פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



52
הוועדה לביטחון לאומי
07/05/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, ט"ז באייר התשפ"ג (07 במאי 2023), שעה 9:30

סיור הוועדה לביטחון לאומי במזרח ירושלים

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
עמית הלוי
משה סעדה

אסף יזדי - מנכ"ל משרד ירושלים ומסורת ישראל

לירון יפלח - סמנכ"לית, משרד ירושלים ומסורת ישראל

אליאור דהן - מנהל תחום עיצוב מדיניות שבס, המשרד לביטחון לאומי

שרית נשיא - מנהלת תחום פרויקטים ויוזמות, המשרד לביטחון לאומי

דורי דוריאן - נציג האגף למדיניות פנים, מל"ל, משרד ראש הממשלה

אדוה מושקוביץ - מנהלת מחוז ירושלים, הרשות לביטחון קהילתי

רונן יוספי - קצין אג"מ עוטף ירושלים, המשרד לביטחון לאומי

סמי מרציאנו - ממפקד מרחב קדם, משטרת ישראל

אמיר בן קיקי - ק' אג"מ, משטרת ישראל

דביר תמים - מת"ח שלם, משטרת ישראל

ערן דילון - מפקד תחנת שפט, משטרת ישראל

ביסאן אבו רוקון - מש"ק בתחנת שלם, משטרת ישראל

נורית יכימוביץ-כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ג'רי אלמו-קפיטל - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אוריאנה אלמסי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

משה ליאון - ראש עיריית ירושלים

אריה קינג - סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

אורי יקיר - יועץ ראש העיר לענייני מזרח ירושלים, עיריית ירושלים

נדרה ג'אבר - מנהלת המנהל הקהילתי במחנה שועפט וכפר עקב

מאיר ליוש - תושב העיר לוד, ערים מעורבות

יקותיאל צפרי - דובר הוועדה

איתמר אדלשטיין

לאה גופר
נעם שאוליאן

סמדר לביא, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור הוועדה לביטחון לאומי במזרח ירושלים

בוקר טוב לכולם. ירושלים, אני מניח שאני לא צריך לספר לכם, היא עיר שמשפיעה על כל מה שקורה במדינת ישראל ובחלק מהמקרים על מה שקורה במזרח התיכון. מזרח ירושלים בתוך כל הקומפלקס הזה שנקרא ירושלים הוא חלק משפיע מאוד, על ההתנהלות שלנו, על הדרך שבה אנחנו מגנים על עצמנו, מפעילים ביטחון, נוגע כמעט לכל זרועות הביטחון. חלק מהנושאים של ירושלים ומזרח ירושלים מעסיקים גם את הוועדה לביטחון לאומי שאנחנו חברים בה, חלק מהאנשים שנמצאים כאן.

כשהוצע לי לעשות את הביקור הזה קפצתי על המציאה כי חשבתי שזה משהו שיכול לעזור לנו בהמשך להבין טוב יותר את המציאות ולהמליץ המלצות יותר טובות למשרדי הממשלה השונים. אז בואו ננצל את היום המושקע הזה, ותודה רבה מראש ללאה שארגנה את היום הזה, כדי ללמוד, כדי להעשיר את עצמנו. תשאלו את מי שמלווה אותנו את כל השאלות והקלות והקשות כדי שבאמת נצא יותר משכילים מהיום הזה. אז שיהיה לנו יום פורה.

הנחיה אחרונה, נא לשמוע להנחיות של הבחור הנהדר הזה שאחראי על הביטחון של כולנו. אריאל, בבקשה.

כמו שאמרנו, אני אריאל, אני מאבטח מכוח עוז, אני המאבטח הצמוד שלכם להיום. מה שחשוב לנו מבחינת אבטחה, אתם יודעים שאנחנו מגיעים למקומות שיכולים להיות בסיכון ואנחנו מגיעים באוטובוס ממוגן. חשוב לי לדעת אם יש פה מישהו חמוש. אף אחד. חשוב לדעת שבמקרה שיש חירום או משהו כזה אנחנו מגיעים ישר לאוטובוס. להישמע לכוחות האבטחה, יהיה לנו גם כוח משטרה איתנו. התגים שקיבלתם, אנחנו מבקשים שזה יהיה עליכם כל הזמן, כי ככה אנחנו יכולים לזהות אתכם במקרה חירום. זהו, תודה רבה.

(הצגת נוכחים).

ברוכים הבאים לכולם קודם כל. אני אומר את זה באמת, אנחנו מתרגשים ושמחים שאתם הגעתם לכאן כי אחרי הדיון בוועדה אחד הדברים שלפחות בעיניי אני מרגיש שלא כל מי שמקבל החלטות לגבי מזרח ירושלים באמת יודע מה זה מזרח ירושלים. זאת אולי הסיבה האמיתית שאנחנו ביקשנו את הסיור הזה. בוא נשים את זה רגע על השולחן, העיר ירושלים באמת מאוחדת ומה אנחנו באמת צריכים לעשות כדי שהיא תהיה מאוחדת, כי יש לזה משמעות, אנחנו אומרים שכולם ילדינו, אז כולם ילדינו, אז כולם צריכים לקבל את מה שכל אזרח צריך לקבל. זו המדיניות היום של העירייה.

אנחנו נתחיל אולי קצת בדברים מאוד פסימיים, אבל אני חושב שאנחנו נראה גם דברים אופטימיים ונסכם את הסיור בפגישה אצל ראש העיר שגם ישים בצורה יותר מסודרת את ההתארגנות פה במזרח ירושלים.

בחרנו במקום שמראה את הבעיה הכי גדולה שיש היום, לא רוצה להגיד אפילו לעירייה, במדינת ישראל בכל מה שקשור לירושלים. מאז 2006, כשהגדר הוקמה, למעשה כ-150,000 תושבים, שיש להם תעודת זהות כחולה, שהם יכולים להצביע בבחירות לעיריית ירושלים, לא לכנסת, אבל שאנחנו כעירייה מחויבים על פי חוק לתת להם את כל השירותים, הם עובדים בירושלים, הם עובדים בישראל. אני אגיד לכם גם סוד, אם הם לא יעבדו אז אנחנו לא נוכל להתקיים כעיר כי כל התעסוקה, כל העסקים בירושלים מבוססים על האוכלוסייה הזאת שהיא עובדת בכמויות. בתי ספר שלא תמיד יש, ותחשבו רגע מה המשמעות של עשרות אלפי ילדים שמדי יום צריכים לעבור את המחסומים האלה כדי להגיע לבתי ספר. וכמו שאתם רואים, כל הבנייה פה היא בלתי חוקית. תסתכלו על המבנים האלו רגע.

גם רבי הקומות?

על רבי הקומות אני מדבר. מה שאתם רואים פה זה שטח שהוא יותר פלסטיני, מחנה הפליטים קלנדייה, הוא עוד יחסית במצב שלא תחת שליטתנו, לא תחת אחריותנו, זה תחת איו"ש, אבל אתם רואים פה קטסטרופה. למה קטסטרופה?

איך נתנו לקטסטרופה לקרות? זה לא קורה לבד, בניין לא נבנה ביום אחד. איפה הייתם ומה עשיתם?

אז עכשיו אנחנו ניגע.

בארץ בן אדם שם קרוון, פותח חדר ומקבל כתב אישום, וכך ראוי. אני רק מחדד את השאלות כדי לשמוע.

אני אענה לך, הוואקום הכי קשה שיש היום במדינת ישראל זה בשכונות הירושלמיות חוץ גדר, זה ואקום הרבה הרבה יותר עמוק מאזורים ביהודה ושומרון שבהם המינהל האזרחי נניח מפקח ויכול להגיע לשם. השכונות חוץ גדר, האתגר הוא מטורף ואני חושב שכרגע אין לאף אחד את האפשרות לתת לזה מענה. זאת הסיבה שקרה פה מה שקרה, כבר אתה מבין שזה למעלה מ-20 שנה האירוע הזה.

אני אענה לך גם עוד יותר, אתם מהוועדה לביטחון לאומי, אין פה שום כיבוי אש, במקרה של שריפה, תיכף נדרה תספר, אז יש פה הרוגים, כי אין סיכוי להציל אנשים.

אבל כל זאת למה? למה המשטרה לא נכנסת? למה אין שם תחנת משטרה? יש שם תחנת משטרה מאחורי הגדר?

האזור פה מבחינת השליטה הביטחונית זה דווקא של הצבא, זה גם איזה סוג של עיוות. לצורך העניין, אם אנחנו רוצים להיכנס עכשיו לתאם עם הצבא מה הסיכוי שהצבא באמת מעניין אותו כפר עקב, ואולי גם בצדק עם כל האתגרים הנוספים שיש לו.

אבל השליטה צריכה להיות משטרתית, מחוז ש"י.

זה חלק מהאירוע שאנחנו נשמח מאוד לקדם.

האזור הזה הוא בתוך הקו הכחול של ירושלים, נבנתה פה חומה, ולכן זה מה שהוא מתכוון, שמצד אחד זה בתוך ירושלים ולכן תעודות הזהות שלהם כחולות, מצד שני זה כאילו מעבר לחומה, השאלה אם החומה מעכבת את משטרת ירושלים לפתוח שם שתי תחנות משטרה, אם מדובר בתקציב, למה לא עושים שם סיורים כל יום, למה אין שם כיבוי אש.

בוקר טוב. אנחנו מאוד שמחים שאתם פה, זה קודם כל מכבד אותנו, ודבר שני, זה לא כמו לנהל דיון באולם. כשרואים את זה. שומעים כפר, זה לא כפר, זה גורדי שחקים, בסוף אנחנו מדברים על כמות של 60,000 איש.

אני אגיד משהו לאדוני, אין פה חפיפה בין סמכות, אחריות ומסוגלוּת. אלה שלושה דברים שהם מסתובבים פה בנפרד. הסמכות של משטרת ישראל לטפל בתוך כפר עקב, האחריות היא לא שלה, הכניסה פנימה ביטחונית, והמסוגלוּת, עניין המסוגלות. ברגע שנותנים סמכות ואין תחנת משטרה אז מי שמטפל בזה זה תחנת שפט שיושבת בכלל בנווה יעקב, היא כמעט לא רלוונטית.

דרך אגב הם מחייגים קו 100 ומגיעים למוקד ירושלים. עכשיו הוא יכול לקבל בשיחה אישה שצועקת: בעלי רוצה לרצוח אותי, דווקא אני הולך לאירוע פלילי, לא ביטחוני, הוא עד שהוא יכול להיכנס ותיאומים, בוא נגיד שזה כמעט לא רלוונטי. האירוע הוא לא רלוונטי לקו 100, שזה הדבר הכי גרוע מבחינת היכולת של משטרת ישראל לתת מענה. אם יש אירוע ביטחוני אז בדרך כלל הטווחים מתקצרים בזמנים.

זו החלטה מדינית שהאחריות היא של צבא?

כן, ברור. אני לא יכול להיכנס על דעת עצמי כמשטרה, אני לא יכול עכשיו להיכנס - - -

אבל ממה זה נובע? זו החלטת ממשלה?

ברור.

אבל אני רוצה לדייק את זה. אתה לא יכול להיכנס כי אתה צריך ליווי צבאי, אבל לא כי אסור לך להיכנס. אם מודיעים לך על רצח, אישה זועקת: בעלי מאיים לרצוח אותי, אתה לא תיכנס?

לא, בתיאוריה זה שטח מוניציפלי של ירושלים שאפשר להיכנס, אבל – בגלל זה דיברתי על המסוגלות, בסוף יש מסוגלות.

אבל אתה שם אזור שהוא מחוץ לחוק, כי אתה יודע מה זה יוצר. מה שקורה בפועל - - -

הוא לא שם כלום, זה אנחנו.

חשוב לי להבהיר את זה, כי ברגע של חפיפה יש הרבה מאוד אירועים שנופלים, לא נעים להגיד, ברובה שבין הבלטות, כי הצבא אומר זה לא אנחנו, המשטרה אומרת אנחנו חייבים צבא.

רוצים לרצוח אישה, היא מתקשרת, מי נותן לה מענה?

על זה דיברתי, אנחנו צריכים לתת מענה.

ומה תעשה, לא תיתן?

אני אתן, אבל עד שאני אגיע אליה, זה לא כמו שאני מקבל שיחה מפסגת זאב או בהר חומה, פה כבר אני צריך תיאומים של הצבא ואז להיכנס פנימה עם כוח עודף. בוא נגיד גם בהגינות, הם קנו את זה ביושר, כי כל כניסה פה זה יריות, אבנים, בקבוקי תבערה, זה לא שמחכים לנו פה עם פרחים. זה חשוב להגיד, כלומר השירות מתעכב גם הרבה בגללם, בגלל ההתנהלות של האוכלוסייה, לכן יש פה משהו שהוא לשני הצדדים.

אבל אנחנו מאבדים אותם. מה קרה עם הבדואים? לא נכנסנו, ההוראות של הממ"זים היו, יש מרדף אחרי גנב, הוא מגיע לאזור של הפזורה עוצרים. איבדנו איתם.

זה נתון לפתחנו, לא לפתחו, אנחנו צריכים לשנות.

אני רוצה להגיד משהו ואני אגיד את זה בצורה מאוד מאוד עדינה, אבל אני אומר את זה כי זה תפקידי וזו האחריות שלי גם להגיד את זה. לפעמים גם לא נוח להיכנס, מי שצריך להיכנס לא נוח לו להגיד: חבר'ה, עזבו, תתאמו, תביאו לי משטרה, תביאו לי, תביאו לי, תביאו לי. בסוף אני חושב שכל עוד הם לא יתרגלו לראות ניידת נכנסת, ג'יפ מג"ב נכנס, על בסיס יומי, לא עכשיו אני נכנס לטפל באירוע, אני נכנס, למה? כי אני סתם רוצה להגיע לכיכר, לעשות סיבוב פרסה ולצאת. אגב, זה גם ביטחון, יש פה הרבה אוכלוסייה שהיא כלואה, שהיא כן רוצה את השירות ואנחנו לא מצליחים להגיע אליה.

לכן לעניין תחנת משטרה, יש עבודה שכבר מוכנה עם הצעה למשרד לביטחון לאומי, הם מכירים את העבודה, המל"ל מכיר את העבודה, גם של תקנים, גם של תיאומים, גם של הרחבת הסמכויות, בסוף צריך להוציא את זה לפועל. היום, עוד פעם אני אומר, האחריות והסמכות הם כמעט לא הולכים בחופף וזה מאוד מאוד קשה, לפעמים עד בלתי אפשרי. כמובן אני מחריג אירוע ביטחוני. כשיש אירוע ביטחוני אז יש לך את כל הסמכויות ובדרך כלל כולם מקצרים את הטווחים להיכנס פנימה. אבל אני חושב שאם אני רוצה את המשילות זה לא ג'יפ מג"ב.

ערן, אתה נדרשת להיכנס פנימה?

אני נדרשתי ונכנסתי גם.

ומה קרה באותם אירועים? סתם תן לי דוגמה של אירוע כדי שנבין.

אחת, התיאום שלי הוא מול מח"ט בנימין, הוא אחראי פה על האזור והוא מאשר. הוא צריך לאשר לי את הכניסה, כן או לא. שתיים, כשנכנסנו בפנים אז מיידויי אבנים, בקת"בים, אירועים קשים מאוד של הפרות סדר שהצבא למעשה מאבטח אותי, אנחנו מטפלים. אני מוכרח לציין שיש לנו גם את המש"מ, שזה מרכז שירות משולב שעם הממ"ר והממ"ז אנחנו הקמנו אותו ונמצא פה המפקד של האזור ואנחנו מצליחים להגיע כמעט, לא להגיע פיזית למקום עצמו, אבל אנחנו כן מגיעים לאותה אישה, לאותו אדם שזקוק לעזרה. בדרך כלל אנחנו מצליחים להוציא אותו למחסום, מצליחים להפעיל אנשים כאלה ואחרים שמסייעים לנו בנושא הזה.

אם הם צריכים עזרה רפואית מי נותן להם את זה?

הסהר האדום נכנס עד המעבר ומהמעבר זה מד"א.

אתם רואים פה חצי, השכונה השנייה שהיא בדיוק אותו דבר זה מחנה פליטים שועפט ששם לשמחתנו, אני אומר כעירייה, כן יש לה משטרה, כל הסמכות הביטחונית היא של המשטרה ושם הם מחליטים מתי הם נכנסים ומתי לא. אני אומר את זה בהתייחסות למה שאמר פה הממ"ר, אין ספק שאנחנו חושבים ובטוחים שזו תקלה שהצבא כרגע שולט פה ומדינת ישראל צריכה לשים את התקציב ושזה יהיה תחת סמכות משטרת ישראל.

שאלת למה זה קרה, אני רוצה לגעת. יש אירוע שכולם אוהבים לטפל מתחת לשולחן שנקרא הוכחת מרכז חיים בירושלים עבור ירושלמים. אחד מהדברים כדי לשמר את הזכויות שלהם תושבי מזרח ירושלים נדרשים ומחויבים להוכיח שהם גרים בירושלים. אם הם עוזבים את ירושלים הם מאבדים את הזכויות שלהם בתור תושב וזה מה שגרם לזה. המחירים עלו בטירוף, לא הייתה בנייה מסודרת במזרח ירושלים הרבה מאוד שנים ומה שאתם רואים פה דירות, לא יודע כמה, זה 100,000, 150,000 שקל לכל דירה, אלה העלויות של דירות. פה הם אמורים לשלם ארנונה, כשהם מראים את הכתובת פה אז מבחינת משרד הפנים זה הוכחת בעלות. אתם תראו את התמונה הזאת גם בשועפט. את המגדלים שאתם רואים פה אתם גם תראו שם, כי אין להם ברירה, הם לא יכולים ללכת עוד - - -

הם משלמים ארנונה באמת?

כן. עוד פעם, הרבה מאוד משלמים ארנונה, יש כאלה שיש להם את הפטורים כי - - -

יש תקלה בביוב, מי מגיע לטפל?

עקרונית הגיחון. ניקוז, עכשיו אנחנו יכולים לומר פה שיש פה שכונה שלמה שהיא כמו ונציה בחורף. עכשיו בימים אלה יש פרויקט ענק של הסדרת הניקוז הזה.

העירייה מגיעה לטפל פה?

העירייה כן, אבל תזכור שזה קבלני משנה שנכנסים. אבל אולי ניתן רגע לנדרה לדבר, בתור זאת שאחראית על כל העוטף שלנו כעירייה.

אני מנהלת את המינהל הקהילתי בעוטף ירושלים בשתי השכונות, גם מחנה שועפט וגם כפר עקב ואני זאת שנכנסת ביום יום ואני רואה וחווה ומרגישה את אופי החיים שלהם בפנים ואני יכולה להגיד בפה מלא שאין שם חיים, יש הישרדות, הישרדות של היום יום, לרוב בגלל המחסום וגם מה שהולך בפנים.

אני רוצה להגיד שההיכרות שלי היא היכרות מאוד עמוקה עם התושבים, רוב המבנים פה שאתם רואים שברובם הקומות העליונות לא מאוכלסות, פשוט הבעלים הם מהשטחים, הם מהרשות, הם לא ירושלמים אפילו, הם מנצלים את הזיקה של התושבים שהם רוצים להוכיח את התושבוּת ואז יש להם כסף, הם באים ובונים, למה? כי אף אחד לא עוצר אותם כי יש להם כסף ויש להם אינטרס שם.

התושבים, אם המפגש הזה היה בפנים הם היו אומרים לכם בפה שלהם שהם רוצים את האכיפה, הם אומרים את זה, הם רוצים את זה ביום יום. הם כן רוצים להרוס, לעצור לפחות את הבתים כי היקף הבנייה, כל יום, אם מתכננים כביש, חוזרים עוד חודשיים עם מודד או מהנדס אנחנו לא מוצאים את הכביש הזה. זה ברמה הזאת.

אין להם אפילו מים מספיק לכל השכונה הזאת.

מים אין בכלל לכל הקומות, הם רוכשים מים במכלים. שתבינו מה גודל הבעיה בפנים, התושבים, הם אמרו שעדיף, אם כל השירותים ייכנסו עם ליווי של הצבא אז למה שלא ייתנו את האחריות דווקא למשטרה הכחולה? באמת אני לא מבינה הרבה בזה, אבל עדיף שהמשטרה היא זו שתטפל בפנים כמו המודל שעשו במחנה שועפט, והתוצאות, אמנם זה רק בשנים האחרונות, אבל אפשר להתחיל להרגיש את התוצאה. מש"מים, יש במחנה שועפט, הוא באמת נוכח שם, בגלל הנוכחות הצמודה של המשטרה. צריך ליישם את זה גם פה מאוד קרוב.

שאל האדון לגבי מה קורה אם אישה רוצה להתלונן, ילד, נער, האמת ש-90% מהתלונות הן נעצרות פה במחסום, או שמשכנעים אותם לחזור או שפשוט הם לא כל כך יש להם - - -

בתוך המשפחה?

לפעמים זה לא בתוך המשפחה, האדם שאתה רוצה להתלונן עליו הוא עוצר אותך במקום ובאיומים וגם המרחק לתחנה של נווה יעקב.

אבל אם גונבים לבן אדם, הורסים לו, האם זה הרשות מטפלת בדברים האלה? השבט עצמו? מי מטפל?

לא, הרשות לא נכנסת כמשטרה לטפל, אבל יש את המנהג הערבי הזה שפשוט מסיימים את זה בתוך המשפחה, סולחה או משהו כזה, אבל גם אני רוצה להתייחס לנקודה של כיבוי אש ועזרה ראשונה.

אבל תספרי להם מה היה כשהייתה שריפה.

זה כבר הגבר השני בשנה האחרונה שנשרף למוות בתוך הבית, משתי סיבות, גם בגלל שכיבוי האש חייב את הליווי של הצבא בשביל להיכנס וגם בגלל שאין מים, פשוט זרם המים לא עולה לקומות האלה.

גם אין שני חדרי מדרגות, שהחוק מחייב בכזה גובה, אין מערכות כיבוי אש, אין כלום. כאילו בונים הכי זול שאפשר.

זה גם יכול לא לעמוד ברעידת אדמה כי זה נבנה בלי אישורים.

אם כל הבניין הזה קורס זה אירוע חירום. מי אחראי? המפקד המשטרתי לוקח פיקוד על הזירה? אני שואל. זה ברור לי.

אנחנו יודעים איך זה עובד.

נכון. זה בדיוק מה שאמרתי על הסמכות והאחריות וכו'. אבל כל שבוע או כל שבועיים יש לנו פה פיצוצים של בלוני גז, חיבורים פיראטיים, הכול פה אלתורים, היא אמרה את זה נכון, ועוד פעם אני אומר, בסוף יש את הקונפליקט הזה גם של כוחות ההצלה, שאומרים: מה, בשביל להציל בן אדם בעומק השכונה אני מסכן עכשיו שמונה אנשים כי יורים בי, מהמחסום אני מלווה בירי. אז צריך להבין שהכניסה פה לא תמיד היא חלקה וטובה.

נפגוש בסיור גם את נציגי הצבא?

לא.

אולי הם ישיבו לחלק מהתשובות.

אנחנו נזמין אותם אלינו. זה בדיוק העניין, כל השאלות שעולות פה, אני מבחינתי נקודה ראשונה כבר - - -

החירום זה על הפרק. אנחנו כל פעם שואלים את עצמנו ואנחנו כל פעם מגיעים לאותה נקודה ללא מוצא ואני אומר לך, אדוני, עד שלא ניכנס פה על בסיס יומי העסק רק יילך ויחמיר. אין פה משהו אחר.

אני לא זוכר את הסטטיסטיקה, אבל יותר ויותר בגלל הרצף, בין רמאללה עד כאן למעשה רצף אחד, זה שימש כמסלול מרצחים בכל הפיגועים שאנחנו מכירים לפני שנה וזה, אתם יודעים לומר? כלומר הנוכחות כאן בפנים היא לא רק עניין של ההיבטים האזרחיים, ואולי גם הפוזיציה הזאת היא פוזיציה - - -

הם לא גרים פה, האנשים, זה לא מספיק מתאים להם מבחינת רמת חיים. מה שכן, וזו נקודה מאוד חשובה, הכביש הראשי של כפר עקב הוא הכביש היחיד שמוביל גם את הפלסטינים לצד השני, אין להם עוד כביש. זאת אומרת פעם הוצע לצבא איזה שהוא כביש חלופי דרך רמאללה שהוא ישרת אך ורק את הפלסטינים וזה באמת יסיט את כל התנועה שלהם והם לא חייבים להיכנס כחובה.

אני אומר, בסך הכול יש פה רצף משועפט עד רמאללה, סך הכול זה משמש את מסלול הטרור כשהוא קורה.

אתה יכול להגיע ללא שום בדיקה.

מה אנחנו יודעים, לא מודיעינית, אבל מבחינת פוטנציאל פח"ע, יש פה תאים?

לאורך השנים המקום הזה הוציא 17 מפגעים.

אני לא חושב שזה המקום, אבל הרבה בריחות יש כאן, כי זה קל, פה וקלנדייה, עוברים את המחסום. אגב, הפיגוע האחרון שהיה, אתה מכיר, בסוף עוברים על דרך המלך. צריך גם לזכור שהיכולת לאכוף ולבדוק כל בן אדם במחסום היא אפסית, זה פרוץ. גם מפה אתה הולך לכל נקודה שאתה רוצה באיו"ש, לכל נקודה, אין לך יותר מחסומים. אתה אולי תיפגש בג'יפ צבאי.

אני יכולה ל - - - השאלה שלך, למרות שאני לא הייתי בשיחות האלה, אני מקשרת את זה לתנאי החיים בפנים ומה הנוער רואה ביום יום, אמיתי אני אומרת, גם בתוך מוסדות החינוך, שהבקרה היא פחות מאשר כל מוסד חינוך בתוך ירושלים. חלק מהמקרים, לפני שנתיים היה יותר הדור הצעיר, הנוער, אני מקשרת את זה באמת לתנאי החיים המאוד מאוד קשים, גם חברתית וגם כלכלית.

בסוף יש פה פלסטיניזציה שמגיעה גם לטרור וגם לפיגועים של המרחב הזה.

תראה את תכני הלימוד בבתי הספר, ברשת האינטרנטית, זה פרוץ. אני חושב שהאכיפה, ואני אומר את זה בתור מי שאנחנו כל הזמן מתמודדים עם זה, כמשטרה כשאנחנו רואים סרטונים ואנחנו רואים כל מיני הסתות ולוקחים את האירוע ומצליחים לנטר אותו בכל מיני דרכים. כשזה מגיע לציר של האכיפה, של לבוא ובאמת, אז מותר להגיד: זה לא קרה פה, זה לא קרה שם, מקום העבירה, גיל החשוד, כל מיני מאפיינים שאני חושב, ובכוונה אני פונה אליכם, כי אני חושב שצריך להתחיל להילחם על הדברים האלה. שני פיגועים תוך חודש, ילדים בני 13, בירושלים, אחד בסילואן, אחד בשועפט. ילדים בני 13 בפיגועים קטלניים, לכן אני אומר שאנחנו צריכים להפנים שגיל החשוד הוא כבר לא משהו שצריך לשחק לטובתו כל הזמן.

הכניסה והיציאה מבוקרת? אתה יודע, נניח עכשיו נכנסו לרמדאן, נכנסו, יצאו.

הם יכולים להיכנס, הוא לא עשה רישום מתי הוא נכנס.

לא, מאיו"ש. אנחנו מדברים עכשיו על הרצף מאיו"ש שמגיע לירושלים, גם עקב העובדה שאין פה נוכחות רצינית של משטרה.

יש חורים שנכנסים לא דרך המעבר, ברור לך.

זה משהו אחר.

אבל מי שעובר במעבר אמור להיות רישום.

על החורים האלה אתם מפקחים, או שזה המעבר הפתוח ש – ?

זה באחריות צה"ל.

אבל יש חורים קבועים?

התשובה היא כן, חורים קבועים.

אני אתן דוגמה. ברמדאן הרבה אנשים רצו להגיע להר הבית להתפלל ופה המעבר התפוצץ מאנשים, יש שלב שאין מה לעשות, אתה אומר לעצמך או שאני מתחיל להכניס ועושה את הבידוק סלקטיבי או שאני מקבל פה את האירוע או שפה מתפוצץ לי אירוע של דוחק או אירוע בטיחות שמביא להרוגים. אלה כל הזמן שיקולים שאנחנו צריכים כל הזמן לדון בהם.

אני רוצה לפנות גם בפן האזרחי, אתם הוועדה לביטחון לאומי אבל אני בכוונה רוצה לנצל עכשיו מה אנחנו כעירייה, כי אין ספק שאנחנו לא גוף ביטחוני, אבל אנחנו רוצים לתרום את חלקנו בפן האזרחי. אני אתן דוגמה, פה מאחורי הבניינים האלה יש 87 דונם שרשומים בטאבו על קק"ל, אנחנו כעירייה, ויש החלטת ממשלה, ביקשנו שיעבירו את זה אלינו כדי שאנחנו נבנה שם קרית חינוך. כל אחד מבין ש-87 דונם כמה כיתות, כמה שירותים לציבור אנחנו יכולים, עד היום כבר למעלה משנה וחצי אנחנו לא מצליחים לקבל את זה כי אונר"א יושבים שם, כי יש שם עכשיו אירוע מדיני.

הם יושבים שם בניגוד לחוק? הם פלשו?

אונר"א התיישבו שם, עם משרד החוץ כרגע אנחנו כל הזמן בשיג ושיח האם כן אפשר, האם אפשר לפחות להיכנס לשטח שהם לא יושבים בו פיזית, כי זה 87 דונם, הם לא יושבים בכל השטח. כל יום שהדבר הזה מתעכב זה פחות שירות שאנחנו באמת שולטים בו כביכול ומפקחים עליו ואנחנו רוצים לתת להם באמת את הדבר הכי טוב. לדוגמה, שיטת החינוך הישראלית - - -

איזה מעורבות יש לכם בחינוך שם?

חלק מהבעיה של הסכמי אוסלו שנתנו להם את האופציה לבחור בין השיטה התאוג'ית לבין השיטה הישראלית. למה עשו את זה? תקלה. אנחנו מבינים היום. אני לא מדבר במובן של להפוך אותם לציונים, אלא במובן של איזה כישורים אתה נותן לאותו בן אדם שמסיים את התיכון, האם הוא יכול אחר כך ללכת ללמוד באוניברסיטאות הישראליות וגם להצליח? או שאין לו בכלל כישורים והוא צריך להמשיך באוניברסיטאות בגדה ובאמת שיהיה לו הרבה יותר קשה גם למצוא תעסוקה, שלא לדבר על החיכוך הביטחוני, כי אני לא רוצה להיכנס לפן הביטחוני.

המטרה שלנו פה לפתוח בתי ספר שהם ילמדו בשיטת החינוך הישראלית כי כל בתי הספר שאנחנו פותחים היום, וראש העיר ייגע בזה, זה רק שיטת החינוך הישראלית. יש לזה כסף, המדינה מקצה לזה כסף, בונים הרבה בתי ספר ופה אנחנו רוצים לעשות את זה. החסם שלנו זה קרקע במזרח ירושלים, אז עד שיש לנו פה קרקע את זה אנחנו רוצים לעשות.

אני אתן עוד דוגמה. יש לנו פה שטח שאנחנו רוצים לעשות מגרשי ספורט, כי אין בכלל מגרשי ספורט, אין. יש שטח, אבל אמרנו ביחד עם התושבים שלא יכול להיות מצב שאנחנו נבנה מגרש כדורגל ובינתיים יהיה להם ונציה כי כל שנה יכולים למות פה אנשים. השקיעו פה כרגע שמונה מיליון שקל וארבע שנים אנחנו מול קשת צבאיים, לא נותנים לנו להרים את החומה, שאנחנו צריכים לעבור מתחת לחומה כי הניקוז צריך ללכת למקום אחר.

אז תמיד יש סיבות למה לא, כי יש משחקי כוחות ואני לא יודע אם אתם מכירים. אני אומר את זה בכוונה פה, אני מנצל את זה, כי מי שסובל פה זה עשרות אלפי אנשים ומחר בבוקר כשיהיה גשם, אתם תראו סרטונים, זה ונציה. תזכרו שאין פה ניקוז וילדים לא יכולים ללכת לבית ספר והמכוניות של אנשים מוצפות עד מעל לגג, שלא לדבר על הנזקים והכול אבל באמת סכנה.

בתי הספר שקיימים היום בכפר עקב, הם ממלכתיים או מוכש"ר?

אנחנו ניגע בזה בצורה מסודרת בעירייה, אבל יש פה בית ספר אחד שאנחנו – זה רק מבנים שכורים, דרך אגב, אז אתם מבינים גם מה הרמה של הבניינים פה שבהם הילדים לומדים. הצלחנו לפתוח פה בית ספר אחד שהוא ישראלי, אבל תזכרו שכל בוקר אלפי ילדים נוסעים שעתיים לכל כיוון כדי להגיע לבתי ספר בתוך העיר. כי חלק מהילדים לומדים בתוך ירושלים, בבית חנינה ושועפט. רק ממחנה הפליטים שועפט סדר גודל של 5,000 ילדים עוברים את המחסום.

עוברים את הבידוק כל יום?

עוד פעם, מה הבידוק שהם עוברים, יש פה את מי לשאול, אבל זה בדיוק אותו קהל.

הוא נאלץ לעבור מחסום.

עדיין אני אומר, זה פקקים, כי בסוף זה צוואר בקבוק שכולם צריכים לעבור בו.

באותה שעה גם.

רק כדי להשלים, אנחנו, העירייה, קנינו שטח בתוך מחנה הפליטים שועפט, שכונת ראס חמיס, ואנחנו מקדמים שם בנייה של מעל 100 כיתות לימוד. זה פרויקט של 300 מיליון שקל כי אנחנו מבינים, אם אנחנו לא נביא אליהם את השירות ואנחנו נשלים את ה - - -

ואז אתם שולטים בתכנים.

לא רק זה. אני רוצה שירגישו שמישהו בכלל סופר אותם. אני רוצה שאותו ילד כשהוא קם בבוקר, שהוא יגיד: יש מישהו שבאמת דואג לי, יש מישהו שסופר אותי.

אתה נכנס לשם?

אני נכנסתי כמה פעמים. עוד פעם, אני נכנס, להגיד לך שאני בטוח פה? לא, אבל כן, נכנסתי, כי אין לנו ברירה. גם ראש העיר היה בפנים, אבל שתבינו, זה בערך כמו קסבה, להיכנס לקסבה. אני כל כך מזדהה עם מה שהמשטרה פה אומרת לכם ואני גם באמת לא יכול להגיד לך שאם יש פה אירוע אם זה נכון לסכן וכמה לסכן כוחות ביטחון.

מצד שני אם תהיה תחנת משטרה.

פה זה לבוא ולעשות תכנית כוללת.

זה סיבה ותוצאה.

זה לא יכול להיות משהו חלקי. קטונתי, יש מומחים ממני.

לפני שאנחנו ממשיכים אנחנו ניתן גם לרונן להגיד משהו.

בתחום החינוך, אני חושבת ש-150,000 תושבים זה כן מצדיק שתהיה מחלקה לחינוך בתוך השכונה פה שיש ברשויות המקומיות, במקום שהם יתנהלו דרך מחלקה שנמצאת בתוך עיריית ירושלים שהיא מתנהלת על ידי משרד החינוך. אני מדברת כאשת חינוך, אני חושבת שזה כן ייתן פתרון לבקרה והפיקוח לפחות. אמרנו תכנית פלסטינית, תכנית ישראלית, אפשר גם שניהם להמשיך עוד כמה שנים, אבל לפחות שכן תהיה בקרה על שתיהן.

מי שרוצה לקבל שירות חייב להגיע לעיריית ירושלים?

מה זאת אומרת חייב להגיע? קודם כל הם יכולים להתקשר ל-106. ניקיון נותנים פה, גיחון נותנים פה. להגיד לך גינון? אם היית נכנס אליהם, אתה רואה לצערי את הכביש, בושה, אני אומר לך שאני מתבייש.

כמה פעמים בשבוע המים - - -

יומיים בשבוע ממלאים את המכלים.

אבל למה? זה חלק מהסכמי אוסלו של הקצאת מים, כי המים עוברים דרך הרשות הפלסטינית ומגיעים לפה.

למה?

עזוב, לך תבדוק את הסכמי אוסלו. למה זה עובר דרך רמאללה? אני לא יודע, אבל זאת המציאות. למה זה לא עובר מפה דוּך דרך מקורות? שאלה טובה.

כי הרשות מעבירה לכאן מים אחרי כולם, אחרי שהיא מחלקת למי שהיא רוצה. התושבים מכירים את זה ויודעים את זה, כולנו מכירים את זה, אבל הם מקבלים האחרונים.

בהסכמי אוסלו נקבע שרוב המים שיפותחו במסגרת שטחי הרשות יהיו על ידי הרשות. כפר עקב הוא תוצר של אחרי הסכמי אוסלו ולכן מי שנותן לו את המים זה - - -

אבל זה לא שטח רשות.

נכון, זה בדיוק הדבר שאנחנו ניכנס אליו.

בוקר טוב לכולם. התפיסה המבצעית של עוטף ירושלים כוללת בתוכה שלושה אגפים מרכזיים, שלוש סוגיות מרכזיות. האחת זה הסיפור של המעברים, היישובים וכל מה שקשור בהיבטים של המכשול. 16 מעברים קיימים בעוטף ירושלים, מהם ארבעה גדולים שזה מעבר קלנדייה, שנמצא פה ותיכף נדבר עליו, מעבר אחר לזיתים וביתוניא, שהוא המעבר היחידי היום למעבר סחורות.

רק בביתוניא עוברות סחורות?

רק בביתוניא, וככל שאנחנו מתקדמים עם הסיפור של הסחורות ובעיקר גם לתת איזה שהוא מרקם חיים בהקשר של המעברים, להכניס את הסחורות הללו פנימה, למעשה אין תשתיות של בידוק במעברים. אם אנחנו מסתכלים פה על מה שמונח מתחתינו, מעבר קלנדייה מנקז לתוכו גם את הכפר קלנדייה וגם את כפר עקב כשלמעשה מה שחוצה ביניהם, אנחנו מזהים את ציר התנועה, הוא ציר תנועה, אבל כל מה שקשור בהיבטי אמל"ח, פח"ע, פלילי, פעילות שקיימת כל הזמן, אין איזה שהוא מחסום או מכשול שמהווה משהו בהיבט של למנוע כל מה שקשור בהיבטים האלה שציינתי.

המעברים האלה הוקמו לפני 20 שנה וככל שהאוכלוסייה מתקדמת בגידול הטבעי שלה והיבטים של משטר התנועות שהוקם פה, שהוא מאוד מאוד משמעותי, בעיקר לתושבי חבל בנימין, אנחנו מתמודדים עם זה לא מעט, מה שהיה לפני 20 שנה נשאר עומד בעינו. זאת אומרת שהנתיבים הם אותם נתיבים אבל האוכלוסייה גדלה ואנחנו מקבלים חדשות לבקרים תלונות, הלנות כאלה ואחרות שאגב הן צודקות. קחו למשל את מעבר קלנדייה, כל מי שרוצה להגיע מכיוון חבל בנימין נתקע במחסום חיזמה ומגיע לפה. כל מי שיוצא מכפר קלנדייה ועקב מגיע לפה ושעות על גבי שעות.

מה שאמר פה סמי, יש פה אתגר שהוא מתמשך ורצוף. פעם אחת זה הסיפור של מרקם חיים, כי אתה רוצה להכניס את האנשים פנימה ולא להגיד אני כרגע ממגן את עצמי ואני עושה בידוק שהוא הגבוה ביותר ואני בודק כל רכב. אתה לא יכול לעמוד בזה ולכן האתגר פה הוא מאוד מתמשך ומאוד רצוף.

מה שנעשה פה במעבר קלנדייה בהיבט של השינוי, קודם כל אנחנו רואים את הגשר הזה שנבנה לפני כמה שנים, גם בהקשרים של הרמדאן וגם בכלל, והציר המשוקע שהיום נכון לעכשיו הקבלן לא עומד במה שהוא התחייב. זה היה אמור להסתיים בשנה שעברה.

מה זה אומר הציר המשוקע?

זה ציר שבסוף ירווח את התנועה של כל תושבי בנימין, פחות עומס על חיזמה, יציאה מהציר המשוקע, ציר 45, מרכז הארץ, או לכיוון ירושלים. עד כאן.

אמרת 16 מעברים, ה-12 הקטנים הם בשליטה שלך?

כולם, כל המעברים בשליטה שלנו. גם המעברים הם שליטה שלנו, תחת מפקד העוטף.

אני מנצל את מה שאמר פה רונן לומר בגדול את הגישה שאתה אומר אותה בוועדה. בגדול במקום הלחץ על בידוק או סוג של - - - ובסוף כל השוטרים על פקק אחד ואז נוצר מצב כמו שאתה אמרת שזה בלתי אפשרי, הגישה שאני חושב שאתה מקדם בוועדה זה גישה יותר מרחבית ונוכחות מקסימלית. לכן כשאנחנו מדברים על נוכחות בתוך כפר עקב ותחנות משטרה בתוך כפר עקב ובתי ספר ישראליים, כמו שאתה אמרת, ועטרות, שאגב זו נקודה טובה לדבר עליה, זאת אומרת ככל שיהיו פה יותר התיישבויות יהודיות ונוכחות יהודית, נוכחות מדינתית - - -

משטרתית.

כן, וגם של יישובים יהודיים, התיישבות יהודית לאורך כל הציר, בסופו של דבר זה מייצר מעטפת ביטחונית הרבה יותר משמעותית. איפה זה עומד, אגב?

להבדיל ממך אני לא חושב שזה מה שישנה כרגע את הנושא הביטחוני. אני חושב שהנוכחות - - -

פחות חומות, יותר נוכחות יהודית. אם אני עכשיו הולך לכפר עקב ויכול להסתובב שם ברחובות זה אומר שמצבנו טוב. אם אני לא יכול זה כל ההבדל. אם תהיה פה שכונה יהודית יהיו פה יחסים, יהיו פה קשרים טובים של שכנים, תהיה מערכת אחרת.

תזכור שכמעט כולם עובדים בירושלים, ואני אומר עוד פעם, הרוב המוחלט זה אנשים נורמטיביים שרוצים לחיות, יש להם ילדים. כולנו לא ילדים וגם אנחנו מבינים שאתה רואה את זה בגיל מסוים שחור לבן ואחר כך אתה מבין שהם כבר חיים, החיים גם יקרים והם רוצים רק טוב לילדים שלהם. זה מתחבר למה שסמי אמר, נוכחות, אבל זיקה. אם אנחנו נצליח לייצר את הזיקה שלהם, שיבינו שהם שווים במה שהם מקבלים, במה שהם צריכים לקבל, שהם מקבלים בתי ספר נורמליים והם יכולים אחר כך ללכת ולעבוד והם מקבלים פה מגרש משחקים, ואנחנו עוד מעט נראה לכם גם מקומות אחרים שכן הצלחנו לעשות את זה, זה נכון, זה לא יקרה מחר בבוקר, יכול להיות שזה דבר של 20 שנה, אבל אם לא נתחיל גם עוד 20 שנה זה יישאר ככה. זה הכול ביחד.

רשימת בתי הספר במזרח ירושלים, של העירייה, בדיון האחרון בוועדת חוץ וביטחון, שנה שעברה, בתשפ"ב נמצאו בהם מוצרי הסתה חמורים ביותר, לטענת סמנכ"ל משרד החינוך. עיריית ירושלים הייתה אמורה על פי המחשבה הפשוטה של אזרח פשוט לסגור אותם, לא לתת להם רישיון לשנה הבאה, זה ברור לגמרי. מי שמחנך לטרור ולרצח יהודים אנחנו לא יכולים לאפשר לו לחנך שנה הבאה לרצח יהודים, זה דבר בלתי אפשרי בעליל.

לכן כשאני אומר כניסה פנימה, למען המטרות שאתה אומר, של חיים טובים וראויים ומשותפים, גם לפי הערכים האמיתיים של ערכי אברהם האמיתיים, לא אברהם המשובש שלפעמים האיסלם הרדיקלי לוקחים את זה, אנחנו צריכים להיכנס פנימה, אין דבר כזה תכנית פלסטינית בי"א-י"ב שמחנכת לרצח, היום, בי"א-י"ב, כמו שנאמר, ובצדק, זה אנחנו צריכים לשנות מן היסוד. כניסה פנימה, באהבה, מי שיפסיק להיות אויב - - -

אני רוצה בכוונה לומר פה משהו, אולי תוך כדי תנועה נביא את זה באוטובוס, אי אפשר לכפות על אוכלוסייה כל כך גדולה, שזה 340,000 איש, מחר בבוקר להעביר את הילד שלו מהשיטה התאוג'ית לישראלית. אנחנו יכולים וזה החלום שלנו ולשם אנחנו שואפים - - -

אתה יכול לפתות לו, לתת לו חינוך יותר טוב, איכותי יותר.

לא, רגע, שנייה, משה, למה אתה ישר ממהר? מה זה אי אפשר? אומרים לך עכשיו שהוא מחנך את הבן שלו לטרור, אי אפשר? מה זה אי אפשר?

עמית, מה שעובר על החוק זה קו אדום.

אני אומר לך שזה לא יעבוד פה. אם היינו עושים את זה ב-67' אתה צודק, אם היינו עושים את זה בהסכם אוסלו שאומרים אין יותר, כולם לומדים כמו בסכנין וכמו באום אל פחם, ששם לומדים בשיטת החינוך הישראלית, אתה צודק, אבל אנחנו היום באים, ואני אומר בכוונה, אתם רואים פה למעשה כמעט את כולם ואתם מבינים את הפער בין מה שאנחנו באמת מאמינים שצריך להיות לבין מה שהמציאות מכתיבה. דיברו פה על מסוגלות. אין היום חיה, ומי שחושב שיש חיה שיעביר מחר בבוקר ויסגור את כל בתי הספר התאוג'יים ומחר בבוקר פותח ישראליים, זה לא יקרה. לצערי.

אורי, מה אני מצפה? אני מצפה שמנהל בית ספר אחד שעשה את זה, יוגש נגדו – לא קרה אחד.

א', אני לא בטוח, אני חושב שאתם יודעים - - -

היו שלושה דיונים. באו למשטרה, המשטרה אמרה שהם לא פותחים כי זה כמובן עבירת טרור, נוהל 14/12, הפרקליטות אמרה שהם צריכים אישור, זה לא קרה. זה לא קרה לא פעם ראשונה, זה לא קרה המון שנים.

אבל מי שאשם זה היועמ"ש.

אני אומר לך שאין מצב שמגיע לדוגמה פוסט או דברים כאלה לראש העיר של מורים שנניח התבטאו והוא מבחינתו לא פועל לפטר אותם, אין כזה דבר, אבל אנחנו חייבים להבין שזה פתרון הרבה יותר ארוך טווח.

אמרת שמרכז החיים שלהם בסוף בירושלים, כולם עובדים בירושלים, אז יש לנו מקל משמעותי, זאת אומרת אם הוא היה עובד ברשות אז אין שליטה עליו, אבל אם הוא יודע שאני יכול למנוע ממנו לעבוד, ממנו, ממשפחתו, זה המון כוח, המון עוצמה, זה החיים שלו.

נכון, אבל 99% הם נורמטיביים, משה.

עדיין, כל אחד חושב על הלחם שלו.

לכן בצד האמצעים שאתה רוצה לשים אתה גם צריך פיתוי לצד השני. זה מה שגם עמית מדבר עליו, על החיבור הזה של אזרחים עם אזרחים. בסוף אם ברמה הנמוכה הזאת זה מתקיים הוא יש לו פחות עבודה.

כי אותם אנשים עובדים אצלנו והם עובדים מצוינים בירושלים, אז אין סיבה שאני לא אגיע לבקר אותו בבית. זה אמור לעבוד, אבל עדיין יש שוליים.

משה, אנחנו רק בתחנה הראשונה וכבר הגענו למסקנות. יש לנו סיור שלם.


(בהמשך הסיור – בנסיעה)

אני לא אגנוב לראש העיר את המצגת שהוא יציג לכם בסוף, אבל אני רוצה לומר כמה דברים חיוביים. ב-2018 ממשלת ישראל פעם ראשונה בהיסטוריה קיבלה החלטה על תכנית חומש למזרח ירושלים לצמצום פערים. מעכשיו עד סוף הסיור אנחנו למעשה נטעם מהפעילות שהעירייה מובילה יחד עם הממשלה במזרח ירושלים, אבל אני יכול לומר אמירה שחשוב לי שתנסו להכניס את זה אולי ולזכור את זה, אם יש משהו שאני רוצה שתזכרו, שהאתגר הכי גדול שלנו כעירייה מתחילת התכנית הזאת היה בכלל לבנות את האמון עם התושבים. אף אחד לא האמין שאנחנו באמת רוצים לבוא ולעשות משהו חיובי עבור התושבים.

אני אתן לכם דוגמה, שלא נראה את זה היום, הגעתי לעיסאוויה בתחילת התפקיד שלי ושאלתי את התושבים: מה אתם רוצים מהעירייה, מה יעזור לכם כדי להבין? אמרו לי: יש פה איזה שטח, אנחנו רוצים לבנות גינה, גן משחקים. עיסאוויה, 25,000 אנשים, אין גינת משחקים אחת. חזרתי לעירייה, אמרתי לראש העיר: אנחנו צריכים מיליון שקל, אמר לי: קיבלת מיליון שקל, תעשו גן. כשבנו את הגן, הילדים של עיסאוויה שאלו את אלה שבנו האם בונים פה גן חדש לתושבי הגבעה הצרפתית. אני לא צוחק, אני מדבר איתכם בשיא הרצינות, הנה, יש פה עד. זה מה שקרה, הם לא האמינו שבונים להם גינה.

אני אומר לכם, ההתרגשות, לבוא בערב ולראות את הילדים שם משחקים, ואתם מבינים שכל ילד שמשחק שם אז הוא לא עושה דברים אחרים. זה מה שהתחיל לייצר את האמון. ולמה חשוב לנו אמון? כי אין ספק שהפתרון פה הוא פתרון שגם מצריך ומחייב מצד התושבים מהלכים מאוד מאוד משמעותיים, לדוגמה היום אנחנו נמצאים כבר במצב שתושבים מבינים שהם מוכנים להרוס בעצמם את הבתים שלהם כדי לבנות חיים יותר טובים.

ראש העיר יפרט על זה יותר בהרחבה, אבל קפיצת המדרגה שאנחנו רואים עכשיו בימים אלו ואינשאללה שבעוד שבועיים, ביום ירושלים, תאושר תכנית החומש הבאה, אנחנו באמת רוצים לראות את קפיצת המדרגה ואם תכנית החומש הראשונה הייתה גם המון תכנון, כי מה לעשות, במדינת ישראל תכנון סטטוטורי לוקח המון זמן, אנחנו מקווים ומעריכים שכבר יתחילו לראות הרבה יותר את הפירות.

קצת לאיפה אנחנו נוסעים עכשיו. אנחנו נוסעים עכשיו אולי למקום הכי מיוחד ברמה העסקית שיש היום בירושלים. במזרח ירושלים בערך 95% מהקרקעות שלהם הן קרקעות פרטיות, לא קרקעות של רמ"י, קרקעות שלצערנו לא רשומות בטאבו הישראלי כי בשנת 66', לפני 67' כששחררנו את ירושלים, הירדנים היו בתהליך של רישום הקרקעות, אבל זה נעצר ולמעשה משנת 67' שום דבר לא השתנה. אם אתם עכשיו רוצים לדעת של מי הקרקע פה זה אירוע, זה מס רכוש, ואתה מבין שגם משנת 67' כמה ידיים זה עבר, אף אחד כמובן גם לא דיווח על עסקה כי זה - - -

זה מה שקורה עכשיו בשייח' ג'ראח, אגב.

נכון, ולמעשה היום אף תושב במזרח ירושלים לא יכול לקבל מימון לבנייה, כי הם לא יכולים לכת לבנק ולהגיד: יש לי רישום בטאבו, אני ממשכן את הקרקע, תנו לי עכשיו כסף לבנות. לכן לעשות פה עכשיו פרויקטים, אני מדבר איתכם על פרויקטים משמעותיים, לא בנייה של ארבע קומות, זה אירוע פיננסי מורכב, זה מאוד מאוד מסובך.

מה שאנחנו הולכים לראות פה זה מקום שאיש עסקים אמריקאי ירושלמי, שהוא אסף פה הרבה מאוד קרקע בכסף שלו והוא הולך להרים פה משהו שהוא יותר גדול מקניון מלחה. מדברים פה על סדר גודל של 123,000 מטר מרובע בנייה בשלבים והמשמעות בכמות של התעסוקה, מקומות העבודה שהוא מייצר, פתאום הוא נותן להם מקומות שהם יכולים להסתובב בהם בסופי שבוע, כי פה אין שום בעיה שהמקום הזה יהיה פתוח בסופי שבוע, הוא הולך לעשות פה רובע של מסעדות, למעלה מ-30 מסעדות שיהיו פתוחות בסופי שבוע.

המשמעות לכלכלה המזרח ירושלמית היא דרמטית ואנחנו כעירייה בגלל זה מראים לו כל הזמן שאנחנו מחבקים אותו כדי להראות לתושבים שזה חלק מהיכולת שלנו. 123,000 מטר מרובע זה לפי דעתי מעל 10,000 מקומות תעסוקה וזה גם משמרות וזה כל מיני דברים נוספים. איפה הבעיה שלו? אני אומר את זה חד משמעית, זה במימון. אם יש אחד הדברים שאני חושב, אמנם אתם לא ועדת כלכלה ולא ועדת הכספים, אבל אני חושב שמדינת ישראל חייבת לחשוב מה הפתרון שהיא נותנת לכאלה דברים ברמה של הערבויות נניח, האם אנחנו יכולים להעמיד ערבויות מתוך תפיסה שכזה דבר זה משנה דרמטית את איכות החיים וממילא כתוצאה מזה את כל מה שאנחנו רוצים לראות, את כל הנושא הביטחוני ואת כל הנושא – ברגע שנשפר להם את איכות החיים מן הסתם זה גם יפחית את האינטרס שלהם ללכת ולחפש דברים כאלה.

הבנייה פה היא בנייה חוקית לחלוטין, הוא משלם את כל ההיטלים. אתם תראו שם, זה קטע, אתם תהיו בשוק עכשיו, אנחנו עדיין בשוק כשאנחנו רואים את הבנייה שהוא עושה. אז אנחנו כבר יורדים, ניתן לכם לראות את זה ואני מקווה שקצת תתחילו גם להבין, אנחנו כעירייה, בכוונה טיפה להתרחק מהנושא הביטחוני, מה אנחנו כעירייה רואים וחושבים שהתפקיד שלנו ביצירה של מרקם החיים. ותזכרו, אנחנו כל הזמן מסתכלים איך אנחנו מאחדים את ירושלים, ירושלים מאוחדת זה לא סיסמה, אלא זה משהו שאנחנו צריכים להרוויח אותו יום יום.

מה שאתם רואים פה בצד ימין זה המרכז המסחרי, השלב הראשון. כרגע היזם עצמו נמצא בניו יורק, אבל הבן שלו והחתן שלו שעובדים אצלו ילוו אותנו. יש פה לדוגמה את סניף קפה קפה, אני חושב עם ההשקעה הכי גדולה בארץ. נראה לי שהשקיעו פה שלושה מיליון שקל, שתבינו את ההיקפים של ההשקעה פה. היום הרשתות הגדולות רצות לפה כי הן מבינות את הפוטנציאל. בהתחלה הם לא האמינו, אבל לדוגמה סופר פארם לא באו בהתחלה, עכשיו הם רצים אחריהם. רשתות בין-לאומיות יגיעו לפה. זה באמת בן אדם עם חזון מדהים.

יש להם כושר קנייה? כוח קנייה יש להם?

תושבי מזרח ירושלים בכלל בחברה הערבית קונים, קונים הרבה. תלכו לכל הקניונים בירושלים, אתם תראו את כולם. וכן, המחירים פה של השכירות מאוד לא זולים, אם מישהו חושב שהקפה פה בחינם, ממש לא.


(בהמשך הסיור – בקניון)

אנחנו ניכנס פה לקניון ותראו. סוכנות הדואר. סוכנות דואר במזרח ירושלים זה דבר שהתושבים מאוד שמחים בו. הוא קיבל זכיינות לפתוח והוא בא לדואר ורב עם הדואר שייתנו לו לפתוח ארבע עמדות ולא שתיים, אמרו לו: אתה לא תרוויח כסף, הוא אמר: אז מה? אני צריך לתת שירות.

אם תרד רגע ותראה פה את החניון אתה תראה את החניון של ממילא, הכול אפוקסי, הכול מואר. אבל תיכף אני אראה לך איפה החסמים שלו. יש פה קו ניקוז שמוביל מרמאללה שהכול עובר איפה שהוא רוצה לבנות את הפרויקט הגדול. 25 מיליון שקל שאנחנו צריכים לשים שם, מאיפה יש 25 מיליון שקל להזיז קו ניקוז?

בסדר, אנחנו נעזור.

אז אתה מבין שהכול פה זה מקשה אחת. הרחוב הזה אמור להמשיך ישר, אתה תלך לסוף הרחוב אתה תראה מדרגות. זה רחוב שאמור להיות פתוח. למה? כי הכול פה מתנקז. אבל זה בסוף 10,000 מקומות תעסוקה.

שזה הדבר החשוב.

וכשאנשים באים, יש להם פה חניון למטה והם לא מקבלים דוח בחוץ כי יש להם איפה לחנות, הם מקבלים שירות ובאים ונהנים וכשתיירים יבואו לפה. דרך אגב, גם ברמדאן, חלק מהפעילות אנחנו רוצים לתעל, להוציא אותם גם משער שכם, שיהיו גם בשכונות.

123,000 מטר זה - - -

זה המון ארנונה, זה המון מקומות תעסוקה. זה היטלי השבחה, היטלי סלילה.

על זה אני חושב. אני הייתי ראש רשות.

היטלי השבחה. והם משלמים הכול. וכשבן אדם רואה שאפשר לעשות את זה במזרח ירושלים אז הוא אומר: אז גם אני יכול? אני אומר לו: אל תסמוך עלינו, לך תראה. אתם תראו עוד מעט את הפארק שעשינו. נלך מסביב, נראה לכם גם את הפערים.

המבנים פה והכול לא יותר זול?

משה, תבין משהו, במזרח ירושלים היום אם אתה מוצא כזה מבנה אתה מוכן לשלם כמה שהוא יבקש, כי אין לך איכות. איפה יש לך מקום שיש לך מקומות חניה, איפה יש לך מקום שאתה יכול להגיע כמו בן אדם ואתה לא תקוע ושם את האוטו ומקבל דוח. אין היום, אנשים מוכנים לשלם. יש פה אוכלוסייה חזקה מאוד היום במזרח ירושלים.

כנס, תראה מה זה סניף קפה קפה. אני לא סתם מכניס אתכם לפה. אנחנו יושבים פה באיזה מקום שאני אומר לכם שאם הייתם באים אליי לפני ארבע-חמש שנים ואומרים לי שיהיה כזה בית קפה במזרח ירושלים אני לא הייתי מאמין.

לא, גם שהרשת ישראלית.

רשת ישראלית יש. הרשתות רואות את כוח הקנייה, תזכור, 340,000 איש.

לא, שהם מוכנים להזדהות עם רשת ישראלית, אני מדבר על זה.

לא, הם מוכנים, וארומה וזה, יש פה רשתות מאוד חזקות בקרב הערבים והם גם הולכים לקניון מלחה, אבל אני אומר, כשאתם רואים פה בערב אנשים שיושבים, ואתם רואים פה משפחות ואתם רואים פה חבר'ה צעירים, ופה לפי דעתי גם מותר להם לעשן, אז אתם מבינים שכל מה שנמצא פה, יש לו חיים טובים וזה מה שהם מחפשים. מה אנחנו רוצים? לגרום להם שיהיה להם טוב ושלא יצטרכו להתעסק עם דברים אחרים.

זה לא טריוויאלי שהשקיעו פה. במונדיאל לדוגמה היו פה הקרנות של הכדורגל, ורק תחשבו מה המשמעות שאנשים יושבים ככה בסוף היום או בסופי שבוע במקום ללכת ולחפש בעיות.

ישראלי מגיע לפה?

ישראלי עדיין לפי דעתי לא מגיע לפה הרבה, אבל אני מעריך שכשיפתחו פה את כל המסעדות ותהיה פה תנועה הרבה יותר ערה, כי הולכים לפתוח פה 25 או 30 מסעדות, משהו כזה, אז זה כן יהיה, כי בסופי שבוע זה יהיה פתוח.

אז הרבה חילוניים ירצו להגיע לפה.

נכון.

זה גם פותר בעיה של ירושלים. אבל זה עוד פעם חוזר לפתחה של המשטרה שצריכה לאכוף.

המשטרה פה היא ב-200%, אין להם פה בעיה.

בסוף בסוף בסוף עם כל זה שעיניכם צופיות לצבא בסוף זה שלכם. השיטור והמשילות זה אתם.

לא, פה זה כבר נגישות מלאה.

לא, אבל עם נגישות מלאה של המשטרה, אבל אני לא יכול לבוא לשתות קפה?

אתה יכול לשתות.

לא, אני בטוח כשאני בא לשתות פה קפה?

אני לא יושב פה, אבל אנשים, יש פה גם יהודים שבאים לפה.

באים לשתות?

בטח. מסתובבים, יש פה חומרי בניין, יש פה ירקות, סופרים.

צביקה, אנחנו רוצים להגיע ל-150,000 מטר כאלה, אתה בתור ראש רשות לשעבר מבין מה זה טוב לנו ברמה של היטלים ו –

ארנונה.

ארנונה, אתה צודק, כי זו ארנונה עסקית, אתה צודק, אבל רק היטלי ההשבחה והיטלי הסלילה שאנחנו אמורים לקבל זה עשרות אם לא מאות מיליונים.

אבל אני רוצה להראות לכם איפה החסמים כדי גם קצת לחבר אתכם, אחר כך נביא לכם קפה בדרך לנקודה הבאה. אנחנו יוצאים לראות מה קורה בחצר האחורית של המבנה הזה.

אבל למה החצר האחורית הזאת?

כי פה קו הניקוז של רמאללה עובר. אם אני לא אזיז את הקו הוא לא יוכל לבנות, זה למה. זה 25 מיליון שקל.

ואף אחד לא נותן ואז אתה תקוע עם חצי קניון והכול נראה ג'יפה.

זה החלם, שאין איזה משהו שמסתכל בראייה - - -

זה בתים פרטיים.

זה פרויקט שלו, למטה זה חנויות, מעל זה או משרדים או דירות להשכרה, רק להשכרה. אני רוצה לדבר על משהו, ברשותכם. מה שאתם רואים פה, קודם כל מה שהוא בונה פה כרגע זה המסעדות שאמורות להיפתח פה.

זה בין 30 ל-40, זה תלוי בשטח.

בין 30 ל-40 מסעדות שיהיו פתוחות גם בסופי שבוע, שאף אחד לא פה יוכל להתנגד שיהיה פתוח בסופי שבוע. למה אני אומר את זה? כי לנו כעירייה ברמה של התיירות זה מחיה את העיר. במקום שיצטרכו ללכת או לבית לחם או לתל אביב יהיה לנו סוף כל סוף מה להציע. ולפי מה שאני מבין זה מסעדות איכותיות.

איכותיות וגם רשתות, יש הרבה רשתות שאנחנו מביאים מחו"ל.

ותוסיפו לזה שיש פה חניונים ויש פה איפה לעצור. החניונים תת קרקעיים, יש פה 300 מקומות חניה?

שלוש קומות, זה בערך כ-600 מקומות.

600 מקומות חניה, בן אדם מגיע, שם את האוטו, לא מקבל דוח וקונה. פה זה השלב הבא שאמור להיות קניון מלחה, זה אומר כמעט 40,000 מטר מסחר ועוד שלושה מגדלים של משרדים או בית חולים או בית מלון, סך הכול 150,000 מטר. כדי שזה יקרה, קו הניקוז של רמאללה עובר פה באמצע. רמאללה, לא ירושלים. כשתבואו ביום טיפה פחות נעים אתם תריחו פה את הריח של כל מה שמגיע לפה ותבינו שאי אפשר לעשות פה כלום. עלות ההסטה של הקו זה סדר גודל של 25 מיליון שקל.

שזה מונח לפתחנו?

כן, אנחנו צריכים לעשות את זה. נכון, יגיעו רגע, אתה מקבל היטלים ואתה מקבל זה, אבל אתה מקבל את זה - - -

אתה צריך מימון עכשיו.

בדיוק, אין לראש העיר עכשיו מאיפה להוציא 25 מיליון שקל כדי לעשות את זה.

אתה רוצה הלוואה?

ופה, מה שאנחנו אומרים, שבמזרח ירושלים, אפרופו הלוואה, הרבה מאוד צריך להיות קדם מימון. התחלנו לדבר על זה עם אגף התקציבים באוצר ואני מנצל את זה שאתם פה כדי שתהיו שגרירים שלנו ושיבינו שקדם המימון, ואחר כך אין לנו שום בעיה להחזיר את זה, כשנקבל את ההיטלים, הוא יכול לפתוח המון המון חסמים ולשנות בצורה דרמטית את כל המציאות במזרח ירושלים. כשיהיה פה כזה דבר אז אנחנו מתכוונים שלקו החום של הרכבת הקלה תהיה פה תחנה ותהיה פה מערכת כבישים שתוביל לפה.

הרכבת הקלה תגיע לפה?

הרכבת הקלה אמורה להיות ממעבר קלנדייה, הקו החום, וזה מתחבר לקו שנמצא בשועפט. אנחנו מתכננים, חלק מהתכנון זה שתהיה פה תחנה, כי עם כזה פרויקט אין סיבה שלא תהיה פה תחנה, ויש הרבה אנשים שיוכלו להגיע עם רכבת קלה, אבל בלי שאנחנו נחלום על זה, זו מחשבה שהיא עוד חלום, אנחנו לא נוכל גם לראות בעוד עשר, 15, 20 שנה איך נראה בירושלים כזה מקום.

הבתים האלה הם חוקיים?

פה, אפרופו, ניתן גם לראש העיר לגעת, אבל אתם רואים פה, תזכרו את זה וראש העיר יסביר לכם על ההתחדשות העירונית שעושים במזרח ירושלים. יש כזה דבר שנקרא התחדשות עירונית במזרח ירושלים, זה נקרא אל עקבה, זה סדר גודל של 110 דונם, כמעט הכול פה לא חוקי ובמסגרת התכנית הם יהרסו ויבנו.

את כל הפחונים האלה?

הפחונים זה בשטח שלהם, הם יעיפו את זה בשנייה שהם יתקדמו עם התכנית. לזה אני לא דואג, הבתים זה כבר אירוע אחר, אבל אני אומר עוד פעם, ראש העיר יותר ייגע בזה, אבל היום אנחנו יודעים גם להגיע לזה בהסכמה.

כמה התקציב של עיריית ירושלים?

אם אני לא טועה, שבעה מיליארד, שמונה, אבל מה שאנחנו הולכים לעשות במזרח ירושלים - - -

ואין לכם 25 מיליון?

לא, הרבה צבוע, צביקה. אני לא צריך לספר לך מה זה צבע. כמה תקציב בצבא או במשטרה והכול – אתה צודק, אבל 25 מיליון כפול 4,000 דברים שראש העיר צריך לתת, ואנחנו רוצים לתת, זה לא מתנה.

אני אומר לך מה יגידו לי מהאוצר, אבל בסדר, אנחנו נצטרך להתמודד עם זה יחד איתך.

האוצר היו פה. אגף התקציבים היה פה לפני שבוע, יוגב, הוא הבין את זה, אני אומר שרק צריך לדחוף. אחד הדברים שאנחנו כן עושים במזרח ירושלים, כדי לבנות את האמון שדיברנו עליו באוטובוס זה בינוי פינוי. אנחנו רוצים לתת להם איפה שזה מתאפשר, לא בכל מקום.

לבנות ותפנו לנו מקום אחר.

כן, קודם כל תבנו ואז אתם תהרסו בעצמכם, אלא אם כן זה על שטחים של כבישים או בתי ספר שאנחנו לא מוותרים ואנחנו מפנים אותם קודם. עוד פעם, מתוך חשיבה שאין לנו כוונה שבן אדם יגור עכשיו שלוש שנים באיזה מקום, אלא תבנה. אנחנו איתם כל הזמן מול בתי משפט ומול כל הדברים האלה כדי לראות שהם באמת מתקדמים בקצב שאנחנו רוצים, ועל זה ראש העיר יותר ירחיב.

יש פה שכונות של בתים פרטיים?

מעט. היום בכלל בכל הערים הגדולות כבר –

כבר לא.

וגם במזרח ירושלים תמיד היו אומרים ארבע קומות, היום המדיניות שלנו, כבר בזבזת כאילו חניה אז גם יהיה לך רכבת קלה אז תקבל מדיניות של רכבת קלה ואם יש לך יותר מדונם וחצי תוכל לעלות גם ל-18 קומות כי הקרקע פה מאוד מאוד יקרה וכמו שהבנתם, אם אנחנו לא ניתן להם גם בפנים אז אתם ראיתם אותם מאחורי הגדר וראיתם את המחירים ואנחנו צריכים לחשוב גם איך אנחנו נותנים לזוגות צעירים פתרונות. אם אנחנו לא ניתן פתרונות אז זה יהיה בלי חוק. אז נכון, יש משטרה חזקה ויש הכול הכול הכול, אבל בסוף זה יגיע לפיצוץ. אנחנו צריכים גם לאפשר.

כמה אחוז הבנייה הלא חוקית פה?

אני לא יודע להגיד, יש עשרות אלפי עבירות בנייה במזרח ירושלים, בעיקר אני חושב משנות ה-90.

42,000.

בתים לא חוקיים?

42,000 אירועים.

זה יותר מאירוע, זה לא חדר שסגרת.

בכל בניין מה-42,000 יש הרבה יחידות דיור?

לא, יחידות.

בכמה אתם מטפלים?

הפתרון הוא, זה כבר לא הסתכלות על אחד ועוד אחד ועוד אלא לבוא ולהסתכל פתאום על 110 דונם. כשאתה מסתכל על 110 דונם אז או שאתה מעיף חלק, או שאתה מכשיר חלק, או גם וגם, אבל פתאום אתה בונה שכונה ובשכונה אנחנו רוצים שיהיה גן ואנחנו רוצים שיהיה בית ספר ורוצים שיהיו כבישים ורוצים שיהיה הכול. אתה יוצר איכות חיים נורמלית.

האתגר הגדול בכל מה שאורי מתאר, שהוא עדיין לא כל כך הופנם, שכן, צריך לתת גם לעירייה שטחים לגנים, לכבישים, למוסדות ציבור. זה עדיין לא הוטבע כל כך.

כן, לאיכות החיים של האנשים.

גם אם יש שטח שהוגדר כשטח חום עדיין יש קשיים לממש אותו.

למה יש קשיים לממש אותו?

כי יש פולשים לשטחים האלה, או שמישהו שהיה אמור לפנות את זה כחלק מהתנאים ובנו ולא פינו ואז מה שקורה, ההוצאה חוזרת על העירייה. עוד פעם, שוכרים יחידות דיור או מבנים בשביל כל מוסדות החינוך בעוד שיש לנו מאות שטחים פנויים, כלומר חומים, אבל שפלשו אליהם.

למה אתם לא מפעילים את בית המשפט?

מפעילים.

זה הרפורמה במערכת המשפט. גם זה, שמונה, תשע, עשר שנים תקבל החלטה אז תגיש ערר.

לא, אני רוצה לגעת בעוד משהו, משה. היום המדיניות היא בערך 60% הפקעה, שזה המון, בגלל הצרכים, אבל אז אנחנו נותנים להם את זה בקומות. אנחנו אומרים להם אוקיי, אנחנו לוקחים 60%, כדי באמת לתת לכם איכות חיים, תעלו לגובה, לתשע, עשר, 11, 12, כבר לא אכפת לי, אני אומר באמת, אני באופן אישי - - -

זה כלכלי ליזם, יש שם ימבה כסף.

עוד פעם, ליזם זה בעייתי, תזכור את המימון, אין לו מימון. כשאני עולה כבר ל-12 קומות יותר קשה לו לממן, זה לא כלכלי.

אני חוזר גם על מה שאמר היזם פה, כשאין לך רישום הבנק לא נותן לך פה שום דבר, לא משכנתא ולא נעליים.

אז לא תמיד הם יצליחו לממש את הכול, אבל אני לפחות אומר להם, חבר'ה, אני נותן לכם פה באמת את הפוטנציאל לכולם לגור. ואני לא סתם אומר את זה, זה לא סיסמה, אני באמת רוצה שיבנו, שיממשו כבר.

משה, אני אופטימי, הוא אמר שהורסים 150 דירות לא חוקיות בשנה, תוך 300 שנה את ה-42,000 האלה.

לא, אתה לא לקחת בחשבון שבונים פה.

לא, היום כבר כמעט שלא בונים בנייה לא חוקית, האכיפה במזרח ירושלים מאוד מאוד טובה בשנים האחרונות.

אבל בעקב אתם לא נמצאים.

עזוב, תפרק את כפר עקב באמת בשועפט, כי אני אומר לך עוד פעם - - -

כי שם אתה לא.

אני לא משחק אותה ושמעת את זה, אין לי משילות שם, מי שיגיד לך שיש לו משילות שם הוא - - -

אבל שם זה עשרות אלפי יחידות.

עזוב את זה רגע, אני אומר לך את זה בכוונה, אני אומר שאיפה שאני יכול, איפה שיש לי מסוגלות, כמו שסמי אמר, שם אנחנו עובדים חזק מאוד.

מה ההבדל? זו אותה אוכלוסייה, ההבדל בין כפר עקב לבין - - -

הגדר.

הגדר יצרה את הגדרת הסמכויות, צבא, משטרה.

זה לא רק הגדר, זה שהם פלסטינאים הם לא תושבי ירושלים בכלל. יש לך שם, אני לא יודע להגיד, חלק אומרים - - -

מבחינה חוקית טהורה הם שב"חים?

כן, אין לו תעודת זהות כחולה.

הם מחוברים לרמאללה, כמו שהוא הסביר לך.

אנחנו מדברים על כמעט חצי, אפילו יותר.


(בהמשך הסיור)

התחנה הבאה לפני האחרונה. כמו שדיברתי והזכרתי מקודם, אחד הדברים שלנו חשוב כעירייה זה לתת לתושבים תחושה שבאמת למישהו אכפת מהם ואחרי הרבה הרבה שנים הצלחנו בשעה טובה לבנות סוג של גן סאקר במזרח ירושלים. מה שאתם תראו עכשיו זה את הגן הזה, אנחנו נראה את התצפית עליו. אני יכול לומר לכם שברמדאן ובכלל במשך כל ימות השבוע כמות הילדים והמשפחות שמגיעות לשם, מרגש, אני אומר את זה לא בציניות, אלא אתם רואים כמה הם היו צריכים את זה. אנחנו באמת מאמינים שבכל שכונה ובכל מקום, כשבן אדם יוצא מהבית לילדים צריך להיות מקום מוגן שהוא יכול לשחק ושהם באמת יוכלו להתפתח וזה מקצה לקצה.

זה אחד הדברים שהתושבים כל הזמן אמרו שאין סיכוי שנעשה והיום כשאנחנו אומרים: לא, אנחנו עושים את זה, אז אנחנו אומרים להם: אל תאמינו לנו, פשוט לכו תסתכלו ותראו ותגידו אחר כך אם אתם מאמינים או לא. אני אומר שהאמונה וההבנה שזה לוקח זמן וזה לא מחר בבוקר מצריך הרבה מאוד כוחות ומצריך הרבה מאוד שיתוף פעולה מצד כל הגורמים במדינה.

ואני באמת שמח על הביקור הזה שלכם היום כי אני חושב שזו דוגמה, אתם הראשונים שבאתם ואמרתם: יאללה, אנחנו באים, לעומת זאת אני לא מכיר שום סיור של שרים, שום סיור של קבינט, שום דיון קבינט, שום כלום. אני אומר בכוונה, ולא חלילה בכעס או משהו, אבל אני חושב שעצם העובדה שמתקבלות החלטות בלי שחיים ורואים קצת את המציאות איך שהיא זה משפיע ולפעמים ההחלטות הן לא מדויקות. אני אתן דוגמה קטנה, צביקה, ופה אולי אני רוצה את העזרה שלכם כחברי כנסת, התכנית שעשו למגזר הערבי במדינת ישראל של 50 מיליארד שקל, ירושלים הוחרגה והיא לא חלק מהתכנית הזאת.

למה?

למה? שאלה מצוינת. ירושלים היא לא חלק מה-50 מיליארד שקל, אי אפשר להוציא פה שקל מהתכנית.

מי שאל למה? מכיוון שמי שקיבל את הכסף או מי שדאג לקבל את ה-53 מיליארד הקצאה, נדמה לי לחמש שנים או למשהו כזה, הקולות שלו לא באים מירושלים.

קטונתי ברמה הפוליטית החוקתית, אבל אם יש אפשרות כן לבוא ולהגיד שגם ירושלים תהיה חלק מהאירוע הזה, למרות שיש לירושלים תכנית חומש, כי אם תעשו השוואה ותראו את המספרים שקיבלו ערביי מדינת ישראל לעומת ירושלים, אז תכנית החומש הנוכחית צריכה להיות 6.7 מיליארד, זה המפתח שקבעו לערביי מדינת ישראל, אנחנו כרגע במקרה הטוב נהיה ב-2.1, 2.2.

אז אם יגידו אוקיי, אנחנו נותנים רק לירושלים 2.2 ואם אתם תבואו ותצטרכו ותתממשקו עם התכנית נניח בארבעה מיליארד שקל אנחנו נוכל לסגור פה את הפערים במזרח ירושלים. כי תזכרו, יש פה היום ראש עיר ורשות מקומית שיודעת לממש, שזה דבר נדיר במדינת ישראל. איך יודעת לממש? אתם תראו את זה עכשיו, אתם תראו אולי את הפארק הכי יפה היום במזרח ירושלים, בכלל אולי בירושלים כולה.

אנחנו תיכף נגיע לשם ואחר כך נעשה עוד משהו תוך כדי מעבר שאתם תראו, נראה לכם את ההיי לייט של הסיור ואנחנו נגיע לראש העיר.

התבקשתי לדבר טיפה על המנהיגות. כשאנחנו הגענו לפני חמש שנים למזרח ירושלים המנהיגות המקומית הייתה מוכתרים שנבחרו אלוהים יודע מתי, אהבו מאוד לשתות כוס קפה, כבר אנשים שיותר מבוגרים, פחות השפיעו ואנחנו הבנו שהם פחות נכונים ופחות רעבים לצאת לשינוי כי המנהיגות פה נדרשת לשינויים, והתחלנו למעשה לטפח מנהיגות חדשה, ממש לבחור בפינצטה את המנהיגות שאנחנו בוחרים לתת להם כוח כדי שיובילו את השכונות. זה לא פשוט, סתם לדוגמה, בית חנינה זה לא שכונה שהיא חמולתית, אלא זה המון משפחות שונות, אבל עיסאוויה, שזה שכונה מאוד קשה היא שכונה מאוד חמולתית, יש שם חמש חמולות מרכזיות ואנחנו לא יכולים מכל חמולה לקחת מישהו כי אז זה כבר עודף מנהיגות, צריך לראות איך אנחנו לוקחים שניים ובונים אותם ואז כמובן שמתחילות מלחמות באותה שכונה. אבל ביחד עם כל הגופים, גם ביחד עם המשטרה וגם עם השב"כ וגם עם כל מיני אנשים, אנחנו הכשרנו וביררנו שאנחנו עומדים מול אנשים שהם בעלי יכולת להוביל שינויים בשכונה.

בנוסף חשוב מאוד גם לציין שאנחנו מפתחים מנהיגות של נוער. הקמנו פה תנועת נוער במזרח ירושלים שיש בה היום הרבה מאוד בני נוער שבאים מדי שבוע ולאט לאט התנועה הזאת צומחת ואחר כך אותם חבר'ה שהיו בתנועה נהיים המדריכים ומתקדמים. יש לנו פה גם מרכז צעירים שפתחנו, שזה שלב הביניים, בשועפט, שכרנו מבנה שבאים אליו מאות מתנדבים ששומעים. נכון, לא תמיד אנחנו יודעים, לפעמים, אני אתן דוגמה, בשנה הראשונה שהוא נפתח ראש העיר רצה לבוא לארוחת ערב והם לא הסכימו ברמה של התקשורת, הם אמרו שהם לא יכולים כי זה שורף אותם, אבל בשנה השנייה זה כבר כן היה.

אז אנחנו מבינים, אפרופו הדברים שגם עמית וגם משה אמרו, דברים נעשים פה לפעמים בקצב משלהם וגם לא כל דבר שאנחנו עושים פה אנחנו חותמים אותו כעיריית ירושלים כי אנחנו מבינים שכרגע יותר חשוב לנו לעשות פעילות ולסייע לגורמים. לדוגמה ברמדאן, ראש העיר ייגע בזה, כל מיני פעילויות שאנחנו עשינו, שאנחנו מימנו, אבל אף אחד לא יודע, לא אמורים לדעת שזה עיריית ירושלים, למה? כי היה חשוב מאוד לנו שלדוגמה בשער שכם תהיה פעילות, שזה יפחית את הלחץ מכוחות הביטחון ואנחנו ידענו שאם הם יבינו ויידעו שזה כסף שלנו הם לא יבואו לפעילות הזאת. איך עשינו את זה? עשינו - - -

לא, איך הממשק בין המדיניות של ראש העיר לבין הממשלה שבסוף קבלת ההחלטות אצלה בנושא?

אז מה שהתחלתי להגיד, אני לא חושב שיש איזה מדיניות ברורה של הממשלה, לצערי, אני לא חושב שיש איזה דיון שהתקיים, אני לא מכיר, אבל אני לא פוליטיקלי קורקט, אז אני אומר את זה – אני לא מכיר שום דיון שראש עיריית ירושלים – אני כן יכול לומר שיש קשר מצוין עם המשרד לענייני ירושלים, גם לכל אורך השנים בקדנציה של ראש העיר, יש המון שיתוף פעולה, כן יש כל פעם גורמים שבאים, לדוגמה בשבוע שעבר היה פה אגף התקציבים. כל מי שמגיע ורואה את מזרח ירושלים מבין את החשיבות, עכשיו החוכמה פה היא לחבר את הכול לכדי החלטה ולכדי מימוש שיוכלו באמת להוציא פה מדיניות.

בקדנציה של בנט, אני חושב, או כשלפיד היה, היו קצת ישיבות שהשתתפתי אצל המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שזה היה נראה כאילו שזה כן הולך למשהו פרודוקטיבי, אבל לא יצא כלום, אבל אני חושב שבאמת אין איזה משהו שמאגד את מזרח ירושלים בראייה הכוללת. אני אומר גם פה, אני קורא לכם לעזרה.

יש תכנית סדורה, למה העירייה לא מגישה?

זה מה שאמרתי, יש תכנית חומש עכשיו שכן - - -

סדורה כבר, שהוגשה?

יש תכנית חומש שמומשה ויש עכשיו תכנית חומש חדשה, זה כן, אני רוצה רגע לסייג את מה שאמרתי, בהיבט הביטחוני, לדוגמה שכונות חוץ גדר, שזה המורסה הכי גדולה, אני לא חושב שאף פעם באמת התקיים דיון וזה משהו שמתי שהוא יתפוצץ. בנושא לדוגמה של שיטת חינוך לימודים, כמו שדיברנו, בנושא של כל מיני דברים נוספים, אפילו לבוא ולהסתכל על זה ולהכיר את המציאות ולראות שיש פה את הסוגיה של רישום הקרקעות ואיך אנחנו כמדינה פותרים את הנושא של המימון, האם אנחנו רוצים להיכנס לזה או לא. לא אכפת לי שיגידו גם שלא, אבל שיבינו רגע את הבעיה. זה בסדר שיגידו, בדקנו, ראינו, יש לנו סדר עדיפות אחר, אין לי בעיה, אני לא אומר שרק אנחנו יודעים מה נכון, אבל לפחות להכיר את הבעיה הזאת ולהבין שכן צריך להכיר אותה ולחשוב או שאנחנו נכנסים לזה או שלא. זה בעיניי אחד הדברים שלא נעשו.

הקצו 50 מיליון שקל בתכנית החומה שעברה לרישום קרקעות, לפי דעתי כמעט שלא מימשו מזה כלום. הם הולכים למקומות הקלים של רישום של קרקעות של - - - שזה באמת כאילו הדבר הכי קל, אבל אותו תושב שרוצה לבנות ולקבל מימון, היכולת שלו לרשום את הקרקע היא כמעט בלתי אפשרית. אז אם אנחנו באים וחושבים רגע שעושים איזה זבנג וגמרנו לסוגיה הזאת או לא, בואו נקיים דיון, זה מה שאני אומר.

כן אני רוצה לסייג ולומר שכן יש לנו את המיליארד שקל שהשקיעו במזרח ירושלים שכל מה שאתם רואים זה הרבה מאוד בזכות הדבר הזה. אני כן חושב שעכשיו החוכמה להעמיק בבעיות והיום אנחנו גם יכולים להתעסק בסוגיות היותר כואבות ולקדם שם פתרון.

השינוי שיהיה בתכנית החומש הקרובה, בשאיפה, זה לשים דגש הרבה יותר על איכות מאשר רק על כמות. אם לדוגמה, אני אתן דוגמה מתחום החינוך, שהתכנית אמרה שנבנה ונבנה בתי ספר ונעשה שיטת חינוך ישראלית ואז פתאום התברר שאין מספיק מורים שיודעים ללמד את שיטת החינוך הישראלית, אז אתה פותח בתי ספר ואין לך מורים שיודעים לעשות את זה, ומה אתה מוכר לתושבים? בואו לשיטת החינוך הישראלית, כי הם ככה ייצאו הרבה יותר טובים, אבל אז הם אומרים: רגע, הם לא יוצאים יותר טובים, הוא לא יודע עברית והוא לא יודע מתמטיקה אז מה אתה מספר לי סיפורים? היום אנחנו מבינים את זה ואנחנו נכנסים הרבה יותר לקטע איכותי גם.

אני חושב שזה שיש רצף, ואינשאללה שיהיה רצף שלטוני בעיריית ירושלים, עוד מעט הבחירות, וראש העיר ימשיך, אני חושב שרצף פה יהיה קריטי ובאמת אנחנו נוגעים היום בסוגיות שאף אחד לא האמין לפני חמש שנים שאפשר לגעת בהן. אם הייתם באים לפני חמש שנים ואומרים שמאות אנשים בשנה, חוץ מה-150 שדיברו על הריסות בתים יש עוד עשרות אם לא מאות הריסות עצמיות שאנשים עושים בעצמם, אף אחד לא היה מאמין. היום כשמתקשרים לבן אדם: לך תהרוס לעצמך כדי שלא תצטרך לשלם קנס וכל מיני דברים אתם רואים הרבה מאוד אנשים שעושים את זה, שזה דבר שאתם מבינים, זה תהליכים.


(בהמשך הסיור)

מה שאנחנו רואים פה זה פארק פתחת קדרון, נחל קדרון מתחיל מפה וממשיך דרומה. השכונה שאתם רואים פה זה שכונת ואדי ג'וז, הר הצופים, האוניברסיטה, פה שכונת שייח' ג'ראח מאחורינו, שמעון הצדיק, למעשה באמת מרכז ירושלים. בחלוקה הגיאוגרפית אנחנו ממש נמצאים פה במרכז, מאחורי הגבעה זה כבר העיר העתיקה, אנחנו עוד מעט נתקדם לכיוון שם ואתם תראו את מה שנקרא מע"ר מזרח, מרכז העסקים הראשי של מזרח ירושלים.

כשבאנו והבנו את הצרכים ומיפינו את הצרכים במהלך התכנית הקודמת אמרנו שזה או שאנחנו הולכים לעשות פארקים כאלה קטנים או שאנחנו באים עכשיו ונותנים גם איזה בום. במזרח ירושלים, לפעמים כשאתה רוצה להעביר מסר לתושבים אז אם אתה נותן לכל אחד עט או שאתה פתאום נותן מופע זיקוקים, הרייטינג והעוצמה של כל דבר, יש לזה משמעות בכמה נכנסת ויצרת קשר עם אנשים. אז קיבלנו החלטה לקדם פה פארק אחד ענק.

מה היה פה לפני הפארק הזה?

היה פה כרם המופתי, היו פה עצי זית שאתם רואים שנשארו ברובם ואנחנו הקמנו פה פארק שהוא 25 דונם בהשקעה של 26 מיליון שקל עם מגרשי ספורט, הכול נגיש, ברמדאן היו פה פעילויות, יש פה תאורה בלילה, אמור לקום פה גם בית קפה. תראו, תבינו, הילדים שאתם רואים פה עכשיו, היום אין בית ספר, אבל כל הילדים שאתם רואים פה, לא היה להם איפה לשחק.

אם אתם רואים את המבנה הכתום קצת ממול, זה אחד מבתי הספר החדשים שפתחנו במזרח ירושלים, זה בית ספר יסודי, שיטת חינוך ישראלית. זה בית ספר שחנכנו אותו יחד עם דיוויד פרידמן, כשהיה השגריר האמריקאי פה. אני אשאיר לראש העיר לדבר פה, אבל תזכרו את האירוע הזה כי פה אנחנו הולכים לקדם הקמה של הייטק במזרח ירושלים. אנחנו תיכף נעבור, אתם תראו את המוסכים, כל המוסכים האלה הולכים להתעופף מפה בתקווה שאנחנו מרימים פה סדר גודל של 250,000 מטר מגדלי משרדים להייטק. אני אשאיר את זה לראש העיר לדבר.

להייטק ישראלי, להייטק בין-לאומי, ביחד?

לא אכפת לי מי, אבל שהעובדים יהיו ערבים. אנחנו ניגע בזה, אני לא רוצה לקחת את זה מראש העיר, אבל נדבר על זה גם במשרד שלו. חלק מהשינוי, למה? כי אנחנו מאמינים שאם אנחנו נראה להם שהם יכולים להגיע לתעסוקה איכותית תהיה להם גם מוטיבציה ללמוד בבתי ספר ישראליים ותהיה להם מוטיבציה לשאוף.

מי שרוצה עוד להסתכל, בעוד עשר דקות נצא דרך ואדי ג'וז ואנחנו נמשיך למע"ר מזרח. למה מע"ר מזרח? עוד פעם, זה חוזר לרייטינג ולתקציב. אמרנו מה ישנה בתפיסה של בניית האמון וההבנה שבעל הבית השתגע? אנחנו רוצים להעביר מסר, השתגענו, מזרח ירושלים זה חלק בלתי נפרד מירושלים וכמו שאמרתי, אם זה חלק בלתי נפרד זה אומר שאנחנו גם צריכים לתת את כל השירותים.

כל מי שהכיר את סולטן סולימאן, סלאח א-דין, זה רחובות שבערך מימי הסולטן סולימאן היו כמו שהיו. ההחלטה המקורית הייתה לקחת ארבעה רחובות במזרח ירושלים, כל אחד בשכונה, ולשדרג אותם בעלות של חמישה מיליון שקל כדי לגעת בכל שכונה ואנחנו הבנו שאנחנו נפספס פה את החשיפה ובאמת את השינוי, אף אחד לא באמת יבין את השינוי שאנחנו עושים פה ולכן ביטלנו כל מיני פרויקטים אחרים ואמרנו שאת כל סולטן סולימאן, סלאח א-דין והנביאים הקטן אנחנו הולכים לשדרג ב-150 מיליון שקל, ממש להפוך את כל הרחובות האלה לרחוב יפו, תקראו לזה ככה, מתוך הבנה שהעיר נגמרת כביכול בממילא ואין שום המשך טבעי, לא לתיירים ולא לאף אחד אחר לכיוון מזרח ירושלים.

המקום שם הוא מדהים ביופיו. מי שיצא לו להסתובב שם ומי שהרגיש בטוח, אני אומר לכם שזה אחד המקומות הכי אותנטיים והכי מהממים שיש במזרח ירושלים וזה שאין שם תנועה זה גרם לכל מיני רוכלות ולכל מיני בעיות אחרות שאנחנו דרך הפרויקט הזה גם כן רוצים לטפל. ראיתם את זה בבית חנינה, אחד האתגרים שלנו זה מה אנחנו עושים בירושלים עם כל התיירות בסופי שבוע. אנחנו הבנו שאם אנחנו נעשה תהליך של הפיכה ושדרוג של כל מע"ר מזרח אז מה שראינו בשוק מחנה יהודה, תהליך שהרבה מאוד חנויות משתנות וזה הופך יותר למקומות בילוי ושדרוגים של בתי מלון והכול, זה גם מה שיקרה שם, ואנחנו נוכל לתת הרבה מאוד היצע לתיירות גם במהלך סופי שבוע שיישארו בעיר, שיפתחו את העיר, שאנשים ייהנו מזה וכמובן כולם מבינים שכשטוב, אנחנו מאמינים, אז גם אנשים רוצים שיישאר טוב והם פחות מחפשים את הבעיות.

זה ממש מכביש מספר 1, יש נביאים הקטן, משם אנחנו מגיעים דרך כיכר שער שכם עד לשער הפרחים והמשולש נסגר דרך רחוב סלאח א-דין שאנחנו ניסע בו עכשיו. למה ניסע בו עכשיו? אני אתן טיפה הקדמה, אמרנו 150 מיליון שקל, מה אמרו לנו? מה פתאום, אתם סתם קשקשנים, אמרנו אוקיי, נעשה דירה לדוגמה. לקחנו כיכר שנמצאת ברחוב סלאח א-דין ליד חברת חשמל, בגלל זה אנחנו קוראים לזה כיכר החשמל, השקענו בה חמישה מיליון שקל, השתגענו, השתוללנו. אתם תראו עוד מעט, אני בכוונה לא רוצה לספר לכם מה שיש שם, אתם תראו את זה, והיום זו הכיכר שכולם באים להצטלם בה, כולם מעלים את זה לפייסבוק. וכששואלים אותנו מה אנחנו הולכים לעשות פה, אנחנו אומרים להם: לכו תראו את כיכר החשמל, זו הדירה לדוגמה, זה השירות שלנו של הפרויקט.

איפה האתגרים בדבר הזה?

האתגרים, לדוגמה פה, הפארק הזה נראה לך סבבה, אבל היה פה, כמו שאריה אמר בבית חנינה, הייתה פה סוגיה משפטית למי בכלל שייכת הקרקע. היו פה הרבה מאוד מאבקים כי קידמו פה תכנית לבניית בתי מלון והייתה פה טענה שזו בעלות שלהם. יש פה אתגרים בשימור, למנוע ונדליזם. יש מצלמות, אבל עדיין זה המון כסף בהתחלה, אבל לאט לאט אתם רואים שהתושבים רואים והם רוצים את זה. הם רוצים את זה, אבל תמיד יש כאלה שמתנגדים.

אני אוסיף על מה שאורי אומר, האתגר הוא שימור. כמו שאורי אמר לגבי כפר עקב, הרוב רוצים את הנורמליות הזאת, אבל לרוב אין את האומץ לצאת נגד המיעוט ורואים את זה. ברמדאן כל לילה פה היו בין 500 ל-700 ערבים, לא מוואדי ג'וז, אני הייתי פה, הם באו מעיסאוויה, מבית חנינה, מראס אל עמוד, מסילואן, הם באו לפה כי העירייה, אורי הוביל פה מהלך שהעירייה עשתה פה כל ערב, במקום שיילכו לשער שכם, שם המשטרה – מישהו שמע על שער שכם ברמדאן האחרון? לא שמעתי מילה, למה? קודם כל כי המשטרה עשתה עבודה שלא ראינו הרבה שנים בתוך הר הבית ומסביב, דבר שני, אורי וראש העיר משכו את הערבים לפה ולעוד מקומות, והם נשארו פה מלפני סעודת האפטאר, כבר מחמש-שש הם באו לפה כדי לתפוס מקום ונשארו פה עד 12 בלילה. היו פה שידורי משחקי כדורגל, היו פה הצגות לילדים.

ואללה, תעשו לנו עוד. אני גר בראס אל עמוד, אמרו לי: למה לא עשיתם לנו בראס אל עמוד? הם רוצים את זה. אממה? ברגע שבאים לפה איזה קומץ שהוא לאו דווקא מירושלים והם מראים את הלאומנות שלהם עדיין לרוב אין את הכוח לצאת נגד המיעוט האלים הזה. זה האתגר.

ולהמשיך את אריה, אני אגיד בצורה הכי ברורה, כשאנחנו חזקים הרשות הפלסטינית חלשה. מי שחושב שאין רשות פלסטינית בירושלים אז הוא טועה בגדול וככל שאנחנו מעמיקים את האחיזה וככל שאנחנו לוקחים את התושבים ונותנים להם את ההבנה ששווה להם ללכת איתנו כי החינוך הישראלי באמת – הם מאבדים את האחיזה בתושבים. איפה זה בא לידי ביטוי? כשבאו ואמרנו שאנחנו השתגענו ואנחנו הולכים לעשות פה את התכנית של ההייטק הם אמרו מה פתאום, רוצים לקחת לכם את הקרקעות. אם תראו את כמות ההתנגדויות של עורכי דין שממומנים על ידי הרשות הפלסטינית מול הוועדות, הם מבינים שזו משיכת חבל ואיפה התושבים?

ואיך פתרתם את זה?

איך פתרנו את זה? לדוגמה כשאני מקים כזה גן אז אני אומר לאנשים אוקיי, בואו תגידו לי עכשיו מי משחק פה. לא אמא שלי, לא הילדים שלי, מי משחק פה? הקמנו בית ספר, מי עכשיו משחק שם? הקמנו את הכיכר, מול כיכר חברת חשמל הלכנו ושכרנו ביחד עם המשרד לענייני ירושלים 2,000 מטר של חלל אופן ספייס, אמרנו זה הצעד הראשון של ההייטק, תראו, בעוד חודש יסיימו שם את השיפוצים ויתחילו שם לשבת. אני רוצה שילד יילך לשם ויראה את הלוגואים של חברות ההייטק ויגיד: מה זה? שישאלו מה זה ואז שיסבירו לו, זה עיריית ירושלים עשתה, אתה רוצה ללמוד הייטק? אה, אני יכול לעבוד בהייטק? היום למה אף אחד לא עובד בהייטק, למה אף אחד לא לומד הייטק במזרח ירושלים? הם לא חולמים בכלל, הם שולחים 100 קורות חיים, אף אחד לא עונה להם.

אם אנחנו פתאום עושים את זה ואני אומר להם: אל תאמינו לי, אני אתן לכם סיפור אחרון לפני שנזוז, אפרופו המנהיגות, מי ששאל. בתחילת התפקיד שלי הביאו אותי לוואדי ג'וז וישבתי פה במקום שנקרא התנור עם בעל הסופרמרקט ואמרו לי: תקשיב, הוא זה שעוזר לנו כל הזמן פה, לעירייה, זה איש עסקים, יש לו אינטרסים, אמרתי לו: מה אתה רוצה מהעירייה? הוא סיפר לי שיש פה איזה כביש שנקרא רחוב עותמאן בן עפאן שמגיע לשמעון הצדיק, לאיפה שבתי היהודים, הוא אומר לי 15 שנה זה כביש עפר, מבטיחים לנו שיעשו את זה אספלט כדי לפתוח את הפקקים של השכונה. באמת לא הבנתי כלום בסטטוטוריקה, אמרתי לו: תן לי לבדוק. אני בחיים לא מבטיח. באתי לראש העיר, אמרתי לו: אני רוצה מיליון שקל, הוא אומר לי: למה אתה רוצה מיליון שקל? אמרתי לו שאני רוצה לעשות כביש, הוא אמר לי: מה? אמרתי לו: אני צריך להוכיח את עצמי, הוא אמר לי: קח מיליון שקל.

ואז התברר לפי תב"ע שזה לא סטטוטורי, איך אפשר לעשות בכלל כביש? הלכתי למהנדס העיר, הסברתי לו, הוא חתם, לך תעשה כביש. אחרי שלושה שבועות מביאים טרקטורים להתחיל לעשות אספלט. מתקשרים אליי התושבים ואומרים לי: מה האירוע? אמרתי להם: ביקשתם כביש, קיבלתם כביש. אומרים לי: אתה מג'נון? אמרתי להם מה מג'נון? הם אומרים לי: בחיים לא היה כאילו שמישהו ביקש וקיבל, אמרתי להם: אבל ביקשתם וזה כל כך נכון מה שאתם מבקשים, אז למה לא לעשות את זה? תנו לי להוכיח לכם שבאמת היום יש ראש עיר שרוצה ואחר כך בואו נלך לדברים האמיתיים שקשים לכם כי יהיו לכם ימים שגם תבכו, אל תדאגו, אתם גם תבכו.

וכשאתה פתאום בונה אמון ומראה להם שאתה כן מקשיב – לא כל דבר אפשר לתת להם, יש הרבה בעיות, אבל עדיין בסוף הם מבינים שקודם כל מקשיבים להם, יש אוזן קשבת, הם יכולים לשים את הדברים שלהם. ראש העיר ייגע בזה בכל הנושא של תכנון ובנייה, שינוי המדיניות שלו. זה בסופו של דבר מה שמוביל וזאת באמת הנקודה שאתם רואים את הרשות הפלסטינית מעלה עצימות במאבק שלה מול הפעילות שלנו וזה רק אומר לנו דבר אחד, שאנחנו בכיוון הנכון, כי זה נותן לנו הבנה שאם הם נגד המהלך הזה בצורה כזאת אז סימן שזה משהו שהוא נכון והם מפחדים ממנו.

אתם מטפלים בכל מה שקורה באוניברסיטת הר הצופים שיש בה ירידה בהרשמה?

מה הכוונה?

שסטודנטים יהודיים לא מירושלים שלא באים להירשם בגלל כל מיני סיבות?

לא, אוניברסיטה זה אוניברסיטה.

אז אנחנו נמשיך ברשותכם דרך ואדי ג'וז, נראה לכם את הציר, אחר כך דרך סלאח א-דין ונגיע לעירייה.

כשאומרים מזרח ירושלים כמה שכונות זה אומר?

בערך 340,000 איש, העיר הרביעית בגודלה בישראל, יותר מחיפה.

340,000 איש האלה, כמה מקבלים שירות ישיר ממך?

כולם, אין אחד שלא.

כפר עקב לא נחשב בתוך - - -

בטח שהוא מקבל, מי נותן לו ניקיון?

אתה נותן לו?

בטח.

אז כולם מקבלים.


(בהמשך הסיור – בנסיעה)

מפה לכיוון למטה מתחיל הפרויקט של ההייטק, הכול בצד ימין, כל מה שתראו בצד ימין אמור להיהפך להייטק. האזור הזה, זה יפורט בהמשך על ידי ראש העיר, אמור להיהפך לאזור הייטק. כרגע מקדמים תכנית גרנדיוזית שנקראת הסיליקון ואדי, ואדי ג'וז. אחד יצירתי מאוד, לא אני, בחור בשם רון שחר, אני חייב לומר שהיה יצירתי מאוד בשם. חשוב לומר שעירייה לא יכולה לבנות שום דבר שהוא לא מוסדות ציבור או שטחים עירוניים, נניח פארקים או דברים כאלה, אני כעירייה לא יכול להפקיע קרקע מבן אדם ולבנות מגורים או משרדים, אבל אני כן יכול לקדם פה תכנית בתור עירייה ולאפשר להם לבנות כמה שיותר בייעוד, אני כן יושב על השאלטר של הייעוד של הקרקע.

לדוגמה, אם הם רצו פה מגורים, אמרתי להם שהם לא יקבלו פה מגורים, הם יקבלו רק 10% מגורים וכל השאר יהיה משרדים. אני כן יכול כעירייה לומר שכל העסקים פה שהם כרגע לא חוקיים אני אסגור אותם, למה? כדי לגרום להם למוטיבציה להתקדם בתכנית. אני כן יכול להרחיב את הכביש ולהרוס חלק מהעסקים בהרחבת הכביש ואז להגיד טוב, יש לי כבר קרקע, אז מה אני יכול לעשות? זה מה שאני כעירייה יכול לעשות.

תזכרו, שוב, סוגיית המימון חוזרת פה בעצימות גבוהה משום שאנחנו מדברים על היקפים גדולים מאוד. הסוגיה של המימון חוזרת. אם תראו, בצד ימין, פה בהמשך, מערבה, זה הכביש. עד לשם היה כביש ומשם כביש חדש, זה היה דרך עפר, שהוא גם אמור להתרחב ל-25 מטר. אתם תראו כשנגיע לצומת סולטן סולימאן ודרך יריחו, המיקום והנגישות של ואדי ג'וז בהיבט של המיקום העירוני הוא מדהים. לדוגמה אחד הדברים שאנחנו מאוד רוצים לערב זה תעסוקת נשים במזרח ירושלים. היום רק 19% מהנשים במזרח ירושלים עובדות והמטרה שלנו להגיע לפחות ל-38% שזה כמו בקרב עובדי ישראל. אנחנו מבינים שאם אנחנו לא נייצר מקומות תעסוקה נטו במזרח ירושלים הסיכוי שלנו להצליח להגיע ליעד הזה הוא נמוך. זה חלק מהאינטרס שלנו כרגע כשאנחנו מקדמים אזורי תעסוקה, כמובן יש בזה גם המון הכנסות לעירייה שבעזרת ההכנסות האלה אנחנו נוכל להמשיך ולפתח.

אם אתם רואים את המחסום ממש צמוד לחומות, יש פה משהו שנקרא שוק הכבשים. מה זה שוק הכבשים? שוק הכבשים זה היה מקום שכל הזבל מהעיר העתיקה היה יוצא לנקודת איסוף פה ומי שהיה מסתובב פה היה לו ריח באמת מסריח, הכול היה פה זבל. השקענו שישה מיליון שקל ועשינו תחנת מעבר אחרת יותר למטה ואנחנו מקדמים עכשיו פה טיילת מסביב לחומות. תחשבו שכל מי שמגיע ברמדאן או לא משנה מה להר הבית היה עובר דרך הזבל הזה.

מה המשמעות? על פניו היו צריכים לבוא ולחבק אותנו ולתת לנו נשיקות, אבל גם פה האתגרים, הרשות הפלסטינית, לא טוב לה שאנחנו מייצרים משהו טוב לתושבים. אני אומר את זה לא בציניות, בסוף התושבים לא מטומטמים, כשהם רואים שמשהו טוב נעשה אז הם מבינים והם גם מבינים מי עושה את זה. היו פה מאבקים והיו ניסיונות להפגנות כאילו שיש שם איזה קבר או אנדרטה של החייל הירדני, ניסו לעשות פה דברים בין-לאומיים, בסופו של דבר הצלחנו לפנות את השוק הזה ואנחנו כן מקדמים שם, אחרי לא מעט בתי משפט.

סולטן סולימאן, מה שאתם רואים פה זה חלק מהעבודות. הייתה פה מפרדה, שאלוהים יודע מי עשה את המפרדה המגעילה הזאת בעבר, אבל הורידו אותה בשלב הראשון. הכביש הולך להיות פה משודרג והרבה יותר מזמין למשפחות שיוכלו לטייל פה עם מדרכות רחבות, עם מקומות שיהיה אפשר להוציא שולחנות החוצה, עם תאורה, עם כל מה שאתם רוצים, כי היום אחד הדברים שאנחנו זיהינו ואמרו לנו, שיש הרבה מאוד משפחות עם ילדים שמפחדים לבוא לפה, לא בהיבט הביטחוני, אלא בהיבט הבטיחותי, שהמדרכות מאוד צרות ולא רואים ואנחנו הולכים לשנות פה את כל תכניות התנועה גם.

אגב, פה זה הפנים של כל מזרח ירושלים, מפה מגיעים לשער הפרחים, לשער שכם.

ותזכרו שזה חוזר לרייטינג שכל הזמן אני אומר, הרייטינג פה, בערך בין 150,000 ל-200,000 איש לפחות פעם בשבוע עוברים פה, מקרב ערביי מזרח ירושלים, אז תחשבו שכל בן אדם, מספיק שפעם בשבוע הוא יעבור פה ויראה פתאום שעשו לו פה משהו יפה, מה המשמעות.

עוד שלוש-ארבע דקות, אפילו אולי פחות, אנחנו נכנסים לרחוב סלאח א-דין שזה הרחוב שבשלב הבא ישתדרג. אבל תזכרו מה שדיברתי על הדירה לדוגמה של כיכר החשמל, אתם תראו אותה ותבינו שבאמת בעל הבית השתגע.

יש לי שאלה אליך. למה כל הדברים שאתם עושים פה במזרח ירושלים לא מיוחצן כמו שצריך בחוץ? אתם כל כך הרבה דברים יפים ובהרבה השקעה, אבל הדברים לא מיוחצנים החוצה.

אנחנו מייחצנים כמה שאנחנו יכולים, זה לא שאנחנו לא מייחצנים. אנחנו כן עושים, יש כתבות.

עוד פעם, אתה אמרת ש-95% מהאנשים פה נורמטיביים ורוצים את הדבר הזה.

יש הרבה דברים שאנחנו מחכים לתזמון, אין לי כרגע מה לייחצן כשזה ככה בעבודות. לדוגמה את כיכר החשמל כן יחצנו. כשדברים מאושרים וסגורים אז אנחנו מייחצנים אותם, לא לפני.

יש הרבה גנים שלא יחצנתם אותם, המזבלה, לא יחצנתם אותה כמו שצריך. פה, כיכר הפרחים.

זה דווקא אני חושב שכן, אבל תמיד אפשר לעשות עוד.

חבל.

יש פה מקומות חניה, למי שזכאי לקבל, זה יצר לנו פה בעיה כי תחשבו שאנחנו רוצים פה לבטל את כל מקומות החניה כדי להרחיב את המדרכות ולייצר פה רחוב שהוא הרבה יותר ידידותי להולכי רגל ולכן אחד הדברים שאנחנו כרגע בוחנים זה לקדם בהמשך קרוסלות שאנחנו נעלה את כל הרכבים לגובה שייכנסו. יש כאן פתרונות קרוסלות שגם הקרוסלות האלה יכולות להפוך להיות נניח קיר טיפוס וכל מיני דברים מאוד מאוד מתקדמים, כמו שראינו לדוגמה בהר חוצבים. אם אנחנו לא נחשוב פה מחוץ לקופסה אין סיכוי בעולם שאנחנו נצליח פה לייצר. תראו את האותנטיות, תבינו איזה מקום מדליק, אבל תראו איזה מדרכה צרה. המדרכה פה הולכת להיות בינינו ממש, יהיה פה במרכז מקום שרכב יכול לנסוע, אולי קצת מפרצים לפריקת טעינה, גם כן בשעות מוגדרות, ומעבר לזה הכול זה ללכת.

בצד שמאל תראו את השער השחור, יש פה את בית הקברות המוסלמי, שם יש את תותח הרמדאן. בירושלים ברמדאן כל ערב וכל בוקר, בתחילת הצום ובסוף הצום יש ירי של תותח שמבשר על תחילה וסוף הצום.

ממש עוד רגע אתם תראו פה בצד ימין את הבניין הכחול הזה. אני לא אפרט יותר מדי, פה זו הדירה לדוגמה של ההייטק. קומה שש-שבע פה אלה קומות שכרגע עוברות שיפוץ, בסביבות 12 מיליון שקל, כדי לפתוח פה את האופן ספייס שלנו. זה כדי לא לחכות עד שיבנו את הבניינים של ההייטק ובינתיים להפסיד הרבה מאוד נוער, אנחנו כבר מתקדמים ועושים פה משהו שהוא זמני.

ותסתכלו שמאלה, אני לא צריך להוסיף מילה אחת. מי שחלם שיראה כזה דבר במזרח ירושלים. תראו איך הם יושבים פה, זה מרגש. ברמדאן היה פה ירח של הרמדאן שכולם באו והצטלמו, היו פה אירועים. תחשבו שכל בן אדם שנמצא פה זה פחות לחץ על שער שכם ועל מקומות אחרים שאנחנו פחות רוצים שיהיו שם. תבינו רק בכיכר הזאת הושקעו כחמישה מיליון שקל, אבל היום תושבים סוחרים שואלים, בסוף תקבל כזה, אתה רוצה או לא? אז כמובן התשובה שלהם שהם רוצים. זה השיווק הכי טוב מול שיתוף הציבור שאנחנו צריכים לעשות.

זה באמת פריים שלא היה בטלוויזיה.

הייתה פה כתבה על המקום, לדעתי. פה זה המקום שאנחנו מקדמים את הפתרון של הקרוסלות, מה שדיברנו על החניה, כי משרד המשפטים פה יוצא החוצה. המקום הקרוב שאתם רואים מימין, אנחנו נקדם פה צו חניה עירוני ובמסגרת צו החניה שראש העיר יחתום עליו אנחנו יכולים לעלות פה עם כמות גדולה של קרוסלות ולתת את זה לנכים.


(ישיבת סיכום)

ברוכים הבאים לכולם. שלום לכולם, אני רוצה להכיר את מי שנמצא פה.

(סבב היכרות).

ברוכים הבאים לכולם. אז חוץ משניכם?

משה סעדה ברח לנו.

כאן בדיוק הבעיה, שכשמגיעים לדברים הרציניים אז זה בורח, זה נעלם ואז נשאר ראש העיר עם מזרח העיר.

הרציניים נשארו איתך, אדוני.

תודה רבה. אני יודע. קודם כל אני שמח ונרגש לארח אתכם כאן, אנחנו קרובים ליום ירושלים ואין נושא יותר מיוחד ממזרח העיר בכל מה שקשור ליום ירושלים. אנחנו למעשה חוגגים עכשיו 56 שנה לשחרור ירושלים. כל 56 השנים האחרונות, ואם נהיה קצת יותר עדינים אז נגיד 50 שנה לפני שש השנים האחרונות, אנחנו בכל מקום נשבענו לאחדות ירושלים ולא משנה מי היה בממשלה, מי היה בקואליציה, אבל תמיד אמרו ירושלים תישאר מאוחדת לעד. יש כאלה שאמרו שאפשר לוותר על כמה שכונות, כאילו מישהו בכלל מדבר איתך על לוותר על חלק מהשכונות וחלק מהשכונות להשאיר אצלך, אבל בסופו של דבר הממשלות לדורותיהן, ואני בכוונה מדגיש פה לדורותיהן, לא השקיעו במזרח העיר.

אנחנו החלטנו שירושלים מאוחדת, מזרח ומערב ביחד. גם אריה וגם לורה, שהיא הנציגה של מרצ, שניהם מסכימים אותו דבר, שחייבים להשקיע במזרח העיר. אי אפשר לקחת שטח כזה גדול – וקצת במספרים שאני אתן לכם אז אנחנו מדברים על 340,000 תושבים במזרח ירושלים, תחשבו שזאת העיר הערבית הגדולה ביותר במדינת ישראל. נצרת, עד כמה שאני זוכר, שהיא העיר הראשונה בישראל, מדובר שם באזור 100,000 תושבים. כלומר אנחנו מדברים על פי שלושה וחצי מאשר נצרת כשההשקעה פה היא פשוט הייתה ב-50 שנה, לפני שש השנים האלה, כמעט שואפת לאפס. מבחינתי זה מחדל של עשרות שנים.

בשנים האחרונות לקחנו את הנושא הזה בשיא הרצינות ובשיא ההשקעה כשאני חייב לומר שהתחילו את זה בדיוק בשנה שלפני שנכנסתי ביחד עם הממשלה, זה לא פעולה שאני יכול לעשות אותה לבד, בשום אופן, אין סיכוי לעשות את זה לבד, כי צריך פה מיליארדים של שקלים להשקיע גם בתשתיות, גם בבתי הספר, גם בחינוך עצמו, למעשה כל מקום שאתה עושה.

אני אתן לכם דוגמה קטנה. אנחנו לא מזמן חנכנו את פארק קדרון, פארק קדרון עלה לנו בסביבות 26 מיליון שקלים. זה פארק שנמצא בבית חנינה.

הם ראו אותו, הם היו שם.

נשאר רק לבדוק אם אורי נתן לנו את הנתונים הנכונים.

אני חייב לומר לכם, אורי זה יד ימיני, באמת מגיע לו יקיר ירושלים רק בשביל כל מה שהוא עושה במזרח העיר. אבל אני חייב לומר שיש בינינו קונצנזוס בתוך העירייה שחייבים להשקיע שם. מה עשה פארק קדרון כזה? פארק קדרון כזה קודם כל תפס שטח ענק למתחם בילויים ותזכרו דבר אחד, בסופו של דבר כל תושב, כמוני, כמוכם וכמו תושבי מזרח העיר, רוצים שמקומות הבילוי שלהם יהיו תחת הבית שלהם, כלומר באזור הבית שלהם.

אתה עושה פה שתי פעולות בבת אחת, אחת למעשה אתה דואג לתושבי השכונה כי החלטת שמזרח ומערב חד הם ואתה הריבון, אז פעולות ריבוניות הן להשקיע באזור הזה. יש קונצנזוס בינינו שחייבים להתייחס לאוכלוסייה, אנחנו דואגים לאוכלוסיות, בטח לאוכלוסיות ששוחרות בדו קיום ולחיות ביחד. ומי שלא רוצה את זה, אז יש את הביטחון, יש את המשטרה, יש את כל מי שפועל מולו. אבל רוב התושבים במזרח העיר, ואני מדבר על רוב, אני מדבר על מספר ענק, כלומר אני מניח שלפחות 70%, 75%, ואני לא סתם ממציא את זה, אלה תושבים שרוצים לחיות איתך בשלום ועל מנת שהם יחיו איתך בשלום אתה חייב חובה מוסרית להשקיע במזרח העיר.

אז כשאני מדבר על פארק קדרון, מה זה עשה? זה למעשה מונע מאותם תושבים שגרים שם לבוא לגן סאקר אחר כך. עשית להם פארק לידם, פארק ברמה, אני אומר שכל מה שאנחנו משקיעים עבור תושבי מזרח העיר, זה חייב להיות ברמה של מערב העיר, ברגע שעשית את זה, אתה דאגת להם למקום בילוי שלהם, גרמת לפחות מתח בין האוכלוסיות וזה דבר נהדר.

אותו דבר אנחנו עכשיו לדוגמה משקיעים בסלאח א-דין ובכל רחוב סולטן סולימאן שם, באזור שער שכם. הולך להיות שם מקום מדהים, אני מקווה שאנחנו מסיימים אותו בחודשים הקרובים. כמה, 80 מיליון שקל?

רק על סולטן סולימאן, בסך הכול 150.

כן, אבל ההשקעה הראשונית היא 80 מיליון שקל. סולטן סולימאן זה הרחוב שמול שער שכם, יש לנו שיתוף פעולה ענק מצד בעלי העסקים שם. בהתחלה חששנו, אמרנו לא ירצו, לא ירצו שאנחנו נעשה עבודות שם, יפריעו לנו בעבודות. אז לא רק שהם לא מפריעים לנו בעבודות, הם גם מסייעים לנו מול סרבנים. מה התוצאה תהיה? התוצאה תהיה שתהיה שם שדרה של עסקים מול שער שכם, של בתי קפה, של מסעדות, שהם יהיו מסודרים על פי חוק וגם ייתנו שירות לכולם. זה באמת, אני אומר לכם, מבחינה פוליטית, הרי הם לא מצביעים לעירייה, הם לא מצביעים מכל מיני סיבות, כלומר רווח פוליטי אין מזה, אבל אני מרגיש שחלק גדול מאוד מהשליחות שלי כראש העיר ירושלים זו השליחות, להשקיע במזרח העיר על מנת שיהיה שלום בין שני האזורים. מה יהיה אחר כך בתחום המדיני, מה יחליטו, מה לא יחליטו, זה לא העסק שלי, זה העסק של המדינה.

אני יכול להגיד לכם דבר אחד, מי שחושב שאפשר לחלק שוב את ירושלים טועה בגדול. אין מצב שזה יהיה, משום שמי שחושב לדוגמה שאפשר לוותר על כפר עקב ומ"פ שועפט ועוד שכונה ויגידו לך: אוקיי, אדוני, תודה רבה לך, בוא נחתום הסכם שלום, הוא טועה בגדול. היום מזרח העיר זה כל מזרח העיר, כלומר או שאתה נותן את הכול בחזרה, שזה כמובן לא רלוונטי, כמו לתת לדוגמה את העיר העתיקה, את אזור שער שכם, את כל המקומות שקצת מזיזים לכל אחד ואחד מאיתנו, או אל תיתן כלום ואל תדבר על זה. זה כרגע המצב ולכן אני חושב שכשאומרים נחלק את ירושלים, נחזיר חלק, נשתחרר מהם, כל מיני מילים לא יפות, לא רלוונטי. כנראה לא רלוונטי לדור שלי וכנראה גם לא רלוונטי לדור הצעיר ממני שיושב כאן מצד שמאל. אני לוקח אותך בדור שלי, אני מקווה שאני לא פוגע בך.

כבר הורדת אותי בגיל.

על כל פנים מכיוון שכרגע המצב הוא שמזרח ומערב ביחד אנחנו צריכים לדאוג להם. דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של המעורבות הכלכלית של תושבי מזרח העיר בתוך מערב העיר. אתם צריכים להבין דבר אחד, בירושלים, פה, עכשיו אנחנו יורדים למטה לרחוב יפו ואנחנו רואים חרדי, חילוני וערבי הולכים ביחד, אנחנו לא מתרשמים מכך, זה לא מזיז לנו, זה לא שום דבר. בתל אביב חס וחלילה תראה כזה דבר זה ישר להתקשר 100 ולהגיד משהו פה קורה. פה אצלנו זה דבר של מה בכך.

אנחנו עולים לרכבת, אנחנו נוסעים ערבים, חרדים, חילוניים וציונות דתית, בבתי חולים אנחנו נמצאים ביחד, הכלכלה שלנו היא מבוססת על חלק מתושבי מזרח העיר. את תושבי מזרח העיר אתה רואה בכל מקום בכלכלה במערב ירושלים, אתה רואה אותם בבתי החולים כרופאים, כאחים, אחיות, אתה רואה אותם כאנשי תחזוקה. אתה רואה אותם אחר כך בבתי המלון, המלונאות פה שהיא מספר אחת בארץ, אנחנו מדברים על 15,000 חדרים, רובה מופעלת על ידי תושבי מזרח העיר. אתה רואה אותם בבתי מרקחת, אתה רואה אותם בקופות החולים. לא מזמן הייתי צריך לנסוע לטראק בקמבודיה ובאתי לעשות חיסון ומי שנתן לי את הזריקה זה היה תושב מזרח העיר. שאלתי אותו לפני כן איפה הוא גר, הוא גר בבית חנינה.

כלומר, מה שאני רוצה לומר לכם, שלדוגמה, אם אתם זוכרים, היה את העניין של הפיגוע בבני ברק שאמרו שלמחרת סגרו את הכניסה של ערבים, פה אין סיכוי. הם איתנו, הם עובדים איתנו, שלא לדבר על הבנייה התשתיתית והדירות וכו', כלומר אנחנו בהחלט בדעה שתושבי מזרח העיר שנוהגים כמו שצריך, כלומר באמת כמו תושבי מערב העיר, אנחנו צריכים לטפח אותם ולדאוג להם על מנת שיקבלו איכות חיים ראויה.

עכשיו אני אעבור על המצגת מהר. קודם כל אחת הבעיות האמיתיות שלנו, המחדל הגדול ביותר, לא ביותר, מחדל, אתם תחליטו אם הוא הגדול ביותר או לא, זה למעשה שיש לנו את בעיית החינוך במזרח העיר. החינוך במזרח העיר, עד לפני חמש שנים 95% מתלמידי מזרח העיר למדו בשיטת הלימוד של הרשות הפלסטינית.

אחרי 50 שנה ששחררת את ירושלים, שאיחדת את ירושלים, עדיין התלמידים למדו, אגב הם לומדים גם עכשיו, את התאוג'יה, שיטת החינוך הפלסטינית, שזה אומר שני דברים מאוד מאוד שליליים שם, האחד זה חומרי ההסתה הנוראיים שיש נגד מדינת ישראל. כלומר לא פלא שאתה רואה תלמידים שלמדו שם ואחר כך הם רוצים גם לחסל אותנו. הם מקבלים את החינוך הזה מהיום הראשון שהם נולדים. אז זה הדבר הראשון, והדבר השני, שזה תת רמה, כלומר זה לא ברמה גבוהה, שיטת החינוך הפלסטינית. מה המשמעות? שכשהם מגיעים אחר כך לגיל 18 ורוצים להמשיך במוסדות להשכלה גבוהה הם לא לומדים במוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל וכמובן גם המקצועות שלהם בהתאם, הם לא מספיק מקצועות טובים.

והפלא ופלא, בשש השנים האחרונות, אם כשאני התחלתי את התפקיד שלי היו בערך 1,500 תלמידים שלמדו בשיטת החינוך הישראלית, היום אנחנו מדברים על 15,000 ואני מקווה, בהמשך למה שדיברת איתי בזמנו, שבארבע השנים הקרובות אנחנו נגיע כבר ל-30,000. בתפקיד שלי כראש עיר ומה שאני עושה במזרח העיר, אסור לי להסתכל אף פעם על חצי הכוס הריקה, אני חייב להסתכל על מה שעשיתי עד עכשיו כי אתה מכסה פה 50 שנה, אתה מכסה פה עשרות שנים שלא הושקעו.

מה שקיבלנו, קיבלנו מהמדינה צ'ק פתוח לכיתות בבתי ספר, כלומר לבנות כיתות חדשות לתלמידים במזרח העיר. איפה שאני רוצה לבנות, אין לי ועדה, אין לי כלום, אני בא למשרד האוצר, משרד החינוך מאשרים לי את זה ולמעשה אני יכול לבנות. לכן יש עכשיו כרגע ב-2019 שוחררו 25 כיתות, ב-2020 אנחנו מדברים על באזור 50, ב-21' כבר שילשנו את עצמנו, 150 כיתות, ו-22' אנחנו עומדים ב – בקיצור אנחנו מדברים פה על מאות כיתות שנבנות.

ואתם יודעים מה יפה פה? שכל בית ספר חדש שאנחנו בונים, המקומות שם נחטפים, ההורים רוצים לשלוח את הילדים דווקא לשיטת החינוך הישראלית, כי בסופו של דבר אמא פולנייה היא מחזיקה מעמד גם במזרח העיר ובכל מקום, ההורים דואגים לילדים שלהם, לעתיד שלהם.

אתה אומר פולנייה זה לא מוצא.

לא, מספיק, גם זה בקושי אני אומר. ההורים בסופו של דבר זה הורים בכל המקומות ובכל המגזרים והם דואגים לילדים שלהם וכשהם יודעים שהם מביאים אותם לבית ספר שלאחר מכן הם דואגים לעתיד שלהם אז זה בהחלט דבר מבורך. אפשר לומר שיש פה הצלחה ואפילו הצלחה גדולה.

אנחנו בפיתוח כבישים. מי שמסתובב במזרח העיר רואה את הכבישים שיש במזרח העיר לעומת מה שקורה במערב העיר. אנחנו עכשיו בתכנית חומש שנייה הולכים לאשר במזרח העיר ובהחלט אנחנו עושים את כל המאמצים לסלול כמה שיותר כבישים ולשקם את התשתיות של הכבישים במזרח העיר על מנת שתהיה הנגשה. לדוגמה יש בתי ספר שהתלמידים שם לא יכולים להגיע עם הסעות משום שרכב ההסעות לא יכול להגיע לבית הספר.

אנחנו עושים את כל המאמצים. שתבינו, זה לא שאתם לוקחים שטח שהוא פתוח ואתה אומר בוא תבנה עליו בית ספר, ברוב המקרים הבנייה הבלתי חוקית שנוצרה בעשרות השנים האחרונות במזרח העיר היא למעשה חלקה נבנתה על שטח חום, כלומר שטח של בתי ספר, למה זה גרם? זה גרם לזה שכשאני רוצה עכשיו לבנות בשטח חום אין לי שטח חום. אז אנחנו עושים את כל התעלולים ואת כל מה שאפשר לעשות על מנת שנמצא מקומות לבתי הספר. איפה שאנחנו מוצאים אנחנו בונים בית ספר וזו עבודה מאוד סיזיפית וקשה, אבל אני חושב שאנחנו בסך הכול מצליחים.

ראש העיר, אני יכולה לקטוע אותך רגע?

היא שותפה מלאה במשרד ירושלים למה שאנחנו עושים, משרד ירושלים מאוד שותף בנושא הזה.

אני רוצה להוסיף לנושא של הכבישים. בהחלטת חומש הקרובה אנחנו גם בשיתוף פעולה נשקיע הרבה כסף, אנחנו עם העירייה ומשרד התחבורה, עכשיו אנחנו עומדים כבר על 200 מיליון שקל רק על תחבורה ציבורית שזה הבנו שמזרח העיקר גם לוקה בחסר בכל הנושא של תחנות אוטובוס וקווי אוטובוס חדשים. זה גם חשוב להוסיף, על ה-600 מיליון שהושקעו בכבישים.

אגב, יש דברים שפתוחים בתקציב הנוכחי, ראש העיר? אתה אומר פה חסר ופה לא אושר, או כן אושר?

אני חייב להגיד לך, תכנית החומש הבאה אמורה להיות באזור 2.2 מיליארד, זה אמור להיות מאושר ממש ביום ירושלים.

2.2 מיליארד לחלק המזרחי?

כן, לחמש שנים. אני חייב להודות שאנחנו ביקשנו הרבה הרבה יותר.

זה מה שהיה בחומש הקודם.

כן, אבל מכיוון שאנחנו כבר התמחינו - - -

בחומש הקודם השקעת הרבה יותר בתכנון ועכשיו אתה רוצה להתחיל להשקיע בביצוע.

בדיוק, אז מאוד מאוד רציתי ליותר, לא הצלחתי, ואני בדרך כלל מצליח לשכנע את המשרדים. מבחינתי, אני אומר לך את האמת, הטקטיקה שלי זה אומר בוא תיקח את מה שנותנים לך, תתחיל לעבוד ומקסימום בשנה הבאה נבקש עוד.

יש כבישים אסטרטגיים שכרגע לא מתוקצבים, כמו הכביש האמריקאי שזה הכביש האסטרטגי לירושלים.

כן, אבל הוא יתוקצב.

הוא מיליארד שקל.

הבנתי, נדבר על זה בסוף.

מבני הציבור שאנחנו עושים, אין להם מבני ציבור, אין להם אודיטוריום. 56 שנה אין להם אודיטוריום. אפילו הביטוח הלאומי, איזה עוד מוסדות ציבור אנחנו מדברים?

ספריות, מרכזי רווחה, מנהלים קהילתיים, הכול שכור, אין שום פעילות ספורטיבית.

דוגמה, בריכה. אין להם בריכות, אין בריכות במזרח העיר, מה המשמעות? שהם באים למערב העיר והם ביחד עם תושבי מערב העיר. לא שאני בא ומצהיר בזה שאני רוצה להפריד, אבל אני חושב שבסופו של דבר זה הרגעת הרוחות ובהחלט צריך לתת להם את זכות הקיום שלהם. אז עכשיו אנחנו בונים בריכה בבית חנינה, בריכה גדולה מאוד, מרכז ספורט, הצלחנו לגייס כספים לזה, זה דווקא לא הממשלה, זה תרומות שהבאתי, אבל בהחלט זה מבנה יפה ויש כבר עוד אחד שאנחנו מתכננים אותו. זה הרבה השקעה בכל מה שקשור במבני ציבור.

יש להם מושגים שנקראים מתנ"ס ודברים כאלה?

יש להם, אין להם הרבה, אנחנו רוצים לעשות עוד.

הרוב שכור, עכשיו אנחנו בונים.

אפרופו שכור, אנחנו בסופו של דבר כעיריית ירושלים חייבים לספק מוסדות חינוך, אז מה שקורה זה שאנחנו גם משלמים שכירות יקרה מאוד במזרח העיר, גם לבתי הספר של התאוג'יה, אתה חייב לספק את המערכת, כלומר בטווח ארוך זה גם חוסך לי כסף כל הנושא הזה של מבני חינוך שאנחנו בונים.

זה משהו מאוד מעניין, עיסאוויה. בעיסאוויה יש כ-4,000 יחידות דיור שרובן לא חוקיות. מי שחושב שאפשר להרוס בתים לאחר שנים על גבי שנים, אי אפשר, זה בלתי אפשרי, זה לא עומד על הפרק. אפילו אריה חושב כמוני בנושא הזה, שאי אפשר להרוס מבנים כאלה. אנחנו באים במזרח העיר בשיטה שלי שאומרת, כמו שאני אומר במערב העיר, אתם רוצים בנייה? תעשו התחדשות עירונית. במערב העיר החלטתי החלטה קטגורית לא לבנות על שטחים פתוחים שהם שטחים ירוקים. לדוגמה, מי שעוקב קצת אחרי החדשות, היה לי מאבק גדול עם מינהל מקרקעי ישראל לגבי רכס לבן. גם אריה כמובן איתי ועשינו את מה שעשינו.

אותו דבר פה, פה אני אומר להם: אני מוכן לבנות ביחד איתכם תכניות התחדשות עירונית ובמסגרת ההתחדשות העירונית אנחנו נאשרר או נהרוס, תלוי מה, אבל איתכם ביחד, את המבנים האלה ואנחנו גם נגדיל את מספר יחידות הדיור על המקום הבנוי, מצד אחד, ומצד שני אנחנו נהרוס איפה שלא. זה מה שעשינו בעיסאוויה. בעיסאוויה העברנו עכשיו בוועדה המחוזית תכנית מתאר שהיא כוללת למעשה הקפאת צווי הריסה בשכונה, הכשרה של 4,000 יחידות דיור, מתן אחוזי בנייה חסרי תקדים והתושבים משתתפים וגם אני אומר לך שבנושא הזה אנחנו היינו בדי קונצנזוס מלא בקואליציה כאן בעירייה שאנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה.

אתם לא יודעים איפה ההפתעה הכי גדולה. ההפתעה הכי יפה והכי מיוחדת זה שכשאתה מכשיר בית הרווח הגדול של העירייה שהיא מקבלת היטלי השבחה סוף סוף ואנחנו מדברים פה על הרבה מאוד מאוד כסף שאנחנו יכולים להוציא במסגרת ההכשרות האלה מצד אחד, אבל אני מבטיח להם, אני אומר להם שהיטלי ההשבחה שאנחנו גובים מהם זה להשקיע בתוך השכונה את הכספים הללו. אז בהחלט זו תחילת דרך, זו דרך ארוכה, אנחנו עושים אותו דבר בג'בל מוכבר, יש שכונה עין אל לוזה, מתחם בשיר ו – אבל תסתכלו, זה מאות יחידות דיור, מצד אחד זה תוספת יחידות דיור, מצד שני זה הכשרה של יחידות דיור וזה עושה טוב לכולנו.

התוספת היא על שטחים אחרים? כלומר הורסים כמו בבית חנינה חלק מהלא חוקי - - -

אנחנו לוקחים 60%, אנחנו מפקיעים 60% מהקרקע ונותנים להם לעלות לגובה. כל ה-60%, ושם אתה שם את כל מה שאתה כעירייה צריך לספק, אבל אז אתה מקבל שכונה מסודרת, שיש פארק ויש בית ספר ויש הכול.

זה לא פשוט בכלל, זה באמת עבודה סיזיפית ורצינית ושכונה שכונה ולא כולם רוצים. מיותר לומר לכם שכשאני אמרתי מקודם שיש בסביבות 70%, 75% שרוצים לחיות איתנו בשלום, יש 25% שלא רוצים, זה גם מספר מספיק גדול מי שיעשה חשבון. לכן זו עבודה מצד אחד מאוד קשה, מאוד מאתגרת, אבל עם הרבה חשיבה לטווח הרחוק.

אנחנו מגיעים למהפכת התרבות והספורט שקרתה בשנה האחרונה. לא סתם, רבותיי, הרמדאן יחסית עבר בשקט. אנחנו השקענו מיליונים של שקלים בתוך חודש הרמדאן באירועים עבור תושבי מזרח העיר. כשאני הבנתי לפני שנתיים שחלק מהסיבה זה אופן החיים בתקופת הרמדאן, שהמשמעות של זה היא שצמים במשך היום ובמהלך הלילה ערים על מנת שבמשך היום תוכל לישון וכו' וכו' וכו', אז כמובן לאחר שישבתי עם המוכתרים ומנהיגי השכונות הם אמרו לי: תשמע, תשקיע בפעילויות לילה עבור התושבים. אז השנה אנחנו הגענו לשיא של ארבעה מיליון שקלים שהשקענו באירועים. היו בסך הכול 300 אירועים בכל חודש הרמדאן כשהיו שלושה מוקדים עיקריים, אחד זה היה שער שכם, פארק פתחת קדרון, כיכר החשמל וכמובן גם עשינו מיצגי תאורה והשקענו. זה חג שלהם והם תושבים שלנו של ירושלים, צריך להשקיע ואנחנו ראינו סך הכול תוצאות חיוביות.

עוד פעם, אני אף פעם לא מצפה שיהיה לי שקט מוחלט, בשביל זה יש את המשטרה ואת כוחות הביטחון מצד אחד, מצד שני אני כראש עיר עושה את המקסימום שלא יהיו תלונות ושתהיה הכלה של התרבות והספורט שצריך לעשות בחודש הזה.

דבר נוסף, אנחנו בסופו של דבר צריכים לדאוג לתעסוקה במזרח העיר. אחת הבעיות, שאין להם תעסוקה במזרח העיר. כלומר על מנת לעבוד הם צריכים לצאת למערב העיר, רוב המועסקים שם במזרח העיר עובדים במערב העיר. אנחנו דואגים למשהו שהוא במסגרת בשורה ענקית, אנחנו רוצים לבנות סיליקון ואדי, כך אנחנו קוראים לזה, זה למעשה כמה מגדלים של הייטק שיבואו במקום המוסכים בוואדי ג'וז. נכון לרגע זה זה כבר עובר את הוועדה המחוזית. היפה בזה, עוד פעם, שזה יוזמה משותפת של העירייה, שלנו, ביחד עם בעלי הקרקעות של המוסכים שרוצים לבנות כמונו שם את המגדלים האלה.

זו בשורה ענקית, זה עניין של מעכשיו שלוש-ארבע שנים עד שנגיע לבנייה כבר, לסוף הבנייה של זה, אבל מכיוון שלא יכולנו לחכות בסבלנות אז בינתיים לקחנו בסלאח א-דין, לקחנו שם בניין, זה הבניין, שתי קומות, שכרנו שם שתי קומות שאנחנו מביאים כבר בשלושה חודשים הקרובים מיזמי הייטק שונים ממערב העיר או בכלל ממדינת ישראל, שאנחנו אמורים בסופו של דבר להעסיק שם באזור 300 עובדים ממזרח העיר שלמדו הייטק ולא מתעסקים בזה.

היה לי ויכוח גדול פה עם העירייה האם יש כאלה שלמדו הייטק ולא מתעסקים בהייטק, הם טענו שלא, עשינו קול קורא וגילינו 800 כאלה, אז 300 מתוכם אנחנו הולכים להעסיק. אנחנו במשא ומתן עם אינטל, עם מיקרוסופט, עם מובילאיי ויש חברות אחרות שכבר למעשה הולכים איתנו לפרויקט הזה. זהו, תודה רבה.

שאלות? הערות? בבקשה, חבר הכנסת עמית הלוי.

קודם כל תודה רבה, ראש העיר, היה לנו סיור מאוד מחכים בניצוחו של אורי. מצד אחד כל הכבוד על כל הקידום בכלל של העיר, אני לא היחיד פה סביב השולחן, אבל אני תושב גבעת משואה וזה ניכר מאוד, משבילי האופניים, אני קופץ רגע של מערב העיר, אבל אני רוצה לומר משהו על מזרח העיר. העיקרון שאתה הנחת כאן על השולחן, אתה אומר בעצם: אני רוצה ליצור ישראליזציה, שהיא מבורכת לכולנו, ואתה עושה את זה ביג טיים פה בתכניות שראינו - - -

אני לא יודע אם זה ישראליזציה. אני לא רוצה להפוך אותם לישראלים, אני רוצה לתת להם את התנאים ללמוד, את התנאים לצמוח ולגדול ולעבוד, אני לא מצפה שהם יהיו ישראלים, הם תושבים שלי, אני ראש עיר שלהם - - -

הם תושבים שלי, אם אני ריבון אני ריבון לכל הדברים.

בדיוק.

מצוין, אז אני רק אומר שאני יוצא מהסיור הזה עם איזה כוכבית שאותה אני רוצה להעלות בפניך וכאן בקול רם. זה התחיל מהתצפית שעשינו על מחסום קלנדייה וכל המרחב ההוא שם. להיות ריבון כמו שאתה אומר זה להיות ריבון לכל הדברים, זה מצד אחד לתת את כל השירותים, וכל הכבוד על כל ההתפתחות בהקשר הזה, שירותים אזרחיים מלאים על כל מה שכרוך בזה, מצד שני אני מניח פה על השולחן שלושה דברים.

האחד זה נושא החינוך. עדיין פתוח על השולחן שלנו בוועדת החינוך, אמרתי את זה גם בסיור גם, שבעה בתי ספר שהיו בהם אירועי הסתה חמורים מאוד שלא טופלו. אני לא יודע אם זה על שולחנך, כי יש הבדל בין ממלכתי לבין מוכש"ר לבין דברים אחרים, אבל הדברים האלה קיימים, כמו שאתה אומר, זה לא ביום אחד. אבל נניח הכיתות שבניתם פה, מאות כיתות לימוד, האם הייתה התניה, אנחנו בונים כיתות רק בבתי ספר שלומדים את התכנית הישראלית.

ברור, ברור.

אני לא מדבר על בתי הספר החדשים, אני מדבר על כיתות, ראש העיר. אתה בונה כיתה, אתה אומר להם: רבותיי, הכיתה, אני לא בונה לכם אם יש הסתה. לא בונה כיתה אם יש הסתה.

זה לא רלוונטי, אני רוצה להסביר לך משהו. בבית ספר שאני שם את שיטת החינוך הישראלית אין הסתה.

לא, ברור, אני שואל האם אתה מתקצב בית ספר - - -

כל בית ספר חדש שאני בונה זה רק שיטת החינוך הישראלית.

לא בונים פה רק כיתה, בונים פה בתי ספר מלאים. השאלה שלך, אין בית ספר - - -

עושים שיפוצים בבתי ספר.

אנחנו משתדלים כמה שיותר להשביח וגם לשפץ כל מי שלומד בשיטת החינוך הישראלית, אבל אני לא יכול להגיד לך שאני לא משפץ גם להם.

אני רק אומר שצריך פה, לפחות בוועדת חינוך נאמר שבבית הספר שנהרג המורה שלימד ורצח למעשה את אליהו קיי לא רחוק מכאן, אז בכניסה לבית הספר אתה רואה את סמל הפתח, מהנהר עד הירדן.

זה לא בית ספר עירוני, זה בית ספר פרטי.

זה היה מוכר שאינו רשמי.

אז זה מוכר שאינו רשמי ולא ממלכתי?

זה בית ספר של משרד החינוך.

מה, בגלל שהוא יסודי? מה זה משרד החינוך? זה או היסודי, בתי ספר ממלכתיים, התיכוניים רובם מוכש"ר היום.

מערכת החינוך במזרח ירושלים מחולקת למעשה בגדול כרגע, אולי קצת פחות, אבל 50%-50%, כלומר 50% רשמי, 50% מוכר שאינו רשמי.

שגם מקבלים 75% תקצוב מהמדינה.

כן, אבל זה המדינה.

לא דרכך?

כן.

אנחנו צריכים עזרה שלך בזה, זה מה שאני אומר.

אתה לא יכול לעשות שום דבר בצורה של, סליחה שאני אומר, בצורת מהפכה, משום שאז אתה תגרום לכך שיהיו ילדים בחוץ שלא ילמדו וזה עוד יותר גרוע מהכול.

אבל אפרופו זה, עמית, לדוגמה באירוע בנווה יעקב אשתו של המחבל, למרות שהיא הייתה בהיריון ראש העיר רצה לפטר אותה. אחר כך היה אירוע – אבל אין פה מצב שאנחנו רואים כזה אירוע ואנחנו כאילו –

וזה עובר לידנו.

ברמה העירונית כל בן אדם שמפרסם פוסט או משהו כזה מבחינתנו זה חקירה משטרתית ולהעיף אותו.

אני אומר שוב, ראינו את זה מקרוב, צריך גם סיוע שלכם, כמי שנמצאים בשטח, גם אם זה לא בתי הספר שהם במימון העירייה, בסוף זה אותם תלמידים, כמו שאתה אומר, שיוצאים החוצה וכו', וכמובן שאי אפשר לעשות מהפכה ביום אחד, זה מובן מאליו, אבל עדיין צריך לראות שאנחנו בתוך המסלול הזה.

אז זה בנוגע לחינוך, בנוגע למשטרה הייתה פה סוגיה של כפר עקב, נוכחות של המשטרה בתוך כפר עקב, מה עמדת העירייה בעניין הזה?

כמה שיותר. אנחנו בכלל אוהבים את המשטרה שהם עובדים בכל מקום, נכנסים לכל מקום. יש הבדל בין מ"פ שועפט לבין כפר עקב. עד כמה שאני זוכר, בכפר עקב אין את המשטרה ואנחנו רוצים להעביר את הכול למשטרה.

שתהיה אפשרות כניסה. צריך דחיפה שלך.

אני עושה את הכול. צריך דחיפה שלכם.

אנחנו פה, אני רק מניח כאן, תמיד יש היום שולחנות עגולים ודברים מהסוג הזה.

ביקשנו עוד דבר, ביקשנו מהממשלה, ואני מקווה שיתקצבו אותנו, שיטור עירוני במזרח העיר. ביקשנו 50 שוטרים תוספת למזרח העיר, שכיום אין לנו את זה, ואנחנו ממש זקוקים לזה ולו רק כדי להראות ריבונות במזרח העיר.

נקודה אחרונה שלי בהקשר הזה זה התיישבות יהודית. הרי ברור לגמרי שכשאתה בא לעיר דוד ואתה מסתובב שם ברחובות הכול משתנה באופן טבעי, נוצר ככה כי נוצרת אינטגרציה טבעית במקום ונוצרות השקעות, כלומר זה שאתם עושים את הצעדים האלה במזרח ירושלים באופן יזום זה מצוין, ואני אומר את זה בהקשר, וזה גם נידון בנקודת התצפית ההיא, ברור לנו לגמרי שמסלול הטרור שמתחיל מהמוקטעה ברמאללה ועובר דרך כל הציר עד פסגת זאב ונווה יעקב יכול להיקטע או לפחות להשתנות אם עושים התיישבות יהודית רחבה שם. אני מדבר קודם כל על עטרות כמרכז, כמו שעשיתם בדרום העיר.

אני אגיד לך משהו, אני חושב שבקדנציה שלי בנינו הכי הרבה יחידות דיור בשטחים שפעם לא היו נותנים לבנות. לדוגמה, בוא נתחיל מהדברים הקלים, בנינו או שאנחנו בתהליכי בנייה, בגבעת המטוס.

בדרום. בדרום עשיתם דבר ענק, ראש העיר, אני שואל על מה קורה בצפון העיר.

שנייה, אני אעבור איתך אחד אחד. דבר שני זה נוף ציון, שאנחנו בונים שם מאות דירות. דבר נוסף זה עטרות, שמבחינתנו שחררנו את התכנית, היא כרגע בוועדה המחוזית. יש שם בעיה של איכות סביבה ואני מקווה שיפתרו את הבעיה ואז בשמחה רבה. איפה שאפשר לבנות בירושלים אנחנו בונים.

מה תקוע בעטרות באופן מעשי?

סקר סביבה.

למה זה תקוע ארבעה חודשים?

זה ממשלה.

הסקר הזה לא מתבצע?

לא, זה מתבצע, אבל בקצב שלהם, אבל אפשר לקדם את זה בהתניה שהסקר הזה יהיה בסדר, כרגע החליטו לא לקדם עד שהסקר לא תואם את הציפיות. אפשר לקדם את זה ושתהיה התניה שהסקר יתאים.

כלומר אם יש אזורים של תכניות של התיישבות יהודית, בסוף זה משנה לגמרי את כל האווירה ואת כל האזור, אפשר ללכת שם בלילה.

אתה מספר לי?

לא.

לא, אמיתי.

הוא שואל אם יש תכניות להתיישבות יהודית שגם תיצור אינטגרציה.

יש לדוגמה את הכפר העברי שאנחנו מקדמים גם לשים שם מוסדות. אנחנו מקדמים שם, עושים תחנת כיבוי, דברים שגם ישרתו את הציבור.

אני אזכיר לך משהו, בקדנציה לפניי גם בגילה לא נתנו לבנות, או בהר חומה, רמת שלמה, היום זה בכלל לא על הפרק, אנחנו בונים, גמרנו, זה לא רלוונטי בכלל. לא מאות, אלא אלפי דירות. גם בשטחים כמו נוף ציון, בהחלט, אם יש תכנית טובה אנחנו בעדה.

איפה אתה נתקל בהתנגדויות? לא מהממשלה, מהיחסים שלך עם מזרח ירושלים.

אני לא נתקל בהתנגדויות, אני נתקל בזה שזה הרבה עבודה. הייתם בקניון?

כן, בוודאי.

ראית איזה מקום זה?

ודאי.

זה דבר מצוין, זה בשורה נהדרת לירושלים, לא רק למזרח העיר, זו בשורה גם למערב העיר, צריך בסופו של דבר לדאוג להם. זה הרבה הרבה עבודה.

אין במנהיגות המקומית המזרח ירושלמית אנשים שבאים ואומרים לך לא, או מנסים להסית נגד?

יש, מעט, וצריך להתגבר עליהם.

כל שבוע בהר הבית בן אדם שעומד ואומר, אבל התושבים בסוף עוצרים את זה, צביקה, הם רוצים. בן אדם שיש לו איפה לעבוד ליד הבית הוא רוצה.

יצר החיים הוא יותר גדול מכל דבר. יש, ואנחנו מתגברים עליהן. היה פה לא מזמן מג'בל מוכבר, היה פה אחד, אמר לי: אני לא מוכן לחינוך ישראלי, אמרתי לו: טוב, אתה לא מוכן. אגב, זו האמת גם, אני לא מחייב אף תלמיד ללמוד בשיטת החינוך הישראלית, אני רק אומר לו: תשמע, אתה רוצה ללמוד ברמה גבוהה ובבית ספר יפה תבוא לשיטת החינוך הישראלית, אתה לא רוצה? תעשה מה שאתה רוצה. זה גם מה שאמרתי לו באותה פגישה.

צביקה, אם אפשר, קודם כל אני רוצה לתקן. בוועדת החינוך, עמית, אני אזכיר לך, אחרי שלא ענו על השאלה, אבל התעקש מי שהתעקש, וזה היית אתה, נאמר שגם בבתי הספר הישראליים שניגשים לבגרויות ישראליות, גם שם הייתה הסתה, היה שם הקב"ט של משרד החינוך. מה הבעיה? ואולי פה צריכה להיות עבודת מלקחיים של העירייה מצד אחד והוועדה מצד שני, משרד החינוך מסרב לעשות את מה שהוא צריך לעשות ולהגיש תלונה נגד המסיתים. אין אחד. איך יכול להיות שאין אחד שמשרד החינוך עשה את מה שחובתו לעשות? זו תקלה אחת. המשטרה אומרת, אין בכלל תלונה, אז למה שנחקור מישהו אם לא הגישו תלונה? ומי שצריך לעשות את הדבר הזה זה משרד החינוך. זה דבר אחד.

דבר שני, אני חושב שהנושא של משמר אזרחי, אנחנו חווינו פה את שומרי החומות בצורה מאוד לא נעימה, בכל העיר.

חלק מהמשמר הלאומי החדש?

לא משמר לאומי, משמר אזרחי.

אתה צודק, גם אני לא יודע מה ההבדל.

לא, יש עכשיו החלטה של הממשלה על משמר לאומי, זה אירוע גדול.

עמית, שכונות התפר של ירושלים זה רוב תושבי ירושלים, בערך 80% מהתושבים בירושלים גרים או בתפר או בשכונות התפר, גילה, רמת שלמה, פסגת זאב, נווה יעקב, ארמון הנציב, רמות, רמת שלמה.

לא הולכים בלילה לבד בארמון הנציב?

לא, יש נשים שלא יילכו. גן השלום, הולכת להיות חנוכה שלו השבוע, הוא כבר קיים, אנשים שם, נשים וגם ילדים מפחדים ללכת לשם בלילה. משמר אזרחי זה כלי שקיים, לא משמר לאומי. ואנחנו ניסינו כמה פעמים כעירייה, ואני כמחזיק תיק המנהלים הקהילתיים, לעודד אנשים שיילכו להתנדב במשמר האזרחי, אבל צריך לראות איך עושים את זה בצורה הרבה יותר מסיבית, זה יחזיר את הביטחון לתושבים בשכונות הללו. דרך אגב, יש גם ערבים בג'בל מוכבר, יש את המוכתר שם, ראמי, הוא מגייס ערבים למשמר האזרחי.

אין ספק שמשמר אזרחי ומשמר לאומי, אני צריך מחר את הביטחון הזה ואין לי זמן לתכניות. אמרתי את זה גם בשיחה אישית שהייתה ביני לבין השר בן גביר, אמרתי: תשמע, תעשה משמר לאומי, הכול טוב ויפה, אבל אני צריך מחר שיטור עירוני. מבחינתי זו הבשורה הכי גדולה שיכולה להיות לי בשבוע הזה או בחודש הקרוב אם יגידו לי שקיבלתי את ה-50 שיטור עירוני למזרח העיר ו-50 שיטור למערב העיר. כל ניידת שמסתובבת ככה בסיורים היא מביאה ביטחון אישי לכולם, וגם במזרח העיר, שאתה יכול לאכוף את החוק כמו שצריך.

קודם כל זה מאוד חשוב כי זה חלק מהדברים שהם עיסוק ישיר של הוועדה שלנו, אז אנחנו נסייע. יש עוד משהו שאתם מזהים בעבודה היום יומית שלכם?

צביקה, הפרויקט של משמר אזרחי בשכונות התפר, וכמובן התקנים, שאומר פה ראש העיר, עכשיו הכול ירד מהשולחן כי מחכים למשמר הלאומי.

בדיוק, זו הבעיה.

אם עכשיו אנחנו מייצרים פרויקט ומתקצבים אותו והוא יעלה כמה מיליונים, אם יש דבר כזה, אם יש פרויקט מוכן של משמר אזרחי בשכונות תפר.

אגב, המשטרה איתי 100%, הם רוצים שיטור עירוני.

שיטור עירוני זה לא משמר אזרחי, אלה שני דברים שונים.

נכון מאוד.

אני אגיד כמה דברים. קודם כל אני יורד שתי קומות מתחת לראש העיר, אני מדבר על הרחוב, ואנחנו מריחים ומרגישים, קודם כל יש הרבה יותר גורמים מאזנים באוכלוסייה, מה שפעם זה היה נעשה בהיחבא ומתחת לשולחן, היום הם כבר מדברים איתנו בצורה גלויה.

אני אתן דוגמה אחת, שממחישה הרבה מאוד, בדרך כלל אחרי פעילות של צה"ל בכל מיני מקומות תמיד היו לנו פה הפרות סדר, לפעמים יש קריאות לשביתות במזרח ירושלים, תמיד הייתה תחרות בין הכפרים מי עושה יותר הפרות סדר, ואנחנו בפעמים האחרונות שניסו להרים פה הפרות סדר במזרח ירושלים, אחת, לא הצליחו, זה היה נקודתי בכל מיני מקומות, שתיים, יצאו ראשי משפחות מאוד חזקים בכפרים ומנעו את השביתות. אנשים הלכו מכות במחסום בשועפט כדי לאפשר לאוטובוסים להוציא תלמידים ממחנה פליטים שועפט לבתי ספר בבית חנינה ובשועפט. אלה דברים שלא קרו מעולם, הם קרו בשנה האחרונה.

למה, לדעתך?

אחת, כי יש בכלל תופעה הרבה יותר רחבה, זה גם נאמר פה, יש תופעה שהם מבינים שאנשים רוצים נורמליזציה, הם רוצים די, כל המשחקים האלה, גנים. פעם יום אזכור של החמאס זה היה כל הגזרה בוערת, היום יום אזכור של החמאס זה נקודה פה, נקודה שם. זה אחת.

ושתיים, תופעה שהיא גם בולטת, הגיל של האנשים שמפרים את הסדר יורד משמעותית, אנחנו כבר מתעסקים עם גילאים של 11, 13, 14, 18 ומעלה זה כבר חריג, זה כאילו וואו עצרת מישהו בן 19-18 עם בקבוק תבערה או אבנים אתה אומר, רגע, זה כבר אני צריך להעביר לשב"כ כי זה כבר אירוע. והאוזן צריכה להיות מאוד מאוד חדה להבין שבסוף אנחנו מדברים על בתי ספר וזה קורה. אנחנו מסתכלים על השעות שזה קורה, הם יוצאים מבית הספר והספורט הלאומי שלהם זה לזרוק אבנים על אוטובוסים ורכבי אבטחה וכל מה שלא מוצא חן בעיניהם וזה יוצא מתוך בתי הספר. צריך להבין את זה, זה יוצא מתוך בתי הספר.

התקשורת המקומית זה קריטי. אנחנו הרגשנו את זה ברמדאן כשניסו להעמיד כל הזמן אירועים, גם אירועים שהיו בהר הבית, וככל שהצלחנו להחדיר מסרי תודעה ברשתות החברתיות ובתקשורת המקומית שלהם זה הרגיע. יש הרבה פייק שהם מעלים כל הזמן, הם מעלים תמונות או סרטונים משומר חומות, מנסים להגיד תראו מה קורה בהר הבית, תראו מה קורה בשער שכם, ככל שאנחנו דוחפים סרטונים נגד זה מייצר איזון.

ונקודה אחרונה, אנחנו מקבלים את זה אגב מכולם, גם מהתושבים הערבים במזרח ירושלים, גם מהתושבים היהודים שגרים במזרח ירושלים, שהם רוצים לראות יותר כוחות כחולים מכוחות ירוקים. בסופו של דבר בתודעה שלהם מג"ב נתפס כצבא. הם גם אומרים: למה כשאני מתקשר ל-100 בא לי ג'יפ של חיילים? הם רוצים לראות שוטרים. לכן הערך המוסף שיש לשוטרים כחולים שמסתובבים בלי אפוד, בלי קסדה, בלי רכב ממוגן ונכנסים לכל המקומות, הם זוכים, במרכאות, להרבה פחות התנגדות והרבה פחות הפרות סדר. אנחנו מנסים לקדם את התהליך הזה, להכחיל את המשטרה ככל שניתן, וזה נוגע לכל השאלות של המשמר האזרחי, השיטור העירוני. בסוף כל אלה נשפכים פנימה לתוך הניידות הכחולות אז ככל שיראו יותר ניידות כחולות –

ובאמת לסיום הסיור הזה, שאני אישית מאוד מאוד שמחה שהוא קרה, אני חושב שגם פעם אמרו שבעיסאוויה אי אפשר להיכנס והיום שוטר לבד, יושב פה – הוא יכול להיכנס לסילואן, האיש הזה הביא מחבל מהבית לבד. הלך, נכנס פנימה, איפה זה היה? ראס אל עמוד, נכון? נכנס, הוציא מחבל. אם היינו שולחים שמונה או עשרה ג'יפים של מג"ב כנראה שלא היינו תופסים אותו.

כי בסוף אני חושב שזה מחלחל, הם מבינים, משטרה נתפסת גם כגוף שנותן שירות ולכן אנחנו חייבים לראות איך אנחנו מרחיבים את זה ואם הצלחנו בעיסאוויה להיכנס עמוק ולג'בל, שהוא נחשב למקום מאוד מאוד עוין, נכנסנו, אני חושב שאפשר להיכנס לכפר עקב, זה לא משהו שלא ניתן.

לא רק זה, אני חושב שהתושבים עצמם ישמחו. בסוף אין משילות, כשאין משילות –

זה בטווח הנשימה הקרובה, אדוני, אם אנחנו טיפה מגבירים שם את הכוחות הכחולים אנחנו נכנסים.

בוא אני אחמם אותך קצת, אני אתן לך שתי נקודות. אחת, קודם כל אף ראש עיר לא נכנס לכפר עקב, אני נכנסתי לכפר עקב יום אחד ונוסע, נוסע, נוסע, ואומרים לי: תשמע, זה מגרש שלנו, של מדינת ישראל, בתוך כפר עקב. הייתי שם, בדיוק ליד זה יש את המינהל הקהילתי, עליתי, ראיתי את זה מלמעלה וראיתי שזה באמת מגרש ריק, יש בו כמה מבנים כאלה בלתי חוקיים, נתתי הוראה מיד לפנות אותם ותפסנו את המגרש. וכל מה שרצינו לעשות שם זה מתקני משחקים לילדים. אני אומר לכם, באמת מסכנים הילדים האלה, זה לא סתם לומר את זה, הם חיים בחוסר תנאים. רצינו להקים שם מגרשי משחקים, מגרש כדורגל וכמה מתקנים כדי שיהיה להם איפה להשתולל ולשחק.

כמובן שבאותו לילה התושבים שרפו לנו את השלטים, אבל הם אמרו דבר כזה: לפני שאתה עושה את זה קודם כל תעשה לנו את הניקוז, שאנחנו כל שנה מוצפים בגשם שיש, ואחר כך אנחנו – אני חייב לומר לכם שהשנה אנחנו מסיימים את זה.

מסיימים את הניקוז או את גני השעשועים?

את הניקוז. את מתקני השעשועים צ'יק צ'ק אני עושה, מהיום למחר. זה דבר אחד. אחר כך הייתי במ"פ שועפט, אותו דבר, נוסע, נוסע, נוסע, אומרים לי: תשמע, זה מגרש של מינהל מקרקעי ישראל, 77 דונם ריקים כשבקצה שלהם יש כמה מבנים של אונר"א. באתי ביום ירושלים של שנה שעברה, אמרתי להם: תנו לי את המגרש הזה, אני רוצה לבנות שם בתי ספר לילדים, 130 כיתות. כמובן שאונר"א עצרו אותנו ומשרד החוץ, משרד החוץ מטפל בזה עכשיו איתנו, דיברתי על זה גם עם שר החוץ, אבל זה משהו שאני לא רוצה את זה בשבילי, אני רוצה את זה בשבילם, שיעשו להם שם בתי ספר כמו שצריך. תבין, הסיוט שהילדים שם עוברים כל יום כשהם עוברים את המחסום בכניסה וביציאה לכיוון של מערב העיר זה נוראי. ברגע שאתה בונה להם בתי ספר ליד הבית שלהם זה הדבר הכי יפה שיכול להיות.

אדוני ראש העיר, לפני קצת יותר מחודשיים קיימנו אצלנו דיונים לקראת הרמדאן, אחד הנציגים בדיון הזה היה אורי והוא הציע לנו לבוא לעשות סיור במזרח ירושלים, נדמה לי שכל מי שנכח בסיור הזה מודה לך על ההצעה הזאת, זאת הייתה הצעה חכמה ואני חושב שהיה נכון להיכנס אליה. נדמה לי שכולנו מבינים היום הרבה יותר טוב את המשמעות האמיתית לא רק של ירושלים רבתי אלא גם של מזרח ירושלים, שקניתי את הרעיון של אורי שזאת העיר הרביעית בגודלה במדינת ישראל.

איזו?

מזרח ירושלים.

כן, בהחלט.

שקט בירושלים משפיע על כל מדינת ישראל, אין לנו שום ספק גם בעניין הזה. אני חייב לומר לך באופן אישי, כאחד שהיה ראש רשות מאוד קטנה, גם ממונה, אז בכלל לא התעסקתי בפוליטיקה, זה היה כיף, אבל עליי גם ירו ושרפו לי והכול. הייתי בטובא זנגריה חמש שנים. אז אני מכיר את הדבר הזה ממקום אחר ואני רוצה להגיד לך שאתה לא ראש עיר, אתה ראש מדינה, ואני לא אומר את זה בשביל להחמיא לך, אלא בשביל להסביר איך אני רואה את כובד המשימה המונחת לפתחך וזה אולי אחת המדינות המורכבות בעולם, עם כל מה שיש לך פה, על כל סוגי האוכלוסייה. שמעתי איך נראה מינהל החינוך שלך, אני מבין שרק מינהל החינוך זה ראש עיר.

זה עיר, ברור.

אז הכול ברור. אנחנו לרשותך. הבנתי את הנושא של השיטור העירוני, של המשמר האזרחי, דיברנו בדרך על כל הנושא של הצלה וביטחון בכל מיני מקומות, כמו כפר עקב לדוגמה, ברור לחלוטין. אנחנו נראה איך אנחנו באמת מסייעים לך בעניין הזה כדי לקדם את העניין הזה.

משילות זה אחד הדגלים של כל ממשלת ישראל, לא רק של עוצמה יהודית, ולכן נוח לי לשבת פה גם עם הדגל הזה ואנחנו נעשה את כל מה שאפשר כדי באמת לממש את זה.

תודה רבה לאורי, תודה רבה לאריה, סמי, תודה רבה על הליווי, תודה לך שפתחת בפנינו את הדלת הזאת, זה לא מובן מאליו.

אגב, אני עושה הרבה סיורים לתקשורת שיבואו לראות מה שעושים, כי לצערי הרב זה נושא שלא מכירים אותו.

אנחנו הולכים מפה לעבוד.

תודה רבה.

תודה לך.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.