PAGE
22
ועדת הכספים

17.07.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים

יום ראשון, י' בתמוז בתשס"ה (17 ביולי 2005), שעה 9:30

1. הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005.

2. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.

3. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני), התשס"ה-2005.

חברי הוועדה: יעקב ליצמן

רוני בריזון

אהוד רצאבי

אברהם בייגה שוחט

חיים אורון

נסים דהן

דני יתום

אבשלום וילן

יולי תמיר

דניאל בנלולו

גלעד ארדן

איוב קרא

חיים כץ

מיכאל גורלובסקי

יוסי בכר


מנכ"ל משרד האוצר

דרור שטרום


הממונה על ההגבלים העסקיים

אייל בן שלוש

המפקח על הביטוח

משה טרי


משרד האוצר

יואל ברייס


יועץ משפטי, משרד האוצר

סמדר אלחנני

שגית אפיק

טמיר כהן

יפה קרינצה

הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005

הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני), התשס"ה-2005

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. היום נקיים התייעצות בין חברי הכנסת, בלי חברי ועדת בכר ובלי עיתונאים ועוזרים, רק חברי ועדת הכספים. אבל לפני כן, ביקשתי מיוסי בכר שיספר לנו על השינויים שהממשלה מציעה. מיום חמישי עד היום יש שינויים, ולכן המנכ"ל יגיד לנו מה השינויים, אם ישנם, ונתקדם.

אפשר לקבל את זה בכתב?

תהיה חלוקת ניירות כשיהיה מסוכם. התבקשנו לתת תשובות יותר מפורטות בכמה נושאים לגבי ההצעה שלנו. ההצעה שלנו לא מגובשת עד סופה במובן הזה שיש דברים שתצטרכו להחליט, ואנחנו ניתן לכם את הבעד והנגד.

נושא אחד, המודל של נתח שוק או איך נותנים הון לבנקים המתעוררים בנושא של הירידה באחזקות שלהם. נושא שני הוא ביטוח החיים או כניסת הבנקים לתחום הפנסיוני במובן של הייעוץ. הנושא השלישי הוא עמלות הפצה, מהם העקרונות לעמלות ההפצה. הנושא הרביעי הוא חוות דעת שביקשתם. יושב פה הנציג של היועץ המשפטי של משרד האוצר.

יש עוד נושא משפטי, לא רק עניין הערבות. עלתה פה טענה שצריך הסכמה של העמיתים כדי שאותה קופה תעבור לידיים אחרות.

זו אותה טענה, שמתקשרת לנושא של הערבות בהסכמת העמיתים. כיוון שאנחנו משתדלים לעבוד בסדר ולא בשבתות, יסביר בינתיים יואל את הנושא בעל פה וימימה מזוז תכין חוות דעת, שאותה תקבלו עד סוף היום.

נושא ראשון, הבנקים המתעוררים. היו הרבה דיונים, שבסופם אנחנו מציעים מודל שהבנו שהוא בכיוון בו נושבת הרוח מהוועדה. המודל הזה מבדיל בנושא של ירידה באחזקות בין שתי קבוצות: הבנקים הגדולים והבנקים המתעוררים. העיקרון הוא, שאנחנו קובעים טבלה בה הבנקים – כל הבנקים - יצטרכו לעמוד בנתח שוק מסוים בכל אחת מאבני הדרך. עד ארבע שנים הבנקים הגדולים צריכים להגיע לאפס, ושש שנים בבנקים הקטנים.

גונב לאוזנינו שיש לכם כבר הסכמה עם הבנקים המתעוררים על שמונה שנים.

אין לנו הסכמה. היתרונות בטבלה של נתח שוק נובעים מכך שברגע שקובעים שבסוף כל שנה משנות המעבר לא יהיה בנק שיהיה לו יותר מנתח שוק של 18%. זה אומר, שבנק הפועלים ובנק לאומי צריכים למכור חלק מהאחזקות שלהם, בנק דיסקונט עדיין לא, בנק מזרחי, הבינלאומי, איגוד וירושלים בכלל לא, וככה זה ממשיך לרדת.

הקטנים יוכלו לעלות ל-18%?

הם יוכלו לעלות, לא באמצעות רכישה. השוויוניות גם היא דבר מאוד חשוב פה במובן הזה שאנחנו קובעים את אותו נתח שוק לכל הבנקים. כמובן שזה שוויוני, אבל זה נותן יתרון לבנקים הקטנים, שהם לא צריכים למכור את אחזקותיהם – ככה בנויים האחוזים - עד השנה השישית.

גם קופות גמל וגם קרנות?

כן. הבנקים הגדולים, בתום שנה שניה נתח השוק המרבי בקופות גמל לא יהיה יותר מ-18%, ולא יותר מ-25% בקרנות נאמנות. אלה המספרים שאנחנו מציעים, אתם יכולים לשנות את המספרים. בעקבות מה שחשנו, המדרגה הראשונה היא שנתיים מיום תחילת החוק.

ואין הבדל בין קטנים וגדולים.

נכון.

ולא חשוב איזה סוג של קרנות נאמנות.

כל הסוגים.

אני מבקש לקבל את זה בכתב, אי אפשר להבין ככה.

מיד נחלק. העיקרון אומר שבשנה הרביעית הבנקים הגדולים צריכים להגיע לאפס גם בקרנות וגם בקופות, בעוד שהבנקים הקטנים יישארו ב-6% מכסימום מרקט שייר בשניהם. מפה הבנקים הגדולים מחוץ לתמונה, ולבנקים הקטנים יש תקופה נוספת של שנתיים, שבתום השנה החמישית הם לא צריכים לעשות שום דבר, נשארים ברמה של 6%. פה אסביר לחבר הכנסת ארדן למה זה שש שנים למרות שנתבקשנו שמונה.

מה זה התבקשתם? הצהרתם פה, סוכם.

אני מקווה שאנחנו יוצאים עכשיו לדרך. מן הסתם, איך שלא נעבוד, המודל שיצא מפה לא יהיה מושלם. לדבר עכשיו על קביעה לעוד שמונה שנים נראה לי לא רציני.

לכן, יותר נכון שאחרי שנתיים נבדוק את זה עוד פעם.

אתה מתכוון לאבני דרך.

אני מתנגד לאבני דרך.

זה אומר שכולם יחכו שנתיים, כמקובל במקומותינו, ויהיו לחצים פוליטיים לשנות את זה. צריך להיזהר מכיוונים כאלה.

יותר מזה, אי אפשר לתכנן תוכנית ארוכת טווח כאשר לא יודעים מה יקרה בשנה השניה ועוד יום.

אם יהיה שר אוצר אחר בעוד שלושה חודשים, הוא לא ישנה?

הנושא השני, שמתקשר לראשון, הוא כניסת הבנקים לתחום הפנסיוני. גם פה חלק מההארות היו בעקבות דיונים קדחתניים ביום חמישי. אנחנו חושבים שההצעה שאנחנו מציעים משקפת דבר שעולה מרוח הוועדה. מה שעולה מפה זה שיש דאגה כנה לנושא של סוכני הביטוח. במילים אחרות: אל תתנו לבנקים להיכנס לביטוח חיים, זה פחות או יותר המסר שהועבר פה. גיבשנו הצעה שאומרת כך: הבנקים יוכלו להפיץ קופות גמל, פנסיה וגם מוצרי קונפקציה של ריסק טהור ואובדן כושר עבודה, בלי ביטוח מנהלים.

ריסק טהור ואובדן כושר עבודה זה ביטוח מנהלים במקור, בלי החיסכון. אז זה ביטוח מנהלים.

ברגע שהם ימכרו את כל אחזקותיהם בקופות הגמל, ולא יחזיקו באחזקה עקיפה יותר מ-10%. לגבי מוצרי ביטוח חיים, ההצעה שלנו שוב באה בעקבות דיונים שהתקיימו ביום חמישי. ניסינו לשכנע, שאם לא רוצים לתת לבנקים להפיץ ביטוח החיים זה פוגע בשלמות המודל מצד אחד. לא מבחינת התיאוריה, אלא אנחנו משאירים את האזרח בלי ערוץ הפצה אלטרנטיבי בנושא של ביטוח חיים מעבר לסוכנים. בגלל זה, אין היום לסוכנים לא פנסיה ולא גמל, אז משאירים את זה לבנקים. היום אין זה אצל סוכני הביטוח.

לגבי ביטוח חיים, אנחנו מציעים שזה יהיה ביטוח חיים מצומצם ביותר. הבנקים יוכלו להפיץ מוצרי ביטוח חיים, רק אחרי שימכרו את מלוא אחזקותיהם בקופות הגמל. גם אז, לכל הבנקים יהיו הגבלות; הבנקים לא יוכלו למכור מחוץ לסניפים, לא יוכלו למכור דרך מעסיקים, לא יוכלו למכור דרך ועדי עובדים ולא ימכרו ביטוח קבוצתי אלא ביטוח פרט בלבד. כלומר, הגבלנו את יכולתם של הבנקים להפיץ מוצרי ביטוח חיים רק לפרטים.

הם לא יתעסקו עם זה.

מה פתאום. צריך עכשיו תקציב לאכיפה.

בקיצור, הם לא רוצים לתת לבנקים. אז תגידו את זה.

הבנו שיש בקרב חברי הוועדה רצון עז לשמר את האינטרס של סוכני הביטוח. אני לא אומר את זה לרעה או לטובה. אמרו לנו: אם תיתנו לבנקים למכור ביטוח חיים זה הורג את הסוכנים.

זה לא נאמר בגלל האינטרס של הסוכנים. בייגה הסביר את זה הכי טוב, שאם הסוכנים ייעלמו המחיר לציבור יעלה כי זה יישאר בידי הבנקים.

אני מקבל את ההערה.

גם אם צריך לדאוג לסוכנים זה לא רע. אנחנו לא רוצים לפגוע בענף שלם, מה הפסול בזה? אנחנו דואגים לעסקים קטנים.

אבל אם הדילמה היא בין פגיעה בציבור הכללי לציבור מצומצם - - -

לא מציגים את זה בצורה כזאת.

יוסי, אתה מציע להוציא את ביטוח החיים, במובנו הרחב ביטוח מנהלים, ואתה מכניס ביטוח רפואי ואובדן כושר עבודה?

יש טענה שאומרת, שאם ניתן לבנקים להיכנס לביטוח חיים, הם ייקחו את השוק. גם אם בהתחלה השוק הזה יהיה לכאורה עם הסוכנים, לא ירחק היום והבנקים ישתלטו על זה, יוציאו את הסוכנים החוצה, ונסיים בכך שהרגנו את הסוכנים בתחום ביטוח החיים, וייצא שכרנו בהפסדנו, נישאר רק עם הבנקים. זאת אומרת, אם יש היום ערוף הפצה אחד נקבל ערוץ הפצה אחר.

אנחנו חושבים אחרת. בוועדה חשבנו שיהיו שני ערוצים, גם של הבנקים וגם של הסוכנים, והם יתחרו ביניהם; האחד יהיה ערוץ ישיר והאחר ערוץ ההפצה. שמענו את הדאגה הזאת ואנחנו מגיבים לה. אנחנו אומרים שנלך על מסלול ביטוח חיים, עם כל הנקודות האפשריות שהתהליך יהיה בצורה מבוקרת. קודם כל זה יהיה מוגבל מאוד, בגדול זה יהיה רק ביטוח חיים של פרט. הבנקים רצו להיות גם במעסיקים, גם לצאת מהסניפים וגם בקולקטיב. אנחנו הגבלנו את זה לדבר שהיום הוא 8% מהשוק, רק לפרט.

זה לא יעבוד, ומחר תחזרו לוועדה.

אז העלו שני רעיונות נוספים. אמרו, שלפחות מבחינת הבנקים הגדולים, שיש להם כוח שוק גדול, נעשה השהייה של שנתיים ו/או נכניס בתוך החוק שבנק גדול יוכל לייעץ ולמכור מוצרי ביטוח חיים, אלא אם ועדת הכספים תסתמך על חוות דעת של הממונה על ההגבלים העסקיים ומפקח על הביטוח שהחליטה אחרת – או בניסוח יותר טוב. זה אומר שנשים עוד באפר מסוים, שראה מפקח או הממונה על ההגבלים העסקיים שלא התקיימו תנאי תחרות בתחום הביטוח, הוא יכול לבוא לוועדת הכספים ולהגיד: למרות שהבנקים מכרו את הקופות שלהם, עדיין אני מבקש למנוע מהבנקים להיכנס לתחום ביטוח החיים. זאת אומרת, שני באפרים; שנתיים השהייה וחוות הדעת.

הבנק הגדול תיאורטית יכול גם עוד שלושה חודשים למכור. זה שהכינו לו טבלה, זה לא מחייב אותו.

נכון.

נגיד שהגדולים מכרו והם משווקים את של כולם. נכנס לקוח לבנק לאומי, מה נראה לך סביר יותר, שימכרו לו של בנק מזרחי או איגוד ויעזרו למזרחי או איגוד לגדול עד ל-7% או שימכרו לו "מיטב" וכל האחרים? אני חושב שהתשובה ברורה.

אי אפשר לדעת.

אני יכול לדעת.

בדיוק בשביל זה יש לך את הבאפר השני.

התמונה היא אחרת. תזכור שאם הם בחוץ ויש מישהו שמחזיק 70% מהקרנות במשק, גם לו יש אינטרסים.

אני רוצה שתהיה תחרות גם בבנקאות.

הוא יכול למכור רק את קופות הגמל כדי להתעסק בביטוח, הוא לא חייב למכור את הקרנות, כי עם הקרנות אין בכלל ניגוד אינטרסים.

גם הבנקים הקטנים יהיו חייבים למכור את קופות הגמל כדי להתעסק בביטוח.

היום הבנקים ימכרו את אחזקותיהם בקופות הגמל, יוכלו למכור קופות גמל ולהפיץ פנסיה. שאלתם למה ריסק טהור ולמה אובדן כושר. שכחתי לסייג את זה ולהגיד שריסק טהור ואובדן כושר עבודה זה רק אגב מכירת מוצר פנסיוני, הבנקים לא יהיו מחר סוכני ביטוח. הבנק חייב להיות במצב שבו הוא נותן ייעוץ אובייקטיבי. לא יכול להיות שיבוא לקוח והבנק יגיד לו, שהייעוץ הוא לפי סל המוצרים שאישרו לו בתיקון הבנקאות. לא יכול להיות ייעוץ אובייקטיבי אם מצמצמים את המוצרים שלו. אם יותר נכון שהבנק ייתן פנסיה ורק בשכבה השנייה קופת גמל, הוא חייב את האפשרות להציג גם פנסיה אחרת הוא לא יהיה יועץ אובייקטיבי.

אם זה ריסק טהור, הוא יצטרך לעשות תוכנית משלימה לחיסכון. אם אתה לא מאפשר לו, הוא יפתח פיקדון רגיל ל-20 שנה.

אני מאפשר לו קופות גמל ופנסיה.

אבל זה לא שלו, של מישהו אחר.

הוא יועץ.

רבותיי, אני מבקש לאפשר למר בכר לסיים, ואחר כך שאלות.

הנושא השלישי הוא תגמול במצרים פיננסיים, מה שקוראים דמי הפצה. העקרונות מפורטים, אנחנו מציעים שדמי ההפצה יחושבו על פי אחוז מיתרת הנכסים המנוהלים. זה אומר שברגע שיש לי 100 מיליון שקלים בקרן נאמנות מסוימת, דמי ההפצה ישולמו למי שהפיץ, אם הוא מכר את ה-100 מיליון שקלים, כאחוז מיתרת הנכסים. זה הדבר המקובל, זה ימנע הרבה עסקאות - - -

אתה יכול להסביר שוב?

דמי ההפצה יחושבו כשיעור מיתרת הנכסים המנוהלים. נניח שנכנסתי לבנק וקניתי ב-1,000 שקלים קרן נאמנות מסוימת. את אותה קרן נאמנות מישהו מנהל. עמלת ההפצה שהבנק יקבל ממי שמנהל את הקרן, יהיה אחוז מאותם נכסים שהוא מחזיק באותו זמן.

מהמלאי?

מי שקנה את כל הקופה או הלקוח הקטן?

מי שמנהל את הכסף משלם למפיץ דמי הפצה. זה לא סכום חד-פעמי, זה מתמשך.

כולל הקרן?

בוודאי, מהיתרה.

היתרה זה לא מה שהוא מכר.

אתה אומר שני דברים הפוכים. קניתי ב-1,000 שקלים, אני משלם אחוז מה-1,000? אחוז ממה שנמצא בידיי?

לקרן נאמנות יש נניח 100 מיליון שקלים של נכסים. נסתכל מנקודת ראותה של קרן הנאמנות, לא של הצרכן. נניח ש-30 מיליון מזה קנו אנשים דרך בנק לאומי, 40 מזה דרך בנק הפועלים, 10 מיליון דרך הבנק הבינלאומי ו-20 מיליון הקרן מכרה ישירות. כל מה שנמכר דרך הבנקים, הקרן משלמת לאותם בנקים עמלת הפצה, שהיא בגובה של אחוז מסוים – שעוד לא קבענו אותו – מהיתרה שאותו בנק מכר.

על פי החוק שאתם מציעים, אחרי ארבע שנים מכרו את כל הקרן ואז מכרו 100,000 אנשים שכבר מחזיקים משהו. מיד אותם 100,000 אנשים מתחייבים לבנק לשלם את עמלת ההפצה, אוטומטית.

היצרן משלם את עמלת ההפצה.

לא משנה מי, הוא יגבה את זה מהלקוח. בנק לאומי מחזיק את הקרן, מנהל אותה וגובה עכשיו דמי שמירה וכולי. ממחר הוא מוכר את הקרן, ברגע שהוא מכר את הקרן הוא מכר את הנכסים של הציבור. כלומר, מאותו רגע הציבור מתחייב לשלם למנהל החדש את דמי ההפצה.

בנק לאומי לא גובה דמי הפצה על מוצר ששייך לו.

הוא לא שלו, הוא מכר אותו.

זה רק על מכירות חדשות.

הכוונה היא, שמיום כניסת הרפורמה לתוקף כל מה שהבנק ימכור, הוא יקבל על זה עמלה מהיצרן. הלקוח לא משלם שום דבר.

אם אתה לא קונה בבנק אלא הולך למשרד, וזה בתנאי שהוא יכול לפעול בבורסה, אתה לא משלם. הבנק לא שייך לעניין. כל זמן שהוא לא איש בורסה, הוא חייב לשלם?

נתקן את זה.

אני רוצה שזה יהיה ברור. אמרנו שיש שלושה סוגי מלאים, אנחנו רוצים תשובה על שלושתם.

לפי מה שהסביר מר טרי, מהיום שתתחיל הרפורמה תתחיל גביית דמי הפצה. פירושו של דבר, שבנק מסוים עדיין מחזיק בקופות הגמל וקרנות הנאמנות שלו, ימכור מוצרים שלו ויצטרך למכור גם מוצרים של אחרים. האם יש פתרון לסוגיה, שעלתה כבר על ידי חלק מחברי הוועדה, שבאותה תקופה, כשהבנק גובה עמלת הפצה מהיצרן אבל מקדם את האינטרסים שלו כדי שיוכל בתום התקופה למכור את המוצרים שלו בכמה שיותר כסף - - -

הוא צריך לרדת.

הם יורדים בתום שנתיים, בשנתיים הראשונות הם יכולים לקדם את האינטרסים שלהם. אין מגבלה על זה שלא יגדלו. הבנק לא יקנה קרנות חדשות אבל ירצה להעלות את ערך המוצרים שלו, ואז הוא לא יהיה יועץ אובייקטיבי. הוא ימכור בעיקר את המוצרים שלו. אז למה הוא גובה עמלת הפצה?

המודל שעכשיו מוצע לנו יעודד מה שאנחנו חוששים ממנו. אם משלם רק דמי מכירה, הוא ירצה לעודד מכירה וקניה מחדש.

לגבי הטכניקה של עמלות הפצה, הבנתי שעמלת הפצה תשולם עבור הנפח שנמכר מיצרן מסוים. נפח מודדים ביחידות זמן, איך זה יחושב?

אמרנו שהעמלה תחושב על היתרה הממוצעת, האם זה יגבה פעם ברבעון, פעם בחודש או פעם בשנה זה לא משנה, היא תחושב. כיוון שדמי הניהול בקרנות מנייתיות, בקרנות של אג"ח ובקרנות שקליות שונה, התפעול והניהול שלהם שונה - כך גם ההפצה. אחד הדברים שאנחנו מקווים שיבוא כתוצאה מהרפורמה הוא שיבואו שחקנים מחוץ לארץ. המודל שבנינו לוקח בחשבון גם את זה, וכללי המשחק הם כמקובל בעולם.

של מניות, של אג"ח וקטגוריה של שקלי. הרשות לניירות ערך תוכל לשנות את הקטגוריות האלה בעתיד, באישור ועדת הכספים. בכל קטגוריה תהיה תקרה לדמי ההפצה, נגיד: הם לא יעלו על. אנחנו לא רוצים שהם יהיו אחוז מדמי הניהול, כי אז יוצרים אינטרס זהה בין היצרן למפיץ להעדיף דבר אחד. דמי ההפצה יהיו אחוז מסוים מהיתרה, בלתי תלוי בדמי הניהול. בכל בנק הם יהיו אחידים. זאת אומרת, בנק המזרחי ייקח בכל קרנות המניות, בכל קרנות האג"ח ובכל הקרנות השקליות אותו דבר. אבל, יכול להיות מצב, שאם לא יגיעו לתקרה, בנק הפועלים ובנק המזרחי ייקחו עמלות שונות. זה בסדר, בתנאי שהן אחידות.

מיצרנים שונים הוא יכול לקחת עמלות שונות?

כן, בכל קטגוריה עמלה אחרת.

דבר שני, אני רוצה שתזכרו שכל המודל הזה של עמלות הפצה נועד לדבר אחד, שהאינטרס של הבנק כשהוא מפיץ לא יהיה בשורה אחת עם האינטרס של היצרן. הבנק צריך לתת ייעוץ אובייקטיבי.

לא דיברת על קטגוריות, למשל עם צורת הרכישה. למשל, מי שקונה באינטרנט.

אי אפשר לעשות את זה. מכירות ישירות הן מחוץ למשחק של עמלות ההפצה. יכול להיות מצב, שבו בנק לא יתקשר בהסכם הפצה עם איזשהו יצרן, מכל סיבה שהיא. נניח ש"אפסילון" משלמת עמלת הפצה לבנק המזרחי על קרן מנייתית 0.8, אבל "מיטב" לא התקשרו בהסכם עם הבנק, לא הגיעו להסכמה. בנק המזרחי אמר שהוא לוקח 0.8 מכולם, ואם מיטב לא רוצה לחתום לא צריך. בא לקוח ואומר שהוא רוצה דווקא "מיטב". הבנק אומר שאין לו הסכם הפצה אתו, לא יכול לגבות ממנו, לכן, את מה שהוא גובה מכל אחד אחר, 0.8, הוא גובה מהלקוח.

זאת אומרת שהבנק יכול להחליט אם להתקשר. אמרת קודם שכל המוצרים צריכים להיות על המדף.

הבנק לא התקשר עם יצרן מסוים, כי ה"קפינג" הוא 0.6, הבנק לוקח 0.5 ואותו יצרן לא רוצה בתנאי הזה. בא לקוח ואומר: למרות שאתה לא מייצג את היצרן ההוא, אני רוצה מהיצרן ההוא. מה עושים אז?

אין מצב שבנק יכול להגיד: את המוצר הזה אני לא מוכר.

אבל אם לא ישלמו לו הוא לא ירצה למכור. ואם הלקוח לא ירצה לשלם? אם כמה יצרנים יחליטו לחסל איזה בנק, יגידו לו: אל תמכור את המוצרים שלנו. ואלה דווקא יהיו המוצרים המבוקשים, והלקוחות יפנו לבנק אחר. ככה עושים הטיה של לקוחות.

הבנק הוא סופרמרקט שצריך להציע את כל המוצרים. אין מצב שבו אני בא לבנק ומבקש מוצר מסוים והוא לא מוכר לי אותו. יחד עם זאת, לטובת היצרנים, אנחנו לא אוכפים עליהם שיתקשרו בהסכם הפצה. אנחנו אומרים שאם לא התקשר בהסכם הפצה, ויבוא לקוח וירצה דווקא את הקרן של אותו יצרן יגיד הבנק: מה שאני גובה ישירות מהיצרנים אגבה מהלקוח. זה מודל אדיש לחלוטין, וזאת הרוח המנחה. הבנק צריך להיות אדיש בין מכירה של מוצר אל"ף או מוצר בי"ת, והמודל נותן את התשובה.

אבל זה רק אם הלקוח מבקש. אם הוא לא יתקשר, הייעוץ שלו לא יכלול את המוצר הזה.

אז הלקוח ישלם פעמיים? אז עדיף לבנק לא להגיע להסכם הפצה.

המטרה שלנו היא הלקוח, אנחנו רואים מה טוב ללקוח. הייעוץ שהבנק נותן חייב להיות הטוב ביותר. שאלנו מהי הדרך להפוך הבנק לאדיש מבחינת התקבולים שלו מול הלקוח. הגענו למסקנה שזאת הדרך היחידה שבנק אדיש לגבי מה שהוא מקבל, הוא יראה מה טוב ללקוח.

נשאלה שאלה לגבי מלאי קיים. יש לזה שני היבטים. היבט אחד, היום בנק לאומי או בנק הפועלים או כל בנק אחר, מוכר את קרנת הנאמנות שלו. בעסקה הזאת יש לו שתי אפשרויות; אחת, הוא מוכר את הקרן, ואת כל מה שמכר כאילו הפיץ. זה מחיר אחד. אפשרות שניה, מוכר הקרן, אבל כל מה שיש בקרן כאילו יצר הקונה. זאת אומרת או שזה יבוא לידי ביטוי במחיר הראשוני, שיהיה יותר נמוך, ואז חלק מהתמורה תבוא דרך דמי ההפצה בעתיד או שהמחיר יהיה יותר גבוה ואז אין עמלת הפצה.

איפה זה יבוא לידי ביטוי?

אתה רוצה לקנות ממני – מהיצרן - קרן מסוימת. אני אומר לך שיש שתי אפשרויות: תקנה ב-100 ומהיום לא תשלם לי עמלת הפצה. שתי העסקאות האלה שוות.

אתה בונה היום מודל התנהגות של מערכת, אתה לא יכול לתת למערכת להתנהג בשתי דרכים.

לא נכון, הן אקוויוולנטיות לחלוטין, זאת עסקה שיש לה שתי אפשרויות. מכרתי למשל תיק ביטוח, אני יכול להגיד שאני מבקש תשלום מראש. אפשרות שניה, בפחות כסף אבל עם תשלום חודשי. בערך הנוכחי שתי העסקאות דומות, עושים את זה יום יום ושעה שעה.

אם יש ביטחון לגבי הרבית. אם אין ביטחון לא יכול.

אני לא מצליח להבין מההסבר שלך אם היצרנים ישלמו עמלה לבנקים על מה שהופץ עד היום אצלם.

יש לך משהו אחר בראש, אתה מדבר על הנושא של הבוקר. אני דברתי על מקרה שבנק לאומי מוכר את הקרנות שלו למישהו. הוא יכול לעשות את זה בשתי דרכים; דרך אחת היה להגיד לקונה: תן לי 100,000 דולר ואני לא מכיר אותך יותר. דרך שניה: תן לי 70,000 דולר, וכל חודש תשלם לי דמי הפצה כאלה וכאלה.

השאלה של חבר-הכנסת גלעד ארדן מתייחסת למצב אחר. עד היום, יש לברוקרים תיק מסוים, האם נחשב אותו כאילו נוצר בעבר או שזה תיק חדש. בנושא הזה, אנחנו קובעים בפירוש שעמלת ההפצה תיכנס לתוקף והיא מדברת על מה שקורה מעתה ואילך.

נקודה אחרונה היא תחולת עמלת ההפצה, מתי היא נכנסת לתוקפה. אנחנו עדיין בוחנים את כל ההיבטים של הרעיונות שאתם זורקים. הרעיונות שנזרקים פה יפים, אבל צריכים לראות מה ההשלכות של כל אחד מהם. המודל לא סטטי, שמזיזים משהו והכל נשאר אותו דבר. אתם אומרים את הרעיון, אנחנו דנים בו ורואים מה עובד. לגבי נושא התחולה, אגיד מה בעד ומה נגד, אומר לכם את הטיעונים שאנחנו נוטים אליהם, אבל אבקש מכם - כי כל הנושא של עמלת ההפצה הוא מוגש על ידי שר האוצר באישור ועדת הכספים – זה לא צריך לעכב ההצבעות בחקיקה.

זאת דרישה בלתי סבירה בעליל.

הגישה המקובלת כרגע בוועדה אומרת שברגע שהבנקים מגיעים לנתח שוק מסוים בנקודת זמן מסוימת, שם מתחילים את עמלת הפצה. זאת אומרת לא מהיום הראשון. זאת הגישה שמסתמנת כרגע. אנחנו עדיין בוחנים את ההיבטים, ולו בשל העובדה שיש הרבה ניואנסים. אם היינו אומרים, שנחיל את זה מהיום הראשון - אין בעיה. כולם נכנסים לשוק ומהיום הראשון מתחילים עמלת הפצה מסוימת. אימצנו את הגישה האחרת שאומרת: בואו נחכה עד שהבנקים ירדו לאיזשהו נתח שוק, אבל הבנקים לא יחכו לנקודת הזמן של השנתיים או השלוש כדי לרדת לנתח השוק. אז מה קורה כאשר בנק מסוים מכר כל אחזקותיו בשנה הראשונה? אז בנק הפועלים למשל כן יגבה עמלת הפצה ובנק אחר לא? אולי באותה נקודה שבנק אחד ירד נפעיל את זה לגבי כולם? אלה דברים שאנחנו עוד בוחנים, על זה אני מבטיח לכם מחר תשובה. הגישה המקובלת עכשיו בוועדה היא שכשנגיע לנתח שוק מסוים אז נפעיל עמלת הפצה.

הוא לא ענה על קופות הגמל. זה נושא שהוא לא התייחס אליו בכלל וזה עלה בכל הפגישות שלנו.

לדעתי, אי אפשר להעביר את החוק הזה ולחכות לתקנות. אי אפשר להעביר אותו בלי שיודעים באופן הברור ביותר גם את הטכניקה, גם את המועדים. צריך לדעת גרוסו מודו על מה מדברים. השאלה, האם מספיק שלושה סוגי קרנות?

שלוש מספיק כדי לצאת לדרך.

שאלה שניה, למה אין עמלת הפצה על מוצרים פנסיוניים, אלא רק על המוצרים הפיננסיים, כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוח? לא הייתה על זה תשובה. שאלה שלישית, מה החובה של מייעץ בבנק לקבל מוצרים של יצרן מסוים? מה מידת המחויבות שלו לקבל מוצרים, עד איזו רמה זה מגיע?

הצעת החוק אומרת שהיום שעמלות ההפצה במוצרים פנסיוניים הן מהלקוח. במידה ותחליטו לשנות - - -

מי משלם היום?

הלקוח. לפי הצעת החוק עמלות ההפצה הן רק במוצרים האלה רק מהלקוחות. אם תחליטו שאתם רוצים בכל זאת שעמלות ההפצה יהיו גם במוצרים הפנסיוניים, קרי: גמל, פנסיה וביטוח חיים, ההצעה שלנו היא שהעמלות האלה יהיו בשיעור נמוך, כך שעיקר התמורה עבור ההפצה והייעוץ תהיה מהצרכנים.

לא מצליח להבין ההגיון. אתה הרי לא רוצה שיהיו בכלל בחוק עמלות הפצה, העמלות יהיו בתקנות, אז אני לא מבין.

בחוק שמונח בפנינו מופיע שיש הפצה רק למוצרים הפיננסיים, לא מוזכרים המוצרים הפנסיוניים. שאלתי למה אין עמלות הפצה גם על המוצרים האלה.

נכון להיום, אפילו אם תחליט שיש היגיון בגביית עמלה כזאת, צריך הסמכה בחוק. כיום אין הסמכה כזאת. בחוק כתוב שרק במוצרים יש אפשרות לכנסת לאשר גביה מהיצרנים. אם תרצו בעתיד לאשר ליצרנים במוצרים פנסיוניים לתת עמלות הפצה צריך לסדר את זה בחוק, ואז העמדה שלי תהיה שהשיעור הזה צריך להיות מאוד קטן.

את זה הבנו, אבל למה שנרצה? האם יש בזה יתרון?

יש מספר שאלות שעדיין פתוחות; שאלת הערבויות, פיצויים, נושא הפיצול, הצעת חוק של יולי תמיר.

על הערבויות יש תשובה. ממש באמצע הישיבה שלחתי מכתב לבנקים, ונקבל מהם תשובה עד מחר ב-9:00, וגם לממשלה יש הודעה מטעמה.

אם המהות של הרפורמה היא ליצור תחרות בשוק, למה לא לנסות לבנות כוח נוסף, שיתמודד בשוק? אני רוצה להכניס הסתייגות לחוק, שתאגיד שייתן אפשרות של מיזוג של חברות ביטוח עם בנקים קטנים, עד עשרה מיליון שקלים. אני רוצה לשמוע את דעתו של הממונה על ההגבלים על זה.

מתי נראה את המסמך הכתוב? תביא את זה מחר בבוקר, חמש דקות לפני ההצבעה?

חבר-הכנסת דהן, אני מבטיח לתת זמן לראות את המסמך.

שאלת הביטוח. הם יכולים להתחיל למכור ביטוחים מהיום הראשון?

לא, אחרי שהבנקים ימכרו את קופות הגמל שלהם.

אז בשש שנים הקרובות אין שום שינוי.

הבנקים הקטנים, ובטח הגדולים, יכולים לבחור למכור את הקופות – והם יעשו את זה - ולהיכנס לביטוח קודם.

האם הקביעה של שש שנים לבנקים הקטנים מבוססת על מודל כלכלי, שנועד ליצור משהו? אם התשובה היא לא, שנדע ששש שנים ושמונה שנים זה אותו דבר, וזה רק עניין של גיבוש רוב בוועדה. שתיים, אני חושב כמו בייגה, שאנחנו צריכים לדעת את עמלת ההפצה לפני שאנחנו מצביעים. אתה מדבר על מודל מסוים, אבל צריך להבין שהיום אם הבנקים יחליטו שעמלת ההפצה שניתנה להם נמוכה מידיי - אין להם היום מניעה בחוק, זה פשוט יקרה - אז נמצא את עצמנו גם עם עמלת הפצה וגם עם עמלה מהלקוח. זה יקרה בלי תיאום שהוא עבירה על החוק.

שאלה שלישית, אם נושא הביטוח ירד לחלוטין, האם בכוונתכם להחריג את ההגדרה של קופות גמל מהמוצרים הפנסיונים?

ההצעה שלנו אומרת: מוצרים פנסיוניים בבנקים, כלומר קופת גמל וקרן פנסיה, ריסק, חיים ואובדן כושר עבודה אגב חיסכון פנסיוני. ביטוח חיים אחר לא.

בחוק עצמו כרגע אין הגדרה של עמלת הפצה או דמי הפצה. אני חושבת שהגדרה מאוד חשובה לחוק. דבר שני, דידי הסבירה שנתח שוק בודקים פעם אחת , קובעים את זה ביציאה לדרך. אתה אומר בדיקות כל הזמן של נתח שוק, שהופכות את זה לבעייתי, כי חלק מנתח השוק גדל בגלל פעילות לא רק בגלל קניות. אני חושבת שאת זה צריך להבהיר.

הפריבילגיה לבנקים הקטנים, האם זה נכון גם בראייה אובייקטיבית, חוקתית?

לפי המודל, יש מצב שהבנקים מחויבים להפיץ את כל המוצרים אבל היצרנים לא חייבים לחתום הסכם עם כל הבנקים. המשמעות היא שמספר יצרנים שירצו לחסל בנק קטן או בינוני הם יכתבו במודעות: את המוצרים שלנו אפשר למצוא בהסכם אצל פלוני. אז אנחנו נותנים להם אפשרות להטיית לקוחות. איך אתם עוצרים את זה? זה קרטל מסוג אחר.

הוא חייב לתת לכל אחד למכור, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.

אדוני היושב ראש, אני מציע לך לשקול שיוסי יישאר גם בחלק הדיון שבו נשב לבד. אין לי מה להסתיר ממנו, ויש גם הרבה שאלות אינפורמציה שאנחנו מתבלבלים אתן.

תכננתי לבקש מיוסי להישאר בחוץ. אני רוצה את תחילת הדיון לבד. אחר כך נחליט אם לקרוא לו או לא. יוסי, תענה לכולם בבקשה.

אני מזכיר לכולם שאם יושב ראש מחליט שאתם רוצים לשמוע בעל פה את תשובת הערבות, שתקבלו בחוות דעת בסוף היום - - -

לא, לא.

אין לי גרסה סופית, רק טיוטות.

היות שנתתי לבנקים זמן עד מחר ב-9:00 בבוקר, גם ממך אני רוצה את התשובות באותה שעה בכתב.

נושא הערבות ניתן לפני 30 שנה על ערך נומינלי, הוא לא בעל משמעות. חבר-הכנסת ארדן, שאלת אם יש מודל כלכלי שמסדיר 6 או 8 שנים. בכל מודל, יש דברים עם הבט פרקטי, וגם פשטות, שגם היא חשובה. במודל המקורי היו שלוש שנים לקופות גמל וארבע שנים לקרנות נאמנות. ביקשתם לשנות, לעשות נתח שוק, תוך כדי עבודה. הבנו את הדינמיקה של הדברים ,ואמרנו שנעשה מודל פשוט. במקום לעשות כפל כפול שלוש זה שש, כפול ארבע זה שמונה, ממילא הדבר העיקרי זה קופות הגמל, וממילא הייתה דינמיקה להאריך את התקופה עבור קופות גמל, אמרנו שנשים תקופה זהה, לא לבלבל את האנשים עם עשר טבלאות. יש כאן טבלה מאוד פשוטה, בשתי אבני הדרך הראשונות הכל שוויוני, ארבע שנים הבנקים הקטנים צריכים כבר לצאת גם מקרנות וגם מקופות ועוד שנתיים גרייס. זה מידתי – לא במובן המשפטי - אנחנו חושבים שזה הגיוני. אם נפַתֵח דיון האם חמש שנים או שבע זה יותר הגיוני כלכלית או לא - אתה יודע את התשובה.

דבר שני, אף אחד לא מערער על זכותכם, חובתנו לתת לכם את כל הדעות והשיקולים, כל מה שעבר בדיונים. הדיונים לא היו הומוגניים, אין פה דעות חד-משמעיות שזה נכון וזה לא נכון. אף אחד מהיושבים פה, כולל אותנו, לא יודע מה תהיה הדינמיקה שתתפתח בשוק. עשינו הרבה תרחישים לגבי התפתחות השוק, מה הדינמיקה שתיווצר בו. אנחנו חושבים שהצגנו בפניכם גם את המודל שאנחנו מאמינים בו, וגם את הניואנסים ואת הרגישות מה יקרה אם נזיז כך או אחרת. אני חושב שלאורך כל הדיונים פה הוכחנו שאנחנו קשובים; אתם אומרים משהו ואנחנו מגיבים. אמרתם משהו לגבי נושא הבנקים המתעוררים, זה לא היה על האג'נדה שלנו, שינינו את זה והבאנו מודל אחר. עכשיו הניואנסים הקטנים האלה לפה ולשם, אתם תחליטו. אנחנו נותנים לכם את הכלים כדי להחליט. כל דבר שאתם רוצים כדי להבין יותר מאיפה זה צומח זכותכם לשאול ואנחנו ניתן את התשובות.

הנושא של בנקים עם חברות ביטוח, גם הוא נדון.

לא ענית לגבי השאלה של עמלת ההפצה בחוק או לא בחוק, ומה התרחישים.

לגבי עמלת ההפצה, כתוב ששר האוצר יביא לוועדת הכספים. אני חושב שמן הדין שאשב עם חברי הוועדה, ניכנס לכל הניואנסים ואביא לשר האוצר החלטה, וכהוא יחליט אביא את זה אליכם. דעתי היא שכל עוד לא עשיתי את זה אין סיבה שאדבר פה על מספרים. אני לא יודע מי מפיץ את המספרים, אבל ועדת הכספים היא זאת שמאשרת כל מה שקשור בנושא העמלות. הסברנו לכם את העקרונות, כל מה שנשאר זה גובה העמלה.

תשקלו בעמלת ההפצה גם לאסור על הבנקים לגבות, במקום שהם מקבלים עמלת הפצה, לגבות גם מהלקוח?

זה לא דבר כל כך פשוט.

תודה רבה מר בכר. בבקשה, מר שטרום.

לגבי מיזוג בנקים וחברות ביטוח, לא הסתרנו את דעתנו שמיזוגים של בנקים קטנים במיוחד עם חברות פיננסיות גדולות, וביניהן גם חברות ביטוח, הם רכיב חשוב מאוד, שיכול לחזק מאוד את הבנקים הקטנים. באחד הדיונים המוקדמים כאן אמרתי שזה יכול לחזק אותם הרבה יותר מאשר להשאיר להם קרנות נאמנות וקופות גמל עוד שנה-שנתיים. הבעיה היא, שחברות הביטוח הגדולות הללו הן גם מועמדות משמעותיות לקנות חלק מהקרנות והקופות. מה יקרה אם נאפשר קארט בלאנש למיזוגים כאלה? אז יכול להיות מצב שבו תעשה ביד אחת מה שהתכוונת לתקן ביד שניה. דהיינו, התכוונו למכור קופות וקרנות החוצה מהבנקים, תקנה אותם קבוצת ביטוח גדולה שתתמזג עם בנק, ואז הקופות הגדולות יהיו שוב בבעלות הבנקים. זה דבר שהוא עיקרון יסודי ברפורמה, שבסוף הדרך זה לא צריך להיות.

לכן, אם היית שואל אותי שאלה יותר קלה; נניח שקבוצה ביטוח גדולה מקבלת על עצמה מראש את הגזרה שהיא לא תקנה בכלל קופות וקרנות, האם צריך לאשר או אפילו לעודד מיזוג של קבוצה כזאת עם בנק קטן? בהחלט כן. זה יעד ראוי וחשוב, והוא חיוני לחיזוק האיתנות הפיננסית.

אם יהיה כתוב בהסתייגות, שאתה, הממונה על ההגבלים והמפקח על הבנקים, תקבעו את התנאים למיזוג, זה יהיה בסדר גמור.

זה תנאים כל כך עיקריים, שזה צריך להופיע בגוף החקיקה או ההרשאה. הדרך הנכונה היא בהסתייגות.

מה שברור הוא שאחרי תקופת צינון, סביר להניח שייתנו לבנקים לחזור לשוק.

תודה רבה רבותיי. אנחנו יוצאים להפסקה קצרה, ואחריה נחזור לדיון של חברי הכנסת בלבד.

11:35 הפסקה עד 11:45

להפריד בנקים מקופות וקרנות? קטנים גדולים, בטוח, עמלות הפצה.

במסמך המפורסם. מה שנתנו זה לא תשובות.

חלק גדול מהמשלחות יש שינויים, הבינו שאנחנו לא חושבים כמוהם, אבל מנסים כל הזמן. שאלה ראשונה עקרונית, האם ועדת הכספים תומכת בעמדת הממשלה להוריד את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים או לא?

מתי רוצה להגיע להכרעות?

יום שלישי. מחר בבוקר נשב שוב, והמטרה היא להצביע ביום שלישי.

כולנו תמימי דעים שאם אחזקות הבנקים היו 80% החוק לא היה עובר לעולם. היה נילתן גם מבחינת האפשרויות של ניגוד האינטרסעןץ אם אפשר לחיות עם 20%, אפשר שאבן הבוחן הראשונה תהיה כשהבנקים יגיעו ל-20% לכולם יחד.

ההצעה של 20% לא מעשית כי לקטנים לא יהיה. פתרון לתת לכל הבנקים אפשרות להחזיק עד 5% כל אחד. התברר שאין הפרדה בין גדולים וקטנים, ו-5% זה לא סיפור, ויותר אני פוחד. לכן, המסלול שגיבשו אנשי ועדת בכר, של ירידה הדרגתית, נראה לי כמסלול יותר נכון מבלי להתחייב לטבלה המדויקת. הם עןשים אבחנה בין דיסקונט, בינלאומי ופועלים. הטבה לקטנים, ולדיסקונט מול הגדולים. דיסקונט מעל המספרים הללו בעוד שנתיים, הם לא צריכים לרדת לאפס בעוד שלוש שנים אלא בעוד שנתיים. אני אומר את זה לטובה. בתוך כל הדיון הארוך שהיה פה על פעם נקודה תופסת משקל ענק, ובסופו של דבר הרפורמה באה לעולם וגם בהגדרה של כל האנשים כולל הנגדי, נושא הריכוזיו היה השאלה הראשונה. אם נושא הריכוזיות הוא שאלה ראשונה, ראה קלאב מרקט, בסופו של דבר המודל הזה המדורג והפרוש, יש אבן בוחן אמיתי. אם קורים דברים, אז החיים משנים אותם.

מצטרף לעמדתו של חיים אורון להוסיף הרפורמה וההפרדה חשובה ליצור שוק של אשראי חוץ בנקאי ואם תשאיר 20 או 5% על כל הבנקים אני לא יודע איך אפשר לפקח על הגדילה. אם זה פוגע במודל חושבים שבעיית ניגודי הענ יינים כל כך גדולה מוכן ללכת למודל המדורג חושב שיש חשיבות לנדבך הזהמן. העדפה וחיזוק לקטניםאי אפשר ביד אחת לתת להם עוד שנתיים או ארבע וביד שנניה שהגדולים ייכנסו לביטוח מוקדם יותר וישתלטו. צריך להפריד בביטוח.

פתחתי את השבוע בדיכאון כפול. אחד, הבלגן ברצועת עזה, השני זה איך שהממשלה מופיעה פה בעניין החוק. שאלתי למה אין דמי הפצה במוצרים פנסיוניים. אחד הסתכל על השני, ואומרים שצריך גם את זה. היום, כאילו יום לפני ההצבעה, לא מקבלים שום דבר בלב ליבה של הרפורמה. העמדה שלי תלויה בדברים שהם צריכים לספק לנו והם לא מספקים. היום אומרים שאפשר לקחת דמי הפצה, צריך לקחת גם מהמוצרים הפנסיונים אחרי שיושבים חודשיים אז אם מישהו אומר שהממשלה יודעת מה היא רוצה לא אומר אמת. בדברי םהחשובים הם מגמגמים.

שינ ינו.

לא באו מוכנים.

עולם הפוך.

אז נהרוג כבר את הרפורמה.

אין לי שום בעיה.

על שני דברים מרכזיים אמרו שייתנו תשובה מחר. מחר לא לדון ברפורמה במס אלא בזאת.

9:15 עד 11:30

הם לא יודעים מהם הדברים העיקריים. אין הסכמות ביניהם בשום נושא מרכזי. אני בעד ניתוק של 100% של קופת הגמל וקרנות האמנות אין שום טעם להשאיר חלק. זה משאיר יור שחקנים אבל לא כדאי.

הבקם לא צריכם להחזיק, הפרדה מלא וטוטלית.

הפרדה טוטלית ומוחלטת. המודל סביר.

פרק זמן, שלוש דרגות, דיסקונט שש שנים.

אין בעיה. שייפרדו קודם.

בעד ניתוק מוחלט, של הבנקים הגדולים והקטנים, מקרנות הגמל, קרנות נאמנות וקרנות השתלמות. לשון הצעת החוק, שליטה משורשרת - אני גם נגד זה. זה משאיר את הבנקים במרחב של קופות גמל וקרנות נאמנות.

חברת נכדה, לא משפיעים על זה.

אחזקה פיננסית, לא ריאלית.

מה שקרה עם קלאב מרקט נורה אדומה רצינית לריכוזיות. באופן כללי יוצאים ויקום שוק אשראי משני, וצריך לעשות אותו בצורה ברורה. אין חצי היריון, אנחנו צריכים לנתק. לוח הזמנים פרי פשרה ביניהם, אין לי בעיה לחיות עם הטבלה הזאת. בנושא של הכניסה לביטוח הכיוון שלהם ראה להם, אבל לא קיבלנו פרטים. משנים את עמדתם, אבל אנחנו בסד בלתי אפשרי. עזוב את הרפורמה השניה, נגמור עם זה.

גם היעד ארוך הטווח הוא להגיע לניתוק שלם אני חושבת שצריכה להיות תחנת מעבר עוד שנים לא יודעים איך יתפתח, בלתי אפשרי לנבא ולכן חשוב שתהיה נקודת יציאה או עצירה זאת אומרת שלא יכול שאחרי שלוש שנים יהיה להם אפס. לעשות נקודת יציאה, לתת עד אז לבנקים להחזיק איזו אחוז קבוע של אחזקה, ואז בוחנים את כל המהלך ומחליטים הלאה.

מקבל את דעתו של חבר הכנסת ארדן. להשאיר לקטנים 5% או להוסיף להם עוד ארבע שנים.

העמדה של בייגה נכונה, לרדת לאפס, בתנאי שאחרי שלוש שנים נקודת ביקורת.

מקבל את הגישה של ניתוק מוחלט, להגיע לאפס בנקודת זמן מסוימת.

להפריד, דבר שני, צריך להיות הבדל בין קטנים וגדולים.

לא מבין מה השתנה מיום חמישי. אני בעד ההבדל. למה עברו משמונה שנים לשש?

לאפשר לכל בנק 5%, לאור זה שהבנקים אומרים שהם לא מעונינים בזה אז אני בעד ניתוק מוחלט. צריך להיות הבדל בין קטנים וגדולים, ודיסקונט צריך להיות בין הקטנים.

אני בעד פרישה של שמונה שנים. אני מציע להוסיף , שתהיה ועדה מטעם ועדת הכספים שתעקוב אחרי כל שלב, ותעשה נקודת עצירה ותבחן את הרפורמה על כל הבטיה.

אם הבנקים יודעים שזה המצב אז אין רפורמה.

אם מבדילים בין קטנים וגדולים, זה גם בהפרדה או גם במשך השנים?

כולם היו בדעה שיורדים לאפס.

אין הבדל בין קטנים וגדולים בעד תחרות. כל הדרוג לא לרוחי.

בעד להשאיר לקטנים 5% עם אפשרות לגדול ל-7%. לעמוד על כך שאת הביטוח יתחילו כולם יחד. דיסקונט, רוצה לראות את המספרים.

דיסקונט הכי ריאלי שייקח שוק, אז למה לא לעזור לו?

אני אומר לתת להם עוד ארבע שנים.

המדרג מקובל עליי, באמצע תחנת מעבר.

נגד נקודות עצירה, משום שהדינמיקה תהיה כזאת שאם יודעים שיש נקודות עצירה ובדיקה אנחנו הורגים את זה מראש. החיים יעשו את שלהם. בעד הטבלה של האוצר.

ההבדל בין קטנים וגדולים צריך להיות טבלת האוצר מקובלת עליי דיסקונט מקרה מיוחד. נקודות יציאה זה יהיה אסון כי יהרוג לחלוטין את הרפורמה. אי אפשר יהיה להצביע, לא רציני אם לא הכל יהיה בכתב כולל התקנות העיקריולת.

קונ ה טבלת האוצר, מוכן לדון בדיסקונט.

נגד אבני דרך בכל צורה שהיא אם נצטרך לעשות שינוי נעשה אותו. טבלה - כפל זמן. דיסקונט - מדרג נוסף.

לא אכפת שירחיבו לקטנים לשמונה. נגד כל אבן בוחן, שמחייבת דיון ועצירה. כל מה שמדברים עכשיו תלוי לדעת מה משמעות העניין אם הגדולים יפתחו תוך שנתיים - אם נכנסים מיד לביטוח מתי נכנסים ומתי דמי הפצה.

שום דבר לא מוסכם עד שהכל לא מוסכם. העמדות כפופות לתמונה הכללית. לרדת מעניין אבני בוחן במובן שיהיה כתוב בחוק. אף אחד לא יכול לקבל החלטה כזאת. אנחנו סוברינים, אם יתברר שיש טעויות מרכזיות זה יבוא לחקיקה. היות והנטיה היא ללכת לשמונה ומדרג בין דיסקונט ואחרים מציע לקבל טבלה כתובה.

הפרדה בין גדולים לקטנים וטבלה מיוחדת לדיסקונט.

לפי הון עצמי.

הטבלה לא רציונלית, אפשר להרחיב אותה גם לקטנים וגם לגדולים. אם המטרה היא לתת לקטנים אפשרות להתחרות, צריך לתת לקטנים אפלי המתקנת כזאת שיישארו שחקנים אמיתיים.

ירדו לאפס.

להפוך הסכמה להסכם תורה, עד שלא ניקח מה שיכתבו, יכול להיות שכל הכוונות שלהם לא בדיוק מה שאומרים. לכל בנק להשאיר 5%, ואם התנתקות מוחלטת אז 4, 6, 8 בלי נקודות מבחן בדרך. הכנסת יכולה להחליט מעת לעת.

אנחנו סוגרים כרגע את הדין, נמשיך מחר בכנסת בשעה 9:15.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25