פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
05/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 29
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, ט"ז בתמוז התשפ"ג (05 ביולי 2023), שעה 9:32

מענה ללהט"בים בחברה הערבית

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

יוראי להב הרצנו

יואב אנקרי - מנהל, תחום פ״א- אוכ׳ להט״ב ויוצאים בשאלה, מנהל של״מ, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ורד זליג מויאל - סגנית מנהל, היחידה לקידום להט״ב, המשרד לשוויון חברתי

נועם גרוס - סטודנט, היחידה לקידום אוכלוסיית להט״ב, המשרד לשוויון חברתי

ליזה אידלמן - מנהלת, תחום שיתוף ציבור ושותפויות, משרד הבריאות

ד"ר סיגל גולדין - ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהטב״ק

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר, המשרד לביטחון לאומי

רחלי צימבר - רפ״ק, ראש תחום קהילת להט״ב, משטרת ישראל

עורווה אדם - מנהל, ארגון ׳בית אל מים׳

יוני אביטן - מנכ״ל-שותף, ׳איגי׳ - ארגון הנוער הגאה

מירא נאסר - מדריכה, הוסטל לנערים להט״בים בסיכון

פאדי אמון - עיתונאי, גוף תחקירים ׳שומרים׳

ענת אבישר קורן - נציגה ראשונה של ישראל בקונגרס ובסנאט מטעם האגודה למען הלהט״ב

אור תום עדי - מנהל פעילות המרכז הגאה, עיריית תל אביב

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים: שיר קרספין


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.



מענה ללהט"בים בחברה הערבית

שלום, בוקר טוב ותודה לכל הנמצאים והנמצאות. אני פותחת את הדיון בוועדת הצעירים, בנושא מענים לצעירים להט״בים בחברה הערבית. אני רוצה דווקא לפתוח את הדיון בכמה מילים, על שרית אחמד, זכרה לברכה. לא הכרתי את שרית. הסיפור שלה כואב, לא צודק ומספר את הסיפור של הקהילה הלהט״בית בחברה הערבית. שרית הייתה צעירה ואמיצה, שלא כמו רוב הצעירים הלהט״בים, היא החליטה לצאת מהארון ולחשוף בפני משפחתה את נטייתה המינית.

לצערי, המהלך הזה לא שחרר אותה, אלא רק להפך. זה סגר אותה בתוך מקלטים ומוסדות. היא חוותה אלימות, איומים ומדינה שהקלה ראש בביטחונה האישי. אני מודה לך, חברי, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, על כל השותפות, על שפנית אליי ויזמת את קיומו של הדיון החשוב הזה, שראוי ונכון שיתקיים כאן ושבאמת ייעשה מהלך. התפקיד שלנו עכשיו הוא להבטיח, ששרית אחמד, זכרה לברכה, תהיה המקרה האחרון של רצח על רקע נטייה מינית, בחברה הערבית ובכלל, בחברה הכללית.

אנחנו נקיים היום, כצעד ראשון, את הדיון הזה. נשוחח וננסה להבין איך אפשר באמת לדחוף עוד מענים, להניע עוד תהליכים ולעמוד על הנקודות שהן החסם, שמייצר את הפער הגדול הזה ואת נקודות העיוורון שלנו. זה ברור שרק הדיון הזה לא יספיק, אבל זו באמת דרך לעשות בה. אני רוצה לציין גם אנשים מהכנסת הקודמת, את שר הרווחה מאיר כהן ואת חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, שפעלו בנושא הזה יום יום, מתוך הכרה והבנה שאפשר ליזום ולייצר תהליכים, כי מדיניות קובעת מציאות.

אני רוצה להודות לשר הרווחה הנוכחי, יעקב מרגי, על כך שהוא כבר אמר שהוא מוכן לפתוח מוסדות נוספים שייתנו מענה. כולנו כבר מחכים לראות את הדברים שיקרו ויעמדו, אבל אני רוצה להגיד לכל מי שיפתח את הדלת ויחליט לתקצב ולהשקיע, מתוך הבנה שמענים ייעודיים וייחודיים הם המעטפת הנצרכת, בטח עכשיו, כדי לדחוף קדימה וכדי למנוע את האלימות, את השנאה, את הפשעים ואת הרצח, זו החובה שלנו וזה התפקיד שלנו. תודה רבה. אני מעבירה את רשות הדיבור לחברי.

תודה רבה. לפני הכול, אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחתו ולאוהביו של לוחם ׳אגוז׳ שנפל אתמול, דוד יהודה יצחק ולשלוח מכאן החלמה לפצועים מהפיגוע המחריד בתל אביב. ראשית כל, חברתי היקרה, חברת הכנסת נעמה לזימי, תודה רבה לך על כך שאת מקיימת את הדיון החשוב הזה, פה באכסנייה שלך. לצערי הרב, זה לא מובן מאליו שהדיון הזה מתקיים בכנסת, כי לפחות בכנסת הנוכחית, לא התקיימו עד כה דיונים שעוסקים בנושא הזה. אז אני שמח שבחרת לקיים אותו.

הרצח המזעזע של שרית אחמד, הציף את השנאה, את ההרחקה ואת האלימות, שחווים להט״בים בחברה הערבית. חשוב לי להדגיש בפתח הדברים שלי, שצעירים להט״בים בחברה הערבית, בראש ובראשונה, צריכים לדעת שיש נבחרי ציבור שרואים אותם, שמכירים אותם ושמחויבים לנקוט בצעדים מעשיים על מנת למנוע את הרצח הבא בקרבם חלילה. אני מצטער שאין פה נבחרי ציבור מהחברה הערבית, כי דווקא הם אלה שיכולים לסייע בהתאמה ובדיוק של המענים הממשלתיים ללהט״בים ערביים ולפעול להסברה נכונה, לסובלנות ולקבלת האחר בחברה.

הנתונים, אני מניח שאת כבר מכירה אותם גברתי, שפורסמו בשנה שעברה על ידי המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב, באגודה למען הלהט״ב, יושבת פה דוקטור סיגל גולדין, שאני מניח שתרחיב על כך אחר כך, הם פשוט מחרידים. למעלה מ-80% מהצעירים הערבים הלהט״בים נמצאים בארון, כמעט 90% מהם חוו אלימות כלפיהם בגלל נטיית ליבם ו-70% מסרו שהמשפחות שלהם לא תומכות בהם. אז למעשה, התובנה מהנתונים הבאמת מחרידים הללו, היא שמי שיוצא מהארון גוזר על עצמו ניכור, בדידות, נידוי ובהכרח, בשל היעדר התמיכה מהמדינה, היעדר של תמיכה כל שהיא, לא משפחתית ולא חברתית.

מבחינת הסיוע של המדינה, הנתונים שיש בידינו הם לא טובים ואני אשמח לשמוע: א׳- האם זה נכון? ו-ב׳- מה אתם מתכוונים לעשות בנושא הזה? רק חמישית מכלל רשויות המדינה, מנצלות את התקציבים הצנועים מידי שמוקצים להן, לטובת עו״ס להט״ב. אין רשות ערבית אחת שיש בה עו״ס להט״ב. מבחינת עו״ס להט״ב שמתמחה בחברה הערבית, יש רק אחד, על כל הלהט״בים בחברה הערבית בכל מדינת ישראל.
אין שום מסגרת חוץ ביתית שאמורה לסייע ללהט״בים בחברה הערבית. אנחנו יודעים על המסגרת הראשונה שסוכמה, על ידי שר הרווחה הקודם וחברת הכנסת לשעבר, אבתיסאם מראענה, אבל אני מבין שהוא הוקפא והוא לא יוצא אל הפועל. אני אשמח לשמוע אם יש תכנון ל - - -

מברור שלי הבנתי שהמכרז יצא מחדש, בגלל שלא ניגשו, אבל צריך לבדוק איך באמת הופכים את המכרז הזה לממשי ולכזה שגם ייקחו. אם זה אומר אולי להשקיע בו יותר או להפוך אותו ליותר כדאי.

אז צריך להבין איפה הדברים האלה עומדים. בשורה התחתונה, יושבים פה נציגים של רשויות המדינה ואני יודע שאתם יושבים פה כי איכפת לכם. האמירה שבעיניי צריכה לצאת מהדיון הזה, מלבד לשורות המעשיות, היא שהמצב כפי שהוא היום לא יכול להימשך. הלהט״בים בחברה הערבית שקופים, שקופים מידי ומופקרים לגורלם, מאחר ואין כמעט שום מענה מהמדינה למצוקות שלהם, לצרכים שלהם ולאתגרים הגדולים שניצבים בפניהם.

יש כברת דרך ענקית שצריך לעבור בהקשר הזה, גם בחברה הערבית וגם בעוד חברות. אני משוכנע שעם עבודה נכונה וממוקדת אפשר לצמצם את הפערים ולגרום לאנשים האלה להרגיש שהם שווים, שרואים אותם ושמקשיבים לצרכים שלהם. אז תודה רבה על קיום הדיון.

תודה. אני רוצה לפתוח עם עורווה אדם, מנהל ארגון ׳בית אל מים׳, מסגרת לצרכים של להט״בים ערבים. אני מודה לך שהגעת, תודה.

סבאח אל-ח'יר, בוקר טוב. חשבתי האם אני צריך לכתוב מילים או באמת לדבר מתוך הלב. אני חושב שבנושא הזה ספציפית, חשוב לדבר מתוך הלב, לאור החוויות שעברנו, רק בחודש האחרון, בלי קשר לכל השנה. קודם כל, תודה על קיום הדיון החשוב הזה, באמת, אני מקווה שנצא מפה למעשים אמיתיים ולא רק להבטחות, כי זה מאוד מאוד חשוב. בחודש האחרון, כפי שכולם יודעים, שרית אחמד נרצחה.

בדרך כלל אנחנו מקווים בממוצע בין 60 ל-80 שיחות בקו הקשב שלנו ובחודש האחרון היו מעל 160 פניות. כפול שתיים. פניות של אנשים שהביעו פחד, של אנשים מאוימים שמתוך הפחד בו הם נמצאים הם גם לא מוכנים להגיע ולהתלונן.

עורווה, אפשר לשאול שאלה?

כן.

אתה חושב שאולי אובדן הדרך והשליטה על המציאות המדממת בחברה הערבית, מגבירה את היעדר הביטחון בקרב הלהט״ב?

כן, ברור. קודם כל, יש פחד כפול. פחד מזה שאתה ערבי ואתה יכול להירצח בכל מקרה ופחד מזה שאתה להט״ב. אז אתה יכול להירצח או כי אתה ערבי או כי אתה ערבי להט״ב. אני לא יודע איך לתאר את זה. באותו הערב בו שרית נרצחה, אני ארגנתי אירוע שמטרתו הייתה לעודד תמיכה בקהילה הלהט״בית הערבית. בדיוק רבע שעה עברה מאז שהתחיל האירוע ואז קיבלתי את ההודעה. הייתי מול כל הקהל, עומד לפתוח את האירוע ואני באמת לא יודע איך הצלחתי להחזיק את עצמי ולא לבכות. כשהגעתי הביתה התפוצצתי, אמרתי לעצמי שאני צריך להתפטר, כי אני נותר תקווה לאנשים ובפועל היא לא באמת קיימת.
אחר כך אמרתי לעצמי שלא משנה מה יהיה המחיר, אני צריך להילחם עבור זה. יצאתי לתקשורת ואני מודה שפעלתי מתוך פחד, אבל צעקתי מעומק הלב בקריאה לחברי הכנסת הערבים, כי אני מבין שאתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי לקדם את חברי הקהילה הלהט״בית הערבית, אבל אם זה לא בא מתוך החברה, זה לעולם, אבל לעולם לא יתקדם. ולצערי, חברי כנסת ערבים קידמו קמפיינים להט"בופובים, נגד הקהילה הלהט״בית.

בחודש האחרון אני השתדלתי לשמור על אופטימיות ולעבוד קשה ולחפש טיפה של אור. אבל נחשפתי כמעט לכל מקרה שהגיע לקו הקשב ואני רוצה לשתף אתכם באחד מהמקרים הקשים שהגיעו. יש בחור שפנה אלינו ואמר שאמא שלו אמרה לו אחרי שיצא מהארון בפניה: ״אני אהיה שמחה רק ברגע שאתה תהיה גופה.״ פניתי לרחלי והתחלנו דרך חדשה למען הביטחון ובדיוק הלילה, קיבלתי פנייה על בחורה שהיא מתחת לגיל 16, שמאוימת מצד המשפחה שלה וכלואה בבית, עדיין אין לי כל כך פרטים מעבר לזה.

אבל לבוא לוועדה, אחרי הודעה כזו בלילה, כשגם ברכבת צריך כל הזמן לעבוד קשה ולחשוב איך לעשות את זה, אלה תחושות שאני לא יודע איך להסביר אותן. הקהילה הלהט״בית הערבית לא דורשת הרבה, היא דורשת ביטחון ומענים מהרווחה. אני יודע שיש אופציה, כמו שכבר ציינו, לעו״ס להט״ב ברשויות, אבל כולכם יודעים שאף רשות ערבית לא תעשה את זה. אז צריך להתחיל מאיפה שאפשר, שזה רשויות מעורבות כמו חיפה, עכו, ירושלים ותל אביב, להביא עו"ס ערבי שהוא יתמחה ב - - -

אני רוצה להגדיל את זה. אולי להביא לרשויות הללו עו״ס שגם יתוקצבו יותר, גם אם זה אומר שיוכלו לקלוט מרשויות אחרות. אם אנחנו יודעים שיש חסם, אז אפשרת להשתמש ברשויות יותר איתנות, שחיות את החיים המשותפים ולתקצב אותן, גם על ידי תקצוב הקליטה של צעירים להט״בים מרשויות שכרגע לא נותנות את האפשרות הזאת, לא שזה תקין בעיניי, אבל - - -

במהלך חודש יוני אנחנו עשינו הרצאות לעו״סים, יהודים וערבים ביחד. השאלות והתגובות שנשמעו מהעו״סים הערבים, הותירו אותי בהלם מוחלט, שאדם שאמור לטפל שואל אותי שאלות מסוימות ועונה תשובות מסוימות. אז אני חושב שבאופן כללי, בלי שום קשר לעו״ס להט״ב, שצריך להכריח את כל אנשי הטיפול לעבור הכשרות כאלה, לא כדי שיטפלו, אלא כדי שבכלל יבינו מה זה להט״ב.

אגב. בכנסת הקודמת, שר הרווחה לשעבר מאיר כהן, חייב הכשרות לעו״סים במציאות של עיר מעורבת, על מנת שיהיו מסוגלים להבין את הצרכים של טיפול שהוא רב קהילתי, שיש בו מגוון, אז זה גם ממש מתחבר לזה, שזה לא רק לקבל הכשרות על מנת להיות כשירים לטפל בעיר עם מרקם מגוון, אלא לקבל הכשרות על מנת ללמוד לטפל באוכלוסיות ובסוגיות שהן יותר רגישות. הכשרות הן באמת מפתח מאוד חשוב בדרך לציבור ולמתן המענה המדויק עבורו.

אני אחזור שוב למקלט שדיברתי עליו בהתחלה. זה נתן אור מסוים בחברה הערבית, אבל לצערי זה פרויקט שהופסק ואני לא יודע איפה הוא עומד כרגע.

אנחנו תכף נברר.

אני חיפאי. כשכל הפרויקט הזה התחיל, אני בעצמי הלכתי לכל מקום שהיווה אופציה למגורים ועזרתי להם, נתתי להם אופציות למקומות. אז אני לא יודע איפה זה נעצר. אמרו שלא מצאו מקומות אבל זה לא נכון, כי היו לא מעט מקומות שהתאימו לתנאים שהם ביקשו. זה נכון שאני לא מתחום הנדל״ן אבל אני כן מבין בזה קצת. עשיתי את המקסימום שלי כי הנושא הזה באמת נוגע לי ללב וזה חשוב לי מאוד. והופעתי לשמוע שזה נעצר כי לא מצאו מקום.

נעצר מצד העירייה?

לא. זה לא קשור לעירייה. מצד המפעיל שזכה במכרז.

אבל השאלה היא האם העירייה לא סיפקה אזור מתאים מהנכסים העירוניים?

לא. כשאני דיברתי עם מי שאחראי על המכרז, אז תיארו לי בדיוק מה הן הדרישות וחיפשתי בהתאם לדרישות וגם מצאתי. יש בחיפה שכונות שהן להט״ב Friendly, אז נתתי להן בניינים שלמים בשכונות האלה על אף שהם ביקשו לא פחות מ-15 חדרים, אז מצאתי להם בניינים שלמים. גם באותו הבניין בו אנחנו יושבים, אני לא אגלה את הכתובת כי היא חסויה, אבל יש מעלינו שתי קומות שבעל הבניין, שגם ניסה לעזור לנו ממש, היה מוכן להוציא את כל הדיירים, שהם שוכרים רגילים ולהפוך אותו למקלט, אבל הם לא רצו. הם אמרו שזה לא מתאים וסיפקו תגובות שבעיניי היו לא מקצועיות.

תודה לך עורווה. לפני שנשמע את הרשות אני רוצה לשמוע את סיגל גולדין, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב, סיגל, תודה שהגעת לכאן. זה מאוד חשוב שנשמע גם את הנתונים שאתם אספתם.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה ותודה לכולכם שהגעתם. אני באתי כדי להציג נתונים, אבל אני רוצה להתחיל מלשתף באיזו שהיא חוויה אישית שלי כחוקרת, בתוך התהליך של המחקר הזה. אני ערכתי במהלך הקריירה, אני לא יודעת להגיד בדיוק כמה, אבל בטוח שמעל 100 מחקרים, בכל מיני תחומים, כמה עשרות מחקרים שקשורים בחקר מגדר ולהט״ב. בתהליך המחקר שנעשה בצמידות ובליווי ל- ׳בית אל מים׳, עוד לפני שעורווה הגיע לתפקיד ומרגע שהוא הגיע לתפקיד ואנחנו מלווים מחקרית את תהליך ההקמה של הארגון ונותנים נתונים לארגון ובעצם עובדים עבור הארגון באיסוף נתונים.

החוויה האישית שלי כחוקרת, היא של חוסר אונים ומצוקה מאוד קשה. אני בסוף אציג לכם את המספרים, כי אתם רוצים לשמוע את המספרים ואתם רוצים לקבל את התמונה הגדולה ולקבל מדע במספרים. אבל המספרים האלה הם בעצם רק צמצום או תמצות, של המון המון המון אנשים, שאנחנו מקודדים את התשובות שלהם ואז אנחנו נותנים לכם איזו שהיא תמונה סטטיסטית של הדברים. אני רוצה לעשות zoom in לתוך הפרטים הקטנים, המרובים מאוד, שמרכיבים את התמונה הגדולה הזאתי.

כחלק מהאינטראקציה שלנו עם הנחקרים, הם גם יכולים לספר ולהגיב בתוך הסקר באופן חופשי מילולית וגם ערכנו ראיונות עומק, ואנחנו קיבלנו המון הערות. שותף המחקר שלי, שהוא חבר בקהילה וגם ערבי, ערכנו ביחד את המחקר הזה וגם עשינו ראיונות עומק. גם ברעיונות העומק וגם בטקסטים המילוליים, הסוג של התכנים הוא מאוד מאוד קשה.

כשאני יושבת מול אדם שאני יודעת גם לקיים אתו אינטראקציה, גם לייעץ לו וגם לכוון אותו, זה דבר אחד, אבל החוויה המאוד קשה שהייתה לי במחקר הזה, היא שקיבלנו המון הערות מילוליות מאוד קשות ובקריאות לעזרה שהיו אנונימיות, כי הסקר נערך אנונימי. אחרי ששרית אחמד נרצחה, אני נזכרתי באחד הטקסטים וחזרתי לתוך המחקר, שנעשה ב-2021 והטקסט הזה אמר: ״תעזרו לנו בחברה הדרוזית, המצב שלנו נורא קשה, החיים שלנו בסכנה, הצילו.״

לא היה לי מה לעשות עם זה, אני לא יודעת מי הדובר או הדוברת, אני יודעת שזו הייתה דוברת אבל לא יודעת מי. יכול להיות אפילו שזו הייתה שרית, אבל אולי גם מישהי אחרת, כי היא כמובן מייצגת תופעה יותר רחבה. עברתי על המון טקסטים מהמחקר לפני הדיון, בשביל לא להישאר רק במספרים. מה שאני רוצה להגיד, זה שהשטח משדר מצוקה מאוד מאוד קשה. זה לא דבר טריוויאלי. להט״בים בכלל, בכל מיני קבוצות, סובלים מכל מיני סוגים של פערים, מצוקות, חוסרים ואי שוויון, אבל זו לא אותה רמה של דיון בכלל.
מדובר באנשים שחיים ביום יום שלהם, בדרגת איום מאוד גבוהה על החיים שלהם וזה חלק מהתרבות. זה לא מקרה נקודתי, זה חלק מהתרבות וזו הציפייה שלהם גם לחיות ככה, הם לא חושבים שיש תקווה, לפחות חלק מהם. גם בשביל שזה יהיה מדויק מדעית וגם בשביל שאני אתן את התמונה המלאה, אני רוצה להגיד שזה לא הומוגני. בתוך הדבר הזה שנקרא להט״ב בחברה הערבית, יש תת קבוצות, יש כל מיני.

אז אני עכשיו אגיד את הנתונים ואחר כך אחזור קצת לעניין של אופטימיות ופסימיות. אז קודם כל, להט״ב בחברה הערבית בישראל, כמו להט״ב ערבים במדינות אחרות, סובלים משלושה סוגים של מצוקות אן מתמודדים עם שלושה סוגים של פערים: אחד, כמיעוט לאומי דתי בתוך החברה הישראלית. שני, כמיעוט מגדרי מיני בתוך החברה הישראלית, בכלל, כמו כל הלהט״בים. שלישי, כמיעוט מגדרי מיני בתוך החברה הערבית. זו התמודדות משולשת וההתמודדות המשולשת הזו היא מצטברת והסך שלה הוא רב יותר מהחלקים שלה.

לגבי נתונים. הנתונים שאנחנו מכירים הם ממחקרים שערכנו על להט״ב בחברה היהודית ובחברה הערבית בישראל. למשל בנושא הארון, 80% מהלהט״בים בחברה הערבית בישראל נמצאים בארון, לעומת 35% מהלהט״בים היהודים בחברה הישראלית בישראל שנמצאים בארון. כשאנשים נמצאים בארון, אז כביכול, הם לא חשופים באופן אישי ללהט״בופוביה, כי הם כאילו לא, אבל בעצם, הם כמובן יודעים שהם כן, חלק מהסביבה הקרובה שלהם, או יודעת או חושדת שהם כן וכל החיים הם בעצם חיים בניסיון לחמוק מתחת לרדאר.

חשיפה מאוד עוצמתית ברמות עצימות מאוד גבוהות, הרבה יותר גבוהות מבחברה היהודית בישראל, לביטויים שונים של להט״בופוביה. קודם כל במשפחה, בבית, מההורים ומהמשפחה במעגל הראשון. בבית הספר, מצד תלמידים אחרים, בבית הספר מצד הצוות. בשכונה, בקהילה, במרחב הציבורי, בבתי עסק ובכל מקום.

זה שאנשים נמצאים בארון, אז כאילו זה לא נוגע בהם אישית, כי כאילו לא מדברים אליהם, למרות שבחלקם הם כן, אבל זה שאנשים נמצאים לא בארון, זה לא בהכרח סימן של well being, אם מישהו נמצא לא בארון כי הוציאו אותו, בכוונה או שלא בכוונה, אז זה לא סימן שהכול בסדר אתו. אז זה סוג אחד של נתון, לגבי הארון. השדר המאוד חזק שעולה מהשטח, כפי שמראה המחקר שלנו, זה שיש צורך מאוד חזק במענים בשפה הערבית. זה פשוט across the board, זה משהו שכולם אומרים אותו.

לא רוצים לקבל את השירותים מארגוני החברה האזרחית ומארגוני הקהילה דוברי השפה הערבית, רוצים את הארגונים שהם בתוך הקהילה הערבית ודוברי השפה. יש דיבור מאוד מאוד חזק, זה ה- wishful thinking, של שינוי תודעה או שינוי מודעות בחברה הערבית בכלל. אבל אני רוצה לקחת את זה למקום יותר קונקרטי ולומר שאנחנו זקוקים לסוכני שינוי. חלק מהעוצמה של המחקר, זה שהוא מראה לנו באופן פוטנציאלי, מי יכולים להיות סוכני השינוי, כדי לצמצם את הפערים האלה.

סוכני השינוי יכולים להיות אותם עו״סים, או אנשים במערכות הרווחה, או הבריאות או החינוך, אבל הם מעטים. אבל יש סוכני שינוי בתוך הקבוצה של להט״בים בחברה הערבית. זה אנשים שיש להם עוצמות, שיש להם חוסן ושכבר עשו איזה שהוא תהליך. נגיד עורווה, ברור שהוא סוכן שינוי והוא לא היחיד. מה שהוא עושה, זה להניע את השינוי הזה דרך ׳בית אל מים׳ ודרך הפעילויות שהארגון שלו מבצע. אנחנו מצד אחד רוצים להמשיך את המחקרים, לזהות ולהבין באופן יותר מדויק, מי הם האנשים האלה שהם כן סוכני השינוי הפוטנציאליים.

מה הביא את עורווה ואנשים בקבוצה שלו להיות מי שהם. להיות מחוץ לארון, להיות מסוגל לדבר. איזה תנאים בסביבה החברתית, התרבותית, הקהילתית והפוליטית שסביבו, אפשרו לו ולאנשים כמותו, להיות במקום בו הם נמצאים. אותם 20% שהם מחוץ לארון, שגם אומרים שהם מחוץ לארון וגם אומרים: ״המשפחה שלי מקבלת אותי״, הם מעטים, אבל הם קיימים. אז אנחנו רוצים להבין מי הם האנשים האלה, מה אפשר להם להיות מי שהם ואיך אנחנו יכולים להפוך אותם למוקד שינוי וכוח, פנימה, לתוך קהילת הלהט״ב הערבית והחוצה, לתוך הקהילה הערבית בכלל.

אז אני חושבת שאחד מה- Leds הבאים של המחקר שלנו, זה בעצם להבין ולבנות את הכלים, דרך זיהוי של משתנים רלוונטיים, איך אנחנו יכולים לעשות שינוי. אני רוצה להוסיף משפט אחרון על אופטימיות ופסימיות. שאלנו שאלה במחקר, שבדיעבד זו הייתה עבורי, אחת השאלות הכי מטלטלות ומאירות עיניים לגבי להט״ב ערבים. שאלנו את השאלה: ״האם היית רוצה, שהמצב בחברה הערבית וההתייחסות של החברה הערבית לנושאים להט״בים וללהט״בים ישתנו?״ 87% או 90% ענו שכן, אוקיי, זה ברור שרוצים.
עשינו שני מחקרים, האחד ב-2022 והשני ב-2023. ב-2022, שאלנו: ״האם את/ה מאמין/נה ששינוי כזה הוא אכן אפשרי?״. בשנת 2022, 77% מהמשיבים ענו שכן, מאמינים ששינוי כזה אפשרי וב- 2023, רק 28% מהמשיבים ענו שזה אפשרי. זאת אומרת, מה שקרה בתקופת הזמן הזאת, זה שני דברים במקביל. מדד חוסר האונים והפסימיות עלה בצורה דרמטית, זו עלייה של 30%, באנשים שרוצים אבל כבר לא מאמינים שזה אפשרי. עדיין, אם אנחנו רוצים להסתכל על חצי הכוס המלאה, יש לנו בכל זאת את הקבוצה הדי דומיננטית, שחושבת שזה כן אפשרי.

עוד דבר חשוב שהשתנה, זה בשביל עורווה ובשביל האופטימיות של עורווה, שתיאר את המצוקה האישית שלו כמי שמוביל תהליכים כאלה, זה שאנחנו כן ראינו במחקר ההמשך, שאנשים שמכירים את ׳בית אל מים׳, שנחשפו לשירותים ושקיבלו אותם, אז המצב שלהם יותר טוב מאנשים שנמצאים בכל מיני מקומות בהם אין להם בכלל נגישות למענים ולשירותים האלה.

האחד, הוקם ׳בית אל מים׳ והוא עובד, נותן את השירותים והתחיל את העבודה. השני, יש כבר אנשים שעושים את העבודה והם מנוע מאוד חזק. והשלישי שיש עם מי לעבוד. זאת אומרת, יש עם מי לעבוד בתוך החברה הערבית, גם מתוך הקהילה הלהט״בית וגם מחוצה לה וזה עליכם, על כל מי שיושב פה בחדר, לעשות את זה.

תודה רבה לך. אני רוצה לעבור ליואב אנקרי, מנהל תחום אוכלוסיית להט״ב במשרד הרווחה. אני אשמח להתייחסות למה שנאמר וגם יש לי כאן כמה שאלות אבל אולי הן ייענו תוך כדי. בבקשה.

אז עלו כמה דברים מהפתיחה שדיברתם עליהם. אני גם אדבר קצת לגבי המענים וגם אדבר לגבי המורכבות. כמו שעורווה תיאר, יש באמת מורכבות במענים לחברה הערבית. אנחנו פנינו ללא מעט רשויות מקומיות ואנחנו מבינים ומדברים על זה אצלנו, גם בין מנהלי המחלקות, שהדבר הזה יכול להעמיד אותם בסיכון. אנחנו מבינים שלפתוח מענה של עו״ס ללהט״ב, בתוך רשות מקומית בחברה הערבית, ברשות שהיא לא מעורבת או לא בתוך רשות אחרת, זה לא אופציה כרגע. אנחנו גם מבינים שכמות הפניות משתנה ושהיא באמת מורכבת, בהתאם לנתונים שהוצגו כאן.

המון אנשים חוששים לצאת מהארון ולכן המספרים שמגיעים אלינו, הם כנראה קטנים ומצומצמים ביחס למספרים האמיתיים. אז זה כאמירת פתיחה. אני רוצה להגיד משהו לגבי המענים שכן ניתנים, כי אני לא חושב שלא ניתנים מענים בכלל לחברה הערבית, הם ניתנים, אבל כמובן שיש לנו עוד במה להשתפר ואנחנו עובדים על זה. אז אני אציג את הנתונים. אז קודם כל, יושב פה יוני מעמותת ׳איגי׳, שאיתם אנחנו מפעילים קבוצות חברתיות. יש לנו שלוש קבוצות ללהט״בים מהחברה הערבית.

כמה קבוצות יש ללהט"בים מהחברה הלא הערבית ב-׳איגי׳?

אנחנו מממנים כ-15 קבוצות.

השאלה ליוני, כמה קבוצות ללהט"בים לא ערבים יש ב-׳איגי׳?

יש לנו יותר מ-100 קבוצות.

אז אין 20%, נכון?

החלוקה של משרד הרווחה היא לא כזאת. אנחנו לא מממנים את כל הקבוצות של ׳איגי׳. יש קבוצות ש-׳איגי׳ מפעילים בעצמם ומתוך הקבוצות האלה אנחנו מממנים כ-15 קבוצות, שהן קבוצות לאוכלוסיות בסיכון. אוכלוסייה של המגזר הדתי, אוכלוסייה של המגזר הערבי, טרנסג׳נדרים וכולי.

באחוזים, אם אנחנו מדברים על שלוש קבוצות מתוך ה-15, אז אם אני זוכר נכון, הנתונים הם לא רחוקים מהמספר באוכלוסייה. אם אני מחזיק את זה בראש ב- - - . דבר נוסף, אני יודע שיש מורכבות, אבל כל השירותים שמשרד הרווחה מפעיל לאוכלוסיית הלהט״ב, גם להט״בים מהחברה הערבית יכולים לרכוש אותם והם אכן משתמשים בהם בהרבה מקומות.

הם בשפה הערבית? כי זה חשוב מאוד.

שניה. תן לי לדבר, אני אציג את הכול, אתייחס להכול וגם אגיד איפה הלקויות. יש שירותים שניתנים בשפה העברית ולהט״בים מהחברה הערבית צורכים אותם. אנחנו יודעים שזה לא מושלם, אבל זה עדיין מאפשר להם להגיע לרשות יהודית, אמנם באמת לעו״ס מהחברה היהודית, אבל יש חלק גדול מהחברה הערבית שהם דוברי עברית טובה, שיכולים להנות מהשירותים האלה והם אכן מקבלים אותם. אז זה לא מושלם. אבל זה עוד איזה שהוא צעד שקורה ואנחנו - - -

יואב, יש לכם נתונים על כמה משתמשים צעירים ערבים הולכים לעו״ס להט״ב מהחברה הכללית? זאת אומרת, כמה תיקים כאלה יש שמטופלים כרגע?

אני יכול להגיד עוד משהו? אני מבין שיש ערבים שמשתמשים בעו״סים שהם דוברי השפה עברית, אבל עו״ס יהודי לא באמת מגיע מהחברה הערבית, הוא לא מכיר את הכאב של החברה והוא לא יודע מה באמת עובר על הבחור ברגע שהוא מתאר בפניו את כל מה שהוא מתאר. אז אני מבין שזו אופציה, אבל זו לא אופציה תקינה.

אני בכלל רוצה להבין אם זו בכלל אופציה. כי אני כופר בטענה שצעירים ערבים הולכים לקבל טיפול ברשויות יהודיות על ידי עו״סים שלא דוברים את שפתם ולא ערים למצוקות שלהם.

אז אני אגיד על זה שתי אמירות. האחת טיפולית כללית והשנייה ספציפית לנושא הזה. אין לי את המספר בשלוף, על כמה להט״ב ערבים מטופלים כרגע אצל עו״ס להט״ב בחברה הכללית, אבל אני כן אבדוק את זה. השנייה, היא שבמכללת ׳מרשה׳, מכללה שאנחנו מפעילים בשיתוף עם עמותת ׳איגי׳, שנותנת מענה ללהט״בים בתחום התעסוקה, יש שם 19% מהחברה הערבית. זה נתון חשוב וחשוב לציין אותו. הם כן צורכים את השירותים של מכללת ׳מרשה׳ בתל אביב, שם כל הלימודים מתקיימים בעברית ולמרות זאת הם צורכים את השירותים. לגבי עו״ס להט״ב, אני אבדוק את המספרים וכמובן אעדכן.

לפי המחקר שלנו, מרבית הלהט״בים הערבים חיים בצפון לפי המחקר שלנו. אז מי שמגיע לתל אביב מיפו זה סבבה, אבל זה לא הסיפור.

תנו לי לסיים להציג את כל הנתונים ואני אשמח אחרי זה לשמוע את כל התגובות. בסדר? כי אנחנו באיזו שהיא התכווננות גם לשם. דבר נוסף. אנחנו מפעילים קו קשב בשפה הערבית, שאליו יכול לפנות כל אדם. אני אחרי זה אתייחס גם לנושא של עו״ס להט״ב. כרגע יש אמנם עובד סוציאלי אחד, שסיים לאחרונה קורס של עו״ס להט״ב, שנותן מענה בפריסה ארצית. יש לנו כרגע 22 מטופלים.

החודש ציינו 27 מטופלים.

זה מה שהוא אמר לי בשיחת הטלפון האחרונה שלי אתו, שהייתה לפני שבוע. אבל יכול להיות שהיה אולי איזה שהוא שינוי. הגדרת התפקיד שלו היא על 30. אבל אנחנו מבינים שהתיקים האלה, שהעבודה הזאת ושהמטופלים, הם מאוד מאוד מורכבים. לכן, המספר 30 הוא כנראה מספר שבאמת לא קל להתמודד אתו. על אף שבהגדרת המכרז ובהגדרת העבודה שלנו, הוא אמור לטפל במספר מטופלים הזה.

מה שאנחנו עושים ב-20 ביולי, ממש לא עוד הרבה זמן, יש לנו פגישה במחוז צפון, עם המשרד לשוויון חברתי ועם רשויות מקומיות, כדי לנסות לקדם עו״ס לחברה הערבית בצפון, כתפיסת אשכול. מה זה אומר? אנחנו מנסים לקדם משהו שהוא אזורי. כי כמו שאמרנו, אף רשות ערבית לא תהיה מוכנה לקחת את זה ובצדק, כי אנחנו מסכנים את האנשים שם, אז לכן אנחנו מנסים לקדם מענה שהוא אזורי.

איפה זה יישב?

אני לא רוצה להגיד סתם דברים שאני לא סגור עליהם עד הסוף. זה יהיה במחוז צפון, אבל אשכול זה מקבץ של ישובים, שחלק מהישובים הם ישובים ערבים.

כמו אשכולי משרד הפנים?

כן. משהו בסגנון הזה.

אנחנו יודעים היום שחיפה, שהיא מטרופולין, זו עיר בצפון שקולטת אליה, שזו גם חלק מהבעיה המורכבת, סוגיות רווחה יותר מורכבות כמו זנות של להט״בים מהחברה הערבית. בגלל שהם נפלטו מהבתים ועוד תופעות שהן לא קלות, שהן מעבר למענה לאוכלוסייה הלהט״בית, אלא לצרכים הבסיסיים שלהם, בגלל המצב שלהם.

אני אספר שבשנה שעברה הייתי בביקור ב- ׳עלם׳ בחיפה. פגשתי שם בחור צעיר מדהים ומרשים, שנפלט מעיר אחרת בגלל שהוא יצא מהארון ובגלל הקורונה, שפלטה אותו מהמקצוע שלו, הוא פשוט נאלץ לעבוד בזנות. לא היה לא שום סיכוי אחר, הוא פשוט נאלץ, המשפחה שלו חיפשה אותו והוא היה ממש מודאג. זה היה מצב שובר לב, להבין שכל כך הרבה תחלואות חברתיות מתקבצות להן יחדיו, על הכתפיים הצנומות שלו, שלא אמורות להכיל את כל הקושי והרוע של העולם.

אני אגיד שגם בהקשר הזה, של טיפול רווחתי ייעודי, במובן הזה של תעסוקה, השמה וליווי. אפילו לא פעם, נגררים לכל מיני חובות, כמו הוצאה לפועל, בגלל סיטואציות כאלה ואחרות. כמו למשל הקורונה, שהייתה סיטואציה מאוד חריגה. אנשים פשוט נפלטו מכל מיני עבודות זמניות ופתאום היה קשה להרים את הראש, אז המפלט היחידי כשאין גב משפחתי וכשאתה אדם נרדף במובן מסוים, אז הוא מגיע לנורא מכל. אז מה עושים? בייחוד בעיר מטרופולין כמו חיפה, שאמורה להיות עיר קולטת, שפשוט מטבע הדברים מגיעים אליה.

אז אני אגיד משהו גם על זה, בנושא המענים החוץ ביתיים. אני חוזר ואומר שוב, אני לא מכיר מספרים, אבל אני אבדוק את זה. במענים החוץ ביתיים, נמצאים גם אנשים מהחברה הערבית. אני יודע את זה ויודע שזה קיים.

יש לנו את המספרים אם אתה רוצה.

אז אני שמח שאת אומרת את זה, כי זה אומר שזה קיים.

אבל שנייה, לפני המענים החוץ ביתיים. אתה נציג משרד הרווחה. האם זה תקין בעיניך שיש רק עו״ס להט״ב ערבי אחד ישראל? זו שאלה של כן או לא ורוח הדברים שלך מאוד מדאיגה אותי.

בסדר גמור. אני אומר שני דברים: אחד, אנחנו מקדמים עו״ס נוסף לחברה הערבית ואנחנו מבינים שהסיטואציה הזאת מאוד מורכבת. - - -

אבל שנייה, אתם משרד הרווחה. אתם מפעילים 80 עו״סים להט״בים בישראל. מה הקושי? מה האתגר בלהביא עו״סים יהודיים - - -

לפי התחקיר שעשיתי זה 55.

אני שואל שוב. מה האתגר מבחינתך, בלהביא עוד שמונה עו״סים להט״בים לערים מעורבות? מה הקושי? אתה אומר שאתם עובדים, שאתם מקדמים ושאתם לקראת. אז אני שואל, מה הקושי? למה לא להציב יעד יותר שאפתני מלקדם עוד עו״ס אחד בצפון? גם עכשיו, אני לומד מהתשובות שלך שזה עדיין לא בעבודת מטה, כי אתה לא יודע להגיד לי איפה - - -

כי אתה מדבר על האחד הזה שעדיין לא קורה.

כן. אתה לא יודע להגיד לי איפה זה מתקיים. בכרמיאל? בחיפה? מה הבעיה? יש X עו״סים להט״בים בישראל, 20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל היא ערבית, זו אוכלוסייה שהיא במצוקה מיוחדת, כי היא מתמודדת עם ׳ארון כפול׳. אז מה הבעיה לומר: ״אני רוצה עוד 20 עו״סים להט״בים, עוד 15.״ האם זה אירוע תקציבי? האם זה אירוע תפיסתי? מה הקושי?

אם אתה חושב שהמצב הוא בסדר, שיש עו״ס אחד, שלקראת סוף השנה אנחנו אולי נתקדם לשניים ואז המצב יהיה יותר טוב, אז תגיד. אבל אם אתה חושב שהמצב הזה לא תקין, אז מה אתם עושים כדי לשפר את המצב הלא תקין הזה? כי רוח הדברים שלך - - -

שהזמן הולך להיגרר. שוב, התחושה היא שכל פירור הוא איזה הישג. עוד שנה יהיה עו״ס נוסף אחד והזמן באמת דופק. אז מה עושים מבחינה מערכתית? אם ההבנה היא שיש פה סוגייה מובחנת, מערכתית, שצריך לטפל בה, אז איך עושים תוכנית שאומרת: ״הנה, בוא נמקד אנרגיות.״ הנה, למשל בעיר כמו חיפה, למה צריך לדבר במושגים של עו״ס אחד לחברה הערבית? צריך לדבר על שניים ואפילו שלושה, כדי שהם יוכלו באמת להכיל את סיטואציית המטרופולין של העיר.

אני אגיד משהו. אנחנו הסתובבנו בכל המדינה כדי לעשות מפגשי תמיכה אחרי הרצח. אז למשל בירושלים, לפני שבועיים, היה לנו מישהו שהוא טרנס, ערבי, שלא יודע לדבר עברית בכלל ושגם אין לו כסף כדי לנסוע לתל אביב או לחיפה, אז העו״ס שלנו לקח אותו ב- zoom כמקרה חירום, אבל אין כמו להיפגש פיזית.

זה נשמע פה שהמענה הזה הוא לא מספיק. אבל לפחות בשיחת הטלפון האחרונה שלי, עם העובד הסוציאלי שמתעסק בתחום הזה, הוא אמר לי: ״תקשיב, אין לי כרגע שום רשימת המתנה".

אז אתה אומר שהמצב הנוכחי מקובל עליך?

יואב, רגע. מה שאמרת עכשיו מטריד.

זה מה שחשתי ועכשיו אתה אוששת את זה, שזה בלתי - - -

יואב, אני רוצה רגע להגיד. זה לא הגיוני שבתוך מציאות, שבה אנחנו יודעים שהרוב נמצאים בארון, אתה אומר שדיברת עם העו״ס לפני שבוע והוא אמר שזה מספיק. אני רוצה להגיד לך שזה מטריד אותי.

אנחנו כבר חודשים גם לא מפרסמים את השירות הזה, כדי שלא נגיע בכלל לרשימת המתנה. אתה אמרת 22, נכון? בחודש האחרון היו 27 ויש אנשים שלא נרשמו. אנשים שפנו, שהייתה להם שיחה אחת או שתיים אבל לא הגיעו אליכם. אתה יודע שאנחנו עושים את הדבר הזה. הכוונה שלי היא שאם היינו מפרסמים את השירות הזה, בוודאי היו עוד ועוד ועוד ברשימת ההמתנה.

יותר מזה. אם אנחנו יודעים על הסוגייה הזאת, של להט״בים מהחברה הערבית שהם עמוק בארון ושחלקם גם במצוקה, כמו אותם 20% שיצאו או הוצאו והם לא בהכרח - - -

המצוקות הקשות הן אצל כולם, צריך להבין את זה. לא כולם יפנו, כמו למשל חלק מהצפון.

אז איך אפשר להגיד שדיברת עם העו״ס והוא אמר שלא צריך? אני לא מבינה יואב, עו״ס אחד.

חשוב לי להגיד משהו, אם אדם לא פונה לקבל טיפול ועזרה, אנחנו לא יכולים לעשות יותר מזה.

לא, זה לא מה שיוראי שאל. האם אתה מכיר בצורך להרחיב לשמונה עו״סים נוספים?

אני מכיר בצורך ואני גם פועל על מנת לקדם אותו, כי ב-20 ביולי אני מקדם פגישה בנושא הזה.

מה היעד שלך? עוד עו״ס אחד בצפון? זו הבשורה של משרד הרווחה? שנעבור מעו״ס אחד לשני עו״סים?

לא. משרד הרווחה, כמו כל משרדי הממשלה, מקדם מענים בהתאם לביקוש שנמצא אצלו, בהתאם לאנשים שפונים. כשיש צרכים אנחנו פותחים מענים.

יואב, אני לא מקבלת את התשובה הזאת.

שנייה. אנחנו במשך תקופה ארוכה ניסינו לפנות לרשויות מקומיות רבות כדי לקדם את המענה של עו״ס להט״ב. אני כן - - -

לאילו רשויות פנית?

אני ברמה האישית לא פונה לאף רשות.

אבל הרגע אמרת שפנית לרשויות.

אז לאילו רשויות פנה משרד הרווחה? ״היד הנעלמה״.

אני לא רוצה למסור אינפורמציה - - -

יואב, אתה צריך למסור אינפורמציה. אנחנו הגוף שאמור לפקח עליך. אתה אומר שאתה, כמשרד רווחה, פנית לרשויות. אז אני רוצה להבין לאילו רשויות מהרשויות שאליהן פנית על מנת לתת מענה לצורך ואמרו לך שאין צורך?

אני דיברתי עם ממונים מחוזיים של משרד הרווחה ואמרו לי - - -

אז לא פנית לרשויות, פנית לממונים מחוזיים.

הממונה המחוזי זה מישהו שעובד במשרד הרווחה.

יואב, אני לא תוקפת אותך, אבל אנחנו רוצים להבין מה נעשה.

שנייה. תנו לי לסיים שני משפטים. אני פונה לממונה המחוזי, שהוא עובד במשרד הרווחה והוא פונה לרשויות המקומיות. בשיחה שלי עם הממונים מחוזיים, גם אתמול, בשיחת טלפון כפולה עם ממונה נוספת, נאמר לי בפירוש, שהם פנו לרשויות המקומיות הערביות ואף רשות מקומית ערבית לא - - - . אנחנו מבינים את זה ובצדק.

אני כן יוצא מכאן, מהוועדה הזאת, בחשיבה נוספת על מנת לראות איך אנחנו מקימים מענים נוספים לחברה הערבית, אבל חשוב להבין שהסיטואציה הזאת מורכבת. המענים שיש כיום, של עו״ס להט״ב בכלל, בכל מדינת ישראל, נמצאים אצל הרשויות המקומיות. רשות מקומית שרוצה להקים עו״ס להט״ב, פונה אליי, פותחת מסגרת ומתחילה להפעיל את המענה של עו״ס להט״ב. בהתאם לצרכים - - -

תראה, יואב. המדינה הזאת יודעת טוב מאוד איך לעשות 1,001 צעדים מעל הרשויות המקומיות, בדורסנות, בבריונות ובאלימות, פעם אחר פעם. המדינה משנה כללי משחק, לוקחת כספים ממסים עירוניים ועושה מה שהיא רוצה לרשויות המקומיות; אבל אם צריך להביא עו״ס להט״ב, אז אנחנו פתאום חייבים את המכרז, שהרשות תבקש, כי אז זה חייב להיות בשיתוף פעולה מלא עם הרשות המקומית, כי אחרת, אנחנו כמובן פועלים מעל לראש שלהם.

אז כשמדובר בדיני נפשות, פתאום זה כבר פחות מתאים, אבל כשצריכים לקחת מיסים מקרן ארנונה, אין בעיה להעביר חוק הסדרים מזורז ולעשות פה ׳גזירת קופון׳ מטורפת. אבל פה, אם הרשות לא ביקשה ואם לא יצא המכרז בזמן הנכון וכולי, אז לא יהיה עו״ס. משרד הרווחה יכול לעשות כל כך הרבה צעדים, כי הממשלה הזאת גם ככה כל כך דורסת את הרשויות המקומיות, שדווקא במקומות האלה, היא יכולה לדרוש דברים ולהתנות אותם בכלל בלי בעיה.

אתם בונים סיטואציה מובחנת, שממש יושבת טוב טוב על זה שרק אם יידרש וירצו, אז יהיה אפשר. אבל מה לעשות לרווחה יש אחריות. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות שעומדים לי על קצה הלשון, שאני קצת בשוק. אנחנו הרי מכירים את המציאות. כברת דרך כבר נעשתה עם המשרד לשוויון חברתי ועם משרד הרווחה בהקשר של מענים לאוכלוסייה הלהט״בית.

אז למה לא לחשוב רגע? אוקיי, בואו נסתכל על ערים מעורבות כפונקציה ראשונית, בואו נתקצב יותר כדי שאם תהיה קליטה מרשויות אחרות, אז שיהיה פה אפילו עו״ס נוסף או יותר. כשרוצים לטפל בתופעה ולמגר תחלואות, אז יודעים איך לעשות את זה. אבל כשרוצים לבוא לדיון ולהגיד כמה משפטים על איך כולנו בכוונות טובות זה נראה אחרת.

אני חושב שזאת אמירה ממש קשה להגיד, שאנחנו לא רוצים לטפל בתופעה.

כשאתה אומר לי שבעוד שבועיים תהיה פגישה בשביל שיהיה עו״ס נוסף אחד בצפון – אז זה לא עומד בראש סדר העדיפויות שלכם, אני לא יכולה לראות את זה אחרת. המציאות היא מדממת והיא הרבה יותר מחילופי הדברים בינינו.

אני אשמח להוסיף משפט, ואני אפילו אהיה יותר תקיף מחברת הכנסת לזימי, כי זה הכי אישי בעולם. יואב, זה לא יכול להיות, שאתה נציג משרד הרווחה, והתכוננת לדיון הזה, ואתה מגיע לכאן ואומר לנו, לחברי הכנסת ולציבור שמקשיב, שאתה לא מזהה צורך, ו-״לפנים משורת הדין, כדי להשקיט את ליבכם ואת דעתכם, אני מוכן לראות איך אני עושה עוד תקן בצפון. איפה? אני לא יודע. מתי? אני לא יודע.״ – זו בושה וחרפה. משרד הרווחה בהתנהלות הזאת, החליט להפקיר את הצעירים הלהט״בים בחברה הערבית לגורלם. ירצו? ירצחו.

קודם כל, פאדי, אתה אמרת שאתה יודע על 55 עו״ס להט״ב שישנם, אתה יואב, אומר שיש 70.

אני קודם כל אציג את עצמי. שמי פאדי אמון, אני עיתונאי חוקר ב- ׳שומרים׳, לפי המספר שאני בדקתי יש 55.

אני רק רוצה רגע להבהיר את הנקודה הזאת. ניקח את הנתון שלו, 55. אם אנחנו יודעים שכ-20% מהחברה בישראל הם ערבים, אז על בסיס הזה, צריכים להיות עוד 9 עו״ס להט״בים. על הבסיס הזה של אחוז באוכלוסייה ושל רמת סיכון גבוהה. אני בכלל לא הולכת על הנתון שלך, שעל פיו זה אומר שצריכים להיות 14 או 16, פחות או יותר. אז זה לא יכול להיות שיהיה רק עוד אחד.

או אולי רק עוד אחד.

נערים יוצאים לעבוד בזנות, נערות נרצחות. הדברים האלה הם לא איזה המצאה שלנו.

יש גם הרבה אובדנות, יש מצוקות כפולות ומכופלות, בעיקר בתוך הצעירים. תמונת המצב היא קיצונית מאוד וריכוז האוכלוסייה הוא בצפון. אז הצורך נמצא בצפון.

אני לא מטיל ספק במצוקה של אוכלוסיית הלהט״ב הערבית.

מה אתה עושה בנידון?

שניה. אני גם לא מטיל ספק בצורך לספק מענים. אני כן אומר שהדבר הזה נמצא בתהליכים והם תהליכים שלוקחים זמן.

מה הם התהליכים? אדוני, אתה יושב בוועדה של הכנסת, אנחנו אמורים לפקח על הפעילות שלך, זה תפקידנו החוקתי. מה הם התהליכים שאתה מבצע על מנת להתאים את המענים עבור צעירים להט״בים בחברה הערבית? הפגישה שדיברת עליה, שקורית בעוד שבועיים, זה אחד מהתהליכים האלה. איזה עוד תהליכים אתה מבצע כדי להתאים מענים?

דברנו על זה קודם אבל אני אוסיף על זה עוד. משרד הרווחה עשה מכרז למענה של מסגרת חוץ ביתית, המפעיל שזכה במכרז, לא עמד בדרישות המכרז ובצורה די מהירה מצאו מפעיל אחר. אז אני מקווה שבזמן הקרוב - - -

אנחנו מדברים על חיפה?

כן. אז אנחנו מקדמים מענה חוץ ביתי ואני מקווה שהוא ייפתח כמה שיותר מהר.

אוקיי. תראה יואב, לדעתי אנחנו נחזור אליך. אבל אני כן רוצה לשמוע גם את יתר הרשויות וגם את מי שפה ועוד לא דיבר.

אני רוצה לעבור לורד מויאל, סגנית מנהל היחידה לקידום להט״ב במשרד לשוויון חברתי. שלום לך ורד, תודה שהגעת.

שלום לכולם, תודה רבה על כינוס הדיון החשוב הזה. היחידה לקידום להט״ב במשרד לשוויון חברתי, הוקמה ב- 2021, אז עוד לא היו לנו תקציבים ייעודיים ללהט״ב מהחברה הערבית. ב-2022 הוקמו שלוש יוזמות שמתעסקות בלהט״ב בחברה הערבית: ׳קול קורא׳ לקידום אוכלוסיית להט״ב, בכל הרשויות המקומיות בישראל, הצטרפו אלינו 98 רשויות מקומיות, שמתוכן, לצערי, רק חמש רשויות שהן רשויות מעורבות ואפס רשויות שהן עם 100% אוכלוסייה ערבית.

הבנו את המסר והבנו מה קורה בשטח. יושב לצידי נועם, שהיום מפתח ׳קול קורא׳ שהמטרה שלו היא להגיע לרשויות ערביות. הוא הולך להיות יותר פשוט ויותר מותאם תרבותית. אנחנו מבינים שמה שמתאים לבת ים לא מתאים לרשויות ערביות בצפון. אז זה אמור לצאת עד סוף החודש, אנחנו מאוד מקווים.

חשוב לי להגיד גם שזה מה שנמצא בראש סדר העדיפויות של המשרד, גם השר וגם המנכ״ל וזה דבר שנאמר בכל הישיבות שאנחנו מקיימים לאחרונה. אני אישית גם עובד על זה במרץ, גם בשיח משותף עם עורווה ומאוד חשוב לנו לראות איך אנחנו מטפלים בצרכים באופן נקודתי.

קודם כל, אני שמחה לשמוע. מה ה- ׳קול קורא׳ כולל?

אנחנו בעצם מדברים על ׳קול קורא׳ שנועד לתת מענה בשטח, שנועד לפתח סנסורים ברמת הרשויות. אני יודע שאנחנו מדברים פה על מעט מידי ומאוחר מידי, אבל אנחנו רוצים, לפחות כהישג ראשוני, אפילו לתת מענה אחד לרשות אחת, כי אפילו שהדלת קצת חורקת, זה אומר שהיא נפתחת.

מה המורכבות שאתה מזהה? ספציפית בערים ערביות, לא בערים מעורבות ולא בערים עם אוכלוסייה ערבית.

יש פחד גדול. במקביל לעבודה שלי אני גם סטודנט ללימודי המזרח התיכון ויש מונח מוכר שנקרא 'עייב', שזה אותו שורש כמו תועבה. זו בושה, ספציפית בושה שנוגעת בכל מה שקשור למיניות ואדם שבעצם ״יוצא מהשורה״ מן הצד הזה, הוא מטיל חרפה, לא רק על עצמו אלא על כל המשפחה שלו ואת התוצאות של זה אנחנו מכירים.

המורכבות הפוליטית, לבוא ולשכנע אנשים וגורמים שונים ברשויות המקומיות, בין אם אלה גורמים פוליטיים ובין אם אלה גורמים רווחתיים, לבוא ולעסוק בנושא הזה, בתפוח-אדמה הלוהט הזה, אנשים מבינים שזה משהו שיכול לגזור את העתיד הפוליטי שלהם, שיכול להוביל לרדיפה אישית, לנידוי ולדברים מאוד מאוד קשים.

לכן, מה שאנחנו רוצים לבוא ולפתח, זה מענים דיסקרטיים. בעקבות הרצח של שרית אחמד, אנחנו רוצים לבחון למשל כיוון של קבוצת שיתוף לאחים. אחים שנמצאים מצד אחד תחת תכתיבים שקיימים בחברה הערבית ובכלל בחברה שמרנית. ה- ׳קול קורא׳ הזה אמור לפנות גם לרשויות יהודיות לצורך העניין ולפתוח איזו שהיא פלטפורמה לשיתוף, מתוך הבנה שיש פה דור חדש, שפתוח לעולם הגדול ושרוצה לבוא ולהתמודד עם התחושות, שהרבה פעמים ניתנות בתוך ההקשר הזה. אז קבוצות - - -

אני רגע עוצרת אותך. בגלל שאנחנו עדיין נמצאים בתוך עבודת מטה, אז אני לא רוצה שנתחייב פה על דברים שעדיין אינם סופיים. אנחנו עדיין בעבודת מטה על הדבר הזה, זה אמור להיות רשמי בעוד חודש ואז אנחנו נשמח.

כן, אז נפתח לגמרי את הדברים.

אנחנו בכל מקרה נקיים דיון מעקב.

אנחנו ממש נשמח, זה רק ייתן לנו עוד push.

מלבד ה- ׳קול קורא׳ לרשויות המקומיות, אנחנו מבינים שיש רשויות מקומיות, שגם אם ניתן להן את כל האפשרויות בעולם לקחת את זה, הן לא ייקחו את זה. לכן, אנחנו פועלים גם בצורה רוחבית. יש לנו פרויקט משותף עם ׳האגודה למען הלהט״ב׳, בכמעט חצי מיליון שקלים בתקציב משותף, שהולך להתעסק בקידום אוכלוסיית להט״ב בחברה הערבית. זה יכלול בינוי קהילה, זה יכלול פיתוח מנהיגות. דיברנו על סוכני שינוי. אז אנחנו רוצים לעזוב לבנות אותם, אנחנו רוצים להתחיל את הבסיס של הדבר הזה.

תהליכים של צמצום פערים, זה הדבר הכי בסיסי. כמו שאמרנו, אנשים יכולים להגיע לזנות ולשם אנחנו לא רוצים להגיע. אז אנחנו צריכים לתת את הבסיס: איך כותבים קורות חיים? איך ניגשים לראיון עבודה? ואיך להתחיל לבנות איזו שהיא קרקע יציבה. יש לנו כוח אדם לתחום הזה, עו״ס להט״ב דוברי ערבית, שיהיה באיזה שהוא מענה ארצי ומנהל תוכנית כמובן.

מלבד זה, יש לנו דבר נוסף שאני מתייחסת אליו כפיילוט שלנו. יש לנו הסכם עם ׳הבית הפתוח׳ בירושלים לקידום להט״ב, שם הם מנגישים תכנים לאוכלוסיית היעד מהחברה הערבית, בעיקר בנושא של תרגום. זה גם משהו שהבנו, שאנחנו יכולים לתת את כל המענים שצריך, אבל כל עוד זה בעברית, אנחנו לא מגיעים לשטח ולא מגיעים לאן שצריך. אז כמעט 80 אלף שקלים, שהוקצו להנגשת תכנים דיגיטליים ולהנגשת תכנים כתובים. להורים של להט״ב דוברי ערבית וללהט״ב דוברי ערבית.

אנחנו מנסים להגיע אליהם, יש לנו מפגשי חשיפה עבור להט״ב דוברי ערבית ובכל זאת, אני אגיד שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה. גם שלושת המענים האלה, הם טובים, הם ראשוניים ואנחנו גם לומדים איך השטח מגיב אליהם, מנסים להשתנות תוך כדי תנועה ומקווים שנגיע לתוצאות טובות יותר בהמשך.

חשוב לי להגיד, כלומר, זה שיש עוד המון עבודה זה understatement ואפילו לא זה. אנחנו באמת רואים מהשיח שלנו מול ׳הבית הפתוח׳, שהתוכנית לפיתוח מנהיגות בחברה הערבית, היא כרגע מאוד מוצלחת. אנחנו רואים שבוגרים של התוכניות האלה יוצאים לשטח ויוזמים תוכניות בעצמם. כשאנחנו מדברים פה על סוכני שינוי מקומיים, כמו שד״ר גולדין אמרה, אז אנחנו רואים את התוכנית הזאת, את הפיילוט הזה, כפיילוט שכבר קוצר הצלחות, יש עוד הרבה אנשים שצריכים לעבוד בו ויש עוד דרך ארוכה לעשות, אבל כבר הארכנו את ההתקשרות עם ׳הבית הפתוח׳ והתוכנית ממשיכה שם ביתר שאת.

תודה רבה. יואב, אני רציתי להגיד עוד משהו אחד שאשמח שייבחן, זה אולי פחות אצלך אבל זה כן דבר חשוב. חלק מהבעיות של אותם צעירים חסרי עורף משפחתי וגם גב, במיוחד בקהילת הלהט״ב בחברה הערבית, הם עיקולי חשבון בנק, תשלומי ביטוח לאומי ועוד כל מיני פרוצדורות כאלו לה שהם נקלעים אליהן. אז לפני שזה יהפוך להיות ״כדור שלג״ מתגלגל.

אז אם אפשר לבדוק, האם אפשר, אולי דרך ׳יתד׳, לייצר איזה מנגנון, אפילו בחקיקה ממשלתית או בחקיקה שאפשר יהיה לחשוב על להגיש אותה, שתדע לפתור את החסמים האלה באשר למקרים של אותה אוכלוסייה מדווחת, שיש עליה חוות דעת עו״ס או משהו כזה, כמובן שלא איזו דלת פרוצה, אלא משהו מתוך המקום כזה כדי למנוע מקרים כאלה. למשל, עבור עיקול חשבון בנק בגלל איזה חוב, הכי קל לקבל כסף מזומן בזנות. אני אומרת משהו נורא, אבל זה הדבר שקורה ושמשפיע.

הדברים האלה, הבירוקרטיות המערכתיות יכולות ממש להפוך להצלחת חיים, שינוי של אותה תפנית עגומה לתפנית שמאפשרת איזו שהיא צמיחה. גורם המקצוע ברווחה, שנותן את התסקיר ואת חוות הדעת, הרי אנחנו סומכים עליו. אז אני באמת חושבת שבמצב כזה אפשר לתת איזו שהיא הנחייה, או לייצר מנגנון חוקי מפעיל, שיאפשר סיום של פריסת תשלומים, מחיקת חובות וכל מיני דברים כאלה, אפילו עד רף מסוים. כי זה יכול להיות חלק מאיזה שהוא מנגנון של ליווי וסיוע. אנחנו גם ננסה לבחון מה אפשר לעשות עם הדבר הזה, כי זה מאוד חשוב.

נוסיף לזה גם אולפן עברית, אולי כעוד מענה.

מענים לצעירים חסרי עורף משפחתי זה צריך להיות משהו אחר. סיוע בשכר דירה, טיפול פסיכולוגי וליווי תעסוקתי. אבל אני מדברת על איך מנגנון בירוקרטי, יכול פתאום לסגור את הדלת עבור מישהו. אין חשבון בנק, אז אין ערבות, אי אפשר לשכור דירה אז נמצאים אצל איזה בן אדם מפוקפק. שם הכול מתחיל לקרות.

לכן, הדברים האלה, כמו ביטוח לאומי והוצאה לפועל, הם מנגנונים קטנים שאפשר רגע לתת להם פתרון כסיוע רגעי ואז אפשר להמשיך הלאה. לגבי כל שאר הדברים, זה בוודאי. אני אעבור רגע לחברה האזרחית ואז נחזור לרשויות, כדי שיהיה פה פינג פונג. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לפאדי אמון, פרסמת איזו שהיא כתבה בנושא וגם יש לך עדות, אז בבקשה.

נכון. תחילה, קוראים לי פאדי אמון ואני עיתונאי במערכת התחקירים ׳שומרים׳. תודה לחברי הכנסת על יוזמת הדיון החשוב הזה. כתבתי תחקיר שפורסם יום לפני הרצח של שרית אחמד, הוא פורסם גם ב- ׳שומרים׳ וגם ב- ׳Mako׳. זמן העבודה על התחקיר הזה היה ארוך מאוד, כחודש וחצי. היה קושי גדול מאוד לאתר את האנשים, לפנות אליהם ולרכוש את אמונם, במיוחד בשל היותי עיתונאי מהחברה הערבית, שבא לסקר את המצוקות שלהם. את רובם פגשתי למשך שעתיים, אפילו יותר וכולם, ללא יוצא מן הכלל, בכו במפגש הזה ואני נמצא איתם בקשר עד היום.

עיקר הנתונים כבר הוצגו על ידי אחרים, אז אני אתמקד במצוקות של האנשים. אבל קודם אני רוצה לפתוח במשהו שכתבה דרוזית לסבית ערביה, שלא הצליחה להגיע לפה, אבל ביקשה שאקריא: ״בא לי להתחיל משלום לכם ולכן, אבל אין לי שלום להעניק לעצמי. נמנעתי מלהגיע לדיון היום, כי החיים שלי חשובים לי ויקרים לי, יותר מלהיות בדיון ולהיחשף מולכם. אני יקרה לעצמי יותר ממה שאני יקרה לכם. אני להט״בית ערבייה, אבל לפני הכול, אזרחית במדינה שמפקירה אותי ואת חבריי. אם יכולתי לרגע שתתחלפו איתי במקומי, הייתם מבינים את הפחדים, את הכאבים ואת האיום התמידי. אני רוצה לעצמי חיים כמו של כולם. עבודה, משפחה, בית ולפני הכול, ללכת בכביש, בלי פחד מכל סוג של אלימות. רציתי להיות אתכם היום ושפשוט תסתכלו עליי, אזרחית נורמלית לכל דבר ועניין, שכל מה שהיא רוצה זה לחיות בצדק ובביטחון אישי. אני גאה בעצמי.״ אז אלה הדברים שהיא מסרה לי.

באשר למסקנות של התחקיר, שגם הצגתם אותן פה. כמעט ואין מחקרים על להט״בים ערבים וזה חשוב להגיד את זה. אני, כשחיפשתי לדבר עם חוקרים, כמעט ולא מצאתי. יש רק מחקר אחד, זה שדובר עליו פה וזהו. אין מספיק מסגרות ללהט״בים בחברה הערבית. יש פרויקט אחד, חשוב להדגיש שזה פרויקט ולא עמותה, ׳בית אל מים׳, שככל הנראה יהפוך לעמותה עצמאית. ממה שהבנתי, הם סובלים מתת תקצוב אקוטי ומהיעדר משאבים וכוח אדם. אם יהיו להם עוד משאבים הם יוכלו להרחיב את המענה שלהם. רק ב-55 מתוך 255 רשויות מקומיות, יש עו״ס להט״ב. קיים תקן, אבל פשוט צריך לאייש אותו. אם הרשות לא רוצה או המדינה לא רוצה, זה כבר לא המקום שלי להתערב בזה.

באשר להיעדרותם של חברי הכנסת הערבים. יש פה כיסאות פנויים והם לא נמצאים פה, שזה די מצחיק, כי יש ביכולתם לתרום לסוגייה הזאת. שאר העמותות שקיימות והפרויקטים ללהט״בים, לא מעניקים את השירותים שלהם בשפה הערבית, לא מכירים מספיק את ההקשר התרבותי ולכן גם לדעתי מתקשים לתת סיוע לחברה הערבית. לדעתי, זה החסם העיקרי בנושא הזה. תודה.

תודה פאדי. אני רוצה לתת את רשות הדיבור למירא נאסר, מדריכה בהוסטל לנערים להט״בים בסיכון. קודם כל, תודה רבה שאת פה.

שלום. קודם כל תודה לכם על קיום הדיון החשוב הזה. אני רוצה לספר רגע את הסיפור שלי, מאיפה באתי ואיפה אני עכשיו, שכמובן שזה היה תהליך. היום אני עובדת כמדריכה בהוסטל ׳דרורים׳. אני בוגרת של עמותת ׳אותות׳, הייתי בשתי מסגרות.

בשבוע שעבר קיימנו פה דיון על חסות הנוער.

אני אתחיל מלדבר על היציאה שלי מהארון. קודם כל, מצד אחד אני ממש כועסת על זה שחברי הכנסת הערבים לא נמצאים פה, אבל מצד שני, אני חושבת, שלפעמים אולי כדאי להם לא לדבר מאשר לדבר סתם או לומר דברים שעלולים להזיק. כשיצאתי מהארון לפני כמה שנים והגעתי לתל אביב, היה ראיון עם אחמד טיבי ועם מוחמד זועבי, ואחמד טיבי אמר לו: ״אם אתה חושב שהאג׳נדה של תל אביב מתאימה לטייבה, לאום אל פחם ולנצרת, אז אתה טועה ומטעה״.

אז אני רוצה להגיד לו, שכל אלימות שקורית עכשיו כלפי החברה הלהט״בית הערבית, זה גם בגללו. הוא ואיימן עודה כל הזמן אומרים: ״תפנימו, צריך לקבל את כולם.״ אבל הם בעצמם לא מקבלים את החברה הערבית הלהט״בית, זו בעיה. כשהם אומרים: ״הם לא צריכים להיות פה.״ למה הם מתכוונים? איפה הם רוצים שהם יהיו? בתל אביב? בתחנה המרכזית? בזנות? איפה?

אני לא מצליחה להבין את זה. אני הייתי בשתי מסגרות של להט״בים. הייתי ב- - - וגם ב- ׳אבני דרך׳. אתם מדברים פה על הצורך בעו״ס להט״ב, אבל אני חושבת שלא צריך רק עו״ס להט״ב, אלא גם פסיכיאטרים, שבחברה הערבית כמעט ואין.

כן. אין כמעט פסיכיאטרים וזו גם בעיה. הזנחת השירותים הציבוריים - - -

אבל את חושבת שיש כזה צורך?

כן, ברור. אני אספר על עצמי. כשאני יצאתי מהארון והחלטתי לעבור לתל אביב, היה לי ממש קשה מבחינה נפשית. הייתי צריכה להתרחק מכל האנשים שאני אוהבת, מהמשפחה שלי ומחברות הילדות. אחרי שכל החיים גרתי שם, פתאום הגעתי לתל אביב, לא הכרתי אף אחד וזה קשה. הייתי רוצה ממש בזמן ההוא שיהיה לי עם מי לדבר על הרגשות שלי, אבל לדבר על הרגשות שלך, על דבר כל כך חשוב בשפה שהיא לא שלך זה מאוד קשה. אני אפילו לא מדברת על חוסר ההיכרות התרבותית, אני מדברת על השפה עצמה, שזה הבסיס.

כמו שלכם יותר קל לדבר בשפה העברית יותר מבאנגלית, אז כמובן שגם לי ולכל אדם אחר שדובר ערבית, יותר קל לבטא את עצמי בשפה שלי. אנחנו מדברים פה על טראומות ועל כל מיני דברים. אבל בן אדם שיוצא מהארון ומחליט לצאת מהבית, הוא לא עושה את זה כי משעמם לו בחיים. אדם מהקהילה הלהט״בית הערבית שנאלץ לצאת מהבית, עושה את זה למרות כל הקושי, למרות שגם ככה יש המון קשיים אחרים ולכן הוא צריך גם מענה רגשי.

מרגע שיצאתי מהארון, לקח לי קצת זמן עד שהגעתי לתל אביב. התחלתי לעבוד, סגרתי את המינוס בבנק ורק אז יצאתי מהארון, זה היה מאוד קשה. שלוש שנים לא הצלחתי להיכנס לנצרת, לא פגשתי את ההורים שלי ולא דיברתי איתם. לפני חודשיים בערך, חזרתי לקשר עם המשפחה הקרובה שלי, אבל עדיין יש לי קשים מול המשפחה המורחבת. זה מאוד קשה. עכשיו, אחרי המקרה של שרית, אני מגיעה לנצרת ואני מפחדת, כי אני לא יודעת איך יגיבו לזה.

היו כמה ראיונות איתי שעלו וקיבלתי אליהן מלא תגובות גזעניות, גם מהחברה הערבית וגם מהחברה היהודית. היו שאמרו לי: ״לכי תעשי מצעד גאווה בעזה.״ היו ערבים שאמרו לי: ״את תהיי הבאה בתור.״ כל מיני דברים כאלה, זה ממש קשה.

זה מזעזע.

נכון. אבל גם היום אני באה ומדברת, אני לא עושה את זה כי משעמם לי, אלא כי אני חושבת שצריך לדבר. כי אם אני לא אדבר וכולנו מתחבאים ואף אחד לא יוצא, אז זו בעיה וזה מה שקורה בחברה שלנו. דיברת על זה שאין פניות, אני חושבת שהם לא יודעים שקיים דבר כזה. דבר שני, אם אתה רוצה, יש לי רשימות של אנשים להביא לך.

הם לא פונים כי אין כתובת.

נכון, אין כתובת. אני גם אגיד שברגע שיצאתי מהארון, פרסמתי פוסט ב-Instagram וקיבלתי פניות ממלא נשים, אפילו מכאלה שהתחתנו. סיפרו לי מלא דברים קשים. אני יודעת היום שאני בדרך הנכונה, שבחרתי בעצמי למרות כל הקושי שהיה.

את מדהימה. אני שומעת אותך ואת עוצמה אחת גדולה ומלאת אומץ, אין לי מה לומר.

תודה. אז היום אני עובדת כמדריכה בעמותת ׳אותות׳.

אז אנחנו גם נלחמים לך על המכרז עכשיו, רק שתדעי, שלא יורידו לכם את השכר.

אני חושבת שאנשים שעובדים שם לא עושים את זה בשביל השכר.

כן, אבל עם שליחות לא משלמים חשבונות.

כן. אני גם ממש אוהבת את העבודה שלי. ואני מרגישה שהיום אני יותר מבינה את מה שהם חווים. אחרי כל העניין של היציאה מהארון, גם להיכנס למסגרת זה לא משהו פשוט. אני רוצה גם להתייחס להוסטל או שאלטר שצריך לקום בחיפה. אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר.

אנחנו נעשה מעקב, יהיה פה עוד דיון.

אני גם חושבת שברגע שמישהו מהקהילה הלהט״בית פונה למשטרה, צריך לקחת את זה ממש ברצינות. לא להכניס אנשים לכלא לחודשיים או שלושה ואז כאילו כלום.

זו לא המשטרה שקובעת כמה זמן הם יהיו בכלא.

בסדר, אז גם בתי המשפט. אני מבקשת פשוט שתתייחסו לנושא הזה בצורה יותר רצינית.

תודה לך מירה, גם על שהגעת וגם על השיתוף. אני אעבור למשטרת ישראל. אני רואה פה את חגי ברוש, מנהל תחום בכיר במשרד לביטחון לאומי ורחלי צימבר, רפ״ק, ראש תחום קהילת להט״ב, משטרת ישראל.

אני אתייחס לנושא ההכשרות וההרצאות. אז כמובן שהן מדברות על כל קהילת הלהט״ב, על כל הגוונים שלה ויש התייחסות מיוחדת לקבוצות שהן מיעוט בתוך מיעוט ויש כמה כאלה. כמובן שהדגש הוא על טיפול שהוא לקוי, שעלול להוציא אנשים מהארון ובמקרים מסוימים אפילו לגרום לסיכון חיים. לכן הנושא הזה מודגש. אתמול נפגשתי עם עורווה, האמת שזה לא קרה בגלל הדיון שמתקיים היום, אלא קבענו את זה שלושה שבועות קודם. התחלנו דרך של שיתוף פעולה.

אני אוכל לתת את המענה המאוד דיסקרטי ואת החיבור. הקושי בחברה הערבית, החשש לבוא ולהתלונן במשטרה. גם היום בבוקר, כשהוא סיפר לי על איזה אירוע, שאלתי: ״אוקיי, מוכנים להתלונן? אם כן תגיע לשם ניידת עכשיו״ והתשובה הייתה: ״רגע, צריך לבדוק את זה.״ אז החיבור שלנו נוצר על מנת למצוא את הדרך בה נוכל לבנות את האמון עם הלהט״בים בחברה הערבית, כך שהם כן ירגישו בנוח לבוא ולהתלונן, גם באופן דיסקרטי, מוצנע ובצורה שלא תחשוף אותם.

אז אנחנו בודקים איך אנחנו כן יכולים לסייע להם מצד המשטרה, זו דרך חדשה שאנחנו מתחילים לצעוד בה ביחד עם עורווה, אני לצידו וזמינה עבורו, 24/7.

מדהימה, תודה. זה משמח מאוד. אני רוצה לעבור למשרד הבריאות. ליזה אידלמן. שלום ליזה, תודה שאת כאן. הבנתי שלפני חודש היה דיון בוועדת הנגב והגליל, שעלו שם כל מיני מסקנות לגבי התקנה התקציבית, לגבי מכרז להכשרת אנשי צוות רפואי, לבריאות הנפש ולסוגיות רפואיות ייחודיות ללהט״ב. אז אני אשמח גם לשמוע איפה זה עומד וגם כמובן בהתאם לנושא. בבקשה.

אוקיי. תודה רבה. קודם כל, חשוב לי להגיד שכיום, משרד הבריאות נמצא במקום של ״העברת מקל״. כל הנושא של טיפול בלהט״ב, יוצא מתחומי התכנון האסטרטגי ותכנון מדיניות ארוכת טווח ועובר לשירות הארצי לעבודה הסוציאלית במשרד הבריאות. גם מתוך איזה שהוא רצון לתכלל את הכול במקום אחד וגם מתוך הבנה, שלרכז את זה במקום של עבודה סוציאלית ובמקום של מענים ולא רק במקום של תכנון ארוך טווח, זה כנראה נכון יותר, כי את המענים אנחנו צריכים עכשיו ולא מתישהו.

ממש בסוף שנת 2022, התקיימה פגישה בין ארגוני להט״ב מהחברה האזרחית לבין משרד הבריאות, שעסקו במענים לאוכלוסייה ערבית. הפגישה עסקה בעיקר במענים לאוכלוסייה על הקשת הטרנסית, אבל אנחנו כמובן מבינים שזה הרבה יותר רחב. כמו שהציגה קודם ד״ר גולדין, שעשתה מחקרים רבים בנושא הזה, אז בין היתר גם מחקר עבור משרד הבריאות, בנושא הפערים בין עולמות הלהט״ב.

אנחנו יודעים שאחד מהפערים המרכזיים ביותר, הוא לא רק בזמינות השירותים, אלא גם בהכשרת אנשי צוות, בדברור ובהנגשה של השירותים, שזה אומר בעצם, לא רק שהשירות יתקיים אי שם, אלא גם איך אנשים יכולים להגיע אליו. הנושא של ההכשרות, זה הנושא המרכזי שכרגע נמצא בטיפול. לא הרחבת השירותים, אלא הנושא של הכשרות.

קודם כל, מה שנקרא, להצליח להביא כמה שיותר אנשים לקבל את השירות ואז לראות איפה עוד יש לנו פערים, שאני בטוחה שעוד יצופו, אבל קודם כל בואו נמצה את האפשרויות הקיימות. אז כרגע נערך מחקר מאוד משמעותי בנושא של השירותים הקיימים, השירותים ה - - -

זה מתוקצב?

ההכשרות.

אנחנו כרגע עובדים על זה, זה תוקצב בכחצי מיליון שקלים עבור הכשרות קצרות מועד, למובילי תחום ברפואת להט״ב. עוד כרבע מיליון שקלים סיוע במימון השתלמות, למנתח פלסטי, לצורך הקמת מערך ניתוחים נוסף ועוד כרבע מיליון שקלים עבור סימולציות, במרכז סימולציות של בית החולים ׳איכילוב׳, מתוך רצון להמשיך את זה בהמשך.

אבל אני מקווה שההכשרות הן לא רק לעוסקים ברפואת להט״ב. כלומר, כשלהט״ב ערבי צעיר מגיע למיון בסורוקה, איך יתייחסו אליו או אליה?

שוב, מה זה עוסקים ברפואת להט״ב בסופו של דבר?

למשל כמו ד״ר רועי צוקר.

הוא לא צריך את ההכשרה הזו.

לכן אני אומר את זה. כשאת מדברת על רפואת להט״ב, אז נראה לי שזה פחות הכיוון שצריך להתמקד בו כשאת מדברת על הכשרות.

כשאני אומרת רפואת להט״ב, אני מתכוונת לרפואה מותאמת לאנשים מקהילת הלהט״ב, שהיא לא רק רפואה שקשורה לניתוחים בתחום התאמה מגדרית. לצורך העניין, מטופל להט״ב עם דלקת אוזניים, שצריך שיפנו אליו בלשון הפנייה הנכונה, כי אחרת הוא לא יגיע לטפל בדלקת האוזניים, עד שהיא תדרדר ואנחנו נגיע למצב אקוטי. זאת אומרת, בסופו של דבר, קשה לי אפילו להגיד את זה, כן? אבל זה לא שאנחנו מתייחסים ״למחלות של להט״ב״. בסופו של דבר, כולנו אנשים בשר ודם, שיש להם גם מחלות אוזניים ובעיות שיניים וגם במקרים כאלה אנחנו צריכים שתהיה פנייה למטופל בלשון הפנייה הנכונה.

אוקיי. אז כמה אנשי צוות רפואי עברו הכשרה כזו?

אנחנו כרגע בשלב תכנון ההכשרות. היה לא מזמן יום רעיונאות עם ארגוני הקהילה, איך אנחנו יכולים לקחת הכשרות שכבר קיימות בשטח ולהטמיע אותן יותר. כרגע, הפיילוט הראשון היה במרכז הסימולציות ב- ׳איכילוב׳, אני לא יודעת להגיד לך כמה אנשים עברו את זה, אבל אני יכולה לברר.

האם אתם מתכננים שכל אנשי הצוות הרפואי בישראל יעברו את ההכשרות האלו? כי זאת המטרה. המטרה שלא משנה מי כרגע מאייש את המיון ולא משנה באיזה בית חולים, היה ויגיע אליו צעיר להט״בי בכלל וערבי בפרט, הוא יוכל לקבל את המענה המקצועי המלא עם כל המודעות לרגישויות.

זו שאיפה שאפתנית, אבל אני מקווה שכן נגיע לזה. תראו, בסופו של דבר, זו לא בעיה שהיא ייחודית לחברה הערבית, שהמענים ללהט״ב מרוכזים במרכז הארץ, זה שהם מרוכזים בתל אביב ובתל השומר. ככל שהשוליות היא כפולה, משולשת, מרובעת ומחומשת, אז זה יותר ויותר קשה. אבל המענים מרוכזים במרכז.

אני אתן לך דוגמה. למשל הטיפולים ל- PAP ול- PRAP, ניתנים לא רק במרכז, ניתנים גם ב- ׳סורוקה׳, בבית חולים ׳מאיר׳ בכפר סבא וגם בחיפה אם אני לא טועה. כלומר, יש מענה לדברים שקשורים גם לצרכים רפואיים של להט״בים ולא רק במרכז. אבל שוב, יש לכם איזו שהיא תוכנית מסודרת בהקשר הזה?

אז כרגע זה השלב של העברת המקל והטמעת ההדרכות. כששוב, ההסתכלות היא לא על רפואה שייחודית או שנפוצה יותר בקרב להט״ב, כמו באמת טיפול ב- PRAP ואנשי צוות שמוכשרים לכך, אלא לצורך העניין, כמו שיש רופאי משפחה שהם מותאמים לאוכלוסיית הלהט״ב, בין אם הם מהקהילה עצמה ובין אם הם Friendly, אז השאיפה היא שגם לצורך העניין, באשקלון, בחיפה וכן הלאה, רופאי משפחה, גניקולוגים וכן הלאה, יידעו לתת את הטיפול המותאם. אבל שוב, זה כרגע עדיין בתהליכי בנייה ובשאיפה.

יש לי שאלה. יש מלא אנשי טיפול מכל הסוגים בקהילה הלהט״בית. למה לא פונים אליהם בשנה האחרונה ללימודים, עם איזה משהו מיוחד שיוציא אותם לאיזה פרויקט שבאמת יאפשר לעבוד איתם? גם כעובדים סוציאליים, גם כרופאים, גם כאחיות ואחים. באמת שיש לא מעט, אז למה לא למצוא איזה שהוא רעיון בשיתוף עם האוניברסיטאות, לשנה ד׳ או לשנה האחרונה, שממנו אפשר יהיה לצאת לפרויקט משותף. זה יכול להיות ממש הדבר הבא בעתיד.

ברור לנו, שוב, ממש לא רק בתחום הלהט״ב, שהדרך להשפיע על הדור הבא של אנשי הטיפול, לא רק במקצועות הרפואה, אלא גם בסיעוד, בעבודה סוציאלית, במקצועות הבריאות וכולי, היא להשפיע באמצעות הלימודים. זה נכון גם ללהט״ב, גם לאנשים שחיים בעוני ולכל הנגשה שהיא. זה צריך להיות בשיתוף פעולה מול המל״ג ואפשר לבדוק איך אפשר לקדם את זה, זה רעיון שהוא לא חדש ואכן אפשר להמשיך לגלגל את זה ולבדוק האם זה בר יישום.

תודה רבה. אני רוצה לעבור ליוני, מנכ״ל שותף ב- ׳איגי׳.

תודה רבה על קיום הדיון. אני רוצה לרגע לשים את הדברים שכתבתי בצד, כי עלו פה דברים שנראה לי חשוב שאני אתייחס אליהם ולמפגש סביב השולחן הזה ולמפגש עם עוד גורמים שאולי לא פה. תראו, בסוף, היכולת להבין איזה מענים צריכים בקהילה הלהט״בית, תלויה ביכולת גם להקשיב לקולות שעולים מהשטח, גם בלפגוש את האנשים שפוגשים את זה באמת ביום יום, גם בהבנת הצרכים וגם בהבנת החסמים. אני חושב שעלו פה כמה דברים, שחסר להם איזה שהוא ממד נוסף.

לצורך העניין, הסיפור הזה של עו״ס להט״ב ברשויות, שהוא חשוב, יכול גם לפספס את זה שהרבה מהאנשים יפנו אלינו. הדבר הזה קשור באמון, כפי שהוזכר פה. בסוף, כשאנחנו מדברים על צעירים וצעירות, על נערים להט״בים ערבים, שנמצאים בחשש ובאיום על חייהם, הם לא מיד יפנו לכל מיני גורמים שהם אולי עשויים להרגיש מרוחקים מהם, בטח בהקשר של Contest לאומי ישראלי.

בנוסף, הוזכר פה הסיפור של שפה ושל הקשר תרבותי. ב-׳איגי׳ אנחנו לא רק אומרים ׳איגי׳ וכותבים ׳איגי׳ בערבית. תחום ׳אלוואן׳ (תרגום מערבית: צבעים) הוא תחום שלם, שממסגר את עצמו כמענה שלם לחברה הערבית, כי ברור שאותם אנשים יצטרכו את המענה הייחודי להם. זה גם עניין של שפה וזה גם עניין של תרבות. זה מגיע לרזולוציות של להפעיל עמוד Instagram נפרד, כי הדבר הזה הוא קשור באמון והוא קשור ביכולת של אנשים להרגיש, שיש להם עם מי להזדהות, עם מי לדבר ושיבינו את הצרכים שלהם. הדבר הזה קשור גם תמיד, כמובן במשאבים, אבל גם בלחזק את הארגונים בשטח ולהבין מה החוסרים. דרך אגב, אפרופו, יש יותר מ-120 קבוצות, גם בתחומים וגם בקבוצות הכלליות.

אז יש קבוצות שמבוססות על התנדבות ב-׳איגי׳, אבל אנחנו לא מפעילים קבוצות לחברה הערבית בהתנדבות, זה דבר שהוא לא רלוונטי וגם לא נכון מבחינה עקרונית, אז כל הקבוצות האלו פועלות על מלגה או בשכר. הדבר הזה הוא רזולוציה שצריך להכיר אותה, בשביל להבין איזה מענים צריך לחזק, מה החסמים וכיצד אפשר להוות מענים שלמים. הזנה בפעולות, ברור שזה דבר שנוגע רק לחברות מאוד מסוימות וזה ברור שבלי הדבר הזה, זה לא יהיה רלוונטי, הם לא יגיעו אלינו אם לא נוכל לתת את המענים השלמים.

הוזכרה פה גם תחבורה ציבורית, אז כן, זה ברור שזה חלק מהדברים שצריך לספק. כי אנחנו לא יכולים שלא לספק את מה שצריך בשביל שהחברה האלה יגיעו אלינו, כשברור שזה מה שבאמת מציל חיים. אני גם אגיד במילה על נושא שלא הוזכר פה וזה פלסטינים להט״בים שמגיעים מהשטחים, הם מגיעים אלינו. הם שוהים בלתי חוקיים, הם זקוקים לפעילות, הם זקוקים למענה הפסיכוסוציאלי והם זקוקים לכל הדברים שבסופו של דבר הם קריטיים, בהולים וקשורים באמת במצב חירום, כדי שאנחנו לא נסגור את הדלת בפני אף אחד.

היכולת שלנו לתת מענה למקרים כאלה, שהם בסוף מקרי קצה, היא קשורה גם בשיתופי פעולה קיימים, גם ביצירה של עוד שיתופי פעולה וגם, אני אומר שוב, ביכולת לחזק את הארגונים שבסוף פוגשים את האנשים האלה ביום יום. את כל הסטטיסטיקות, אנחנו פוגשים בחיים של אנשים. הם פונים אלינו ואנחנו לא סוגרים את הדלת, כי אנחנו מבינים במה מדובר וצריך להבין את הדבר הזה. עוד מילה אחת, בשביל הדוגמאות שהן לא רק תיאורטיות אלא גם קונקרטיות.

אם יש לנו מדריכים, מדריכות ואנשי חינוך, שפוגשים המון סוגיות פסיכוסוציאליות וגם בנוסף לזה שצריך יותר עו״סים דוברי ערבית ומהחברה הלהט״בית הערבית, אז הכשרה פסיכוסוציאלית היא דבר שאפשר לקדם גם בלי מכרזים מורכבים. אם המדינה מממנת תוכנית הכשרה פסיכוסוציאלית בפרספקטיבה טיפולית, לאנשי חינוך בתוך החברה, זה דבר שהוא כבר מכפלה על היכולת שלנו לתת מענה רלוונטי.

אם ישבו איתכם יותר, יהיו הרבה יותר מסקנות כאלו. צריך לשבת כמה שיותר עם הארגונים שבשטח.

אתם מוזמנים. אני גם אגיד שלדעתי מהדבר הזה צריך לצאת במשהו במו קבינט חירום.

אנחנו נעשה פה עוד דיון. פשוט יש פה עוד שתי אורחות ב- Zoom. אז אני אתן לכל אחת מכן דקה ואז אני אקרא במהירות את הסיכום. אז ענת אבישר קורן ואחריה אור תום אדי מעיריית תל אביב.

הי, אני רוצה לדבר קודם כל על המענה הרפואי בקופות החולים, שיכול להיות כמענה ראשוני, גם מבחינת עובדים סוציאליים וגם מבחינת רופאי משפחה, דוברי ערבית שחייבים בסודיות רפואי. זה בדיוק המענה הראשוני שיכול לתת מקום למצוקה הגדולה של להט״ב מהמגזר הערבי. הגורם הראשון שחלק מהם יפנו אליו, יהיה דווקא גורם רפואי.

אז צריך בעניין הזה, בין משרד הרווחה ומשרד הבריאות, לעשות איזה שהוא ממשק, שנותן לעו״ס קופת חולים דוברת ערבית, לעסוק בסוגיות המתאימות. איזה שהוא מענה שעוקף את הרשויות המקומיות ואת כל הפוליטיקה, דרך קופות החולים, ככה פשוט. בנוסף, אני ניהלתי בעבר את יחסי החוץ של אגודת הלהט״ב ובתקופה ההיא, היו הרבה פחות מענים מהיום, בכל צורה, לחברה הערבית וקלטנו גם אז להט״ב משטחי פלסטין והמצב לא השתנה בהרבה.

אבל מה שרציתי להגיד זה שעצם הדיון על כך בכנסת, זה דיון ייחודי. זו סוגייה שחשובה גם ליחסי החוץ של ישראל, למה? כי אין דיון כזה בשום מקום אחר בעולם. בשום מקום אחר בעולם, לא מדברים על מצוקת האלימות במשפחה, על סכנת החיים של היוצאים מהארון במגזר הערבי ובשטחי הרשות הפלסטינית, לצערי הרב. זה אחד מהדיונים הראשונים שאשכרה עוסקים בסוגייה הזו וזה חשוב גם ליחסי החוץ שלנו. לכן, גם ליחסי החוץ שלנו דרושה השקעה, על מנת שנוכל לפתור את כל המצוקה הזאת, כדי שנוכל לקרוא לעצמנו, כמו שהצגתי אותנו בקונגרס: ״המקום היחידי בעולם שקולט להט״ב ערבים״.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לאור תום עדי, מנהל פעולות המרכז הגאה בעיריית תל אביב. שלום אור.

אני מביא את הפעילות שאנחנו עושים בתא הגאה בעיריית תל אביב יפו, אנחנו בעצם מתכללים את הפעילות של הקהילה הגאה בעיר. אנחנו פוגשים צעירים טרנסים וצעירות טרנסיות בזירות זנות, יש לנו ניידת זנות שפוגשת אותן אחת לשבוע ומעניקה להם סיוע. 13 דוברי ערבית מלווים אצלנו בתפקיד שנקרא מנטור להט״ב, יש לנו שני מנטורים דוברי ערבית, שמלווים את הצעירים בעיקר בנושאים של מיצוי זכויות אל מול מוסדות המדינה.

קיימנו הכשרות ביפו, לעובדים קהילתיים במרכזים הקהילתיים ולעובדים סוציאליים במנהל השירותים החברתיים, על סוגיות מרכזיות בקהילה הגאה ועל יציאה מהארון. יש לנו קבוצה משותפת של הומואים דוברי ערבית עם הומואים דוברי עברית, שאחד המנחים בה הוא הומו דרוזי, דובר ערבית, שגם מוביל ומנחה את הקבוצה. יש לנו מספר טלפון, של תחום מענים קהילתיים, שנותן מענה גם בשפה הערבית. יש לנו קורס ערבית במרכז הגאה, שזה אמנם לא מענה ספציפי, אבל זה נמצא בתוך התכלול הזה של יחס לצורך של להט״בים להצליח לתקשר אחד עם השני, אז אנחנו נותנים גם את השירות הזה.

עשינו Hackathon, לנשים בקהילה הגאה ועזרנו בסיוע של הקמה של התא של ׳בית אל מים׳. אני אגיד שאנחנו כרשות וכמרכז גאה, נשמח לעמוד גם בשיתופי ידע וגם בעזרה ויותר נשמח להצטרף לכל דבר שאפשר יהיה לחבור אליו.

תודה רבה. עוד נדבר ונתראה. אני עוברת לסיכום. סיכום והחלטות הישיבה בנושא מענים ללהט״בים בחברה הערבית:

1. הוועדה מבקשת ממרכז השלטון המקומי, בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי, להגביר את המודעות בקרב הרשויות המקומיות למיצוי התקציבים הניתנים להן, לטובת מענים ללהט״ב בחברה הערבית, בדגש על הקמת הוסטלים בערים מעורבות.

2. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה להאיץ את תיקון המכרז להקמת הוסטל חדש ללהט״בים ערבים בחיפה, ואם אני לא טועה, גם אושר הוסטל נוסף, אז גם את השני, מדובר בצעד מציל חיים.

3. הוועדה פונה למשרד הרווחה, בבקשה להגביר הן את הכשרות העו״סים הרב-קהילתיים, בעניין צרכים ומענים הנדרשים ללהט״ב בחברה הערבית והן להגדלת מספר העו״סים דוברי ערבית, שייעודיים לטיפול בלהט״ב בחברה הערבית.

4. הוועדה פונה למשרד הרווחה, בבקשה להעביר לרשות הוועדה, את הנתונים הבאים: את מספר להט״ב בחברה הערבית, המטופלים על ידי עו״ס שאינו מהחברה הערבית ואת מספר להט״ב מהחברה הערבית, שמצויים במסגרות חוץ ביתיות של משרד הרווחה.

5. הוועדה מוצאת צורך בגיבוש תוכנית מקיפה, כמענה ללהט״ב בחברה הערבית, בהובלת משרד הרווחה, הכוללת מיפוי נתונים וניתוחם. תוכנית עבודה רחבה להקמת הוסטלים בפריסה ארצית בערים מעורבות, הרחבת מענה העו״ס לכדי מערך ארצי, תקצוב, מיצוי תקציבים ועוד. יש לכלול בתוכנית זו את הרשויות המקומיות המעורבות, למענה מקומי ואזורי גם יחד.

6. לצד זאת, הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה, לפעול לגיבוש מכרזים להוסטל באופן עצמאי, בדגש על הריכוז במחוז צפון, במקרים בהם אין שיתוף פעולה מצד רשות כזו או אחרת. כאמור, מדובר בצורך אקוטי ומציל חיים, לאוכלוסייה שמצויה במצב מסכן חיים.

7. הוועדה פונה למשרד הרווחה, בבקשה לייצר מנגנון ליווי וסיוע. בין אם באמצעות ׳יתד׳ ובין אם באמצעות גורם אחר, לטובת מקרים המטופלים על ידי עו״ס. זאת על מנת להסיר חסמים כלכליים בקרב להט״ב חסרי עורף משפחתי מהחברה הערבית ולמניעת התדרדרותם לעבודה בזנות, כאמצעי יחיד עבורם לתשלום חובות לבנק ועיקולי חשבון.

8. הוועדה פונה למשרד הבריאות ולקופות החולים, בבקשה לפעול מול בתי החולים ומול קופות חולים, להגברת המודעות ולהתאמה של שירותי הרפואה השוטפים והכלליים, ללהט״ב מהחברה הערבית ואף שירותים שייעודיים עבורם והרחבת התאמות אלה, גם למחוזות צפון ודרום.

9. הוועדה פונה לכלל משרדי הממשלה שנכחו בדיון, לחזק את הארגונים הקיימים, המספקים מענה ללהט״ב מהחברה הערבית, להעמיק מולם את השיח ולהרחיב את שיתופי הפעולה איתם, כפי שאנחנו כבר רואים שקורה בחלק מהמקומות.

אני עוברת ליוראי.

קודם כל תודה רבה לך על קיום הדיון הזה, את שותפה אמיתית. אבל אני מוכרח לומר לך גברתי, יושבת ראש הוועדה, שאני יותר מוטרד ממה שהייתי לפני קיום הדיון. למעט המשרד לשוויון חברתי, משרדי הממשלה לא הציגו שום תוכנית עם לוחות זמנים ומסגרת פעולה נחושה, שמכירה בצרכים ופועלת כדי לתת להם מענה. אני באמת מוטרד, עד עמקי נשמתי, מהפקרתם.

כמו שאני רואה את זה, המדיניות הזאת מפקירה את הצעירים הלהט״בים מהחברה הערבית לגורלם, בעיניים פקוחות לרווחה. לשמוע פה שאין צרכים, שלא פונים אז אין צורך. להתגאות בתקצוב של שלוש קבוצות איגי, בעו״ס אחד ואולי באחד נוסף. על כך שאין ב-2023 הכשרה לצוותים רפואיים וזה דבר שנמצא כעת רק בתכנון. מתי התכנון? אין מושג. כמה תקנים? מה היעד? כלום ושום דבר. זה מפי הגורמים האמונים על כך במשרדי הממשלה השונים.

אני לא מתכוון להרפות מזה. ברור לי שצריך לקיים דיון מעקב. אני הולך להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותי, שאילתות, הצעות לסדר, הצעות דחופות לסדר וכל הכלים שעומדים לרשותי, על מנת לפקח באופן קרוב, עכשיו יותר מתמיד, אחרי ששמעתי את הדיון בוועדה הזו, אחר הפעילות במשרדי הממשלה. זה התפקיד שלנו, לפקח על הפעילות שלכם. אני מצטער לשמוע שבנושא הזה, זה לא שהיא לא מספיקה, היא פשוט לא קיימת וזו בעיה קשה מאוד, כי מדובר בחיי אדם. תודה רבה.

תודה רבה ותודה לכל השותפים שהיו כאן היום.


הישיבה ננעלה בשעה 11:02.