פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
04/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ג (04 ביולי 2023), שעה 12:00

מניעת השמנה בקרב ילדים ובני נוער במסגרת יום הספורט והבריאות הגופנית בכנסת

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

סימון דוידסון
אימאן ח'טיב יאסין

רנאא מחאג׳נה יונס - מפקחת תזונה ארצית, החברה הערבית, משרד הבריאות

נדא עליאן - מנהלת, תחום קידום בריאות, משרד הבריאות

אפרת לאופר - מנהלת, תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, משרד החינוך

אבי כליף - מפקח ספורט, מחוז דרום, משרד התרבות והספורט

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר גלית גולדז׳ק קוניק - דיאטנית ראשית, קופת חולים ׳כללית׳

אורית יוגב - פסיכולוגית קלינית ורפואית , קופת חולים ׳כללית׳

ד"ר אביבית ברנר - אנדוקרינולוגיה ילדים, מרכז רפואי ׳איכילוב׳

מרינה מאיר - מקדמת בריאות ארצית, האגודה לבריאות הציבור

נועם וילדר - עו״ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

ליאל סרוסי - דוברת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוריה טויטו - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי סלע

תמי ברנע

חבר תרגומים: שיר קרספין

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.




מניעת השמנה בקרב ילדים ובני נוער במסגרת יום הספורט והבריאות הגופנית בכנסת

שלום לכולם. כרגע הייתי בשדולה של קידום נשים ברשויות המקומיות. היום זה בעצם יום שיש בו הרבה מאוד שיתופים. אנחנו מדברים על נושא של שילוב נשים ברשויות המקומיות, על נושא שילוב נשים בספורט, מקדם את זה סימון דוידסון. בנוסף, הייתי גם בישיבת דירקטוריון של אתנה, של קידום נשים בספורט, וזו באמת מועצה שעשתה עבודה טובה. אז היום אנחנו מדברים על נושא של השמנה בקרב ילדים. מדובר בנושא מאוד מאוד כאוב, כי סיבת ההשמנה היא תזונה לא נכונה.

זה נכון שיש את נושא הפעילות הגופנית ואת החשיבות של הצורך בפעילות ספורטיבית, כל מה שנגיד על זה יהיה בסדר, אבל נושא התזונה ומודעות לתזונה הוא לדעתי דבר שחסר בתרבות שלנו. אני לא יודע אם זה קורה בגלל שפע או בגלל דברים אחרים. בעיניי צריך לבדוק, לעשות סקרים בנושא הזה כדי להבין את הסיבות. כי דווקא במקומות בהם יש עוני, אז צריכה של סוכר וכן הלאה היא גדולה בהרבה. מצד שני, אנחנו מצויים כיום בחברה של שפע. יש גם את כל הנושא של צריכת החטיפים והממתקים. אתה לא יודע מאיפה זה בא לך.

הנושא של השמנת ילדים הוא לדעתי אסון. אני לא חושב שיש לזה מילה אחרת, כי זה המקור של מחלות ושל תחלואה בהמשך הדרך. כך שאם אנחנו לא נעצור את זה בשלב הילדות, בשלב ההתפתחות של הילדים ואם לא נתייחס ברצינות לנושא של הרגלי תזונה, אז בסוף אנחנו נצטרך להשקיע הרבה יותר בפתרון, בתרופות או לא יודע עוד במה. באשר לספורט, ספורט זה תמיד טוב. אבל אנחנו יודעים שזה לא מספיק. חלק מהמחלות שיש לנו נגרמות בגלל תזונה. אם זה סוכרת ואם זה מחלות אחרות שאני אפילו לא רוצה למנות.

אני חושב שאנחנו, כחברי כנסת, זה לא משנה כרגע מאיזה סיעות, צריכים לתת פה את הדעה לאיך לטפל בזה. היינו כבר בכיוון הנכון, אבל לצערי, משיקולים פוליטיים, חזרנו חזרה אחורה. כמו למשל בנושא השתייה הממותקת. אני אומר לצערי, כי איך אומרים? אין טוב מזה. כל שאר הדברים יכולים להיות בדרך אגב. אבל לא שהצריכה תהיה כולה ממותקת ובכמויות אדירות של סוכר. גם בדברים אחרים,. אז לכן צריך לטפל בנושא של הרגלי אכילה, בהתנהגות, בהסברה ובתרבות. כל הדברים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי.

שלום אדוני. תראה, אני מרשה לך. אבל בוועדה אחרת, אם לא היית מבקש רשות, בטח היו זורקים לך את כל הסוכר. אז זו הצגה יפה וגם טובה, אני גם מוכן לתת לך את הבמה בנושא הזה, כי אני יודע כמה הנושא הזה חשוב לך. אני בדיוק דיברתי על הנושא של ספורט, אבל אנחנו לא רוצים להגיע למצב שכדי שהילדים יורידו במשקל הם יפנו לספורט. אלא מראש, צריכה להיות תרבות טובה יותר של הרגלי אכילה ושל תזונה.

אמרתי גם קודם, שאנחנו נמצאים בתקופה שבה מצד אחד יש שפע ומצד שני, דווקא ילדים שהם עניים יותר הם יותר שמנים. כי הנושא של שמן, של סוכר וכך הלאה, הוא צורך מסוים שקיים שם. אבל אנחנו גם בחברה של שפע. כל החטיפים וכל הדברים מסביב שאין להם סוף. לכן, המודעות לכך צריכה לבוא גם מצד המחוקק. ציינתי שהיינו כבר באיזה שהוא כיוון מסוים שאחר כך נעצר, כמו שהיה בקשר למשקאות ממותקים ולדברים אחרים.

אז מפה, הוועדה של זכויות הילד, חשוב לי מאוד לבדוק ואני גם אשמע אתכם לשם כך, מה ניתן לעשות כדי לקדם את הנושא הזה באמת, שיקטין את ההשמנה בקרב ילדים, כי זה אסון, זו צרה וסכנה, לבריאות שלנו כעם. בסופו של דבר, כאשר אנחנו מסתכלים על הדברים ורואים מה קורה גם במקומות אחרים, זה דבר שהוא באמת לא הגיוני והוא המקור לכל המחלות שיש לנו בעידן הנוכחי, של המאה ה-20.

לכן אני שמח על קיום הישיבה הזאת. אני רוצה להודות לחברי סימון, שמקדם את יום הספורט לנשים בכנסת. אני גם הייתי חבר במועצה שנקראת ׳אתנה׳ לקידום נשים בספורט. הן פה? מצוין. מי היו״רית היום?

מורן מסיקה.

אז בתקופתי זו הייתה מיכל ירדני. ואני חושב שזה היה מקום נכון לקידום נשים בספורט. כי כמו שאנחנו רואים, צריך לדרבן את החברה שלנו על מנת לקדם נשים בכל מקום. פשוט. זה לא דבר שקורה מעצמו. אני גם חושב שנשים צריכות יותר להעז, שיהיה להן יותר אומץ ויותר אהבה לדבר הזה, כדי לקדם את החברה שלנו. בכל מקום בו יש נשים, יש בו הצלחה. ראינו את זה במדליות ובהרבה מאוד דברים, אני בכלל לא צריך לתת דוגמאות.

בכל מקום בו יש נשים, הדברים נראים אחרת. גם ברשויות המקומיות שכרגע דיברתי עליהן. אנחנו רואים שאיפה שיש נשים כראשי רשויות הדברים נראים שונים לחלוטין. בצד האסתטיקה, בצד הניהול ובצד ההבנה. לצערי, עם כל הכבוד, לגברים אין את כל הכישורים. לכן אני באמת חושב שצריך לפעול ביחד.

אז פה אתה יכול לראות בי שותף ואני גם רואה בך שותף, על מנת שננסה להקטין את ממדי התופעה של השמנה בקרב ילדים. גם בהסברה באשר לכל מה שקשור להרגלי אכילה ואולי גם בחוקים, למרות שלצערי זה לא תמיד הולך ביחד עם הצד הפוליטי, אבל אם צריך, נחוקק גם חוקים כאלה כדי באמת למנוע את נושא ההשמנה, שהוא אסון. אז תודה רבה לכולכם. בבקשה, חבר הכנסת סימון דוידסון, תתחיל.

קודם כל, אני רוצה להודות לך אדוני היושב ראש. הדיון הזה לא סתם מתקיים פה היום. היום הזה הוא יום מאוד חשוב מבחינתי, מבחינת הילדים שלנו ועתידם. אני טוען ואמשיך לטעון, שכל שנקל שנשקיע היום בבריאות הילדים שלנו, שכוללת גם את נושא התזונה וגם את נושא הספורט ביחד, נחסוך הרבה מאוד כספים בעתיד. המדינה שלנו הזניחה את נושא הספורט מאז קום המדינה. גם התקציב שהוקדש לתחום בקום המדינה הוא מזערי. 0.18% מתקציב המדינה הולך למשרד הספורט. מעט מאוד מתוך התקציב הזה הולך לאגודות ולאיגודים, כ-260 מיליון שקלים.

יצא דו״ח של מבקר המדינה לפני חודש ימים, אחרי שנה וחצי שאני מבקש אותו ואני מברך אותם על שהוציאו אותו, שהנתונים בו הם בושה גדולה למדינה בשנת 2023. אני אתן לך נתון, שאפילו אתה כסגן ראש עיר, תהיה מופתע לשמוע אותו. ב-66% מבתי הספר אין אולם ספורט. זה פשוט מכה שאי אפשר לתאר אותה. מדובר בגלגל. ילדים לא עושים ספורט כי אין להם מתקנים. מורים לא יכולים להעביר שיעור ספורט ב-12:00 בצהרים ב-40 מעלות חום, להעביר שיעור ספורט כמו שצריך. ילדים מפתחים שנאה לספורט ולא מתאמנים גם אחרי הצהרים והופכים להיות חסרי מעש. איפה במיוחד? בפריפריה.

כל הזמן מדברים על הצורך לדאוג לילדי הפריפריה, אבל שם הנתונים הגרועים ביותר של ההשמנה, דווקא בפריפריה. אז זה גלגל, אין מתקנים, אין שיעורים ולא מתייחסים לספורט כדבר חשוב ושמים את התחום הזה בצד. זה הגלגל שנוצר. אני לא יודע מאיזה משרדים נמצאים פה אבל אני רוצה שתסתכלו כולכם על מה ששמתי פה. אני גם אגיד שאנחנו נמצאים בפני הקמת שולחן עגול של משרדי הרווחה, הבריאות, החינוך, הספורט והביטחון, כי זה נוגע לכולם. שולחן עגול על מנת לטפל בנושא הזה של ספורט במדינת ישראל.

הדבר הזה שאתם רואים פה, זה מה שילד שותה בשנה ממשקאות ממותקים. מה שאתם רואים פה זה מה שילד בישראל מכניס לגוף שלו בשנה. הייתם מאמינים? אני לא האמנתי. זה 36 כפיות סוכר ביום. תכפילו את זה בכל יום בשנה, זה מה שילד בישראל מכניס לגוף שלו ואנחנו נותנים לו לעשות את זה. כשדיברת על חוק המשקאות הממותקים אדוני, השר שנכנס למשרד, הדבר הראשון שהוא עשה, הראשון, זה לבטל את החוק הזה. כשאתה מבטל תקנה כזאת אתה בעצם אומר לכולם: תמשיכו לשתות את ה- ׳קריסטל׳ הזה ואת שאר הזבל שאתם מכניסים לגוף. מה שאנחנו רואים פה זה מה שנכנס לגוף.

אני בטוח שזה נעשה בגלל פוליטיקה ולא בגלל איזו הבנה. אדוני, אני מסתכל 10 שנים קדימה ואני חושב שאנשים כמוך הם אלה שיכולים לעשות את השינוי. כי אתה לא מסתכל על פוליטיקה אלא על טובת הילדים. אני יודע מה אתה עושה בוועדות, אני רואה את זה. אם אנחנו לא נעצור את חוסר המעש בנושא הזה, המצב רק ילך ויחמיר. כי אם אנחנו היום נמצאים במקום השלישי בעולם בהשמנת ילדים, אז המצב שלנו הוא פשוט קטסטרופלי.

אם אנחנו נמצאים במקום הראשון בעולם, בקטיעת איברים לחולי סוכרת, אז מישהו צריך להגיד: חברים, משהו רע ודרמטי קורה במדינת ישראל. אבל זה לא מעניין אף אחד. כי חושבים על פתרון ׳פלסטר׳. אתם יודעים מה זה פלסטר? כל הבניין הזה זה פלסטר. כל דבר שצריכים לטפל בו חושבים על פלסטר ולא על פתרון ארוך טווח. טיפול ארוך טווח זו בניית תוכנית, כמו זו שאנחנו עושים עכשיו בוועדת חינוך, בניית רפורמה על מנת לשנות את המצב בשיעורי החינוך הגופני. שילד ידע מה הוא מכניס לגוף שלו וגם יגיע הביתה ויספר על כך להורים שלו. לשנות את כל שיעורי החינוך גופני ממה שהיה פעם למה שקורה היום.

יותר פילאטיס, אירובי וחדר כושר, דברים שהילדים אוהבים על מנת לרתום אותם לעשות ספורט. הקמה של מתקני ספורט, שחסרים דרמטית במדינת ישראל, בעיקר בפריפריה. מגיע לילד בפריפריה לעשות ספורט, גם הוא יכול יום אחד להיות אלוף עולם, אז למה יש רק בתל אביב?

דרך אגב, אנחנו קיימנו אתמול ישיבה בנושא של גני שעשועים. מסתבר שבמגזר הערבי פשוט אין מתקני שעשועים, לכן גם אין ילדים שנפגעים. אז לכן אנחנו צריכים - - -

יש הרבה נפגעים, אבל לא בגני שעשועים.

בדיוק. לכן, חברי, חבר הכנסת סימון דוידסון, אני מסכים לחלוטין עם זה שהנושא הזה קשור לספורט, להרגלי אכילה ולחינוך. אני חושב שההורים אולי לא תמיד מודעים לזה. אבל אנחנו, כחברי כנסת בוועדות, יכולים לעשות את השינוי הזה ולהביא את המודעות לבתי הספר, כי הנושא החברתי הוא מאוד מאוד חשוב בקטע הזה.

גם שמנו לב שבנושא של החרמות, יש קושי לילדים שהם מעל למשקל מסוים. אז כמו שציינת, זה מן מעגל שיש לו הרבה מאוד היבטים. לכן אנחנו צריכים לטפל בבעיה הזו, כי היא מאוד מאוד כאובה. אני מודה לך מאוד, תודה רבה. פעם הבאה תבקש את הרשות להביא לפה סוכר, כי אני לא רוצה סוכר בשולחן הזה.

הסוכר הזה יעוף עוד מעט.

לא נורא, זה בסדר. אני חושב שלהביא את זה בדוגמה הזאת, זה עושה את שלו. תודה רבה.

סליחה שאני צריך לרוץ, אבל יש לי כמה ועדות להיות בהן היום. ובשעה 13:00 יש את הכנס המרכזי לקידום נשים בספורט. אני רוצה רק להוסיף עוד נתון אחד בהקשר הזה שהוא לא ייאמן. בספורט שבמדינת ישראל, רק 20% הן נשים.

טוב. אתה יודע כמה נשים יש ברשויות המקומיות? חמישה אחוזים.

זה פשוט מחריד.

אוקיי. סימון, תודה רבה.

הי, צוהריים טובים. אז דיברתם כאן עכשיו על תופעת עודף המשקל בקרב ילדים ונוער ואני אציג נתונים בסיסיים של התופעה, על מנת לתת מושג בנוגע למה שעליו אנחנו מדברים. אנחנו הכנו מסמך בנושא הזה שגם מופיע באתר של הוועדה. חשוב לי רק לציין, שאנחנו כתבנו אותו בפברואר והצגנו אותו בוועדת החינוך, בדיון משותף בנושא הזה שהיה עם ועדת הבריאות. מאז, הנתונים קצת עודכנו. זאת אומרת, משרד הבריאות פרסם Dashboard מאוד יפה וברור ואנחנו עדכנו בהתאם לכך את הנתונים גם במצגת. אז יש קצת שוני בין המסמך למצגת.

אז מה זה בעצם עודף משקל והשמנת יתר? זו הצטברות שומן חריגה או מוגזמת בגוף, שמהווה סיכון לבריאות. עודף משקל והשמנת יתר נמדדים על ידי מדד מסת הגוף, BMI, שבקרב ילדים זו מדידה קצת שונה ממבוגרים, כי נלקחים פה בחשבון גם גיל הילד ומינו. הנקודות המרכזיות שעלו מהבחינה של הנתונים, הן ששיעור עודף המשקל והשמנת יתר עולים עם הגיל. זה מתחיל ממש בגילאים הנמוכים ביותר. אפשר לראות את זה אצל תינוקות, איך זה מתקדם לגילאים יותר גדולים של ילדים ובני נוער ואחר כך בקרב מבוגרים, אנחנו רואים את השיעורים הגבוהים ביותר.

עוד שתי נקודות מרכזיות שאני אציג בנתונים: 1. מצאנו שעודף משקל והשמנת יתר, אנחנו רואים בקרב ילדים ובני נוער ערבים. גם אתה ציינת את זה. 2. מצאנו שבקרב בני נוער, בעיקר בני 14 ו-15, אנחנו רואים אחוזים גדולים יותר של עודף משקל והשמנת יתר, ביישובים שהם מרקע חברתי נמוך יותר. בשקף הזה אתם יכולים לראות נתונים משנת 2022. הצגנו בנפרד את השיעורים של עודף משקל ושל השמנת יתר, לפי גיל הילד. זה הולך לפי כיתה א׳ עד כיתה ז׳, אלה מדידות שנעשות בפועל במערכת החינוך, במסגרת שירותי הבריאות לתלמיד.

אתם יכולים לראות כאן שגם עודף המשקל וגם השמנת יתר, שניהם, כמו שאמרתי, עולים עם הגיל ואתם יכולים לראות את הנתונים כאן בגרף. בגרף הבא, כאן, אתם יכולים לראות את התפלגות הנתונים המשותפת, של עודף המשקל ושל השמנת יתר לאורך השנים, בקרב ילדים באותן הכיתות, א׳ ו-ז׳ לאורך השנים. המדידה התחילה בשנת 2010-2011 והנתונים האלה מוצגים גם במשרד הבריאות. הממשלה החליטה על בשנת 2011, על קידום תוכנית לאומית שנקראת: 'אפשרי בריא'.

במסגרת התוכנית הזאת הוקצבו כל מיני פרויקטים במשרד החינוך ובמשרד הבריאות, בתחום מניעת השמנת יתר ועודף משקל. בעצם מאז ועד השנה שעברה, 2022, בדקנו את הנתונים מידי שנה. אפשר לראות שבאמצע הייתה ירידה מסוימת בשיעורים של עודף המשקל ושל השמנת יתר, בשתי קבוצות הגיל. משנת 2018-2018, אנחנו יכולים לראות איזו שהיא עלייה שנמשכה עד 2021 ובשנה שעברה אנחנו יכולים לראות שהייתה ירידה. אנחנו לא יכולים להסביר ממה זה נובע.

חשבנו שאולי העלייה קשורה בקורונה אבל הירידה הזאת בשנה הקודמת, ב-2022, אנחנו עדיין לא יכולים להגדיר אותה כמגמה, כי אנחנו לא יודעים עדיין לגבי האופן בו זה ממשיך בשנה הנוכחית ועדיין צריכים להמשיך את המעקב. כאן אפשר לראות חלוקה של שיעורי עודף משקל והשמנת יתר לפי קבוצות האוכלוסייה. כפי שכבר ציינתי בפתיח, השיעורים הגבוהים ביותר בכל שתי קבוצות הגיל אותן בדקנו, הם בקרב ילדים ובני נוער מהחברה הערבית. לעומת זאת, השיעורים הנמוכים ביותר הם בקרב ילדים מהחברה החרדית.

כי בהרבה מאוד דברים דווקא יש הקבלה בין הנתונים של האוכלוסיות האלו, שהן אוכלוסיות חלשות. אבל דווקא פה אני רואה שזה שונה. זה ידוע למה?

לא. אין לנו הסבר לכך.

כי בהרבה מאוד דברים דווקא יש הקבלה בין הנתונים של האוכלוסיות האלו, שהן אוכלוסיות חלשות. אבל דווקא פה אני רואה שזה שונה.

בדרך כלל בחינוך החרדי יש הזנה, היא לא מיטבית, לא מסודרת ולא הכי בריאה, אבל כן קיימת הזנה, בישיבות וכדומה.

זה בהחלט יכול להיות חלק מההסבר. אז כאן אתם יכולים לראות את ההבדלים בין בנים לבנות וההבדלים הם מינוריים. זה הנתון האחרון שאני אציג. כאן ניתן לראות את ההבדלים לפי הרמה החברתית והכלכלית של היישוב. ניתן לראות שההבדלים הבולטים הם בקרב בני 14 ו-15. בקרב בני נוער אפשר לראות באופן ברור, שביישובים חזקים, יישובים מאשכולות חברתיים וכלכליים שמונה עד עשר וגם שש עד שבע, שיעורי ההשמנת יתר ועודף המשקל הם נמוכים, ביחס ליישובים מאשכולות חלשים יותר.

לגבי הילדים בני השבע, כאן המגמה היא לא מאוד ברורה, היא מעורבת. אפשר לראות שדווקא באשכולות אחד עד שלוש, שהם היישובים החלשים ביותר, שם השיעורים הם יחסית נמוכים ואחר כך זה עולה, אבל עדיין, באשר ליישובים החזקים ביותר מאשכולות שמונה עד עשר, שם השיעורים הם עדיין הנמוכים ביותר, ביחס לקבוצת הגיל הזאת. תודה רבה.

יש לי שאלה. כשאנחנו דיברנו על דו״ח העוני, ראינו שכמעט שליש מהילדים, כ-28% אם אני לא טועה, הם ילדים שחיים בעוני וברעב. בנוסף, גילינו גם לפי הנתונים האלה שקרוב ל-40% מתוכם, הם ילדים מהמגזר הערבי.

42%.

כן, בערך. אני לא מדייק. אז עוד 40% הם מהמגזר החרדי והשאר הם מהמגזר הרגיל. אבל זה לא מה שבא לידי ביטוי פה. מצד אחד זה ילד שחי ברעב ומצד שני יש לו הזנה מסודרת. אני הייתי מצפה לראות, דווקא במגזר החרדי או במגזר הערבי, נתונים שעל פיהם או שיש שם ילדים לא שמנים או שיש שם ילדים שמנים מאוד. כי כשהתזונה היא לא טובה זה גם יכול להוביל לשם. זה לא מה שבא לידי ביטוי מהנתונים פה.

יכול להיות שזה מגיע מאיכות המזון.

שמי רנאא מחאג׳נה יונס, אני נציגת אגף התזונה במשרד הבריאות ועובדת כמפקחת תזונה ארצית. בהתייחס לביטחון תזונתי, באמת לפי הדו״ח של ביטוח לאומי, 42% מהחברה הערבית נמצאים ללא ביטחון תזונתי. כשאנחנו מדברים על השמנה ועל ביטחון תזונתי זה דווקא בא ביחד, כי אם אין ביטחון תזונתי, אז בדר כלל התזונה היא לקויה, היא לא בריאה, בחירת המזון היא - - -

אז זה בדיוק מה ששאלתי לגביו, שלא הצלחתי לראות מהנתונים, אבל עכשיו את מסבירה וזה ברור.

אז דווקא יש התאמה שבלי ביטחון תזונתי - - -

בחברה הערבית כן, אבל בחברה החרדית לא. נתנו כרגע נתונים בנושא של השמנה ובחברה החרדית כמעט ואין השמנה לעומת החברה הערבית, ששם כן יש וזה ההסבר שנתנה לכך רנאא. בבקשה רנאא.

לגבי הזנה בבתי הספר, כמובן שאין. יש רק הזנה בצהרונים וגם זה לא בכל בתי הספר. בנוסף, יש עם זה כל מיני בעיות של אי התאמה תרבותית עם ההזנה שמסופקת לחברה הערבית.

ברור. תודה. לפחות קיבלנו הסבר. בבקשה, חברת הכנסת אימאן חטיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. צהרים טובים לכולם. אכן מדובר בדיון מאוד חשוב שלצערי הרב חוזר על עצמו פעמים רבות ובינתיים הבעיה רק מעמיקה ומחריפה. אנחנו מוסיפים לבעיית ההשמנה גם את בעיית הסוכרת, שהיא גם חלק נלווה ובפעמים רבות היא גם תוצר נלווה של ההשמנה. תרשו לי להתייחס לנושא של ההשמנה בחברה הערבית בפרט ובחברה בכלל. אנחנו רואים שילדים הפכו להיות היום יותר שמנים, אחת הסיבות לכך היא שהם מסתגרים בתוך הבתים.

ההסתגרות הזאת נובעת מכל מיני סיבות, ביניהן גם סיבות טכנולוגיות. הילדים מחוברים למסכים ומעדיפים שלא לצאת מהבית. זה דבר שנוגע לחברה הכללית, אבל זה לא נכון גם לגבי החברה הערבית. בחברה הערבית יש כמה גורמים להשמנת ילדים. הגורם הראשון והעיקרי, קשור למצב הסוציו אקונומי בתוך החברה ולעוני הקיים, שלצערי הרב, מי שאין לו כסף לא יכול להרשות לעצמו לקנות, לא פירות ולא בשר. במיוחד לאור העובדה שיש עליית מחירים מטורפת בשנה האחרונה. נכון שבעיית ההשמנה לא נוגעת רק לשנה האחרונה, אבל היא נוגעת למדיניות שכל הזמן מקבעת ומעמיקה את נושא העוני.

הגורם השני קשור לסוגייה שאני רוצה להתריע בנוגע אליה, היא סוגיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית. אני אומרת לכם, אני פוגשת אימהות מפוחדות, אפילו אני, כאמא לצעירים שהם כבר לא ילדים קטנים, יכולה להבין כל אמא שאומרת: ״את יודעת מה? עם כל הרצון שהם יעזבו את המסכים וייצאו לשחק בחוץ, עדיף לי שהם יהיו בבית, כדי שיישארו בחיים.״ לצערי הרב, גם זה לא תמיד עובד. הגורם השלישי, זה כל הנושא של תשתיות בחברה הערבית. אין לילדים את המתקנים. אני מכירה בתי ספר שאפילו להם אין, מאות תלמידים בחצרות - - -

דיברתי על זה לפני שהגעת. אתמול עשינו פה ישיבה בנושא מתקני שעשועים בכלל והתברר לנו, שבמגזר הערבי כמעט ואין נפגעים בגני שעשועים, למה? כי אין. זאת אומרת, הם נפגעים במקומות אחרים, לכן אנחנו - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בדיוק, גם אלה שנפגעים בערים היהודיות, אם תבדקו את זה תראו שלפחות חצי מהם ערבים.

אז אני אעזור לך. מאחר ודנו בזה אתמול, אז בעצם חלק מהסיכום שלנו היה בקשה ממשרד החינוך, מהרשויות המקומיות וממשרד הפנים, שייצא ׳קול ׳קורא׳ על מנת להקים גני שעשועים במגזר הערבי. אני רק רוצה שתדעי את זה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני שמחה לשמוע. דבר אחרון שאני רוצה להוסיף, זו נקודה שהועלתה על ידי - - - וזה נושא ההזנה בבתי הספר. אני הייתי מנהלת מתנ״ס וראיתי איזה אוכל מביאים להזנה. לצערי הרב, האוכל הזה לא מותאם תרבותית לאוכל שהילדים שלנו אוכלים וככה הילדים נשארים עניים ופעמים רבות גם בלי אוכל. בנוסף, הרבה ממה שמקבלים שם זה פחמימות ולא אוכל בריא.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש אחוז די גבוה מאותם ילדים, שזו הארוחה החמה היחידה שהם יכולים לקבל באותו יום. לכן, נקודה נוספת היא שצריך להרחיב את נושא הארוחה החמה לבתי הספר בחברה הערבית, אני לא רוצה לדבר על בכלל, אבל בחברה הערבית מדובר במחסור כזה אדיר.

זה צריך להיות לכל בתי הספר בכלל. נושא ההזנה עדיין לא קיים בכל בתי הספר ובכל הרשויות, הוא קיים בעיקר בחברה החרדית ולכן זה כנראה מתואם למספרים שראינו קודם. אולי בגלל שקיימת בחברה החרדית הזנה מסודרת, אז זה מקטין את בעיית ההשמנה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הצעה נוספת שאני רוצה להביא לשולחן הזה, גם היא בעקבות הניסיון שלי כמנהלת מתנ״ס. נכון שיש כל מיני תוכניות, שלצערי הרב לא מומשו כמו שצריך וגם לא כוונו למקום הנכון. בגלל המצב הסוציו אקונומי של המשפחות, אין להם את היכולת לשלוח את הילדים שלהן לחוגים. יש מבנים בתוך היישובים ויש מתנ״סים, אז אפשר לעשות פעילות מוסדרת, שם תעסוק בהעלאת מודעות וגם בפעילות גופנית ואפשר גם לסבסד ולכוון מלכתחילה למקום הזה, שהוא כבר קיים.

אנחנו לא צריכים לחכות עד שייצא ׳קול קורא׳, עד שיתכננו ועד שיימצאו שטחים שאפשר לבנות בהם וכל זה. דבר כזה ייקח שנים. אז יש לנו אלטרנטיבה קיימת, אפשר לנצל אותה ולהפנות למקום הזה.

100%. תודה רבה לך חברת הכנסת. מי נמצא פה ממשרד החינוך?

נעים מאוד, שמי אפרת לאופר, אני מנהלת את היחידה לקידום בריאות במשרד החינוך. אני 17 שנים מורה לחינוך גופני. בגלל שאנחנו ביום כזה שמדבר על נשים בספורט, אגיד שאני הייתי אחת מהן כשהייתי ילדה. לפני שאנחנו בכלל נכנסים לעניין, אני רק רוצה להגיד שאני מייצגת את מערכת החינוך ואני מדברת על הנושאים שקשורים בנו. כשאנחנו אומרים ׳השמנה׳, לדעתי אנחנו חוטאים כאן, כי מדובר בציר שלם בו אנחנו רוצים לשתף ילדים ולהניע בני נוער.

אנחנו מדברים על נושא שיכול מאוד להיות שכבר באופן ההתייחסות שלנו, כשאנחנו מגדירים את זה כמחלה, כבעיה, אנחנו יוצרים בעיה בקרב אותם ילדים. יש פה קושי מאוד גדול. אני נמצאת בהרבה דיונים, בהרבה פורמים ואני אומרת את זה כל הזמן. אם אנחנו רוצים לעשות שינוי ולהצליח להגיע לילדים, אז אנחנו צריכים לבוא ממקום אחר ולא לדבר על השמנה כעל בעיה. אנחנו כן צריכים לתת ידע וכלים, זה נכון.

אבל זה יוצר מחלה.

זה יוצר. אבל אני עבדתי שנים בתור מורה עם ילדים וכשרוצים להגיע לילדים ולבני נוער, אז יש דרך לעשות את זה. עבור ילד זה לא מעניין שכאשר הוא יגיע לגיל 60, אולי תהיה לו סכרת, הוא לא תופס את זה בכלל. זה כמו שתגיד לו שהוא יכול למות מסיגריות, זה לא נתפס בעיניו ככה. ילדים לא מבינים את המהות הזאת ולכן צריך לבוא אליהם בגישה אחרת. מעצם זה שאנחנו מקיימים בנושא הזה דיונים בכנסת ומקיימים פורומים וכל הזמן דנים על השמנה, יש עלייה מאוד גדולה בילדים ובני נוער, שמדברים היום על הפרעות אכילה. הרשתות החברתיות גם ככה מלאות בזה.

אז מה המסר שלנו? המשקל שלך קובע את האיכות שלך? כילדה? כנער? רק המשקל קובע מי או מה את? אז יש לי מסר כאן, אנחנו צריכים לחשוב על גישה אחרת לכל הנושא הזה ולתקוף אותו ממקום אחר. אני רוצה לספר קצת עלינו, על מה אנחנו עושים במערכת החינוך. יש לנו תוכניות רבות במערכות החינוך, שקשורות לנושאים של קידום בריאות בקרב בני נוער. אני רוצה להזכיר שמעונות היום נכנסו ממש לפני למערכת החינוך.

אז כבר עכשיו יש לנו גם המון תוכניות עבור הגיל הזה, כי ברור לנו שבגיל הרך, אם ניתן דפוסי חינוך נכונים, גם לפעוטות, גם לילדים וגם להורים, אז אנחנו בעצם נגיע למה שנרצה ללמד. אז אנחנו מנסים לפעול בתוכניות רבות. אז אחת מהתוכניות שלנו, שהוזכרה כאן מקודם וקורית בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, זו תוכנית ׳אפשרי בריא׳. אנחנו מקדמים את זה בקרב - - -

באיזה אופן אתם עושים את זה? יש שיעורי תזונה? איך זה הולך?

אני אתן דוגמה לתוכנית בשם ׳הגן העתידי׳. מדובר בתוכנית פדגוגית לגני הילדים. אני שמה לרגע בצד את בתי הספר. תוכנית ׳הגן העתידי׳, נבנית על השאלה מי הוא הילד שיצא מהגן בהיותו ילד בוגר? בתוך התוכנית הזאת יש גם את תחום הבריאות. כחלק מהנושאים שנלמדים בגן, תחום הבריאות מוטמע בתוך הנושאים. זה לא יכול להיות באופן ישיר בו הילד שואל: ״מה אני אוכל עכשיו בארוחת 10:00?״, אלא זה חייב להיבנות בצורה הדרגתית.

בבתי הספר לדוגמה, כבר בספטמבר, אנחנו מתחילים תוכנית באנגלית לחטיבת הביניים, שהנושא שלה הוא קידום בריאות. מלמדים אותם אנגלית, אבל הטקסטים שאותם הם ילמדו יעסקו בקידום בריאות, בפעילות גופנית ובתזונה. זו יחידת לימוד שלמה שמורים לאנגלית יוכלו ללמד. הטמעת התכנים יכולה להיעשות בדרכים שונות ובשילובים מגוונים. אתם דיברתם קודם רק על תזונה, שזה מרכיב מאוד חשוב, אבל אנחנו צריכים להסתכל על דברים רבים נוספים חוץ מתזונה.

כולנו אנשים בוגרים, אבל כשאנחנו היינו ילדים, Basically היינו הולכים ברגל לבית הספר. היום זה לא קורה. מה קורה היום? כשהילדים קטנים אז ההורים מסיעים אותם, לא קרוב או ליד אלא עד לכניסה לבית הספר וכאשר הילדים גדלים, אז הם נוסעים באופניים חשמליים או בקורקינטים.

קידמתי את התוכנית של ׳אוטובוס מהלך׳, מישהו יודע מה זה?

נכון. זה היה כשהייתי מורה בבית הספר.

קידמנו את זה בנתניה. ׳אוטובוס מהלך׳, זו תוכנית שהרעיון שלה הוא שאחד ההורים או מחנכת כיתה, מתלווים להליכה לבית הספר ביחד עם קבוצת תלמידים. כאשר מתחילים מנקודה מסוימת, במרחק של בערך 500 מטר מבית הספר ומצטרפים ילדים עד שמגיעים כקבוצה לשטח בית הספר. קוריוז אחד, פעם אחת עצרתי במעבר חצייה ואותו ׳אוטובוס מהלך׳ של ילדים עבר את הכביש, הם זיהו אותי וקפצו על הרכב.

זה היה סיפוק כזה גדול, לראות את הילדים ואת ה- ׳אוטובוס המהלך׳. את צודקת, פעם היינו הולכים לבית הספר ברגל. היום נוצרה בעיה. כל הורה מסיע את הילד שלו לבית הספר ואז נוצרים עומסים, פקקים, בעיות של תאונות ומה לא, כל זה ליד שטח בית הספר. הרי הכבישים האלה לא בנויים באופן בו אפשר שיהיו בהם 300 מכוניות בו זמנית, אין דבר כזה.

נכון. אז זה חלק מהעניין. אני גם אגיד שזו בעיה שלא קשורה רק לתזונה או לפעילות גופנית. אם נלך היום למרכז הארץ, שם הרוב מתגוררים בבניינים. ילד שגר בקומה חמישית איך הוא עולה הביתה? במדרגות או במעלית? זה ברור לחלוטין שהוא עולה במעלית. אז אני מדברת בעצם על צעדים קטנים שצריכים להיעשות. בנוסף, שעות שינה, גם הן משפיעות על משקל הגוף ובכלל על נושא של דימוי, מסכים, רשתות חברתיות ונושא השתייה המתוקה שדובר פה. אז נצרכות הפעלות, אפילו לא רק ספורט כספורט.

אבל איך אתם מודדים את זה? התפקיד של משרד החינוך הזה בקטע הזה הוא קריטי, אין לי בכך ספק. אני תמיד אומר שהחינוך הוא גם מהבית, אבל לצערי, אני חייב לומר שבנושא של תזונה והרגלי תזונה, החינוך הוא יותר של משרד החינוך והחינוך בבית הספר הוא עצום.

אז קודם כל, יש היום תוכניות כמו ׳הגפן׳ במשרד החינוך.

מה שאני שואל זה איך אתם מודדים את זה.

אני אספר. באשר לגני הילדים, אז זה מוטמע בתוך התוכנית הפדגוגית. אם אנחנו מדברים על בתי ספר, זה גם מוטמע בתוך התוכנית. יש את התוכנית בשיתוף עם משרד הבריאות, יש לנו פרויקט דגל שנקרא ׳בתי ספר מקדמי בריאות׳, זו תוכנית העשרה. מדובר בפרויקט עם שישה עקרונות בסיסיים לאופן בו מקדמים את הנושא הזה בתוך בית הספר. כל מנהל יכול לקחת את זה למקום שמתאים לו. אני כל הזמן מקבלת עדכונים מהשטח ואנחנו מודדים את זה.

יש לנו בסיום השנה הזו, איסוף נתונים של ׳בתי ספר מקדמי בריאות׳ ואני יכולה לומר שאנחנו נמצאים עם התוכנית הזו כבר בקרוב ל-1,800 בתי ספר, יסודיים, חטיבות ותיכונים מכל המגזרים, גם כולל חרדים וערבים וכל המנהלים מחויבים לפרויקט. אז לפי זה. מעבר לזה, יש לנו גם את תוכנית ׳הגפן׳. יש לנו במשרד החינוך, הרבה מאוד תוכניות שאנחנו מאשרים אותן כתת סל, לכל הנושא של קידום בריאות. אני תמיד שואלת: איך אני יודעת שהצלחתי?

יש לי שכנה שעובדת במשרד החינוך וכמובן שהיא לא בדיוק יודעת מה אני עושה מעבר לידיעה שזה קשור לבריאות, היא ראתה אותי ואמרה לי: ״שתי הבנות שלי קיבלנו בשבועיים האחרונים שיעורי תזונה עם תזונאית.״ אני לא דיברתי עם בית הספר שלה, אלא היא פנתה אליי כדי לשתף אותי בחוויה של הבנות שלה. אז זה עובד. באשר לתוכנית ההזנה של משרד החינוך. התוכנית קיימת ב-220 רשויות מתוך 256.

אבל ההשפעה היא חיובית או שלילית?

תוכנית ההזנה מפוקחת על ידי משרד הבריאות.

עם תזונאית וכך הלאה.

בוודאי. זה נעשה בליווי של תזונאית. יש כמובן חברות שמספקות את השירות. אני פחות יודעת את הנתונים בהקשר הזה אבל אם רוצים אותם אז ניתן לספק. אני רוצה להגיד שההזנה שניתנת לארוחת הצהרים היא חשובה. בנוסף, יש את המועצה לביטחון תזונתי שגם לה יש איזה שהוא Say בנושא הזה. דבר נוסף הוא שאי אפשר להתעלם מתרבות השפע. זה לא יעזור רק לדבר עם הילדים על קידום בריאות. נערה שנכנסת היום לסופר צריכה ללמוד כיצד לצרוך.

יש לנו תוכנית במערכת החינוך שנקראת ׳בוחרים בריא׳. צריך ללמוד לבחור בזה וללמד את הבחירה. באשר לתוכנית ׳אפשרי בריא׳, זו תוכנית לאומית של משרד הבריאות. לא מדובר בעוד תוכנית, התוכנית שלנו משותפת עם התוכנית של משרד הבריאות ואנחנו קוראים לזה: ׳בתי ספר מקדמי בריאות׳, זו תוכנית בשיתוף עם תוכנית ׳אפשרי בריא׳. אז אנחנו עובדים גם עם מחלקות החינוך ברשויות, שגם להן יש המון Say, אתה בוודאי יודע את זה.

משפט אחרון לסיום, חינוך לוקח זמן. זו הטמעה שקורית לאורך זמן. אני מספרת את זה מהניסיון שלי. תלמידים שלי, שכאילו ״לא היו איתי״ כשהיו בשלב הצעיר ואז כבוגרים הם הפכו אחרים. אז לא פעם שאלתי: ״מה השתנה?״ ואמרו לי: ״עוד לבנה נפלה ועוד אחת״. זאת אומרת שהתהליך הוא העניין ולא תמיד פותרים דברים ב- ׳זבנג׳. אם יהיו לכם עוד שאלות אז אשמח להשיב. תודה.

תודה. חיים, תבדוק אם סיימו שם, חמש דקות לפני שיסיימו שם תקרא לי ואבוא לשם לסיום, של השדולה של ה - - -, נעשה הפסקה של כמה דקות. כן בבקשה, מועצה לזכויות הילד.

תודה. עורכת הדין נועם וילדר מהמועצה לשלום הילד. אני רוצה להתחבר לחלק מהדברים שאפרת אמרה כי אני מאוד מסכימה איתה. כשאנחנו מדברים על השמנה, אנחנו לרוב מדברים על תוצר או תסמין, לא בלעדי, של תזונה לא מיטיבה ושל אורח חיים לא בריא. לכן המסגור שצריך להיות לדעתי, הוא קידום אורח חיים בריא, פעיל ומיטיב. צריך להגיד שהנושא הזה של קידום אורח חיים בריא, מתקשר בוודאי בבסיסו, לזכות של הילדים לבריאות, להתפתחות ולשוויון.

אני רוצה להגיד שאנחנו למדנו המון בשנה האחרונה על תזונת ילדים ונוער. היו לנו שני הליכי שיתוף של תזונה מיטיבה והרשת החברתית. למדנו המון מבני הנוער על הנושא הזה. חשוב לי להגיד, כמו שנאמר, שהמילה "השמנה" ובכלל השיח על תזונה – הוא מאוד מאוד רגיש.

נעשה תכף הפסקה שתי דקות, אבל קודם תשלימי.

זה לוקח אותם לנושא של דימויי גוף. לכן, אם לא נשכיל שכולם סביבם, ההורים והמורים, יקיימו את השיח הזה בצורה מיטיבה, רגישה ואחראית, אנחנו עלולים לעשות יותר נזק מתועלת. זה אחד הדברים הראשונים שלמדנו מהסיפור הזה.

כמו כן, הנושא של הרשתות החברתיות, באמת תופס המון מקום. הם צורכים ידע לא רק על דימוי גוף אלא גם על תזונה, לא בהכרח מאנשי מקצוע, אז זה גם דבר שהוא מאוד בעייתי. בנוסף, גם יש כל מיני טרנדים של מאכלים לא בריאים, שקורים ברשת וגם זה משפיע עליהם. אז זה עוד משהו שלמדנו. אנחנו רואים שיש מגמה של ירידה קטנה, סביב הקורנה, שאנחנו לא יודעים להסביר אותה. אנחנו כן רואים שנעשית עבודה סביב הנושא הזה במשרדי הממשלה.

אנחנו כן רואים, שבחברה הערבית לא נעשית מספיק עבודה וזה מדאיג אותנו. זה גם רק מראה שאפשר. זאת אומרת, צריך לראות מה עובד ומה אפשר מזה לעשות בחברה הערבית. לדעתי זה לא עניין של חוסר מודעות, לא רק. כי כשיש היצע של מתקני ספורט, של אולמות ספורט, של חוגי ספורט נגישים ואיכותיים וכשיש היצע של מזון בריא, אז הרבה פעמים יהיה גם ביקוש. אז החובה שלנו היא לספק את הדברים האלה.

אני רוצה רגע בזריזות לעבור לצעדים, חלק מזה הן הצעות של בני ובנות הנוער, במסגרת פרלמנט הנוער. הנושא של פיקוח על מזון: אחריות משרד הכלכלה בנושא הזה. אנחנו רואים את הרפורמה של הייבוא, שמאוד מדאיגה אותנו במובן הזה, שיהיו מוצרים שלא יהיו מסומנים ושהם מזיקים לבריאות.

כל מה שקשור למיסוי, זה גם משהו שאפשר לקדם אתו תזונה מיטיבה ובריאה.

דיברו איתנו המון על שינויי תזונה בקפיטריה. אין להם בכלל אפשרות להחליט על מה יהיה בקפיטריה. פיקוח על מחירים של מוצרי מזון בקפיטריה. ויותר מזה, הם היו רוצים להשפיע על מה נמכר בקפיטריה בבתי הספר שלהם. חדרי אוכל בבתי ספר: זה משהו שהוא בוודאי דורש המון תקציב, אבל הוא גם יעשה שינוי בעוד הרבה מובנים.

התאמה של ספורט וחינוך גופני לקהל היעד, לכולם, שכולם יצליחו להתחבר אליו. כמו שאמר חבר הכנסת סימון דוידסון. אלה דברים שבאחריות משרד החינוך; משרד הבריאות אחראי על הנגשת הידע ועל סיפוק שירותים זמינים עבור ההורים והילדים.

באחריות השלטון המקומי, זה כל הנושא של תכנון עירוני נכון: הצללת רחובות. דיברנו על הליכה ברגל. הצללה טבעית כנראה תשפר את היכולת של הילדים ללכת ברגל יותר בקלות. הנושא של חוגים: השקעה בחוגים זמינים, גם פיזית וגם כלכלית, במחיר שווה לכל כיס. זה משהו שהוא קריטי. גני שעשועים בכל שכונה. וגם סיוע לבתי הספר שבמסגרת הרשות.

נקודה אחרונה, למרות שמסגרתי את הנושא הזה שהוא קשור לאורח חיים בריא. אבל אם אנחנו רואים ילד שיש לו שינוי תזונה מהיר ולא צפוי, שהביטוי שלו הוא השמנה, זה גם יכול להיות ביטוי לאיזו שהיא מצוקה נפשית שהילד מתמודד איתה וזה משהו שצריך לבדוק אותו. תודה.

נעשה הפסקה 3-4 דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:47 ונתחדשה בשעה 13:04.)

אני רוצה להמליץ על ספר נחמד שנקרא 'אכילה בהיסח הדעת'. אוניברסיטת סטנפורד או משהו עשו בית קפה, ועשו ניסוי מצחיק: הם חיברו צינורית לקערות מרק, נתנו לאנשים קערת מרק קטנה – אכלו את הקטנה והיו שבעים; בינונית – אכלו אותה והיו שבעים; גדולה – אכלו והיו שבעים. ואז עשו פטנט שהם מילאו בצינורית את המרק ואנשים אכלו בלי הפסקה. כלומר שיש משהו שאם לא מלמדים מגבלות על קופסה קטנה וצלחת קטנה וכדומה, אז יאכלו ללא מגבלה.

גם אכילה מול מסך.

יופי. זה גם עניין תרבותי. האמת היא שדיברו פה דברים לעניין, היה יכול להיות חלק מהפרוטוקול, ואם זה היה מוקלט אז אין לי בעיה שחלק מהדברים ייכנסו, הכול בסדר.

גיליון ציונים של פעילות גופנית, איזה יופי. מאיפה אתם?

שמי נדא עליאן, מהמחלקה לחינוך ולקידום לבריאות במשרד הבריאות. אני הבאתי איתי את גיליון הציונים החדש שפרסמנו. הוא חלק מהחברות של ישראל בפורום הבינלאומי Active healthy kids. בגיליון הזה, ישראל קיבלה לצערי את הציון D, כשסקאלת הציונים היא A-F. אנחנו נמצאים במקום לא טוב מבחינת התנועה והפעילות הגופנית. יש לילדים שלנו אורח חיים ישבני מאוד ודיברנו עכשיו על המסכים.

הגיליון הזה חשף שאנחנו חייבים לנקוט צעדים משמעותיים בתחום של פעילות גופנית ותנועתיות בקרב ילדים ובני נוער. 32% מהילדים שלנו, מבצעים פעילות גופנים של שעה ביום במשך ארבעה ימים בשבוע ופחות מתשעה אחוזים, מבצעים את הכמות שעות המומלצת לפי ארגון הבריאות העולמי. מגפת הקורונה החמירה את המצב. הילדים הגיעו למצב שרק שלושה אחוזים מהם, מבצעים את שעת פעילות גופנית אחת ביום. תבינו את מה שקורה. אני לא יודעת אם הנתונים שפורסמו בגיליון הזה מפתיעים או שלא, אנחנו ידענו את זה, אנחנו נמצאים במצב מאוד חמור.

התחלנו במשרד הבריאות בנקיטה של כל מיני צעדים, בשותפות עם עוד משרדים ואני אתן דוגמה. אנחנו מפתחים עכשיו תוכנית פיילוט בשיתוף עם משרד החינוך, משרד הספורט והתאחדות הספורט, של הקמת מועדוני ספורט עממיים, לא תחרותיים. כיום בבתי הספר של התאחדות הספורט, מועדוני הספורט הם תחרותיים ואנחנו רוצים לתת הזדמנות לכל הילדים לבצע פעילות גופנית ולהיות בתנועתיות.

אנחנו שמים דגש במיוחד על הפריפריה ועל בתי ספר ממעמד סוציו אקונומי נמוך. במקביל, מתבצע מהלך משותף עם משרדי ממשלה אחרים, גם עם אפרת שנמצאת פה, עם ארגון ׳מעוז׳ ועם ארגוני החברה האזרחית, למיזם של פורום משותף שמתמקד רק בקידום בריאות בקרב בני נוער ובמיוחד בכל נושא ההשמנה והפעילות הגופנית. כולנו תקווה שהמפגשים האלה יביאו לשינויים. רציתי בדיוק להגיד ואולי אפרת תרחיב, שהנושאים בהם יתמקדו - - -

אז המשרדים שבעצם יכולים לקדם את הדברים האלה הם משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד הספורט, או שיש עוד משרד?

משרד הרווחה.

דרך אגב, יש פה מישהו מהרווחה?

לא.

אוקיי.

גם המשרד לביטחון פנים, גם המשרד לשוויון חברתי. אפילו בוועדת החינוך - - -

אוקיי, כי מדובר בנושא חשוב אז אני רוצה לעשות ישיבת מעקב ולנסות לעשות גם תיאומים. אפילו אם כבר יש תוכנית, צריך לבדוק כיצד היא מיושמת ואיזה מדדים יש בה.

בהמשך למה שאפרת אמרה, על תוכנית ׳אפשרי בריא׳, זו תוכנית שגם נמצאת ברשויות המקומיות, שם זה נקרא ׳אפשרי בריא בעיר׳. היום אנחנו נמצאים עם התוכנית הזאת ב-80 רשויות מקומיות. במסגרת התוכנית אנחנו מעודדים את כל הנושא של פעילות גופנית ושל אורח חיים בריא וסביבה תומכת. הדבר החשוב ביותר זה לתת לאנשים את האפשרות לבצע פעילות גופנית ולחיות אורח חיים בריא. אנחנו מעודדים מסלולי הליכה ומתקני ספורט, אבל לצערנו הדבר הזה תמיד תקוע בתקציבים. אם יש תקציב גדול, הרשות יכולה לנצל את התקציב לדברים האלה.

את יודעת איך שיחקנו כדורגל בעבר? עם גרב שמילאנו בבגדים ובסמרטוטים. היום צריך לבנות מגרשים וכך הלאה ולתת לילדים לרוץ.

אני מסכימה. אבל אפילו אם אין מספיק תקציבים לבנייה של האולמות, אז אנחנו נמצאים שם וכל הזמן Advocacy לכך שהדבר הזה חשוב. כדי שגם כל הרשויות וגם מקומות אחרים, ינצלו את התקציבים כדי להשקיע בזה.

100%. בבקשה, משרד הבריאות, כן בבקשה.

אז אני נציגת אגף התזונה במשרד הבריאות. כמובן שכאשר מדברים על השמנת ילדים, אז תחום התזונה הוא בסיסי ועיקרי לטיפול בבעיה ולמניעתה. כאשר מדברים על טיפול בבעיה, אז זה לא רק הרגלי אכילה, מה אוכלים ואיך, אלא זה קשור גם לסביבת המזון. אנחנו נמצאים היום בסביבה של שפע, שפע של מזון מזיק, של אוכל מעובד ושל שתייה מתוקה. אנחנו מותקפים גם מצד התעשייה, מפרסומות.

עשינו הליך עם בני נוער והמועצה לשלום הילד ושם עלתה הנקודה שבני הנוער והילדים, מוצפים ברשתות החברתיות ובדיגיטל, במידע לא אמין ובכל מיני מסרים שהם מקבלים ממשפיענים של שיווק מזון אולטרה מעובד. חשוב לי לציין שבישראל, 50% מהקלוריות שבני הנוער צורכים הן מזון אולטרה מעובד וגם כשמדברים על שתייה מתוקה, בהמשך למה שעלה היום, ש-60% מההורים בחברה הערבית ו-15% מההורים בחברה היהודית, דיווחו על תינוקות בגילאי תשעה חודשים ועד גיל שנה, שותים שתייה מתוקה, גם בגילאים האלה, זה נתון מאוד מאוד מפחיד.

מגיל שנתיים ועד גיל 11, 22% מההורים בחברה היהודית ו-53% מההורים בחברה הערבית, מדווחים על ילדים ששותים שתייה מתוקה. פתאום בוטל גם המס על השתייה המתוקה. כמובן שאנחנו במשרד הבריאות ננסה לקדם רגולציה בדרך אחרת. חשוב לי לציין גם מה אנחנו באמת עושים באגף התזונה. אגף התזונה מקדם מבחן תמיכה לקופות החולים בנושא טיפול בהשמנה של ילדים ומבוגרים. בנוסף, המשרד פועל לבנייה של תשתיות טכנולוגיות ורשם להשמנה, לעיבוי הטיפול בהשמנה ולהכשרת אנשי מקצוע לטיפול רב מקצועי בהשמנה ולביטחון תזונתי.

ברמת המליאה, אנחנו שותפים להרבה תוכניות בתחום התזונה, גם עם משרד החינוך וגם תוכנית ׳אפשרי בריא׳ ברשויות. זה לא רק הסברה, העלאת מודעות וקמפיין, אלא גם ברמת הסביבה. הכוונה לתקצוב של ברזיות מים למשל, שאין מספיק במרחב הציבורי ושמעודדות שתיית מים, גינות ירק בתמיכה של משרד החקלאות. דיברתם על משרדי הממשלה, אז משרד החקלאות ביחד איתנו, פועלים להקמה של גינות קהילתיות. בכל מה שקשור לארגוני נוער. יצאנו ב- ׳קול קורא׳, ביחד עם משרד החינוך, בתקציב שקיבלנו ממיסוי הסוכר.

חשוב לי לציין גם שהרבה מהתוכניות שביצענו וקידמנו, קרו על חשבון תקציב מיסוי הסוכר, שעכשיו בוטל, מה שיוביל אותנו לבעיה. ביחד עם ארגוני הנוער ותנועות הנוער, קידמנו תקציב לייעוץ של דיאטנית, שתלווה את התנועות ואת הארגונים, על מנת להטמיע את תחום התזונה, גם ברמת הסביבה וגם ברמת החינוך התזונתי. בכל הקשור לתזונה ברמה האזורית. יצאנו בתוכנית חדשה ופורצת דרך של ׳תזונת אשכולות׳. האשכול מאגד כמה רשויות ביחד ולכל אזור הצבנו דיאטנית אזורית שתתכלל את תחום התזונה בהתאם לרמה האזורית.

כמובן שיש לזה ערך מוסף, כי לכל אזור ולכל אשכול שמאגד רשויות מסוימות, יש מאפיינים חברתים, פוליטיים וגיאוגרפיים שצריכים להילקח בחשבון. אז בנוסף לתקצוב הדיאטנית האזורית, יש גם תקציב להקמה של תוכניות מותאמות בתחום.

יש פרסום לכל הדברים האלה? זאת אומרת, איך יודעים שמגיעים למשרד הבריאות ומקבלים תקצוב לתזונאית?

הוצאנו ׳קול קורא׳. בנוסף, אנחנו מקדמים גם תפקיד של דיאטנית עירונית. אנחנו רוצים שתהיה דיאטנית בתוך הרשות המקומית, שתתכלל את כל ה - - -

דרך אגב, לפני למעלה מ-10 שנים, קידמתי דבר כזה באחד מהמתנ״סים בקריית השרון בנתניה. זה היה דבר ייחודי. ביחד עם ההורים והילדים, החלטנו על איזו תזונה תהיה להם. הם בחרו את דברים ביחד עם התזונאית וזה היה דבר פשוט מדהים. אני גם רוצה לשמוע את הבנות, אם אפשר. סיימת?

יש לי עוד מלא.

בסדר. אז תעבירי לנו את מה שיש לך כדי שנכניס את זה אחרי זה לפרוטוקול. בסדר? יופי. בבקשה.

נעים מאוד. שמי ליאל סרוסי, אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. בת 16 מחדרה ועולה לכיתה י״ב. אני מסכימה עם כל מה שנאמר, אני גם אחזור על כמה דגשים אבל גם אנסה לתמצת ולחדש. קודם כל, עלה פה כל נושא הטלוויזיה והרשתות החברתיות. מספיק היום רק לפתוח את ה- Tik-ToK או את ה- Instagram, בשביל לראות שיח מזעזע. זה קורה גם בתוכניות ריאליטי כאלה ואחרות, גם בתוכניות בוקר וגם בדיון שיפוטי על איך הבגד הזה יושב על זאת ולמה.

הדבר הזה קורה ואנחנו כבני נוער חשופים לזה, רואים את זה וגם מגיבים בהתאם. אנחנו רואים תגובה כמו: ״למה את אוכלת כל כך הרבה?״ או ״למה את אוכלת את זה ולא את זה?״ וזה מזעזע, כי תמיד יש ביקורת. או שאתה לא אוכל מספיק או שאתה אוכל יותר מידי, זה תמיד שם. זה ממש חזק ברשתות וזה אפילו די מסוכן. כי אנחנו חשופים לזה, אין על זה בקרה בשום צורה וזה חודר אל השיח בתוך הכיתות, בתוך בתי הספר ובין חברים. אם היא מדברת אליה ככה אז למה אני לא יכולה לדבר ככה לחברה? זו שאלה קיימת.

שאלה נוספת שעולה היא ״מה זה בכלל מזון בריא״. אם אני אוכל כל היום מלפפון וארד במשקל, אז זה נחשב מזון בריא? אם אני כל היום אוכל רק ירקות זה נחשב למזון בריא? זה יהיה מספק עבור התזונה שלי? אז כאן נכנסים לפה כמה נושאים. קודם כל, התוכניות שעלו ממשרד החינוך נשמעות באמת מדהים, אבל חבל שאנחנו לא באמת חווים אותן. אם יש לכם מספרים של כמה שיעורים כאלה עוברים בשנה, אבל זה משהו שלא חווינו, לא אני, שנמצאת במערכת כבר 11 שנים ולא החברות שלי.

גברת לאופר, מה שאומרים פה חשוב מאוד, כי הם הצרכנים, הם הלקוחות שלנו בעצם. אם הן לא יודעות, אז חשוב מאוד לראות למה זה לא מגיע. אני מניח שיש רצון טוב ומצוין למשרד החינוך, אבל זאת הערה חשובה.

בנושא ההגדרה של מה הוא מזון בריא. אם אני יושבת עם חברה במסעדה ואוכלת סלט, כי זה נורא טעים לי, אבל אז יסתכלו עליי במבט שאומר: ״האם היא אוכלת סלט כי היא רוצה לרדת במשקל?״, זה שם, זה מה שקורה וזה השיח. עוד דבר בנושא של מזון בריא, שגם עלה מהדברים של המועצה לשלום הילד, מה קורה עם הקפיטריות בבתי הספר? זאת פשוט הזנחה.

אני תלמידה שלומדת כל יום משעה 07:40 ועד השעה 17:00, גם אם אביא שני כריכים זה כנראה לא יספיק לי עד סוף היום, מתי שהוא אני ארצה משהו מתוק או משהו קצת יותר טרי ורענן, אבל מה שיש לי בקפיטריה של בית הספר, זה לחמנייה עם נקניקיה, לחמנייה עם סלטים, פלאפל, בורקסים, מלא שוקולדים ומלא חטיפים, אין לי שם אף תחליף בריא.

אגב, פלאפל זה טעים ובריא, אבל בלי הפיתה.

בלי הפיתה, אבל זה לא נמכר בלי. יש דברים שאפשר לאכול וזה באמת תלוי גם במינון, אבל אין לנו לא את הידע ולא את הכלים, בשביל לדעת מה בריא, מה נכון ואיך, שזה גם עוד משהו שקורה ברשתות. בנושא ספורט, אני רוצה לשתף שהייתי תלמידה בכיתת ספורט במשך שנתיים, בכיתות ח׳ ו-ט׳ ולא התחברתי לזה בכלל. כבת, לא הייתי לי את האפשרות לבחור האם אני רוצה כדורגל, כדורסל או כדורעף, שובצתי אוטומטית לכדורעף בגלל שאני אישה, אפרופו ספורט בקרב בנות, ולא התחברתי לזה.

התחרות גרמה לי ללחץ, אף פעם לא העלו אותי לשחק במגרש והרגשתי שזה לא בשבילי. באמצע כיתה ח׳, ניגש אליי המאמן ואמר לי: ״יש קורס שופטות בכדורעף, תנסי, מה יש לך להפסיד?.״ אז היום אני שופטת כבר שלוש שנים, בהתאחדות הספורט של בתי הספר ואני גם אחראית שופטים במחוז חיפה. אז נכון שאני לא רצה במגרש, אבל לפחות אני לא נרתעת מספורט, מצאתי את המקום שלי וזה משהו שלא קורה היום. תלמידים לא יודעים לאתר בכלל את הספורט שמתאים להם, כי בכלל לא ניתנת להם אפשרות כזאת.

שיעורי הספורט בבתי הספר הם דבר מאוד מקובע, ריצת אלפיים וקפיצה בחבל, ויש בנים שבכלל יותר מתאים להם כדורסל, ג׳ודו או משהו אחר. טניס למשל, זה ספורט שכמעט בכלל לא מלמדים בשיעורי ספורט. דבר אחרון, הזכרת את הנושא הזה של חינוך מהבית.

אז אני חוזרת לנקודה שהעליתי, לרוב ההורים אין באמת את הכלים שנחוצים כדי להסביר לילדים שלהם מה בריא, מה לא בריא ואיך נכון לאכול. זה דבר שגם ממש משפיע על מצבם הנפשי של התלמידים, כי מצד אחד אין להם עם מי להתייעץ ומצד שני יש לחץ מאוד גדול גם בבית, כי גם ההורים ניזונים מהרשתות החברתיות ומהטלוויזיה, באשר למה שאומרים שהוא נכון וטוב וזה דבר שפוגע בנו.

תודה רבה. כן, בבקשה.

שמי מוריה טויטו ואני נציגה ממועצת התלמידים והנוער הארצית. בדיוק סיימתי את כיתה י״ב. אני רוצה להעלות את הנושא של חוסן נפשי. אי אפשר להעלות את הנושא של השמנה בקרב ילדים ונוער מבלי לדבר על חוסן נפשי. כי בסוף, כמו שליאל אמרה, אנחנו מושפעים המון מהרשתות החברתיות. אם השיח שאנחנו רואים בכל מקום, הוא שיח שכולל בעיות בדימוי, שנאה עצמית וכל מיני דברים בסגנון הזה, אז זה גורם לתופעות נלוות, להפרעות אכילה, שיכולות גם להתבטא באכילה רגשית, אכילת יתר, בולמוסים וכל מיני דברים כאלה, שגם צריכים להילקח בחשבון כאשר מסתכלים על נתונים של השמנה.

בסוף, יכול להיות שילד עם השמנת יתר ועודף משקל, זה ילד שנמצא במצוקה כל שהיא, ילד שרע לו וזה דבר שצריך לשים לב אליו. בנוסף, אנחנו לא תמיד יודעים מה הסיבה להשמנת יתר ועודף משקל והיא יכולה גם לנבוע מבעיה בריאותית שלא יודעים עליה, או שלא מטופלת. כמו למשל בעיות בבלוטת התריס, שזו גם בעיה שלוקח המון שנים לאבחן אותה, נטיות להשמנה במשפחה וכל מיני דברים כאלה.

אז כשיש התעסקות רבה בנושא הזה וכל הזמן מסתכלים על משקל, כשאומרים: ״הנה, הוא הצליח לרדת 20 קילו בחמישה חודשים והיא עשתה דבר מסוים והצליחה לרדת חמישה קילו בחודש״, זו עשויה להיות בעיה, בני נוער לא מודעים לאבחנה בין מבני גוף ולעובדה שמה שעוזר לאדם מסוים לרדת במשקל, לא בהכרח יעזור גם למישהו אחר. ב- Tik-TOK אפשר לראות שכל בן אדם שני הופך להיות מאמן כושר ותזונאי, שנותן טיפים לאחרים.

הכיני את הגוף לקיץ.

כן. יש את הטרנד של ׳קלואי טינג׳ ועוד כל מיני טרנדים כאלה ואחרים, שאומרים: ״תשתה כוס קפה שחור עם לימון או Whatever ותרד במשקל באורח פלא.״ זה לא באמת עובד ככה. זה לא שיח נכון ואלה לרוב גם לא נתונים נכונים. ילד שרואה משהו ב- Tik-TOK, לא יגיד: ״טוב, אולי אני צריך לבדוק את זה עם גורם מוסמך״.

מה הציפיות שלכם? מאיפה תרצו שתגיע התמיכה?

הציפיות הן בעיקר לשנות את השיח. אני רוצה גם להעלות נושא נוסף. יש בבתי הספר, בחטיבת הביניים, בדיקות של משקל וגובה. נותנים לילדים את התוצאות של ה- BMI שלהם בבית הספר. בתור ילדה שהייתה בכיתה ז׳ בעודף משקל ועדיין, קיבלתי את התוצאות של הבדיקה עם כל השכבה שלי, כולם הלכו עם הדפים ושאלו: ״כמה את שוקלת? מה ה- BMI שלך?״

השקילה הייתה לבד?

לא. היינו שלושה ילדים לפחות בחדר, כולם הולכים עם התוצאות ביד לכיתה וזה בלגן שלם. בסוף מדובר במידע רפואי של הילד. המורה לא יכולה לפקח על האם הילד מראה את התוצאות לילדים אחרים או במה שמתפתח בעקבות הבדיקה הזאת ובסוף זה גם נכנס לשיח. אמרת בתחילה הדיון שהשמנה היא המקור לכל המחלות ושזה נורא ואני חייבת להגיד שזה חרה לי לשמוע את זה, כי בסוף זה מתגלגל ונכנס לשיח בין ילדים ובני נוער וזה גורם גדול מאוד גם לבריונות ולחרמות, שנהפכו להיות Issue גדול נורא.

כשהשיח של ילדים הוא רק סביב משקל ודימוי גוף, אז זה בסוף פוגע ויוצר את הבעיות הנלוות, אכילה רגשית והפרעות אכילה. אז זה שיח שיוצר בסוף את התוצאה ההפוכה. אני חושבת שאם היה יכול להיפתח פורום משותף, של משרד החינוך, משרד הבריאות ומועצת התלמידים והנוער הארצית, זה היה בוודאי מועיל.

לבוא ולדבר על הנושא ולחשוב ביחד עם בני הנוער, על מה אפשר לעשות. מועצת התלמידים והנוער הארצית מייצגת בני נוער בכיתות ז׳-י״ב והם אלה שיודעים בצורה הטובה ביותר מה קורה בשטח. אז אני מאמינה שאם נעשה את זה ביחד, אם נבנה משהו שכל הזמן יתעדכן בהתאם למצב בשטח, אז זה יוכל לשנות גם את האחוזים שאנחנו רואים כרגע וגם את החוסן הנפשי של בני הנוער.

תודה רבה. אני רק רוצה להבהיר. כשאמרתי את מה שאמרתי, הכוונה הייתה שההשמנה היא גורם לסיכון, אבל יש גם אנשים שהם שמנים ובריאים וזה בסדר, שלא נבין את זה לא נכון, בסדר? יש גם אנשים רזים שיש להם מחלות. אז רק רציתי להבהיר את הכוונה של דבריי. כן, בבקשה.

ד״ר אביבית ברנר ואני מומחית באנדוקרינולוגיה ילדים. אני רוצה להדגיש עד כמה באמת חשוב לשנות את השיח, כי ההתייחסות שלנו להשמנה היא לא בשביל לעשות איזה שהוא סוג של shaming ולא בשביל להעליב אף אחד. המטרה היא לא להפוך את כל האנשים לאותו הדבר, אין שום שאיפה כזאת. בהתייחסות לבני נוער, אנחנו צריכים גם לקדם את הנושא של פלורליזם, לקבל כל אדם באשר הוא. לאנשים שונים יש מבנה גוף שונה ויש להם נטייה שונה.

לנושא הנטייה להשמנה, יש בסיס גנטי מאוד משמעותי. הבסיס הגנטי הוא לא רק לנטייה לצבור שומן, אלא גם לנטייה לפתח סיבוכים בריאותיים. אנחנו מודדים את הנושא של ההשמנה על ידי BMI, אבל מדובר במדד מאוד מאוד גס, כי הוא מתייחס בעיקר לנושא של אגירת שומן ולא כל כך מתייחס לנושא של מסת שריר נמוכה והדברים האלה קשורים אחד בשני בקשר מאוד מאוד חזק. בהחלט יש אנשים שהם - - -

סליחה שאני קוטע אותך, אבל היה פיגוע בתל אביב, ברמת החייל, ואני רוצה להתפלל לרפואת הפצועים.

אני מקווה שנקבל בשורות טובות. נחזור חזרה אל הנושא. אז יש פה קשר מאוד אדוק לגנטיקה, לתזונה ולפעילות גופנית. זה לא האחד במקום השני או האחד על גבי השני. צריך להבין שהאוכלוסייה שלנו לא משתנה מבחינה גנטית, אבל היא משתנה מבחינה אפי-גנטית וזה מה שבעצם גורם לזה, שאוכלוסיות שהן כבר בסיכון, שיש בהן יותר השמנה ויותר סיבוכים מטבוליים, אז הייתי אומרת, שהן יולדות ילדים ומגדלות ילדים לתוך סיכון מוגבר בגלל הנושא הזה.

כי למשל, ילדה שאוכלת תזונה מאוד לא בריאה ולא עוסקת בפעילות גופנים, גם אם היא לא תגדל לתוך השמנה מאוד משמעותית ואין פה שום עניין של קריטריונים מהבחינה הזו, בסופו של דבר עלולה לסבול מסוכרת במהלך ההיריון והתוצאה של ילד שחשוף לסביבה הסוכרתית של ההיריון, יהיה ילד שיהיה לו סיכוי של פי כמה לסבול מהשמנה.

בנושא של בני נוער ותזונה. זה לא שיש משהו שהוא בריא לילדים רזים. למשל, ילדים שמגיעים אלינו למרפאה ומקבלים המלצות לגדילה בריאה. אין ילד שמשקלו נמוך ומגיע לקבלת המלצות תזונתיות, שיקבל המלצה לצריכת חטיפים או שתייה ממותקת, זה מזיק לכולנו וצריך להבין שיש משהו במזונות האלה, שגורם לנו לרצות לצרוך את זה עוד ועוד, להישאב לתוך הדבר הזה.

ממכר.

בסוף זה גם עניין של הרגל. ברגע שילד יהיה רגיל מגיל קטן לכך שספורט הוא לא רק לספורטאים ותזונה נכונה זה משהו שרלוונטי לכולם, אז הוא יעשה את זה.

ברור, זה צריך להיות חלק מהחיים. קופת חולים, בבקשה.

שמי ד״ר גלית גולדז׳ק, אני דיאטנית ראשית בקופת חולים ׳כללית׳. הפסיכולוגית אורית יוגב כאן איתי, היא גם מ-'כללית׳. בכוונה באנו שתינו, בשביל להציג עמדה שהיא רב מקצועית לטיפול בבעיה. אמנם נושא הוועדה הוא טיפול בהשמנה, אבל אין ספק שיש פה עניין של אורח חיים בריא. כולם פה דיברו על החשיבות של לתקוף את הדבר הזה מכל הכיוונים, בהיבט החינוכי, בהיבט של הקהילה, בהיבט של המתנ״סים וכולי.

אז באמת כל הספרות המדעית מדברת על כל ההיבטים האלה. אני קצת אכנס פה לנושא של קופות החולים. השנה, הייתה השנה הראשונה בהיסטוריה, בה הוקצו כספים במבחן תמיכה לטיפול בהשמנה. ממה שאני הבנתי, אולי רנאא תתקן אותי אם אני טועה, הכספים האלה הוקצו מתוך המיסוי על המשקאות הממותקים, שבוטל השנה. תבינו, מערכת הבריאות היא ״מורעבת״ ובזכות הכספים האלה הצלחנו, בחלק מהמקומות בארץ ובשאיפה לתפוצה כמה שיותר רחבה, להקים טיפול מקצועי להשמנה, שכפי שראיתם, מדובר בנושא שהוא מאוד מורכב.

אבל זה משהו שמוגדר עבור ילדים ונוער?

הדרישה במבחן התמיכה הייתה להתייחס גם לילדים ונוער וגם למבוגרים. אז באמת הקמנו קורס מדהים, לטיפול בעודף משקל ובהשמנה, שאורית ואני היינו אחראיות עליו, שלוקח את כל ההיבטים, החל מתזונה נכונה, להיבטים אנדוקרינולוגים, להיבטים פסיכו-סוציאליים ולכל ההיבטים שקשורים בהשמנה. זו פעם ראשונה שבאמת יכולנו בכלל להקים קורס כזה. רק שתבינו, הדרישה מצד אנשי בריאות הייתה עצומה וההרשמה לקורס הזה הייתה מטורפת, מה שרק מראה עד כמה הידע בנושא הזה חסר.

160 אנשים נרשמו ועצרנו את זה, כי לא עמדנו בכמות.

אבל האם היו תוכניות מיוחדות לילדים ונוער? או שלא? כי אני מכיר את התוכניות של קופות החולים ולמיטב ידיעתי, רוב - - -

אני קודם רוצה להציג את העמדה שלנו, אוקיי? אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב לנו, למערכת הבריאות, קודם כל לתת את הידע שלנו ואת הנתונים ולעשות שיתופי פעולה ביחד עם הקהילה, אם זה משרד החינוך ואם זה עם המתנ״סים ואם זה להוציא את הידע הזה החוצה, כי הגישה פה היא מאוד חשובה. השיח בנושא הזה צריך להיות בשפה שמותאמת לבני נוער. בני נוער לא יכולים להבין שיח ״שבא להם מגבוה״ וכל ההתייחסות להשמנה לא צריכה להיות בהיבט של תחלואה.

לכן אני שואל, האם התוכניות שלכם היו מותאמות ספציפית לילדים ונוער?

כן. יש קורס שהוא ספציפי לילדים ולבני נוער.

הקורסים הופרדו, לטיפול בבני נוער ולטיפול במבוגרים, שזה משהו אחר לגמרי.

זאת אומרת שאם נניח יש בני נוער, שנמצאים בקופת חולים ׳כללית׳ ורוצים להיכנס לאיזה שהוא ״חוג״ או לאיזה שהוא קורס טיפולי כזה? האם זה קיים עבור רק בני נוער? כי נוער לא יבוא למקום בו יש אנשים מבוגרים.

הקורס הוא לאנשי מקצוע.

המרכזים שהוקמו הם מרכזים לבני נוער ובנפרד יש מרכזים למבוגרים, זה תחום שונה לגמרי. ההתערבות בנושא בקרב בני נוער היא התערבות חינוכית ומשפחתית, זו התערבות שנקראת ׳פסיכו-חינוכית׳. לכן זה מאוד מאוד חשוב להדגיש - - -

אבל האם ישנה המשכיות?

אולי זה המקום להביא את זה לפתחך, כדי שתוכל לתרום.

אוקיי, בשביל זה אני שואל. האם כרגע הפסקתם עם זה?

מבחני התמיכה כרגע נמצאים בסכנה.

יפה, זה מה שרציתי לדעת. אנחנו פה כדי לשמוע ואחר כך לנסות לראות איך ניתן כמובן לתכלל חלק מהדברים פה וכמובן איך בסופו של דבר נוכל להשפיע. מה שאת אומרת בעצם, זה שקידמתם תוכנית מסוימת, שהיא נכונה גם עבור ילדים ונוער, כי זה הבסיס בוועדה הזו, של זכויות הילד ואתן חושבות שמבחני התמיכה מצויים בסכנה בגלל תקצוב כזה או אחר שקיבלתם באמצעות המיסוי שעכשיו הופסק ולכן לא ימשיך להגיע אליכם.

כן.

אוקיי.

אנחנו גם חייבים לדבר על הנושא של ״הדלת המסתובבת״, כן? בין עלייה בהשמנה לבין התפתחות של הפרעות אכילה, אי אפשר להתעלם מזה. כל הנושא של דימוי גוף נמצא בעלייה מאוד גבוה בעקבות הרשתות החברתיות וצריך לתת על זה את הדעת בכובד ראש. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לאורית יוגב. תודה.

אני רוצה להגיד כמה דברים, אולי אני אסכם את זה בשלוש נקודות קטנות, כמי שמביאה את הצד הפסיכולוגי של הנושא. קודם כל, באמת נורא חשוב אופן השיח, כי אנחנו יודעים היום, מחקרית, שכאשר רופא פונה לילד בנושא של השמנה, זה גורם לעלייה במשקל. בנוסף, לפי המחקרים, 76.6% מהילדים עם השמנת יתר, עברו אירועי חיים לא פשוטים במשפחה. לפני 15 שנה הקמתי קו מצוקה נפשית, לילדים ולמשפחות שסובלים מהשמנה. היו אליי מאות פניות, אני די קרסתי מהדבר הזה, לא קיבלתי לשם כך שום תקציבים, עניתי להם בפלאפון הפרטי שלי. התקשרו מכפרים ערביים, ממקומות של חרדים וכולי.

אני רוצה להגיד דבר באשר למקומות המטפלים. עשיתי על העניין הזה מחקר, חלק מהילדים האלה היו מטופלים במקומות, מתוך 200 שיחות, שבעה או שמונה ילדים עברו Abuse מיני, גם בנים וגם בנות, בעת בה הם היו מטופלים באותם מקומות. אנחנו לא יכולים להתעלם מעלייה חדה בדיכאון, בחדרה ובשימוש בתרופות. כשאנחנו מצמצמים את הנושא הזה לתזונה, תזונה ותזונה, אז אנחנו חוטאים בגדול, כי אנחנו צריכים לדבר עם הילדים שלנו על בריאות הנפש ועל איך יוצרים תקשורת.

יש גם את זה, תודה. כן.

שמי מרינה מאיר, אני מקדמת בריאות ארצית באגודה לבריאות הציבור. אנחנו עמותה גדולה שפועלת רבות גם בתחום המניעה, גם בתחום הטיפול וגם בתחום השיקום. אני אתייחס רק לתחום המניעה, כי זה הנושא שלנו היום. אני רוצה לציין שאנחנו, כעמותה, מלווים מאות בתי ספר וגני ילדים לאורך השנים והתחושה היא תחושה של תסכול גדול מאוד. לעיתים קרובות הנפשות הפועלות בתוך בית הספר, הן אלה שקובעות האם נושא של קידום בריאות יתקיים בתוך בית הספר או לא. הוצגו פה המון תוכניות ואת כולן אני מכירה. מדובר בתוכניות איכותיות ונפלאות, שמתוקצבות באופן זמני.

מדינת ישראל צריכה להפסיק לשים ״פלסטר״, אני חושבת שהביטוי הזה כבר נשמע כאן. אנחנו חייבים להבין שאנחנו מתמודדים עם נושא שממדיו עצומים ולכן צריכים להתחיל לעצב את ההתנהגות, מגיל אפס ועד 120. אבל עיצוב התנהגות זה לא משהו ארעי, זה לא משהו שיש לו תוכנית שמתחילה ונגמרת, שיש מנהל שרוצה או לא רוצה, אלא זה ערך בסיסי, של הזכאות של כל ילד לזכות לבריאות. הבריאות מוגדרת מזה עשרות שנים, כגופנית, חברתית, נפשית וסביבתית. אני מוסיפה את הנדבך הזה כיוון שאי אפשר להפריד ביניהם.

אי אפשר להיות בריא כשאתה נושם אוויר לא נקי, כשאתה שותה מים לא נקיים או כשאתה נמצא בסביבה מזוהמת ולכן הנושאים האלה מתחברים. אז אני מדברת על תוכנית בה ערך הבריאות יהיה כמו ערך החינוך. מערכת ההורים צריכה ללוות את ההורים מטיפת חלב בקופות החולים, לגן הילדים ועד 120 שנה. אני מדברת על משהו שצריך להיות מוטמע בתוך המערכת, בצורה ספירלית מתוקצב ועם אנשי מקצוע שיודעים שגם מחר וגם מחרתיים הם יהיו שם, כדי שבוגרי בית הספר לא יספרו לנו שהם יוצאים מבית הספר בורים בתחום הזה.

תודה. בבקשה, איש הספורט.

שמי אבי כליף, אני מפקח מחוז דרום במשרד התרבות והספורט. אני אדבר קצת על ספורט ופעילות גופנית. אז ידוע, שהילדים והילדות בישראל לא מספיק פעילים גופנית. זה מתחיל בחינוך גופני בבתי הספר, שם יש רק שעתיים שבועיות לשיעור, ברוטו. אנחנו, באמצעות התאחדות הספורט לבתי הספר, שזו זרוע ביצועית שפועלת עם משרד החינוך, מפעילים תוכניות רבות על מנת להסליל את הילדים האלה אל תוך הספורט התחרותי ואל תוך האגודות, זה חלק מהדרך שלנו להילחם במסכים וליצור אורח חיים בריא אצל הילדים.

אבל שמעת שמדברים פה גם על ספורט שלא חייב להיות תחרותי כי זה לא חייב להתאים לכולם. בתחרותי אתה מגיע לפירמידה, אבל יש גם חברה שרוצים סתם לשחק, להנות ולהיות חלק. לא כולם רוצים להצטיין בזה.

אז אצלנו זה נקרא ׳ספורט עממי׳. אנחנו תומכים ברשויות המקומיות באמצעות סל הספורט. ׳קול קורא׳ יוצא לכל הרשויות המקומיות בישראל ובשנה שעברה תמכנו עם כ-80 מיליון שקלים בתוכניות ובאירועי ספורט עממיים, לכולם, גם לילדים וגם למבוגרים, כדי להנגיש להם עד כמה שיותר את האופציה לעשות ספורט עממי במטרה שהם יהיו יותר פעילים.

בנוסף, השקענו בשלוש השנים האחרונות, כ-50 מיליון שקלים בהקמה של מתקני ספורט קהילתיים ברשויות המקומיות. אם זה פארקים של כושר גופני, אם זה שבילי הליכה, אם זה מגרשי ׳סאחבק׳ ואם זה מגרשים פתוחים, שפתוחים לאורך כל שעות היום, כדי שהילדים ובני הנוער יהיו פעילים במגרשים האלה. אנחנו שותפים גם לתוכניות מניעה, ביחד עם משרד הבריאות ועם משרד החינוך.

רציתי לשאול, כמו שיש למשל במשרד הבריאות, תמריץ לקופות החולים על הקמת קבוצות לירידה במשקל עבור ילדים, אז אותו הדבר, למה אתם לא עושים תמריץ לאגודות הספורט על הקמת מסגרות לכלל האוכלוסייה?

אז אמרנו, זה ׳הספורט העממי׳.

אז זה לא לאגודות, אבל זה לרשויות.

האם אתם ערים לתופעה של ילדים שיושבים בשולחן, לא מדברים ושולחים אחד לשני טקסטים?

זה גם בין בני הזוג. טוב, אני רוצה לסכם.

רק לפני כן לבדוק עם משרד הבריאות, האם יש תשובה בנושא של מבחני התמיכה.

א', כל התוכניות כמעט בסכנה בגלל ביטול המס.

חשוב לומר.

ב' לגבי הנושא של מדידה בטוחה. זה נוהל שהתחיל בצפון ונראה לי שאתמול הייתה הכשרה גם לשאר המחוזות. אכן מדובר בתהליך שצריך לקרות באופן פרטני ודיסקרטי וזה נוהל שהתחיל לקרות ואנחנו מקיים אותו.

ג' חשוב לציין ש- ׳תזונה מבראשית׳ ו-'אלף הימים הראשונים' הן התוכניות הראשונות. מדובר בעיצוב התזונה והרגלי אכילה מההיריון עבור הגיל הרך, זה הדבר החשוב ביותר עבור עיצוב הרגלי האכילה בהמשך ולכן במסגרת התוכנית של טיפת חלב, יש לנו דיאטניות בפריסה ארצית לטובת ליווי משפחות, טיפול פרטני וטיפול קבוצתי. בשנה האחרונה גם תגברנו את השעות בחברה הערבית, בייחוד בגלל הפערים שעלו כאן.

יופי, תודה רבה. אם יש לך עוד דברים תעבירי אלינו. אני רוצה לסכם. תראו, קודם כל, מסתבר שישיבה אחת לא מספיקה בשביל לתכלל את כל מה שצריך בנושא הזה ואני גם חושב שצריך לצרף לכאן עוד משרדים. בנוסף, לא שמדובר בגילוי חדש עבורי, אבל זה נאמר פה ואני חושב שזה העצים את הדברים, נושא ההשמנה לא קשור רק בהרגלי אכילה ובצריכת סוכר, אלא יש גם דברים נוספים שקשורים לכך, לכן טוב שאמרתם את זה, כי זה לא תמיד נמצא אצלנו. גם כאשר אני דיברתי על זה בהתחלה, אז נגעתי בהיבטים שכולנו כרגע, פחות או יותר מדברים - - -

דרך אגב, משרד הרווחה נרשמו לדיון ולא הגיעו וגם מרכז השלטון המקומי.

אוקיי. אז בישיבה הבאה אנחנו צריכים באמת להביא לכאן את כל הגורמים הנחוצים ולנסות לראות איך ניתן לייצר את כל התכלול הזה, כי כמו שהבנו ממה שנאמר פה וטוב שזה נאמר גם על ידי בנות הנוער, שזה קשור להרבה מאוד דברים. זה הנושא החברתי, זה מה שקורה ברשתות החברתיות, אלה שתי נקודות שאנחנו לא תמיד מודעים למה שקורה בהן, זה גם הנושא הנפשי, נושא גנטי וכך הלאה. לכן, כשיש פה תוכניות שעלולות להתבטל זה דבר שהוא מאוד מאוד עצוב. איך נאמר פה? צריך להתחיל מגיל לידה, זה ממש ככה. אם זה במעקב של טיפת חלב, שאני לא זוכר כבר עד איזה גיל הוא.

עד גיל חמש.

אבל בזמנו, עד איזה גיל זה היה? שנה או שנתיים?

זה תמיד היה עד גיל חמש, אנחנו פשוט יודעים שהרוב מגיעים עד גיל שנתיים, לצערנו, עד שנגמרים החיסונים.

אוקיי. בכל מקרה, אין ספק שזה צריך להתחיל מגיל קטן. כל הנושא של מדידה, מעקב, ליווי משפחתי והורי. יש תפקיד גדול מאוד למשרדי הממשלה, אני אומר את זה לך, גברת לאופר, אפרת, נכון? אין ספק שאתם עושים דברים, שמעתי את מה שאמרת, אבל בסוף צריך לראות שזה באמת נוגע. כשאומרת פה תלמידה שהיא לא מודעת לזה ושזה לא הגיע אליה, אז זו בעיה וזה הדבר שצריך להקפיד עליו.

אני חייב לומר לך, כשאני ניהלתי מפעל, הייתי מגיע ב- 06:00 בבוקר למשרד ולפני שהייתי מתיישב במשרד, הייתי הולך, תסלחו לי על הביטוי, לאתר האשפה של המפעל ושם הייתי רואה אילו בעיות היו בייצור. אז הייתי מבין, כי לא תמיד מספרים לי, איזה מוצרים לא יוצרו בצורה נכונה וכך הלאה. שעה לאחר מכן הייתי מקבץ את כולם ושומע מהם אילו בעיות היו, ולילה אחרי זה כבר הייתה פחות פסולת. זה לא חיכה חודש. לכן גם אנחנו לא צריכים לחכות שנה.

אם יש תוכניות ואנחנו רוצים לדעת שהתוכניות אכן מיושמות, אז צריך ללכת ולשאול את הלקוחות, לשאול את הילדים, לבדוק האם הם קיבלו אותן. כי אנחנו יכולים לומר שאנחנו עושים, אבל אם זה לא מגיע אליהם אז פספסנו את הכול. אז זה באמת התפקיד שלך ואני רואה את זה בעיניים שלך ומבין שאת מבינה את זה וזה באמת מאוד מאוד חשוב. זה נכון גם לגבי משרד הבריאות וגם לגבי משרד הספורט.

תראה, אני לא יודע אם היית, אבל ישבנו פה קודם עם המגזר הערבי. במגזר הערבי זה לא מעניין אותם אם תבנה לו היום אולם ספורט ממוזג, אבל אם תוציא ׳קול קורא׳, שמדבר על הקמת מגרשים בגודל דונם, של דשא סינטטי או דשא רגיל, עם מספר שערים וכמה כדורים, בתקציב של 100 אלף שקל, אז תאמין לי שזה יהיה נהדר.

זה קיים.

אז לחזק את זה. אנחנו רואים מה קורה היום בכדורגל. את מה שראינו בחודש האחרון בכדורגל, צריך לקחת ולמנף. זו הזדמנות והיא באמת בכסף קטן. זה גם דברים שאין בנוגע להם איזו בעיה שקשורה לבעלות על קרקע, כי אתה לא בונה בניין, אלא מקים מדשאה עם שני שערים ומשם אפשר יהיה להתקדם, כי אני רואה שדורשים את זה וזה התפקיד של משרד הספורט. תנסו לבדוק את זה במגזר הערבי למשל, בכל מיני יישובים, כדי למנף את התוצאות של מה שיש לנו כרגע באולימפיאדה, עם נבחרת הנוער לכדורגל.

אני באמת מקווה מאוד שכולנו השכלנו קצת. אנחנו נעקוב אחרי התקדמות הדברים ונקיים ישיבה נוספת עם משרדים נוספים. אפילו ננסה להחזיר את החוק שהיה, כי אין ספק שהנושא הזה של ביטול המיסוי היה פוליטי, שמישהו רצה לעשות דווקא כנגד דווקא. אז חוקקו את החוק הזה לא בחכמה ולצערי גם ביטלו אותו לא בחכמה. מה לעשות? לכן צריך לקדם מחדש את הדברים, אין לי פה בעיה של אופוזיציה ושל קואליציה, אלא באמת לעשות מה שאפשר למען הילדים שלנו. אז אני מאחל שנעשה ונצליח. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:59.