הצעת חוק המקרקעין (תיקון-שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף)

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
25.07.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 553
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
מיום שני, י"ח בתמוז התשס"ה ( 25 ביולי 2005), שעה: 08:30

הצעת חוק המקרקעין (תיקון-שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף)
התשס"ג-2003, של חברי הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי כנסת –
הכנה לקריאה שנייה ושלישית – דיון והצבעה

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר
אליעזר כהן

חמי דורון

עו"ד עליזה קן – משרד המשפטים
אילנה יעקב – משרד המשפטים

עו"ד יעל גויסקי- לשכת עורכי הדין

עו"ד סמי ישראל – היועץ המשפטי של אגודה לתרבות הדיור

אפרת רוזן

דורית ואג

אושרה עצידה



הצעת חוק המקרקעין (תיקון-שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף) התשס"ג-2003, של חברי הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי כנסת –
הכנה לקריאה שנייה ושלישית – דיון והצבעה

שלום לכולם, על סדר היום הצעת חוק המקרקעין (תיקון-שיעורו של חלק מוצמד ברכוש
המשותף) התשס"ג-2003, של חברי הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי כנסת –הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אני התחזקתי עוד יותר בדעתי שזה פשוט לא הגיוני שעל שטחים לא ישלמו כלום. אני מקבל את זה שזה לא צריך להיות מחיר שווה. אני חשבתי ש-10% יכול להיות כחישוב כללי שיסמל את העיקרון. הוא אולי לא כל כך משמעותי מבחינת הכסף, כי שטחים צמודים יכולים להיות 50,60 או 70 מטר.

יש עוד סוגיה שאני חושב שהיא חשובה מאוד, וזה עניין תחולת החוק. לא עולה על דעתי, אם כי שמעתי פתאום שאולי לזה היתה הכוונה, שאנחנו על-ידי זה שאנחנו משנים את החוק אז אנחנו משנים את ההסדרים שקיימים.

לא, בשום פנים ואופן לא.

לא, זה כתוב מפורשות.

זה רק לגבי הסדרים חדשים שיבואו.

נכון, וכמובן שאפשר גם להתנות על זה.

אלה שכתבו שזה יהיה על-פי התקנון, הכוונה שזה לא יחול עליהם.

נכון.

מי שיש לו תקנון מוסכם ובתקנון המוסכם הסדר לעניין החלוקה של ההוצאות, ההסדר הזה ימשיך להיות בתוקף.

זה צריך להיות ברור.

זה כתוב במפורש.

הם יכולים לשנות כל תקנון. כל אחד יכול לשנות גם בלי שאני כותב.

לא רק זה, אנחנו נתנו השהייה בתחילת התוקף של החוק לשנה, על מנת שכל הבתים המשותפים יוכלו לבדוק את המצב אצלם, ולקבוע תקנון ככל שיהיה בכך צורך.

החוק נכנס לתוקפו רק עוד שנה בגלל שרצינו שיהיה מספיק זמן להיערכות. בעוד שנה החוק ייכנס לתוקף.

בלי לפגוע בכל מקרה בתקנון המוסכם.

מה קורה בעוד שנה אם הם לא שינו את התקנון? התקנון שלהם בתוקף.

בוודאי.

החוק לא ישנה את מצבם בעוד שנה.

לא.

אז למה צריך לדחות את זה בעוד שנה?

משום שנניח שיש בית שאין בו תקנון, ונניח שלהם ההסדר של כל אחד לפי שטח רצפה לא מתאים, ואז אנחנו נותנים שנה על מנת שהם יוכלו לקבוע תקנון מוסכם, לקבוע הסדר שראוי בעינהם, ואז החוק ייכנס לתוקף.

אם יש בית שאין בו תקנון מוסכם, ההסדר יחול. הם יצטרכו לשנות את הצורה של חלוקת ההוצאות. במקום מנה ברכוש המשותף יבוא שטח רצפה.

אני לא מבין. החוק מאפשר לאנשים לקבוע בתקנון מה שהם רוצים בהקשר לסוגיה הזאת.

נכון, אבל אין חובה לרשום תקנון.

אין, כי יש תקנון מצוי. באין תקנון יש תקנון מצוי.

אין חובה, ובאין הוראה בתקנון מצוי יש את ההוראה הזאת בחוק.

אנחנו עכשיו משנים את ההסדר בחוק, ואנחנו רוצים לתת לאנשים פרק זמן שיאפשר להם להחליט אם הם רוצים לרשום תקנון ולקבוע לעצמם אולי את ההסדר שהיה בתוקף על-פי החוק הקיים, או הסדר אחר. לכן אנחנו נותנים שנה עד לתחילת התוקף של החוק.

למה צריך שנה?

כי גובים מראש שנה בהרבה בתים.

יש לנו מצב אחד, תקנון שאיננו תקנון מוסכם, אין לנו בעיה. הוא ממשיך לרוץ הלאה כמו שהוא היה.

אם קבעו הוא מוסכם. כל דבר שנקבע הוא תקנון מוסכם. המינוח הוא תקנון מוסכם.

מיקי, אתה מערבב במינוח. תקנון מוסכם הוא מה שהדיירים החליטו שהוא שונה ממה שכתוב בחוק, בתקנון המצוי.

אני התכוונתי לתקנון המצוי, סליחה. יש תקנון מצוי ויש תקנון מוסכם. אנחנו לא נוגעים בתקנונים המוסכמים, הם נשארים כמו שהם.

נכון.

אם בתקנון המוסכם כתוב שזה יהיה לפי התקנון המצוי, וזה יהיה לפי התקנון המצוי, וזה יהיה לפי התקנון המצוי, גם לגביהם אנחנו לא משנים כלום. זה יישאר כמו שהיה, הם לא צריכים לשנות שום דבר.

ההפניה תהיה הפניה להסדר בחוק.

לא, אני לא מסכים. נניח ואני עושה תקנון מוסכם ואני כותב שאנחנו מסכימים כך וכך, וזה יהיה לפי המצוי, וזה יהיה לפי המצוי, וזה יהיה לפי המצוי, וועד הבית יהיה לפי המצוי. כך יהיה כתוב בתקנון המוסכם.

אז לפי חוק הפרשנות הפנייה לחוק שהוא מתוקן, מפרשים אותה כמפנה לחוק כתוקפו מעת לעת. משמע, ברגע שהחוק ישתנה גם התוכן של ההוראה ישתנה. לכן, אנחנו נתנו שנה גם למקרים האלה על מנת לשנות את תוכן התקנון. יש פרק זמן של שנה, החוק לא בתוקף.

מי יקרא את החוק הזה? מי ידע על זה בכלל?

יש כאן את נציג האגודה לתרבות הדיור.

נו, באמת. אתם עושים בלגאן על דבר - - -

אנחנו לא עושים בלגאן.

אם לעומת זאת נקבע בתקנון מילה במילה, לא הפניה סתמית לחוק, אלא מילה במילה שכל אחד ישא בהוצאות לפי חלקו ברכוש המשותף כמו שכתוב בחוק, אז על ההסדר הזה מן הסתם החוק לא יחול. הוא ימשיך להיות בתוקף, אלא אם כן ניתן צד שהכוונה היתה להעתיק את החוק ולהפנות לחוק כתוקפו. אבל, כשיש הסדר מפורט בתוך התקנון, הכוונה היא שההסדר המוסכם שהוא פרי הסכמה, ימשיך לחול והחוק לא יגרע ממנו.

זה ברור. הבעיה שלי היא שאני יודע עכשיו שאנחנו הולכים להתערב ולעשות סתם בלגאן שאין לו לדעתי ערך.

התועלת בכל החוק הזה עלולה להיות יותר זעומה מהבלגאן שאנחנו נעשה. אנשים יצטרכו לשנות תקנונים ולהתעסק בזה, בשביל מה? למה אנחנו צריכים לשנות את ההסדרים הקיימים?

שוב, אם יש הסדר מוסכם אנחנו לא נוגעים בו. אנחנו לא נוגעים בתוקפו של ההסדר המוסכם, ולכן אמרנו זאת מפורשות.

אנחנו כן פוגעים, כי אם יש הסדר מוסכם ובו כתוב שעניין ועד הבית יהיה כתקנון המצוי אז אנחנו משנים אותו.

לא, התקנון המצוי הוא לא קובע דבר לעניין חלוקת הוצאות. לעניינו מה שקובע זה סעיף 58 לחוק. אנחנו עכשיו משנים את סעיף 58 לחוק. אני ראיתי קצת תקנונים, וחברתי בטח ראתה הרבה יותר. אני לא ראיתי תקנון שמפנה לחוק בצורה סתמית. בדרך כלל, בתקנון מוסכם יש הסדר מפורט לחלוקת נטל ההוצאות. בהסדר הזה אנחנו לא נוגעים.

אנחנו נוגעים רק בסעיף 58 לחוק שהוא משליך, או התקנון המצוי שואב ממנו את הכוח שלו. זה הכול. תקנון מוסכם הוא לא רלוונטי לענייננו בכלל.

אני לא מדבר על תקנון מוסכם, אני מדבר על תקנון מוסכם שמצטט את התקנון המצוי.

את החוק.

את החוק.

מי יעשה תקנון מוסכם שיצטט את החוק?

בסדר, השתכנעתי בעניין הזה.

עו"ד ישראל קנטור ביקש שאני אגיע לפה היום. אתם יודעים שהוא כמובן מעוניין את נושא שמירת דינים לשנות. הוא מציע אולי אפשר היה בנושא של סכסוכים למחלוקות, לתת את הסמכות לרשם המקרקעין גם לאור מה שאתה אומר. יכול להיות גם מצב הפוך. הוא למשל טוען שדווקא איפה שלשון החוק היא אחד לאחד תהיה בעיה, אבל יכול להיות שגם בכיוון שאתה אומר. אולי צריך לתת סמכות במחלוקות כאלה אם הדיירים לא מצליחים לשנות תקנון.

יש סמכות, הסמכות קיימת.

הרעיון של התיקון של החוק הוא נכון. הוא מפשט הליכים בקרב ועדי הבתים משום שוועדי הבתים לא צריכים להיות לא רואי חשבון ולא מנהלי חשבונות על מנת להתחיל לחשב את החלקים ברכוש המשותף. הרעיון הוא נכון, זה עושה את העסק פשוט. בכלל בכל מקום בחוק שיש גם חלקים ברכוש המשותף, לגישתנו זה רק מסבך את העניינים.

לגבי יישום החוק – לדעתי צריך לעשות אבחנה בין שלוש קטגוריות. יש קטגוריה אחת שנקראת התקנון המצוי. אגב, בתקנון המצוי אין הוראה לגבי תשלום מסי ועד הבית. התקנון המצוי מסדיר את תהליכי הניהול של הבית המשותף. המקומות שיכולים להיות בהם אפשרויות של עניינים של תשלום מיסי ועד בית, זה או בתקנון המוסכם.

בתקנון המוסכם אנחנו לא נוגעים.

זה יכול להיות לפי מספר חדרים.

זה לא משנה. הם יכולים להסכים גם לפי כמות הכוכבים בשמיים, זה לא מעניין אותי.

ויש את הוראת החוק, סעיף 58, שאומרת שבשלב הראשון צריך להסתכל על החלקים ברכוש המשותף, ואם זה לא קיים אז מודדים את שטח הרצפה של הדירה.

אני יכול לומר שחלקים ברכוש המשותף כרוכים לפעמים גם בכסף. צריך להוציא נסח טאבו. שטח הרצפה של הדירה בדרך כלל זה מופיע לך בשובר תשלום של העירייה וזה יותר פשוט מהבחינה הזאת. לכן, הרעיון של החוק הוא נכון מהבחינה הזאת.

לגבי נושא התחולה ופרק הזמן של שנה, אני רוצה לומר שכדי לשנות תקנון צריך רוב שני שלישים, וזה רוב שלא קל להשיג אותו בדרך כלל. אנחנו כאגודה לתרבות הדיור ממליצים שכשזה משהו שמתנה על החוק או ברגע שזה פוגע, לדוגמה תשלום מסי ועד בית, אתה יכול למשל לשנות בשני שלישים את עניין תשלום מסי ועד בית, האם אתה יכול לכלול בתקנון הוראה שפוטרת מישהו מתשלום מסי ועד בית, אנחנו טוענים שיש סיטואציות שגם כשאתה יכול לשנות תקנון בשני שליש, עדיין צריך מאה אחוז לעניין מסוים, ואת זה צריך לקחת בחשבון.

אבל, זה לא נוגע לענייננו עכשיו. אלו לא בטח הבעיות שיצוצו כרגע.

באופן עקרוני, הצעת החוק מפשטת את ההליכים והיא עושה את החיים פשוטים.

אתם מציעים שזה יהיה תוך שנה.

אני באמת חושב שתקופת הזמן היא מיותרת, אני אומר את זה משום שפרק זמן של שנה הוא שונה מוועד בית אחד לוועד בית אחר. אם ניקח שנה מהיום אז השנה הזאת אצל ועד בית אחד יכולה להיות חודש, ואצל ועד בית אחר היא יכולה להיות יותר מכך.

זה לא משנה, זה יותר טוב מבכלל לא.

אני עדיין לא הבנתי למה צריך לתת את הארכה לתחולת התוקף.

כי אנחנו משנים הסדרים שאנשים קבעו לעצמם. תן להם אפשרות להתארגן.

אנחנו לא משנים את מה שהם קבעו לעצמם.

הם הסכימו, הם יודעים על מצב שהוא נתון להיום. אתה מציע שהמצב שבו הם חיים היום ישתנה.

זה לא דבר שהוא בנפשי, אבל אני חושב שפרק זמן של שנה הוא מיותר.

אני מזכירה שבמקור בנוסח שהוגש לקריאה טרומית זה היה שנתיים. אנחנו פשוט ראינו לנגד עינינו את הפרוצדורות בתוך הבית על מנת לפעול לשינוי התקנון ככל שיש בכך צורך, ואת עניין הגביה.

נשאיר את השנה.

אין לי שום בעיה.

אני רוצה לדעת האם ישנה אפשרות להוסיף את השטחים הצמודים, 10% מהשטח הצמוד ייחשב. כל 10 מטר בשטח צמוד ייחשב למטר משטח הדירה.

אני חושב שזה מפספס את ההצעה בשני מובנים. ראשית, כל הרעיון הוא לפשט את ההליכים, וזה קצת בכל זאת יסבך את זה מעבר. שנית, אני מסכימה שאם מה שמנחה אותך זה שטח הדירה ואתה חושב שזהו העיקרון המנחה, אז אני חושבת שזה צריך להנחות לגבי הכול. לעשות את ה-10% שרירותי לגבי כל סוגי הנכסים המוצמדים, זה בעייתי. כלומר, אני כן רואה הבדל בין מחסן מוצמד לבין מרפסת צמודה או גג מוצמד.

אם אנחנו הולכים על משהו שהוא לא פשוט, אז הייתי הולכת על מודל אחר. אבל אני חושבת שהרעיון של משהו פשוט וברור הוא עדיף.

אם את מדברת על אבחנה בין שטחים פתוחים לשטחים מקורים - - -

יש אבחנה מבחינת זכויות הבנייה. שטח מקורה גם אם הוא מקורה אבל הוא לא סגור משניים או שלושה כיוונים לפחות בקירות, אז הוא לא נחשב כשטח עיקרי אלא הוא נחשב כשטח שחלות לגביו זכויות בנייה, אבל לא חלות לגביו אותן הוראות כמו לגבי חדר.

אני מחפש משהו שיבטא בכל אופן את העיקרון שמי שיש לו יותר ישלם יותר. אני לא יודע איך לעשות את זה. אני מודה שאני לא רוצה לסבך את העניינים, אבל זה לא נראה לי הגיוני. לפעמים יש שטחים צמודים די גדולים.

אם אתה מוסיף את ההערה הזאת אז פתחנו פה כר נרחב למחלוקות.

למה? אני יכול להגיד בלי מחלוקות. אם אני אומר למשל, כל שטח צמוד ייחשב לצורך חישוב תשלום ועד הבית כעשירית משטח הרצפה, אז - - -

בוא נראה בפועל איך זה נעשה. אתה צריך ללכת לטאבו ולהוציא נסח, ולהתחיל לראות.

לכול בית יש את זה, הם יודעים בדיוק.

לא כולם יודעים, אף אחד לא יודע. חלק גדול מהבתים לא רשומים. יש להם שטחים צמודים, אבל הם לא רשומים. הם רשומים אצל החברה המשכנת או במקומות אחרים.

אנחנו רוצים לפשט את החוק, ואם אנחנו מוסיפים את העניין הזה של 10% אנחנו מחזירים את הבעיה למקומה.

אני חושב שצריך להשאיר את זה בצורה הכי פשוטה. הרבה פעמים ועדי בתים באים אלינו ואומרים לנו: אנחנו צריכים להגיש דוח. האם אנחנו רואי חשבון שצריכים להגיש דוחות כאלו ואחרים. כלומר, עושים את העסק יותר מידיי מורכב. אם רוצים לבוא לקראת אותם אנשים פשוטים שמנהלים את נציגויות הבתים, צריך בצורה הכי פשוטה להקל עליהם.

אבל, אני חושב שזה לא הוגן. זה מקומם אותי שאנחנו מחוקקים חוק שמעדיף אנשים שיש להם שטחים נוספים על פני אנשים שיש להם שטחים פחותים כשאתה קובע את רמת העיקרון לפי שטח. אם היית אומר לי שזה לא הולך לפי שטח אז אני הייתי מקבל. שיטת הבסיס שלנו אומרת: כל אחד ישלם לפי שטח הדירה. פתאום אתה אומר: רגע, שטח לא מעניין אותי. אני משחרר את זה שיש לו יותר. זה נראה לי לא הגיוני. אם היו אומרים לפי מספר הנפשות לא היה איכפת לי. מה איכפת לי אם יש לו שטח צמוד או דירה יותר גדולה? אתה בא ואתה אומר לאנשים שהם משלמי ועד בית לפי שטח הרצפה, ואחר כך אתה פתאום משחרר שטחים ואתה אומר שהשטחים האלה לא נחשבים. משהו כאן צורם.

איך אני נחשפתי לבעיה הזאת? פנו אליי דיירים מאיזשהו בניין. הם התרגזו משום שבבניין הקודם שלהם כולם שילמו אותו הדבר ללא קשר לגודל הדירה, ועכשיו כשהם עברו לדירה יותר קטנה התשלום הוא שונה לחלוטין כי הוא מחושב לפי שטח הדירה. מה שמעניין זה שגם נציגויות של ועדי הבתים בדרך כלל לא לוקחים בחשבון את השטחים הצמודים. כלומר, לא לוקחים חניה בחשבון. רובם לא לוקחים את זה בחשבון, הרוב גם לא מודעים. הרוב הגדול של הבתים אומרים שלמי שיש לו חמישה חדרים ישלם 50 שקל יותר, ומי שיש לו חמישה חדרים יש 100 שקל יותר מאיזשהו סכום בסיס. כך הם עושים את החישוב. האמת היא שאף אחד לא הולך ועושה את החשבון. אלא מה? לפעמים יש איזה רואה חשבון שגר לו באיזה דירה והוא מתחיל לעשות את אותו סיפור, ופה מתחיל הסיוט של 50% מהדיירים. לכן, באה הצעת החוק הזאת ואומרת: תבהירו את הדברים. נכון, הולכים לפי גודל הדירה. גודל הדירה לא משנה אם הוא מתבטא במספר החדרים או לחלופין במטראז'. למרות שהחוק אומר מטראז' אף אחד לא באמת אומר אתה צריך לשלם 50 אג' למטר ולפי זה עושים את החשבון, כי אין כזאת נוסחה מתמטית גם באגודה לתרבות הדיור. אנשים עושים מדרגות לפי מספר החדרים שיש לכול אחד, וככה קובעים את המחיר. זה העניין.

אני לא השתכנעתי שזה יהיה כך.

זה המצב.

כשאנחנו מדברים על שטח רצפה אנחנו לא מדברים על ההצמדות. שטח רצפה הוא מההתחלה ועד הסוף ללא ההצמדות. זה לא שאנחנו מדברים קודם כל על שטח דירה, ואחר כך גורעים ממנו את ההצמדות. אנחנו אומרים שהקריטריון לנשיאה בהוצאות של הבית המשותף הוא לפי שטח רצפת הדירה, ושטח הרצפה לא כולל הצמדות.

אני הבנתי לפי האמנה ברכוש המשותף, ועכשיו אנחנו משחררים את זה, מורידים את זה. יצא אז מצב שהולכים עם שטח רצפה, אבל שטחים נוספים שהם כן נכללים היום אנחנו משחררים אותם. נותנים העדפה לבעלי רכוש יותר גדול על חשבון אלה שיש להם רכוש יותר קטן. המגמה הזאת בעיניי היא לא בסדר, אני מרגיש שמשהו כאן הוא לא בסדר. זה נראה לי לא בסדר. אני אומר מאינטואיציה למרות שאומרים לי שזה לא נכון, ואני מוכן לבדוק את זה. האינטואיציה שלי חזקה אני לא מתעקש סתם. בעלי הפנטהאוזים ובעלי הדירות היותר יוקרתיות, יש להם בסופו של דבר גם יותר שטחים צמודים.

זה נכון בדרך כלל. יש לו יותר קירות חיצוניים, יש לו הרבה פעמים גם יותר כסף ואז הוא קונה גם את המחסן למטה. יש לו שתי חניות.

זה בדיוק מה שקורה. עכשיו אני פתאום נותן לאלה הטבה על חשבון אחרים. הרי הוצאות הבית יהיו אותן הוצאות, הברוטו של הגביה יהיה אותו ברוטו. אני אומר עכשיו שיחלקו את זה אחרת. אלה יצטרכו לתת יותר ואלה יצטרכו לתת פחות. משהו כאן לא בסדר בעיניי. אני כל הזמן עומד על הרגליים האחוריות. האמת היא שאני לא בקי בפרטים, אבל אני רואה את הבעייתיות.

האם באגודה לתרבות הדיור יש איזשהו סכום שהוא סכום מינימום לתשלום או שכל ועד בית קובע את זה?

כל ועד בית קובע בהתאם להוצאות.

כל ועד בית קובע לעצמו את ההוצאה הכספית, והחלוקה היא - - -

נגמר לי הכוח. אני אומר עוד הפעם, אני מרגיש שאני עושה דבר לא בסדר.

אני רוצה להרגיע אותך. מה שאתה מדבר עליו הוא בשוליים שבשוליים. הוא מאוד זניח. מדובר על קבוצה של 2% בקושי להערכתי. מניסיון של הרבה שנים אני אומר לך למה אני מסתכל על הצעת החוק מנקודת מבט של פישוט העניינים. אנחנו רואים את אותן נציגות הבתים, ואנחנו רואים את ההתמודדויות שלהם ואת המריבות שלהם על החישוב, ואיך מחשבים, כן נלקח לא נלקח. ברגע שאנחנו מוצאים איזשהי נוסחה אחת שהיא פותרת את כל סבך הבעיות והיא עושה את החיים פשוטים לנציגות, היא עושה לשופטים או למפקחים על רישום המקרקעין את החיים פשוטים, היא עושה לנו כאגודה לתרבות הדיור את החיים פשוטים, ויש בזה גם צדק.

אני לא מכיר את האדון, אבל אני מקבל את ההסבר שלו. מתוך ההסבר הזה אני תמכתי במציע ההצעה כמו שהיא.

גם ההסבר שלו לא משכנע אותי. הוא אומר לי שזה יעשה לכולם את החיים פשוטים וגם לוועדי הבתים.

אני עוסק בזה בשנים האחרונות, זה מאוד נכון.

סמי, השאלה כרגע האם אי אפשר קצת להוגיע את המוח ולמצוא פתרון פשוט שגם ייתן ביטוי לעיקרון שמי שיש לו יותר משלם יותר. זאת השאלה.

הוא ממילא משלם יותר כי ברגע שהדירה שלו היא יותר גדולה הוא משלם יותר.

לא נכון. יהיו שניים עם אותו גודל דירה בדיוק. אבל, לאחד יהיו עוד שני מחסנים למטה והוא לא ישלם יותר.

זה דבר שהוא לא קיים.

תאמין לי שהוא קיים, גם הוא אומר לך שזה קיים. אני אומר לך מידיעה שזה קיים. בדרך כלל הקבלנים כאשר הם גומרים את העסקאות עם הפנטהאוזים אז בעלי הפנטהאוזים הם הראשונים לקבל עוד מחסן ועוד משהו. יש עוד כל מיני הצמדות שמקבלים אנשים כאלה. למשל, יותר חניות, יותר מחסנים.

נניח שלמישהו יש מחסן שהוא כפול מהמחסן שיש לשני. מדוע הגודל של ההצמדה משפיע בהכרח על הצריכה? מדוע הדבר הזה משפיע על נתח ההוצאות.

אני לא אומר לך שזה קובע את נתח ההוצאות. את קבעת את העיקרון שזה הולך לפי שטח, לא אני קבעתי. אם את היית אומרת לפי אנשים אז אני לא הייתי מדבר איתך בכלל.

אבל העיקרון נקבע לפי שטח הרצפה של הדירה.

אבל, אם היו קובעים לפי אנשים ופתאום הייתם אומרים שג'ינג'ים לא נכללים, אז הייתי מתקומם באותה מידה. אנחנו אומרים שההוצאות הן לפי שטח. דיברנו שהשטח לא משקף את ההוצאות.

אבל, לא על כל שטח.

זה בדיוק העניין, זה שרירותי לא על כל שטח.

לא, סעיף 58 בחוק קובע מראש שמדובר על שטח רצפה של הדירה. זה מה שהוא אומר. זה הבסיס ועל זה הוא מוסיף איזשהי מנה שהיא יחסית. היא לא משקפת את השטח האמיתי.

היא כן משקפת, היא משקפת את החלק היחסי ברכוש המשותף והם חילקו את זה. אבל זה הגיוני, יש בזה היגיון. מה שאתה מציע עכשיו, אני כבר מבין שזה יהיה כבר בשוליים ואני מסכים. אבל המסר הוא מסר של עיוות מסוים. הלכת לפי שיטה ופתאום אתה נעצר, ואתה אומר שלמרות שיש לו יותר הוא ישלם אותו מחיר. אדם שיש לו דירה של מאה מטר ואדם שני שיש לו דירה של מאה מטר ומחסנים למטה, הוא לא ישלם וזה ישלם.

יש פסק דין של בית משפט מחוזי בירושלים. השופט דרורי התבקש בדיוק לאותו עניין, האם שטח דירה או גינה, מה משקף. לגבי גודל של דירה הוא אומר כך: "אנחנו בודקים את אופן השימוש של כל דייר ודייר ברכוש המשותף לפי שטח דירתו. שטח הדירה נקבע כמדד יחסי לכמות האנשים הגרים והמשתמשים בדירה. פועל יוצא מכך הוא מידת השימוש ברכוש המשותף."

כשהוא מדבר על גינה, חצר וגג: "שטח זה אינו שטח שמיועד למגורים ואינו יכול להעיד על מספר הגרים בדירה המסוימת והמשתמשים ברכוש המשותף וגורמים להוצאות ברכוש המשותף". זאת אומרת, השיטה לראות בשטח הדירה כמה שכן משקף לפחות בכוח, בפוטנציה, את כמות האנשים הגרים בה לעומת שטח הגינה שאין בו כדי לשקף את מספר המשתמשים ברכוש המשותף, זה מבחן שיש בו היגיון שקיים בחוק.

תסבירי לי למה יש בו היגיון?

בדירה גדולה יכולים לגור יותר אנשים.

יכולים, אבל זה לא קיים. להיפך, גודל הדירה תלוי בגילאי המשתמשים. משפחות מתחילות עם דירות גדולות באופן יחסי למספר הדיירים, והן ממשיכות לשיא מסוים כשהמשפחה מגיעה מבחינת הגילאים למקסימום. אחר כך מתחיל שוב תהליך של הגדלת מספר המטרים פר דייר בדירה. לכן זה בכלל לא בהכרח המדד. אותה דירה היתה פעם מאוד צפופה, היא העמיסה על ועד הבית הרבה. אבל, באותה דירה נשארו רק ההורים, הילדים הלכו והם כבר לא שם, ועכשיו היא מעמיסה פחות. האם מישהו שינה להם את התעריף כתוצאה מזה? זה לא נכון. בחרו מדד, וכל מדד יכול להיות שרירותי אני לא מתווכח על זה. אם קובעים ועד בית לפי מספר הדיירים, הייתי מוצא גם פגמים למרות שזה לא בהכרח יותר גרוע מהמטראז'.

זה פשוט פתח לסכסוכים.

זה לא משנה, העובדה שגם כאן יש ויכוחים. גם על המטראז' יש ויכוחים.

כן, אבל הרבה יותר קל לאמוד את זה.

לך יותר קל. אבל, זה לא משנה לי כרגע. אני לא נדרש לזה. אני נדרש רק לחוסר העקביות במדד.

אתה בדבריך יכול ליצור מצב שבו יהיו חייבים לקבוע תעריף מינימום בוועד בית, וממנו לגזור את מה שאתה מדבר, אחרת אי אפשר לעשות את זה. אנשים קובעים את ועד הבית לפי מספר החדרים שיש לכול דייר. אחד שיש לו יותר חדרים משלם יותר. אם לי יש שלושה חדרים ולשני שישה חדרים, הוא לעולם לא ישלם כפול ממני. הוא לא משלם כפול ממני. זה המציאות.

זה הגיוני גם.

אף אחד לא עושה את התחשיב המתמטי של החנייה.

אדוני היושב ראש, אני מציע שאתה תצביע נגד והמצפון שלך יהיה שקט.

בסדר, אני מקבל את הצעתך.

אבל אתה זה שתצטרך להציג את החוק.

מה זה משנה? אני יכול להגיד שאני לא השתכנעתי. אני אמנע.

" הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 26) (קביעת שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף), התשס"ה-‏2005

1. בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ( להלן – החוק העיקרי), בסעיף 58 –

(1) בסעיף קטן (א), במקום "הכול בהתאם לחלקו ברכוש המשותף" יבוא "לפי
יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף".
(2) סעיף קטן (ב) - בטל." מה ביטלנו כאן?

את החימום וההסקה של ההצמדות.

" שמירת הוראות תקנונים 2. אין בהוראות סעיף 58 בחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, כדי לגרוע מתוקפה של הוראה הקבועה בתקנון שהיה בתוקף ערב תחילתו של חוק זה. "

אנחנו רק נוסיף שזה התקנון המוסכם כדי להבהיר שמדובר בתקנון המוסכם.

בסדר.

"3. תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו ברשומות".

זה ברור שאפשר להתנות על זה בתקנונים המוסכמים, נכון?

כן, זה בסעיף 2.

סעיף 58 אומר: בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים על-פי הדין או המקובלים על-פי הנוהג, הכול בהתאם", ועכשיו אנחנו משנים. אחר כך יש סיפא: "זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר".

טוב. מי בעד העברת החוק לקריאה שנייה ושלישית?


ה צ ב ע ה
בעד – 2
נגד – אין
נמנעים -1
הצעת חוק המקרקעין (תיקון-שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף) התשס"ג-2003,
של חברי הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי כנסת אושרה להעלאה לקריאה שנייה ושלישית.

שניים בעד, נמנע אחד. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:25.