פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת הבריאות
17/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 86
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ח בתמוז התשפ"ג (17 ביולי 2023), שעה 10:54

הצעה לדיון מהיר בנושא: "סכנת סגירת מרכז הגמילה הייחודי לנשים של עמותת "לצדך""

חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר
טטיאנה מזרסקי
קטי קטרין שטרית

מירב בן ארי
שרון ניר
יוסף עטאונה

סיביל סירקיס - מנהל תחום תיאום בריאות הנפש, משרד הבריאות

ניר שער - עו"ס, מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות

תמר צ'ין - רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, מינהל תיקון וסיוע לב, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר רב"ק בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

יוליה שינפלד - מנכ״ל, עמותת לצידך

טטיאנה שומווקו - מנהלת אשפוזית, עמותת לצידך

אסתר בר נס - מדריכה, עמותת לצידך

אורית סמוכיאן - מטופלת, עמותת לצידך

רחמים שלום - שליח ציבור, עמותת לצידך

אבנר שלום - שליח ציבור, עמותת לצידך

רחלי בן ארי סקת - שליחת ציבור, עמותת לצידך

א"ת - אמא לילדה מכורה לסמים

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

רעות חביב, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

"סכנת סגירת מרכז הגמילה הייחודי לנשים של עמותת "לצדך"", של ח"כ מירב בן ארי, קטי קטרין שטרית, נעמה לזימי, יוסף עטאונה (מס' 95).

כמעט צהרים טובים. אנחנו ממשיכים את סדר היום של ישיבת וועדת הבריאות ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות, וכעת בנושא, דיון מהיר בנושא סכנת סגירת מרכז הגמילה הייחודי לנשים של עמותת "לצידך", של חברי הכנסות מירב בן ארי, קטי קטרין שטרית, נעמה לזימי ויוסף עטאונה. כמובן, השבוע התפרסמה בתקשורת כתבה לפיה מרכז הגמילה הייחודי לנשים "לצידך" בסכנת סגירה. מדובר באשפוזית אשר הוקמה ב-2016 שמיועדת לנשים בלבד ומעניקה טיפול מגמילה גופנית ועד לטיפול נפשי לנשים שעברו פגיעות שונות. אנחנו מבינים כי בחודש ינואר הודיע משרד הבריאות שאין יותר תקציב לעמותה, מה שיגרום לסגירת המקום. תכף אני נבין ונשמע שזה לא בדיוק כך, נשמע את עמדת משרד הבריאות.

אני מבקש בפתח הדיון לומר שבהתאם לייעוץ המשפטי שקיבלנו כהכנה לדיון, הדיון יתמקד בשאלת סגירת מרכז הגמילה – האם יש החלטה לסגור אותו, מדוע, ומה המענים הטיפוליים שמציעים במשרד לאותם נשים, ולא בשאלת הגורם המפעיל שנמצא כרגע בתהליך מכרזי ואנחנו לא רוצים, חלילה, להשפיע על ההליך המשפטי. אני מבקש מחברי הכנסת שמציעים לפתוח את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת קטי שטרית.

תודה רבה, אדוני יושב הראש. אני רוצה לדבר באופן כללי, וגם חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי הגיעה, שהיא גם חלק מהפנייה הדחופה הזאת שהעלנו.

זה דיון מהיר שאני יזמתי.

התכנסנו כאן לדון בנושא מאוד-מאוד חשוב, סגירה של אחת העמותות שעוסקות במענה לנשים שהן פגועות, פגועות התמכרות. אני חושבת שהתופעה הזו הולכת וגדלה והעמותות האלה הן בעצם העוגן היחידי שנשאר גם לנשים הללו וגם למשפחות שלהן, שלצערנו הרב נפלו לסמים כשהן בעצם ילדות פגועות נפש שאין להן מוצא. אין מי שיציל אותן, ורבות מהן חוזרות לרחוב, לצערנו הרב, וחלילה, מגיעות, מתאשפזות, חוזרות בחזרה וזה חוזר חלילה. העמותות האלה מהוות בית חם לבנות ומדורגות במקום גבוה מאוד באחוזי ההצלחה של אותן בנות שיוצאות לחיים ומתמודדות עם חיים נורמטיביים ללא הסם. יש לנו גם דוגמא של אחת הבנות שנמצאת כאן שתוכל לספר את הסיפור האישי שלה, שהוא בעצם סיפור גבורה והצלחה.

הכי עצוב בעצם, אם העמותות האלה, ייסגרו את הבתים החשובים אז נאלץ למצוא את עצמנו עם בנות שזרוקות לרחוב ללא תמיכה חשובה שהן מקבלות. אדוני היושב הראש מדובר בדיני נפשות ולא בדיני ממונות. אין לנו זמן לחכות. עוד חודש הבנות הללו לא יוכלו לקבל הגנה מעצמן. וכנבחרת ציבור וחברת וועדת הבריאות אני קוראת לכל מי שנוגע בדבר לדאוג למענה ראוי לעמותות הללו, ושההצלחות שמצילות חיים שלהן, שהן כל כך מרשימות, ימשיכו ויצילו. ואנחנו כאן כדי לסייע לנו להמשיך לעשות את עבודת הקודש שלהן. לשם זה התכנסנו לכאן. אני הגשתי את ההצעה לדיון מהיר יחד עם עוד חברי כנסת שהגישו, וכל זה כדי להציל את הבנות הללו. אני גם הצעתי הצעת חוק והיא תבוא, בעזרת השם, לאחר שהיא תקבל את ה-פ' שלה, היא תבוא במהרה. יש מצב שבו אותן נשים שנזרקות לרחוב, אין להן שיקול דעת, כל מה שהן עושות זה לחפש את הסם הארור הזה כדי להרגיע זמנית את מערכת העצבים שלהן שנמצאת באיזשהו סוג של סטרס, וכדי לשכוח מהצרות שלהן ומהטראומות שהן חוו. ולהורים שרואים אותן נגמרות יום-יום אין את האפשרות לא לאשפז, לא להכריח לקבל טיפול, וזה יוצר מצב של חוסר אונים של ההורים.

אז אדוני יושב הראש, הנושא הזה מאוד-מאוד רחב וצריך לטפל בו. ואנחנו נשמח מאוד אם נשמע תשובה ממשרד הרווחה כיצד לטפל במצב הזה, שבמקום להגביר ולפתוח עוד מסגרות, בעצם אנחנו שומעים על סגירת מסגרות. תודה.

בהחלט. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

טוב, תודה רבה אדוני. קודם כל, אין שום בעיה לבוא ולהגיד "מירב בן ארי יזמה את הדיון והצטרפתי אליה". כשאת יוזמת אני אומרת ואין לי בעיה לתת קרדיט. אבל אני יזמתי את הדיון, ואני אומרת לכם שכשאני מצטרפת אני אומרת.

מירב, עזבי, את עשית הכל, אני לא עשיתי כלום.

לא, כל הזמן העניין הזה. אין מתח.

אבל הכל בסדר. אבל ההורים היו אצלי וסיפרו לי.

אין מתח.

טוב.

את רוצה לספר לי על "לצידך"?

טוב, חבר'ה.

לא, מירב, זה לאו דווקא "לצידך".

שנייה, בואי תני לי להתקדם.

זה בכלל באופן כללי.

אבל הדיון הוא על "לצידך".

אז אסור, זה מה שהוא אמר, את לא היית. הם באמצע מכרז, אסור. את לא היית.

שנייה, קודם כל גם קיבלתי את ההודעה על המכרז, שנייה.

אז בואו נדבר על המסגרות.

תני לי לדבר, לא הפרעתי לך לשום מילה.

נדבר על המסגרות, לא רק על זה.

אני אדבר, בינתיים יש דמוקרטיה אז אני אדבר על מה שאני רוצה.

טוב, 100%.

זה אחד. עכשיו אני רוצה שנייה לעשות סדר. אין לי עניין קואליציה ואופוזיציה, ואני גם לא אדבר ספציפית על המכרז. אבל אני כן אדבר על עמותת "לצידך", כי אני מלווה את העמותה הזאת מהיום שהיא הוקמה. ואני מלווה את העמותה הזאת כשהם פתחו את המרכז המקסים שלהם, אוקיי? שזה לא מרכזים ולא עמותות – יש מרכז מקסים ומיוחד.

לא, יש "מלכישוע", יש כל מיני.

לא, אבל בבקשה אל תעשי לי סלט מטבוחה באשפוזיות וב"מלכישוע" וב"רטורנו". הייחוד של "לצידך", של העמותה, היא שהיא עוסקת בנשים בלבד. לא, "מלכישוע" זה נשים וגברים, ו"רטורנו" זה נשים וגברים. תאמין לי, ארבע שנים הייתי בוועדה של ההתמכרויות, אני קצת מבינה בעניין.

אוקיי.

אין שום קשר. עמותת "לצידך" מפעילה מסגרת ייחודית לנשים בלבד, שזה דרמטי. כי הרבה פעמים בתוך כפרי הגמילה, ושום פעם גם להבדיל ולא לעשות סלט – יש אשפוזית שזה שלושה שבועות טיפול של משרד הבריאות, ויש טיפול הוליסטי עמוק של כמעט שנה של משרד הרווחה בצל קהילה טיפולית. תודה על הדיוק, תודה. התגעגעתי אליך. וזה משרד הרווחה. ויש פה איש שעשה נפלאות. גם חגי. באמת, צריך להבדיל קודם כל במונחים המקצועיים. יש אשפוזית שהיא נכנסת, שהרבה פעמים גם אין לה מקום. שזו נקודה דרמטית. כי כשאישה מכורה מגיעה ומחליטה שהיא רוצה טיפול ומגיעה לאשפוזית ואין לה מקום, זה קודם כל בידיים שלך, אדוני יושב הראש. כי לצערי, בכנסת העשרים, נחשפתי למקרה טרגי שבו אישה מכורה כבר הגיעה לפתח הדלת, אמרו לה שאין מקום ובמהלך ההמתנה היא נפטרה. וזה דבר שלא יכול לקרות במדינה מתוקנת. ולכן, קודם כל, אתה צריך לדון, אתה לא רוצה שנדון ב"לצידך", תדון בבקשה על מיקום של נשים והמתנה לאשפוזיות. אתה איתי?

כן, כן, בטח.

כי בדרך כלל אם אתה בטלפון, נורא קשה לגבר גם להקשיב וגם לעשות את זה.

לא, לא, לא. אז אני רוצה להפתיע אותך.

יפה, אז אני, עד היום אגב לא הצליחו להפתיע אותי, אולי תפתיע אותי.

אז קודם כל חידדת, כי באמת רציתי לדעת האם מדובר בהתמכרויות, בסמים ובאלכוהול.

יפה, אז בוודאי שמדובר גם לא על סם, מדובר על התמכרות, ומדובר גם, צריך לומר שבגלל שמדובר בבגירה, היא צריכה לבוא ולהגיד "אני רוצה". אם היא לא תגיד - - -

וכשאת אומרת שמטפלים רק בנשים אז כנראה שזה נותן מענה לאוכלוסיות שלא יכול להיות במסגרות אחרות.

בדיוק. לא רק זה.

החוק שלי מאלץ גם להקשיב להורים.

גם אישה שמגיעה ל"רטורנו" או ל"מלכישוע", וצריך להגיד שהם עושים עבודה נפלאה, אבל עדיין הייחודית של "לצידך", המקום היפה הזה שגם ביקרתי בו וראיתי כמה שהוא מקסים ומיוחד, זה מעטפת מיוחדת לנשים. ואחרי שהיא סיימה את האשפוזית והצליחה לעבור את ההתמכרות, היא עוברת בעצם לאותו טיפול הוליסטי. אבל התהליך הזה, אגב, שזה משהו שהוא מדהים בעמותה הספציפית הזאת, שגם את הטיפול ההוליסטי היא עוברת באותו מקום. וזה מה שמיוחד. ולכן הגשתי את הדיון המהיר הזה. כן, לא לדון בכפרי גמילה, עם כל הכבוד.

לא, איזה כפרי גמילה, מה נסגר איתך.

שנייה, תני לי לסיים. אבל, לא הפרעתי לדבר.

במכתב שלי גם כתוב "לצידך", אבל ביקשו ממני לרדת מהנושא של "לצידך" כי זה במכרז. אני לא רוצה לפגוע בהם.

אוקיי, אני לא מעוניינת. אבל תפסיקי לצעוק עליי כבר.

אם אנחנו רוצים לא לפגוע בהם, אז אני מסבירה לך, מירב.

אני לא רוצה שתסבירי לי.

טוב, טוב. חבר'ה, חבר'ה.

תאמיני לי, אני בתחום הזה - - -

אני יודעת, אני מצדיעה לך, את הכי גדולה שבעולם.

אבל למה את צועקת עליי כל הזמן.

אבל אני מסבירה לך, מירב, בגלל שביקש אוריאל לא להגיד - - -

לא, אני, הייעוץ המשפטי אמר לנו, תכף משרד הבריאות יענה.

אבל אני לא, די, תקשיבי לי רגע. אני מבקשת, מכיוון שגם קיבלתי את ההודעה כמו קטי, רק תקשיבי לי. אני קיבלתי, גם בלי לשמוע מבוסו אני קיבלתי את ההודעה מהוועדה. אני מבקשת שאדוני ידון בעניין מסגרות לנשים.

בהחלט, זה נושא הדיון.

לא בכפרי גמילה. ולכן תיקנתי את "מלכישוע", ולכן תיקנתי את "רטורנו".

בהחלט.

לא, אני בכוונה אמרתי את זה שלא יחשבו שאנחנו רוצים לפגוע.

אם לכל כפר גמילה. כי הייחודיות היא המענה אחד - טיפול רפואי, ושתיים – הוליסטי. זהו. ואני סיפרתי על מקרה טרגי שבו אישה המתינה, ושבי יודע יותר את הנתונים.

האמא הייתה אצלי שבוע שעבר.

לא, תאמיני לי זה לא משבוע שעבר, זה לא מהשנים האחרונות.

זה לא האמא שהבאנו?

לא.

תודה, תכף אנחנו נשמע. אני אתן, חבר'ה.

תאמיני לי, המשפחה שם, יכול להיות, לצערי.

מירב, מירב, בואו נתכנס בשביל שבאמת כולם יספיקו לדבר.

יפה, אז אני עוד פעם אתנצל, כי אנחנו בוועדת כנסת במקביל עסוקים בלטרפד את החוק הגרוע הנוסף שהבאתם. אז ברשותך אני אדלג.

תודה. אז לפני שאני אעבור, לפני שיוליה שינפלד תדבר, משרד הבריאות. בבקשה, מה השם?

מירה כהן, מנהלת קשרי ממשל. אני רק רוצה את הקדימון, לפני שנעביר לאנשי המקצוע שיוכלו להתייחס בצורה מקצועית, רק לומר שאכן יש כרגע מכרז שמתנהל, שגם העמותה ניגשה אליו, ולכן אנחנו מאוד זהירים, מאוד חוששים חלילה שלא - - -

זה בנושא הספציפי, אבל יש כאן באמת שאלה.

זה מתייחס לסוגיה הכללית, הנושא של האשפוז, של המסגרות האלה.

מה המכרז? מה מדובר? על כמה מרכזים, בואי תסבירי לנו.

אני, שוב - - -

לא, אני לא רוצה לדבר על זה ספציפית. שנייה, שנייה, לא, לא, לא. אני מתכוון להגיד האם יש לנו מידע כמה צורך יש לדבר הזה, כמה אנחנו הולכים להקציב לזה. היועץ המשפטי רוצה.

אולי גם בכלל רקע על כל המענים שישנם לנושא של גמילה.

בדיוק.

אז אני אתייחס בצורה מקצועית, אוקיי.

יפה, זה נושא הדיון.

בסדר גמור.

לפעמים, כשהנושא היה כביכול כמעט במצב סגירה אז עולה לך פתאום, צף לך הצורך והבעיה. כן מה השם?

ניר שער, מנהל תחום מסגרות של טיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות. כל הדברים שנאמרו פה הם נכונים. הם נכונים. יש מצוקה ויש צורך גדול, וההתמכרויות עוברות וגדלות מיום ליום. זה אכן. המסגרות שקיימות היום לנשים, זה ב"רטורנו" לבנות צעירות, וקיימת גם דרך, בנוסף ל"לצידך" שעושים עבודה מצוינת, גם את "דרך אריאלה" בצפון. גם לנשים בזנות. שזה גם "לצידך" מטפלים. לכן אנחנו צריכים עוד הקצאות ועוד כספים ונוכל להרחיב בהתאם.

אגב, שאלה על "דרך אריאלה".

כן.

אחרי שהייתה באמת, בכפר שגם ההוא שמענו, מלא בעיות איתו עם רמ"י והמינה, הוא מחייך, את הבעיות העצומות, ש"דרך אריאלה" עברה לחיפה – רק נשים.

רק נשים וגם קהילה טיפולית צמודה.

זאת אומרת שמראש היא הייתה בכפר, נכון?

אבל יש שניים.

"דרך אריאלה" נפתחה מראש בחיפה.

יש את האשפוזית ויש את הקהילה.

יפה, האשפוזית ב"דרך אריאלה" בחיפה.

כן.

נכון? תתקן אותי רק.

כן.

לא, זה חשוב לי, כי בהתחלה כולם היו בכפר הזה, נכון? או שהאשפוזית שהייתה בכפר בפון, שהיינו שם ובטח עדיין יש שם את הבעיות עם המינהל, אבל עזוב, את זה נשאיר בצד. האשפוזית עברה לבית אריאלה בחיפה.

היא לא עברה, היא הוקמה מאפס.

הוקמה מאפס. ומסגרת הטיפול גם.

הקהילה תמיד הייתה בחיפה.

ועברה.

"door to door". זה מה שקורה שם.

זה הדגש ששמתי על אשפוזיות. זה גם אני אומרת לנשים בלבד. זה העניין. הייתי, דרך אגב, הייתי גם בבית אריאלה, גם בחיפה, זאת אומרת לא היה, בגלל שהיינו כאן ארבע שנים באמת בוועדה של ההתמכרויות, עשינו את כל האשפוזיות של הנשים. אני ותמי*, היא הייתה אז יושבת ראש הוועדה. ולכן שמתי את הדגש, כי מה שגם חגי אומר פה, מהרשות למלחמה בסמים, שמראש זה בנפרד. בשלב הטיפולי הקשה הזה של אשפוזית, חייב להפריד.

אוקיי. היועץ המשפטי.

תסבירו בבקשה את ההבדלים בין סוגי המסגרות – מה זה אשפוזית, מה זה קהילה טיפולית וכולי.

לא שמעתי אותך.

הוא רוצה לחדד את זה.

לחדד. שנייה, שנייה, אנחנו נגיע ונעבור. נעבור.

אגע, אבל שיסביר.

כדאי.

ההבדל בין אשפוזית וקהילה טיפולית?

גם, כן.

בגדול, האשפוזית זה מקום הראשוני שבו יש את הגמילה הראשונית לשבור את הקריז, הגמילה הפיזית. זה בדרך כלל בין שלושה שבועות לחודש. אצל נשים צעירות זה שלושה חודשים. לאחר מכן זה מועבר להמשך טיפול של משרד הרווחה לקהילה טיפולית והמש טיפול.

שזה החלק הפסיכו-סוציאלי. בעיקרו של דבר.

אוקיי.

החלק הרפואי, בהקשר הזה של משרד הבריאות ואצל המערכת - - -

אוקיי, אני מבין שניר, סיימת. אז אנחנו נשמע את - - -

רק עוד שאלה. זה מה שיש? שני סוגי מסגרות, או שיש עוד דברים.

זה מסגרות ברחבי הארץ.

זה המערכת הרגולטורית בקהילה עצמה, שזה היחידות.

כמה נשים היום יש להם מקום באשפוזיות?

לא, תשאלי אחרת.

אוקיי.

כמה נשים בעולם הטיפול הישראלי בהתמכרויות נמצאות היום בטיפול?

מקבלים מענה.

לפי האינפורמציה שבדינו ברשות, סדר גודל של על כל שבעה מטופלים אישה אחת. בכל הספקטרום. זאת אומרת גם אם את בוחנת טיפול תרופתי ממושך, גם את בוחנת קהילות טיפוליות, גם את בוחנת בקהילות ששבי - - -

מי שמדבר, הוא מנצל את הזמן שלו, חגי ברוש מהרשות הלאומית לביטחון לקהילתי, המשרד לביטחון לאומי.

סליחה.

לא, לא, אתה כבר.

שבאופן כללי - - -

אגב, חגי, מה שאני רציתי לשאול זה כמה נשים ממתינות לטיפול באשפוזית?

אינסוף. תראי, ב"דרך אריאלה", שזה המסגרת שלפחות אנחנו ממליצים עליה, היוזמה, מעבר, תכף אני אתייחס ל"לצידך" כי גם שם יש לנו חלק, המצב שבו ישנה מסגרת אשפוזית, ממש "door to door", עוברת לקהילה טיפולית לנשים.

נכון.

מייצר מצב, אולי שבי יתקן אותי ואולי גם ניר, אבל יש תור אינסופי למסגרת.

ברור, כמו "לצידך" אגב.

מכל הנשים.

כמו "לצידך".

הרשות מזמן טענה שמסגרות כאלה, בכפיפה אחת של משרד הבריאות והרווחה היה צריך לפתוח גם במרכז וגם בדרום ולא רק בחיפה. אבל אני לא בא בטענות לחברים שלי, סדרי עדיפויות של משרדים.

אז אולי כדאי שהם יסבירו, לגבי המכרז, האם דובר - - -

מה החלוקה בין בריאות לבין רווחה? בריאות זה אשפוזית.

עוד פעם, היא נכנסת - - -

בריאות זה אשפוזית.

היא נכנסת, דבר ראשון, היא שייכת למערכת הבריאות.

בריאות באשפוזית.

אגב, צריך לזכור, שנייה, שהיא יכולה לצאת באמצע אשפוזית בגלל שהיא בגירה, אפרופו החוק שלך. היא גם יכולה לסיים את האשפוזית ולחזור לרחוב. ההחלטה היא שלה האם לסיים את זה. אגב, זה בדרך כלל משהו כמו שבעה שבועות ולעבור לכפר הוליסטי טיפולי, שוב, צריך להגיד גם פתוח. בסוף היא יכולה לקום ולצאת.

נכון. מרב חייה של אישה על רצף ההתמכרות נעשים מבחינה טיפולית במערכת הרווחה. זה אומר - - -

שנייה, בוא, ברשותך. אהרון שבי, מנהל השירות לטיפול בהתמכרות, משרד הרווחה.

משרד הרווחה. בעיקרו של דבר, הנשים, וגם גברים, הם מקבלים את מרב זמן הטיפול במערכת הרווחה, כאשר הצעד הראשון הוא הצעד של האשפוזית, כמו "לצידך" בהקשר הזה, מספר שבועות לגמילה פיזית רפואית. מאותה נקודה, כאשר היא עוברת למערכת היא יכולה ללכת לשני כיוונים – אחד זה מערכת של יחידה ברשויות המקומיות, ששם היא יכולה לקבל מענה פסיכו-סוציאלי טיפולי או קהילה טיפולית, בהקשר הזה, וזה בעצם הימצאות במסגרת חוץ ביתית לקבלת טיפול פסיכו-סוציאלי. היה ויש מצב של חזרה לשימוש בסמים, יכול להיות חזקה של המעגל – עוד פעם גמילה פיזית וחוזר חלילה בהקשרים האלה. ולכן, במובן הזה יש איזשהו היבט של כלים שלובים בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בהקשר הזה. משרד הרווחה ייתן את המענה הפסיכו-סוציאלי על ידי עובדים סוציאליים, במובן הזה שלנו. משרד הבריאות אמור לתת את המענה הרפואי "פר אקסלנס".

תודה. תמר צ'ין, משרד האוצר.

אני בכלל בעד, אדוני יושב הראש, לבוא לסיור ולראות.

בהחלט.

איך נראה כפר כזה שמשלב גם בריאות וגם רווחה.

בהחלט. תמר צ'ין, משרד האוצר.

אני אגיד שבסוגיה הספציפית הזאת אין סוגיה תקציבית כמו שאמרו, זה נמצא בתהליך במשרד הבריאות. אבל כמו שחברת הכנסת ציינה היה תהליך באמת בשנים האחרונות של התמודדות עם מערך ההתמכרויות. הייתה תוספת של עשרות מיליונים בשנה האחרונה שגם נכנסה לבסיס לתמיכה בקופות החולים להקים מערך להתמודדות עם התמכרות במקביל למה שמשרד הבריאות ומשרד הרווחה מפעילים. ובשנים הקרובות ממש נמצא.

תודה רבה. יוליה שינפלד, מנכ"ל עמותת "לצידך".

שלום, שמי יוליה שינפלד, אני מנכ"לית של עמותת "לצידך", אני אחת המייסדות של העמותה. אני, יחד עם עוד שותפות, הקמתי את האשפוזית ביהוד ב-2016. עד כה לא הייתה אשפוזית לנשים בלבד לכל הגילאים, כי כבר הייתה אשפוזית שהיא הייתה לנשים צעירות. אני הייתי צריכה להתחיל מזה שאנחנו לא יזמנו את הדיון הזה. עמותת "לצידך" לא יזמה את הדיון הזה. היינו בקשיים, פנינו לחברות כנסת בלי סוף. היינו בקשיים מול משרד הבריאות בחצי השנה האחרונה, היינו במצב של סכנת סגירה כל יום. בזכות צוות שלא נטש אותנו, לא עזב אותנו, עם הלנות שכר - - -

כמה מרכזים יש לכם?

יש לנו כרגע מרכז אחד.

מרכז אחד.

החודש נסגר עוד מרכז נוסף שהיה לנו בקריית אונו.

כמה מיטות יש שם?

12.

12 מיטות, נכון. כמה אנשי צוות אתם מחזיקים?

קרוב לעשרה. יש רופאה אחראית, יש אחיות, יש מדריכות, יש עובדות סוציאליות, מטפלות מכל מיני תחומים.

איך מגיעים אליכן?

מכירים אותנו.

מפה לאוזן?

בשטח מכירים אותנו.

מיחידות ברווחה.

כן.

אין הפנייה?

הפניות, עצמאית. מגיעות מכל הארץ.

כמה זמן ממוצע הטיפול של כל?

עוד פרט חשוב, כשמדברים על אשפוזית גם מדברים בדרך כלל על 21 יום. אנחנו האשפוזית הראשונה שהייתה, שוב, לא כמו אשפוזית לצעירות שהיא הייתה שלושה חודשים – היינו הראשונות שהטיפול הוא 42 יום, שזה שישה שבועות. שזה גם מעלה אחוזי הצלחה מאוד. ואחוזי ההצלחה אצלנו נמדדים במסיימות, באחוזי המסיימות, ואלה האחוזים הכי גבוהים בארץ. אנחנו בעצם כבר ננצל את הבמה ואנחנו כן נדבר על בעיה שנוצרה לנו מול הרשות למלחמה בסמים עם תקציב שלא הגיע. ואנחנו, זה תקציב שהוא היה קריטי עבורנו, כי אנחנו מקבלות, רוב הנשים שמגיעות אלינו מגיעות בלי כלום, שמצבים כאלה לא רואים, אני חושבת שלא רואים כל יום. הן מגיעות בלי כלום. אין להן שום דבר, הן מגיעות מהרחוב. והרבה פעמים, גם אם משרד הבריאות מתמחרים לנו מיטות בצורה של כמה משכורות, כמה מזון, כמה זה, הם לא יכולים לקחת בחשבון את הדברים האלה שמגיעה אישה שאין לה כלום, אין לה אפילו כסף ללכת, היא הגיע עם צילום תעודת זהות וצריך להוציא לה תעודת זהות. צריך ללוות אותה, צריך לעשות דברים, צריך לקנות לה.

יוליה, מה זה התקציב הזה של הרשות?

חילוט, חילוט. קרן החילוט.

מקרן החילוט? כמה, זה לא קשור למכרז של משרד הרווחה, לא קשור, זה קשור אליכם ברשות. אבל למה בעצם זה לא הגיע?

תראו, הקרן זו קרן שלוקחת כסף מהסוחרים ומחלטת - - -

צריך להגיד קרן של הסוחרים שהמשטרה עוצרת.

נכון.

לוקחת את הכסף של הסמים, והמטרה, עשינו את זה גם בכנסת העשירם לדעתי, שהכסף שמגיע מחילוט יגיע בעצם לטיפול במכורות. לכן הכסף הזה היה אמור להגיע.

שנתיים לא הגיע.

עכשיו, הקרן לצערי, בשנתיים האחרונות, גם כתוצאה מחילופי שלטון והצורך כל פעם של השר, המנכ"ל, ללמוד את הנושא הזה.

כן.

היא לא התכנסה כבר מעל שנתיים. ולא מחולק כסף. אני ממש לא הכתובת להבין ולהסביר פה למה. לא בתחום האחריות שלי.

מי הכתובת?

מי הכתובת? תגדיר. מי? השר צריך לחלק?

השר.

מי צריך להקים?

צריך לכנס מה? מי צריך לכנס מה?

השר.

איזה שר?

לביטחון לאומי.

אני אומר, המשרד לביטחון לאומי, זה חונה שם עכשיו.

האם מישהו פנה מהמשרד?

אנחנו נפנה. אנחנו נפנה כחלק מהחלטות הוועדה.

יש מערכת היררכית אצלי במשרד, אני לא מוסמך ואני גם לא יודע את כל הסיבות לזה. אני כן ער לזה שחלוקת הכספים הזאת - - -

הכסף שם, שתדע.

תקועה כבר שנתיים.

יודעים בכמה כספים מדובר? אנחנו יודעים?

אתה יודע, יש שם מלא, אני אגיד לך, לפני שנה הייתי בביקור במשטרה וראיתי, נגיד, את השקים של המזומנים - - -

גם בשנה שעברה?

והדבר הראשון, כן, כן. הכל בסדר, התקלה כבר שנתיים. ואמרתי לו "מה עם כל הכסף?"?. אני מדברת איתך על חבילות. אז הוא אמר לי" מירב, זה של קרן החילוט". אמרתי לו "או, הנה, משהו קרה, הכסף באמת עבר. עכשיו צריך רק לעקוב אחרי הכסף, שהכסף ילך לאותם".

לא, ברור. אבל למה שנתיים לא? לא הבנתי למה שנתיים.

למה? אדוני יושב הראש, אדוני השר.

אוקיי.

אני מניחה, קטי, שגם את - - -

אז כנראה שהמנגנון, לא, אני יודע שדיברו על זה לפני שנה וחצי-שנתיים, אבל זה מנגנון שהוא בוסר. זאת אומרת, אין משהו שהוא - - -

כל פעם הוא רוצה ללמוד את הכסף לחילוט, אבל בסוף הרעיון הוא מאוד פשוט – הכסף שהולך מעסקאות סמים צריך לסייע לאותם מכורים ומכורות.

נכון.

אוקיי.

מנגנון הכי פשוט.

תודה.

ורק צריך להעביר את זה לעמותות. כמו שהובטח לה. גם הכסף הזה הובטח לך. כמה כסף דיברו איתך?

לא, זה לא הובטח.

מה?

עמותת "לצידך" הגישה בקשה - - -

יוליה, מה המחזור השנתי שלכם?

בסביבות 3 מיליון, עם שני מרכזים עד עכשיו. היו לנו שני מרכזים, עכשיו יש לנו מרכז, אז שני מיליון.

אם יהיה לכם עשרים מיליון, יהיו עוד מרכזים? יש צורך?

בוודאי. אנחנו ויתרנו על שני פרויקטים שהם חלום. שני פרויקטים שזה בית מאזן למכורות.

משרד הבריאות.

אז זהו, שנייה, יוליה. אני לא קיבלתי תשובה ממשרד הבריאות – אתם עורכים מכרז - על כמה מרכזים אתם מדברים?

יש מספר מרכזים.

כמה?? כמה? 1? 2? 100?

שנייה, שנייה, שנייה. לגבי נשים, יש 15 מיטות לנשים.

זאת אומרת שאם אנחנו אומרים שמרכז אחד יש רק 12 מיטות אז אתם עושים מכרז רק למרכז אחד?

רק למרכז אחד?

מה? למה? כי זה עניין תקציבי?

רק על נשים.

כן, על נשים אנחנו מדברים.

אני שואל, כי זה עניין - - -

מרכז אחד בכל מדינת ישראל? אחד?

כי זה מה שהוקצה כלכלית לזה?

באופן כללי.

ההוא שאמרתי.

יש כמה מקומות - - -

זה אנחנו יודעים, אבל אני שואל למה רק מרכז אחד לנשים? בגלל שזה מה שהוקצב כלכלית לשם או שאין צורך? מה? מה? אתם יודעים אבל שיש צורך.

הצורך ישנו, מבחינה תקציבית.

תקציבית.

עכשיו אני אגיד גם עוד משהו. יש מרכז שקיים - - -

כמה כסף משרד הבריאות הקצה לנושא הזה בכלל? אתם לא יודעים להגיד. טוב.

איך אתם מקבלים את ההחלטה כמה מיטות? איך?

אנשי המקצוע.

אנשי המקצוע, מכובדים - - -

לא, אנשי מקצוע בהתאם להסמכה שיש להם.

אבל אולי האוצר אפילו לא יודע שיש צורך כזה. אנשי המקצוע צריכים לבוא ולהגיד שיש צורך.

טוב.

יש כל כך הרבה המתנה.

אנחנו מציפים את הצורך כל הזמן, אבל יש, אומרים לנו "זה העוגה שלכם" - - -

"אבל השמיכה קצרה", "העוגה קטנה".

בדיוק.

ברור, אנשי המקצוע, ברור שבאים ואומרים. הרי, הם מצידם שיהיו גם הרבה מסגרות.

אז אולי, אדוני יושב הראש, אולי צריך גם לצאת בקריאה להגדיל את הכמות. כי באמת, עם כל הכבוד, כל כך מעט מיטות.

זה בסוף, זה הקצאת משאבים שהמשרד מחליט להקצות לנושא.

להגדיל את הכמות וגם להפריד ממרכזי גמילה, נשים וגברים. להפריד בתקופה של גמילה פיזית. נשים וגברים לא יכולים להיות ביחד.

בהחלט.

לאור העובדות שהיו מקרי אונס. לא רק הטרדות. אנחנו לא מדברים רק על הטרדות או משהו שנדמה לה. אנחנו מדברים על מקרי אונס.

יש עוד כמה דברים שצריכים הפרדה במדינה, ואת יודעת - - -

וסרסור.

לא, את יודעת שבמחלקות הפסיכיאטריות יש רק מחלקה אחת שהיא בנפרד, ובתל השומר, לא הגיוני מה שקורה שם.

שם אני הייתי.

לא יאומן.

אין בית חולים פסיכיאטרי אחד שלא הייתי בו.

אחד. תל השומר, נפרד.

אם אתה מתלבש על הנושא הזה - - -

וזה בניגוד למה ש...

אני אומרת לך, יש לך תמיכה של הקואליציה והאופוזיציה. קודם כל, אם אתה מתלבש על זה, זה הרבה יותר פשוט אפילו ממה שאתה חושב. כי אחד, בקרן לחילוט יש כסף, בניגוד למקומות אחרים, ושתיים, הנה אני אומרת לך, האג'נדה היא מאוד נכונה, הפרדה מגדרית. בסוף, כשהיא מגיעה לאשפוזית, שזה הכי נורא כי היא בקריז - - -

יש חוסר. יש חוסר במיטות אז אין הולכות למרכזי גמילה פרטיים.

אונס. עכשיו, תבינו, אשפוזית זה לא הקהילה ההוליסטית – היא במצב של קריז, היא במצב לא טוב פיזית, היא, כמובן יש בעיה של סמים, צריך לזכור שלפעמים גם נכנסים. ואז היא נמצאת במצב הכי פגיע והיא משלמת על זה.

תודה.

גם קרוב ל-100% מהנשים שמגיעות למרכזי גמילה, אצלנו זה 100%, אולי יש מרכזי גמילה אחרים, אצלנו זה 100% - הן נפגעות לפעמים בילדות.

אגב, ולא סתם - - -

תודה, אנחנו רוצים להתקדם.

רגע, אבל לא סתם - - -

אנחנו רוצים להתקדם.

מצליחה להוציא אותה מהסם בגלל המסגרת.

ברור, ברור. זה א'-ב'. אתם ביקשתם שאחת מהמדריכות תדבר. מה השם? אתי בר נס?

כן.

אסתר.

אני נקייה 4 שנים, 8 חודשים ו-18 יום. 20 שנה הייתי בשימוש בסמים.

כל הכבוד.

אני אמא לילדים גדולים. התחלתי להשתמש בסמים, למען האמת, כשהם היו בני 8, ועליתי על דרך כשהם היו בני 21. כך שאת מה שהיה באמצע, זה מזל שאמא שלי הייתה איתי. המרכז הזה שהוא נשים, יש לו המון פלוסים, כי את מוגנת. וזה אמון שאחרי שנפגעת מגברים, אני עברתי אונס בגיל 16, מאז החיים שלי לא היו קלים, אבל כשנתקלתי בפעם הראשונה בסמים זה מה שגאל אותי. זאת אומרת, אחרי 20 שנה של שימוש שכבר באמת איבדתי צלם אנוש וכבר באמת לא היה אכפת לי משום דבר ומשום כלום, הגעתי ל"לצידך". עכשיו, אני יודעת שבשבילכם השם "לצידך" הוא באמת שם כמו כל שם. הפלוס שיש ב"לצידך", שזה מצומצם, 14 בנות. זאת אומרת, הצוות הוא מאוד, זה אישי. הצוות שם הן מכורות נקיות, שיכולות להבין, להזדהות. וכך נבנה אמון למעשה. זה בית שאני לא חושבת שאפשר לקרוא לו מרכז גמילה. אני קוראת לו בית היולדות שלי, כי שם אני קיבלתי את החיים שלי, נולדתי מחדש למעשה.

ו"לצידך" הוא לא רק 42 יום. במקרה שלי. במקרה שלי הם ליוו אותי בכל, כן הופניתי ליחידה להתמכרויות. אני עד היום שם, למען האמת. עד היום ביחידה להתמכרויות בנווה אליעזר. עשיתי שם הפוגה וחזרתי שוב. חזרתי שוב כי מאוד קשה, כמו שאמרה יוליה, הלנת השכר שהייתה לנו והחוסר בתקציב. ואני, כמכורה, שקיבלו אותי בחום ואהבה ודאגו לי לכל, ככה אני ממשיכה את הדרך שלי. וכשמגיעה אלינו מישהו מהרחוב שאין לה לא תחתון ולא חזייה, ולא דברים בסיסיים, יסודיים. אז כן, אז אנחנו דואגים לה. אני אישית דואגת לה.

תודה, תודה. תודה ששיתפת אותנו.

רגע, אפשר לשאול מה את עושה עכשיו?

היום אני מדריכה.

היא מדריכה שם.

כן.

כל הכבוד. זה מאוד חשוב.

אורית סמוכיאן.

כן, בוקר טוב.

שלום.

אני אורית סמוכיאן, אני בוגרת "לצידך".

וגם מדריכה היום.

ואני רוצה לספר לכם בכמה שניות על החיים שהיו לי לפני "לצידך", כי אני נפגעתי בתאונת עבודה והתהפכה עליי עגלה של 400 קילו על העורף. נוצרה פגיעה במערכת העצבים – פיברומיאלגיה, רופאים פוצצו אותי בתרופות נרקוטיות, וכל היום חייתי במרדף אחרי המנה הבאה. איך אני מבינה עוד מרשם, עוד תרופה. כל מיני שמות של תרופות שלא משנה, תשאל את הרוקח, אני קיבלתי הכל. ואף מרכז לא רצה לקבל אותי ולעזור לי לצאת מהדבר הזה. לא משרד הרווחה, לא במשרד הבריאות, לא באף מקום. ושנים הייתי פה בכנסת ובוועדות, ואף אחד לא היה מוכן לעזור. "לצידך" זה המקום היחיד שפתח לי את הדלת, שקיבל אותי שלושה חודשים לטיפול - - -

לפני כמה זמן הגעת לשם?

11 חודש אני נקייה, וקיבלתי גם בית חם אחר כך. ואני עדיין בקשר עם "לצידך". כל הזמן הם דואגים מה איתי, איך אני מתקדמת. אני הגעתי כשאני לא יכולה ללכת. לליצדך.

תודה רבה ששיתפת אותנו.

אפשר לשאול מה את עושה היום?

כן, אני נמצאת כרגע בשיקום במקום שנקרא "בית חם", ועוברת גם הדרכה דרך היחידה להתמכרויות איך להמשיך הלאה.

תודה רבה.

בהצלחה.

תודה.

רחמים שלום נמצא כאן? בבקשה, מה השם שלך? רחמים שלום, אתה מעוניין לדבר? לא. רחלי בן ארי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. טוב, אני הגעתי לפה בעצם בזכות ההורים ובגלל ההורים. אני שליחת ציבור ברעננה, יושבת ראש סניף הליכוד ברעננה, ושנה שלמה אני בעצם מלווה הורים חסרי אונים. נורא קשה לי לדבר כי חוויתי איתם דברים מאוד לא נעימים. כשאני מקבלת בחצות טלפון, כשההורה בן חמישים לא יכול לדאוג לילדה שלו, שהיא מגיעה לטיפול נמרץ, תחת אלימות, אונס. ואי, קשה לי לדבר. אתה לא ישן בלילה. וכשאני מעלה את זה, את הסוגיות האלה בפני שר או חבר כנסת, שואלים אותי אם יש ברעננה שעון, אז אני אומרת שההורים האלה איבדו את הזמן. איבדו את היכולת לתפקד לפי זמנים. כי הם עובדים לפי איך הילדה שלהם מגיבה ומטלפון לטלפון, כדי לסייע לבנות ולהציל אותן, ואין מושיע. טוב, מכאן אני פניתי לחברת הכנסת קטי שטרית, שפתחה לנו את הדלת, ובתוך שבועיים הגענו לוועדה הזאת. אני רוצה להודות לך קטי. והצעת החוק שהגשנו נמצאת עם שולחנו של משה ארבל, ואני מקווה מאוד שביום רביעי הוא יגיש אותה גם.

צריך סמכות הורית פה. לא יכול להיות שילדות בנות 18 ויום יאבדו את היכולת להציל את עצמן וההורים לא יכולים לעזור להן. לא יכול להיות שילדה בת 18 ויום פתאום עצמאית לגמרי ובריאה בנפשה כשהן פגועות נפש. אין תיאוריה כזאת. אנחנו לא יכולים להישאר אדישים למצבים כאלה. ואנחנו פה כדי להעיר את כולם ולהגיד לכם חבר'ה, צריך להציל את הילדות האלה. ואחת מתוך שבע זה בושה. זה תעודת עניות למדינת ישראל, שלא כל ילדה יכולה להיכנס ולקבל טיפול במוסד לגמילה. זו תעודת עניות.

תודה.

אני, מאוד קשה לי לדבר כי אני באמת מרגישה אותם ואני שותפה לכאב שלהם. ואני רוצה להודות גם למירב בן ארי, לעמותת "לצידך", לכולם שמגויסים.

נפגשנו כבר לפני הוועדה הזאת, לא?

נכון.

נכון, מה זה היה? אני מסתכלת עלייך.

רחלי סקת היא חברת מועצת - - -

לא, זה אין בעיה, אבל התעסקנו כבר בנושא הזה בעבר?

אני חושבת כשאת היית בקואליציה. העליתי את זה.

כשהיינו בוועדה כאן? זה תחום שאת מתעסקת בו הרבה שנים?

בהתנדבות.

לא, לא. הכל בסדר, סתם אני מנסה להבין.

אני מתעסקת בהרבה תחומים, אבל - - -

אפשר לשאול רק היום בת כמה הילדה?

הנה, בבקשה, אני רוצה לשמוע את - - -

תכף תשמעי את ההורים גם כן.

אוקיי, אין בעיה.

מה השם שלך?

תודה רבה. תודה רבה על ההזדמנות הזאת שניתנה לנו.

מה השם?

שמי א"ת. אני אקריא, כי אני ממש מתרגשת ואני לא רוצה לפספס. אני אמא של ה', בת עשרים המכורה לסמים כבר מספר שנים. היא נפגעה תקיפה מינית בגיל 13 מפדופיל. רגע. נפגעת מינית מפדופיל מרעננה שעדיין מסתובב חופשי והבת שלי היא זאת שבעצם נמצאת בכלא רגשי. אבל זה סיפור אחר. בעקבות זה היא מאובחנת עם פוסט טראומה ובהפרעת אישיות גבולית. מאז הפגיעה אנחנו במדרון תלול. חוותה לא מעט אשפוזים בשלוותה עקב פגיעות עצמיות, ובעקבות כך גם הייתה במסגרות סגורות חוץ-ביתיות כמו פנימיות. בפגיעה, בטראומה המינית עצמה לא טיפלו. כל הזמן התעסקו במסביב ואיך לכסות את הפצע בפלסטר. מהר מאוד הבת שלי מצאה את הפתרון של לא להרגיש את הכאב וברחה לסמים. העולם הזה אכזר, הכל נגיש, אנשים רעים. זנות, סמים וניצול. בתי הגיעה לרחוב לתחנה המרכזית, נפלה לידיים של סרסורים וסוחרי סמים המנצלים את התמימות על המצוקה שלה. אוקיי, אז הבת שלי נאנסה לפני כחמישה חודשים שוב על ידי כמה גברים. הגיעה לבלינסון ושוחררה ללא מענה. אגב, כי היא בת עשרים והיא אחראית לעצמה.

היא נכנסה לגמילה ב"לצידך" לארבעה חודשים. מקום מדהים שעושה עבודת קודש ושיש עליו סכנת סגירה מפאת תקציבים. מיותר לציין שיש מצוקה עם מרכזי גמילה – זמני המתנה וכדומה. שוב חזרה ה' שלי לרחוב, ולפני כשבועיים, רק שבועיים, הכריזו עליה כנעדרת, ולאחר כמה ימים מצאו אותה ברחוב עירומה וללא הכרה. הילדה שלי נאנסה, העבריין גרר אותה לאורך כל הכביש, היא הגיעה לבלינסון עם חבלות בכל גופה, שברים. ושיחררו אותה לאחר כמה שעות שוב לרחוב ללא מענה. למה? כי היא בת עשרים והיא יכולה לבחור. אני כאמא מרגישה חסרת אונים כל כך מול הבת שלי. אני אשת חינוך, יש לי גן ילדים. אני מגדלת ומחנכת דורות של ילדים, ולבת שלי אני לא יכולה לעזור. אני פונה בכל מקום אפשרי בכדי לזעוק את הכאב שלי וכאב של עוד הרבה הורים. מי שרק שומע את הסיפור שלי לא מאמין ואומר לי "מה? איזו הזיה". אז זהו שזה אמיתי, והסיפור הזה הוא שלי. בבקשה תעזרו לי לשמור על בתי. תצילו את הילדים שלנו. די לאטימות ולחוקים היבשים. הכתובת על הקיר. אני בטוחה שאני אעניין אתכם כשהילדה שלי תימצא מתה ברחוב – אז אני אקבל איזושהי תמונה. אבל זו לא התמונה שאני רוצה.

הכתובת על הקיר. אני כולי רועדת. מתוסכלת, עצובה, מנסה להרים את הראש ולהמשיך הלאה. אני רוצה להגיד תודה. תודה בזכות שני אנשים שפתחו לי את הדלת, שזו רחלי המקסימה, שהילדים שלה אצלי בגן, שכנראה לא סתם קורים לי דברים. ולקטי שטרית. תודה.

תודה ששיתפת אותנו.

זהו, תודה על הזכות להיות פה ולהשפיע.

איך אומרים? שתי דקות סיפרת לכולנו באמת איפה אנחנו נמצאים ומה מטרת הדיון. רק ברשותך, למרות שהיא לא קטינה, גם בגלל פגיעות מיניות ובגלל שמה שנמצא, אני רוצה להקריא סעיף שככל שנרצה למחוק בפרוטוקול את השם על פי סעיף 120 לתקנון הכנסת – ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, אם יעלה לצורך והכל לשם הגנה על הקטין או חסר ישע, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם מזהים לציבור פרטים מזהים של הדוברת ושל הקטינים או הנפגעים. וכן, ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו, אז תהיה לו סמכות למחוק את זה. תודה רבה לך באמת.

אם הייתה הקטינה, הילדה, לא הייתה בעיה כי אפשר היה, ההורים היו יכולים לאשפז. היא לא קטינה.

אגב, אין חדר אקוטי בבלינסון?

חדר אקוטי לא קשור, חדר אקוטי רק לוקח בדיקת אונס אחרי שהיא נאנסת, ואחרי זה - - -

בדיוק, זה לא...

ובמקרה הזה היא לא הוכרה - - -

אחרי כמה שעות - - -

גם לזה היא צריכה להסכים.

היא צריכה להסכים.

אחרי כמה שעות משחררים אותה.

הבעיה היא בעיית השיקום, זה הסיפור.

לא, לא. במקביל גם.

אם אפשר לשאול רק – היא הייתה "לצידך", הבת שלך, השתחררה - - -

היא הועברה למסגרת המשך, לא הצליחה לשרוד שם.

היא הייתה באשפוזית?

היא הייתה באשפוזית כשלושה חודשים בערך, עשתה שם עבודה מדהימה. ואז שוב, המצוקה של המעבר הזה שאין איזושהי המשכיות, היא עברה ל"רוח במדבר", שזה מקום אחר, המשך קהילה. וזה תנאים מאוד-מאוד קשים, זה לא פשוט המעבר. "רוח במדבר", כן. זה מאוד קשוח והכל צריך להיות בהסכמה.

זאת אומרת, מה שקרה - - -

בעצם מה שהיא הייתה צריכה - - -

היא הייתה צריכה להישאר יותר?

היא הייתה צריכה המשך של - - -

אגב, "רוח במדבר" משולב נשים וגברים ביחד. אני יודעת כי קרן רש"י הקימה את זה עוד.

זה יש נשים וגברים אבל זה בנפרד.

בנפרד ברור, אבל זה אותו מתחם.

כן, אבל זה על בסיס מיטה חמה. אם הייתה להם יותר, לגבי "לצידך", אם היה להם יותר זמן להשאיר אותה ויכולת להשאיר אותה, יכול להיות שהיא הייתה מגיעה למסגרת האחרת הרבה יותר חזקה. היא פשוט יצאה משם לא חזקה מספיק.

בבקשה, דובר אחרון ואחר כך סיכום של חברי הכנסת ואני אסכם את הדיון.

לי קוראים אבנר שלום. הבת שלי הים בת 35. נאנסה גם כשהייתה קטינה. מישהו חושב לרגע שאם קטינה נאנסת, אם היא מגיעה לגיל 18 זה יעבור לה, זה לא עובד ככה. שזה כלא לכל החיים, היא משתמשת בסמים, היא מוכרת את עצמה לכל המרבה במחיר כדי להשתמש בסמים הללו. אני לא יודע אם אתם יודעים כמה עולים סמים, אבל זה בסביבות 30,000 שקל לחודש. ככה שאם אישה נראית טוב ומוכרת את עצמה לכל המרבה במחיר, ואין מי שיעצור את זה. אני שנים רבות חיפשתי אותה ועדין מחפש בתחנה המרכזית בלוינסקי בתל אביב. אני לא בלש, לא איש משטרה. מכירת סמים שם מול העיניים. אין בעיה, אתה רוצה לקנות? תקנה. אין שום בעיה. יש שם בית מרחקת, הם משתמשים בסמים. זה בושה גדולה. אני שואל את עצמי איפה זה נעצר? איפה עוצרים את זה? איך נותנים לבחורות בגיל הזה, שנאנסו בגיל 12 ו-10, להגיע כל כך נמוך, למכור את עצמן שוב ושוב, ואין מי שיעזור להן. עכשיו, אני בזמנו רציתי אפוטרופוס מבית משפט השלום, והמשטרה לקחה אותי לבריאות הנפש. כי לעזור בסמים, אין להם רשות. ואמר לי איזה קצין משטרה, אני לא אשכח את זה, "אתה יודע, אם אתה רוצה להציל את הבת שלך, תיקח 10,000 שקל, תקנה סמים, תשים עליה ואנחנו נפליל אותה". אז אני שואל את עצמי, אני צריך להיות פושע כדי להציל את הבת שלי? לאן אני הגעתי? אני צריך למכור סמים, לקנות סמים, לסחור בסמים, כדי להציל אותה. כמה פיתוי צריך להיות לי כדי להציל את הבת שלי. אז אני מקווה מאוד שתעשו לה סוף, כי אנחנו משפחה. יש לבנות האלה אבא ואמא.

אנחנו, במקרה הזה לא הוועדה המיוחדת להתמכרויות בסמים.

אני יודע.

אבל הצפתם את הצורך במקומות של השיקום והגמילה ואשפוזית.

בהחלט.

וזה בדיוק מטרת הדיון.

בהחלט.

משרד הרווחה, משפט.

רק משפט משלים אחד, שיהיה ברור. בעיקרו של דבר, מבחינת משרד הרווחה, בנקודת הזמן הזאת קיימות המסגרות החוץ-ביתיות ובוודאי המסגרות האמבולטוריות לקליטת נשים. והנוקה הזאת, שפרוסות בכל רחבי הארץ בעניין הזה, המוקד שלנו הפסיכו-סוציאלי, אתה נמצא שם למשך שנה עם המון מעטפת והמון ליווי של הצוותים. מה קורה בעצם כאשר קשה לאישה במסגרת הזאת? נעשים מאמצים עד כדי חיזור, עד כדי באמת עירוב המשפחה כדי להשאיר אותה במסגרת. ועדיין ישנה נשירה. הדלת היא דלת פתוחה, גם לאישה שנשרה לחזור ולהיקלט בחזרה בהקשר הזה.

טוב.

אם צריך עוד מבחינת המסגרת הרפואית, גם זה אפשרי. אבל שיהיה מובן שנכון לעכשיו יש אפשרות לקלוט נשים לטיפול בהתמכרות בהקשר הזה.

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.

אשפוזיות. זה בדיוק הדיסוננס.

אשפוזיות זה כבר החלק - - -

אוקיי, אנחנו מסכמים את הדיון. תודה. תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

אדוני יושב הראש, לא צריך להכביר במילים כדי להקשיב עם הלב למה שציינו פה ודיברו פה ההורים. הנושא הזה הוא חובה מבחינתנו. לדעתי, אנחנו בדיוק בשבילך הדברים קיימים כאן – כדי להציל נפשות. ומדובר פה פשוט על הצלת נפשות. ואני רוצה מכאן קודם כל להודות לגברת יוליה, על העבודה החשובה, ולמרכז "לצידך". אני חושבת שכשמסתכלים על כל הציר הזה מילדות ועד בגרות, מהרגע שבאמת ילדות או נערות חוות תקיפה מינית, הדרך לצערי מתקצרת להתמכרויות. והתמכרו מכניסה את אותן נשים למעגל אחר לגמרי, פשוט זורקת אותן מהשגרה, זורקת אותן מהציר הנכון של שגרת חיים ברוכה, וגובה מחירים כבדים. וכל מרכז, כמו מרכז "לצידך", שהתפקיד שלו באמת בסוף להשיב את הסדר על קנו, לתת איזושהי נקודת אור לכל אותן קורבנות לתופעה הקשה הזאת, מבחינתי זה חובתנו להושיט יד למרכז הזה. ואנחנו צריכים לראות שאנחנו באמת מייצרים פה איזשהו סוג של מוגנות למרכז "לצידך" כדי שיוכל להגן על נשים שנמצאות בשלב כזה בחיים שלהן. עכשיו מדובר פה בסוף בשיקום. זה מדובר בתהליך שיקומי. ובתהליך שיקומי צריך להטות אוזן קשבת למשקמים ולגורמי הרפואה. וגורמי הרפואה פה, באשפוזית, יש להם תפקיד מאוד-מאוד חשוב. זה מאוד צורם, כואב ומעציב שהסיפור המשאבים תמיד מכניעים אותנו. המשאבים מכניעים את הצורך האמיתי. ככל שמדובר בשיקום, בנושא כזה קריטי ואקוטי, שזה הצלת נפשות, אני חושבת שאנחנו צריכים פשוט לנהוג ביד נדיבה יותר. תודה, אדוני.

תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. אם מישהי מחברות הכנסת רוצות להשלים משפט?

אני אגיד לך. אני לא שבעת רצון מההיצע שקיים.

ברור שיש חוסר.

לא, זה לא רק עניין של חוסר. יש לי תחושה נורא כבדה, אני לא יודעת אם גם מירב ושרון מרגישות ככה, כאילו מישהו מוותר על הבנות האלו. התחושה הכבדה היא שמוותרים עליהן.

לא מעניינות.

אתה יודע, אין להן הרי פה. אני מסתכלת, התמונה שיוצאת לי בראש זה מישהי שפותחת את הפה ולא יוצא מהקול שלה שום דבר. הרי, אין להן שום יכולת לחשוב. הן, הדבר היחידי, יש לנו פה שתי בנות נהדרות, אבל זה נס. אתן נס. אתן לא הבנות, אני יודעת אבל אני מסתכלת ואומרת כמה עוד בנות כאלה יש, ואיך כתבה לי רחי בשבוע שעבר? על עוד ילדה שדיברנו, על עוד נערה שדיברנו? אמא שלה לא תגיע כי היא יושבת שבעה. אז אנחנו - - -

משרדי הממשלה, אני מתקן אני מה שאומרת חברת הכנסת שטרית. אנחנו לפעמים יושבים כאן בוועדות ומחפשים את, נקרא לזה את הפטנט, את הרעיון, את המשהו הזה שיכול לעזור. פה אנחנו רואים נגיד שי שלנו מתכונות, לא מדבר עוד פעם ספציפית על "לצידך" כי יש כאן עוד מסגרות, אבל כנראה שיש מסגרות שיכולות להציל את הסיפורים המזעזעים שההורים כאן יושבים ומספרים על הילדים שלהם. אולי אפשר לעצור את המעגל הזה באיזשהו מקום. הוא כבר עשרים שנה, עשרים-וחמש שנה לא מוצא את עצמו וסביב עצמו. אם יש לנו איזה פטנט מסוים, שאגב, עוד פעם אני חוזר על מה שאמרתי בדיון הקודם, גם כשאנחנו מסתכלים בעין אוצרית – סכום אפס, כנראה שההשקעה היא הרבה יותר נמוכה מההפסדים שאנחנו מקבלים כאן במשק בכל ההיבטים. וגם כסף קיים. לכן אני אומר, כשיש כזה דבר, צריך פשוט לעזוב את הכל, לעצור. חוץ מזה שזה הצלת חיים, מעגל שלם של משפחות, של הורים, של אנשים. אני גם שמעתי את נציגת הדיבור שדיברה כאן מרעננה שזה מעיק, ואני מכיר את הסיפור כי כשאתה מקבל טלפון ב-12 בלילה אתה חסר אונים. אתה עומד מול בן אדם, אתה לא יכול לנתק לו את הטלפון, אתה גם לא יכול לא לענות ואתה אומר במה אתה עוזר לבן אדם. מפני שאתה נשלח לכאן ואתה רוצה אכן באמת, זה הדבר שצריך לעמוד למול ענינו.

ואנחנו, בעזרת השם, כנראה שנתחיל לעקוב אחרי זה, אנחנו נפנה גם כן לשר לביטחון לאומי, בשביל שאנחנו נדע איך אנחנו מזיזים את הקרן הזו בשביל שהכסף שלה יתחיל להיות ממומש ברמה המיידית.

חד משמעית.

צריך לדעת, יכול להיות שיש אינטרסים, כי אני זוכר שבזמנו דיברו על הכסף שעומד גם כן ביח"ה (היחידה לחקירות הונאה, משטרת ישראל) או בחילוטים. אולי יש שימושים אחרים לכספים האלה.

יש. בוודאי.

ולכן אני אומר, אנחנו צריכים לדעת על מה שמציל חיים. תודה רבה.

תודה רבה.

חברת הכנסת מירב, משפט, ואני עושה סיכום לדיון.

ממש בקצרה. תראו, לדעתי יש כאן אירוע שהתחיל בכנסת העשרים, של ה-18+. ואני אגיד לך את זה שבי, כי אתה יודע את זה, וגם חגי, שב-18+, עד גיל 25, דיברתי על זה גם עם קטי, התחלנו להבין שיש בעיה. ולכן, אחד הקמנו מסגרות לחסרי בית צעירים. אתה יודע, תמיד היה את עד גיל 18 נגיד "בית דרור", אז עכשיו יש לך היום את "הגג הורוד" שהוא 18+, ולצורך העניין מסגרת טיפולית הוליסטית כמו "אבני דרך", נתתי דוגמא לקהילה הלהט"בית. אבל, אדוני יושב הראש, הגיל הזה של 18 עד 25, קיבל את גם את תמיכת יתד נגיד, עובדים סוציאליים ברשויות. ואני חושבת שאת הקצה אנחנו השארנו מאחור בסוג של יבואו לבית חולים, היא תשתחרר, והיא תסתדר ברחוב.

כן, דלתות מסתובבות.

אני רוצה לתת המלצות לסיפור. אבל אני לא יכולה שאתה לא מקשיב לי, כי זה בנפשי הדבר, תאמין לי. אני אחכה לך. אין בעיה, אני אחכה ליושב הראש, כי אני חושבת שאם אנחנו לא נעשה את זה ביחד זה בזבוז של עוד דיון מהיר.

ב"דרך אריאלה" כמה מיטות יש שם?

גם 12, לדעתי.

12?

12, כן, ראיתי שם גם כן.

12 או 15.

זאת אומרת, בסך הכל הכללי - - -

סליחה, סליחה.

אדוני יושב הראש, אני רוצה להציע לך הצעת ייעול, שעשינו אותה גם לך וגם לקטי כי אתם חברי קואליציה, כי הרבה יותר קל לכם. כמובן שאני אעזור, אבל יותר קל לכם. אני מודה ומתוודה. יש לך בעיה עם 18 עד 25, משרד הרווחה השכיל להבין שפתח תוכניות יתד. אותו דבר פתח עוד תוכניות מיוחדות לצעירים חסרי בית, שרובם אגב גם מכורים. איפה הבעיה לדעתי? זה שמשרד הבריאות לא נכנס לתוך האירוע של 18 עד 25. אגב, גם אפשר לומר שיקולי תקציב. ואתה, בגלל שאתה יושב הראש, אתה צריך לפני אתה הולך לכסף לחילוט, שזה אגב צריך להגיד שזה כסף שיבוא, ייתנו לה כאן, ייתנו מיטות, ייתנו זה, אבל הצוות שמחזיק את המקום, שזה מה שמחזיק את "לצידך" ואת "דרך אריאלה" ומסגרות אחרות, זה כסף שצריך להיות בבסיס. הבסיס חייב, ואת גם מעורבת חזק מאוד בענייני הבריאות, זה להתחיל להבין, אפרופו הצעת החוק שלך, להגדיל את ההיצע שהמדינה נותנת לצעירים. כי אני חושבת שאם אתה, ורואים את זה גם מבחינת הרווחה, לא סתם משרד הרווחה הבין ועשה תוכנית עם חיים כץ בכנסת העשרים של מאה מיליון שקל. 30 ו-70 או הפוך, ומכירים את זה. ושם כסף מיוחד לצעירים. וגם כאן, אם אתה לא תיתן מסגרות לצעירות וצעירים כאלה אנחנו נאבד אותם.

ודרך אגב, הכי קל לטפל בהם. הכי קל. זה לא, אתה יודע, תמיד שהתעסקנו בצעירים חסרי בית אמרו לי "מה, זה ההוא שפותח את הקרטון, אומר לי 5060 אין סיכוי", ואז הגעתי ל"לרוץ איתו" של "עלם", וואלה פגשתי חבר'ה בני 18 עם פלאפון, תעודת זהות, מאוד נחמד, שבא ואומר לי "בשעה 8 נסגר מישהו, אני פותח קרטון ברחוב". וכשאתה פותח קרטון ברחוב ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אני חושבת שאם משרד הבריאות יעשה כאן את ההתכנסות ל-18+, ואתה חייב לפנות חוץ מהפנייה שלך לקרן לחילוט.

אני מכניס את זה בסיכום.

הבסיס הוא למצוא מסגרות שבהן ניתן לטפל, ואז אולי אפשר יהיה להציל ילדים.

תודה.

ולדעתי, מילה אחרונה, אני כל הזמן אמרתי שביקרתי במרכזי גמילה ובאשפוזיות, היה ממש מעניין, היה שלט הכי נכון – כל המציל נפש אחת, תהיו איתי, הנפש הזו האבודה שהצלתם - עולם ומלואו.

דיני נפשות.

ואני לא מתייחסת למכרז, אבל להגיד לכם תודה.

טוב, תודה רבה.

לא אמרנו לכם תודה. זה חשוב. גם ל"לצידך".

אני רוצה להציע סיכום דיון מרכזי גמילה. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון החשוב וליוזמי הדיון החשוב – חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת קטי שטרית, חבר הכנסת יוסף עטאונה, חברת הכנסת נעמה לזימי, גם שרון ניר?

כן, היא ביקשה להצטרף.

נכון. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לעדכן את הוועדה בתום המכרז לאחר שייבחרו הגורמים המפעילים של מרכז הגמילה לנשים, אחד הגורמים שמפעיל את האשפוזית לנשים, לדעת שזה באמת יצא לדרך ושזה התקדם ונחתם הנושא. הוועדה קוראת לשר לביטחון לאומי על מנת שיורה להב=עביר את יתרת הכספים שנצברו מקרן החילוט לטובת תקצוב מרכזי גמילה ואשפוזיות. הוועדה מבקשת את עמדת השר לביטחון הלאומי לבקשת הוועדה תוך עשרה ימים, ברשותכם, אנחנו נבקש להעביר את זה.

אנחנו גם נדבר איתו.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות ומשרד הרווחה להוסיף מיטות באשפוזיות וליצור מסגרות נוספות המיועדות לנשים באזורים גיאוגרפים בהם יש מחסור בצורך, על מנת להרחיב את המענים הניתנים. כמובן, הוועדה קוראת למשרד הבריאות להרחיב את היצע מסגרות לצעירים בגילאי 18 עד 25. שזו נקודה חשובה. הוועדה קוראת למשרד הבריאות ומשרד הרווחה לפעול על מנת לדאוג למסגרות אשפוז נפרדות מותאמות טיפולית. מאחר ואני לא קובע כרגע ישיבת מעקב, אני מבקשת לפחות שתהיה תוכנית עבודה לנקודות הללו תוך 90 יום, להביא לוועדה, ולדעת האם נעשתה עבודת מטה בנושא הזה לקראת הרחבת פעילויות נוספות, מסגרות 18 עד 25, ומסגרות נפרדות נוספות

אדוני, אני מציעה אולי לקיים סיור של הוועדה בתחילת כנס החורף, ואז תוכל לעשות מעקב.

לא, זה בפגרה, יהיה לי יותר זמן ואני אוכל לעשות את זה בימי הפגרה. אנחנו, תודה רבה, אני מודה לך.

אדוני, רק, יושב ראש הוועדה, שייבחנו כמה ילדות כאלה יש ברחוב. לא מדובר בהרבה בנות. לא מדבור בהרבה בנות, זה לא בשמיים. בלחיצת כפתור הם יכולים לראות את זה - - -

בגלל זה אני אומר, כנראה שזה משהו שהוא בר - - -

ולבחון את זה, ולתקצב את זה במיידי, בלי להתמהמה יותר מידי.

בהחלט.

כל יום שעובר הילדות האלה ברחוב. אין להן מענה. הן בסכנת חיים.

תודה רבה. הישיבה הזו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:52.