פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



23
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/02/2023

הכנסת העשרים וחמש
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, א' באדר התשפ"ג (22 בפברואר 2023), שעה 9:30

שעות אולפן לתלמידים עולים במוכש"ר

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
יבגני סובה

טירה גלינויר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אורלי נעים - ממונה על חינוך קהילה ולימודי עברית, משרד העלייה והקליטה

מאיר יצחק הלוי - חבר כנסת לשעבר

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה וממונה על עלייה וקליטה, מרכז השלטון המקומי

מרדכי אסקין - מנהל תחום מורשת דת ומדינה, לובי המיליון

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע

דב ליפמן - חבר כנסת לשעבר, יו"ר, יד לעולים

אשר אלטשול - מנהל קשרי ממשל, יד לעולים

אודליה שינדורף - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

דן בוקובזה - עולה חדש

צח בן יהודה

יהודית גידלי

ליאור ידידיה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.




שעות אולפן לתלמידים עולים במוכש"ר

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח בדיון על שעות אולפן לתלמידים עולים במערכת החינוך, כולל במוסדות המוכש"ר. א' באדר, נהפוך הוא, נקווה שיהפכו ימים שמחים יותר.

כיום במערכת החינוך במדינת ישראל לומדים כ-55,000 תלמידים עולים ממדינות שונות, כש-12,000 מתוכם עלו בשנה האחרונה. מערכת החינוך מבחינתי היא הגורם המשמעותי ביותר לקליטתם של תלמידים עולים במגוון היבטים. ודאי ברכישת השפה, אך גם בהשתלבות חברתית, תרבותית. קליטתם משפיעה באופן ישיר, אני חושב, גם על הוריהם.

ברשותכם, אני רוצה לתת את הדיבור לממ"מ, שעשה פה עבודה באמת יסודית מאוד. בוקר טוב, טירה. טירה היא מנהלת אגף עולים במשרד החינוך. היא עושה עבודה נהדרת ואנחנו שמחים שאת פה איתנו.

תודה.

אתי, בבקשה.

תודה רבה. לקראת הדיון הזה, לבקשת יו"ר הוועדה, הממ"מ בדק את הנושא של הקצאת שעות להוראת עברית לתלמידים עולים, בדגש על תלמידים במסגרות שאינן רשמיות. הנתונים שאני אציג כאן הם עיבודים לקבצים שמשרד החינוך העביר לנו, אז תודה רבה לטירה על שיתוף הפעולה שלה. אני אציג כמה נתונים מרכזיים שהיו במסמך, הנתונים המלאים נמצאים במסמך באתר הוועדה, כל מי שרוצה יכול לקרוא.

(הצגת מצגת)

נתונים כללים על עולים במערכת החינוך. כמו שאמרת, בסך הכל שנת הלימודים תשפ"ג, שרק עבר חצי ממנה, יש כמעט 55,000 תלמידים עולים. בעשר השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה מתמדת במספר התלמידים העולים במערכת החינוך. בין התלמידים העולים, 12,000 עלו בשנתיים האחרונות. אנחנו הסתכלנו רק על התלמידים העולים נכון לתחילת השבוע, פברואר 2023. בסך הכל, 60% מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי, 28% נוספים בחינוך הממלכתי-דתי ו-13% בחינוך החרדי. אם מתמקדים בחינוך החרדי היסודי, שם בעצם עולה סוגיית המוסדות במעמדות משפטיים שונים, מוכר שאינו רשמי ופטור, אז בסך הכל יש 3,800 תלמידים. רובם הגדול בבתי ספר מוכרים רשמית, אך יש גם תלמידים במוסדות פטור, בתלמודי תורה וגם בחינוך הממלכתי החרדתי, שאלה התלמידים בבתי ספר רשמיים חרדיים.

אחת הזכויות המרכזיות היא הנושא של שעות תקן להוראת עברית. תלמידים עולים זכאים לשעות תקן להוראת עברית כשפה שנייה בתקופה הראשונה לאחר עלייתם, שנמשכת לרוב שנה או שנתיים. הזכויות הן בהתאם לשלב החינוך ולארץ המוצא: עולה אתיופי יהיה זכאי ליותר שעות - - -

אבל לשאר זה אותו הדבר, נכון? רק עולי אתיופיה מקבלים יותר זמן.

כן. וגם מועד העלייה, מתי הם נכנסים למערכת החינוך. כל אחד מהמוסדות שיש בו תלמידים עולים זכאים מקבל שעות תקן, בהתאם למספר התלמידים העולים הזכאים הלומדים בו. המינימום הוא שש שעות עד שלושה עולים, וכך זה הולך ועולה.

ההקצאה ניתנת לפי קריטריונים זהים, למוסדות חינוך רשמיים ומוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, למרות שזה לא כתוב בחוזר המנכ"ל. על פי הוראות משרד החינוך, רצוי להשתמש בשעות להוראה בקבוצה, כלומר, לאגם שעות, כך שיהיו יותר. המשרד נדרש להקצות לכך מורה ייעודית בעלת הכשרה מתאימה מצוות בית הספר, ויש איסור מוחלט להשתמש בשעות האלו למטרות אחרות.

יש פיקוח על זה?

זה הנושא הבא. נתונים כלליים על תלמידים הזכאים לשעות תקן להוראת עברית: בשנת הלימודים הנוכחית, תשפ"ג, אנחנו רואים עלייה במספר התלמידים הזכאים. זה משקף, כמובן, את העלייה מרוסיה ומאוקראינה. במקביל יש עלייה במספר השעות – 14 אלף שעות תקן שבועיות שנתיות בתשפ"ג, ובתקציב של 123,000,000 ₪ לשנה. בשנים קודמות התקציב היה סביב 90,000,000 ₪ לשנה, כך שיש עלייה מאוד גדולה בנושא זה.

אנחנו קיבלנו ממשרד החינוך קובץ עם נתונים על בתי ספר שהוקצו להם שעות תקן לעולים בשנת הלימודים הקודמת, שלגביה יש נתונים מלאים. על פיהם, בסך הכל הוקצו שעות תקן ל-1,278 מוסדות, בהם כ-1,170 בתי ספר והיתר גני ילדים, שגם הם זכאים למספר שעות תקן, אם כי קטן מאוד יחסית.

כשמתבוננים בנתונים האלה חשוב להדגיש כי ההקצאה לכל בית ספר נעשית לפי מספר התלמידים הזכאים המדווחים בכל אחד מהמוסדות, על פי קריטריונים זהים. אם מתמקדים רק בחינוך היסודי הרגיל, המוכר שאינו רשמי, כ-10% מכ-6,000 שעות תקן בחינוך היסודי הוקצו לכ-93 בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. רובם הגדול חרדיים, אבל יש גם ממלכתיים וממלכתיים-דתיים. לא היו בתי ספר במעמד פטור שהוקצו להם שעות תקן להוראת עברית באותה השנה.

כי אין שם עולים או כי לא מגיע להם?

הם אמורים לקבל לפי מה שהבנו מההוראות. כנראה שלא היו שם עולים זכאים. אנחנו יכולים להגיד אולי שזו שנה ספציפית ושיכול להיות שבשנים אחרות כן היו, אבל זה לא משהו שבדקנו. ממשרד החינוך נאמר כי אם היו בהם עולים - הם היו מקבלים, לפי קריטריון זהה לכל בתי הספר.

אם משווים בין בתי ספר יסודיים רשמיים ומוכרים שאינם רשמיים, אנחנו רואים שבממוצע, בית ספר יסודי רשמי קיבל 8.2 שעות תקן לעולים חדשים, בהשוואה ל-6.3 שעות תקן בחינוך המוכר שאינו רשמי, שזה כמובן קשור במספר התלמידים הזכאים בכל מוסד.

עוד נתון שמופיע במסמך הוא שיש יותר בתי הספר מוכרים שאינם רשמיים הזכאים למינימום שעות תקן, כלומר לשש שעות תקן. בערך 82% מבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים היו זכאים למספר המינימלי של שעות תקן, בהשוואה ל-65% מבתי הספר הרשמיים.

כמה קשיים ובעיות שעלו בהקשר הזה מתוך העבודה שלנו וגם משיחות עם גורמים שונים, כולל משרד החינוך: ראשית, תקופת הזכאות הקצרה לשעות תקן. כמו שאמרנו, לרוב שנה או שנתיים, ולאחר מכן יש תוכניות נוספות שמשרד החינוך נותן לתלמידים לאחר מכן.

ברשותך, ראיתי במה ששלחת לי שהזכאות לתלמיד נקבעת לפי שנה קלנדרית, ולא לפי שנת לימודים. זה אומר שאם תלמיד עלה, לצורך העניין, בדצמבר, אז הוא הפסיד את החודשיים-שלושה של הכניסה ללימודים. בעצם הוא זכאי רק עד סוף שנת הלימודים, נכון?

נכון, אבל אנחנו מקיימים ועדת חריגים בעבור ילדים כאלה. כל שנה, לפני תחילת השנה ובמהלך החודשים אוגוסט וספטמבר, אנחנו מקיימים שלוש ועדות, גם בעבור ילדים כאלה.

לא יותר פשוט להתבסס על שנת לימודים ולא על שנה קלנדרית? ואז לא יצטרכו ועדת חריגים. זה גם יחסוך לכם זמן.

אנחנו נבדוק את זה. בעיקרון, ילד שמגיע בינואר, גם בשנה הבאה הוא יקבל זכאות.

אם הוא מגיע אחרי ינואר?

ברור. אם הוא נחת ב-1 בינואר ונכנס לכיתה ב' - - -

אבל אם הוא נחת ב-29 לדצמבר - - -

נכון. אז אנחנו נעלה אותו לוועדת חריגים. כן.

חבל. הרי הוא מקבל את המענה בבית הספר. אני מציע שיתמקדו ויקבעו את הקריטריון לפי שנת הלימודים ולא לפי שנה קלנדרית, זה יותר הגיוני. כן, בבקשה, סליחה.

הנושא הזה עלה גם לגבי תלמידים שהגיעו בתקופת הקורונה, כאשר חלק גדול מהתקופה בתי הספר היו סגורים להוראה פנים אל פנים, ואז הם הפסידו.

כמו שאמרנו, שעות התקן מעטות לכל מוסד. גם בחינוך המוכר שאינו רשמי אבל גם בחינוך הרשמי בהרבה מאוד בתי ספר, ואז צריך לקבץ לקבוצה תלמידים בגילאים שונים ממדינות שונות. זה לא פשוט לבתי הספר.

לגבי הנושא של המורים וההכשרה שלהם. בדקנו עם משרד החינוך ואין להם מידע מלא על המורים המלמדים במסגרת השעות האלה, למרות שבית הספר מחויב להקצות מורה ייעודי שיש לו הכשרה מתאימה.

מי קובע את ההכשרה? איזו הכשרה צריכה להיות לו?

אנחנו מעבירים הדרכות שעוסקות בתלמיד ובמשפחה שלו בראייה הוליסטית: גם על החלק הרגשי, גם על החלק החברתי וגם על הוראת השפה העברית כשפה שנייה. זו ממש פרופסיה. זה לא סתם ללמד ילד שפה שנייה כמו שמלמדים את הילדים שלנו אנגלית בבית הספר, נניח. צריך להבין שהילד עבר משהו.

זאת אומרת, הם מוגדרים מורי אולפן לכל דבר? כמו אותם מורי אולפן למבוגרים?

לא.

אז מהי ההכשרה? יש איזה שהוא סילבוס של ההכשרה?

יש לנו הכשרות שהאגף מפרסם בכל שנה. במרץ יש לנו שלושה ימים שאנחנו מקיימים בבית יציב. יש לנו מתווה מסודר של הכשרה, אך מאחר והמורים הם מצוות בית הספר, והרבה פעמים בית הספר מקבל רק שש שעות, אז אנחנו דוחפים כמה שיותר. אני יכולה להגיד שאם כשנכנסתי לפני שלוש שנים, ברישומים שלנו היו 136 מורים שעברו הכשרה – בסוף השנה שעברה נשקנו ל-3,000.

יש לנו פילוח לפי מגזר?

זה מה שהיא אמרה קודם, לא?

לא. נראה לי שהוא מתכוון למורים, לכמה מורים מוכשרים. אני יכולה להעביר בשמחה רבה.

אני פשוט רוצה לדעת האם בפריפריה ישנם מורים שפחות מקבלים את אותה ההשקעה, או שפחות משקיעים.

עד לפני שלוש שנים ההכשרות התקיימו במחוזות, אבל הסתכלנו מחדש גם על סוג העולים שמגיעים, מתוך אי אילו מניעים, מצב משפחתי או כל מיני אירועים גאו-פוליטיים שקורים בעולם, והאגף לקח על עצמו להכשיר את כל האנשים במחוזות, לפחות עד שנטמיע את התפיסה בהיבטים החדשים של קליטת עלייה.

אדוני יושב הראש, אני יכול להתייחס?

כן, ודאי.

בוקר טוב, שלום. אני חולק את זמני הבוקר בין חוץ וביטחון לבין הוועדה הזו, והיה לי חשוב. אני מלווה את הנושא של התלמידים העולים במערכת החינוך כבר הרבה מאוד שנים, מתפקידי כמורה שקלט תלמידים עולים, דרך מנהל בית ספר שקלט תלמידים עולים, דרך מנהל מחוז שקלט תלמידים עולים, ועד כאן בכנסת.

אני חושב שמשרד החינוך בסך הכל נקט בצעדים נכונים מבחינה אסטרטגית כדי לשפר את השירות, ואולי הצעד האסטרטגי ביותר הוא העברת משקל מהאולפנים המקצועיים מחוץ לבתי הספר אל תוך בתי הספר. בסוף, הקליטה החשובה ביותר של תלמיד היא קליטה חברתית, ולכן העובדה שחלק גדול מהשעות, אם לא כולן, מתבצע בבית הספר, היא נכונה. יש לה מחיר מקצועי מסוים, אבל היא נכונה.

אדוני יושב הראש, יש פה נושא במשרד החינוך בעיניי לא נכנס אליו עד היום, והוא העובדה שרוב הזכאות של העולים, בוודאי מבחינת שעות סיוע, מסיימת לאחר 12 חודשים. אתה אפילו אמרת על זה שלא תמיד גם את זה אפשר לנצל. אני הייתי רוצה להעלות אפשרות של לייצר סל ממשיך לעולים, דבר שלמיטב ידיעתי לא קיים היום. אנחנו נתקלים בזה בהמון תחומים. להבדיל אלפי הבדלות, היה פה פעם דיון על ילדים אוטיסטים שצריכים להוכיח בכל שנה מחדש להוכיח שהם אוטיסטים, כי אולי לאחר שנה הוא הפסיק להיות אוטיסט. להבדיל אלף אלפי הבדלות, עולה לא מפסיק להיות עולה אחרי 12 חודשים, וחלק מההתמודדויות של רוב הילדים העולים נמצאות שם, גם אחרי שנה. חלקם נקלטים נהדר, כאמור, ליוויתי ועודני מלווה לא מעט מקרים כאלה, אבל בחלק מהמקרים, הסל של סל החינוך נקטע – אבל התהליך ממשיך.

אני הייתי רוצה להציע למשרד החינוך, וזה דיון שיש בו היבט תקציבי משמעותי, לייצר סל "קומה ב'", שלא יהיה אולי אוטומטי, אבל ימשיך עם חלק מהילדים בשנה השנייה והשלישית של הקליטה שלהם. הוא נדרש משתי סיבות: האחת היא סיוע בעברית וכל מה שקשור לצדדים המקצועיים של קליטת ילד עולה, והשני הוא הסל החברתי, שבעיניי הוא לא פחות משמעותי.

אני חושב שאם יהיה סל כזה, סל "קומה שנייה" לילדים עולים, הקליטה שלנו תשתפר משמעותית. כשאתה לא קולט ילד בצורה טובה – אתה פוגש אותו באגפים אחרים: באגף שח"ר, בנשירה מבית הספר, בתכנית היל"ה, ואתה תמיד תגלה שהאחוז היחסי של הילדים האלה הוא הרבה יותר גדול מחלקם באוכלוסייה. הגירה זה דבר קשה. זה דבר שחלק מהאנשים עוברים אותו טוב, וחלק לא עוברים אותו טוב.

אתמול היה פה דיון על אובדנות, ואחוז הנערים העולים המתאבדים בבתי הספר הוא מטורף.

לכן זה פוגש אותנו טוב. אני שוב אומר, בראייה אוצרית – זהו סל מניעתי. אם בנוסף לסל הקיים, שהוא לא רע, נבנה ב-12 החודשים הראשונים סל מופחת ל-24 החודשים הבאים, שיינתן דיפרנציאלית – אני חושב שנחסוך הרבה יותר במקומות האחרים. בכסף, בבעיות, וכמובן בחיי אדם.

א'- תודה. אני רשמתי הכל. אני רק אגיד שמעבר לזכאות לשעות אולפן, תמיד עולה במערכת החינוך מוכר ל-10 שנים.

לצורכי בגרויות וכו'?

לא רק. גם, אבל גם לסיוע כמו שאתה מציע.

אין לך סל זמין שאת יכולה להקצות לפי שיקול דעתך לשנים הבאות?

יש לי.

והוא מספיק למה שאת צריכה?

אז רגע, אני אשלים. אנחנו מתייחסים לתלמידים העולים כאל עולים למשך 10 שנים, מלבד עולים מאתיופיה ובני מנשה, שמבחינה תרבותית יש ביניהם הרבה דברים מקבילים. מצאנו לנכון, גם בגלל שזו קבוצה קטנה המונה בסך הכל 1,000 תלמידים במערכת, שהקבוצות האלה יקבלו 15 שנים.

אנחנו נותנים לתלמידים שסיימו את זכאות האולפן שלהם שתי אופציות: בית ספר שיש בו לפחות חמישה תלמידים עולים יכול לקבל תוכניות. תכף אני גם ארחיב על שיתוף הפעולה שלנו עם משרד העלייה והקליטה לגבי תוכניות נוספות שהם עוזרים לנו בהן, ומכסים עבורנו המון מקומות שאנחנו לא יכולים לכסות. לצד זה, כמו שאמרתי, אנחנו מקיימים ועדות חריגים. הגיע תלמיד עולה חדש. מיקום האני מחדש כילד עולה לוקח המון אנרגיות. הרבה פעמים אין בכלל אנרגיות ללמידה ולהתערות חברתית. בתוך ועדות החריגים אנחנו יכולים לחדש לילד הקצאה של ליווי לשנה נוספת. כמובן שמגיעים מנהל בית הספר, המורה של התלמיד והרפרנטית שלנו במחוז, וכל מקרה נידון לגופו.

אני חושבת שאני יכולה לספור על יד אחת את המקרים בהם סירבנו, מאחר ומצאנו שבבית הספר יש המון משאבים. כשאני אומרת המון משאבים, אני מדברת על עשרות שעות תקן.

אני טיפלתי בכמה מקרים של עלייה דווקא במגזר החרדי. התחושה שלי הייתה, והיא עודנה, שמה שקורה לנו זה שחלק מהילדים, שמגיעים למערכות המוכר שאינו רשמי, נופלים בין הטיפות. גם נושרים לנו והמעקב הוא לא תמיד מספיק טוב. אנחנו פוגשים אותם שוב ביחידות קידום נוער, היל"ה וגם בנשירה מלאה. כאן שוב צריך לחשוב, איך הסוגיות האלה של המשאבים מגיעות למקום הנכון?

יצא לי לדבר עם רב שמטפל בנוער נושר באלעד. אחוז הילדים שבסוף נושרים שם, שמתוכם ילדי עולים, גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה, והמשאבים לא מגיעים לשם. כלומר, יש פה גם מעצורים. ברגע שילד נשר ממוסד חינוכי, אין את המשאבים להביא אליו, כי הוא נשר, הוא לא שם. יש פה סוגייה לגבי איך אנחנו ממשיכים את המשאבים הלאה, במיוחד בילדים האלה.

אני חושב, טירה, שיש פה סוגייה נוספת. במוכש"ר, לפחות, אנחנו יכולים למצוא בית ספר שיש בו שני עולים בשתי כיתות שונות, כשבדרך כלל בממלכתי או בממלכתי-דתי מגיעות קבוצות רבות של תלמידים, ואז הרבה יותר קל, לאור זה שאתה מקבל שעות פר תלמיד. זאת אומרת, אם יש לך עשרה תלמידים – יש לך כבר 20 שעות שבועיות. ואז, גם אם אתה עושה שתי קבוצות גיל עם שתי רמות שונות, אתה בכל זאת מקבל עשר שעות מענה לאותה הקבוצה, מה שאין באותו המגזר במוכש"ר, בו יש לך שני תלמידים ורק ארבע שעות. גם אם אתה נותן את ארבע השעות לכל אחד מהתלמידים, אתה לא מגיע לאותו מענה.

השאלה שלי היא – האם חשבתם על איזה שהוא מנגנון כדי שהמשרד בשיבוצים יגיד: "תקשיב, לא נכון להכניס את אותו עולה לבית הספר הזה, כי שם לא יהיה לו מענה", ושההורים ידעו את זה מראש? אני מקבל המון פניות כאלה, וזה קורה בעיקר בבתי הספר של המוכש"ר, וזו אחת הסיבות שכינסתי את הוועדה. בסוף אנחנו רוצים שכל עולה יוכל להשתמש באותה זכאות וגם שהיא תהיה אפקטיבית.

לגמרי. אז א', באמת תודה. זה מאוד מרגשת ששמים את העולים בוועדת החינוך של הכנסת. בשלוש השנים האחרונות, אנחנו כל הזמן בראייה של איך אפשר לטייב את הסיפור של קליטת העלייה? אני באמת רואה במערכת החינוך עוגן בעבור התלמידים ההורים, ובטח בשביל ההורים שלהם, כי כהורה, אם לילד שלי טוב – אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר.

עשינו הרבה מאוד דברים בשלוש השנים האחרונות, וגם הקורונה עזרה בלהסתכל על הדברים קצת אחרת. בשבעת החודשים הראשונים של הקורונה היו סגרים, אז הילדים לא באו וכולם קיבלו את השעות של הילדים. היה קשה להסביר להורים איך להשתמש במחשב, באיזה זום, מה עושים. בכל יום תרגמנו את כל מה שהיה צריך במינימום חמש שפות: אם באים לבית הספר או לא באים לבית הספר, בזום? באיזה זום? ומערכת הלימודים שרצה, שהפצנו אותה גם בשפות.

במשך שלוש שנים, בסוף כל שנת קורונה עשינו אולפני קיץ לתלמידים העולים. בכל קיץ גדלנו, גם במספר הרשויות וגם במספר התלמידים שהשתתפו, על מנת לנסות ולצמצם את הפערים. מתוך הבנה של חשיבות החלק של הזהות, השייכות והחברתיות, אז גם הכנסנו טיולים לילדים במהלך אולפני הקיץ.

איפה עולים נרשמים לאותם אולפנים?

הוצאנו קול קורא לבתי הספר ולרשויות. בתי ספר שיש בהם תלמידים עולים ולרשויות שבהן זיהינו כי לפחות 15 ילדים בגני הילדים עתידים לעלות לכיתה א'. הצענו להם שתי תוכניות: אולפני קיץ או "עולים תחילה", שזו תכנית לגני ילדים. קיימנו אותן ב-51 או ב-52 רשויות והשתתפו 186 מוסדות, והיו לנו למעלה מ-3,000 תלמידים עולים חדשים, שהגיעו תוך כדי הקורונה, מאוקראינה וגם מאתיופיה. לכל התלמידים שראינו שיש להם צורך – שלחנו קול קורא.

אני חייבת להגיד שהחוויה המקצועית שלי לטובת התלמידים העולים במשרד החינוך היא באמת טובה; אני מביאה צורך ומיד מתגייסים. נכון, שואלים שאלות, וזה אך טבעי, אבל החוויה המקצועית היא טובה. אם תרצה אני אשמח לשלוח לך את כל הדברים שהצלחנו לשנות בשלוש השנים האחרונות. ברור לי שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, ואנחנו נשמח לעשות אותה.

יש מקום אחד שיש בו אולפן קיץ שכלל בתי הספר שולחים לשם את הילדים שלהם? איך זה עובד?

לא. רשות שרצתה לפתוח כזה – אפשרנו לה. אבל לרוב, בשביל חוויית הילדים ובשביל לחבב עליהם את בית הספר, כי לא פשוט לילד עולה להגיע למקום כזה, העדפנו שרוב האולפנים יקרו בבית הספר. בגילאים הצעירים, נניח איפה שהתקיים "בית הספר של החופש הגדול", לא רצינו לנתק את הילדים, אבל דאגנו שתיכנס מורה שתתגבר בפעילויות שהן פחות חווייתיות כמו הצגות או טיולים. בנוסף, גם אפשרנו בחירה: אם אתה מנהל בית ספר, אם אתה רוצה רק אופן כזה של הפעלה, אם התלמידים העולים צריכים יותר, אם אתה רוצה משהו אחר. אני יכולה לשלוח לכם את הקול הקורא בשמחה.

בפילוח של הממ"מ שמתי לב ש- 10% מהתלמידים העולים מגיעים לבתי הספר המוכש"רים. אנחנו מדברים על מעל 3,000 תלמידים, שמהניסיון שלי בשטח – מפוזרים מאוד בבתי הספר. זאת אומרת שמנהל בית ספר לא ייכנס ויגיש את הקול הקורא הזה, כי יש לו רק שלושה תלמידים בבית הספר. השאלה שלי היא, האם כדאי לחשוב על איזה שהוא מנגנון שבו רשות יכולה לגשת לאותו קול קורא ולהגיד: "חברים, יש בעיר שלי 15 בתי ספר מוכש"רים. אני רוצה לאסוף את כלל תלמידי העולים שלומדים שם ולעשות להם אולפן קיץ, שהם ילמדו יחד". זה משהו שהוא בא בחשבון?

עשינו את זה, גם את זה הנחנו. היה אפשרי שרשות תגיד: "אוקיי, אני עומד בקריטריון של 15 תלמידים עולים חדשים, אתם תתנו את המשאב ואני אאסוף אותם ואעשה את זה", והייתה עוד אפשרות לרשויות, מתוך מחשבה ורצון שהילדים ישתלבו במסגרות שלהם, שהעמדנו מורה שליחה שנתנה את השעות בחלקיות, על בסיס מספר התלמידים באותו בית הספר. נניח, אנחנו הקצנו את סל השעות, והמורה נתנה לכל בית ספר, בתיאום עם בניית מערכת, והגיעה לכל בית ספר לפי החלקיות שהגיעה לו.

תודה רבה. אתי, את יכולה להמשיך עם המצגת?

בטח. רק עוד נקודה אחרונה, הנושא של הפיקוח על ניצול שעות התקן. באגף לקליטת עלייה יש תקן פיקוח אחד, ומי שאחראי על הפיקוח והבקרה במערכת החינוך - - -

לא הבנתי, אחד ארצי?

כן. זו אני.

טירה, את צריכה לדפוק על השולחן ולדרוש פה משהו.

לא, כנראה שהיא סופר-וומן.

אתם מבינים שזה לא הגיוני? איך אני, כמשרד החינוך, יכול להיות בטוח שאותם תלמידים באמת מקבלים את שעות האולפן המגיעות להם, עם תקן אחד לפיקוח? זה משהו שהוא בלתי אפשרי.

אז בואו נדבר על משרד הקליטה. איך אנחנו משלימים אתכם בתוכניות פל"א ויע"ל.

תכף אני אתן למשרד הקליטה לדבר. את תכנית פל"א ויע"ל אני מכיר היטב. אתי, רק תסיימי בבקשה.

אני אגיד מילה על הנושא של הנשירה, זה מופיע גם במסמך בתרשים 9, שבקרב תלמידים עולים יש ירידה מאוד גדולה בנשירה בשנים האחרונות, כמו בכלל במערכת החינוך, אבל היא עדיין גבוהה ביחס לתלמידים אחרים בחינוך העברי. 2.8% מהתלמידים העולים נשרו בין שנת הלימודים תש"פ 2020 לשנת הלימודים שאחריה.

זאת אומרת, הנתונים שיש לנו הם לפני הקורונה.

הנתונים שיש לנו הם כבר מאמצע התקופה, בין שנת 2020 ל-2021.

תופעת הקורונה עדיין לא מתבטאת בנתונים האלה?

נכון. זו תקופה שכל הנושא של הרישום לבתי ספר והמעקב אחריו היה לא לגמרי מדויק, אז זה לא בהכרח מתבטא. אבל בכל מקרה, אם מסתכלים באופן יחסי לשאר, רואים שהעולים נושרים יותר מאשר תלמידים אחרים בחינוך העברי.

טוב, תודה רבה. אני אחזור ואומר: משרד החינוך, לדעתי תקן פיקוח אחד, כדי לפקח על עבודה, אגב, זה פיקוח כללי על תלמידי עולים, או ספציפית על התכנית הזו של שעות עולים?

האגף אמון על כל התלמידים העולים והתושבים החוזרים למדינת ישראל.

זה ודאי, לדעתי לפחות, לא מספיק, ונדגיש את זה במסקנות בהמשך. משרד הקליטה בבקשה. אורלי נעים, ממונה על קליטה בקהילה, חינוך קהילה ולימודי עברית במשרד הקליטה.

ראשית, אני רוצה להשלים את דבריי לגבי פעילויות הקיץ. אני וטירה תמיד יושבות ורואות באילו בתי ספר הם נכנסים. בבתי ספר שהם לא נכנסים בהם – אנחנו נותנים פעילות קיץ לתלמידי עולים, כך שבדרך כלל, כלל התלמידים העולים, ולאו דווקא בשנה הראשונה אצלנו, מקבלים פעילות קיץ של שלושה שבועות, עם חוויות ודגש על הנושא החברתי.

אתם לוקחים בחשבון את ההבדלים המגזריים?

ברור. בפעילות השוטפת שלנו אנחנו נכנסים לבתי הספר החרדיים. בסך הכל בפל"א, שזו תכנית לתגבור לימודי לחטיבה ולתיכון, יש לנו כ-600 תלמידים מהמגזר החרדי מתוך 3,200 תלמידים, שלדעתי זה נתון יפה מאוד.

לפני כמה שנים היו לנו חילוקי דעות לגבי כך שבשנה הראשונה פל"א ויע"ל לא נכנסים. ישבנו עם טירה והחלטנו: תלמידים שזקוקים לתגבור לימודים מאיתנו בשנה הראשונה – יקבלו. ואכן הם מקבלים. גם בשנה הראשונה, בכיתות א'-ב', אחרי שעות הלימודים הפורמליות מתקיים תגבור לימודי, שגם הוא עוזר לקליטה מיטבית.

אני חושבת שפל"א ויע"ל נותנות השלמה מאוד יפה וטובה לכל הפעילות של משרד החינוך בבתי הספר. אין ספק שתלמיד שמקבל שש שעות שבועיות, מתוכן רגשי-חברתי, שעכשיו הכנסנו את הרגשי – זו השלמה מוצלחת מאוד. כמובן שנשמח ליותר תקציבים עבורנו ועבור משרד החינוך, כדי שיהיו להם מורים, ואז נקבל איזו שהיא משוואה שאני מקווה שנצליח בה יותר.

מה התקציב של תכנית פל"א היום?

פל"א עומדת על 19,000,000 ₪.

שמתוכם 50% זה משרד הקליטה ו-50% זה משרד החינוך?

רק משרד הקליטה, משרד החינוך לא משתתף. הוא היה משתתף ביע"ל, התכנית ליסודי, עד לפני שלוש שנים ואז זה הופסק, והיום זה ממומן על ידינו. תקציב יע"ל עומד על 13,000,000 ₪.

מי מפעיל את זה היום?

יש לנו זכיינים שהצענו להם מכרזים והם מפעילים לנו את התכנית. הזכיינים בפל"א הם החברה למתנ"סים ורשת עתיד, וביע"ל זה תפנית, מהיווסדה של קרן רש"י.

מה הקריטריונים? איך בית ספר מקבל? זה בית הספר מקבל? התלמיד? הרשות? איך אותו תלמיד מגיע לתכנית?

בפל"א ויע"ל אנחנו יושבים בוועדות היגוי. אנחנו יודעים מהרשימות מי הם העולים החדשים ומי זקוק להן, ולפי זה אנחנו משבצים. בתחילת השנה אנחנו קודם כל מסתכלים על הקבוצות הקיימות. אני לא מוציאה ילד מהתכנית, גם אם הוא סיים את תקופת הזכאות שלו. הוא ממשיך עד שהוא מסיים את התכנית. בפל"א זה עד כתה י"ב וביסודי זה עד כתה ז'.

בוועדת ההיגוי אנחנו יושבים ורואים את כל המניפה, אילו קבוצות יש בכל עיר. אנחנו מנסים להיות שוויוניים בפריסה הארצית שלנו, להתמקד גם בפריפריות וגם במרכזים הקהילתיים, ואז אנחנו יוצרים קבוצות. אנחנו לא מסרבים כמעט לשום דרישה שעולה במהלך השנה. אנחנו תמיד משאירים קצת תקציב בצד ולא מפזרים אותו בתחילת השנה, כמו שהייתה לנו את העלייה בפברואר.

כמה תלמידי עולים נמצאים בתכניות האלה בשנה האחרונה?

בפל"א 3,200 וביע"ל 2,000. אנחנו מגיעים ל-5,200.

אנחנו מדברים בערך על רבע מכלל תלמידי העולים שעלו בשנה האחרונה בלבד.

כן.

זה אומר שיש צורך בפתיחה של עוד קבוצות.

זה תלוי תקציב. ברגע שיהיו תקציבים – השמיים הם הגבול.

בסוף יש שר במשרד והוא צריך לדרוש את התקציבים. אנחנו לקראת דיוני תקציב. אני אעלה את זה גם פה במסקנות, אולי הצעה לשר, לבוא ולדרוש. תודה.

ברשותכם, נמצא פה יד לעולים, חבר הכנסת לשעבר דב ליפמן. תודה.

תודה רבה, כבוד יושב הראש. אני שוב רוצה לשבח אותך על הפעילות שלך למען כלל העולים בכל נושא. אני גם רוצה להגיד שכבר שנה אנחנו מעלים את נושא העולים, האולפן והקשיים בעברית בכנסת. אני שמח מאוד שהגענו לוועדה. אני גם רוצה לשבח את טירה. אנחנו כארגון, ביד לעולים, מקבלים המון פניות מעולים. אנחנו פונים אליה, והיא מנסה לעזור לכולם עם אהבה ואכפתיות. רוב האנשים שלא מסתדרים עם שעות אולפן, אגב, הם מבתי הספר החרדים.

מה הכוונה לא מסתדרים? מהם האתגרים?

ההורים מרגישים שהילדים לא מקבלים מספיק שעות אולפן ורואים שהילדים שלהם לא מצליחים לשלוט בשפה. הם כבר רואים את העתיד ואומרים: אם זה לא יקרה, הם לא יסתדרו פה בכלל, ואז תהיה נשירה וכו'. הורים מגיעים אלינו בפחד עצום על מה יקרה, ואז טירה פונה לבתי הספר ואנחנו מנסים לסדר את נושא השעות. רוב הפניות שאנחנו מקבלים הם דווקא מבתי ספר חרדיים.

טירה, ברשותך, יש לך היום מרווח תמרון שבו את יכולה לבוא ולתת שעות נוספות לאותם בתי ספר אם יש בקשה מיוחדת? איך זה עובד? האם יש קריטריון כללי של חוזר המנכ"ל עם אותה הטבלה? מי שלא מכיר מוזמן להסתכל בחוזר המנכ"ל. אם מחר, לצורך העניין, יש בית ספר בשכונת בית וגן בירושלים שהגיעו אליו עולים, וההורים מתלוננים שאין מספיק שעות. זה יכול להיות כי אין פיקוח ולכן אנחנו לא יודעים אם בית הספר נותן את אותן שעות, אבל אני מאמין שזה לא הסיפור, אני מאמין שברוב המקרים פשוט אין מספיק תלמידים. מה יש בכוחך לבוא ולהגיד: "אוקיי, בית הספר הזה פנה, אני מוסיפה לו כך וכך שעות אולפן מעבר לקריטריון"? איך זה עובד? יש ועדה?

קודם כל, יש קריטריונים, אבל יש גם מציאות בשטח. אנחנו בודקים קודם כל מה המשאבים שנותנים לבית הספר ומי מלמד את הילדים. אנחנו מוצאים שיש הרבה מאוד מוסדות שאנחנו מקצים להם הרבה מאוד משאבים, אבל שהמורים של התלמידים העולים לא מתמחים בהוראת השפה העברית. בבית ספר כזה אנחנו מבינים שגם אם ניתן עוד שעות – זה לא ישנה, אז אנחנו דורשים ממנהל בית הספר שמי שמלמד את העולים יקבל הדרכה ושיצטרף להכשרה מקצועית. הרבה פעמים זה חונה שם בגלל שנתנו את אותן שעות למורה שהיה לו מקום במערכת. במידה והמורה אכן מקצועי ואנחנו מבינים שהסיטואציה באמת מחייבת תוספת של משאב, אז אנחנו מקיימים היוועצות ונסייע.

אני חושב שאם היה פיקוח הרבה יותר הדוק, גם היינו חוסכים המון כסף וגם התלמידים היו מקבלים מענה הרבה יותר טוב. לכן אני חוזר על הבקשה שלי – אני חושב שצריך להגדיל את הפיקוח. יכול להיות שמשרד החינוך צריך מראש להתנות את אותו הכסף של שעות עולים בכך שהצוות שמעביר את אותם השיעורים יעבור את אותה ההכשרה.

התחלנו פיילוט במספר רשויות מתוך המחשבה של איך מטייבים את המשאבים. הוא מורכב מכמה מודלים של הפעלה, וראינו שזה עושה קסמים. בפברואר האחרון הגיעו לטבריה עולים מאתיופיה ונפתח מרכז קליטה חדש. כבר בקיץ גייסנו מורות, הן עברו הכשרה של האגף, ותוך פחות מחמישה חודשים מהרגע שהם הגיעו, הילדים קוראים, שמחים לבוא לבית הספר בבוקר, כותבים ומדברים. נכון, לא ברמה של ילדינו ילידי הארץ, אבל באופן מדהים. לעומת קבוצות אחרות, שהן קבוצת ביקורת שלנו, שנמצאות כבר יותר משנה וחצי במצב פחות מתקדם. אנחנו נמצאים במקום של טיוב משאבים וראייה.

תודה. כן, דב, תמשיך.

יש שלושה נושאים שרציתי להעלות בקצרה. דבר ראשון, חבר הכנסת טור פז דיבר על שלב ב' לאלה שנמצאים יותר משנה. הבעיה היא שרק הורים אמיצים, שעומדים ודורשים, מקבלים את זה או יודעים שזה נמצא. אני יכול להגיד, כהורה עולה אני לא ידעתי איך לפנות לבית הספר. השפה, התרבות. אנחנו מקבלים פניות ואז אנחנו מגלים. לכן אנחנו כמשרד החינוך חייבים לפנות להורים ולהגיד להם: "אוקיי, עכשיו הוא מסיים את השנה הראשונה. האם אתם רואים שאולי יש צורך?", ואז הם יידעו שיש תכניות כאלו, כי רוב ההורים לא יודעים בכלל.

הדבר השני הוא הקורונה. למרות המאמצים של טירה וכולם לגבי קייטנות קיץ, אנחנו עדיין מקבלים המון פניות מהורים, שבגלל השנתיים האלו הילדים שלהם לא נקלטו מספיק. שוב, אני חושב שחייבים לפנות אליהם, להציע להם שעות נוספות, לשאול האם יש בעיות שעלו במשך הקורונה, כי הם לא יודעים למי לפנות. הם פונים ליד לעולים ול - - -. אבל כמדינה, צריך להגיע ולהגיד: "אנחנו יודעים שיש בעיה, אנחנו יודעים שהילדים שלכם סובלים, אנחנו רוצים להציע לכם שעות נוספות".

הדבר השלישי, זה לא לאולפן אבל זה מעניין מאוד: הקלות בבגרויות. לא לאלה שעלו במשך הקורונה, אבל כל עולה שעלה במשך העשור האחרון. הם הפסידו שנתיים בקורונה, ואז מגיעה כתה י"א-י"ב והם כבר פה עשר שנים, הם לא זכאים, אבל הילדים שלהם נמצאים שנתיים מאחור.

אני לא בטוח שהם לא זכאים, אבל טירה אולי יודעת.

אני אשמח. בתי הספר אומרים שהם לא זכאים. אני יודע שכאשר אני פונה אליך את פותרת את כל הבעיות, אבל אלה שלא פונים אלינו – אין לי ספק שיש המונים בבית שלילדים שלהם אין את הכלים לבגרויות בגלל השנתיים האלו, ואני חושב שחייבים למצוא פתרון ולפנות אליהם עם מה באמת מגיע להם ולמה הם זכאים.

יש שלוש רמות של התאמות לבגרות, אבל בעקרון כל תלמיד עולה זכאי לבגרות מותאמת. יש דו"ח מסודר שבית ספר מקבל על הזכאים לרמה של ההיבחנות בעבור התלמידים העולים, ואם יש משהו שאפשר לעשות עם קבוצות הורים – אנחנו נשמח.

שהם ידעו. חייבים להגיע אליהם, להציע להם, שידעו מה באמת הזכאות שלהם. העניין של לפנות אליהם, גם בגלל הקורונה וגם בגלל שלב ב' של האולפן, הוא באמת משהו שאני מקווה שיהיה בסיכום של הישיבה.

תודה. לובי המיליון, מרדכי אסקין. בבקשה.

שלום. אני קודם כל רוצה בשתי מילים להגיד על הארגון שלנו. ארגון לובי המיליון הוא ארגון של הדור השני של העולים מברית המועצות. אנחנו בעצם התוצאה של כל השיח שנעשה פה על אולפנים ועל קליטה. הארגון קם מתוך הפקת הלקחים האישית שלנו. אני רוצה לשים כאן כמה דברים על השולחן ולא להוסיף על הדברים שכבר התייחסתם אליהם פה, אבל כן לתת מסגור.

קודם כל, חשוב להבין ששפה, לפני שהיא אמצעי לצבירת ידע, ללמידה, לרכישת מקצוע ולקליטה, היא קודם כל אמצעי ליצירת מערכות יחסים. העולים שמגיעים לכאן צריכים ליצור מערכת יחסים מחודשת עם חברים, קהילה, משפחה וחברה. בלי זה – אין להם את היכולת הזו.

כשאנחנו מדברים על עולים צעירים, אנחנו צריכים להבין שהעולים הצעירים בכל מקום הם הגשר לקליטה; לא רק שלהם עצמם, אלא גם של המשפחות. יש משפט מפורסם של אפרים קישון על זה שבארץ ישראל יש נס - ילדים מלמדים את ההורים עברית. זה לא רק בארץ ישראל אלא בכל מקום. הילדים הם הגשר לקליטה של כל העולים. אם אנחנו מדברים על 12,000 שהנושא רלוונטי להם עכשיו, בפברואר, אז אנחנו צריכים להכפיל את זה עם ההורים, הדודים, הסבתות וכל מי שמגיע לכאן. במיוחד בקרב העלייה של השנה האחרונה; 70,000 עולים שהגיעו לכאן מארצות חבר העמים, שהדבר הכי חשוב להם, כשהם הגיעו לכאן, זה העתיד של הילדים שלהם.

פה אני רוצה להוסיף עוד נקודה שחשוב להדגיש, במיוחד לאור השיח הציבורי. מאז תחילת המלחמה באוקראינה דובר הרבה על שאלת הזיקה והשייכות של העולים לכאן, וזה שוב הציף את הנושא של חוק השבות. מבלי להיכנס לשאלת המניע של העולים, אני אגיד שהמפתח הבסיסי והראשוני לעולים ולמשפחות שלהם, כדי להתחבר וליצור את מערכת היחסים עם הסיפור היהודי-ישראלי, הוא השפה העברית. אם לא נותנים להם את זה, ואז אחרי זה שואלים עד כמה הם קשורים לפה – אנחנו מייצרים את הגלגל אם אנחנו מתעלמים מזה.

מתוך המסגור הזה, אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות. דיברו כאן על זה שצריך המשך זכאות מעבר לשנה. דיברו כאן על הצורך לתת מענה לילדים שמגיעים ואין קבוצה מספיק גדולה כדי לקבל תקן. אני רוצה לדבר על בעיה נוספת, והיא שהלימודים נעשים בקבוצה, כשיש הרבה פעמים פערי גילאים. כל מי שכאן הורה, שידמיין ילד בכיתה ב', ילד בכתה ז' וילדה בכתה ה' נמצאים ביחד, וכל הדינמיקה החברתית והיכולת להיפתח וליצור אמון, ובכלל להגיד: "אני הבנתי, לא הבנתי", זה פשוט קטסטרופה מבחינה הוראתית.

החלק השני הוא שב-2022 הגיעו לפה 70,000 עולים. רבותיי, אלה מספרים שהיו כאן בשנות ה-90. בשנות ה-90 הגיעו 80,000-90,000 עולים בשנה, בסך הכל בסוף זה נהיה 1,000,000. כשמדברים על 1,000,000 איש, זה בדיוק המספרים האלה. הילדים האלה הגיעו לפה, הם נעקרו ונתלשו. תחשבו, לוקחים את הילד מהמיטה, תולשים אותו, הוא לא לוקח את הצעצועים. האנשים האלה ברחו ממדינות המוצא, אם זה בעקבות משפחה, כמו קרובי המשפחה שלי שהגיעו עכשיו, או אם זה בעקבות החשש מזה שרוסיה תיהפך למדינה טוטליטארית. הם הגיעו לכאן בלי הכנה מראש, בלי הבנה של מה הם צריכים בתהליך של עלייה לארץ. נתלשו. והם עכשיו הגשר להשתלבות.

הילדים האלה נמצאים בטראומה, במצוקה. היכולת שלהם ליצור מערכות יחסים מחודשות עם החברה, הסביבה, אחרי שכל עולמם חרב עליהם, נפגעה בצורה קריטית. אני חושב שצריך לחשוב, לצד הבעיה של היעדר הפיקוח על ההכשרות, היישום והמימוש של הזכאות, חייבים לחשוב על ליווי של הילדים האלה בהתייחסות למצוקה ולטראומה שלהם. אם זה בעזרת הכשרה ייעודית למורים, באמצעות בתוספת ליווי של עובדים סוציאליים או בהנחיות קבוצתיות. יש דברים מדהימים ונפלאים שאפשר לעשות במסגרת של טיפול קבוצתי. זה יחזק את ההשתלבות ואת יצירת האמון.

לסיום, אני רוצה לומר דבר אחד שמאוד כאב לי לשמוע כאן. יש כאן שיח מאוד רגוע של הפקת לקחים מתקופת הקורונה, נתונים. מדברים כאן על טיוב, על ייעול תהליכים והקצאת משאבים. אני בשום אופן לא בא בטענות אישיות למישהו, מכיוון שאם בסוף משרד החינוך מקצה תקן אחד לפיקוח ארצי במצב רגיל – אני באמת לא יכול להתלונן. אבל חבר'ה, איפה השיח של מצב החירום? זו קריאה כללית. אנחנו במצב חירום. יש כאן דיבורים על מה היה אחרי הקורונה, כשאנחנו מדברים על 10,000 עולים בשנה. 70,000 עולים בשנה האחרונה. עוד 70,000 יגיעו בשנה הבאה, ולא נעשתה שום עבודה ושום התייחסות לגבי המצוקות, הצרכים והחשיבה מחדש. אנחנו מדברים כאילו אנחנו על מי מנוחות. אני חושב שזה מחדל נוראי, וזו קריאה מכאן לכל מי שחשובים לו השסע החברתי, הזהות היהודית של המדינה והסיפור היהודי-ישראלי המשותף. כל כך הרבה מילים נכתבו בהסכמים הקואליציוניים על הדבר הזה. מכל הצדדים של הקשת הפוליטית מדברים על הסיפור הזה; החברתי, היהודי, הישראלי, וההזנחה הזו של מצב החירום הזה היא פשוט עוול.

נאמרו כאן נתונים כואבים על ההתאבדויות, הפשע והנשירה בקרב ילדי העולים. וזה, כמובן, מתחזק את הסטיגמות. הילדים האלה נושרים, וחוץ מזה שאומרים להם שהם לא יהודים או כן יהודים, הם תמיד בסימן שאלה - הם נדחקים מהיכולת להשתלב בחברה. כשיש לך בקצה איזו קבוצה כזו של צעירים וצעירות, הם מתחזקים את הסטיגמות שצובעות את כל העלייה, ואז אף אחד לא רוצה לטפל בזה. אף אחד לא רוצה להתעסק בעולים האלה, כי הדימוי שנוצר כאן הוא שלילי. זה הכל בידיים שלנו. המצב הוא מצב חירום והדיון כאן הוא דיון רגוע, וזה הדבר הכי בעייתי שיש פה בעיניי.

קודם כל, אני רוצה לומר שמההיכרות שלי עם טירה, אין ספק שמבחינתה האגף הזה נמצא במצב חירום. זו שיטת הניהול שלי, גם כשהדברים סוערים וחשובים אני רוצה לנהל אותם ברוגע. טירה, תראי. נכון שזה 70,000 עולים, ואנחנו מדברים על 12,000 עולים בתוך מערכת החינוך - - -

אבל הם הגשר לכל ה-70,000.

אני מסכים. אבל חשוב שהמספרים יהיו ברורים. אנחנו לא מדברים על 70,000 תלמידים במערכת החינוך. ודאי שאם אלו היו המספרים, החדר לא היה נראה כמו שהוא נראה עכשיו, והתקציבים לא היו נראים כמו שהם נראים עכשיו. טירה, ברשותך.

מה-22 לפברואר בשנה שעברה, פתחתנו בזמן ההגעה, בכל בתי המלון שהגיעו עולים, וגם ברשויות שאירחו משפחות שהגיעו אליהן. בחלק מהזמן 45 מוקדי הפעלה להורים וילדים, ואחר כך רוב הזמן, על בסיס יום יומי קבוע, 42 מוקדי פעילות חינוכיים, עד שהמשפחות יעברו למגורי קבע. בתי הספר שקלטו את התלמידים העולים הוכנו לזה, גם ברמה הרגשית של נשות הצוות בבית הספר. המשרד הקצה תוספת תקציבים למגשרים דוברי רוסית ואוקראינית, של 2,000,000 ₪. בנוסף לכך, הקצנו לרשויות קולטות עלייה של המגיעים מרוסיה, אוקראינה ובלרוס, סלים תוספתיים לשפ"כים ברשויות, לשירות פסיכולוגי ולטיפולים קבוצתיים. אני אשמח להעביר לך כל שתבקש.

ביום חמישי אני יורדת גם לאשדוד וגם לבאר שבע על מרכזי יום לגילאים צעירים מאוד שהמשרד מממן, ויוני-טף וארגון וראייטי מפעילים בשבילנו. יש כאלה מרכזים בשבע רשויות, ויש עוד מרכזים כאלה שמופעלים על ידי הרשויות שנקראים "מג"רים". אז באמת, כל מה שצריך לתקן ולטייב – אנחנו נשמח לעשות, ובעיקר בניגון נעים, כי זו אחריותנו המשותפת. תודה.

תודה רבה. נמצאת איתנו בזום סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית, אודליה שינדרוף.

בוקר טוב. קודם כל תודה על ההזמנה. חבר הכנסת טייב, אנחנו נפגשנו בסיור ברעננה לפני שבוע. תודה שוועדת החינוך הגיעה. גם הילדים שלי עברו אולפן אבל אני לשעבר יו"ר הנהגת הורים ברעננה, ואני רוצה לפתוח בכמה דברים ולמקד אתכם בכמה שכבות.

קודם כל תודה לכל העוסקים במלאכה. שלא תחשבו שחס וחלילה מעבירים עליכם ביקורת, אבל אני לקחתי את עצמי לראש אגף החינוך, למנהלי בתי ספר ברעננה, חטיבות, יסודי ותיכון, ואיגדתי יחד איתם את כל האתגרים האמיתיים, אחרי כל התקציבים והעבודה הנפלאה שעושים.

ברעננה יש בממוצע 1,500 ילדים בשכבת גיל. אנחנו קלטנו בשנים האחרונות באופן קבוע כ-270 ילדים בכל שנה. יש לנו בתי ספר שלמעלה מ-50% הם תושבים בזכאות כזו או אחרת, תבינו איך מתנהלים בתי ספר.

אני רוצה לחלק את הדברים לשלוש שכבות של דברים. קודם כל, את שלב המעטפת. כפי שהבנת, יו"ר הוועדה, בנושא של העולים – הגודל זה הכוח של בית הספר. היכולת שלו לאגם משאבים. ככל שיש לו יותר תלמידים, יש לו יכולת לתת יותר מענים, בין אם זה מענים חברתיים, לימודיים או לימודים רגשיים.

אני לא בטוח שזה נכון, כי בסוף אנחנו גם גורמים להם להיות ביחד בסוג של גטו, עם פחות השתלבות ואינטגרציה.

איגום המשאבים הוא לא באם שמתי אותם בכיתת עולים. כמו שפנו אליי מרחובות, יש להם שלושה ילדים עולים בבית הספר, אז השעות שיש לבית הספר לתת הן כל כך מעטות שאין סיכוי שההשתלבות תהיה טובה. לכן, בתי הספר מעדיפים כרגע לאגם משאבים. זוהי הנחת היסוד של המשרד, שככל שיהיו יותר ילדים בבית הספר, יהיה לו יותר לתת, וצריך לתת יותר לכל אחד.

אני רוצה להסתכל על המעטפת. קודם כל, אני מדברת כרגע על התיכונים והחטיבות – אין תקן לכיתת עולים. אני יכולה להגיע גם לכיתת עולים שמגישה לבגרות עם 40 ילדים בכיתה מ-15 מדינות עם רמות שונות, אז צריך לקבוע תקן. דבר שני, אומרים לנו שאין מספיק מורים המוכשרים להוראת עברית כשפה שנייה. גם אם יש רכז בבית הספר – הוא לא מקבל גמול ריכוז. וזה נושא חשוב. אין סיבה שמי שנותן את נשמתו ומתעסק עם עולים חדשים, לא יהיה לו גמול על הדברים האלה.

המעטפת של ההורים מאוד חשובה כאן. בתי הספר מציינים שאין תקצוב לתרגומים. אם אנחנו רוצים שמידע יעבור להורים כל הזמן והורים יהיו בלופ ובשיח – אנחנו יודעים שהם לא מדברים את השפה או לא קוראים, לכן צריך תקציב ייעודי לתרגום לכל השפות הרלוונטיות באותם בתי ספר. הורים צריכים ליווי.

זה מביא אותנו לנקודה של המגשרים התרבותיים שנמצאים בחלק מבתי הספר. לא לכולם יש תקנים. לא ברור כמה שעות ומה הדרישות. כל בית ספר שיש לו מסה קריטית של תלמידים עולים, צריך שיהיה לו מגשר תרבותי, שילווה את ההורים האלה בפגישות עם הצוות, היועצת, ההנהלה, ויסייע בהכוונה של הילדים. ככל שההורים יקבלו מעטפת – כך הקליטה תהיה יותר טובה.

במשרד החינוך יש תאריך מסוים שממנו נסגרת מצבת התלמידים, והיא לא תואמת לתקופת העלייה. יש הרבה עולים חדשים שעולים לארץ לפעמים לפי שנת מס. שנת מס מתחילה ב-1 בינואר. בית ספר יכול לקבל תקציב מסוים על פי מצבת התלמידים שנסגרת, אם אני לא טועה, בסוף אוקטובר. הוא יכול למצוא את עצמו עם עוד 30 ילדים עולים ב-1 בפברואר, אבל אין לו תקצוב בשבילם, והוא לא מבין מה הוא צריך לעשות ומאיפה להביא את כל השעות האלה.

מדברים על מחסור חמור בתקן של מעטפת רגשית: פסיכולוגית, יועצים, כל השמות האלה חסרים במערכת. אני רוצה להתייחס בבקשה לפל"א, שהיא תכנית נפלאה. המנהלים של התיכונים אומרים לנו - אי אפשר להביא ילדים בתיכון להישאר אחר הצהריים, אחרי שיש להם גם כך יום לימודים ארוך. לכן הם מבקשים לעשות חשיבה מחודשת בנושא הזה, ביחד עם משרד הקליטה ועם משרד החינוך, ולתת לבית הספר את המשאב הזה של הכסף של פל"א. עם התכנית הנהדרת שלו, שהיא גם תכנית חברתית חשובה וגם לימודית, ושמנהל יוכל לעשות אותה תוך כדי שעות הלימודים. כי ילד בן 16 לא יישאר מ-14:00 עד 17:00 בשביל לקבל תגבור. הוא גם כך יוצא מכתת האם שלו בחלק מהשעות בבית הספר, גם כך הוא מקבל עוד שעות, שזה מקשה עליו. לכן הם מבקשים: "תנו לנו את המשאבים האלה".

מבקשים מאוד, כמו שדיברתם על השנה הראשונה והשנייה, זה באמת לא מספיק. השנה הראשונה והשנייה לא מספיקות לקליטת עלייה, בטח לא בשנה השנייה. מי שמכיר את תכנית "משעולים", צריכים לתקצב כאן. יש ילדים שבתום השנה הראשונה אתה מגלה שלמעשה יש להם לקויות, הם מתאימים לכיתות חינוך מיוחד, שבכלל אין כזו כיתת חינוך מיוחד לעולים, וצריכה להיות כזו.

אנחנו רוצים שתבינו שהעלייה היא אתגר מאוד גדול. היא לא נפסקת אחרי שנה או שנתיים, והמשאבים צריכים לצמוח ולגדול. אני רוצה לבקש מכם – תסתכלו על ההורים כמעטפת הנדרשת. תתקצבו גם את כל מה שמסביב. לא רק שלוש שעות עברית. תנו חשיבה על מגשרים, על מסמכים, על הקשר. אם תתנו מעטפת – הקליטה תהיה מוצלחת. אתם עושים עבודה נהדרת, אבל יש עוד המון מה לעשות. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אני רק לא הייתי בהתחלה, מה השם שלך?

טירה.

מה תפקידך במשרד החינוך?

אני מנהלת את האגף של העולים.

מצוין. קודם כל נעים מאוד להכיר אותך. לא פעם העלנו את הסוגייה של קליטת ילדי עולים במערכת החינוך. זה לא משנה כרגע באיזו מסגרת, אם זה ממלכתי, ממלכתי-דתי, אני מדבר עכשיו באופן כללי. הגדרה של תלמיד עולה, אנחנו מדברים על תלמיד שנולד בחו"ל ועלה לישראל לפי חוק השבות. נכון? יש את העניין של תלמיד אזרח עולה, שנולד בחו"ל להורים ישראלים ועלה לישראל, ויש את העניין של תלמיד שהוא תושב חוזר. בשנה האחרונה התייחסו גם לדור רביעי. כלומר, אם נכד שעלה לפי חוק השבות, והילד שלו טרם הגעתו לגיל 16 מקבל תושב ערי א5, הוא נחשב כתלמיד עולה לכל דבר. השנה, הבנתי שהם לא מופיעים בסעיף של התלמידים שמקבלים שעות נוספות גם בלימודי השפה העברית. האם את יכולה להסביר, לאשר או לבדוק את העניין הזה? זה מאוד חשוב.

תסביר לחברי הוועדה מה זה א5.

א5 זה תושב ארעי. זה בעצם אדם שלא זכאי לקבל אזרחות לפי חוק השבות באופן מידי, אבל הוא בן של זכאי חוק השבות. לכן, כשהוא מגיע לגיל 16 הוא ניגש למשרד הפנים - - -

למה הוא לא זכאי לקבל מיידית?

משום שחוק השבות לא חל עליו, כי הוא דור רביעי. חוק השבות חל רק - - -

חל על נכד, לא על נין.

בדיוק. אני לא רוצה להגיד נין, כי הוא ילד של אזרח. כל בן אדם שמגיע לפי חוק השבות מקבל אזרחות מיידית. ילדים של נכדים, שמקבלים אזרחות כי הם נכדים של יהודים, לא מקבלים אוטומטית אזרחות אבל הם מקבלים את כל הזכויות הסוציאליות, מקבלים מעמד ואפשרות להיקלט במערכת החינוך כמו כל ילד. הם מקבלים גם תעודת זהות עם מספר, אבל אף אחד לא יודע שזו לא בדיוק תעודת זהות לכל דבר, אלא שזה א5, שמאפשר לו, כשהוא מגיע לגיל קבלת תעודת הזהות, להוכיח שהוא השתקע בארץ, וכך בעצם לקבל את המעמד.

השאלה היא, האם יש שינוי לגבי שעות נוספות? כי אם הדבר הזה קורה – זה לא בסדר וצריך לתקן את זה. שלא יפרידו עכשיו בין ילדים לילדים.

אם הבנתי נכון, אתה מתכוון, נניח שאני, זכאית חוק השבות, עליתי לארץ. בנותיי לא זכאיות לחוק השבות. במערכת החינוך אנחנו ניתן להן הגדרה: א22, והן יקבלו זכויות של עולות חדשות.

בכל נושא? גם בנושא של שעות נוספות של עזרה?

עולה חדש במערכת החינוך זה עולה חדש.

זה מה שאת מאשרת ב-100%? למרות שלא מופיע במסמך הזה? בשנה שעברה זה כן הופיע.

באיזה מסמך? בחוזר מנכ"ל?

חוזר מנכ"ל תשפ"ג, מ-8 בספטמבר 2022.

אלמלא הילדים האלה, היקרים והחשובים, המספרים שלנו היו אחרים לגמרי. בוודאות ילדים שמגיעים עם הורה זכאי, אנחנו מגדירים אותם במערכת כתלמידים עולים חדשים. אני יודעת שלגבי 16 פלוס שמגיעים יש עניין. אנחנו מטפלים בזה. גילינו את זה דרך החינוך ההתיישבותי.

16 פלוס, את מתכוונת לאלה שכבר עוברים את התהליך של קבלת האזרחות?

לא. לאלה שמגיעים בגיל הזה ואז הם אזרחים - - -

לקראת הבגרות.

בבגרות זה לא פוגע בהם, כי הם לא נולדו בארץ. בסדר?

סליחה, מה זה א22?

זו הגדרה שאנחנו מגדירים אותם במערכת על מנת שהם יהיו זכאים לכל מה שתלמיד עולה מקבל. לגבי גילאי ה-16 שאתה אומר – אני אגש לבדוק את זה. אני לא מכירה שאצלנו הילדים נפגעים. אני מבטיחה להשיב על זה תשובה.

זה מה שחשוב. כי מנהל בית הספר אומר: "רגע, שנה שעברה זה הופיע ועכשיו זה לא מופיע". אז צריך להכריח אותו לפנות אליכם כדי שהוא יקבל הנחיה?

לא צריך. ילדים שמסומנים במערכת בקוד מסוים והם זכאים לכל מה שתלמיד עולה זכאי.

עוד שאלה נוספת, סליחה. ילדים שעוברים תהליך כרגע שבו הם נקלטו במערכת החינוך, אני מדבר על אנשים שמשנים את המעמד ולא הגיעו עם ויזת עולה, אבל הם זכאי חוק השבות ויעברו את התהליך. איך אתם מתייחסים לילדים האלה שמחכים לשינוי המעמד? לדוגמה, מישהו עולה מרוסיה. הוא זכאי חוק השבות, יהודי, אבל עד שיאשרו לו את המעמד, הילד שלו לא יישב בבית, נכון? שולחים אותו כבר לבית הספר. איך אתם מגדירים את הילד הזה לפני שהוא קיבל תעודת זהות? יש לכם את האפשרות לתת לו את כל הזכויות, ולא לחכות חודשיים עד שאמא ואבא יקבלו תעודות זהות במשרד הפנים?

אם זה ילד שיש לו Go בוודאות אז אנחנו יודעים לתת מענה. אם אלה משפחות שלא יודעות אם הן רוצות לעלות והילד הוא על מספר דרכון, אז לא.

יש 6,000 אנשים כרגע שעדיין לא קיבלו סטטוס. אנחנו יודעים שיש בין 12,000 ל-15,000 אנשים שכנראה יגיעו בחודשים הקרובים, והם כבר התחילו להגיע. השאלה היא, מהרגע שבן אדם נוחת, נניח והוא נחת ב-1 בינואר, יש סיכוי קלוש מאוד שבמשך חודש ינואר הוא יתקבל במשרד הפנים ויקבל תעודת זהות. יכול להיות שזה יקרה רק לקראת סוף פברואר. חודש, חודשיים, אפילו שלושה. הילד בגיל בית הספר לא צריך לחכות שאבא ואמא יקבלו תעודת זהות. ישר שולחים אותו, כמו שילדי פליטים נקלטים במערכת החינוך, נכון?

אחרי שלושה חודשים.

רק אחרי שלושה חודשים קולטים אותם? לא מיד?

- - - מלחמה ואחרים כן, אבל כולם כבר פה הרבה יותר.

רשות האוכלוסין מאריכה אוטומטית את הסכם ביטול הוויזות.

ילדים שעלו ויש להורים שלהם Go, קודם כל הם לא מחכים שלושה חודשים. הם נכנסים מיד למערכת החינוך.

ואתם מתייחסים אליהם כמו עולים לכל דבר?

הוא מקבל את הזכויות כמו ילד עולה לכל דבר.

אם יש איזה עניין שלא מאפשר אז אנחנו עושים בירור, וברגע שהדברים מסתדרים – אנחנו פותרים את זה.

מה הכוונה בעניין שלא מאפשר?

מה שהיא אמרה, שיכול להיות שהם לא החליטו אם הם רוצים לעלות או לא.

אם הם ב-Go?

אם הם ב-Go, אני לא נתקלתי בבעיה כזו. ואם יש משהו נקודתי – נפתור אותו.

אוקיי. אז אפשר לפנות אליך במקרה הזה. מצוין. תודה.

תודה רבה. ברשותך, חבר הכנסת לשעבר וסגן שרת החינוך, מאיר יצחק הלוי. קודם כל ברוך הבא, שמחים לראות אותך, ישירות מאילת.

תודה. באתי לבקר את ידידי יושב ראש הוועדה, ונקלעתי לנושא דיון שהוא לדעתי מהמשמעותיים ביותר שקיימים במערכת החינוך, ואני אגדיל ואומר, בראייה את פניה של החברה הישראלית העתידית, כך אני רואה את הדברים והם לא פחות מזה. אני אומר את זה מתוך חוויות שלי כראש עיריית אילת, שהייתה עיר קולטת עלייה. אני רוצה להגיד לך, אדוני יושב הראש, מבלי להישמע דרמטי יתר על המידה, כשאני הוצאתי את תכנית "עיר ללא אלימות" לאוויר העולם בשנת 2004-2005, נחשפנו לפוטנציאל המאתגר הקשור לקליטת בני נוער, עם הבעיות השפתיות שלהם, שיצרו פוטנציאל משברי מטורף. אז היה איזה עניין לטייח אותו, כי מגיעים עולים וסוחבים איתם קשיים לא פשוטים, ונושא השפה הוא נושא כבד משקל. השתדלנו לבנות באילת איזו שהיא תכנית מיוחדת שהתייחסה במבט יותר עירוני לדברים, ולא רק במבט בית ספרי. זאת אומרת, אמרתי: בוא נרים את העסק, ניתן לו עדיפות עליונה ונסתכל מלמעלה, מה מצב הילדים ואיך מערכת שלמה, ולא רק המערכת הבית ספרית, מתמודדת עם העניין.

מה לעשות, מנהל בית ספר נמדד במדידות כאלה ואחרות. אני קודם כל אומר פה למשרד, אמרתי את זה גם כסגן השרה: צריך להרים את הנושא הזה מדרגה נוספת. הוא לא יכול להישאר על, אני לא רוצה להשתמש במילים כמו "פירורי תכניות". זו צריכה להיות אחת מאמירות הליבה של מערכת החינוך ברצותנו לעשות פה איזה שהוא שינוי שהוא שינוי דרמטי.

אני רוצה להציע משהו שדיברנו עליו אתמול. בסוף אנחנו צריכים לייצר העצמה אצל הילדים הללו. ודרך אגב, ילדי עולים – לכל אחד מהם יש עולמות מטורפים של איכויות. אם אנחנו נדע לחבר אותם למערכות המשלימות, מה שאני קורא לו "חינוך מעצים", ולתעל אותם לכיוונים הללו כדי להביא לידי ביטוי את המצוינות שלהם – שם הבעיה השפתית מקבלת משנה חשיבות, אבל שם ההעצמה האישית היא מאוד משמעותית, והיא תשפיע באופן כזה או אחר גם על מה שיקרה בבית הספר. זאת אומרת, הילד, שנגיד והוא ילד אלוף בג'ודו, אין לי ספק שכשהוא מגיע לבית הספר אז הוא ילד אחר, ולא ילד שמביא את האלימות לטובת - - -. אני מקווה שאני ברור. לכן, וזו האמירה המשמעותית ביותר – צריך לראות את זה בראייה הוליסטית. לא נכון להתייחס לזה כבעיה כירורגית, נקודתית. ילד צריך לקבל מעטפת מכלל הקהילה המחנכת.

מענה מערכתי יותר.

כל ראייה שהיא ראייה בית ספרית מקטינה את איכות הטיפול, ואסור שזה יקרה. לכן אני מציע למשרד לבוא ולהגיד: "את העולמות הטובים חייבים לדעת להוציא במגרשים הנכונים", וזה יקרין וישפיע על מגרשים אחרים. זו תרומתי הקטנה לדבר הכל כך חשוב הזה.

אנחנו מדברים פה על עשרות אלפי ילדים, ואנחנו יכולים לראות אותם כאחד מהשניים: או מתגייסים ליחידות מובחרות בצבא ההגנה לישראל, או נמצאים במקומות אחרים, ואנחנו יודעים שיש לנו גם מזה וגם מזה בכמויות רבות.

תודה רבה. שמך לפרוטוקול?

רות דיין מדר, מרכז שלטון מקומי. בהגדרת התפקיד שלי אני מנהלת מחלקת חברה וממונה על עלייה וקליטה. אני עוסקת בכל הנושא הזה כמעט עשר שנים, וההבנה שלי היא שכל מה שתעשה ב-24 החודשים הראשונים בתחום של קליטה של הילדים, בשפה ובכל המעטפת שהם צריכים, זה ה-Accelerator. שם אתה צריך לתת את כל המשאבים והכלים שלך, גם לתלמידים, גם להורים וגם למורים. צריך להפוך את הפירמידה. ברגע שהם יקלטו את השפה – תהליך הקליטה יהיה יותר קל. ברגע שהם יידעו לקרוא ולכתוב הם כבר ישתלבו עם החברה. הם יוכלו להשתלב במערך הלימודים.

א'- שזה לא יהיה 12 חודשים מינואר, אלא משנת הלימודים, ולעטוף אותם בכמה שיותר שעות לימוד, הדרכה, הכשרה, ליווי ותמיכה רגשית בשנה-שנתיים הראשונות שלהם. אני אומרת רק שנה, כדי שהמשרד ייקח את זה בטירוף, את העניין הזה, כי איך שאנחנו שמים את השתיל ומצמיחים אותו בהתחלה – כך הוא צומח. את כל הפעולות שנעשה לאחר מכן, כשהם יגדלו, זו לא ברכה לבטלה אבל זה קצת מאוחר מדי. זה כמו שחשוב להשקיע בילד כשהוא נולד, כי ההתפתחות שלו קורית בשנים הראשונות. כך גם הילד העולה החדש. צריך לקחת ולעטוף אותו בתחילת דרכו.

לא רק את הילדים, גם את ההורים המבוגרים.

תודה רבה. אחרון הדוברים בזום, דן בוקובזה, עולה חדש.

תודה רבה שאתם נותנים לי רשות דיבור. וסליחה על העברית שלי. אני רק רוצה להשתתף במה שאתם אומרים. לי אישית היו שני ילדים בבתי ספר חרדיים בשנה שעברה. עשינו הרבה דברים, אבל בסוף לא קיבלנו שום דבר. שום שעות אולפן, שום דבר. בתי הספר עשו את המקסימום שהם היו יכולים לעשות, אבל זה נראה מאוד מסובך - - -

מאיזו עיר אתה?

מירושלים. בסוף לא קיבלנו שום דבר. זה לא דבר כל כך פשוט. דיברנו עם הרבה אנשים, עם העירייה וכו', וזה לא יצא. זה הדבר הראשון שאני רוצה להגיד. הדבר השני הוא שגם לבתי הספר עצמם לא היו את הכלים לקבל עולים חדשים.

באילו בתי ספר מדובר? במוכש"ר? ממלכתי? ממלכתי-דתי?

בית ספר ממלכתי-חרדי, שיש גם חול וגם קודש. ממה שראיתי מהילדים שלי, לילד עולה חדש בן 12, 16 – להיות ישר בתוך כיתה של רק ישראלים, כשהוא לא מבין שום דבר למשך כמה חודשים זה מאוד קשה. מצד שני, אם היו שמים אותו במקום בו יש רק עולים חדשים, הוא לא היה יכול לעבור פה קליטה טובה. כל המורים אמרו לי שמה שהיה צריך זה כמה חודשים של אימון אינטנסיבי, לא רק כמה שעות מצד לצד. אנחנו שילמנו את השיעורים בעצמנו, אבל זה לא היה מספיק בכלל.. מה שהיינו צריכים באמת זה לימוד אינטנסיבי.

לי נראה שהיה אפשר לגבש את העולים למשך כמה שעות כל יום. זה היה הדבר הכי טוב גם להם וגם לבית הספר, חלק מהיום גם להיות ביחד עם עולים חדשים, כדי שיהיה יותר קל להם יותר מבחינה תרבותית וחברתית. כמה שעות שהם יכולים לנשום, שזה לא יותר מדי קשה להיות במקום שאתה לא מבין כלום. מבחינה חברתית זה לא עוזר לך, גם לא נותן לך סיפוק ורצון ללמוד.

תודה רבה. ברשותכם אני אתן את הסיכום. קודם כל תודה לכל מי שהגיע. תודה למשרד החינוך, משרד הקליטה, השלטון המקומי, שרים לשעבר, חברי כנסת. תודה לממ"מ על העבודה הנהדרת והמפורטת שעשיתם לקראת הדיון. קודם כל אני רוצה לומר שהוועדה שמחה לשמוע שמשרד החינוך קשוב לצרכי התלמידים העולים החדשים, ואנחנו בהחלט משתתפים ומבקשים איתכם ביחד לשדרג ולקבל את ההצעות שעלו פה במסקנות הדיון.

לימוד השפה העברית הוא הכלי החשוב ביותר לקליטה טובה של תלמידים עולים חדשים ושל משפחתם. זה העתיד שלהם. הוועדה מציעה לתת שעות תקן לתלמידים עולים על פי שנת לימודים ולא על פי שנה קלנדרית, וזה בהחלט אולי ייתר את ועדת החריגים הפועלת כיום.

הוועדה חושבת שתלמידים עולים צריכים לא רק ללמוד את השפה העברית, אלא גם קליטתם החברתית והרגשית היא חשובה מאוד, והם נושאים איתם המון אתגרים ובעיות. אחוז הנשירה וההתאבדויות אצלם הוא הרבה יותר גבוה מכלל האוכלוסייה, וכדי להבטיח קליטה מיטבית כדאי לשקול את הסל הממשיך שהצענו פה בוועדה לתלמידים עולים, לפחות בשנה השנייה והשלישית. אפשר לעשות את זה על פי מדרג, אפשר לחשוב על איזה שהוא מתווה.

הוועדה מביעה את תמיהתה איך תקן אחד של עובד במשרד יכול לפקח על כלל תלמידי העולים בישראל, ואנחנו באמת מבקשים לשקול איך מוסיפים שם תקנים לקראת השנה החדשה ודיוני התקציב. בסוף, מושקע שם המון כסף. 123,000,000 מושקעים לטובת תלמידי עולים. כשמדברים על אדם אחד לפיקוח, שהוא אותו אדם שמנהל את האגף בעצמו, אני לא יודע איך את עושה את זה, טירה.

ישנה פחות.

פחות, לא פחות, לדעתי זה לא תקני. טוב. הוועדה מבקשת ממשרדי החינוך והקליטה להגדיל את תקציב הקליטה לתלמידים עולים כדי להבטיח את קליטתם המיטבית. הוועדה מציעה שבכל בית ספר שיש בו תלמידים עולים יהיה גם מגשר, כדי לתווך בין בית הספר לתלמיד ולהורים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לדווח לה האם תלמידים עולים בגילאי 16 ויותר, שהם ילדים לזכאי חוק השבות, מקבלים את מלוא השעות שהם זכאים להן.

תודה רבה, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.