דף "הצעת חוק ספציפית" מציג מידע כללי על מהות החוק והשלב בו הוא נמצא בתהליך החקיקה.
ניתן להבין האם החוק מקדם אג'נדות מסוימות, ע"י עיון בפרטי ההצבעה על החוק. תוכלו לראות את ההצבעה על החוק בלחיצה על "קריאה טרומית" או על "קריאה ראשונה" ולחיצה על הקישור להצבעה (במידה וקיימת).
להצביע בעד או נגד החוק. ההצבעה על החוק משקפת לחברי הכנסת את דעת הציבור בנוגע לחוק וחשוב מכך - את דעתם של מתפקדי המפלגה שאליה משתייך חבר הכנסת (למה זה חשוב?)
בדיוק כמו שסרטוני יוטוב יכולים להיות מוטמעים באתרים אחרים, גם תהליך
החקיקה הזה יכול להופיע בבלוגים, כתבות,
פייסבוק וכן הלאה... העתיקו את קוד ההטמעה (html): העתיקו את הלינק (להטמעה בפייסבוק):
הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (ביטול ההתיישנות על הפקעה), התשע"א–2011
תיקון סעיף 14דבסעיף 14ד לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 ע"ר 1943, תוס' 1, עמ' (ע) 32, (א) 44. – (1)בסעיף קטן (א), בסופו יבוא ""התקופה הקובעת" – 25 שנים לאחר מועד פרסום ההודעה לפי סעיף 7;";(2)סעיף קטן (ב) – בטל; (3)בסעיף קטן (ג), המילים "על אף הוראות סעיף קטן (ב)" – יימחקו.
דברי הסבר
מוצע לבטל את סעיף 14ד(ב), שאושר בכנסת ב-10 בפברואר 2010 במסגרת תיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור). סעיף זה מונע מבעלי הקרקע את האפשרות לדרוש את החזרת הקרקע המופקעת, שלא שימשה לצורך שלשמו הופקעה, אם עברו למעלה מ-25 שנה מאז ההפקעה.
התיקון שאושר הוא תיקון בעייתי, מכיוון שאם עברה תקופה ארוכה בה המדינה לא השתמשה בקרקע למטרה שלשמה הופקעה, הדבר מחזק את הזכות לדרוש את השבת הקרקע לבעליה המקוריים, שכן הרציונאל העומד מאחורי ההפקעה נחלש מאוד בחלוף הזמן, עד כדי חדלון גמור. מכאן שיש לבטל את הסעיף המגביל את הזמן המאפשר תביעות להשבת קרקע.
הסעיף שמוצע לבטלו קובע התיישנות גורפת לכל הקרקעות שהמדינה הודיעה על הפקעתן ועל החזקה בהן לפני 25 שנים ויותר, והיא חלה מיום פרסום ההודעה על ההפקעה, וזאת בניגוד לקביעות מפורשות של בג"ץ כי העילה לדרישה להשבת קרקע קמה לאזרח מרגע שנסתיימה או חדלה להתקיים המטרה שלשמה הופקעה הקרקע, ולא מיום פרסום ההודעה על ההפקעה.
בג"ץ קרסיק (בג"ץ 2390/96 יהודית קרסיק ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח') קבע הלכה עקרונית בסוגיית ההפקעות. בפסק הדין נקבעה חובה כללית של הרשות המפקיעה, להחזיר לבעלים המקורי את המקרקעין שהופקעו ממנו, כאשר חדלה להתקיים מטרת ההפקעה המקורית. סעיף 14ד(ב) קובע התיישנות גורפת שהיא בניגוד גמור להלכה שקבע בג"ץ בעניין זה.
בפסק דין זה נקבע כי הפקעה אינה מנתקת את הזיקה של הבעלים לקרקע. הבעלים שומר על זיקה לקרקע שהופקעה, במשך תקופת ההפקעה, ומן הצד השני, הרשות המפקיעה חייבת לעשות בקרקע המופקעת שימוש למטרה הציבורית שלשמה הופקעה. נסתיימה המטרה הציבורית, רשאי בעל הקרקע לדרוש את הקרקע חזרה. סעיף 14ד(ב) מטיל מגבלה לא ראויה ולא צודקת, על זכות השבת קרקע שלא נעשה בה שימוש למטרה שלשמה הופקעה, ויש לבטלו.
