כנסת פתוחה

פניה לנציב תלונות הציבור בעניין סירוב ראש עיריית אור-יהודה לרשום ילדים ממוצא אתיופי ללימודים בעיר

5
ועדת לענייני ביקורת המדינה
04/09/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום ראשון, ל' אב, התשס"ה (04.09.2005) בשעה 12:00

פניה לנציב תלונות הציבור בעניין סירוב ראש עירית אור-יהודה לרשום ילדים ממוצא אתיופי ללימודים בעיר.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
זבולון אורלב
רן כהן

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס: עו"ד דורי פינטו – מנהל נציבות תלונות הציבור, משרד מבקר המדינה
אילנה קונסקר – סגן מנהל בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה
אסתר שטרן – מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה
תמר מנס – מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה
שלומית לביא – עוזר בכיר למבקר המדינה ודוברת המשרד, משרד מבקר המדינה
אורלי פרומן – מנהלת מחוז תל-אביב, משרד החינוך, התרבות והספורט
אסתר אורנבוך – מחמ"ד מחוז ת"א, משרד החינוך, התרבות והספורט
דוד מהרט – יועץ השרה, משרד החינוך, התרבות והספורט
עמיהוד בהט – מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות והספורט
תמי צלינגר – גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות והספורט
יצחק בוקובזה – ראש עירית אור-יהודה
איציק רוכברגר – ראש עירית רמת השרון

תומר רוזנר

חנה פריידין

אתי אפלבוים


פנייה לנציב תלונות הציבור בענין סירוב ראש עירית אור-יהודה
לרשום ילדים ממוצא אתיופי ללימודים בעיר

אני פותחת את הישיבה. תודה לכל מי שטרח להגיע בהתראה כה קצרה. התכנסנו בוועדת הביקורת של הכנסת לאור בקשתו של נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, אליו פנו הורים לתלמידים יוצאי אתיופיה מאור-יהודה. מייד נשמע את פרטי התלונה מהנציב אבל כותרת הנושא היא, שלתלמידים אתיופים אין מקום בבתי ספר ממלכתיים דתיים באור-יהודה בגלל שהם - - - תשובות נשמע מראש העיר.

כבר נאמרו דברים קשים על מדינת ישראל אבל זהו אחד הגילויים היותר חמורים בהם נתקלנו בעת האחרונה. ילדים ממוצא אתיופי לא יכולים ללמוד בבית ספר, במדינת ישראל הדמוקרטית, שנושא השוויון הוא אחד מאבני היסוד במדינה. זה דבר שלא ייעשה, ואפילו לא ייאמר, רצוי שגם לא ייחשב במוח. הזדעזעתי כששמעתי על זה, גם המבקר הזדעזע כששמע על זה.

ראש העיר התבקש, חד משמעית, על ידי המבקר לקלוט את התלמידים האלה לבתי הספר בעירו. אני כבר אומרת את השורה האחרונה של הישיבה הזאת: ראש עיר שרוצה לעשות מאבק ציבורי לטובת הקהל שלו, לא יכול לעשות זאת על גבם של תלמידים, נקודה. לא יעלה על הדעת דבר כזה. דווקא אתה, שיצאת, לדבריך, ממקום של מצוקה ושל אפלייה - - -

את לא שמעת אותי.

אני מצטטת אותך. אתה תדבר אחר כך, אבל אם אתה לא מבין את הדבר הכי בסיסי בעולם, שעל גבם של ילדים, דווקא הילדים החלשים יותר, לא עושים מאבקים כאלה, אז יש לנו בעיה בסיסית ביותר לגבי מי עומד בראש עיריה במדינות ישראל.

בוועדת הקליטה תתקיים ישיבה בנושא קליטת העלייה כי יש בעיה איך קולטים עולים במדינת ישראל בשנת 2005. זה לא יהיה נושא הדיון שלנו. הדיון שלנו היא על התנהלותו של ראש עיר בישראל, על תגובתו להוראת מבקר המדינה ותגובתו החוצפנית של ראש העיר - - -

איך את אומרת דבר כזה? את לא שמעת את תגובתי.

אנחנו כאן מפני שיש ראש עיר שאומר למבקר המדינה: "אני לא שומע לדעתך". בנוסף אנחנו דנים גם באפליה, וגם בשאלה מי קובע את הנורמות במדינת ישראל? כיושבת ראש ועדת ביקורת המדינה, אני רואה את תפקידו של מבקר מדינת ישראל גם בקביעת נורמות.

באותה מידה אני מאשימה את משרד החינוך. שמעתי את אורלי המפקחת מדברת ברדיו. אם משרד החינוך לא קם על רגליו האחוריות ואמר לראש העיר שהוא לא יקבל אגורה אם לא יעשה מה שצריך, סימן שהוא לא הבין את המשמעות הכל-כך חמורה של העניין הזה. גם הוא לא טיפל בעניין כפי שצריך.

אני חושבת שמבקר המדינה הוא זה שצריך לקבוע את הנורמות שהתקלקלו במדינת ישראל.

אני יכול לומר את דברי?

אתה בוודאי תדבר, אדוני, אבל בתורך. לא יהיה כאן דיון כפי שהיה בינך לבין ראש עירית רמת השרון, את זה אני מבטיחה לך. כי אם יהיה כזה דיון, שניכם תהיו בחוץ.

תחילה ידבר מבקר המדינה, אחריו הנציב, אחריו חברי הכנסת ואחריהם ראש העיר.

סליחה, אני אדבר אחרון אחרי שכולם ידברו? האם זה סביר? הרי אני נאשם, אני לא צריך לדבר ראשון כנאשם ולומר מה שיש לי?

יש פה נוהג שמבקר המדינה הוא זה שמציג את העניין, למה לך לחלוק על זה?

אדוני ראש העיר, בזה נגמר הויכוח. אתה תדבר כשאני אגיד לך. בבקשה אדוני המבקר.

גברתי, וחברי הוועדה, הדיון הזה התבקש על ידי כתוצאה מכך שבמסגרת נציב תלונות הציבור הגיעו למשרדי תלונות מבני העדה האתיופית באור-יהודה, שבה הם קובלים על כך שעירית אור-יהודה מתנגדת לרשום אותם כתלמידים בבתי ספר מסויימים בעיר.

בדקנו את הנושא, באמצעות נציבות תלונות הציבור, והגענו למסקנה מיידית שהדבר הזה פסול לחלוטין. נוצרת פה אפליה ברורה בין תלמיד לתלמיד, אפליה האסורה גם על פי החוק. הודענו לעירית אור-יהודה, ולראש העיריה, שמשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, עומדים על כך בצורה חד משמעית וברורה שיש לאפשר את רישום התלמידים האתיופים למערכת הלימוד באור-יהודה.

מתי קיבלה העיריה את הודעת המבקר?

העיריה קיבלה את הודעת המבקר ב- 31.8.2005, יום לפני תחילת הלימודים. הפניה אלינו היתה כמה ימים לפני כן. אני עדיין מצפה שעיריית אור-יהודה תאמר לנו, בהזדמנות הזאת שאנחנו נפגשים כאן, שהוסרו כל המכשולים שהם סברו שקיימים. להערכתנו לא היו כל מכשולים והקבלה של התלמידים האתיופים היתה צריכה להיות ברורה, כפי שמתקבל כל תלמיד אחר. אפליה בעניין הזה היא דבר מאוד מאוד חמור בעינינו. אנחנו עדיין בדעה, בבקשה, בפניה ובהחלטה שאכן יאפשרו לתלמידים האתיופים, תושבי אור-יהודה, להירשם למערכת החינוך, כפי שכל תלמיד אחר נרשם.

משתמע מדבריך שלא קיבלתם תשובה מראש העיר?

מייד אתן את רשות הדיבור למי שהיה בקשר עם העיריה. אני רק רציתי להפנות את תשומת לבכם לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000.

אני חושב שאני מכיר את יושב ראש הוועדה שחוקק את החוק הזה באופן אישי.

הוא גם חוקק חוק נאור.

הסעיף אומר בצורה חד משמעית וראינו את זה כשבדנו את הנושא: "רשת חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע חברתי כלכלי או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו בכל אחד מאלה: 1. רישום תלמיד קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך. 2. קביעת תוכניות לימודים ומסלולי קידום. 3. קיום כיתות נפרדות באותו מוסד חינוך. 4. זכויות וחובות של תלמידים לרבות כללי המשמעת. העובר על הוראות סעיף זה, דינו מאסר שנה או קנס, כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1997.

אני חוזר ומדגיש את מה שנאמר בסעיף 1 – רישום תלמיד. אני פונה לראש עירית אור-יהודה ומבקש שיודיע לנו כאן שכל התלמידים הללו לא נשארים מחוץ לכתלי בית הספר באור-יהודה.

אני מעביר את רשות הדיבור לעורך דין פינטו, מנהל משרד נציבות הציבור, שימסור יותר פרטים.

בהתאם לתלונות שהגיעו אלינו, מדובר בכ- 40 תלמידים שלא ניתן להם להירשם, לפי בקשתם, לבית ספר ממלכתי דתי באור-יהודה. חלק מהורי אותם ילדים גם פנו אלינו והתלוננו באופן ישיר בנוגע לילדיהם - - -

מי התלונן לגבי החלק האחר?

קיבלנו פניה מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ומייד לאחר מכן, כעבור כמה ימים, קיבלנו תלונה אישית של ההורים עצמם. התגובה של ראש העיריה, גם בכתב, ולאחר מכן גם בשיחה שקיימתי איתו בעל פה, ואני בטוח שהוא יאמר את הדברים בצורה מפורטת, היתה, שיש מקום פיזי בבתי הספר. לא מדובר בבתי ספר שאין בהם מספיק כיתות או מורים. ההחלטה שלא לקבל את אותם תלמידים לבתי הספר הממלכתיים דתיים היא בשל טענות ראש העיריה כלפי מדיניות הממשלה שמביאה לכך שילדים רבים בני העדה האתיופית יגיעו לאור-יהודה והם מעמיסים על מערכת החינוך מבחינות רבות.

ההחלטה היא של ראש העיריה או של הנהלת העיר?

זאת החלטתו של ראש העיריה.

הרי תלמידים חלשים או אוכלוסיות חלשות יש מכל הצבעים והמינים - - -

סליחה, עם כל הכבוד, אני לא מתכוון לענות על שאלות בחקירה נגדית.

אדוני הנכבד, אתה לא מנהל את הישיבה. אולי זה לא ברור לך, כאן זאת לא עירית אור-יהודה. אוכלוסיות חלשות יש מכל הצבעים והמינים. האם אנחנו מדברים פה רק על אוכלוסיה של יוצאי אתיופיה שלא מורשים להיכנס לבתי הספר? הרי יש עוד אוכלוסיות חלשות שהגיעו לאור-יהודה בשנים האחרונות.

למיטב ידיעתי, אלינו פנו העולים מאתיופיה ואמרו שמדובר בקבוצה של אתיופים שהגיעו בעת האחרונה לאור-יהודה ולא מקבלים אותם לבתי הספר. לא בדקנו אם יש אוכלוסיות אחרות.

זה מאוד ברור שהכוונה היא שלא לקבל ילדים אתיופים.

אולי יש החלטה של ראש העיר שלא לקבל אוכלוסיות נוספות.

לגבינו, המצב החוקתי ברור. העניין של בירור המדיניות הממשלתית הכללית מקומה במקום אחר. ברור שעל הרשות המקומית לקבל את הילדים למערכת החינוך שלה. לאחר משלוח המכתב ב- 31.8.2005 - - -

מכתב או צו?

כאשר נציב תלונות הציבור מגיע למסקנה שהתלונה מוצדקת, על פי החוק הוא רשאי להצביע בפני הגוף שנגדו היתה התלונה שעליו לפעול בדרך מסויימת, וזה מה שנעשה כאן. הודעתי למר בוקובזה על החלטת מבקר המדינה. דיברתי עם מר בוקובזה ב-1 בספטמבר בשנות הבוקר, והוא אמר לי שהוא מבקש לפגוש את מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור כדי שהוא יתווך וישמע את דבריו.

הבהרתי למר בוקובזה, כמובן על דעת נציב תלונות הציבור, שהמצב החוקי ברור, קיבלנו את תגובתו הכתובה ושעליו לקבל את התלמידים לבתי הספר. מכיוון שעמדת מר בוקובזה, גם לאחר השיחה, היתה שהוא לא מתכוון לבצע את הדברים בהתאם להחלטת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, הגענו לכאן.

יש כאן פעמיים עבירה. קודם כל החוק מחייב שהחוק יבוצע. העניין השני הוא, שיש החלטה של מבקר המדינה, בתפקידו כנציב תלונות הציבור, שאומרת: "עליך לבצע", ומי שלא מבצע דמו בראשו.

אני רוצה לשבח את מבקר המדינה שמייד עם כניסתו החליט על מדיניות של ביקורת תוך כדי ולא אחרי. גם פה אני משבח על הזריזות והמהירות של פעולתך כנציב תלונות הציבור. מה עוד שאתה מסתמך פה על חוק שאני מכיר באופן אישי.

אני רוצה לשאול את משרד החינוך: לפי חוקי החינוך יש סמכות לשר החינוך להורות בצו לרשות מקומית לקלוט תלמידים. פעם ראשונה שנעשה שימוש בזה היה, כאשר בראשית שנות ה-90 הוקם אתר קרוואנים בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל, וראש עירית חיפה, גוראל, לא הסכים לקלוט את התלמידים בטענה שפורמלית הם לא שייכים לחיפה. שר החינוך הוציא צו והורה לגוראל לקבלם.

מדוע שרת החינוך לא השתמשה בסמכותה, בנוסף להחלטת מבקר המדינה? מדוע לא השתמשו בחוק ובכך היו יכולים לפתור את הבעיה?

מישהו צריך להשיב מדוע מפנים ריכוז כל כך גדול של אוכלוסיה שזקוקה לטיפול מאוד אינטנסיבי ומעמיסים אותה על רשות מקומית אחת, בשעה שפוטרים לחלוטין רשויות מקומיות אחרות. לא הכל במדינה זה היצע וביקוש. צריכה להיות מדיניות חברתית מוכוונת על ידי ממשלה שצריכה להבטיח קליטה ראויה. ככל שעולים נקלטים ברשויות חזקות יותר, כך יש סיכוי שגם התהליך החינוכי של התלמידים יהיה טוב יותר.

אתה עורך דין במקצועך ואני מכירך שנים רבות. אתה יודע את חובתך המוחלטת, מבלי שיעור, להיות אחראי לכל תלמיד שמקום מגוריו הוא עירך. מה ראית לעצמך לקחת חירות וחופש להחליט שתלמידים אלה לא ילמדו? האחריות כאן היא אחריות מוחלטת.

נושא מדיניות הקליטה, שאחראים עליה משרדי הקליטה והפנים ובהיבטים מסויימים גם משרדים אחרים, יידון בוועדת הקליטה של הכנסת. אין חולק שיש כאן בעיה ציבורית, אבל זה לא הנושא היום. אני לא רוצה להיכנס לויכוח הזה, למרות שאני בטוחה שראש העיר ידבר על זה. הדגש צריך להיות על כך שגם אם עושים לך עוול, אתה חייב לפעול על פי החוק.

אבל מותר לנו לבקר את הממשלה.

זאת חובתנו.

למה לנו בהזדמנות הזאת לשחק היום לידיו של מי שמתעלל בילדים?

כל מי שמבין יודע שיש כאן עבירה על החוק פעמיים ועל זה אנחנו שמים את הדגש, בעיניים של ועדת ביקורת המדינה.

אדוני ראש העיר, בבקשה.

מכיוון שאני גם מואשם וצפוי גם להיות מורשע, אני מבקש שהנאום שלי יהווה הקלה בעונש. תקשיבו לדברים שלי 10 דקות בסבלנות. גברתי, יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה, מכובדיי חברי הכנסת, נכבדי מבקר המדינה. מפאת רגישות הנושא וחשיבותו של הפורום, העדפתי להכין את דבריי בכתב וכך הם יובנו יותר טוב ולפחות לא יעוותו.

נולדתי במעברת אור-יהודה לפני 54 שנים ונבחרתי לעמוד בראשות המועצה והעיריה לפני 27 שנים. חוויתי את ההתפתחות ה"גטו" של העולים בעיירה, שכל תושביה היו קשיי יום ובכפם הביאו את לחמם. אני יכול לומר, שדיברתי כמעט רק בשפת האם של הורי, עד שיצאתי מה"גטו" התרבותי של אור-יהודה ללמוד בתיכון, משום שזאת היתה שפת הדיבור השגורה בפי כולם, כולל ילדים.

אני יודע מה זה לגדול באזור מצוקה, שממנו מתי מעט מוצאים את הדרך לשדרות המרכזיות של החברה ולכן, בעניין שעומד על סדר היום, אני משמש כגלאי העשן, לבל יישרף המבנה ויהיה מאוחר להצילו.

אמנם נכון, שהמבנה המאויים לא גדול בהיקפו, וטעות בקליטת עולי אתיופיה לא תהיה קטסטרופלית, כמו זאת שהיתה בקליטת עדות המזרח בשנות ה-50, וזאת מאחר ומדובר בהיקף קטן של עליה. אבל הטעות וההחמצה היא אותה טעות, כאילו לא למדנו מאומה, וכנגד זה אני מתקומם. על כל פנים, אני גלאי העשן של השריפה המתרגשת, ומאשימים אותי בשריפה. אני לא מציע לאף אחד לרחוץ בניקיון כפיו בעניין זה, כי טובה לא תצמח מכך לחינוכם של ילדי העולים מאתיופיה, וגם תקווה גדולה לעתידם, לא תהיה.

מה בעצם אומרים שוחרי הפוליטיקלי קורקט? מה בוקובזה פותח פצעים חברתיים שיש עליהם פלסטר ומפריע לכולנו להתעלם מבעיה שפתרונה מוטל על כולנו? מה שחשוב לכולם הוא, להוריד את הנושא מסדר היום, רק כדי שכולם יוכלו לחזור לענייניהם ולשלוות היום יום שלהם, שאותה הפרתי במעשה שלי. אני אומר לכם, שלא יהיה לבעיה פתרון, בכך שיטיפו לי מוסר וידרשו ממני להכניס את ילדי העולים באור-יהודה לבית הספר.

אני מודע לכך שמעשי חודרים לתחום של עבירה מנהלית, ואולי גם שמץ של פלילים יש במעשי. אך לימדו אותי רבותי, ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך". גם במשפט הכללי, מוכרת הגנת הצורך, כאשר נדרשים לעבירה שנועדה להציל מנזק כבד וגדול יותר. זהו הלך המחשבה המדריך אותי בעניין שבו אנו עוסקים, אז מותר לעשות את העבירה הזאת.

אני פטור מלהרחיב, בדבר העבירה הכרוכה במעשיי, כי קטגורים יש כבר למעלה מהצורך, אולם יורשה לי לסנגר על עצמי אף כי כל אחד מבין אותי בדיוק, ובסתר הלב רבים המסכימים. כי על מה אני נאבק? על עתידם של ילדי העלייה הזאת. אחרי הכל, את מחצית שנות חיי הקדשתי למאבק וטיפול בשכבות החלשות ובשכונות מצוקה. על מה שעשיתי למען אזורי המצוקה והחלשים אני עטור בפרסים ותעודות הערכה למכביר. גם באהבת האדם באשר הוא, קיבלתי אות כבוד, של ארץ ישראל יפה.

אינני מסתיר, אני מבקש להגן גם על עתידם ותקוותם של ילדי שכונות המצוקה בעיר שלי ובכלל, כי דרך הקליטה, שהממשלה הולכת בה, הופכת את שכונות המצוקה למלכודות מצוקה, וכנגד זאת, אאבק בכל כוחי, שאף אחד לא יפיל מפעל חיים של 27 שנה.

כדי לקלוט את האוכלוסיות החלשות שעלו ארצה, אחרי שהם עוברים את תהליך הקליטה, יש צורך בויסות הקליטה ולא בהשלכת העולים ליד המקרה. יד המקרה מכוונת היא, כי המדינה, בהעניקה הלוואה לרכישת דירה, יכולה באותם משאבים, לקנות דירות בערים רבות ולשכן את העולים תוך ויסות וחלוקה נכונה.

אבל הדרך אותה אני מציע לא נוחה לערים מבוססות, וכדי לעשות הפרדת אוכלוסיות, מוכנה המדינה להשקיע כסף וגם להורידו לטמיון. כדי שתבינו על מה אני מדבר ועל איזה ניסיון חיים אני מתבסס, אספר בתמצית על תולדות העליות והקליטה באור-יהודה:

בהיסטוריה לומדים על העליות הראשונה, השניה והשלישית – העליות ההרואיות. באור-יהודה זה היה אחרת. אור-יהודה היתה עיר של קליטה מתמדת. את כל העליות היא קלטה, אך רק את החלשים שבעולים, כך שמעלייה לעליה, אור-יהודה ירדה. בשנת 1980 עמדה אור-יהודה בין הדרגה הסוציו-אקונומית ה-1 ל-2 מלמטה, כאשר ערי הסביבה, קרית אונו, יהוד, אפעל, גני תקוה, מונוסון, היו בדרגות 5 ל-10, ממוצע 8.

מה הביא לזה? כשהורינו עלו ארצה הם התיישבו על הקרקע ורצו לבנות מקום מפותח ויפה והממשלה הפכה את המקום למעברת אוהלים. כשהורינו הועברו מהאוהלים לצריפים, הוסיפה הממשלה עוד עולים, כאשר "החזקים" הסיקו מסקנות והיגרו החוצה בשלב הזה של המעבר. מהצריפים הועברו הורינו, בשנות ה-60, לשיכונים צרי מידות וגם הפעם תוך "בריחה" של החזקים יותר. ובשנות ה-70 שוב גלי עלייה. היכן ישכנו את מחוסרי האמצעים במרכז הארץ? באור-יהודה. שוב בנייה של שיכונים אפורים וצרי מידות.

כך הגיעה אור-יהודה, בסוף שנות ה-70, להיות עיר עם 20,000 תושבים, שרובם דיירי עמידר, חסרי רכוש, גרים בדירות חסד של המדינה, דירות צרות מידות והחלק של האוכלוסיה, שהיה לו בית משלו היה במעצר קנייני כי הוא לא יכול היה למכור את הדירות, אבל בכל הזדמנות כשהוא הצליח, הוא ברח מאור-יהודה.

במצב של שפל כזה, בסוף שנות ה-70, ניסינו לברוח מיעוד הגורל להיות עיר מסכנות, עיר של חלשים, ואז במהלך שיטתי ונמרץ, ניצלנו את הכלים שהעמיד לנו פרוייקט שיקום השכונות של מנחם בגין, עליו השלום, והרמנו את עצמנו בציצת ראשינו. הפסקנו את הבניה הציבורית לחלוטין. אמרתי לזוגות צעירים: "אין עוד דירות חינם מהמדינה". הכל תוך מאבק בממסד, כי הממסד רצה להמשיך בזה. הבאנו לרכישת כל דירות עמידר על ידי התושבים, לפני החוק של רן כהן, ונגד כל הבירוקרטיה. הבאתי לקניה את כל דירות עמידר באור-יהודה. עודדנו אלפי משפחות לרכוש את בתיהם. אחר כך שיקמנו את הבניינים וטיפחנו את הסביבה, ככל שהיה אפשר באותם נתונים. כמובן, לפני ואחרי הכל, תיגברנו את החינוך בכל דרך: בעזרים פדגוגיים, בתוכניות לימוד ובכוח אדם מקצועי וגם הגענו להישגים ותוצאות.

רק אחר כך, אחרי טיפול באוכלוסיות המצוקה עצמן, רק אז המשכנו בתכנון ובניה של שכונות רווחה וגם שכונות יוקרה, ואנחנו לא מתביישים בזה היום. הכל התנהל תוך התמודדות מול אינטרסים נוגדים של הממשלה, שרצתה בשנות ה-90, כשהגיעה העלייה החדשה, לבנות דירות 3 חדרים. לא נתתי באור-יהודה לבנות דירות 3 חדרים. אמרתי שיש באור-יהודה די והותר דירות 3 חדרים והתרתי לבנות רק דירות של 4, 5, 6 ווילות. לממשלה לא היה חשוב מעולם להשקיע כסף בבניה באור-יהודה. במכירה הדירות לא היו שוות את מחיר הבלוקים והקרקע באור-יהודה היה למשאב חסר ערך יחסית לסביבה, אפילו במחיר אפס. העיקר למצוא מקום לאוכלוסיות מצוקה באופן שלא יהיה צורך לערבב אותם באזורים של אוכלוסיות חזקות.

וכאן אומר משהו על עמיתי, ראש עירית רמת השרון, שרחמיו נכמרו על העולים ובצעד אבירי הודיע לטלוויזיה, במקום לפנות אלי, שהוא מוכן לתת מקום בבתי הספר שלו לילדי עולים מאור-יהודה, כאילו מדובר באירוח של יום או שבוע של ילדים מקרית שמונה או שדרות, שעברו חוויות קטיושות או קסאמים, ומבקשים לתת להם להירגע לשבוע. הוא לא מבין שמדובר באוכלוסיה שתלמד אל"ף, בי"ת גימ"ל וכו'. הרעיון הציני הזה.

לו התכוון ראש עירית רמת השרון לצעד אזרחי אמיתי של קליטת עליה, היה צריך להציע 100 דונם בעירו לבניית שכונה לקליטת עולים עם זוגות צעירים מהעיר שלו, זה היה יותר אמיתי ויותר רציני. אך לצערי דיבורים מהסוג הזה הם לעג לרש ואין פלא שבאווירה של ציניות וצביעות סביב העניין הזה נגרר גם ראש עיר מכובד, לחטא של לעג לרש. ומי שלועג לרעש ראוי שיבוזו לו.

הוא לא נמצא פה.

מכל מקום, גם כשאור-יהודה עלתה על דרך המלך ושיקמה את רוב אזורי המצוקה, נותרו מקומות שקשה יותר לשקמם מכיוון שהם נמצאים תחת גלגלי המטוסים. שם כל חזק שמשתקם בורח ומתחתיו בא חלש.

גם בסביון יש רעש מטוסים.

זאת הציניות שאני מדבר עליה. בסביון יש רעש מטוסים? היית פעם בסביון? יש שם ציוץ של ציפורים. על מה את מדברת, גברתי? אני רואה איך הקשבת לדברים שלי.

באופן טבעי במקומות אלה היתה גם הגירה החוצה של אלה שהתחזקו כתוצאה מתהליך השיקום, ותחתיהם הגיעו לשכונה "חלשים" חדשים, בעיקר עולים. מדוע עולים? כי התהליך שהממשלה מפעילה בתחום הקליטה הוא מכוון: למרות שניתנת בחירה חופשית לעולה לאן להגיע, הוא מוכוון להגיע לשכונות המצוקה. על החינוך בשכונות המצוקה האלו ועל העתיד שלהם אני נאבק, כי למאבק זה הקדשתי את כל פעילותי, כל השנים עד כה ולשמחתי, בהצלחה. העולה החדש מוכוון לאזורים חלשים. החלש יחפש את חברו שקנה כבר דירה במקום וחבר מביא חבר. כך נוצרת קהילה גדולה של חלשים והסביבה המקורית חלשה. ומאין ידלו הילדים בשכונה זאת כוחות להתפתחותם החברתית בארץ הזאת?

וכי מי לא יודע, שהמנבא הגדול ביותר לעתידו של ילד, אדוני מבקר המדינה, הוא הרקע החברתי שלו? זה מן המפורסמות. אך למי אכפת אם אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח? ואם כבר איזה בוקובזה מרים את השטיח ומעלה אבק, כולם עטים עלי כדי להשתיק אותי, כאילו אני הבעיה.

אני אומר ובקול גדול: עלייה וקליטה צריכים להיות מתוכננים ומקום הקליטה הוא לב התכנון. מי שלא מסכים להתנהלות אקראית בבטחון, בכלכלה ובחינוך, חייב להתנגד גם לחוסר תכנון בקליטה. לו משרד הקליטה היה קיים רק כדי להקים מרכזי קליטה ולחלק הלוואות, אפשר היה לפרק את המשרד. אם צריך עוד שר בממשלה, אז יהיה עוד שר בלי תיק ועוד חצי סגן. בשביל זה לא צריך משרד. קליטת עליה צריכה להיות קליטה.

באותו כסף שניתן לעולים כדי לרכוש דירות, יכולה היתה המדינה לקנות דירות באופן מווסת. גם במקומות חזקים יש דירות זולות, אך אין לאף אחד עניין ב"המסה" או דילול של אזורי מצוקה, כשהמחיר לכך הוא הכוונת עולים חלשים לאזורים שבהם מתגוררת השכבה היותר גבוהה. שיקולי תקציב לא חשובים כאן, אלא שיקולים זרים אחרים, בוודאי זרים לקליטת עליה.

אני כאן כדי לשים לנגד עיניכם את האשמה הזאת. מישהו, ולא אני, חייב תשובה לאשמה זאת, כי העבירה שלי, ככל שתהיה לה השפעה, היא מזערית וחולפת, האשמה האחרת – תוצאותיה יהיו לדורות.

אני מואשם, כי גורמים מסויימים רוצים להישאר נקיי דעת במובן זה, שלא שמענו ולא ראינו, ואני מעמיד את הבעיה והדילמה מול פני כולם. ואם אנו עוסקים בעבירות והאשמות שנראות ולא נראות, אז מעניין לשים לב ולדעת, מי וכמה עובר על סעיף 7 לחוק לימוד חובה, שהזכיר מבקר המדינה במכתבו אלי? עירית אור-יהודה או משרד החינוך?

סעיף 7 לחוק אומר שמדינת ישראל, בהתייעצות עם שר הפנים וועדת החינוך והתרבות של הכנסת, תקבע בצו שיפורסם ברשומות לגבי כל שנת לימודים, לגבי כל רשות חינוך, את שיעור השתתפות המדינה במערכת החינוך, את ההשתתפות הכספית של המדינה ואת השתתפות הרשויות. החוק הזה הוא ליבו של חוק לימוד חובה. תשעה קבין ממנו מוטלים על משרד החינוך. ומי מפר אותו, שתי וערב, לגובה ולעומק? מדינת ישראל. זה לא יום, ולא חודש, ולא שנה, אלא למעלה מיובל שנים, שהסעיף הזה, העוסק באיזון משאבים, בשוויון ובשקיפות, הפך לאות מתה ואין לה גואל.

לוועדת החינוך של הכנסת, לשרי הפנים ולשרי החינוך נוח שקיים חוק המחייב אותם לפעול לפיו, אבל מי צריך לעסוק בצירוף הצדק, אם אפשר לחיות על "בערך"? ומי צריך "לריב" עם "החזקים" ולחלק את המשאבים בצורה צודקת, אם החלשים לא שמים לב? וגם אין לחלשים פה. כדי לראות שהחוק מופר, לא צריך ליטול קורה מבין עינינו, די בקיסם. אחרי שביררנו מי עושה נזק ל-50 ילדים לימים, ומי גורם נזק לאלפים ולשנות דור, ואחרי שהבנו מי מפר חוקים חשובים ובמשך זמן רב, ומי נאלץ להפר חוק רק לזמן קצר, אציע לכם התחלה של פיתרון.

אדוני העמיד אותי כנאשם ואני חייב לומר משהו: אדוני גדול ממני בחוכמה ובשנים ואני עוד ינוקא ואין לי מה לחדש לאדוני. כל שבוע אנחנו קוראים את פרשיית השבוע הישנה מחדש ולמדתי פה משהו מהפרשה הזאת. פרשת השבוע דיברה על לא לאכול בשר עם הדם שלו כי הדם הוא הנפש. מצאתי מאמר יפה, והמאמר כרך במצווה המוזרה הזאת את רבי יהודה הנשיא שהיה גדול וענק ברוח, כי הוא סידר את התורה שבעל פה שלנו לסדרים. אבל התורה שבעל פה הזאת, לא הסתירה מעשה אחד שלו, מעשה של פגם שבו הוא לקה. הפגם היה קל. הגיע אליו ללימוד התורה בעת שהיה עסוק במדרשו, פרה שברחה כשהייתה בדרך לשחיטה והיא רצתה שהוא ירחם עליה. היא געתה בגעייה מיוחדת בפניו אבל רבי יהודה הנשיא לא השגיח ואמר לה: "לכי לדרכך כי לכך נוצרת". אני יודע אדוני, הוא בעצם אמר לה שזה החוק וזה הכלל. מה רציתי ממך אדוני? להיפגש איתך כדי לעשות את מה שאתה עושה עכשיו? למה הבאתי אותי לכאן אם יכולת להביא אותי לירושלים ושתשמע את הגעייה הזאת.

מה יש לו לדון איתך? הרי יש חוק.

אני אמרתי את שלי, אתה תחליט מה שאתה רוצה.

אין לו שום סיבה לנהל איתך דיון.

אמרתי את דעתי על החוק ואם אחרי מה שאמרתי זה מה שאתה אומר, אז מלחמתך למכירת דירות עמידר היא ציפצוף הזרזיר וכנראה שלא איכפת לך - - -

תעשה לי טובה, אני לא זקוק ממך לשום כותרות ולשום ציונים. אחרי שפגעת ב-50 ילדים מאתיופיה על רקע גזעני, אל תיתן לי ציונים.

מי אתה שתיתן לי ציונים, עם כל הכבוד?

בואו נעצור פה לפני שזה מידרדר הלאה.

אמרתי לך שמבקר המדינה לא חייב לקבל אותך לדיון. יש ועדת ביקורת המדינה ואתה פה.

התאפקתי לא לעצור אותך. הנאום היה ארוך הרבה יותר מ-10 דקות.

מה השורה התחתונה? אתה צריך לתת תשובה למבקר המדינה ולנו, האם אתה מקיים את החוק, כפי שהוקרא לך, וקולט את התלמידים. כן או לא?

אני צריך לשקול את הדברים בבית אחרי שאשמע את התייחסותכם הרצינית. אם תתייחסו אלי לא ברצינות, אז אני אתייחס אותו דבר.

אדוני הנכבד, אנחנו מתייחסים לנושא ברצינות, ומתייחסים ברצינות גם ל-50 הילדים וגם אליך, אז בוא נתקדם הלאה.

אני רוצה להבהיר דבר אחד: אנחנו לא מתכוונים לטאטא שום דבר מתחת לשולחן, כפי שנרמז בדבריך, כי לא זאת הכוונה. הייתי יו"ר ועדת חינוך ואני מדברת בשני הכובעים: אפילו שלדבריך אתה מונע מרצון טוב ואפילו אם כוונותיך היו טהורות, פעולתיך היתה שגוייה. הפעילות הזאת גרמה נזק ל- 50 ילדים תמימים לחלוטין ולמשפחותיהם. אני לא יודעת כמה משאבים וכמה אנשים יצטרכו לעמול כדי לתקן את הנזק הזה.

עכשיו את מפריזה, גבירתי.

אני לחלוטין לא מפריזה כי אתה הארת אור מאוד מכוער באוכלוסיה מאוד מסויימת. הארת אותם באור שחור, תרתי משמע, ואתה אומר שאתה לא רוצה אותם. זה נזק נוראי לאותה אוכלוסיה, וזאת במקום לחבק אותם.

אני מסכימה איתך לגבי הסעיף שהקראת. דנו בו בוועדת החינוך ושרת החינוך מחוייבת להביא לכנסת את מה שאמרת והיא לא עושה את זה. כשהיא הביאה את מה שהביאה לוועדת החינוך, זה לא עמד לפי דרישות החוק ולכן שלחנו אותה לעשות שיעורי בית. משרד הפנים ומשרד החינוך לא עושים עבודתם כפי שצריך. בכל הדברים האלה אני מסכימה איתך לחלוטין. זה לא מקל כהוא זה על הנזק והפעילות הלא נכונה שעשית במקרה הזה.

עכשיו אני רוצה לדעת ממשרד החינוך למה אתם לא עושים את מה שצריך? לפני שהיא מתחילה לדבר, אני מציעה לך, אדוני ראש העיר, יש לנו עוד כמה דקות עד סוף הישיבה הקשה הזאת, לא ללכת עם זה הביתה ולחשוב. תחשוב כמה דקות - - -

אני לא כזה מהיר מחשבה.

אני חושב שכן. אני מציעה לך לחשוב ולהגיד לנו בסוף הישיבה הזאת את מה שאנחנו רוצים לשמוע ממך.

ניהלתי באופן אישי את כל המהלך הזה מול עורך דין בוקובזה והצוות שלו. העניין החוקי ברור לחלוטין ואני לא חושבת שצריך להסביר אותו. ב-17 באוגוסט התנהלה ישיבה בלשכתי עם ראש העיר והצוות וסוכם עם ראש העיר שהוא יקלוט את כל הילדים יוצאי אתיופיה בבתי הספר. כך הסתיימה הישיבה של ה-17 באוגוסט.

כעבור שבוע התהפך הגלגל והוא הודיע לי שהוא לא קולט את הילדים. הוצאתי לו מכתב ב- 29.8 שמורה לו לקבל את הילדים. כל הזמן אנחנו מדברים על פיזור הילדים בכל בתי הספר בעיר.

העובדות הן שכרגע הילדים שרצו להתחנך בחינוך הממלכתי דתי, ווסתו כולם לבית ספר סעדיה גאון. 28.5% מילדי בית הספר הם עולים חדשים. מדובר רק על העולים מאתיופיה. באור-יהודה יש עוד בתי ספר בחינוך הממלכתי דתי: אור אבנר ואור חנה, בנים ובנות. יש בתי ספר של המוכר שאינו רישמי – מכתב מאליהו לבנים ובנות, בית ספר שערי ציון, ובית ספר של הרב גוטליב, שנפתח השנה. לאף אחד מבתי הספר לא ווסתו הילדים. כל הזמן דרשתי מראש העיר לווסת את העולים החדשים כדי שנוכל לתת להם את השירות המיטבי.

מדובר רק על יסודי?

גם על יסודי. באור אבנר ובאור לומדים מכיתה א' עד כיתה יב'. סעדיה גאון זה בית ספר יסודי. ישנם ילדים שרצו להיקלט בחינוך הממלכתי דתי לאחר שעברו את שלב הגיור. הגיור מחייב אותם ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי. בכל אופן, זאת היתה ההמלצה שלי, הבקשה שלי, הדרישה שלי, לווסת את הילדים בין בתי הספר ואז כל בית ספר יוכל לתת מענה לעולים החדשים ולוותיקים וליצור את האינטגרציה החברתית המתבקשת. אין ספק שהילדים חייבים ללמוד בסביבה בה הם גרים. זה נכון וראוי.

אדוני ראש העיר, תסלח לי, אני חייבת לסנגר על ראש עירית רמת השרון. דיברתי איתו ביום חמישי בלילה וביום שישי. ההצעה של עירית רמת השרון היתה אמיתית, לא צינית. הוא הזדעזע מהכתבות בטלוויזיה. הכוונה היתה טהורה ואמיתית.

אני שמח שכוונתו טהורה ואני הגזען.

אני לא יודעת. מעבר לכך, ב- 31.8, ערב פתיחת שנת הלימודים - - -

אני לא גזען, אני קצת יותר רציני.

היום לומדים באור-יהודה 164 אתיופים שמהווים 5.4% מכלל אוכלוסיית התלמידים באור-יהודה.

אני לא מדבר איתך על חנות מכולת, אני מדבר על הרעיון.

42 תלמידים לא לומדים. לא ויתרתי על המאמצים: יום לפני פתיחת הלימודים ב 31.8, בלי הודעה מוקדמת, סיירתי עם מנהלת אגף החינוך בעיר והגעתי למשרדו בניסיון אחרון לנסות לשכנע אותו. כפי שאתם שומעים הוא מנהל מאבק עקרוני חברתי לאומי שמי שמשלם את המחיר אלה הילדים. אני חייבת לומר, שהילדים שמשולבים היום בבתי הספר באור-יהודה משולבים היטב. המערכת יודעת איך לקלוט עולים חדשים. יודעת לטפח ולטפל בהם בלי לפגוע גם באחרים. ראינו את זה שנינו בסיור בבית ספר סעדיה גאון. הצוותים החינוכיים עושים עבודה חינוכית ראויה.

למה לא נקטתם בצעד אמיתי? לא רק לבקש ממנו.

לגבי השאלה למה לא עיכבנו תקציבים - - -

או בכל צעד אחר, תשלחו אותו לבית סוהר.

עד עכשיו הגורמים המקצועיים טיפלו בזה. הפסקת תקציבים תפגע בילדים. הכיוון הזה לא היה נכון.

באיזה צעד פורמלי אתם יכולים לנקוט? אם ראש העיר פועל בניגוד לחוק תלכו לבית משפט, תשלחו אותו לבית הסוהר.

היועצים המשפטיים מטפלים בזה. את הנושא של הצו שמעתי מזבולון אורלב, אבל חוק זכויות התלמיד מדבר בעד עצמו.

היא מנהלת המחוז והיא עושה את עבודתה. מישהו מהנהלת המשרד צריך להשיב למה היועצת המשפטית לא מגישה תלונה למשטרה.

זה התפקיד שלה, היא נציגה בכירה של משרד החינוך.

אתם צריכים להבין שעד הימים האחרונים לא היה ברור לגמרי הנושא הזה. היה ברור שקולטים את הילדים.

כשמבקר המדינה טרח וצילצל אלי ביום חמישי היה ברור שהילדים האלה יישבו בבית. כפי שזה היה ברור למבקר המדינה, זה צריך היה להיות ברור למשרד החינוך. אולי כדאי ששרת החינוך תדע ששנת הלימודים לא התחילה בצורה כל כך חלקה, כפי שהיא מציינת בכל מקום. להפך, היא התחילה עם נקודה מאוד מאוד - - - זה בושה למערכת החינוך בישראל שכך מתחילה שנת הלימודים. זה לא בגלל היקף הבעיה אלא בגלל מהות הבעיה.

אדוני ראש העיר, אני מציעה לך שתיסע לבקר בנצרת עלית. בנצרת עלית יש ראש עיר שמכהן גם כן הרבה שנים. אחוז העולים החדשים מאוכלוסיות חלשות בנצרת עלית, עולה לאין ערוך מזה שאצלך בעיר, ותראה איזה מערכת חינוך למופת ואיזו גאווה יש לראש העיר כשהוא מראה לאורחים שלו איך הוא קלט את העולים. אגב, הוא מקבל גם כלים לקלוט. הוא מקבל מהרבה מאוד עמותות, הרבה ממשרד החינוך. הוא מתייחס לזה אחרת לגמרי, אז אפשר ללמוד גם דברים אחרים.

אני בתפקיד מעל 10 שנים ועוקב אחר קליטתם של התלמידים במערכת החינוך. אדוני דיבר על כך שראש עירית רמת השרון הציע נופשון לאנשים שאולי נפלו עליהם קטיושות. אני רוצה להגיד שמה שעשית לילדים יוצאי אתיופיה באור יהודה פגע גם בילדים שלי, למרות שאני גר בקרית גת. הם רואים שבמדינת ישראל מפלים תלמידים יוצאי אתיופיה על רקע המוצא העדתי שלהם. זאת פגיעה ב- 35 אלף ילדים יוצאי אתיופיה שחיים במדינה הזאת.

מה השרה שלך עושה בעניין?

אני מנהל מרכז ההיגוי ומתאם עם השרה אבל אני רוצה להגיד שיש קושי לי כי אני בן הקהילה ואם קורה משהו לילדים, כהורה אני עצמי נפגע. אני רוצה רוצה להגיד לך שאכן נפלו קטיושות על הילדים יוצאי אתיופיה. הורדנו את הילדים שלנו למקלט כדי שלא יראו טלוויזיה ולא ידעו שבמדינת ישראל זה עתידם של ילדים יוצאי אתיופיה.

יש פה עניין של דימוי עצמי של בני הקהילה. אני רוצה שהילדים שלי ירגישו שבמדינה הזאת ובחברה הזאת יש להם עתיד. שלא סופרים אותם על פי צבע העור שלהם, לא סופרים אותם על פי המוצא העדתי שלהם, אלא מסתכלים עליהם כבני אדם שווים בני שווים ששבו אל המולדת שלהם.

אני רוצה להגיד לך, גם אני הייתי בבית הכנסת וקראתי את אותה פרשה. הדם הוא משל לנפש ואני רוצה להגיד לך שנפשם של הילדים האלה נפגעה ובכך כנראה גם חייהם נפגעו.

יש רשויות מקומיות ששם 15% מהתושבים הם מיוצאי אתיופיה: מעלות, קרית מלאכי, קרית גת ובהרבה ישובים. הדיון כאן הוא האם ראש עיר יכול להגיד לילדים שלי שהוא לא רושם אותם לבית הספר הזה כי הם אתיופים. זה תקדים מסוכן. כבר התחלנו לשמוע אותות של רשויות מקומיות אחרות, שכנראה רוצות לאמץ את המודל הזה שבו יכול ראש העיר לזהות ילדים על פי רקע הדת שלהם ולהגיד להם: "אתכם אני לא רושם לבית ספר".

יש באור-יהודה בתי ספר דתיים. לא כולם צריכים ללכת לבית ספר סעדיה הגאון. אבל יש בית ספר שלב לבייב תומך בו וכנראה שיש לו כוחות בזכות הכספים שלו, ולשם לא מפנים ילדים יוצאי אתיופיה. למה ילדים יוצאי אתיופיה לא יכולים ללכת לבתי ספר אחרים מלבד סעדיה הגאון? בגלל שלב לבייב משתייך לחב"ד, וחב"ד, כפי שאתם יודעים, לא קולטים ילדים יוצאי אתיופיה.

כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך".

כתוב: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

אתה משרד החינוך, בידיך הסמכויות. מה אתה מקונן עליו? אתה משרד החינוך, בידיך הסמכויות.

גבירתי היושבת ראש, אדוני המבקר, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים. בחדר הזה אני מהוותיקים ביותר. אני רוצה לומר שזה אחד המקרים הכי מזעזעים שנדונו בחדר הזה. הכתלים האלה לא שמענו דבר כל כך מחריד כמו הדבר הזה.

מר בוקובזה, הנאום שלך על העוולות והפערים, וכמעט הרחמים העצמיים שאתה מבקש כמי שגדל במעברה, זה כתב אשמה חמור נגד המעשה שעשית. אי אפשר להבין כיצד אדם שגדל במעברה ויודע מה המשמעות של ילד שלא מקבלים אותו לבית הספר ביום הראשון על רקע צבע העור שלו, על רקע המקור שממנו הוא בא, יעשה דבר כזה לילד. אי אפשר לקבל את מה שאתה אומר. העוול ממך הוא כפול ומכופל. מי שגדל במעברה יכול לומר: "בגלל שגדלתי במעברה אני יכול לעשות את זה ל-42 ילדים"? הרי זה פשע. הכישלון הזה הוא כישלון שאין לו שיעור.

ביום רביעי תתקיים ישיבה של ועדת הקליטה, הוועדה לזכויות הילד עם משרד הקליטה ונדבר על מדיניות הקליטה. תנאם שם את אותו נאום, אין בעיה. אפשר לדון על מדיניות הקליטה במדינת ישראל. אי אפשר להעמיד את זה אל מול ילד קטן. זה לא הולך. זאת אפליה ישירה, מכוונת, חד משמעית. כל הפעמונים צילצלו, החל ממשרד החינוך ומנהלת המחוז, דרך מבקר המדינה יום קודם לכן, דרך הידיעה בתקשורת כדי לומר לך: "אדוני, אתה עושה מעשה שלא ייעשה". זה מעשה שמריח, גם אם אתה לא רוצה, מגזענות נטו. אם הילדים האלו היו בלונדינים, היית מקבל אותם. זאת העובדה, מה לעשות? אתה אמרת: "הם מאתיופיה, אני לא מקבל אותם". זה מעשה גזעני חד משמעית.

אולי כי לא היית בחדר הזה הרבה פעמים, אולם עוד לא היתה עזות מצח וחוצפה שיבוא אדם שהחוק חד משמעית נגדו, שחצה את החוק, וכשמבקר המדינה מורה לו לקבל את הילדים האלה הוא יגיד שהוא יילך הביתה, יניח את ראשו על הכרית ואז יחליט. לא היה דבר כזה.

לפניך היה פה ראש מועצה האזורית גלבוע. הוא אמר שהוא מתקומם נגד ההחלטה של המבקר אבל הוא מבצע אותה. אני מציע לך, מאחר ואני מכיר אותך הרבה שנים, להגיד עכשיו לוועדה שאתה מקבל את ההחלטה ועוד היום מציב את הילדים בבתי הספר של אור-יהודה. אחר כך תריב עם השרה לבני, עם ממשלת ישראל ועם כל העולם, אבל לא על גב הילדים. אתה לא יכול לעשות את זה על גב הילדים. אני מציע לך לעשות את זה עכשיו.

ראש עיר, עם כל הכבוד, ועם כל הסמכויות האדירות שיש לו, הוא לא דיקטטור. לא יכול להיות מצב שבו המדינה לא יכולה לכפות על ראש עיר את מה שהיא רואה כנורמות חוקיות ומוסריות. צריך פשוט לאכוף את החוק. יש פה כשל טוטלי של משרד החינוך. אני מדבר על זה שמשרד החינוך לא יכול לאכוף עליך בצו לקבל את הילדים האלה, זה כישלון טוטלי. משרד החינוך נכשל בתפקידו, משום שהוא יכול לעשות את זה, יש לו את הסמכויות לעשות את זה – והוא לא עשה את זה.

בעניין הזה, הביקורת צריכה לצאת מהוועדה אל שרת החינוך. היא נכשלה בתפקידה.

אנחנו עבדנו גם בהיבט המשפטי. לפני שמגישים תלונה נגד ראש עיר מנסים את כל הדרכים לפני. כיוון שזה לא הלך, אני מציגה מכתב שנשלח היום למר בוקובזה: "בהתאם לשיחתך עם המנכ"לית המתנו עד היום להסדרת הנושא בנדון. לצערנו הנושא לא הוסדר ולפיכך נאלץ להגיש נגדך מחר תלונה במשטרה על עבירה על איסור אפליה מטעמים עדתיים ברישום תלמידים, כמתחייב מהוראות סעיף 5 לחוק זכויות התלמידים התשס"ה-2000.". המכתב חתום על ידי היועצת המשפטית של המשרד.

אני רוצה לומר ליצחק בוקובזה, שכפי ששמעתם הוא ראש עיר ותיק - - -

זאת אחת הבעיות - - -

דרך אגב, התפטרתי והחזירו אותי. הלכתי הביתה וקראו לי.

אגב, בין התעודות שיש לו, יש לו כנראה גם תעודה ממני, אבל במבחן של המקרה הזה, ציון נכשל. יחד עם זה שאני שייך לאותם אנשים שיודעים להעריך ולהוקיר את המעשים של יצחק בוקובזה כראש עיר, בכל מה שקשור למערכת החינוך ומערכת הרווחה, בוודאי שיש לו הרבה זכויות. אני חושב שבמעשה הזה חלים עליך מה שנאמר למלך כוזר: "כוונתך רצויה, מעשה כלל וכלל אינם רצויים".

גם אם יש לך ביקורת נוקבת על מדיניות הקליטה, שאגב אני תומך תמיכה מלאה בביקורת שלך, דברי רשומים גם במקומות אחרים. אני אינני חבר בוועדת הקליטה אבל יכול להיות שאני אהיה שם כדי לעזור לך בזעקה הזאת. אני חושב שאסור לך לקשור את שני הדברים. אין רשות לאיש לפגוע בציפורן של ילד קטן מעולי אתיופיה. מה שאתה עושה זאת פגיעה אנושה, אתה יודע את זה. זאת בדיקה אנושה לא רק בילדים. אסור לך לצאת מהחדר הזה, יצחק, אלא אחרי שאתה מודיע כאן קבל עם ועדה, שחרף הביקורת, מבחינתי המוצדקת, על מדיניות הקליטה של הממשלה, שמחר בבוקר אתה קולט את הילדים האלה.

אני אומר למשרד החינוך, שאם לא תעשה כן, השרה חייבת היום להוציא צו. נגמרו הדברים. לא קרה כדבר הזה במדינת ישראל שמסתובבים 42 ילדים במדינת ישראל, שראש עיר מודיע שלא יקבלם ושרת החינוך אדישה. הגשת תלונה במשטרה, לפי סעיף 7 בחוק זכויות התלמיד זה בסדר גמור, אבל עד שיבררו ויחקרו זה ייקח זמן ושבועות, ולא יכול להיות שבינתיים 42 ילדים יסתובבו ברחובות. אני מניח שתקבל את הצו אחרת שר הפנים, בתוקף סמכותו, יעביר אותך מתפקידך.

יצחק, אתה לא רוצה שאני אגיש נגדך תלונה במשטרה. אני אקדים אותם ואלך למשטרה.

אתה מדבר הכי נחמד כרגע ואני רוצה לענות לך.

אני רוצה לומר, כמי שמאוד מזדהה איתך ואומר בגלוי שאתה צודק מאוד בטענותיך כלפי הקליטה. טעית בקשר שעשית בין שני הדברים. אתה חייב להפריד בין שני הדברים. אל תעשה את המאבק על גב הילדים.

אני מנהל אגף ההיגוי שזה גוף מחוץ למשרד החינוך. הבנתי ממשרד החינוך שהם מיצו את כל האפשרויות למעט ההיבט המשפטי והתלונה במשטרה. כשצריך לבקר, אני מבקר גם את משרד החינוך.

אתה עושה את שלך, אנחנו את שלנו, אבל שרת החינוך נכשלה כאן כשל מוחלט. היא לא מיצתה את הדברים בקצב הראוי. אני יכולה לספר לכם שמשרד החינוך לא רצה להגיע לישיבה הזאת.

מה פתאום? מי אמר? הודעתם לנו ביום חמישי ואמרנו מייד שאנחנו מגיעים.

לפני שהודיעו לך, משרד החינוך אמר שהם לא באים.

אני נציגת החינוך הדתי. יש באור-יהודה שני בתי ספר ממלכתיים דתיים. משום מה, במהלך השנה האחרונה, רוכזו כל העולים בבית ספר אחד. בית הספר השני שייך לרשת של לב לבייב שמשום מה לא מקבלים ילדים יוצאי אתיופיה.

אבל גם רשת כמו אורט כפופה וחייבת לקבל.

את צודקת, אבל ראש העיר נמנע, משום מה, מכל מיני סיבות - - -

פנית לראש העיר?

בוודאי. אורלי פנתה וגם אני פניתי. אמרנו להם שיחלקו את הנטל, זה יהיה יותר פשוט ויותר מכובד.

עכשיו זה נטל?

כן, קליטת עליה זה נטל.

אני רוצה לציין שבבית הספר האחד שאליו רוכזו 81 אתיופים, שהם בערך 30% מבית הספר, נעשית עבודה יוצאת מן הכלל. יש עוד בתי ספר של המוכר שאינו רשמי, שאין להם שום הסכם עם אגודת ישראל שלא לקבל אתיופים. הנטל יכול להתחלק בצורה יוצאת מן הכלל. הגיע הזמן שכולנו נדע - - -

חבר הכנסת אורלב אמר שתיקחו להם את הרישיון. מתי, פעם אחת, משרד החינוך ייקח רישיון ויפסיק תשלומים למי שמפלה ילדים על רקע גזעי? מתי זה יקרה? אין לך תשובה בשבילי.

אסתר ארנבוך.

אני רק יודעת שראש העיר צריך לאכוף את הרישיון.

פשוט אין לך תשובה ומי שהיה צריך להיות פה זאת שרה החינוך, אבל שרת החינוך אף פעם לא תבוא לכנסת כדי לתת תשובות. זאת הבעיה שלנו.

אנחנו לא מתנהלים בסלחנות בלתי נסבלת, לא צריך להגזים.

כשמנהלת הוועדה דיברה איתי היא אמרה שהאשמה העיקרית היא נגד ראש העיר והיא רוצה נציג של משרד החינוך. אמרתי לה שאני לא בטוחה שנוכל להביא את הנציג הבכיר ביותר מכיוון שזה יום חמישי אחר הצהריים. מייד צילצלתי לאורלי והיא מייד הסכימה לבוא. כך שלא ביקשו את שרת החינוך. אם היו מבקשים את שרת החינוך הייתי דואגת לכך.

לא ביקשנו את שרת החינוך. חלילה, לא התכוונתי לזה.

מכיוון שראש עירית רמת השרון טרח להגיע לכאן, ומכיוון שהוא הואשם גם על ידך, ניתן לו רשות דיבור.

ראיתי את השידור בטלוויזיה וכמו כל אחד במדינת ישראל הזדעזעתי. חייבים לחייב את ראש העיר לקלוט את הילדים. בגדול, אין לי טענות לגבי משרד החינוך, אלא לגבי האכיפה. אבא או אמא כשלא שולחים ילד לבית הספר עוצרים אותם. כידיד שלו, אני אומר לכם, צריך לעשות נגדו מעשה ועוד היום.

בכל מקרה, אני מוכן לקלוט את הילדים אצלי ברמת השרון, וזה לא פופוליזם.

כמה תלמידים אתיופים יש אצלך?

אין.

למה?

כי זה יקר.

אל תהפוך אותי לגזען.

אני מוכן וערוך לקלוט את הילדים, רק שיביא אותם.

שמתי לב שאת הגעייה של העגל, שקוראים לו בוקובזה, רק זבולון אורלב שמע. כולכם ניערתם את הבגדים מהדברים. לשמחתי הם כתובים על הדף והם קיימים גם אם לא התכוונתם לשמוע אותם. חבל שרק אחד שומע את הגעייה הזאת.

גם מבקר המדינה שמע.

השמים שמעו.

רן, אנחנו נתחשבן אחר כך.

אתה תתחשבן איתי?

סליחה, רן. כאיש חוק אני אומר שני דברים: איומים בתלונה פלילית - - - רימוני רסס באוטו שלי ובבית שלי לא הרתיעו אותי.

אתה משווה את שני הדברים? סליחה. מה, אנחנו עבריינים שמאיימים עליך? אנחנו דואגים שאתה תשמור על החוק.

רימוני רסס לא עצרו אותי מלהמשיך באידיאולוגיה שלי 27 שנה. ניסו לפרק את האוטו שלי ואותי ברימון רסס, כשנבחרתי פעם אחת ופעם שניה, כי היתה לי מדיניות מסודרת, מכוונת, ערכית. לכן תלונות זאת לא הבעיה שלי.

אם כבר אנחנו עוסקים בחוק, הגשתי תלונה בפני מבקר המדינה על הפרת חוק חינוך חובה שתי וערב על ידי משרד החינוך. כשמשרד החינוך יקיים - - -

אל תתחיל את הדיון מהתחלה. מה אתה מסיק מהישיבה הזאת?

אם אנחנו עוסקים בקיום חוק, אני רוצה לראות אתכם אומרים למשרד החינוך לקיים את סעיף 7 לחוק לימוד חובה. באותו יום אני אקיים אצלי.

אתה מציב תנאי, אנחנו דורשים ממך להחזיר את התלמידים בלי תנאים.

את זה את אומרת, ואני אמרתי את מה שאני אומר.

אז אתה אומר שאתה לא מחזיר אותם.

אני אמרתי את מה שאני אמרתי, לא מה שאת רוצה. קיומו של חוק הוא לא חד צדדי. כשמשרד החינוך ייתן לי צו, הוא יקבל תגובה לצו הזה.

גברתי היושבת ראש, אני חושב שבמצב הדברים הזה אין לנו ברירה אלא לפנות לשר הפנים ולבקש ממנו שישקול לפזר את עירית אור-יהודה.

יש כאן ראש עיר בישראל שמפר חוק, לדבריו, מתוך מחאה, אבל גם אחרי שמתקנים אותו הוא ממשיך ומפר חוק. יתרה מכך, אם אחרי שאנחנו מאירים את עיניך, מבקר המדינה, חברי הכנסת ויושבת ראש וועדה של הכנסת פונים אליך ואומרים שחרגת מסמכותך ואתה מפר חוק, אתה משווה את האיומים מטעם המאפיות לאלה שדורשים ממך למלא חוק בישראל, אז אתה כנראה ממש לא מבין את התפקיד שלך. דרך אגב, אני גם לא מבינה איך אתה עורך דין.

את יושבת ראש ועדה ולכן אני לא מגיב. בהזדמנות אחרת, הייתי מגיב.

אני מציעה לך יותר מעצה ידידותית: אנחנו דורשים ממך, כאן כוועדת ביקורת המדינה של כנסת ישראל, לשמור על החוק במדינת ישראל. אתה חייב לשמור על החוק ככל אזרח, על אחת כמה וכמה כנבחר ציבור שמוביל ציבור שלם בישראל. אתה נדרש להחזיר את התלמידים עוד היום. לפעול שמחר בבוקר הם יהיו בבתי הספר, בתאום עם משרד החינוך.

אני רוצה לדרוש ממשרד החינוך והפנים לסייע בקליטת תלמידים אלה. אתם חייבים לסייע לקליטת התלמידים הרבה מעבר, כי עכשיו צריך יותר משאבים.

לא היתה בעיה, בעניין הזה סייענו גם בעבר.

אנחנו פונים לממשלה, למשרדי הקליטה והפנים, לבדוק בכלל את מדיניות קליטת העולים במדינת ישראל. דיון מפורט יהיה בוועדת הקליטה של הכנסת. אבל אי אפשר לצאת מהישיבה הזאת בלי להאיר את העיניים גם בנקודה זאת.

אני מציעה למבקר לשקול בדיקה יסודית של מדיניות הקליטה במדינת ישראל. אבל זה ללא שום קשר לעבירה על החוק שעשה ראש העיר. מישהו צריך לבדוק את העוול שעושים לעולים החדשים.

שרת החינוך לא יכולה להתכסות בעלה, שאין לה, ששנת הלימודים החלה ללא דופי. שנת הלימודים התחילה עם דופי חמור ביותר, שכפי שאמר חבר הכנסת רן כהן, אחד מהחמורים שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה. אפליה מסוג זה, אני לא זוכרת שראינו במדינת ישראל בצורה כל כך בוטה ומכוערת.

לכן שרת החינוך צריכה להוציא היום צו המחייב את מערכת החינוך באור-יהודה לקבל את אותם תלמידים.

לא יעלה על הדעת שראש עיר בישראל יסרב לפנייתם של נציב תלונות הציבור ומבקר המדינה במדינת ישראל, ויצפצף עליהם. אין דבר כזה. מי שעושה את הדבר הזה, ומי שעובר על החוק ביודעין, הולך לבית סוהר, גם במדינת ישראל.

אני מבקשת ממבקר המדינה להמשיך את ההליכים וכל מה שיידרש כדי שדבר כזה לא יישנה.

האם אני יכול לצפות לפגישה עם מבקר המדינה?

אותך שמענו מספיק.

בוקובזה, תשמע לי: אל תשבור את המעמד של מבקר המדינה. אין לך סמכות, לא מוסרית, לא חוקית בשום צורה שהיא. תדע לך שזה לא קרה.

אני רוצה להיתלות בו.

אדוני, אותך שמענו מספיק. אם אתה רוצה לחזור בך מהדברים שאמרת, אני אשמח לתת לך אפשרות.

תראה, הכנסת ומבקר המדינה, על כל חלקיה, לא יכולים להתפשר על קיום חוק. יש חוק שבעניין הזה גם קשור בילדים רכים שלא יכולים להתגונן. לכן אני פונה ומבקש ממך שעכשיו אתה תודיע שהחוק יקויים והילדים מתחילים ללמוד מחר בבוקר. זה דבר אחד שעומד בפני עצמו.

הגעייה. אני אומר לך שאם אחרי הישיבה תפנה למבקר המדינה, חזקה שמבקר המדינה אזניו כרויות. הוא לא יכול כרגע להגיד לך כן. כי אם הוא יגיד לך כן, זה ייראה כאילו שני הדברים האלה קשורים, ואסור לקשור ביניהם. אז גם אתה, מניסיונך הציבורי, תלמד להפריד בין שני הדברים האלה. הכנסת הזאת מעולם לא הפנתה עורף לכל ראש עיר שרוצה לקיים דיון ובהחלטות הוועדה יש גם פניה לסוגייה הזאת של מדיניות הקליטה, כך שהגעייה נשמעה. לכן אני אומר: אסור לנו. זה מסר קשה מאוד, גם למערכת החינוך, גם למערכת הציבורית, אם הישיבה הזאת מתפזרת מבלי שראש עיר מכובד כמוך אומר שהוא מקיים את החוק.

שמעתי את דבריך. אני אקיים את החוק ואני אבקש פגישה עם מבקר המדינה ושיתייחס לזה בדחיפות המירבית כדי שישמע את שני הדברים שיש לי לומר, הן לגבי קיום הוראות חוק החינוך והן לגבי מדיניות הקליטה.

בסדר, הוא לא יענה לך כרגע.

אני חושב שהעובדה שקיימנו כאן דיון מאוששת ומחזקת את העמדה שאנחנו כמבקר המדינה וכנציב תלונות הציבור נדון בכל נושא בזמן שהוא מתהווה בזמן מעשה. לא נדחה, נשמע את זה על המקום. אני שמח שאנשי משרד נציבות תלונות הציבור, התחילו בנושא הזה, טיפלו בו כמו שצריך. אני חושב שלא יתכן מצב שבמדינת ישראל תהיה אפליה כלשהי בין תלמיד לתלמיד. אני מצפה לכך ש-42 התלמידים באור-יהודה יתחילו מחר את לימודיהם בבית הספר. כך הבנתי עכשיו גם מראש העיר.

אני רוצה להצטרף בתודה לאנשי המבקר ולנציבות על שעשיתם את העבודה בזמן אמת. אמרנו שנפעל בזמן אמת בשיתוף פעולה של ועדת הביקורת יחד עם אנשי המבקר. אנחנו גם עדים לכך שהדברים מתוקנים בזמן על ידי כל הגורמים. אנחנו לא נעזוב את העניין הזה, כולל כל ההיבטים הנוספים שאותם זעקת בזעקתך. אנחנו ערים לכך, נמשיך את כל הדברים של המדיניות ונדאג שיטפלו בהם, יחד עם ועדת החינוך וועדת הקליטה. לא נעזוב את זה, אבל אנחנו נדאג לשמירת החוק בבמדינת ישראל. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:35.