פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת העבודה והרווחה
27/02/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ו' באדר התשפ"ג (27 בפברואר 2023), שעה 13:00

קידום ועידוד תכניות להשתלבות בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
חילי טרופר
חוה אתי עטייה

לישי משעלי קין - מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, מינהל, משרד העבודה

טלילה דביר - עו"ד באשכול החברתי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שירה ביגון - מנהלת תחום בכיר מטה השיקום, משרד הבריאות

נורית יעקובוביץ' - רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

נתן חנינה - ממונה שילוב בתעסוקה, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עדי אבירם - רכזת נגישות, מרכז השלטון המקומי

הדס גלילי שאינסקי - מנהלת מקצועית תחום תעסוקת אנשים עם מוגבל, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

עינת זינגר דן - מנכ"לית הפורום הכלכלי חברתי, נשיאות המגזר העסקי

טל בסכס - מנכ"ל, החברה למתנ"סים

חלי ויינשטיין - רכזת יח"צ – דוברות ויחסי ציבור, החברה למתנ"סים

אביחי חיים - בוגר קורס תקשורת "שווים בתעסוקה", עיתונא, החברה למתנ"סים

ספית חשביה צורי - סמנכ"ל חברה וקהילה, החברה למתנ"סים

עידן מוטולה - מייסד עמותת "שווים", עורך אתר "שווים", החברה למתנ"סים

מלכי מוכתאר - מנהלת המחלקה לתקשורת פנים ארגונית, החברה למתנ"סים

אורלי נלגס - רקדנית בלהקת גלגלי מחול נתניה, החברה למתנ"סים

שני רפיח - משתתפת בתכנית 'רעים', החברה למתנ"סים

שירה שטרנפלד - מ"מ מנהלת תכנית עמיתים לזכויות, החברה למתנ"סים

אופירה זנדני - רקדנית בלהקת גלגלי מחול נתניה, החברה למתנ"סים

מירב שבירו - מנחה לנגישות והשתלבות של אנשים עם מוגבלו, החברה למתנ"סים

טל בסכס - מנכ"ל, החברה למתנ"סים

טליה קריים - מנהלת המחלקה לאנשים עם מוגבלות, החברה למתנ"סים

שי לירז - מנהל אגף תדמית ומחקר של מפעל הפיס, מפעל הפיס

מוריה ברבי - ראש תחום משפט, התאחדות התעשיינים

גיא אקוקה - מנהל מחלקה משפטית וקשרי ממשל, המרכז לעיוור בישראל

הדס ארנון-שרעבי

מנהלת קשרי ממשל, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם

קרן סגל

מנהלת תחום בוגרים, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם

יצחק שמואלי

חבר הנהלה, אנשים - ארגון נכי שיתוק מוחין

עודד בשן

יו"ר הפורום, פורום פת

משה רוטמן

יו"ר, עמותת מטה הארגוני לחיים בכבוד וברווחה - מהל"ב

אתי אפלבוים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות




קידום ועידוד תוכניות להשתלבות בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות

צהריים טובים. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. על סדר-היום: דיון מיוחד: החודש לקידום המודעות הציבורית להשתלבות אנשים עם מוגבלויות בקהילה ובתעסוקה. על סדר היום: קידום ועידוד תכניות להשתלבות בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות.

קידום ועידוד תכניות להשתלבות בתעסוקה של אנשים עם מוגבלויות זה הנושא התכליתי והחשוב, איך מקדמים ומעודדים השתלבות בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות.

הדובר הראשון יהיה מנכ"ל החברה למתנ"סים. הם שותפים לפרויקט של "שווים בתעסוקה".

מי מנהל את הפרויקט?

מפעל הפיס.

נתחיל עם מנכ"לית הפורום הכלכלי חברתי וראש מנהלת המעסיקים, נשיאות המגזר העסקי, עינת זינגר דן.

שלום. אני מנכ"לית הפורום הכלכלי חברתי וראש מנהלת המעסיקים של נשיאות המגזר העסקי. נשיאות המגזר העסקי זה ארגון הגג של העסקים בישראל ומייצג 600,000 מעסיקים ולמעלה מ-2 מיליון מועסקים. כשפרץ משבר הקורונה והיו מיליון מובטלים שחיפשו את דרכם, עולם העבודה השתנה ו- 50% מהמשרות נעלמו.

הבנו שתעסוקת אנשים עם מוגבלות היתה המורכבת ביותר. אנשים עם מוגבלות שיצאו לחל"ת בתקופת הקורונה או סיימו תעסוקה היו הראשונים לצאת ואחרונים לחזור. בעצם, אחד הדברים שעשינו בתקופת הקורונה זה לשאול את עצמנו איך מתחילים לסדר את המשק מחדש? קיווינו שהקורונה לא תישאר לאורך זמן והתחלנו לבדוק מה קורה בעולם. הגענו למנהלת המעסיקים בשוויץ ונפגשנו עם ראש מנהלת המעסיקים בשווייץ. אני זוכרת ששאלתי אותה למה הפריון בשווייץ כל-כך גבוה ובישראל הוא כל-כך נמוך? היא נתנה לי אנקדוטה אחת שקצת מתחברת לדיון של הבוקר. היא אמרה שכשיש דיון בממשלת שווייץ על עולם התעסוקה ומסתכלים על הנוכחים בחדר, לפחות 70%-80% הם מעסיקים. למה מעסיקים? כי בסוף המעסיקים צריכים לקלוט את אותם עובדים ולשלב אותם בעבודה. היא אמרה שכשמי שמגיעה הרבה לישראל כדי להרצות על הפריון בשוויץ, במדינת ישראל זה הפוך.

יש לנו השתתפות בשני מיזמים שחברו יחד. אחד זה "פברואר יוצא מן הכלל", יחד עם החברה למתנ"סים, מפעל הפיס ו"עמותת שווים", כדי להעלות את המודעות והחשיבות של שילוב אנשים עם מוגבלות. תכף מנכ"ל החברה למתנסים ירחיב על הפרויקט. מצד שני, מיזם שחברנו אליו, שהרימו "עמותת שווים יחד" יחד עם מפעל הפיס, שמדבר על שווים בתעסוקה. אנחנו מבינים שכדי לשלב אנשים בעולם העבודה צריך מעסיקים בחדר. צריך שהמעסיקים יצאו מאזור הנוחות וינסו לקלוט את אותם עובדים באמצעות הכשרות מקצועיות, לא מתוך חסד אלא על בסיס הכשרה מקצועית ושילוב במקצועות רלוונטיים.

לכן, במסגרת שיתוף פעולה איתנו, אנחנו מייצרים קואליציה של מעסיקים שממפה מה הם צרכי המשק. זיהינו הרבה מאוד משרות שבהן יש צורך בעובדים. יש 220,000 משרות שזיהינו שמתוכן 80,000 משרות הן משרות במחסור. משרה במחסור זאת משרה שלוקח מספר חודשים לאייש אותה ואנחנו נמצאים בקושי רב. לכן הבנו שיש כאן הזדמנות לחבירה משותפת כדי להכשיר את אותם עובדים למקצועות רלוונטיים, אבל לדאוג שההכשרה היא עם מעסיק לאורך כל הדרך ובקצה.

אגיד מילה על מנהלת המעסיקים ועל השנה החולפת. ההכשרות המקצועיות במדינת ישראל חנו ב-13 משרדי ממשלה טרום הקורונה בשנת 2019. כששאלו מה האימפקט של ההכשרות המקצועיות, הכשרה עם השמה בקצה, בערך בתחילת 2020 דיברו על 650 הכשרות עם השמה בקצה.

בדיון הקודם הבוקר, דיברנו על השותפות האמיצה בין מנהלת המעסיקים, זרוע העבודה, הסתדרות העובדים ונשיאות המגזר העסקי. הבנו שהמגזר העסקי חייב לשבת בחדר ולבנות את ההכשרות יחד עם המדינה. הנתונים של 2022 מדברים על קפיצה מ-650 הכשרות עם השמה בקצה ל-19,000 הכשרות עם השמה בקצה ו-89% השמה. אלו נתונים פנומנאליים שמקפיצים אותנו באמת לרמה של המדינות המפותחות.

כל זה קרה אחרי הקורונה?

אחרי הקורונה. ממש ביציאה מהקורונה, התחלנו למדל את המודל. ב-2022 ההכשרות עבודה בצורה מיטבית במקצועות שהם מעלי פריון, 20% מעל שכר המינימום. 19,000 עובדים שולבו במקום העבודה בהכשרה מקצועית במימון המדינה אבל בהובלה של המעסיקים.

היום אנחנו בדיון על שילוב אנשים עם מוגבלות. אחד הדברים שאנחנו מסתכלים עליו בבואנו לאישור התקציב לשנת 2023, אנחנו מבינים שהמדינה צריכה לשים את זה על סדר-היום. אנחנו מבינים שצריך לייצר תקציב מובחן שמגדיר יעדים מדידים לתעסוקת אנשים עם מוגבלות. אנחנו מבינים שאנחנו כמנהלת המעסיקים ובוודאי המגזר העסקי, באים עם ידיים פתוחות ומאוד רוצים לשלב את האוכלוסייה הזאת.

יש לכם יעדים מדידים?

בשנה שעברה לא היו יעדים בהקשר הזה. הכול זה תלוי תקציב.

לפני תקציב אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו רוצים, איך מודדים את היעדים האלה? יש הרבה יעדים שאתה לא יודע מה התוצאות. לכן שאלתי אולי לכם יש איזה תכניות עם יעדים מדידים כדי שנוכל להגיד שאת זה וזה אנחנו רוצים.

בהקשר הזה אגיד, שגם היום גם תעסוקת אנשים עם מוגבלות יש אחוז שנקבע למעסיק ואנחנו לא מצליחים להגיע ליעד. כדי להגיע אליו אנחנו מדברים על כמות מאוד נכבדה. דיברו בדיון הקודם על בערך מיליון שקלים להכשרות מקצועיות. מתוך הכשרות אלו אנחנו בהחלט חושבים שאפשר לשלם בין 7,000 ל-10,000 אנשים עם מוגבלות בשנה הקרובה בתוך עולם העבודה. מיפינו את המקצועות הרלוונטיים, מטכנאי רנטגן למקצועות נוספים בתחום הטכנולוגיה, התקשורת והרפואה. אנחנו יודעים לעשות את זה אבל צריך מספר דברים. אחד, להגדיל את תקציב ההכשרות המקצועיות ולייצר מסלולים שהם ממעסיקים לא בקצה לאורך כל הדרך. כמו שאמרתי, המעסיקים צריכים להיות חלק מהדיון לאורך כל הדרך ולהתחייב להשמה בקצה. המודלים של מנהלת המעסיקים הם מודלים חכמים כי גם התגמול של הממשלה עבור ההכשרה המקצועית קורה בשלוש פעימות. פעימה ראשונה אחרי תחילת ההכשרה, הפעימה השנייה עם ההשמה והפעימה השלישית קורית חצי שנה אחרי, כשאנחנו רואים שאותו אדם השתלב בעולם העבודה. אנחנו מבינים שרק בשילוב ידיים בין המעסיקים, החברה האזרחית, הממשלה ועם תכניות הסברה גם למעסיקים וגם לעובדים, נוכל לייצר שינוי.

חילי, רציתי שתביע את דעתך כי יש הרבה אנשים שמדברים על זה שאנשים עם מוגבלויות, גם במקומות בהם הם כן מיושמים, לא מתוגמלים כמו שצריך והמעסיקים אומרים שהפריון הוא לא כמו שהם ציפו. לכן צריך למצוא תכנית. חשבתי שתוכל להשכיל אותנו. איך אנחנו עושים שאדם עם מוגבלות שהגיע למקום העבודה, שהשכר יהיה מכובד ושהפריון באמת יהיה אמיתי ולא שהוא יבוא הביתה ויביד שהוא לא עשה כלום.

קודם כול, אני לגמרי מסכים שכולם צריכים להיות בחדר וגם המעסיקים. כל תהליך שהוא לא רותם ולא משותף, בסוף זה לא יעבוד.

רציתי לשאול האם באמת זה רק הפער הגדול? לו היה היום יותר כסף להכשרות המקצועיות, באמת היו הכשרות? בכנות, אני חושב שיש עוד כמה בעיות בדרך. אחת מהן ציין היושב-ראש. כלומר, אם בסוף אתה בא לעבודה בכאילו או משכורת בכאילו, זאת טענה שאנחנו מקבלים לא מעט, אז אולי לא תבוא.

שתיים. במשפחה שלי מישהי רצתה לעבוד וברגע שראו שהיא על כיסא גלגלים אז פסלו אותה, או בכלל לא הזמינו אותה לקורות חיים. יש משהו קצת רומנטי במחשבה שאילו הינו מוסיפים עכשיו כנראה עוד מיליארד שקלים, אז הכול היה נפתר. אני אשמח שבכנות נדבר ונשמע איזה עוד פערים קיימים. אולי לא כל המעסיקים רוצים, אולי הם רוצים רק עבודה זולה. אולי הם לא רוצים להתעסק עם הנגשה, למרות שעל פי חוק הם חייבים.

אשמח לשמוע אם אתם עוסקים גם בדברים האלה.

מבחינת הנגשה, יש היום מענקים. נמצאת כאן לישי קין משלי ממנהל אוכלוסיות שעומדת בראש "תעסוקה שווה". יש היום מימון מהמדינה להתאמת מקומות עבודה והנגשה לאנשים עם מוגבלות ולכן הנושא הזה פתור. הכול תלוי בדיאלוג.

יש אחוז מימוש של זה? יש לנו מושג כמה מממשים?

הגברת משאלי תדבר אחרי חברת הכנסת דבי ביטון.

אני אענה בהקשר של המעסיקים ואגיד על זה איזה חידוד. בתקופת הקורונה, כשהגענו עם המלצה להקים את מנהלת המעסיקים ופיתוח ההון האנושי, עשינו עבודה עם פרופסור קרנית פלוג על מצב הפריון במדינת ישראל יחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. זיהינו דבר מרכזי, שיש המון עמותות שעושות עבודה מדהימה. אני חושבת שגם בממשלה יש אנשים ראויים שעושים עבודה מדהימה. אבל שאלנו את עצמנו שאלה אחרת: מה תפקיד המגזר העסקי בהעלאת הפריון ובשילוב של אוכלוסיות מגוונות?

בכל מקום אני טוענת שצריך להוציא את המילה גיוון מהלקסיקון. בחברה הישראלית יש חרדים, ערבים, אנשים עם מוגבלות ואחרים ובסוף זאת לא אוכלוסיית נישה. זאת אוכלוסייה מאוד גדולה והיא כוח עבודה מאוד גדול. כשמדברים על עבודה מול המעסיקים זה לא רק ההכשרות המקצועיות אלא דבר נוסף. אחד, זה הסברה. בשנה החולפת יצאנו עם קמפיין מאוד גדול שקראנו לו "מעסיקים על תגבילו את עצמכם". לקחנו אנשים עם מוגבלות שנמצאים בעמדות מפתח והם לא פחות טובים מכל מי שיושב כאן בחדר ועושים עבודה מדהימה. גם במקומות שבהם זיהינו שמעסיקים אנשים עם מוגבלות, מצאנו אנשים רציניים, אחראים, מסורים, שמעוניינים ללמוד. עוד פעם, בהתאם לסוג המוגבלות, בהחלט ניתן לשלב אותם ולא רק במקצועות בתחתית שרשרת רצפת הייצור אלא במקצועות בכירים ביותר. ראו את מנכ"ל סלקום שהוא איש עם מוגבלות והוא מנכ"ל של אחת החברות העסקיות הגדולות ביותר והוא חבר בתוך המנהיגות שלנו.

לשאלתך, חבר הכנסת, אני כן אגיד שאני חושבת שזה נובע ממספר דברים. בסוף זה להסתכל מהפרט עד המעסיק. בשלב הראשון, שתהיה יכולת למיין את ההון האנושי ולהבין מה היכולות שלהם, מה הרצונות שלהם, ולחבר את אותם פרטים לביקוש. לכן פיתחנו מערכת טכנולוגית שנקראת "מאיה", שהיא מערכת אבחון, ייעוץ והכוונה לעולם העבודה. היא לוקחת כל פרט, מאבחנת אותו ומבינה מה הצרכים והרצונות ולאן הוא רוצה להגיע. מהצד השני, המעסיקים מכניסים גם את המשרות וגם את ההכשרות המקצועיות ובאמצע נוצרת התאמה. לשמחתי הרבה, יחד עם קרנות הביטוח הלאומי והשותפים שנמצאים כאן בחדר אנחנו היום בונים את המערכת הזאת ומתאימים אותה לאנשים עם מוגבלות כבר לשנת 2023.

אני מאוד אשמח שכשנשב כאן בעוד חצי שנה או שנה, בשאיפה שיהיה תקציב צבוע להכשרות ותהיה מערכת שמחברת בין היצע לביקוש. תכניות ההסברה שאנחנו בונים היום עם עמותת שווים ומפעל הפיס יקבלו הדהוד.

אני לא רוצה לדבר על "שווים בתעסוקה", כי אני אתן לשותפים שלנו להרחיב על זה. אני מאמינה שרק ב-360 מעלות פתרון נצליח להביא את השינוי.

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

אדוני, תודה על דיון מאוד חשוב. אדוני גם יודע כמה הנושא הזה קרוב לליבי. אין ספק שיש צורך ועדיפות לתת לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בעולם התעסוקה תוך גיוס מירבי של המעסיקים. זה יכול להיעשות בתמריצים. אני יודעת שלפחות הנגשה יש חלק. עם זאת, צריך לעשות איזו עבודה יותר יסודית. כפי שהעלה חבר הכנסת טרופר, באמת לא אחת לפעמים נפסלים בגלל נראות ובגלל דברים שהיום אין להם מקום מבחינה מוסרית. גם מבחינת הקידום של האנשים עם מוגבלויות על-מנת שיתקדמו וישתלבו בחברה.

באותה נשימה, אני רוצה לומר לאדוני שהגשתי לוועדה ברשותך בקשה להנגשת התחבורה הבין עירונית. אדוני, אין הנגשה. התחבורה הבין עירונית אין בכלל הנגשה וביקשתי דיון מהיר בעניין. גם אם אותו מוגבל גר בשדרות, למשל, אז אין רכבת משם ואם הוא צריך אוטובוס אז הוא לא נגיש. רק האוטובוסים העירוניים מונגשים.

בכנסת הקודמת הגשנו הצעת חוק בנושא. השרה שלנו מירי רגב היתה שרת התחבורה. היא טענה שבדבר כזה מטפלים בנוהל ולא בהצעת חוק. הם הבטיחו לנו, גם המנכ"ל שזה כן יטופל. עד היום לא טופל.

זה נושא חשוב מאוד אבל אני רוצה להתמקד בנושא שלנו.

אדוני, לפעמים יש הצעות עבודה שגם אנשים עם מוגבלויות רואים את זה. לפעמים אתה נמצא בפריפריה ולא תמיד שוק העבודה יכול להכיל אותך. לכן הנושא הזה מאוד חשוב. אין ספק שצריך לגייס את המעסיקים, לתמרץ הכשרות. אני רואה כל מיני מפעלים למיניהם שהמשכורות בהם זעומות. גם בהתנהלות מול הביטוח הלאומי חייב להיעשות איזה סנכרון שבסוף יוצא את האנשים האלה לשוק העבודה.

כדי שנדע יותר על מה שאנחנו מדברים, הגברת משעלי תציג לנו את המצגת של מנהל תעסוקת אוכלוסיות, מה הם עושים למען שילוב אנשים עם מוגבלות. בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש. אני מנהלת את המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות.

אני רוצה לציין שכל המצגות שאתם מביאים, יהיו בפורטל של ועדת עבודה ורווחה כך שמי שירצה, יוכל לעיין.

(מוצגת מצגת)

מנהל תעסוקת אוכלוסיות זאת היחידה הגדולה במשרד העבודה שאחראית על שילוב של כל מיני אוכלוסיות מגוונות בשוק העבודה. אנחנו במנהל אחראים על קידום של אוכלוסייה חרדית, ערבית, אתיופים, חד הוריות וכיוצא בזה. לא העמיק בזה.

אנחנו מדברים בעיקר על בעלי מוגבלויות.

לגבי יעדי 2030. חשוב לי להגיד שבוועדת אקשטיין ישראל 2030, ממשלת ישראל שמה לה ליעד להעסיק אנשים עם מוגבלות. חשוב לי להגיד בדיון הזה, שלפחות מבחינתי, אנחנו מדברים על השוק הפתוח. אם יש פה אמירה על מפעלים מוגנים, אלה אמירות חשובות אבל זה לא באחריות שלנו כמשרד העבודה. חשוב לי לשים את זה על השולחן.

יש כרגע בג"ץ בנושא.

נכון. לכן משרד הרווחה ומשרד הבריאות יחד איתנו יושבים על המדוכה.

יש נכים שקופים.

במצגת שלך יש 33,000 אנשים עם מוגבלות. איפה הם עובדים?

זה יעדי 2030. בעוד 8 שנים אנחנו רוצים לראות עוד 30,000 אנשים עם מוגבלות משולבים בשוק העבודה הפתוח.

כמה יש היום לידיעתך?

היום אנחנו מדברים על שיעור השמה של 41%.

אני רגע אגיד את ההגדרות. בעולם ההגדרות זה אחד הנושאים הכי מורכבים שיש. מבחינתנו, במשרד העבודה וגם ועדת אקשטיין מדברת על אנשים עם מוגבלות שהם 20% ומעלה ומוכרים על-ידי הביטוח הלאומי. כמובן, כולל נכי צה"ל, נפגעי עבודה.

כולל נכי עבודה?

כן, כולל נכי עבודה. אני לא מטפלת בנפגעי עבודה אבל מבחינת שוק העבודה אז כן. חשוב לי להגיד שיושב כאן גם נציג של נציבות שוויון במשרד המשפטים. מבחינת הנציבות במשרד המשפטים ההגדרה היא כוללנית ודקלרטיבית על-ידי האדם. האדם מחליט וקובע אם הוא אדם עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית קבועה או לא קבוע. לנו כממשלה בסוף ההגדרה היא 20% ומעלה.

בואו נצלול למה אנחנו עושים במטה.

על החסמים.

עוד מילה כללית. כשמדברים על גיוון בשוק העבודה, כשמגיעים לאנשים עם מוגבלות, אדוני היושב-ראש, זה אקסטרים. לעשות התאמות לאדם חרדי או לאדם ערבי, זה כנראה יהיה נוגע לכולם. להכיר בחברה הערבית ותעודת התאוג'יק כנראה תתאים לכולם. בחברה החרדית יש התאמה במקצועות ליבה וכשרות אבל אדם עם מוגבלות, ההתאמה שלו שונה מההתאמה של נכה אחר. אדם עם כיסא גלגלים ההתאמה שלו תהיה שונה מאדם עם מוגבלות נפשית. יש הפרעות של קשב וריכוז, מחלת עור וכדומה. המנעד מאוד רחב וזה דורש איתנו להיות מאוד דינאמיים בעבודה עם המעסיקים.

אז בוא נצלול לחסמי ביקוש, שזה מצד המעסיקים. יש דעות קדומות ויש סטיגמות מה זה אדם עם מוגבלות, כמה הפריון שלו נמוך או לא נמוך. ישנו חשש מהצורך לפטר. כשאנחנו מגיעים למעסיקים ואנחנו עושים הדרכות להנהלות של המעסיקים, השאלה הראשונה מגיעה מהיועץ המשפטי ששואל איך אנחנו מפטרים אדם עם מוגבלות? חשוב מאוד לשים את זה על השולחן. יש חשש מאוד גדול איך עושים את הדבר הזה. כמובן, החלק הכי גדול זה החלק באיתור - - -

זה נקרא אכזריות מתוך רחמים. זאת אומרת, הוא לא מכניס אותו לעבודה כדי שהוא לא יצטרך לפטר אותו.

אדוני אמר את זה, לא אני.

האנשים שמעו שאני אמרתי את זה.

אנחנו מתמודדים עם השאלה הזאת. אנחנו מנסים גם לתת לה כלים. יושבים פה לא מעט גופים מפעילים של הממשלה, של משרד הרווחה ומשרד הבריאות. יושב פה עודד בשן, יושב-ראש פורום פת. מבחינתנו, צריך לראות איך אנחנו כממשלה מגיעים לכולם ועובדים יחד. זה אחד חסמים.

בדצמבר עשינו ועידת מעסיקים ראשונה של אנשים עם מוגבלות. המעסיקים אמרו שכל יום מגיעה עמותה אחרת ואיך בסוף יודעים עם מי לעבוד? יש קשב מאוד מסוים. פעם אני עובד עם אנשים על הרצף האוטיסטי, פעם עם אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. גם המעסיקים, גם הם שבעים מזה שכל פעם מישהו אחר בא אליהם. תכף אני גם כמובן אגיע לפתרונות ולא רק לבעיות.

ברור לנו שהוא רוצה צעיר, בריא ורענן. אפילו בעולם הקפיטליסטי כמו ארצות הברית, הם יודעים שהם חייבים שזאת התרומה שלהם לחברה.

אגב, הן אחת המדינות המתקדמות בהקשר של אנשים עם מוגבלות גם ברגולציה.

למרות שהיא המדינה הכי קפיטליסטית בעולם.

גם אני הופתעתי מהנתון הזה. אני חייבת להגיד שאני חצי שנה בתפקיד, אז מכל מלמדי השכלתי.

אגב, גם בתרומות, חברות גדולות תורמות עד 20% למטרות צדקה. אני לא יודע עד כמה במדינת ישראל כמה אחוז מהחברות תורמות מהרווחים שלהן לצדקה.

חסמי היצע מצד העובדים זה כישורי עבודה נמוכים. במדינת ישראל 40% הם בעלי תואר ראשון, אז אנשים עם מוגבלות זה 20% עם היעדר ניסיון תעסוקתי. חשוב להגיד שגם בממשלה, איפה שלא זורקים אבן, אנחנו רואים שיש יחידה ממשלתית שעוסקת בתעסוקת אנשים עם מוגבלות. זה חלק מהעניין וחשוב שנדע את זה. ההשכלה היא יחסית נמוכה בגלל אחוז נמוך של מסיימי תעודת בגרות. הצורך בהתאמות והדיפרנציאציה שעליה דיברתי קודם. יש גם קשיים לוגיסטיים.

אולי הפורמליסטיקה של ההשכלה גורמת להם להיות במספר נמוך. יכול להיות שאם היו מתאימים יותר את התארים לאנשים עם מוגבלות, היה המצב שונה.

כמו שאמרתי, אני חצי שנה בתפקיד ואני הולכת לפתוח את הכול. אמרו שכרגע אין קשב לעניין הזה. אנחנו מנסים היום לקדם - - -

אז הם בעלי מוגבלות אם אין להם קשב. ממשלה לא יכולה להגיד שאין לה קשב. זה דבר שאנחנו צריכים לתקן. אני לא יודע אם זה בתקנה. אולי תגידו לי אם זה בתקנה או בחוק. אי-אפשר להגיד שאין קשב.

יש תכניות לחברה הערבית.

מי ענה לך את התשובה הזאת שאין להם קשב?

אחרי זה אני אגיד.

לא אדם פרטי, זה גוף ממשלתי? המל"ג?

כן. אמרתי, בואו רגע נפתח.

אז אני שואל בקל וחומר. אני בא למעסיק פרטי ואני אומר לו שהוא חייב להעסיק אדם עם מוגבלות, אז איך אפשר לדרוש מהמל"ג פחות ממה שאני דורש ממעסיק פרטי?

החוק קיים אבל החקיקה היחידה שקיימת בעולם הגיוון זה לגבי אנשים עם מוגבלות. אם זה 5% לגופים ציבוריים ו-3% לגופים הפרטיים. לגבי גופים ציבוריים יש דוח שלנו שמפורסם יחד עם נציבות שוויון ויחד עם ביטוח לאומי. אנחנו רואים את אי העמידה של הגופים הציבוריים. במגזר הפרטי אנחנו בבעיה. גם במגזר הפרטי שאומר שהוא רוצה שנמדוד אותו, אין לנו עדיין את הכלים למדוד את זה. יש פה המון שאלות ובאמת המדינה לא מודדת אותם. זה כנראה בא מצורך מסוים. בלי תהליכים של שיימינג וגם בלי כלים.

רוב הגופים הציבוריים לא עומדים ביעד.

60%.

אתה לא מדבר באמצע רשות הדיבור שלה. אתה צריך להירשם אצל המנהלת ואז ניתן לך זכות דיבור.

חשוב לי להגיד שזה גם הפתרונות. חלק מהחסמים זה גם חלק מהפתרונות שתכף אציג במודל שפיתחנו בתעסוקה שווה.

עוד טיפה עקרונות עבודה. אפרופו מה שנאמר על-ידי חבר הכנסת וגם על-ידי היושב-ראש. אנחנו באים מצורך כלכלי עסקי. אין עבודה בכאילו, אנחנו לא בכאילו. אנחנו לא רוצים שיתנו עבודה לאדם עם מוגבלות מתוך אמירה, בואו נעשה לו נעים בגב. אנחנו רוצים שזה יהיה בתחום הליבה. המעסיק משלם כסף והוא צריך את העובד הזה. יש עדיין חברות עסקיות והם סוברנים להגיד שחלק מהתקנים שלהם זה מפילנתרופיה. זאת לא הגישה שלנו במטה לשילוב אנשים עם מוגבלות. אנחנו רואים בזה צמיחה כלכלית. תבוא ותעסיק אדם עם מוגבלות. תעשה את ההתאמות ואולי גם תאפשר חלקיות משרה, כי זה חסם גדול בעיקר בגופים הציבוריים. תרצה להעסיק אותו לא כצדקה ולא כפילנתרופיה. הדגש מבחינתנו זה על היכולת ולא על המוגבלות. נכון שקבענו את הרף של ה-20% כי זה מה שנקבע בוועדת אקשטיין אבל אנחנו עובדים עם אנשים גם עם 100% מוגבלות. אנחנו רואים את התפקוד שלהם בשוק העבודה. אנחנו עובדים עם דוקטורים. יש גם אנשים שמצאו עבודה בגופים בינלאומיים בחו"ל. חשוב לי להגיד, אנחנו עובדים על כל המנעד, ככל שאדם עם מוגבלות יכול לעבוד ולהיות מושם בשוק הפרטי.

למשרד הרווחה, משרד הבריאות וחלק מהגופים המפעילים עובדים גם בתעסוקה נתמכת. יש מודלים כאלה של עבודה בקבוצות. זאת לא העבודה שלנו במשרד העבודה. זה כמובן קיים במשרדים אחרים ואנחנו מלווים את האנשים כמו שאנחנו מלווים את המעסיקים. תכף אני אגע בפתרונות.

כל העניין של קשת רחבה של רמות תפקוד כבר ציינתי. פיתוח של כלים. אנחנו מפתחים המון כלים גם בחלק של הפרט, מליווי פרטני מאוד עמוק. התכנית שלנו, מכל התכניות של המנהל בחברה הערבית ובחברה הערבית, היא תכנית בוטיק. חשוב לי להגיד את זה, התכנית שלנו היא תכנית יקרה. רק לסבר את האוזן, רכז תעסוקה בחברה החרדית, מלווה 250 איש. אצלנו בתעסוקה שווה זה 1 ל-60. התכנית שלנו ממש נותנת ליווי עמוק. יכול להיות שחלק מהאנשים שיושבים פה זה מעט מידי. חלק מהגופים המפעילים יגידו שלחלק מהאנשים עם מוגבלות זה מעט מידי, אבל זה המקום שלנו בשילוב בשוק החופשי.

פיתוח של כלים על המעסיקים, תכף אגע, כי זאת ליבת העניין. כמובן תמיכה במעסיקים ותכף אגע גם בכלים שלנו.

תעסוקה שווה היא תכנית שהיא במכרז. יש שני גופים מפעילים, גם סינרגיה וגם רבדים. מטרת העל זה קודם כל לעמוד ביעדי אפשטיין ולהגיע לאחוז ההשמה. תשאלו אותי למה בוועדת אקשטיין קבעו 51%? ככה.

51% ממה?

משיעור ההשמה בשוק העבודה בישראל 2030. אני שאלתי למה כי הם לא ידעו. היום אנחנו נכנסים למחקר עדכני יחד עם הלמ"ס ועם הביטוח הלאומי כדי לראות את שוק העבודה בפתוח בראי של אנשים עם מוגבלות. עכשיו הלמ"ס פתח חדר מחקר בעניין הזה.

מתי יהיו לכם תוצאות המחקר?

רק עכשיו נפתח חדר מחקר. אני רוצה להגיד שתוך שנה יהיו חלק מהממצאים אבל אני - -

גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי?

הכול, ככל שזה שוק חופשי. רק שוק חופשי.

תכנית תעסוקה שווה זה תחום הפרט. אנחנו נמצאים בכל מרכזי ההכוון של המנהל. ב-"ריאן" שזה של החברה הערבית. אנחנו יושבים במרכזי ההכוון של החברה החרדית. זאת אומרת, גם הרכזים שלנו מותאמים לאוכלוסיות השונות. כמובן, במרכזי הזדמנות, שזה תשתיות של המנהל החברה הכללית שיושבות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

בניית תכנית אישית. אנחנו בממוצע מלווים את האדם עד 15 פגישות אישיות. שוב, אולי חלק מהיושבים פה יגידו שזה מעט וזה כלום בים, אבל בהבנה שלנו, חלק מהאוכלוסיות של אנשים עם מוגבלות הם לא צריכים אחרי זה את הליווי.

הכנה לעולם העבודה. כל הסדנאות של ביטחון עצמי. אנחנו עכשיו מנסים לבנות מסלול של הייטק. במחקר שנעשה על-ידי המגזר העסקי, ראו ש-2% מהמגזר העסקי משולבים בהייטק. היה דוח פרלמוטר ולא נאמרה מילה אחת על אנשים עם מוגבלות. המקביל שלי בתוך המנהל שאחראי על הייטק נלחם על זה שלפחות יהיה צפי לבנות צוות כי יש החלטת ממשלה שמדברת על מיליון להייטק. מדברים על חרדים וערבים זה בסדר. השקף הראשון דיבר על דמוקרטיה. אבל אין מילה על אנשים עם מוגבלות. אין רצון ושאיפה גם לאוצר לקדם את הנושא הזה.

אני רוצה להבין. אדם עם מוגבלות פיזית, ההייטק זה הדבר הכי טוב בשבילו כי הוא לא צריך להיות שונה מאף אחד אחר.

אז מדברים על 2% שמשולבים בהייטק.

למה רק 2%?

אני לא עשיתי את המחקר, רק ראיתי את זה. אני חוזרת לוועדות ציבוריות שנעשו כי המטרה היא לא לבנות רק משהו ייעודי לאנשים עם מוגבלות אבל צריך כל הזמן לראות את ההתאמות ואיך מכניסים את הנושא של שילוב אנשים עם מוגבלות בכל סוגי התעסוקה שיש. הקטר מבחינתנו כרגע זה כמו הייטק. לראות בנתיב הקריטי איפה אנשים עם מוגבלות לא רואים אותם והם שקופים.

יש הרבה סדנאות הכנה והכשרה. גם בתעסוקה שווה יש תקציבית. עינת יודעת, יש תקציבים להכשרות מקצועיות. לא נעשה ולו הכשרה מקצועית אחת. כשהגעתי לתפקיד לפני חצי שנה, ישבתי עם המקבילים שלי במשרד העבודה ואין נתונים. גם עינת שציינה על 19,000 אנשים שהושמו בהכשרות מקצועיות, לא היה אדם אחד עם מובלות, או לפחות, אין נתונים.

יש גם תכנית מה"ט, מסלול של המכללות הטכנולוגיות. אנחנו רואים במדינת ישראל דרך הכשרות, כמו המסלול של מכללות טכנולוגיות, זאת דרך מצוינת להשים אנשים בשוק העבודה. הם מגיעים עם מיומנות מאוד גבוהה ומותאמים למעסיקים. גם שם האוצר התנגד אפילו להקים צוות עבודה שיחשוב על שילוב של אנשים עם מוגבלות במה"ט. בהכשרות מקצועיות, אני לא יודעת על תקציבים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות.

לכן יש פה עוד דוברים שאמורים לספר על ההכשרות המקצועיות שעשינו.

בתקציבי מדינה?

אני קצת מופתע ממה שאת אומרת. אני מספרת על עכשיו, על דיוני תקציב שנסגרו ביום שישי.

זאת אומרת שבמה"ט ובכל מה ששמענו פה הבוקר, לא מדובר באנשים עם מוגבלות?

אני לא הייתי בדיון הבוקר אבל אני נלחמתי מול שירה ברלינר והאוצר התנגד. אפילו לא להכניס חשיבה, סיעור מוחות והמלצות על איך משלבים אנשים עם מוגבלות. נפגשתי פעמיים עם הדיקנים של המכללות הטכנולוגיות והיה רצון אבל האוצר התנגד.

עם כמה ארגוני נכים דיברת בחצי שנה שאת בתפקיד?

נפגשתי עם פורום פת, נפגשתי עם כל מיני עמותות שפנו אלי. אני חצי שנה בתפקיד. יש לי גם תכניות לנהל.

אני מבקש להמשיך במצגת.

בסדר גמור. בוא נגיע לתחום הפרט. תיראו את הנתונים. אנחנו מדברים על עלייה בהיקף המשתתפים שלנו. בתכנית תעסוקה שווה אנחנו מדברים על כמעט 48% שיעור תעסוקה. נכון, התקציבים שלי הם לא גדולים להתחיל להגיע ל-30,000 - - -

מה זה 828?

זה התחלות עבודה.

רק 828 אנשים התחילו לעבוד?

לי יש תקציב ל-1,700 אנשים בשנה רק בתכנית הזאת. אני מדברת על משרד העבודה. התקציב שלי הוא ל-1,700 אנשים. זאת השנה הראשונה שאנחנו מגיעים ליעד.

מה יהיה עם שאר בעלי המוגבלות?

אני במשרד העבודה. יש את משרד העבודה ואת משרד הבריאות.

כדאי לעשות פעם חשבון כולם יחד כמה הם מיישמים.

בגלל שכולם לא מדברים אז אנחנו אוכלים אותה. הנכים אוכלים אותה.

הגיע הזמן שתהיה תחנת שירות אחת.

בואו נתקדם.

אז תחום המעסיקים זאת ליבה. פה אני אגיד אמירה שלהבדיל ממשרדים אחרים, אנחנו בנינו מרכז הכוון למעסיקים. יושבים פה חלק מהגופים המפעילים. כל עבודה עם מעסיק זה לגבי משה זוכמיר בקצה כדי לשמור לו השמה. במרכז ההכוון, גם בתעסוקה שווה שאנחנו הקמנו, הלקוח הוא המעסיק ולא הפרט. שם בעצם אנחנו בונים תכנית עבודה שנתית למעסיק. הרבה העלאת מודעות. אנחנו מגיעים להנהלות של מעסיקים. אנחנו בונים איתם boot camp. זאת לא הכשרה. זאת הכשרה קצרה, אינטנסיבית. הוא גם לא תמיד מחויב לקלוט את האדם. בהמשך אנחנו רואים איך אנשים משתלבים יפה בתעשייה. הם לא משתלבים נקודתית באמדוקס או בפתאל. אלה תכניות שעשינו.

יש תכניות מנטורים בהנהלה. היינו בחברת חשמל, בתעשייה האווירית. בצה"ל סיימנו לא מזמן מחזור ראשון של מנטורים כשהנושא הוא אנשים עם מוגבלות שאנחנו מביאים אותם. גם שם אנחנו רואים בסוף אחוזי השמה גבוהים גם אם זה לא אצל אותה חברה שבנתה את התוכנית. יש לנו מוקד טלפוני, כמובן עד להתאמה של משרות.

יש גם את הנושא של התאמה של משרות. אנחנו נפגשים גם עם הפורום החברתי כלכלי כמה שיותר הכשרות במימון שלנו מול מעסיקים.

כמובן, מבחינת החקיקה, ציינתי שיש ייצוג הולם, תיקון 15 לגופים הציבוריים. אנחנו בונים תכניות שנתיות יחד עם נציבות שוויון. אנחנו בונים רשת מעסיקים. אני לפי חוק אחראית על ההכשרה לממונים ולאחראים במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי של העסקת אנשים עם מוגבלות. עכשיו אני בונה להם רשת.

את חושבת שתוך שנה תוכלי להציג משהו מעשי של מספרים ואנשים?

תכף אגיד על הקיצוצים שלי ואז אדוני יחליט מה הוא עושה כשזה יגיע לפה.

עכשיו אנחנו מדברים רק על מה שעומדים לעשות. אני רוצה לשמוע מה עושים.

אני אומרת שזה מה שאנחנו עושים היום. שירותים למעסיקים זה לא במסגרת תעסוקה שווה. במסגרת כל המהלכים שלנו לשירות למעסיק, אני כרגולטור אחראית על מימון התאמות למעסיקים. במרכזי הכוון למעסיקים אנחנו גם מייעצים להם על חקיקה ומיצוי זכויות של כל מיני כלים של הממשלה. מרכז ההכוון מלווה אותם גם לגבי מימון התאמות להגיש בקשות אלי בכובע שלי של רגולטור של מימון התאמות. כמובן יש לנו מנהלי תיקים שמלווים אותם. יש לנו 8 מנהלי תיקים בכל הארץ אבל זאת כרגע ההוכחה שלנו להגיד שהתכנית קיימת מזה 3.5 שנים.

תעברי לשקף הבא.

אז זה לשנת 2022. התקציב של תעסוקה שווה היה 20 מיליון שנה. אדוני, בתקציב הבא, אני מקוצצת בחצי.

מיציתם את ה-20 מיליון בשנה שעברה?

יש לי עוד תקציב רק למחצית 2023. עכשיו בדיוני תקציב קוצצתי בחצי. זה לעג לרש.

שירותי אבחון לשכר מינימום מותאם, זה גם חלק מהכובע שלי כרגולטור. אנחנו אחראים על שכר מינימום מותאם, שזה בעיקר הגופים המפעילים של משרד הרווחה. רבע מהם זה מפעילים של משרד הבריאות. זאת אומרת, רבע מהשכר מינימום מותאם זה אנשים שהם מתמודדי נפש. הרוב הגדול זה בעלי מוגבלויות.

אפשר להעיר הערה? החבר'ה שיושבים פה טוענים שבשכר מותאם, בעד אותה עבודה שווה הם מקבלים בין 10 שקלים ל-14 שקלים לשעה.

אני אגיד משהו על שכר מינימום מותאם. אני אענה לזה כי יכול להיות שזה רלוונטי למי שיושב פה. בשכר מינימום מותאם אני בחוק אחראית על האבחון. יש לי ספק חיצוני שאחראי על האבחון. אין לי יכולת לאכוף האם באמת האדם עם המוגבלות באמת קיבל את מה שאני נתתי למעסיק ולאדם. אין לי יכולת לאכוף הזה. ישבתי עם משרד הרווחה ועם משרד הבריאות. אמרתי להם שאלה זכיינים שלהם. האנשים של שכר מינימום מותאם זה אנשים עם תפקוד נמוך, הם לא משולבים בשוק החופשי סתם אלא לרוב הם מלווים על-ידי הגופים הזכייניים של משרדי הרווחה והבריאות. אני משערת, כמו בכל מכרז, שאתה יכול להיכנס עם איזו חברת בקרה ולדגום ולראות שמשלמים.

לא בודקים את זה?

ממה שאני הבנתי, בשיחה שהיתה לי עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות התשובה היא לא.

אנחנו מבקשים שכן יעקבו אחרי זה. אני לא נכנס לשכר המותאם, כמה זה יהיה אבל מה שהמדינה החליטה שצריך לתת, אוי ואבוי למי שמקבל את הזיכיון ולא משלם את זה.

זה סיכום מעולה למפגש.

זה בעצם מספר הבקשות. אני לא יודעת אם זה גבוה או נמוך. זאת אוכלוסייה שאני פאסיבית בתהליך הזה. אנחנו כן מגיעים לגופים מפעילים. איפה שצריך להציג את התהליך אנחנו כמובן עושים את זה. מי שפה צריך, כמובן שנשמח לעשות את זה.

לגבי מימון התאמות. במימון התאמות למעסיקים הניצול הוא מאוד נמוך. זה חוק מ-2006. עכשיו אני יושבת על שינוי הנהלים. מימון התאמות למעסיקים במגזר הפרטי יגיע אליך, אדוני. בכנסת הקודמת היו הערות לציבור. רוצים להחיל את התקנות האלה גם על המגזר הציבורי. אנחנו צריכים להציג לשר את ההמלצות שלנו. איך אומרים? היהודים לא הרגו את ישו, הם רק הוציאו לו את המיץ? אני אגיד שאנחנו מוציאים את המיץ למעסיקים בדרך שבה אנחנו מבקשים מהם להגיש את הבקשה.

הכנסתי עכשיו איזו חברת ייעוץ כדי לנסות לשנות את הנהלים. היום, בעולם של הפחתת רגולציה, יש כל מיני מודלים איך אפשר להפחית את הבירוקרטיה מול מעסיקים.

לגבי פורטל עבודה נגישה. פורטל עבודה נגישה זה אתר אינטרנט. זה כמו "אול ג'ובס" לאנשים עם מוגבלות. שם יש פורטל למידע ולזכויות לאנשים עם מוגבלות ומצד שני, מעסיקים מעלים שם את המשרות. השנה העלינו שם 1,200 משרות מותאמות לאנשים עם מוגבלות ומחציתם הגיעו מתעסוקה שווה. המהלך הזה היה אמור להיות מהלך רוחבי לכל הממשלה כדי שכל הגופים המפעילים, כל משרדי הממשלה יוכלו להשתמש באתר הזה. שתהיה כתובת אחת, לפחות אינטרנטית עם לא תקציבית, לשימוש של כולם. אני לומדת להבין שלא זה העניין ויש לי שאלות על המהלך הזה.

מה התשובות? אנחנו פה יושבים כדי לקבל תשובות. מה את מציעה?

כרגע אני בודקת את הפורטל הזה אם הוא שווה והאם הוא נותן מענה או לא. חברים, אתם מוזמנים להגיב, זה פותח עבורכם.

בסדר, תכף נשמע עוד אנשים. אני רואה שיש 200,000 כניסות לאתר ו-1,500 משרות מפורסמות שם. איך אנחנו נותנים 1,500 משרות ל-200,000 איש?

זה ל-2022. אני חייבת להגיד, 200,000 כניסות זה לא רק מעסיקים, זה גם אנשים עם מוגבלות.

כן, על זה אני מדבר. איך אני נותן 1,500 משרות ל-200,000 איש.

אין לי דרך פה לדעת השמות.

תודה רבה לגברת משעלי. נעבור לדיון.

טל, מנכ"ל החברה למתנ"סים.

אני רוצה לקחת רגע צעד אחד אחורה. קודם כל, אני מודה על האכסניה ועל הזמן של הוועדה, אדוני. אני חושב ששילוב של אנשים עם מוגבלות הוא לא רק בתעסוקה, הוא גם בחברה וגם בקהילה. אני חושב שהתהליכים מתחילים הרבה קודם. הבית הזה הוא בית כמו כל פרלמנט שמנהלים בו ויכוחים ודיונים אבל אני חושב שבנושא שאנחנו עוסקים בו היום יש קונצנזוס חברתי מלא. הבעיה היא, שלא מוקצים לו המשאבים הנכונים, לא מוקצב לו השיח הציבורי הנכון, הקשב הנכון שאמור לתת מענים לבעיות שמגיעים אליהם בשלב התעסוקה.

אני מעריך שאדוני קצת מכיר, החברה למתנ"סים היא הארגון החברתי הגדול בישראל. חברה ממשלתית שעוסקת בעולמות הלא פורמליים, בין היתר, מגיל לידה ועד גיל זקנה. היא עוסקת בעולמות תרבות, ספורט, פנאי, גיל שלישי אבל גם בשילוב ובהכלה ובטיפול באנשים עם מוגבלות על הרצפים השונים, בגילאים השונים, נוער, צעירים, מבוגרים.

במהלך כל השנה היא עוסקת בעשרות תכניות בליווי של אנשים עם מוגבלות בתחומים שונים עם מגבלות שונות. הבעיה העיקרית שלנו היא בהורדת הסטיגמה. הסטיגמה שקיימת היום אצל כל אחד ואחד מאיתנו והחשש להיות חלק שותף, מעסיק, חבר. אני חושב שזה האירוע המרכזי שאיתו אנחנו מתחילים, עוד לפני שאנחנו מגיעים לנושא התעסוקה. כמובן שהנושא של התעסוקה הוא נושא חשוב. תכף נדבר על השותפות שלנו עם המגזר העסקי.

אני רוצה שתצמצמו כל אחד לדקה שתיים כי בשתיים אנחנו צריכים לסיים.

הנושא שהחברה למתנס"ים עוסקת בו במהלך כל השנה, בשילוב של אנשים עם מוגבלות, בא לידי ביטוי באירועי פברואר וזאת הסיבה שביקשנו את הדיון היום. זה חודש שלם שכל מהותו להגדיר ולשים על סדר-היום הציבורי של אנשים עם מגבלות. במסגרת הזאת אנחנו מקיימים אלפים של אירועים ברחבי מדינת ישראל בשילוב של אנשים עם מגבלות, או רק של אנשים עם מגבלות. אנחנו קוראים למאות אלפי אזרחים לבוא, לראות ולקחת חלק.

אדוני אולי לא מכיר, לפני חמש שנים החברה למתנ"סים יצאה בסקר שבדק אצל הורים עד כמה הורים מוכנים לשלב במסגרת חוגית או במסגרת הכיתה אנשים עם מגבלה? רק 1 מתוך 10 הורים הסכימו. זה הדליק לנו נורה אדומה עוד בתחילת הדרך, עוד לפני שמגיעים לשלב הנערות ולשלב התעסוקה. ככל שאנחנו כחברה נשכיל לשלב ולעודד ולשבור את הסטיגמות, אני חושב שכשנגיע לנקודת הקצה ולשלב של ההשמה והתעסוקה, יהיה לנו הרבה יותר קל.

אני חושב שפה בחדר הזה זאת דוגמה חיה לשילוב כוחות של מספר גורמים: מפעל הפיס, עמותת שווים, נשיאות המגזר העסקי, הפורום הכלכלה והחברה למתנ"סים, שפעלו השנה יחד בחודש פברואר בפעילות עצומה. דרך אגב, היא לא פסחה על הבית הזה ועל הממשלה. שרים, חברי כנסת, מנכ"לים של משרדים לקחו חלק ויום אחד בכמה שעות השתתפו. הם התחלפו ליום אחד עם אנשים עם מגבלה כדי להבין למעשה את הצרכים וההתמודדויות שיש להם.

ההתמודדויות שלהם הם לא בעיקר הנגישות. ההתמודדות שלהן היא בעיקר עם הסטיגמות והרצון להכיל. אנחנו כחברה למתנ"סים שמנו לעצמנו לייצר קהילות מקומיות חזקות וחסונות ולהגדיל את החוסן הלאומי. בלי שילוב של אנשים עם מגבלה בתוך התהליך הזה, לא יהיה אפשר לקיים קהילות ראויות ונכונות ובוודאי ככה להגדיל את החוסן הלאומי.

אני מבקש בקשה אחת. אני חושב שהפתרון הוא שילוב של הבית הזה, הוועדות, משרדי הממשלה, משרד החינוך והמשרדים השונים. צריכים כולם לשבת יחד ולשים את הנושא של הטיפול באנשים עם מגבלה בכל התחומים ובכל הנושאים כנושא לאומי שאני חושב שעליו יש קונצנזוס. מי מאיתנו לא שומע בחדשות מפעם לפעם על-כך שאדם עם מגבלה הופלה בגלל איזו נחיתות פיזית וליבו לא נחמץ. אני חושב שזאת ההזדמנות וזה החודש שבו אנחנו צריכים לעשות את נקודת המפנה ולצאת לדרך חדשה בכל התחום הזה של שילוב אנשים עם מגבלה. תודה אדוני.

תודה רבה. שי לירז מנהל אגף מחקר של מפעל הפיס.

אני רוצה להודות לך שנתת לנו את הזמן לדבר פה. אני מודה גם לשותפים שלנו בפורום הכלכלי חברתי, החברה למתנ"סים, השלטון המקומי. כמובן לעידן מוטולה מאתר שווים.

לפני ארבע וחצי שנים אביגדור יצחקי יושב-ראש מפעל הפיס, הגדיר את הנושא של שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה בכלל ובתעסוקה בפרט כחלק מהותי מהפעילות של משרד הפיס. בעצם הוא נתן לנו את המשימה לראות איזה פרויקטים אנחנו יכולים ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעשות שינוי תודעתי ומהותי.

תעסוקה של אנשים עם מוגבלות היא בעצם המפתח לזה מבחינתנו. תעסוקה נותנת ערך לאדם, נותנת משמעות, נותנת סיבה לקום בבוקר. מפיגה בדידות, מפחיתה תלות של אדם בסביבתו. הפרויקט שאנחנו בעצם יזמנו יחד עם הפורום הכלכלי חברתי ואתר שווים, הוא בעצם פרויקט שנקרא "שווים בתעסוקה". הוא אומר שאנחנו נפעל בשתי זרועות. זרוע אחת היא זרוע של תודעה ציבורית וזרוע שנייה, השמה בקצה. התודעה הציבורית אומרת שאנחנו נקים פעילויות מתוקשרות שיגיעו לכל בית בישראל וישנו קצת את התפישה של האנשים כלפי אנשים עם מוגבלות.

הזרוע השנייה זה, למשל, פרויקט שנקרא "לילה סגול" שהשקנו בדצמבר יחד עם עידן מוטולה והחברים שלנו באמצעות השלטון המקומי והרבה מוסדות ציבור. הצלחנו להאיר ביום אחד מאות מבני ציבור בצבע סגול, לייצר פעולות שמתרחשות בתוך מערכת החינוך. לייצר ימי שידורים מיוחדים מהארץ ופתאום הנושא הזה על סדר-היום. אבל זה צעד אחד.

הצעד השני זה לייצר הכשרות מקצועיות שבעצם יאפשרו לאנשים עם מוגבלויות להשתלב קודם כל בתחומים שחשבנו שהם משני תודעה. זה פרסום, תקשורת, עיתונות, יחסי ציבור. אלה התחומים שבהם אנשים יכולים לשנות את התודעה שלהם. נכניס אנשים עם מוגבלות לשם ויכול להיות שבמערכת הפרסום הבאה קמפיין הפרסום יהיה טיפה יותר מכיל. נכניס אנשים עם מוגבלות למהדורת החדשות של 12, 11, 14, 13 ויכול להיות שהתפישה כלפי אנשים עם מוגבלות תהיה שונה. בעבר הדברים האלה הודרו. בעצם, הקורסים הראשונים שיצרנו הם קורסי תקשורת. זה לא מתוך מסכנות, לקחנו אנשים שיש להם ניסיון, ידע והיכרות. נתנו להם קורסים, עשינו להם מבחני קבלה והכנסנו את הקורסים האלה גם בחלק מהשותפים שלנו.

אני שמח להגיד שאחרי שלוש שנים, חלק כבר נקלטו גם בחדשות 13, גם בידיעות אחרונות, גם אצלנו במפעל הפיס וגם בגופים נוספים. לאט לאט הדבר הזה משתנה.

כמה הושמו להערכתך?

תן לנו נתונים, לא סיסמאות.

10 או 12 בקורסים שלנו אבל חלק מהמהלך הזה לא רק היה הדבר הזה. אנחנו בעצם קראנו ובשותפות עם הפורום הכלכלי חברתי קראנו לחברות נוספות להצטרף ולהקים קורסים, לא בהכרח קורסים של תקשורת. אז אנחנו הצלחנו להגיע למצב שמייקרוסופט מקימה קורס ו-9 מתוכם נקלטים בתחומי ההייטק. בסיסקו, בפרטנר עכשיו, סלקום עכשיו ועוד חברות נוספות מצטרפות. היו לי גם שיחות עם עינת, לפחות בשלב הזה 10 חברות נוספות מצטרפות.

אני בטוח שכל חברה שתלך איתנו ותצטרף למהלך הזה ותבין שבעצם אנשים עם מוגבלות לא רוצים הכלה, לא רוצים שילוב, הם רוצים הזדמנות שווה.

אביחי חיים, בוגר קורס תקשורת "שווים בתעסוקה". הוא גם עיתונאי ב"שווים". ספר על התעסוקה.

אני בן 31, נשוי פלוס ילד קטן. בדרך-כלל אני יושב מאחור, אני מסקר את הוועדה הזאת באתר "שווים", כך שכל הדוברים בכירים אותי וגם חלק מהח"כים.

אנשים יחשבו שבגלל זה הזמנתי אותך. תגיד את האמת שאני לא שמתי לב.

לאורך ארבע שנים אני עובד באתר "שווים" כך שלחבר הכנסת אייכלר אין קשר. אתר "שווים" זה אתר חדשות לאנשים עם מוגבלויות. הייחוד בו הוא שאנשים עם מוגבלויות עובדים בו. את זה הכי חשוב להגיד. אנחנו אתר חדשות לכל דבר. אנחנו מסקרים סיפורים שאתם רואים אותם בערוצים המרכזיים. ברדיו עושים אחרינו פולואפים. מתייעצים איתנו הרבה מאוד אנשים בכל הנושאים האלה של לאתר כישרונות בקרב אנשים עם מוגבלויות. אני עם עבר של עשור בעיתונות. הייתי גם כתב צבאי בדובר צה"ל. אני יכול להגיד שהרבה פעמים כשהגשתי קורות חיים לא קיבלו אותי. הגעתי לראיונות עבודה פנים אל פנים ורואים את קורות החיים שלי שהם באמת עשירים, ואני לא מצטנע. אני מרגיש שהכול הולך טוב ואז אתה יוצא ואומר, אוקי, למה לא? קיבלנו מישהו אחר, אנחנו חושבים שאולי אתה יותר מידי מוכשר בשבילנו. אלה התשובות שקיבלנו.

אגב, אחת ממגישות הטלוויזיה הבכירות בישראל ישבה מולי וסיפרתי לה את סיפור החיים שלי והיא התחילה לבכות. זה קורה לפעמים, אני מבין. אני אדם עם שיתוק מוחין קל. שברתי המון תקרות זכוכית ואני עוד אשבור, אני בטוח בזה. תמיד, לאורך כל הקריירה שלי, היה אדם אחד שהאמין בי. היום אני עוסק גם בתחום הספורטיבי אז גם כן היו את האנשים. פגשתי את עידן מוטולה ברגע משבר הכי קשה. עבדתי באיזה כלי תקשורת והיו פיצוצים.

תצביע לי מי זה עידן מוטולה.

כל הכבוד.

(מחיאות כפיים)

הוא אדם מאוד צנוע. אני הייתי במשבר מאוד קשה. אני יודע מה אני שווה ובכל זאת אני לא מצליח להגיע לאף כלי תקשורת שיעסיק אותי. ראיתי את עידן מתראיין באיזו תכנית טלוויזיה ושלחתי לו באמת מגילה. הוא בשנייה אחת ענה ואמר בוא נקבע ראיון ונדבר. זה היה באמת כוס קפה שעה וחצי. אני ארבע שנים איתו ואני יכול להגיד שלמדתי המון מכל צוות אתר "שווים". יש אנשים מאוד מכובדים, יונתן ריגר מקשת 12. אני יכול להגיד שהיום אני עיתונאי הרבה יותר טוב. זה נכון שבאתר "שווים" אנחנו באים עם אג'נדה וזה ברור לכולם אבל אנחנו כן עושים עיתונות. אנחנו כן מביאים את שני הצדדים. אנחנו כן רוצים לשמוע את כולם. לצערי הרב, זה לא תמיד קורה בתקשורת.

אביחי, אני רוצה להזהיר אותך שהרבה עיתונאים הידרדרו לכנסת.

לא רוצים לשמוע את כולם, זה לא נכון.

אני רק יכול להגיד שהכנסת היא באמת הבמה למדינה עצמה. ככל שיהיו יותר אנשים עם מוגבלויות בכנסת בתור ח"כים, המדינה תיראה אחרת.

תודה רבה.

עכשיו נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ממונה שילוב תעסוקה, נתן חנינה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו יחידה עצמאית במשרד המשפטים שהוקמה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שחוקק בשנת 1998. בעצם הנציבות אמונה על יישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואמנת האו"ם. אנחנו פועלים במגוון כלים וערוצים כמו אכיפה, בקרה, פרסום נתוני הייצוג ההולם בגופים הציבוריים. אנחנו עוסקים המון ביידוע זכויות, מתוך הבנה שאנשים לא מספיק מכירים את הזכויות שלהם בתעסוקה. מנגד, מעסיקים לא מספיק מכירים את החובות שלהם שנגזרות בחוק. אנחנו פועלים גם מול מעסיקים, מול אנשים עם מוגבלות, מול הציבור הרחב בכל מה שקשור לשינוי בעמדות, שינוי מדיניות, תיקוני חקיקה וקידום חקיקה.

בהקשר של ייצוג הולם, המצב בגופים הציבוריים הוא שכ-60% מהגופים הציבוריים, שזה בעיקר רשויות מקומיות עומדים ביעדי הייצוג ההולם. כמו שאמרנו, כל גוף ציבורי מעל 100 עובדים חייב להעסיק כ-5% אנשים עם מוגבלות משמעותית. מוגבלות משמעותית זה אנשים שיש להם 40% נכות ומעלה, או אנשים שיש להם 20% נכות ומעלה ושייכים לאחת התכניות שהמדינה מספקת להם.

אפשר להגיד שה-60% שאני מדבר עליו הוא נתון די סטטי לאורך שנים. אנחנו לא מצליחים לראות עלייה ברמה הכללית, אבל כן אפשר לראות עלייה ושיפור בתוך רמות היעד, כי יש הגדרות של רמות יעד, בין כמה וכמה אחוזי ייצוג הולם זאת עמידה מלאה, כמו שאמרתי, 5% ומעלה. יש עמידה בינונית ועמידה נמוכה. כן רואים מגמת שיפור.

מנגד, לגבי שירות המדינה. אנחנו לא אחראים על אכיפה של שירות המדינה, זה נציבות שירות המדינה אחראית על זה. שם המצב הרבה פחות טוב. שם העמידה היא עמידה בינונית כ-3.5% אנשים עם מוגבלות מועסקים בשירות המדינה. אנחנו כמובן שותפים איתם בשיח, בליווי והמלצות איך אפשר לשפר את המצב.

אני אגיד עוד כמה נקודות ובזה אני אסיים.

לא, אני ממש מוגבל כי עברתי את הזמן. תן את הסיכום שלך.

לא אמרתי בתחילת דבריי, כמובן שאני מברך על הדיון החשוב הזה ואנחנו שותפים בכל ה זירות. אני רק אעדכן שלפני מספר חודשים הקמנו פורום ממשלתי רחב שבעצם מאגד את כל משרדי הממשלה שעוסקים בתעסוקת אנשים עם מוגבלות. יש הרבה משרדי ממשלה והרבה גופים. כמובן זה מבורך אבל יחד עם זה, זה יוצר לפעמים חוסר יעילות או יעילות לא מספיק טובה. לפעמים גם חוסר היכרות וחוסר שיתופי פעולה, מתי לכנס שולחן עם כולם. עשינו את זה, אנחנו ממשיכים לפעול בכיוון הזה. אנחנו נכנסים גם חזק מאוד לעניין של אנשים עם מוגבלות בהקשר התרבותי מגזרי. זאת אומרת, חברה חרדית, אנחנו מקיימים פורום בהקשר הזה וגם לגבי החברה הערבית.

קריאה

אפשר משפט אחד?

אני רוצה לשמוע את איגוד העובדים הסוציאליים.

לא נגעת בנושא הדיס ריגרד.

איגוד העובדים הסוציאליים, הדס גלילי שאינסקי, מנהלת מקצועית.

תודה רבה. אני מייצגת את ארגון העובדים הסוציאליים. אני עובדת סוציאלית מעל 16 שנה וכל הקריירה שלי אני עוסקת בתעסוקת אנשים עם מוגבלות אז ככה שאני מכירה היטב. פגשתי הרבה מאוד אנשים עם מוגבלות וגם הרבה מעסיקים.

יכולתי להגיד הרבה מאוד דברים על החסמים שקיימים, אבל בזמן שיש לי אני רוצה להתמקד בשתי נקודות, שבעיניי לא היתה פה התייחסות אליהם. יש הרבה מאוד תכניות והמדינה, הממשלה, גם הקודמת וגם הנוכחית, עושה הרבה ועשתה הרבה. יש הרבה תקציבים שמושקעים בתכניות ועידוד תעסוקה. אבל אי-אפשר שלא לדבר על עידוד שלילי להעסקת עובדים עם מוגבלות וליציאה והשתלבות של אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה.

כל עוד שיש קשר ותלות בין הקצבה לבין יציאה לעבודה לבין הכנסה, אנשים עם מוגבלות – גם אם יעשו הכשרות מקצועיות ויעשו תכניות ויפתחו את הדלת, אנשים עם מוגבלות לא ירצו לצאת לעבוד כי בזה הם מסכנים את רשת הביטחון שלהם. צריך להבין שאנשים עם מוגבלות הם אנשים שיכולים היום לתפקד נהדר ומצוין ומחר ליפול לחולי ולמיטה. אז הם צריכים את רשת הביטחון, אפילו ברמת התחושה הרגשית כי הם צריכים ביטחון.

חייבים לנתק את התלות בין הקצבה לבין ההכנסה או להעלות את הדיס ריגרד.

גם אם ההכנסה היא נניח 20,000 שקלים לחודש?

אנחנו לא מדברים על 20,000 לחודש.

אבל את רוצה להגביל את זה באיזה סכום.

5,963 ההכנסה פטורה ממס. אנחנו רוצים לקבל - - -

עד 10,000 כאילו.

כן.

אני חושבת שצריך להעלות ל-15,000.

אני רק רוצה להבין, אני לא קובע כלום.

אנחנו חושבים שעד 15,000 אפשר לעלות וכדאי לעלות. אנחנו מסלילים אנשים עם מוגבלות למקום מסוים.

15,000 זה הממוצע במשק היום?

לא, זה 11,1000 ומשהו. צריך להתחיל עם משהו.

אבל לאנשים עם מוגבלות יש גם הוצאות.

נכון. המדינה בעצמה מייצרת חקיקה שהיא מפלה. צריך לומר את זה ככה.

רציתי להגיד נקודה נוספת וזה צוין פה בין הדברים. המסגרות המוגנות משרתים אנשים מסוים ויש אנשים שבאמת צריכים את המפעלים המוגנים. אבל גם פה, כמו בשכר מינימום מותאם, צריך יותר פיקוח. אנשים עם מוגבלות, תאמינו לי, אפשר לשכנע אותם מאוד בקלות שהם לא מסוגלים ולא יכולים להיות בשוק הפתוח. אז כל עוד שיהיו מפעלים מוגנים שמעסיקים ב-5 שקלים, ב-7 שקלים - - -

14 שקלים.

ב-10 שקלים, אז אנשים עם מוגבלות יהיה להם הרבה פחות סיבות לצאת לשוק העבודה. גם שם צריך הרבה יותר פיקוח ואולי לצמצם.

מה זה נקרא לצמצם? יש אנשים שזה החיים שלהם.

יש אנשים שזה החיים שלהם אבל אדוני, אני יכולה להגיד לך שעבדתי במפעלים מוגנים וראיתי הרבה מאוד. שיסקרו, שיבדקו, שיעשו בדיקה יותר לעומק. יש הרבה אנשים שמסוגלים - - -

כן, לבדוק ולאכוף את השכר בוודאי.

מפעלים מוגנים לא קמו כדי להיות מקומות עבודה. הם קמו כדי להיות מקומות שמכינים לשוק הפתוח ואנשים תקועים שם עשרות שנים.

את מדברת על מי שמסוגל כבר לצאת.

הרבה מאוד אנשים שנמצאים במפעלים מוגנים מסוגלים לצאת ויכולים.

מי שמסוגל, בוודאי. אבל יש אנשים שלא מסוגלים.

יש הרבה מאוד אנשים שתקועים שנים במפעלים מוגנים.

שם אין שום דבר, לא פנסיה, לא יחסי עובד ומעביד.

כי זה לא מועד להיות מקום עבודה. זה שזה הופך להיות ככה, זאת תקלה.

נגעת בנושא שהוא גם משפטי. מוריה ברבי, ראש תחום משפט של התאחדות התעשיינים.

תודה רבה, אדוני. התאחדות התעשיינים מברכת על הדיון וקידום מטרה חשובה מאין כמותה לחברה ולשוק העבודה. כדי לסבר את האוזן, עוד בשנת 2014 היינו ממובילי היוזמה לחתימה על הסכם קיבוצי תחת נשיאות המגזר העסקי כדי לקבוע אמות מידה במגזר הפרטי לייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות. כרגע זה 3%.

ראינו אחרי חתימת ההסכם מגמה של שינוי חיובי בחברה, פחות סטיגמות ויותר נכונות ורצון.

כמה אחוז יש היום בהתאחדות התעשיינים?

אין לי מספרים. יחד עם זאת, כן חשוב לי לשקף שבפרקטיקה צצו קשיים. קיבלנו המון פניות ממעסיקים ואנחנו עדיין מקבלים בדבר חסמים. זאת אומרת, מעסיקים שרוצים לשלב אנשים עם מוגבלויות משמעותיות במקומות העבודה אבל הם לא מצליחים לעשות את זה בפועל.

למה?

דיברו כאן על חסמים. אני אציין חסם אחד שהוא מאוד משמעותי. יש המון ארגונים והמון עמותות שעושים רובם ככולם עבודת קודש ומתעסקים בנושא של עובדים עם מוגבלויות. יחד עם זאת, המעסיק בבואו לאתר עובדים מוצא את עצמו מול שלל ארגונים ולא מוצא את ידיו ואת רגליו. היום אין פלטפורמה מקיפה שתעשה את המצ'ינג הזה בין ההיצע והביקוש. יש שונות רבה בקרב אנשים עם מוגבלויות וגם יש שונות רבה בקרב המעסיקים והצרכים שלהם. כל הדבר הזה הופך את ההשמה למאוד מורכבת.

זאת לא העבודה של הגברת משעלי מה שהיא אומרת?

כן, אבל אני עושה את זה על היעד של 1,700 אנשים. אין לי. הלוואי ויכולתי להביא עוד תקציבים ולעשות את זה.

אני מצפה מהתאחדות התעשיינים שיתארגנו באופן שהם יודעים. להגיד אני לא יודע, אני לא מקבל זה - - -

אתה שאלת אותי, אדוני, לעניין האחוז. אין לנו מספרים בדבר השילוב אבל כאן באתי לכאן - - -

אבל העלית פה קושי והכי חשוב לי לפתור את הקושי הזה. איך עושים את זה?

הקושי הוא חסם. בייחוד בפריפריה יש קשיים. אם אני כמעסיק מעוניין למצוא עובד מתאים, אין לי פלטפורמה אחת, תשתית אחת שמרכזת את כל המועמדים לעבודה וגם מרכזת את הצעות העבודה. יש צורך בתשתית מתאימה בחיבור בין ההיצע לביקוש. אנחנו סבורים שאם תהיה פלטפורמה כזאת מקיפה, זה בהחלט יותר לתרום להשמה ולאיתור מועמדים. זה קושי ממשי שאנחנו מתמודדים איתו היום.

עוד דבר אחד, מימון התאמות. אמרה פה גברת משעלי שהיום יש ניצול מאוד נמוך בקרב מעסיקים של מימון התאמות. אני כן חושבת שצריך לבדוק מדוע יש ניצול נמוך. האם יש חסמים בירוקרטיים שמונעים מהמעסיקים לקבל את המימון הזה מהמדינה? אין לנו ספק שהמעסיקים זקוקים לסיוע במימון התאמות, גם כדי לתמרץ אותם וגם כדי לסייע לכל המהלך. תודה רבה.

תודה רבה. רצינו לסיים אבל הגיעה לפה אורלי נלגס.

אדוני, את ארגוני הנכים לא תזמין? אנחנו מדברים על בעלי מוגבלויות. כולם מדברים מעל.

אלה היו ואלה היו. מה עם ארגוניי הנכים? מי מדבר איתנו?

משה רוטמן, עמותת מטה הארגונים לחיים בכבוד ורווחה מייד אחריה.

אני ואופירה מגיעות מלהקת גלגלי מחול נתניה של רשת המתנ"סים. אני העומדת בלהקה ואופירה יושבת. רצינו לדבר על הסטיגמה. כשאני הגעתי ללהקה חשבתי שאני באה לסייע, להתנדב. מצאתי נשים מאוד חזקות, עוצמתיות, נשים שרוקדות איתנו בשיתוף ובשוויון. המעשה הזה לקח אותי אחר-כך גם לעבודה שאני עובדת בה כגננת ולהנכיח בעצם את המוגבלות בקהילה בקרב הילדים. אחת מבנות הלהקה באה איתי וסיפרה לילדים את כל הסיפור. זה פתח עוד מעגל בפני המשפחות. אז משפחה חשפה בפניי שהיא מתמודדת עם ילד מורכב. אני חושבת שהמעשה הזה של הנכחת אנשים עם מוגבלות בקהילה, הוא מאוד מאוד חשוב כי לכל אחד יש ייחודיות אותה הוא יכול לתרום לטובת הכלל.

תודה רבה.

משה רוטמן מעמותת המטה הארגוני לחיים בכבוד וברווחה "מהלב".

צהריים טובים. אני גם מנכ"ל של עמותת "בית חם" לילדי sma, מונשמים.

שמעתי את כולם מדברים מעל וזה עלינו, על ציבור הנכים והעמותות שמייצגות. יש החלטת ממשלה על ארגון יציג, מה שלא בוצע. אולי בעזרת אדוני, בתקופה הזאת יוכלו לקדם את זה.

אוכלוסיית הנכים בישראל היא הענייה ביותר ומרביתה חיה על קצבת נכות כמקור הכנסה עיקרי ובלעדי. אוכלוסייה זו נאלצת להסתמך על סיוע חיצוני מהמשפחה והקהילה ומעבר להגדלה הנדרשת עדיין ובדחיפות של קצבאות נכות לשבר החציוני ובפרט על יוקר המחייה שעלה לאחרונה באופן משמעותי ביותר. יש לתת מענים נוספים בסיוע בהגדלת התעסוקה במגוון הדרכים כדלקמן: הכלה מיידית של חוק הנגישות ויישומו בכל המוסדות הממשלתיים והציבוריים. הממשלה היא המעסיק הגדול והמרכזי במשק. חוסר בנגישות מלאה ומותאמת, מעבר לפגיעה בשוויון וביכולת לקבלת שירות ומענה פוגעת ביכולת התעסוקתית הפוטנציאלית של חלק מבעלי המוגבלויות. צמצום נוסף של מתווה הדיס ריגרד ברמה גבוה יותר של הכנסה תוך שאיפה לביטולו לחלוטין. אמנם קיימת עלות מסוימת לקופת המדינה אך התועלת הכלכלית הגלומה במהלך זה, הן ישירות על-ידי הגדלת התעסוקה עבור המוגבלויות וממילא ביכולת הכלכלית שלהם להתמודדות עם הוצאות חודשיות או הגבלות של הוצאות חודשיות וכדומה, תתרום לשירות ולגידול במחזור העסקי בתמ"ג בכל הנתונים הנגזרים מכך.

לכן אני סבור כי אם עדיין לא הוחלט על ביטול של מתווה הדיס ריגרד יש לצמצמו לרמה שיתחיל בשכר הממוצע במשק. צריך לזכור שההוצאות של בעלי המגבלות הינן גבוהות ומשמעותיות הרבה יותר מכל אדם אחר, כמו טיפולים פרארפואיים ועזרים רפואיים שונים שנחלקם נצרכים על בסיס קבוע וכן הוצאות לוגיסטיות שונות שיש לכל אחד בהתאמה. האוצר מונע מהביטוח הלאומי לשפות כנדרש בקצבת הנכות ומאידך, מכיל את מתווה הדיס ריגרד שפוגע מהצד השני בעצמאים ובפרט לפרי לנסרים. הפגיעה אף חמורה יותר כאשר הדיס ריגרד לא מחושב להם לפי ממוצע רב שנתי אלא באופן חודשי וזאת טעות שפוגעת יותר בעצמאים בעלי מוגבלויות.

מדיניות האוצר בנושא הזה היא קטנונית, מזיקה ואינה נכונה כלכלית כפי שציינתי. אצל בעלי המוגבלות ישנה בדיחה שהם משלמים מס נוסף למדינה שקוראים לו מס דיס ריגרד. הגיע הזמן לשנות מציאות זאת בהקדם.

תודה רבה. בלי נדר, אני אכניס בסיכום את התביעה שלה.

משפט סיום. אם יש לך עוד תכניות תשלח לוועדה ואנחנו נעביר את זה.

אני רק רוצה לומר שאם משרדי הממשלה, בעידודך, יושב-ראש הוועדה, יבינו שזה תיק משותף וההפרדות הן רק גורמות לבזבוז משאבים וחוסר תועלת, עשית הרבה, מה שלא עשו עשרות שנים במשכן. תודה.

תודה רבה.

אני מגיע לסיכום הדיון. כמובן יש הרבה נושאים חשובים שעלו פה אבל אני סיכמתי כמה נקודות:

הסעיף הראשון בסיכום, שאין ספק לגבי חשיבות קידום ועידוד תכניות והשתלבות בתעסוקה. הוועדה מברכת כל יוזמה, כל חברה, את החברה למתנ"סים, מפעל הפיס, המעסיקים שעובדים יחד עם המגזר העסקי, עמותת "שווים". אם לא הזכרתי מישהו, אני מתנצל, כי זה מה שראיתי פה.

הוועדה קוראת להמשיך בפיתוח תכניות הכשרה מותאמות בתיאום עם המעסיקים. זה מתחבר לנושא שדנו בו הבוקר לגבי הכשרה מקצועית.

אני רוצה לומר מה שאני מתכוון לעשות. כל חקיקה שתגיע לשולחן הזה ותעסוק בעידוד העסקת אנשים עם מוגבלויות, תקבל קדימות בדיונים בוועדה, בעזרת ה'.

הוועדה גם מבקשת לקבל תוצאות ופתרונות מדידים להצלחת השילוב בתעסוקה בכל משרדי הממשלה, כי זאת ועדת עבודה ורווחה. שמענו הרבה על תכניות וחסמים ואנחנו רוצים להגיע גם לפתרונות ולדברים המדידים כדי שנוכל לדעת שעשינו משהו.

אנחנו מבקשים שהממשלה תעשה תכנית שתחבר בין ההיצע לביקוש ותנגיש למעסיקים את המועמדים לעבודה ושלא יהיה קצר שמונע מאנשים עם מוגבלות להשתלב ומונע מהמעסיקים לשלב אותם בגלל בעיות תקשורת בין משרדי הממשלה לבין הארגונים.

הממשלה עצמה היא מעסיק גדול מאוד במשק והיא חייבת על-פי חוק לפחות 5% העסקת אנשים עם מוגבלות בארגונים מעל 100 איש. אנחנו מקווים שהממשלה תעמוד בזה. אנחנו רוצים לקבל דוח מנציבות שירות המדינה שתודיע לנו על הביצוע של החוק הזה.

הדבר האחרון. הוועדה מבקשת לדון מחדש על האפשרות לקבלת קצבה גם לאנשים שמרוויחים עד השכר הממוצע במשק.

תודה רבה לכולם שבאתם, וסליחה מאלה שלא יכלו לדבר. אתם יכולים להעביר את הדברים שלכם אלינו ואנחנו נתייחס לזה אצלנו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:20.