פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת המדע והטכנולוגיה
19/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ל' בסיון התשפ"ג (19 ביוני 2023), שעה 12:30

דיווח המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (המולמו"פ), תשפ"ג-2022

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
יאסר חוג'יראת
מטי צרפתי הרכבי

גדי אריאלי - מנכ"ל, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

פרופ' אבי דומב - מדען ראשי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

רועי גולדשמידט - ראש תחום מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

פרופ' פרץ לביא - יו"ר, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' ארנון בנטור - יו"ר ועדת אקדמיה-משק, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

אהרון אהרון - יועץ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

דבי קאופמן - יועצת מדיניות, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

ד"ר גורי זילכה - יועץ כלכלי, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

דב רוסו - יועץ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר אברהם כהן - יועץ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' תמר דיין - יו"ר ועדת הסביבה, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

יגאל דור - מנהל אגף מצוינות בחינוך הטכנולוגי, משרד החינוך

ד"ר ויקטור ישראל - ראש מנהלת מודיעין לאומי, משרד המודיעין

פרופ' נגה קרונפלד - שור - מדענית ראשית, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר אביב זאבי באלאסיאנו - סמנכ"ל ראש חטיבת תשתיות חדשנות, רשות החדשנות

יראל אשרת - מנהל מערך חדשנות, מערך הדיגיטל הלאומי

פרופ' דוד הראל - נשיא האקדמיה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

גליה פינצי - מנכ"לית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

ד"ר נעמי בק - סמנכ"ל אסטרטגיה ובינלאומיות, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

אלון זסק - מנכ"ל חקר ימים ואגמים לישראל

עמאד יונס - נשיא חב' אלפא אומגה

ד"ר אריאל היימן - ראש ועדת החינוך, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' מינה טייכר - יו"ר הוועדה לקידום המחקר המדעי, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

נירה לאמעי-רכלבסקי

איילת חאקימיאן

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיווח המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (המולמו"פ), תשפ"ג-2022

היום ה-19 במאי 2023 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה. שלום, חברים ושלוש חברות, בדרך כלל היחס בין גברים ונשים סביב השולחן הוא 50-50, הפעם יש פחות מ-10% נשים, אנחנו צריכים לדאוג שזה יהיה שוויוני. היום אנחנו בעיקר נקשיב ונלמד, לאחר מכן נשאל בשביל ללמוד ולשפר. נושא הישיבה הוא תמונת מצב המחקר והפיתוח בישראל. נשמע את דיווח המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי. בדוח מסתמנת האטה במחקר ופיתוח במדינה. נשמח לשמוע מנציגי המולמו"פ מהן הסיבות להאטה זו והדרכים להתמודד עמה. פרופ' לביא, בבקשה.

תודה רבה ליושב-הראש.

תודה רבה שאתה מגיע לישיבות רבות, כך גם פרופ' דוד הראל, תודה רבה לכם. אני מעריך מאוד את זה שאתם מגיעים ומשתתפים בישיבות רבות ואנחנו לומדים מכם.

מטרת הישיבה היא לדווח על פעילות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי בשנת 2022. אני אפתח בכמה מילות הסבר על המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. המועצה הלאומית הוקמה על פי חוק שעבר בכנסת בשנת 2002–תשס"ג, כאשר המטרה הייתה להקים גוף אשר יסתכל במבט-על כל המחקר והפיתוח שנעשה במדינת ישראל, הן האקדמי, הן התעשייתי, הן במכונים ממשלתיים והן בבתי חולים, ויהווה גוף מייעץ לממשלה כיצד להמשיך בפיתוח המדע, כיצד להשקיע כספים, באיזה נושאים.

התפקידים פורטו בדוח שעבר בכנסת בשנת 2002, כאשר הרכב המועצה גם נקבע בחוק. ההרכב קבוע והוא כולל 15 חברים אשר אינם נושאים בתפקידים ניהוליים בתחום של מחקר ופיתוח. בראש הוועדה עומד מדען בעל מוניטין וניסיון בניהול מערכות מחקר ופיתוח. ההמלצה היא של האקדמיה הלאומית למדעים. ישנו חבר של האקדמיה שהוא גם חבר המועצה, במקרה שלנו זה פרופ' יוסי קוסט, ארבעה מדענים בעלי ניסיון במחקר ופיתוח ממוסדות להשכלה גבוהה, ארבעה מומחים אנשי התעשייה עתירת הידע, ארבעה מדענים בעלי ניסיון מוכח בתחום המדיניות של מחקר ופיתוח, וכלכלן בעל ניסיון ומוניטין בתחום כלכלת המחקר.

החוק גם מפרט כיצד האנשים מתמנים, כאשר המינוי ניתן ע"י נשיא המדינה. אני קיבלתי את המינוי מהנשיא ריבלין וחברי המועצה קיבלו את המינוי מהנשיא הרצוג בגלל שבין לבין היו כמה וכמה ממשלות בדרך. גם התקופה נקבעה בחוק. חברי המועצה והיושב-ראש מתמנים לתקופה של ארבע שנים כאשר הנשיא יכול להאריך את התקופה בשנתיים נוספות.

המועצה מגישה דוחות הן לשר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, לוועדת שרים למדע וטכנולוגיה, והן לוועדת המדע של הכנסת, כפי שאנחנו עושים היום. לצורך כך היא אוספת מידע מאוד מאוד – ד"ר גורי זילכה ידבר על אופן פעילות המועצה – וב-2007 גם הייתה תוספת לחוק המולמו"פ כאשר נקבע שהתקציב של המולמו"פ יהיה תקציב עצמאי. למרות שאדמיניסטרטיבית הוא שייך למשרד המדע דאז, האחריות לתקציב הזה היא של המולמו"פ.

כיום יש במועצה מספר ועדות ייעודיות שעוסקות בנושאים ספציפיים שראשי הוועדות או מחליפיהם ידווחו על הפעילות שלהם מיד. ועדה שעוסקת בקידום החינוך המדעי-טכנולוגי בעיקר בגיל הצעיר, קידום המחקר המדעי ומצוינות המחקר המדעי, ואותה ועדה גם עוסקת בקשרי מחקר ופיתוח בין-לאומיים, גיבוש תחומי עדיפות לאומית למדעים טכנולוגיים, מחקר ופיתוח סביבתי בעידן של שינויים גלובליים, מדיניות השקעה בתשתיות מחקר ויחסי אקדמיה משק.

הוועדות מדווחות למועצה, המועצה מאמצת, או איננה מאמצת, את המלצות הוועדות, ולאחר שהמועצה מאמצת ההמלצות עולות לוועדת שרים למדע וטכנולוגיה, בראשה עומד שר חדשנות, המדע והטכנולוגיה. השנה כבר היו שתי ישיבות של ועדת שרים למדע וטכנולוגיה ואני שמח שהיו דיונים בהמלצות המועצה בנושאים בחשיבות לאומית של מחקר ופיתוח.

הייתי רוצה כבר עכשיו להודות גם לחברי המליאה, גם ליועצי מועצה, גם לחברי הוועדות. בוועדות משתתפים מתנדבים שמקדישים זמן רב לפעילות שלהם, הם אינם מקבלים שכר, גם אינם מקבלים הוצאות, יש כמעט 100 חברים בוועדות המועצה ואני רוצה להודות לכולם. אני גם רוצה להודות לאנשי משרד המדע ובראשם למדען הראשי, פרופ' אבי דומב, על שיתוף הפעולה שהיה יוצא מהכלל בשנה האחרונה, ממש שיתוף פעולה סימביוטי.

אני אבקש עכשיו מד"ר זילכה לדבר על אופן פעילות המועצה והצורה בה אנחנו אוספים את המידע. בבקשה, גורי.

תודה רבה. הפעילות של המולמו"פ היא פעילות אינטגרטיבית יחידה מסוגה במדינת ישראל. יש לנו הרבה גופים, כפי שאתם רואים פה, שעוסקים בנושא של מו"פ במדינת ישראל. הגיוון הרחב של מוסדות והביזור הוא לאו דווקא דבר שלילי אלא דבר חיובי, מקובל במדינות מערביות, אבל חייבים לראות אינטגרטיבית בעיקר בנושאים שמעניינים את הממלכה, את הממשלה, והתפקיד של המולמו"פ זה לעשות את האינטגרציה ולהמליץ לממשלה על סדרי עדיפויות.

עיקר ההשקעה במו"פ נעשית אמנם ע"י הסקטור העסקי אבל טריגר להרבה דברים יכול להתחיל מהממשלה לפי סדרי עדיפויות שייקבעו. איך אנחנו פועלים? אנחנו מגבשים מדיניות ע"י סקרים, ועדות ופעילות עם מוסדות אחרים. אנחנו עובדים עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במגוון רחב מאוד של סקרים שמשמשים גם אותנו, גם את היותנו חלק מה-OECD – אנחנו חברים בוועדת מומחים לפיתוח אינדיקטורים במו"פ NESTI ב-OECD – אנחנו עוסקים בתחזיות ואז מעבירים חלק מהדברים לפעילות של הוועדות.

כל הנושא הזה מקבל אינטגרציה שלמה ואז אנחנו מביאים את זה לוועדת שרים ולוועדת המדע של הכנסת. המועצה הלאומית למחקר ופיתוח עושה את האינטגרציה של נושאים חשובים ביותר – אנחנו רואים פה את המעגל של הנושאים – שבסופו של דבר מזינים אחד את השני. זה מעגל שנמשך כל הזמן ובסופו של דבר אנחנו יכולים להמליץ על סדרי עדיפויות לממשלה. תודה רבה.

תודה רבה לד"ר זילכה ואני אבקש את פרופ' ארנון בנטור, יושב-ראש הוועדה ליחסי אקדמיה משק, לדווח על פעילות הוועדה שלו. בבקשה.

אני מברך על השתתפות חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת. בבקשה.

תודה רבה. המהלכים למינוף מדע וטכנולוגיה לטובת יעדי הממשלה זכו להצלחה מרובה בשני תחומים: בתחום העסקי-תעשייתי ובתחום הביטחוני, לא כך המצב בתחום שאני מגדיר רווחת הציבור, שכולל את התשתיות של מדינת ישראל, שזה תחבורה, בינוי, סביבה, אנרגיה וכדו', וגם תשתיות חברתיות, חינוך, בריאות וכדו'.

אנחנו ראינו לנכון לנצל את הפוטנציאל שקיים באקדמיה ולא בא לידי ביטוי לעזור ולמנף את היעדים של הממשלה. אנחנו מדברים לא רק על פוטנציאל אלא על תחומים שהם במשבר. רק להזכיר את התחבורה והחינוך, אלה תחומים שמשוועים לחדשנות שהאקדמיה יכולה לתת. יש לה את היכולות בפנים ויש לה את היכולות לפתח לצרכים של הממשלה.

כדי לקדם את זה הקמנו שלוש קבוצות עבודה: האחת – שיתוף של ידע אקדמיה-משק, שהיא תשתיתית יותר; ועדה שנייה – מדענים ראשיים; ועדה שלישית – הון אנושי, כששתי האחרונות אמורות לתת תובנות והמלצות כבר בשלב הקצר ואני אתייחס אליהן. הוועדה הראשונה, התשתיתית יותר, של שיתוף ידע אקדמיה-משק – צריך להבין שהמדע הוא אותו מדע, בין אם זה לנושאים עסקיים-תעשייתיים ובין אם זה נושאים לרווחת הציבור.

ההבדל הוא במנגנונים של העברת הידע ובדרכים למדידה שלהם. כלומר, הרבה יותר קל למדוד את התועלת של המחקר האקדמי לטובת התעשייה במונחים כלכליים, הרבה יותר קשה לעשות את זה בנושאים של רווחת הציבור. אנחנו מכירים את החשיבות של זה בחוסן לאומי, קשה למדוד את החוסן הלאומי, אם כי גם מבחינה כלכלית אתה יכול לתת אומדן אבל בדרכים שהן עקיפות ולא ישירות. מודלים שעשו את זה מראים שיש לזה הרבה משמעות.

אבל יש הכרה בחוסר הזה? כדי שיהיו מנגנונים מישהו צריך להכיר בחוסר.

יש. בדיונים שאנחנו עשינו עם המדענים הראשיים של משרדי הממשלה, ומרביתם עוסקים בנושאים שקשורים לרווחת הציבור, עלה שיש הרבה ידע אקדמי שלא בא לידי ביטוי, גם שותפות של חברי סגל אקדמי בולטים בפעילויות של ועדות למיניהן לא הולך כל כך - - -

צריך לעלות למעלה יותר, לוועדת שרים.

אני תכף אתייחס לדברים האלה. זה בעצם המנדט של הוועדה הזאת לפתח מודלים, איזה מודל אתה יכול לעשות כדי לעודד גם את חברי הסגל, גם את המחקר, לטובת הדברים האלה. אני מניח שתמר תתייחס לדברים האלה. היו לנו הרבה שיחות בנושא.

איך אנחנו עושים מיפוי של מה שקיים ומה שחסר? זה עונה על השאלה שהעלית. אנחנו לומדים מה קורה בחו"ל, ששם המערכות מכירות בדבר הזה, ובסופו של דבר אנחנו מעוניינים לבוא עם כלי מדיניות ומודלים לוות"ת איך לתת ביטוי לדבר הזה בתמיכה התקציבית שלה, מה שקיים במנגנוני העברת ידע לטובת המשק והתעשייה ולא קיים בדברים האלה. כלומר, זה הדברים המעשיים.

הוועדה השנייה היא הוועדה של המדענים הראשיים. בראשה עומד פרופ' אבי דומב. אנחנו רואים במדענים הראשיים העמוד המרכזי שיכול למנף את העברת הידע הזה, את שיתוף הידע, ובדקנו מה קורה שם ואיך אפשר למנף את הדברים האלה. המסקנה העיקרית היא שצריך לשנות את החשיבה לגבי פעילות המדענים הראשיים, שהם לא אוסף של מדענים ראשיים שדואגים לאינטרסים או למדיניות של המשרד שלהם, אלא הם צריכים לעבוד כמערך ממשלתי, ליצור סינרגטיות, לאגום משאבים.

כדי להשיג את זה אנחנו ממליצים שהמדען הראשי של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה יהיה יועץ מדעי לממשלה ולראש הממשלה בתוקף תפקידו כיו"ר הפורום של המדענים הראשיים, שהפורום הזה יהפוך לגוף מייעץ לממשלה ודרך כך ייצור את אותה סינרגיה ואיגום משאבים. היו לנו הרבה שיחות עם המדענים הראשיים, היה חוסר בזה, ראינו איך עובדים דברים כאלה בחו"ל והם עובדים אחרת.

נקודה שלישית היא לחזק את המעמד של המדענים הראשיים בכל אחד מהמשרדים. דהיינו, שהם צריכים להיות חלק מהנהלת המשרד, צריכים להיות כפופים ישירות לשר ולמנכ"ל. זה היה בפורמט שגיבשו בזמנו את נושא המדענים הראשיים, זה נשחק על ציר הזמן, גם משרדים שאין להם מדענים ראשיים וגם משרדים שיש להם מדענים ראשיים ובצורה כזו או אחרת הם הודרו מרמת ההנהלה. נושא נוסף הוא חיזוק הקשר בין פורום המדענים הראשיים והגופים האחרים שעוסקים במדע, כלומר, המולמו"פ והאקדמיה הלאומית למדעים, שיהיו נציגים מדענים בגופים השונים כדי ליצור את אותה סינרגיה.

הנושא האחרון הוא הנושא של הון אנושי, ועדה שאני עומד בראשה, שכאן אנחנו אומרים שצריכים לחשוב איך משתפים את התעשייה והמשק בחינוך האקדמי, מתוך ראייה שאנחנו צריכים לטפח הון אנושי שיש לו מיומנויות וכישורי המאה ה-21. כדי להשיג את זה אתה צריך לעשות את אותו שילוב, לא רק בתואר אקדמי אלא במיוחד בלימודים לאורך החיים. חצי משך חיים של ידע הוא פחות מ-10 שנים. האופק התעסוקתי של בוגרי אקדמיה הוא 40-50 שנה. צריכים לדאוג לתקופה הזאת, איך מחדשים את הידע. במדינות שאנחנו רוצים להידמות להן יש מערכות ממלכתיות שדואגות לזה, אצלנו אין את הדבר וצריך לטפח אותו.

הראשונה והחשובה ביותר זה שיתוף האקדמיה בתוך המערך של לימוד לאורך החיים, שהמשמעות היא שהאקדמיה תראה בזה את אחד מהייעודים שלה, לא רק תואר ראשון. זה קיים במדינות מובילות בעולם. למשל, בארצות הברית מדברים על 60-Year Curriculum. כלומר, האוניברסיטאות רואות אחריות לשמר את ההון האנושי שלהן, שהן מוציאות, ואחרי כן פלטפורמות אחרות טכנו-פדגוגיות, שהיום אתה לא צריך את הלימודים בקמפוס, כל הנושא של לימוד דיגיטלי, איך אתה ממנף מנגנונים שכבר קיימים. נושא של מאגרי מידע, שייקשרו את כולם, ומערך של הקרדיטציה ואבטחת איכות, כדי שכל מי שמסיים את זה יוכל להכניס את זה לקורות החיים שלו ושאנחנו לא נגיע, חס וחלילה, למצב שיש לנו היום בתגמולי השתלמויות, שזו מילה גסה למה שקורה ללימוד לאורך החיים.

תודה רבה לפרופ' בנטור. הנושא הבא הוא הוועדה לחינוך מדעי-טכנולוגי בגיל הצעיר. ד"ר אריאל היימן ידווח לנו בזום. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני אדבר על מצב התוכנית של הוועדה לחינוך מדעי. הדבר הראשון שאני רוצה לומר הוא שלוש שורות קצרות לגבי תמונת המצב. המדינה שלנו מתבססת חברתית וכלכלית על מדע, הנדסה וטכנולוגיה. אנחנו כבר לא מייצאים יותר תפוזים אלא רק את מה שנוצר בין שתי האוזניים שלך, ומכאן שההצלחה מושתתת על הון אנושי ומדעי, ידע, סקרנות, שאפתנות ואומץ מקצועי. כלומר, לא פחות מעתיד המדינה כולה תלוי בטיפוח הוראת המדעים מהגן ועד סיום התיכון, וכמו שנאמר כבר, גם אחר כך.

אבל, התוצאות של המבחנים הבין-לאומיים, כמו שאתם יודעים, לא טובים. הפערים בין המצטיינים לחלשים גבוהים מאוד, החלשים מאוד חלשים, והמצטיינים, בהשוואה למדינות ה-OECD היום, כבר לא כל כך מצטיינים. מכאן אנחנו הגדרנו את מטרות הוועדה לבחון מדיניות לאומית אסטרטגית רחבה בתחום החינוך המדעי, לזהות את האמצעים והתחומים הנדרשים לחיזוק החינוך, בחינה של סדר עדיפויות, לבחון את היערכות מערכת החינוך ולבחון את התשתית האנושית של עולם החינוך המדעי.

הקמנו ועדה, אני לא אעבור על השמות, רק חשוב לי לומר שתי אמירות: אחד, שתראו שהם באים ממגוון הגורמים במדינת ישראל שעוסקים בדבר הזה – ממשל, אקדמיה, אגפי חינוך, כולם ביחד היו בתוך הוועדה הזו, שכמו שפרץ אמר כבר קודם, כולם עבדו בהתנדבות ובמסירות רבה.

ישבנו על המדוכה זמן רב ומתוך מגוון רחב של נושאים שראויים לטיפול בחרנו ארבעה נושאים שאתם רואים כאן, כשאת המסקנות של השלוש הראשונות אני אתאר – ולכן אני לא אומר כרגע אלא אכנס אליהן מיד – והרביעית, שנמצאת בעבודה ועדיין לא הסתיימה, זה לנסות לעסוק בכלכלת החינוך המדעי וחשיבות החינוך המדעי לחוסן הלאומי והכלכלי של מדינת ישראל, לנסות לא רק לומר שחינוך מדעי זה ערך חשוב ולהגיע להסכמות עקרוניות, אלא לנסות למדוד במספרים כדי להבין כמה חינוך מדעי חשוב לכלכלת המדינה, מעבר לכל הערכים הנוספים להם יש חשיבות בהקשר של חינוך מדעי.

הראשונה עסקה בשילוב בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי, בראשותו של פרופ' עמי מויאל. אנחנו מזהים שאין קשר מספיק טוב ונכון, כפי שראוי להיות, בין שתי צורות חינוך האלו. יש כמה יוזמות נקודתיות בחינוך הבלתי פורמלי בישראל אבל לא מספיק, ובוודאי-ובוודאי שאין יוזמה לאומית סדורה בחיבור בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי.

לכן, אנחנו ממליצים בהקשר הזה למסד יוזמה לאומית, לגבש חזון לחינוך סינרגטי, לעצב מדיניות משולבת, להקים מועצה לאומית לחינוך – שאני מדבר עליה בהמשך – לגבש מדיניות תמריצים ולעשות את מה שבדרך כלל אנחנו נכשלים בו הרבה פעמים בחינוך בכלל ובחינוך מדעי בפרט וזה למדוד את האפקטיביות ולמדוד עד כמה התוצאה של מה שאנחנו עושים היא באמת תוצאה מוצלחת.

הוועדה השנייה עסקה בפיתוח ושיפור איכות ההוראה והמורים. עמדה בראשה ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון. אני לא רוצה לתת לכם קבוצה קטנטנה של נתונים כדי שתבינו את עומק הבעיה. 70% מאלה שעוברים הכשרה להוראת המדעים לא נקלטים בכלל במערכת, עלות תועלת מאוד מאוד נמוכה. 40% מהמורים למדעים בחטיבת הביניים ובתיכון הם מעל גיל 50. אם מחברים את שני הנתונים הללו, תוך פחות מ-10 שנים לא יהיו מורים למדעים במדינת ישראל או בוודאי לא יהיו מספיק מורים. בנוסף לזה, אין כמעט לבורנטים במערכת, מדע הוא תחום התנסותי ובלי לבורנטים אין מדע. דרישת משרד החינוך היא שמורה למדעים יהיה לפחות בעל תואר ראשון, בפועל פחות ממחצית הם בעלי תואר ראשון.

זו תמונת מצב שאיננה מעודדת. הקבוצה דנה בעניין הזה והמלצותיה הן: הכרזה על תוכנית חירום לאומית והוראת המדעים שהיעד שלה יהיה שינוי אסטרטגי והפיכת מקצוע המורה, ובוודאי מורים מדעיים, ליוקרתי ונחשב – זה לא קל אבל זה לא בלתי אפשרי – ובעיקר, בנייה ויישום של תוכנית לשימור וטיפוח המורים שכבר הוכשרו, שייכנסו ללמד, ושאלה שמלמדים לא יעזבו. סיפרתי כמה מורים עוזבים אחרי שנתיים ושלוש.

הקבוצה השלישית שסיימה את עבודתה עסקה בהוראת המדעים בבית ספר היסודי, ששם הקטסטרופה גדולה על אחת כמה וכמה. בראשה עמדה פרופ' טלי טל מהטכניון. המשפט הראשון הוא שהמצב בחינוך היסודי חמור ביותר. קחו רק חמישה נתונים, יש הרבה-הרבה מעבר לכך: הנחיית משרד החינוך היא שלוש שעות מדעים בשבוע, ברוב בתי הספר – או, אני רק אצטנע ואומר בבתי ספר רבים – לא לומדים בכלל מדעים בבית הספר היסודי כי אין מורים; אין מורים צעירים, 60% מעל גיל 40; בקיץ 2022, לקראת השנה הזו, הוצעו 200 משרות, הוגשו 31 קורות חיים. לא אומר כמה התקבלו, אני לא יודע.

משרד החינוך הגדיר יעד הכשרת מורים מדעיים לתשפ"ג של 675, הוכשרו בפועל 259, פער של 416. הדרישה לפסיכומטרי למורים מדעיים ביסודי היא 530, מגדיר היטב מה יכולת האוכלוסייה שמגיעה להיות מורים, בין השאר, הדברים הללו נובעים מכך ששכר מורה ביסודי זעום ולך תמצא מי שיסכים לבוא להיות מורה למדעים. ההמלצות המרכזיות של הגדלת מספר המורים ושיפור רמת המורים דרך תגמול, תגמול סטודנטים שילכו ללמוד, עידוד מורים , חדרי מקצוע, שיפור הדרכה, צריך להיכנס כאן לעבודה מאוד מאוד משמעותית.

אחד, להכיר ולהכריז שאנחנו נמצאים במצב חירום לאומי לחינוך המדעי-טכנולוגי, הכרה, הכרזה ופעולה שאחריה, להקים מועצה לאומית לחינוך מדעי. יש דיבור להקים מועצת חינוך ואם כזאת תקום אז שמועצת החינוך המדעי תהיה חלק ממנה. עד כאן. תודה רבה. אנא קחו את העניין הזה ברצינות.

תודה רבה לך. פרופ' לביא, המלצות כל כך חשובות, איך הן מגיעות לממשלה? אני לא מדבר על הממשלה הזו, אני מדבר על העשור האחרון, כתפיסה. איך זה מגיע לממשלה, לשרים, ואיך הם מטפלים?

הקדמת אותי, רציתי לבקש מפרופ' היימן לדווח על הפגישה שהייתה להם עם מנכ"ל משרד החינוך. אריאל, האם תוכל לדווח בקצרה על הפגישה עם מנכ"ל משרד החינוך?

אנחנו נפגשנו עם מנכ"ל משרד החינוך לפני כשבועיים. מנכ"ל משרד החינוך – שהוא אדם רציני, יסודי, אבל איננו מכיר היטב את המערכת – הקשיב, התרשם. אני יכול לומר שלא כל הדברים היו לגביו חדשים אבל חלק מהדברים ועוצמתם הותירו עליו את הרושם המתאים. הוא ביקש ממני להיפגש אתו באופן אישי ואני אפגש אתו בסוף החודש.

לא רק שאנחנו מביאים בפניו את ההמלצות, אנחנו גם מוכנים לעזור למערכת החינוך ולמשרד החינוך ככל שאנחנו יכולים, אבל נדמה לי שהכרזה על מצב חירום בחינוך המדעי במדינת ישראל איננה רק החלטה של מנכ"ל משרד החינוך, זה צריך להגיע לראש הממשלה, זה צריך להיקבע גבוה מאוד בסדרי עדיפויות במדינת ישראל, כי המצב הנוכחי ידרדר אותנו. לצערי הרב, הדימוי שאני נותן לזה הוא מחלת סרטן. היום בבוקר אנחנו קמים ואנחנו מרגישים בסדר, אבל זה לאט-לאט, לאט-לאט לוקח אותנו ומדרדר אותנו, וכשנתעורר זה עלול להיות מאוחר מדי.

שני דברים: עצם העובדה שאתה מדבר על מצב חירום זה אומר כמה המצב מבחינתנו קריטי, צריך לפנות לראש הממשלה ולכל מי שצריך. יחד עם זאת, בשביל תפיסה כוללת, בעשור האחרון, איך השרים, איך ראשי הממשלה, התייחסו לדוחות שלכם?

הוועדה הזאת לא הייתה קיימת בממשלות קודמות. אמנם היו מועצות אבל נדמה לי, פרופ' לביא, כיושב-ראש המולמו"פ, זאת הפעם הראשונה שקמה במולמו"פ ועדה שעוסקת בחינוך. אני לא בטוח בכך, אין לי את ההיסטוריה הארגונית, אולי גורי זילכה יגיד, שיש לו הרבה יותר ניסיון, אבל את המסקנות האלה לא הבאנו לממשלות קודמות ולכן אני לא יכול להתייחס לכך.

הפרוצדורה שבה עובדת המולמו"פ על פי חוק – היא צריכה להמליץ לוועדת שרים לענייני מדע וחדשנות, ברגע שהיא מגיעה לוועדת שרים לענייני מדע כל החלטה שם הופכת להיות דה-פקטו החלטת ממשלה אם הממשלה לא מתנגדת לה. הישיבות לא היו כל כך תכופות בעשור האחרון. לאחרונה התחילו ישיבות בנושא הזה, הייתה לנו ישיבה לאחרונה בנושא של הפודטק. הדרך היחידה – אנחנו לא גוף ביצועי, אנחנו גוף ממליץ – לעשות את זה היא באמצעות משרד המדע והחדשנות. זאת הדרך.

כי חוק ההסדרים וכל הצעות המחליטים שלפני החוק – 50% שם מתייחס לטכנולוגיה, למדעים, ל-AI ועוד.

כל הנושא של הסייבר התחיל במולמו"פ בזמנו של איציק בן ישראל, שהיה יושב-הראש. זה גם אומר שברגע שמסתכלים על המולמו"פ כטריגר והוא יכול להוביל את ההחלטות שלו באמצעות משרד המדע, אז הנושא הזה עולה לדרגים הגבוהים ביותר.

צריך לחזור לרנסנס בעניין הזה.

מתי הייתה ועדת שרים לענייני מדע?

הייתה לפני שבועיים-שלושה, ממש לאחרונה.

היו כבר שתי ישיבות אבל דנו בנושא של תעדוף נושאים להשקעות במחקר ולא בנושא הזה. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהוקמה ועדה עם טובי האנשים במדינת ישראל שעוסקים בחינוך מדעי. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שבאמת הצליח להביא לוועדה הזאת את מיטב המוחות בתחום הזה ואני מאוד מקווה שההמלצות וגם האינפורמציה שהוועדה אספה יניעו מישהו לעשות משהו.

אפשר אולי לקיים ועדה משותפת של מדע וחינוך, אני יועצת משפטית גם של ועדת חינוך.

אני חושב שזה קריטי. תודה, אריאל. נעבור לוועדה הבאה. הוועדה הבאה עוסקת בנושא מצוינות במחקר מדעי בישראל, בראשה עומדת פרופ' מינה טייכר, שנמצאת כרגע בכינוס בגרמניה. מינה, בבקשה.

תודה רבה. השאלות לגבי נושא המצוינות המדעית ומצוינות המחקר במדינת ישראל עולות כל הזמן מכיוון שאנחנו יודעים שמחוץ למדינת ישראל איכות המדע בישראל היא אחד האמצעים הכי טובים בשביל למצב את ישראל בצורה חיובית. אסור לנו להפסיד את הכוח של המצוינות הזאת. זו נקודת מבט אחת. נקודת מבט שנייה – מכיוון שאנחנו יודעים שמדע מקדם פיתוח, מדע מקדם GDP, על כל דולר שאתה משקיע במדע אתה מקבל 10 דולר בחזרה בתפוקות כלכליות. לכן המצוינות שלנו חשובה מאוד.

מצד שני, אנחנו מדינה קטנה וכמדינה קטנה אנחנו לא יכולים להשקיע בציוד מדעי בהיקף שמדינות הענק משקיעות. אין לנו כמות, יש לנו איכות. לכן אנחנו צריכים לשמור על הנישות שלנו, אותם תחומים בתוך המדע שבהם אנחנו מובילים בעולם. התחומים שבהם אנחנו מובילים הם מדעי המחשב התיאורטיים, מדעי המוח התיאורטיים, מתמטיקה, חומרים מתקדמים, יש לנו כמה נישות שאותן אנחנו חייבים לשמור. זו נקודה אחת שוועדת המצוינות אומרת, לשמור על הנישות.

הדבר השני זה האיכות הרבה בתוך הנישות האלה. והדבר השלישי הוא שצריך לשמר את הידע בכל התחומים. לא ייתכן שאנחנו נוותר על מדעי הרוח ולא ייתכן שנוותר על מחקרים במדעי החברה, כי האחריות של האקדמיה היא גם לשמר את הידע שהאנושות הצליחה לקיים ואם האקדמיה לא תשמר את הידע אז אף אחד לא ישמר את הידע הזה.

עכשיו אנחנו רוצים לראות איפה הנישות האלה, איך אנחנו מקיימים איכות ומצוינות. הוועדה רשמה 23 קריטריונים שמחולקים ל-4 קטגוריות. הקטגוריה הראשונה זה התפוקה עצמה. זה מאמרים, זה פטנטים, זה התזכורות שלנו וכו'. הקטגוריה השנייה זה התהילה מהקהילה – כמה אנחנו מצליחים לקבל גראנטים ממקורות בין-לאומיים, כמה מדענים מישראל מוזמנים לתת הרצאות מובילות בכנסים גדולים, ההובלה של ישראלים ארגונים בין-לאומיים, שזה תמיד מאוד אתגרי ורק בגלל שאנחנו כל כך טובים אז ישראלים מצליחים להגיע למקום הזה.

קטגוריה שלישית זה מדע ותעשייה, איך אנחנו מצליחים למסחר פטנטים, להפוך ידע אקדמי למוצר בר מסחור, אבל זה לא רק מסחור בתעשייה, גם לטובת המשק ולטובת האזרחים, כי לא כל ידע מדעי הוא בר מסחור. לפעמים הוא בר מסחור אבל בלי פוטנציאל כלכלי, כמו איכות המים, איכות האוויר וכו'. הקטגוריה הרביעית היא לא קטגוריה שמעידה על מחקר אבל היא קטגוריה שיש לה קורלציה גדולה למחקר והיא כמות ההשקעות של הממשלה במדע ובטכנולוגיה. ישראל די מובילה – הייתה פעם מקום ראשון, היום היא לא מקום ראשון אבל היא די מובילה – באחוז מהתמ"ג שהולך למדע, אבל רוב האחוז הזה מגיע מהחברות הבין-לאומיות שמשקיעות בישראל ולא מהשקעות מדינה במדע בסיסי, וזה דבר מרכזי בכדי שנוכל לשמור על האיכות שלנו.

זו ועדה אחת שאנחנו עושים ושלחנו למכרז לאסוף בהשוואה בין-לאומית ובהשוואה של 10 שנים, כשתהיינה התוצאות האלה, כשהדאטה הזה יהיה קיים, כמות האינפורמציה והמסקנות שאפשר להוציא מזה תהיה אין סופית וגם ההמלצות. ועדה שנייה זו ועדה לקשרי מו"פ בין-לאומיים. למה הוועדה הזאת היא כל כך חשובה ומקבלת במסגרת המצוינות ועדה בפני עצמה? מכיוון שזה הפנים שלנו.

דבר שני, מכיוון שאנחנו מדינה מאוד מצוינת במדע הרבה מאוד מדינות בעולם רוצות לקשור אתנו קשרי מדע. זה כמובן טוב מבחינת דיפלומטית אבל זה גם חשוב מבחינה מדעית, כי אנחנו יודעים שהיום, כשהמדע הוא אינטרדיסיפלינרי, מולטידיסיפלינרי, אי אפשר עכשיו לעשות שום דבר לבד. אתה צריך שיתוף פעולה, גם מדען למדען אבל גם מדינה למדינה. מכיוון שכל המדינות רוצות לקיים אתנו קשרים דו-לאומיים ולנו יש תקציב מועט, עשינו – לא במסגרת הוועדה הזאת, העבודה הזאת בראשותי במולמו"פ הקודם – מחקר גדול בשביל למצוא את הקריטריונים ולמיין את המדינות שכדאי לנו לעשות איתן שיתופי הפעולה.

קבוצה אחת אלה מדינות ענק, כמו ארצות הברית, סין וכו', על זה בכלל אין ספק. מדינות שניות זה המדינות הבינוניות, כמו צרפת, גרמניה, איטליה וכו', שאנחנו רוצים לעשות אתן קשרים. והסוג השלישי אלה המדינות הקטנות, בגודל שלנו, שוויץ, דנמרק והרבה מאוד מדינות קטנות במזרח אירופה, באמריקה הלטינית וכו', מיינו את המדינות האלה ויש בזה מסמך מדיני, פוליטי במידה מסוימת. לא התייחסנו לכל המדינות.

תנאי הסף להיכנס לדירוג שלנו היה מדינה שמפרסמת לפחות רבע אחוז מכמות המאמרים בעולם. רבע אחוז נראה מעט מאוד מכיוון שיש מדינות שמפרסמות 10%, כמו ארצות הברית וכו' – אפילו ישראל בזמנו, למרות שאנחנו רק פרומיל מאוכלוסיית העולם, זאת אומרת שהתפוקה המדעית שלנו מאוד גבוהה – אבל לא היו הרבה מדינות שנכנסו לתוך הקריטריונים האלה. יש רשימה בשקף שאתם רואים, הקטגוריה השלישית, דירוג יתר המדיניות.

יש הרבה מאוד עבודה בזה. בזמנו, כשהייתי מדענית ראשית, היו פונים אלי מכל מיני מדינות בעולם. היה אפילו מצב שהייתי לובשת כובע ומשקפי שמש כאילו מי יודע מה, כי כל מיני שגרירים של כל מיני מדינות קטנות רצו לעשות אתנו שיתופי פעולה ולמחלקה לקשרי מדע בין-לאומיים במשרד המדע והטכנולוגיה לא היה תקציב אינסופי. בקיצור, הקריאה העיקרית היא שהמדענים צריכים לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות אבל המדינה, כדי לשמור על המיצוב שלה ולשמור על המעמד הבין-לאומי שלה, צריכה להשקיע גם במדע בסיסי וגם בקשרי מדע בין-לאומיים. תודה רבה.

תודה רבה לפרופ' טייכר. אני מניח שבשנה הבאה נדווח גם על המלצות בתחום הזה. האינפורמציה כרגע נאספת.

אני רוצה לברך את השתתפותה של חברת הכנסת ד"ר מטי הרכבי צרפתי.

הוועדה הבאה היא הוועדה למחקר ופיתוח סביבתי בעידן של שינויים גלובליים, פרופ' תמר דיין. אני גם מקדם בברכה את המדענית הראשית של משרד הסביבה, פרופ' נגה קרונפלד. בבקשה, תמר.

תודה רבה, המדענית הראשית, שגם חברה בוועדה וגם המל"ג חברים בוועדה, כך שאנחנו משתדלים שזרימת המידע תהיה מיטבית לשני הכיוונים. אני רוצה להתחיל באמירה כללית והיא שאין ספק שאנחנו בעידן של שינויים גלובליים ואין ספק שהאתגר של התמודדות עם אתגרי הסביבה היום זה האתגר הכי גדול שניצב בפני האנושות, ובמדינה מאוד קטנה וצפופה, עם אתוס פיתוח חזק, עם קצב גידול אוכלוסייה גבוה וספר מדברי, האתגרים שלפנינו עצומים ואנחנו חייבים להתמודד איתם באופן מבוסס מדע, כי להחלטות לא נכונות יש השלכות מאוד כבדות ואנחנו צריכים במקרה הזה לייצר את הידע. הידע הוא מקומי בראש ובראשונה, מעבר למה שאנחנו שואבים מבחוץ, ולכן הדבר הראשון שניסינו להתמודד אתו היה איך אנחנו מתמרצים מדענים ישראלים קיימים במערכת להתמודד עם אתגרי הסביבה.

צריך להביא בחשבון שנושא הסביבה הוא מאוד רחב ומולטידיסיפלינרי כי חלק מההתמודדות היא טכנולוגית. אנחנו דווקא מרגישים התעוררות משמעותית בישראל בכיוון הזה בשנים האחרונות. חלק מההתמודדות היא כלכלית, חברתית, בריאותית וחקלאית וחלק עוסק בנושא של ניהול משאבי טבע וצריך לגשת לכל הנושא הזה באופן מולטידיסיפלינרי.

יש דברים שהם המלצות פשוטות יחסית שאנחנו מקווים שיאומצו, למשל הכרה במענקי מדענים ראשיים רלוונטיים כמענקים תחרותיים, מה שעושה שינוי מאוד גדול באוניברסיטאות, מקל על קידום הנושאים הללו ויכול לתת תמריץ מאוד משמעותי. נושא נוסף שעלה זו השאלה איך אנחנו לוקחים את הידע הזה ודואגים שהוא יגיע גם לציבור הרחב, גם לקובעי מדיניות. יש לזה מודלים בעולם, הזכיר את זה פרופ' בנטוב.

אנחנו התייעצנו עם הקרן הלאומית למדע בארצות הברית למשל, הוצע לשים איזשהו אחוז מהתקציב על הדבר הזה. אנחנו צריכים לרתום מדענים מקומיים לשאול שאלות מקומיות כאשר חלק גדול מהמצוינות וממדדי המצוינות המדעית מתבטאים בפרסומים על נושאים גלובליים, אז צריך להיות מסוגלים לאזן בין השניים. ההמלצות שלנו: ביקשנו לתת תמריצים גם למחקר מולטי-דיסיפלינרי, כי הרבה מבעיות הסביבה דורשות התבוננות מולטי-דיסיפלינרית, וגם כי חיזוק הקשר בין מכוני המחקר לבין ההשכלה גבוהה יכול בהרבה מהדברים לקדם את המחקר בתחום הזה.

שאלה שעלתה בנושא האחריות על ייצור הידע – בארץ יש, וגם יוצגו בוועדה, שני מכוני מחקר: מכון גיאולוגי ומכון וולקני, חברה – ועומד המנכ"ל שלה אתנו – לחקר ימים ואגמים, יש תשתית מרכזית, שהיא מוזיאון הטבע, שדווקא לא נדונה כדי להימנע מניגוד עניינים – היא מי אחראי במדינת ישראל למחקר הסביבה. יש מדינות שיש להן מכוני מחקר לאומיים בתחום הזה והשאלה היא מה נכון למדינת ישראל לעשות, כשאנחנו מבקשים לבחון שתי חלופות: אחת, להעניק מעמד סטטוטורי כלשהו למשרד להגנת הסביבה וגופי המחקר האלה – שזה אתגר פוליטי אבל הוא האתגר היותר פשוט להתמודדות – ולהבטיח שהמשרד מקבל מענה לשאלות שהוא צריך לניהול משאבי הטבע והסביבה של ישראל. האופציה השנייה, והיותר רחוקה וקשה כמובן, היא להקים מכון מחקר בתחום הסביבה בישראל. אנחנו לא מורידים אותה מהשולחן, אלה האופציות שנבחנות.

קביעת קדימויות במחקר – יש לנו עבודה של מוסד נאמן שעכשיו באמצע הדרך, יש לנו עוד עבודה שאנחנו מזמינים היום לגבי מיפוי תחום הסביבה בצורה רגישה יותר ברחבי ישראל. לגבי מחקר המגוון הביולוגי – היה דוח מוכן שיכולנו להראות שלמרות שבכל העולם התחום הזה בפריחה אדירה ישראל בסטגנציה כבר לפחות 15 שנה ומעלה. בין השאר עלה שבעוד שהמו"פ הטכנולוגי הולך ומתחזק צריך לצדו להקפיד על פיתוח מחקר מדעי שמאפשר קבלת החלטות ורגולציה מבוססי מדע בתחום הסביבה. אנחנו עדיין בשלב המיפוי. אלה הדברים שכרגע על השולחן מבחינתנו בעבודת הוועדה. תודה רבה.

תודה רבה לתמר. אני אסיים בדיווח על שתי ועדות בקצרה. הוועדה לבחינת תהליכי השקעה בתשתיות מחקר ופיתוח, בראשה עמד פרופ' ישעיהו טלמון מהטכניון, שנמצא כרגע בחוף המערבי בארצות הברית. הנושאים שבהם היא עסקה: דוח מבקר המדינה על תשתיות לאומיות, התמיכה של הקרן הלאומית למדע, תמיכת ות"ת בתשתיות ונושאים הקשורים בהשקעה בסדרי גודל של מאות אלפי דולרים בתשתיות שאמורות לשרת את כל הקהילה המדעית. הנושא גם היה על שולחנה של האקדמיה הלאומית למדעים.

הבעיות העיקריות שזוהו בהקמת תשתיות מחקר ופיתוח, בנוסף להשקעה הראשונית בתשתית, גיוס כוח אדם להפעיל את המעבדות, איך מפעילים את אותו כוח אדם לטווח ארוך. היום רוב המימון הוא לטווח מאד קצר ולאחר מכן ישנו מחסור במשאבים. ישנן תשתיות שמוקמות ללא בנייה מערכתית מספקת וישנו גם תת ניצול של מרכזי תשתית קיימים. השקיעו כסף רב והמרכזים אינם בניצול מלא.

הנושא של מעבדות לאומיות נבחן גם ע"י האקדמיה הלאומית למדעים כבר ב-2013, ב-2016, ולאחר מכן פרופ' רשף טנא, בדוח שלו, המליץ בשנת 2019 וגם בשנת 2020, כך שהנושא הזה הוא נושא עדיין על השולחן וישנן שאלות לא פתורות. הוועדה התעסקה בשני פרויקטים: פרויקט אחד זה המרכז לפוטוניקה והשני זה המאיץ, השרף. ועדת טנא המליצה להפוך אותם למעבדות לאומיות והוועדה דנה בכך.

המלצות הוועדה איך להקים ומתי להקים היא על פי ארבעה קריטריונים: כאשר יש חיוניות של המעבדה למחקר בישראל, כאשר אין פתרון חלופי נגיש בחו"ל, ישנה מחויבות לאומית להבטחת בסיס תקציבי לאורך כמה עשורים, וקיום מוכח של קהילת משתמשים גדולה מספיק שיש לה צורך בשירותי המעבדה. ישנם נושאים נוספים שהוועדה כרגע משלימה ואני מניח שההמלצות יובאו למליאה בהמשך ויגיעו לשולחן הזה בעוד שנה.

הוועדה האחרונה שהשלימה כבר את עבודתה וההמלצות הוגשו לממשלה הקודמת, אומצו על ידה וגם נדונו ע"י הממשלה הזאת זו הוועדה שאני עמדתי בראשה לגיבוש נושאים לתחומי עדיפות לאומית, הבחירה של הנושאים הללו. הוועדה כללה בשלב הראשון 17 חברים מארגונים שונים עם אינטרסים שונים. הוועדה שמעה 14 מצגות על נושאי מחקר בעלי חשיבות לאומית. לאחר מכן הוועדה דירגה את הנושאים הללו על פי 10 קריטריונים: האם יש אתגר לאומי ייחודי לישראל בתחום הזה, האם יש לישראל יתרון יחסי בתחום הזה, האם ישנו פוטנציאל לצמיחה כלכלית, האם יש צורך בתמיכה ממשלתית ומה ההיקף שלה, מה יהיו התוצאות ליישום מידי, האם תהיה תרומה לשיתוף פעולה בין האקדמיה לבין התעשייה והרשויות, האם יש בישראל את כוח האדם המקצועי הנחוץ לאותו תחום, האם התחום רחב מספיק והאם יש לתחום חשיבות מדעית והשלכות רוחביות.

לאחר הדירוג הוקמה תת ועדה. תת הוועדה כללה את מרבית חברי המליאה של המועצה והדירוג של הנושאים מופיע לפניכם: ביו קונברג'נס, פודטק – שזה נושא שנדון באופן מיוחד ע"י ועדת שרים למדע וטכנולוגיה בישיבה האחרונה שלה לפני כשבועיים וחצי – הים כמשאב לאומי, או מה שנקרא בלוטק, אנרגיות מתחדשות ואגירת אנרגיה, ותעשייה אזרחית בחלל. הוועדה גם המליצה שבכל אחד מהתחומים תוקם ועדת מומחים שתחליט לגבי ההשקעות ברזולוציה שונה מאשר הטייטל הכללי. המלצת הוועדה היא שהממשלה גם תמשיך לתמוך בטכנולוגיות ה-AI, נושא חם ורגיש, ונושא הקוואנטום. היו החלטות לגבי שני הנושאים האלה בעבר ואנחנו מאששים את ההחלטות.

אלה הוועדות של המולמו"פ. כעת ביקשו להצטרף לדיון שני חברי מליאה, אהרון אהרון ומר עמאד יונס. עימאד ,בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להתייחס לסוגיית ההשקעות הזרות והשפעתה על המו"פ בישראל בכלל ועל החברה הערבית בפרט. לפי הדוח, הושקע בישראל במו"פ אזרחי בשנת 21 כ-77 מיליארד ש"ח. השקעת המדינה היא פחות מ-10%.

פחות מ-6% – 5.6%.

לפי דעתי זה הפיל בחדר. להשקעות זרות יש הרבה יתרונות כמובן, אבל יש להן שתי תכונות שצריך לשים לב אליהן: הראשונה היא שהשקעות זרות הן אופורטוניסטיות. אם כדאי להשקיע בישראל אז משקיעים בישראל, אם לא אז משקיעים בהודו או במקום אחר. אם ישראל חזקה בסייבר אז משקיעים בישראל בסייבר. כסף זר לא ישקיע בישראל בתחומים שישראל היא חלשה ורוצה להתפתח בהם. לכן זה תפקיד המדינה לעשות זאת.

אתה חושב שההשקעה הזרה מגדילה את הפערים החברתיים כי הם מחזקים את החזק, כי הם רוצים להרוויח ממנו, ומשאירים את החלש אחורה?

בדיוק זו הנקודה השנייה, התכונה השנייה של ההשקעה הזרה. התכונה השנייה של ההשקעות הזרות היא שהכסף הוא פחדן, הוא פחדן ואוהב יציבות. אם כך, אם אני משליך את שתי התכונות של ההשקעות הזרות על החברה הערבית, אין שום סיבה בעולם, שום סיבה בעולם, שכסף זר יושקע בחברה הערבית. בחברה הערבית אין מסה קריטית של חוקרים ותעשייה חזקה, יש הצלחות בודדות של חוקרים, כמו עוסאם שיושב פה, וחברות בודדות.

כולנו גם יודעים על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. היא חוגגת ואין שום חברה זרה או כסף זר שיהיה מוכן להשקיע. יש השקעות בודדות פה ושם של חברות כמו מיקרוסופט, ברודקום ואחרים, השקעה במו"פ בחברה הערבית היא זניחה יחסית לסך כל 77 מיליארד השקלים המושקעים בישראל. לפי הנתונים האלה אין שום סיכוי לחברה הערבית לתת את חלקה בפיתוח הטכנולוגיה והחדשנות בישראל. אין שום סיכוי. לכן, אם אנחנו רוצים שהחברה הערבית תהיה שותפה למשיכת השקעות זרות ושותפה להגדלת היצוא, השקעת המדינה במחקר ופיתוח בחברה הערבית חייבת לגדול באופן משמעותי, הרבה יותר מאחוז הערבים בארץ. החברה הערבית הוכיחה שהשקעה בה היא כדאית. ראינו איך השקעת המדינה הצליחה בשינוי המגמה בנושא השכלה גבוהה ותעסוקה, בואו נעשה את זה גם במחקר ופיתוח. תודה.

עמאד, מנהל אלפא אומגה, ברוך הבא, מעריכים מאוד את מה שאתה ורים ביחד עשיתם, הרבה הערכה. יש לי כמה שאלות: השאלה הראשונה, אתה חבר המליאה אבל מטעם התעשייה, נכון?

כן.

כמה ערבים יש חוץ מעמאד?

אחד, עמאד.

חברים, אני חושב שהתפיסה של כולנו צריכה להיות שהחברה זה כמו מבנה הגוף. יש את העין, יש את הראש, יש את הלב, יש את הידיים, יש את האצבעות, אם אנחנו מחלישים חלק מהגוף זה מחליש את הגוף כולו.

היושב-ראש, היה לי מועמד נוסף, פרופ' חוסאם חאיק, אבל לשמחתי הוא מונה כדיקן לימודי הסמכה בטכניון ולא יכולתי לקחת אותו.

אז צריך מישהו אחר. חוסאם חבר טוב אבל צריך מישהו אחר כדי שיהיו כמה שיותר נציגים וזה יתרום לחברה כולה, זה יתרום למדע כולו במדינה. רציתי לשאול לגבי ההשקעה הממשלתית בקרב החברה הערבית, כמה היא? אתה יודע?

אני לא יודע.

תודה רבה לך, עמאד.

תודה, פרופ' לביא, על החומר, ההשקעה והדיון. כמובן שזו ועדה מכובדת, ועדת המדע, זה העתיד של כל מדינה מפותחת וגם של הלא מפותחות. ניתן לראות שאין הרבה חברי כנסת שמתעניינים במדע, כנראה שזה לא מעניין, לא מושך ואין בזה הרבה מבחינתם.

אני רוצה להתרכז בשני דברים. קודם כל, אני תמיד מסתכל על הרכב הוועדות. הייתי רוצה לראות גם חברים מתוך החברה הערבית בכל הוועדות. אני חושב ומאמין שגיוון זה סוד ההצלחה בכל ארגון, אם זה המולמו"פ, אם זה אוניברסיטאות, אם זה בתעשייה. גיוון חשוב לתעסוקה ויש לשלב את כל מגוון החברה בכלל המוסדות להשכלה גבוהה, בתעסוקה, זה רק יביא הצלחה.

דובר כאן גם על הנושא של חינוך למדע, שמעתי שבעתיד יהיה מחסור במורים למדע. אני רוצה להגיד לכם – אני לא יודע אם אתם מכירים את האינפורמציה הזאת – לפני נתוני מחוז צפון במשרד החינוך יש בין 10,000 ל-14,000 מורים מובטלים מהחברה הערבית. אז יש לכם כאן אוצר, אפשר לעשות הסבה למורים האלה למדעים. יש הרבה מורים – אני הייתי ראש מועצה, אני מכיר את הנתונים האלו אבל הם משתנים, יש בין 10,000 ל-14,000 מורים מובטלים שסיימו את לימודיהם בכל מיני מכללות, סמינרים, והם לא מוצאים עבודה. אני יודע גם על חלק קטן של מורים שנוסעים כמעט כל יום מהצפון לדרום בשביל ללמד. אז יש לכם אתגר לגבי מערכת החינוך, זה מקום שאפשר לנצל אותו ולעשות בו שילוב.

לגבי ההשקעה בחברה הערבית במו"פ, אני גם רוצה לראות יותר חוקרים, בהמשך למה שהתייחס עמאד. בסך הכול בחברה הערבית יש שני מו"פים, מו"פ הגליל ומו"פ בוואדי עארה. מושקעים מהממשלה 4 מיליון שקל – היינו בסיור בשבוע שעבר –במו"פ הגליל ומשהו דומה במו"פ השני. יש מחקרים, יש מחקרים ברמה גבוהה, היו אפילו כמה אקזיטים שם. יש מוחות בחברה הערבית שצריך להשקיע בהם ולתת להם את המקום ואת המרחב בשביל לבצע ולעשות את הדברים, לחקור ולהיות חוקרים מובילים במדינה. אז הייתי רוצה בעתיד – ואני אומר לגבי כל הדוחות – לשים דגש על נושא הגיוון גם בתעשייה וגם במדע כי זה נושא מאוד מאוד חשוב. תודה.

תודה רבה. אהרון, בבקשה.

תודה. אני הייתי רוצה לחדד את הנושא של תחושת החירום. אם אני מסתכל על ההצלחות הקודמות של ההייטק הן בעצם הבעיות של המחר. נסתכל על העלייה בהייטק: מ-2017, כשנכנסתי לרשות החדשנות ומדדנו את זה, היו כ-8.8% מועסקים בהייטק, היום זה 12%. העלייה הדרמטית הזאת היא טובה ורעה. היא טובה כי יש הרבה אנשים עם פריון גבוה, ההייטק הוא באמת קטר. ממה נובעת העלייה הזאת? אחד, מחברות שלמות, כלומר שהמו"פ בתוך החברה הוא חלק קטן מסך כל הפעילות של החברה ויש 80% של אנשים שלא עוסקים במו"פ. זאת אומרת שהם יכולים להיכנס להייטק, לעבוד בפריון גבוה אבל לא בהכרח בעלי תואר רלוונטי בתחום המדעים. המוביליות של אותן חברות היא מאוד גבוהה. כלומר, ה-80% יכולים להיות בכל מקום בעולם ואנחנו צריכים לחשוב על זה.

הדבר השני, הייתה שם הגדלה מאוד משמעותית של יוצאי המכללות והאוניברסיטאות – במקום 6,000 בשנה זה הפך להיות 7,500. זו עלייה מאוד דרמטית בפרק זמן קצר. זה אומר ירידה באיכות. כלומר, אין מקור נוסף לאנשים. הפירוש של זה הוא ירידה באיכות.

הדבר הנוסף, שהוא עוד יותר גרוע מבחינתי, הוא שכ-25% מסך כל הנכנסים להייטק לא נכנסים דרך האוניברסיטאות – או שהם נכנסים ישירות מהצבא, אם הייתה להם הפריבילגיה לעשות משהו דומה למה שהם עושים בשוק האזרחי, או שהם נכנסים דרך ההכשרות האלטרנטיביות, הייתי קורא לזה. יש הכשרות טובות אלטרנטיביות והם נכנסים דרכן. יש הרבה מאוד סטודנטים שלא מסיימים את לימודיהם, כלומר, התחילו שנה ראשונה, שנייה, התחילו לעבוד באיזשהו מקום, ראו שהתואר לא מוסיף להם ולכן הפסיקו את לימודיהם, ויש אוטודידקטים כי היום יש הרבה מאוד אפשרויות ללמוד לבד.

אני חושב שנשמת אפו של ההייטק הישראלי זה המחקר האקדמי. כלומר, זה מה שבעצם הבדיל אותנו מבין מדינות אחרות בעולם. כולם יודעים לעשות פחות או יותר את הסטארט-אפ ניישן שאנחנו עושים. מדברים על הרבה מאוד מסלולים שהם מסלולים יותר פרקטיים, אני דווקא רוצה שהמסלולים יהיו יותר אקדמיים. כלומר, המסלולים הפרקטיים הם טובים להכשרת מהנדסים, המהנדסים ייכנסו להייטק וההייטק ידאג לעצמו בצורה כזאת או אחרת תמיד. נראה לי שהקטנת האיכות או הירידה לפרקטיקה פוגעת בסוף במחקר האקדמי הבסיסי, שזו בעצם נשמת אפו של ההייטק הישראלי, מעבר לחברה כמובן. זה מה שרציתי להגיד כדי לעורר את הנושא של החירום בצורה יותר משמעותית.

אמרת שבגלל העלייה במספר הסטודנטים של המכללות תהיה ירידה ברמה.

והאוניברסיטאות, שתיהן ביחד.

למה?

כי כמות האנשים שכרגע מדברת על החינוך הטכנולוגי היא נשארת פחות או יותר קבועה, המעוניינים, ולכן, אם אתה מעלה אז אתה מוריד את הספים.

תודה. נשיא האקדמיה, פרופ' דוד הראל, בבקשה.

קודם כל, אני חותם על כל מילה שאמרת. יש לי שאלה קטנה לתמר מוועדת הסביבה ושאלה קצת יותר כללית אליך. שמתי לב שאמרת בסוף שלא סיימתם, שיש לכם עדיין עבודה, אבל לא הבנתי איך אפשר להמליץ לבנות מכון חדש לחקר הסביבה לפני שממליצים למשל לעבות ולמצוא תקנים לחוקרים – זה גם קצת מתקשר למה שאתה אמרת – באוניברסיטאות. אני מסכים אתך שסביבה זה אחד הנושאים החשובים ביותר.

התשובה היא פשוטה. כפי שאמרתי, זה הטווח הארוך, זו לא הקדימות שלנו וההמלצה. אנחנו כן חושבים שאת גופי המחקר הנוכחיים צריך לרתום והצענו בשתי דרכים: אחת, שמתמרצת את האוניברסיטאות.

את זה לא ראיתי בהמלצות שלך בשקף.

כן, בשקף הראשון יש. כל הדברים של להכיר וכו' זה דברים שמתמרצים אוניברסיטאות ומדענים. לגבי מכוני מחקר קיימים, אנחנו חושבים שצריך לרתום אותם יותר למענה לצורכי הסביבה. והאפשרות השלישית, ששמנו בכוונה בקטן, היא אם לא יהיה המענה הזה ולא יהיה המענה ההוא, אז צריך לחשוב על גוף מחקר לאומי בתחום הזה.

אני רק אומר שמבחינת סדר הדברים אני לא הייתי ממליץ על מכון חדש לפני שהייתי ממצה את כל האופציות.

אני מסכימה אתך לחלוטין. אין פה שאלה.

שאלה קצת יותר כללית. הדוח הזה הוא על 2022, בטח סיימתם לכתוב אותו בינואר השנה, או בדצמבר שנה שעברה, ואתם מגישים כל שנה דוח כזה. עכשיו אנחנו ביוני אז מן הסתם אתם כבר די יודעים. אני לא מבקש קדימון אבל אני שואל האם יש איזושהי תחושה שבדוח הבא יהיו איזשהן דרמות בעקבות השינוי המשטרי הקיים ותכנונים לצעדים אחרים, שאת חלקם אנחנו כבר רואים פוגעים במחקר, בפיתוח, בהייטק, בתרבות?

הנושא של מה שמתרחש סביבנו הובא בדיון עם שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה. המועצה והיועצים נפגשו אתו ושוחחנו על הנושא הזה. אני אוכל לומר שישנם שני נושאים כרגע על הפרק שאני מניח שנדון בהם במהלך השנה, אחד זה הנושא של open science, נושא שנמצא היום, גם בארצות הברית וגם באירופה, ממש בקדמת הבמה, והנושא של המשמעויות האתיות של AI, שזה נושא שגם הוא דורש התייחסות. למעט הוועדה לתעדוף נושאים למחקר, מרבית הוועדות נמצאות כרגע בשלב איסוף המידע ע"י סקרים או כתיבת ההמלצות. יכול להיות שתהיה שם דרמה.

שנינו השתתפנו בישיבה של הוועדה הזאת שהנושא שלה היה ההשפעה של מה שקורה בחוץ על הנושאים שלנו.

זה מתקשר למה שדיבר עליו עמאד, שאין מחויבות למדינות זרות כלפי ערכים בתוך מדינת ישראל. מה שמעניין אותן זה היציבות. זו המילה. יציבות זה כסף. לכן זה אכן משפיע, בוודאי.

הסיבה לשאלה שלי היא כי– אנחנו יושבים פה ומאוד מאוד נעים לראות את הדוחות, נעשתה עבודה נהדרת, אבל לך תדע אם בעוד חצי שנה הדוח לא יהיה מזעזע לחלוטין. אנחנו לא יודעים בוודאות אבל אנחנו, באקדמיה למדעים, מדברים ללא פחד על הדאגה שלנו מפני הבאות ואני רוצה לדעת אם אתה שותף לדאגה הזאת.

אני אישית שותף לדאגה וכל חברי המועצה שותפים לדאגה והבענו אותם בפני שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה. היו אפילו שני דיונים בנושא הזה, כך שהנושא עדיין על הרדאר.

רציתי לשאול את נציגי רשות החדשנות, שאני רואה שנמצאים פה, וגם את אנשי המולמו"פ ביחס לרעיון של מדיניות אנטי מחזורית של תקצוב. השנה תקציב הרשות התכווץ במקביל לאיזשהו מיתון כללי במשק, שאפשר להתווכח על הגורמים לו והאם הוא קשור לנסיבות ספציפיות של ישראל או גלובליות, אבל יש טענה, שעל פניו יש בה היגיון, שדווקא כשהשוק מתמתן לממשלה יש תפקיד יותר משמעותי בחיזוק תחומים ספציפיים, או באופן כללי בסיוע לחברות בשלבים התחלתיים להצליח לשרוד את המיתון הזה. אני חושב שהצד השני של זה הוא כמובן מוכנות לצמצום התקציב דווקא בשנים חזקות. השאלה אם לרשות יש עמדה בעניין הזה, האם למועצה יש עמדה והאם היא ניסתה להביא את העמדה הזו לידי ביטוי.

השאלה השנייה היא ביחס לתחום הבינה המלאכותית שנדון פה בוועדה בשבוע שעבר. התקצוב, לפי מה שעלה בדיון הקודם, היה על כמיליארד שקלים. השאלה האם לדעת המועצה התקצוב הזה הוא נאות ומספק או שיש צורך להקצות משאבים יותר משמעותיים. כמובן, ברור שתמיד הסל הוא מוגבל וצריך לתעדף אותו. השאלה השלישית קונקרטית ביחס לנושא של "ססמי", המאיץ בירדן, שזה נושא שכבר עלה גם בוועדה, האם למועצה יש עמדה? האם העמדה הזאת נשמעה בממשלה? מה קורה עם זה?

העניין של "ססמי" הולך לפתרון, ממש הולך לפתרון.

המועצה לא דנה בנושאים מהסוג הזה ברזולוציה שאני ואתה היינו רוצים. הבעתי את עמדתי האישית בפני השר לגבי הקיצוץ ברשות לחדשנות, שאני חושב שזה דבר קשה מאוד עבור הרשות דווקא בזמן הזה, אבל המועצה לא דנה בנושא הזה, זה דברים שקרו רק לאחרונה. הנושא של "ססמי" – האקדמיה עוסקת בזה ושמעת את פרופ' הראל. לגבי השאלה הנוספת על תקצוב אנטי מחזורי, יענה אביב. בבקשה.

תודה רבה. אני אביב, סמנכ"ל תשתיות טכנולוגיות ברשות החדשנות, בין השאר ממונה על תחומי מחקר יישומי באקדמיה, בתעשייה ותשתיות מחקר. בסופו של דבר אנחנו בכלכלת חסר והרשות כל הזמן מנתבת את החוסרים הספציפיים שאנחנו צריכים לתת להם מענה. בשנים קשות, כמו שאמרת, רועי, אנחנו צריכים יותר לתמוך בחברות בשביל לבדוק ש-Deal flow שלהם יאפשר להם לשרוד, בשביל שהדאטה הזה לא יאבד, כי בסופו של דבר אם לחברה אין את ה-runway המתאים בשביל להמשיך לשרוד בשנים שאחרי זה, יכול להיות שכל ההשקעה שעשינו בה עד היום תלך לפח.

בשנים יותר טובות אנחנו צריכים להסתכל על דברים יותר ארוכי טווח דווקא ולנסות לבנות תשתיות מחקר ופיתוח בשביל ליצור את התשתית לעתיד. חלק מהנושאים הם באמת אסטרטגיים, צריך אבל לעשות פה איזושהי הפרדה כאשר מדברים על האקדמיה. האקדמיה עוסקת בעיקר במחקר בסיסי והיחידה שעוסקת בתחום הזה ולכן חשוב שהיא תמשיך לעסוק בזה. לעומת זאת, רשות החדשנות מסתכלת יותר על המחקר היישומי המתקדם יותר שניזון מאותו ידע שמגיע מהאקדמיה.

אני כן רוצה להעיר שבמקומות מסוימים הדברים הולכים ומתערבבים. אם פעם היה הבדל בין מחקר דואלי למחקר אזרחי היום כבר כולם יודעים שזאת אותה טכנולוגיה וגם היום האקדמיה יותר ויותר נכנסת לתחומים היישומים ויותר ויותר נכנסת גם להפעלה של הפרופסורים בתור יזמים והכל. כל הערבוב הזה דורשת שיתוף פעולה הרבה יותר מסיבי ממה שיש היום.

לבוא ולהגיד באותה נשימה שבמקומות מסוימים כאשר יש המלצה על תשתיות מחקר ופיתוח, למקם אותה רק ברמות של תשתיות לאומיות או תשתיות באקדמיה, זה יוצר איזושהי בעיה בראייה רחוקת טווח בגלל שכשאנחנו נכנסים לאותה כלכלת חסר של שנים עגומות אנחנו נשארים רק עם הכסף שמתחזק את הקיים, ואז תשתיות לאומיות שלא נשענות על כסף פרטי ועל מעורבות יותר גבוהה של התעשייה, יותר ויותר בעייתיות.

אני אתן את הדוגמאות שעמיתי פרופ' לביא דיבר, על אותן שתי תשתיות שנזכרו, מרכז הפוטוניקה והמאיץ. בסופו של דבר, אם אנחנו נמשיך להקים תשתיות מחקר ופיתוח רק במקומות שמוגבלים לאנשי ממשלה, מוגבלים לאקדמיה והמגזר הפרטי לא מפעיל אותן, אנחנו לא נתאים את הצרכים של אותן תשתיות לביקושים האמיתיים הקיימים ונמשיך להיות תלויים ולממן אותם, ובסופו של דבר נגיע למצב שאנחנו רק מתחזקים את הקיים ולא גמישים מספיק לפרוץ לדברים חדשים.

חברת הכנסת מטי הרכבי צרפתי, בבקשה.

קודם כל, אני חושבת שכולם אמרו כאן דברים נכונים. בסוף מדובר על תמהיל בין ההתערבות הממשלתית או הלאומית לבין העסקית. אני לא בטוחה שהתמהיל הנוכחי הוא זה שייתן את האיזון הנכון, גם צופה פני עתיד, גם מתחזק את הקיים. אני חושבת שהאקדמיה כן צריכה להיות יותר יישומית. יש גם איזשהו שקט באובייקטיביות, קל יותר אולי לנתב כספים לאומיים לטובת מוסדות שאנחנו יודעים לפקח עליהם או יותר סומכים על – אני לא אגיד מקצועיות אבל על ההתנהלות, גם ברמת השקיפות. זה האתגר. האתגר זה האיזון. דיברו פה על חינוך, לצערי אני פחות אופטימית. אמרו כן מה קורה ברוח התקופה, אני לא מאוד אופטימית שברוח התקופה של ישראל 2040 - - -

תלוי בגוטליב.

נכון. אז אומרים על זה בעזרת-השם, אתה יודע. אני כן חושבת שהמדינה צריכה להחליט אם היא משקיעה יותר במו"פ כמדינה שרוצה לעשות שיתופי פעולה במגרש של הגדולים. אני לא בטוחה שהתמהיל הנוכחי – וזה בסוף הכול איזונים – הוא הנכון לנו בטווח הארוך, במיוחד בתקופה הזו, שמצב שיתופי הפעולה וההתבססות על עסקים בין-לאומיים ומדינות לא מספיק יציב, כך שקל וחומר שאנחנו צריכים כמדינה להבטיח שלא נישאר מאחור, שזו למעשה הדאגה.

תודה רבה לך. עו"ד נירה, בבקשה.

בהמשך למה שאמר מר אהרון אהרון שההייטק ידאג לעצמו אבל המדינה צריכה לדאוג למחקר בסיסי, זה מאוד לא התבטא, או ההפך התבטא, למשל בתקציב ההשכלה הגבוהה השנה. ות"ת יחד עם האוצר, באופן מאוד ברור, העדיפו תקצוב וסבסוד לסטודנטים שהולכים לתארים פרקטיים. זה היה מאוד בולט ואני חושבת שגם האוצר התגאה בזה, אז אולי ההבנה צריכה להיות שם. אני הרבה שנים בכנסת, זה כל הזמן כך. תמיד המחקר הבסיסי נסוג מפני הפרקטיקה של הייטק, אבל זה בהחלט מחמיר.

טווח קצר מול טווח ארוך.

נכון. אני הייתי בנציב הדורות הבאים בעבר אז זה בהחלט משהו שהיה חלק מהעבודה.

גדי אריאלי, מנכ"ל משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, בבקשה.

צהריים טובים, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איימן עודה, לך ולכל הצוות, כל הכבוד, יישר כוח. אני באופן אישי מרגיש ממש התרוממות רוח מכל העבודה שנעשתה פה. פרופ' פרץ לביא ופרופ' אבי דומב שלקחו חלק וכל מי שלקח חלק בעבודה הזאת, נעשתה פה עבודה נהדרת, הלוואי ובעזרת-השם נצליח לממש חלק גדול ממנה. יש לי איזה סטארט-אפ, אולי נגייס אותם שיבואו איתי לישיבות באגף התקציבים, אז נעשה את זה יותר במהירות.

שר החדשנות והמדע אופיר אקוניס יצא הבוקר לביקור רשמי במרוקו. הוא ביקש למסור לך באופן אישי את תודתו על העבודה של הוועדה והוא שמח לברך גם את פרופ' פרץ לביא על העבודה. אנחנו, בוועדת השרים למדע, נמשיך לשתף פעולה, אני באופן אישי, גם עם אבי דומב וגם עם המדענים של המשרדים האחרים. אנחנו משתפים פעולה בכל תחום ודלתי תמיד פתוחה ותמיד בנפש חפצה. אני עובד בצמוד עם כל המדענים ואני חושב שלאט-לאט נתחיל לראות איך שדברים חוזרים. אני שמח גם שיש כאן אנשים, כמו אהרון אהרון ואביב, עם הרבה ניסיון שיכולים לתרום לדיון הציבורי, זה יעשה רק טוב למערכת הזו.

אנחנו גם משתדלים לפתוח את הנושא – אפרופו נושאים שעלו פה – בחברה הערבית. אנחנו משתדלים יותר ויותר להשקיע שם. גם בשפרעם, גם בחורה וברהט אנחנו מתכוונים להשקיע יותר כספים ופתיחת מו"פים נוספים. אני מקווה שבעזרת כל הנושאים שעלו פה, אם נצליח להיכנס לאיזושהי דרך ולבנות אבני דרך, נגיע גם לתוצאות בסוף. תודה על ההזדמנות.

תודה רבה לך, גדי. חברים, מכיוון שזו ישיבה שכולם באותו כיוון, אשמח מאוד שתוסיפו להמלצות. אני אקרא את ההמלצות, מי שיש לו הערות או תוספות להמלצות, אני אשמח. אתם יודעים שהמבחן של הוועדה הזו הוא במעקב אחרי היישום, בפגישות עם השרים, עם ראש הממשלה, בהעלאת הנושאים למקומות שעשויים להביא טוב לכולנו.

אחד, ועדת המדע שמעה בעניין רב על פעילות המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. שניים, הוועדה רואה חשיבות בפעילות המועצה ומודה לכל הנוטלים חלק בפעילותה, שעוסקים בנושא לטובת הציבור, רובם בהתנדבות. שלוש, הוועדה קוראת לממשלה ולוועדת השרים למדע וטכנולוגיה לקיים דיונים מעמיקים וענייניים בהמלצות המועצה. ארבע, הוועדה רואה חשיבות בחיזוק המו"פ בישראל בכלל ובתחומים לטובת תועלת הציבור ובחיזוק המו"פ הממשלתי, ששיעורי המימון שלו כאמור נמוכים יחסית למדינות אחרות בפרט וקוראת לממשלה לבחון כיצד לפעול לשם קידום מטרות אלה.

חמש, הוועדה רואה חשיבות רבה בהשקעה במחקר ופיתוח בחברה הערבית בפרט. הוועדה קוראת לוועדת השרים למדע וטכנולוגיה להתייחס לסוגיית פיתוח המדע והטכנולוגיה בחברה הערבית ולהכין תוכנית ביצוע בשיתוף עם המולמו"פ לקידום המחקר והפיתוח בחברה הערבית. שש, הוועדה ממליצה למשרדי הממשלה, ובייחוד לראש הממשלה, שר המדע ושר החינוך, להכריז על מצב חירום במצב החינוך המדעי במדינת ישראל ולנקוט בצעדים מהותיים לטיפול בבעיה זו לפי המלצות הוועדה לחינוך מדעי במועצה הלאומית למחקר ופיתוח. אלה הן ההמלצות שאני מציע. אם יש מישהו שרוצה להוסיף נשמח לשמוע. אוקיי, אז תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.