרים אותו. יש להם עלויות עובדים לא פרופורציונליות ולכן כל המבורגר עולה היום 87 שקלים. כל סנדוויץ' אצל אילן זגדון כשאני מסיים את הדיון, הולך לאכול אצלו, זה טעים ממש. אבל זה יקר. זה 70 שקלים.

80 שקלים כמעט. ואני לא מרוויח.

זה כמעט 80 שקלים לסנדוויץ' בבאר שבע.

יש לי דוח מסודר, שקל אני לא מרוויח.

לא, לא, אי אפשר.

עכשיו, זה משהו שמישהו צריך לתכלל את האירוע הזה. זה לא 2,000. זה באמת, כשהוא אומר שזה 20,000, זה 20,000 שצריך להציף את השוק הזה בעובדים.

טוב, בוא תענה לי רגע על המומחים.

לגבי המומחים. יש לנו כמה וכמה בעיות. אני לא יודע, אני רואה בתמונה גם את שרון וגם את מאיר דוד וגם את ענבל וגם את קרן פה. אנחנו מולם ביום יום. ואני, יש בעיות שנראה לי, יש מלא בעיות. רק אני לא יודע אם זה המקום להציף. תגיד לי עינבל אם זה המקום להציף אותם.

אין בעיה, תבחר לך ועדה אחרת.

לא, אני אציף, בסדר. תראה, אני אגע בכמה נקודות. דבר ראשון, השכר אמנם הוא גבוה, אבל בסופו של יום הענף האסיאתי מבין את המחיר שהוא משלם. הוא משלם יקר מאוד לשפים. מה שקרה בשבע, שמונה שנים אחרונות זה שהשפים הלכו והשתדרגו כתוצאה מהיוקרה. מגיעים הנה אנשים שיודעים לבשל, בין אם זה יפנים, בין אם זה תאילנדים, בין אם זה סינים ובין אם זה הודים. הענף הלך, ואם היה פעם בעלויות של 8,000 שקלים מגיעים הנה כל מיני כאלה שחיפשו את עצמם, היום יש עלות גבוהה. אבל מצד שני, יש השתדרגות. יש ממש שדרוג של כוח האדם. ויש פה כוח אדם מקצועי מאוד, שמגיע ומבשל. והלכה למעשה, אדוני יכול לראות, שתאילנדים חקלאים שברחו מפה ובצדק מבחינתם, תאילנדים שבמסעדות התאילנדיות, מתוך 600 ומשהו שיש פה, 30 הלכו. זה סך הכול. ורובם היו בקצה החמש שנים שלהם. כך שאמרו שלום בדבר הזה. ונשארו פה תוך כדי הטילים והחטופים, והמלך התאילנדי אמר להם לטוס.

כמה מקבל עובד תאילנדי מומחה במסעדה?

היום 24,000-25,000 שקלים לחודש. יקר, יקר מאוד. צריך רביזיה, צריך שוני.

לא, לא, אבל לא ניתן להשיג עובד ישראלי שיודע לבשל תאי?

לא ניתן. התרבות התאילנדית, הסינית וההודית, יש לך כל מיני כאלה כמו יובל בן נריה ואבי קונפורטי, וכל מיני כאלה. הם יחידי סגולה. בסוף הם יחידי סגולה שאי אפשר לשכפל אותם. אם אפשר היה לשכפל אותם אז היה מלא מסעדות כאלה. אין. יש שלוש-ארבע מסעדות כאלה. אז אין דרך לשכפל אותם. יריב מלילי בבית תאילנדי, זה בן אדם שהתחתן עם תאילנדית. הוא שף, למד את התרבות התאילנדית.

מבני ראם? לא?

לא, יריב מלילי. זה ממרוקו, זה לא מתאילנד.

כמה אחוז מס, עמית גרוס, כמה אחוז מס משלמים למדינת ישראל על עובד זר? אנחנו ב-200% מס על עובד זר.

נכון.

200% מס על עובד זר במדינת ישראל, עלות מעביד של כמעט 30,000 שקלים. 200% מס. למה אי אפשר לשלם 100% מס?

העובדים האלה חוזרים לתאילנד, פותחים מסעדות ולא עובדים יותר לעולם אחרי חמש שנים. פעמיים השכר במשק. למה לא לתת להם פעם אחת?

שלום. שמי ארנון וולוסקי, אני מנכ"ל ארגון המסעדות האתניות. אני צופה באדיקות בכל דיוני הוועדה.

אז מה אתה יושב בצד?

אני חושב שיש בעיות כל כך דחופות במדינה בכלל, גם בתחום העובדים הזרים בפרט. הם עלו פה בדיון. אנחנו במסעדות האתניות מתנהלים כבר שנים רבות מול רשות האוכלוסין. ובשנים האחרונות ככל שעובר הזמן השירות שאנחנו מקבלים והמענה הוא יותר ויותר מיטבי. אין לנו, זאת אומרת להגיד שאין לנו בעיות זה לא נכון. אבל הבעיות שיש לנו, בתוך המתווה, המכלול הרחב של הבעיות שקיימות בשוק התעסוקה בארץ, הן כאלה שאנחנו מודים למזלנו הטוב.

הגענו עם הממשלה להסכמה לפני 12 שנה על איזה שהוא מתווה שאני קורא לו דרך המלך, של העסקת מומחים זרים. אנחנו משלמים הרבה ואנחנו מקבלים תמורה. ואנחנו לא נמצאים באותו מקום כמו הענפים האחרים שבבעיות. ואנחנו נותנים להם את הכבוד להציף את הבעיות שלהם ואנחנו חושבים שהם צריכים לקבל מענה לכל הבעיות שלהם. אנחנו מעסיקים היום מומחים זרים במתווה שממשלת ישראל קבעה, עם ההתאמות המתבקשות שרשות האוכלוסין עושה עבורנו גם בתקופה הזאת וגם בקורונה. ובמקום להגיד מה הבעיות אני רוצה להגיד תודה. והלוואי וכל משרדי הממשלה היו מטפלים בנו ככה.

כמה מרענן לשמוע אנשים כמוך. למצוא שהם קיימים.

ככה אבל הייתי מסיים. הוא גנב לי את הקרדיט.

אני אמרתי. אני גם אמרתי לדקלה.

ורוניקה, אולי גם את ככה תסיימי?

לא, לצערי לא.

אני צופה בדיונים שלכם והם באמת מקצועיים וענייניים.

תודה.

אני יכול לבוא לפה ובאמת, לקחת את הזמן שלכם. אבל אין לי, באמת. אני נותן ישר כוח.

יותר ממה שאני מעריך את מה שאתה אומר, אני מעריך שהטרחת את עצמך להגיע לפה להגיד את זה.

דקלה תגיד לך שאמרתי לה שאם היא לא תזמין אני בא.

אני ממש מעריך את זה. דקלה כל כך עסוקה בלספר לי את הצרות, שהיא לא מתפנה לספר לי את זה.

זה רק מוכיח שאנחנו מוכנים לשלם כל סכום והישראלים לא רוצים להגיע. הוא מקבל עובדים זרים, משלם מלא, אבל מקבל תמורה והוא מרוצה. אם אני הייתי מקבל עובדים זרים ומקבל תמורה, גם הייתי מרוצה.

תביא אותם במסגרת העסקת עובדים מומחים.

אבל זה 125,000 שקלים לשוטף כלים.

ואז שווארמה תעלה לך 82 שקלים.

כבוד יושב הראש, אם אני יכול לתת עצה לתוך התבשיל.

כן?

אני אמנם נוכח בדיוני הוועדה וירטואלית או פיזית, כל השנים. גם בוועדות אחרות. זה פעם ראשונה שאני מדבר בוועדה. אני לפני, אני ב-2010 החרגתי את המסעדות האסיאתיות מהיטל עובדים זרים שהיה בזמנו. לא בגללי. כי אנחנו כל השנים עובדים עם חברת לובינג. זה לא משנה, אגב, מי. אבל יש אנשי מקצוע שיודעים לקיים תהליכי ממשל. ואמרה פה אביבית, אני מכיר את תהליך הכנת מחליטים ולא הופתעתי ממה שהיא אמרה. ואני חושב שחברת לובינג הייתה מטפלת בזה, הייתה חוסכת את הזמן שהפסדתם פה. כלומר, יש תהליך מסודר למחליטים. אגב, מחליטים בנושא עובדים זרים, למשרד העבודה יש מעמד בחוק, שנגזר מהקמת רשות האוכלוסין. והוא גורם שחייבים להתייעץ איתו. לכן צודקת אביבית. ולכן אני מציע שבשביל לקדם את זה באמת יעבדו, כמו שאתה אמרת גם, בצורה מסודרת ולא, לא מהלב, אלא מהראש.

אתה אומר עם עוד גורם מתווך להאריך את הדרך, עוד יותר.

אני לא אמרתי. אני רק מספר איך העסק עובד.

אנחנו נשה מה שהוא אמר.

טוב.

שלא תשכח אותי.

אמנם אני אמרתי שאין למה לתת לך רשות דיבור, אבל אני נותן לך.

תודה רבה. ורוניקה רוזנברג, מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל. אני יושבת פה בסבלנות רבה, ממש ממש מתאפקת. אני שומעת ואני מזדהה עם כל מה שאתם אומרים ואני מבינה אתכם לחלוטין. אם ענף המסעדנות, שהוא יחסית יותר סקסי מענף הניקיון, לא מצליח לגייס עובדי ניקיון ב-75 שקלים, איך ענף הניקיון יצליח לגייס עובדים שהמדינה והשלטון המקומי משלמים שכר מינימום? כי הם מקבעים את עלות השעה במכרזים. ואנחנו, זו עבודה כתף אל כתף, לא יכולים לשלם אגורה אחת יותר. זאת אומרת שאם הם צריכים אז זה ברור שענף הניקיון משווע וצריך. ואין עובדים ישראלים לענף הניקיון, כפי שגם המסעדנות אומרים. וזו המציאות בשטח. אגף התקציבים לא רוצה להבין את זה. הוא ממשיך לדגול בנושא. אנחנו תיארנו במכתב התשובה שלנו, שאני מניחה שקיבלת אותו, את כל המהלכים שנעשו מאז הקורונה. אנחנו בשיח שוטף עם משרד העבודה, מאיר דוד פה. אנחנו בשיח שוטף עם רמי גראור וכל המנהלים שלו, יניב מכיר אותנו מאז הקורונה. ועושים שיתוף פעולה על מנת לגייס עובדים ישראלים.

הנתונים גם מסלפים את המציאות והם לא משקפים נאמנה את הצורך והמחסור האדיר בענף. ואני ממש מבקשת מכבוד יושב הראש להקדיש גם לענף הניקיון, עם כל הגורמים המעורבים, דיון בנושא הזה. אני חושבת שזה חשוב. אנחנו השקופים ביותר. ואני ממש ממש מבקשת. ואני מאוד מאוד אעריך. וגם אני רוצה להיות פה ולהגיד אני מאוד מודה ומעריכה, אבל בשביל זה צריך לתת לנו את ההזדמנות.

טוב. אז אנחנו נעשה דיל, בסדר?

תודה רבה.

אני אקבע דיון, אבל אל תגידי תודה. טוב?

עוד משפט אפשר, בבקשה? אני בשיח שוטף גם עם משרד הכלכלה.

לא רלוונטי. אמרנו שאני אקבע דיון, נכון?

אוקיי.

אז אני אומר ככה מראש, אני מנחה לקבוע דיון. לשלב אותו עם עוד תת דיון. זה נושא חשוב מאוד. לאור העובדה שאת כבר ביטאת את הצורך ואני כבר נמצא בשיח רציף עם אגף התקציבים ועם עוד גורמים רלוונטיים אז אנחנו לא צריכים באמת דיון שלם. אבל אנחנו נייחד דיון שחלקו המובהק יעסוק בנושא.

תודה.

טוב. אז אנחנו נעבור לדברי סיכום. אבל לפני כן, יש לי איזה שהיא התחייבות מסוימת. נכון?

יושב הראש אמר שזה לא אישית, אז אני לא צריכה לענות.

אז אף אחד לא צריך מיקרופונים וזה לא אישי. ואני מסתכל גם על מי שמסתתר או עסוק בטלפון או במחשב. ואני מספר לכם, נכון, פה זה pleasure, שם זה הביזנס.

אני הגעתי לאיזה שהיא מסקנת ביניים, אני הולך לחקור אותה. בסדר? אני מבקש פה את מעורבות הממ"מ. איזה שהיא מחשבה לאיזה שהיא קונספירציה. אינטרס מדינת ישראל על מערכותיה השונות, בחסות ובעידוד בתי המשפט, דואגים בקנאות שענף המסעדנות יהיה אחד הענפים שלא יזכה לקבל עובדים זרים, כי מאוד חשוב להם לתת מענה למסתננים. הם מבינים כנראה שכל זמן שהם לא יוצאים, יש כאלה שרוצים שהם לא יצאו, יש כאלה שלא יכולים לפעול שייצאו. כל זמן ש-once הם במדינת ישראל צריך להעסיק אותם. אם לא יעסיקו אותם הם יעשו שטויות ויעשו צרות. זאת אומרת, אומרים מי שאומרים במדינת ישראל בואו נאפשר להם להיות מועסקים בענף מסוים, שאין אכיפה ומותר להם לעבוד שם. אין מכסה, אין הגבלה. פשוט שהם יועסקו שם, וזו תהיה כפפה ליד.

אנחנו ניתן ככה מענה לכך שהרחובות לא יהיו מוצפים במסתננים, סליחה, שה'חמרות' לא יהיו פעילות משעות הבוקר. כוח עבודה זול. הם לא יודעים שזה הפוך, אבל כוח עבודה זול. לא נאלץ באמת להתמודד עם העובדה למה הם לא מוצאים מכאן, כי אנחנו לא נראה אותם. לא נראה אותם. מאז שאני יושב ראש הוועדה, בכל הזדמנות פנויה שיש לי ואני באזור תל אביב, אני עובר דרך התחנה המרכזית הישנה. בוקר, צוהריים, ערב, לילה. ככה באופן רנדומלי. ואני כבר יודע לנטר מה השעות שאני אראה קבוצה כזאת ומה השעות שאני אראה פחות ומתי אני אראה יותר. יש להם שגרת חיים ומדינה משל עצמם.

המחלה הרעה, החולה הזאת, מטופחת בשקט באופן בלתי לגלי על ידי מוסדות המדינה. שוב פעם, בין כאלה שלא רוצים להוציא אותם לבין כאלה שלא יכולים להוציא אותם. ואומרים בואו, הנה, נתנו מענה. זה כמו שאנחנו יודעים שלאורך הגדר מאיו"ש לישראל יש פרצות ידועות. יש פרצות ידועות. מאפשרים לפלסטינאים לעבור. זה קטע שאפילו יש כאלה שיש להם אישור עוברים דרך הגדר. יותר קצר, יותר מהיר, פחות לעבור. יש כמה מקומות בארץ. ואומרים התעשייה הזאת עובדת בשקט, בואו נוציא קיטור שזה יסתדר איכשהו.

זו המסקנה שהגעתי אליה. וכשאתם במשרד העבודה, אני עכשיו מייחד משהו קטן אליכם. אז פה אני פונה לכלל המשרדים, אבל כשאתם במשרד העבודה אומרים שצריך באמת לבדוק צורך והצדקה ואז זה מגיע מהמשרד הרלוונטי זה טיפה טיפה ככה לעשות צחוק מעבודה במשרד העבודה. כי אתם יודעים שיש צורך. כי אתם יודעים שהוא פחות בא לידי ביטוי כי מועסקים שם אנשים שלא אמורים להיות מועסקים שם. ובגלל שהם מעטים הם מאמירים את המחיר לרמה כזאת שבן אדם יכול לסיים תואר ראשון בכלכלה והוא לא יזכה להרוויח את השכר הזה. ומכאן אני מעביר את הביקורת אליכם, אל כולכם. זהו, ביטאתי את מה שאני מרגיש.

לאשתי יש תואר שני בכלכלה והיא מרוויחה מינימום.

הנה, קיבלתם עוד הוכחה. טוב, אז נעבור לדברי סיכום.

1. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה להעביר סקירה על הפעולות שביצעו אנשי משרדו בשנה שלפני פרוץ המלחמה וסקירה על הפעולות שנעשו מצידו מאז פרוץ המלחמה. זאת כדי לסייע למסעדנים ולענף, בין שאר הענפים שאנחנו דנים בעניינים בשבועות האחרונים. ולהעביר לוועדה את הפניות שהעבירו למשרדי הממשלה ובאין פניות את הנתונים שהעבירו עם המועדים שהעבירו. ובעלי התפקידים שאליהם העבירו. כי אני הולך לבדוק איתם איך זה שכן הגיע משהו ועדיין הם לכאורה לא חשופים לזה.

2. הוועדה מבקשת משירות התעסוקה, שעדיין נמצא איתנו בזום, לשלוח בימים הקרובים פילוח של כל ענף וענף, כולל ענף המסעדנות וענף הניקיון. של דורשי עבודה נכון להיום, ולבודד את אלו שנמצאים בחל"ת.

3. הוועדה מבקשת מהמסעדנים וממפעילי ענף הניקיון לפתוח קריאות בשירות התעסוקה לצורך גיוס עובדים לענף הרלוונטי שלהם בהקדם האפשרי. וועדה מבקשת, ולא כהתרסה, ניסיון כן ואמיתי, אני תמיד מדגיש את זה.

4. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה לקדם הצעת מחליטים לצורך תוספת של 2,000 עובדים זרים לענף המסעדנות כשוטפי כלים. ובכל מקרה, לעדכן את הוועדה על כך.

הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 16:16.